הערה על מאמרו של הרב ארי כהן "דין דילוג יום אחד בספירה" (עמוד תלט)
במאמרו של הרב ארי כהן שליט"א בגליון הקודם האריך למעניתו להוכיח ששיטת הבה"ג שנפסקה בשו"ע שדילוג יום אחד מעכב את כל הספירה היא שיטת יחיד ממש שאין צריך לחשוש לה, ובכמה מקומות במאמרו השיג על מה שכתבתי אני הקטן בענין זה במאמרי בירחון האוצר אשתקד בחודש אייר לחזק ולבסס את שיטת הבה"ג, כפי שהובאה בתוס' במגילה ומנחות. אחרי מו"מ ארוך שהיה בינינו בכתב ובע"פ נוכחנו לדעת שנקודות הויכוח בינינו הן בדרך הלימוד וצורת הגישה להבנת דברי הראשונים, ובכגון דא אין טעם להאריך וגם אין לדבר סוף (וכן הראשונים לא נהגו לבאר דברים כאלו, כפי שהבאתי בסוף מאמרי דאשתקד את לשון רש"י "כיחד ממנו טעמו של דבר מפני שתלוי בהבנת הלב"). לכן אכתוב רק בקצרה את תמצית נימוקיו של הרב ארי כהן שעל פיהם חשב להשיג על פסק מרן השו"ע, ואח"כ אכתוב בקצרה את דעתי בלי שום נימוקים וראיות, ונשאיר את הדברים למשפט המעיינים:א. לפי כל הראשונים, אם מי ששכח לספור בלילה יכול לספור ביום, קל וחומר שמי שדילג יום אחד יכול לספור בשאר הימים, מלבד הבה"ג כפי שהובא בתוס' מנחות ס"ו ע"א, שלשיטתו אם שכח בלילה יכול לספור ביום, אך אם שכח לספור יום אחד לא יכול לספור בשאר הימים.
ב. פירוש חדש בתוס' במנחות שכוונתם לומר שלא יתכן שבה"ג כתב כן.
ג. השגת התוס' שם על הבה"ג היא בעיקר על כך שהוא מיקל בשכחת לילה ומחמיר בדילוג יום, ולכן התוס' במגילה לא השיגו על הבה"ג, כי שם כתבו בשמו ששכחת לילה מעכבת.
ד. כמה ראשונים לא גרסו בבה"ג כמ"ש תוס' בשמו.
ה. הרמב"ם פסק ששכחת לילה לא מעכבת, ולהנ"ל שלרוב הראשונים דילוג יום יותר קל, נראה דס"ל שדילוג יום ג"כ לא מעכב.
ו. הכס"מ (פ"ז מתמו"ס הכ"ג) כתב שהרמב"ם פסק כבה"ג לגבי שכח לספור בלילה, ונראה כוונתו שפסק כבה"ג גם בדילוג יום.
ז. הב"י לא ראה את רוב הראשונים שיש לפנינו, ולכן חשב שדילוג יום יותר חמור משכחת ספירת לילה, ולכן חשב שגם הרי"ף סובר כבה"ג, ויחד עם הרמב"ם הם ב' עמודי הוראה נגד הרא"ש, ולכן פסק כשיטת הבה"ג.
ח. הב"י כתב שאפשר שדעת רב האי גאון כבה"ג, ולא ראה את דבריו במקור שמבואר שם להדיא דלא כבה"ג.
ט. ע"פ כל הנ"ל נראה שמרן הב"י פסק כדעת הבה"ג משום שחשב שכן דעת רב האי גאון והרי"ף והרמב"ם נגד ר"י והרא"ש, ונעלם מעיניו שהבה"ג דעת יחיד.
עד כאן תמצית טיעוניו ונימוקיו של הרב ארי כהן, ולדעתי רק אותיות ד' וח' נכונות, אך כל שאר האותיות לענ"ד אינן נכונות כלל, וישפטו המעיינים.
דוד אריה הילדסהיים
♦
תגובות הרב ארי כהן
בפתיחת מאמרי התייחסתי עפ"י בקשת העורכים שליט"א למאמרו של הרב הילדסהיים שליט"א, ואת שהיה לי לומר תמצאו בהערה ב שם. אכן הטיב הרב הילדסהיים לסכם את השקלא וטריא בינינו, "נוכחנו לדעת שנקודות הויכוח בינינו הן בדרך הלימוד וצורת הגישה להבנת דברי הראשונים". אך מה שכתב שם "לשון רש"י: כיחד ממנו טעמו של דבר מפני שתלוי בהבנת הלב", כדי להסביר מדוע לא ניתן להגיע להבנה, לפע"ד אין לזה שייכות לנידון דידן. במסקנת הגמרא שם הכריעו מי צודק ע"י חילוק שבנוי על סברה, עיי"ש. אכן סברות שייכות לבינת הלב, בהיות שלכל אחד יתכן סברה משלו. אולם ביאור שיטות הראשונים עפ"י הבנת דבריהם ומתוך הקשר של הסוגיא, מסור לבינת השכל ולא בינת הלב. וזה אשר עשיתי כאן במאמרי.הרב הילדסהיים רחש לבו דבר טוב לסכם את עיקרי הנקודות שבמאמרי (בסיכום שלי כתבתי את נושאי כל פרק ומטרתו, כדי להקל על הלומד להבין את הרצף והקשר שבדברים מפני אריכותם (מובן שאין תחליף לראות את כל המאמר על נימוקיו, ויש דברים חשובים נוספים שהושמטו מפאת הקיצור שכאן).
על כן אברך את הרב הילדסהיים במילות דומות בסיכום המחלוקות לשם שמיים שבינינו, שגם לי יש הערכה גדולה אל מול פני המערכה הארוכה אשר ערכת בליבון השיטות כנגדי. ואוסיף, שהלוואי והתקיים בינינו "שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ".
להלן הערותיי על סיכומו של הרב הילדסהיים. השתדלתי להעיר בקצרה היכן שהדברים אולי שונו במעט או שלא הובנו כל צרכם:
סעיף א. לא מדויק. זה אינו קל וחומר וגם לא כתבתי זאת, אבל זו נקודה מרכזית שיש לעמוד עליו. זה נובע מסברה הבנויה על כל שיטות הראשונים! עובדתית - אין אחד מלבד בה"ג שבתוס' מנחות הסבור שדילוג יום חמור משס"ל. מכל שאר הראשונים (מעל 60 ראה בטבלה), אף אחד מלבד בה"ג עפ"י תוס' מנחות לא כתב שיש אפשרות שדילוג יום יכול להיות חמור יותר מדין שכחת לילה. ויבדקו המעיינים בשיטה 6 בטבלה (בסוף מאמרי בגיליון הקודם) שעומדת בפני עצמה.
אעפי"כ ולמרות האמור, האמת אהובה עלי מכל, וצריך לומר ואף כתבתי כל זאת בביאור שיטת הב"י (במאמרי פ"ג, ב). שם התבאר שהב"י מצא הסבר ליישב את הבה"ג שבמנחות, ולכן לא ניתן לפסול שיטה זו לחלוטין. לשיטתו הוא אינו מקבל את הכלל הנ"ל, וממילא פתח בזה פתח לומר שגם מי שכתב בדין שס"ל שאינה מעכבת, לא ניתן לדעת מה יסבור בדילוג יום. לפי"ז יתכן לכלול את הרמב"ם בשיטה זו, אבל אין הכרח לצרפם, כמבואר שם (ראה כל הדעות שבטבלה 2). אלא שכאמור, כל הראשונים חולקים על כך משום שאף אחד מהם לא יצא לתרץ את שיטת בה"ג ואף לא ראשון אחד פסק כמותו. אמנם יש 3 ראשונים שפסקו כבה"ג בדילוג יום (שיטה 5 בטבלה), אבל עובדתית כולם גם פסקו בשס"ל שמעכבת, ושלא כתוס' מנחות. כל זה מבואר במאמר לא כיחדתי דבר. דווקא משום כך, מבואר באר היטב מדוע אין לחשוש להם (ראה שם בעמוד תנב). מסיבה זו גם נזהרתי במה שהוספתי בפסק שמי שאינו חושש שימשיך לשכוח מלספור, אזי ביום א ראוי שלא להקל לספור בברכה, ובשאר ימים רשאי להחמיר בלא ברכה, מה שאין כן למי שחושש להמשך שכחה).
סעיף ב. אכן, אבל כאן זה מוצג כאמירה סתמית בעוד שזה מבוסס על יסודות איתנים כמבואר בפנים:
א. עפ"י רוב נוסחאות הראשונים בציטוט בה"ג. יש שהביאו את בה"ג ללא הזכרה שדין דילוג יום מעכב, וחלקם אף כתבו בפירוש בשם בה"ג שלא מעכב. כמו"כ יש סתירה בבה"ג שמעיד על נוסח משובש ראה פרק ב, א.
ב. התוס' מנחות כתבו בשם ר"י שלא יתכן, ויש עדות בשם תלמיד ר"י מפאריש שכתב בשם ר"י (אותו ר"י שבתוס' מנחות, שלא נמצא שום מקור שדילוג יום מעכב, ולפי"ז ניתן לפרש שמימלא לא יתכן שבה"ג אמר זאת, וזה היה פשוט להם מכיוון שחוץ מאותו בה"ג, אף אחד לא החמיר יותר בדילוג יום מבשס"ל). אעפי"כ ולמרות כל זאת, הדגשתי שגם אם ההשערה אינה נכונה זה לא ישנה את העובדות שכתבתי לעיל בתשובה לסעי' א.
סעיף ד. בפ"ב מבואר הפוך! זה לא "כמה ראשונים", אלא רוב מכריע שלא גרסו כך. ראה תשובה ב. למעשה רק הרא"ש ותלמידיו (טור ור' ירוחם), ר"ן, ואגור כתבו כגרסת התוס' מנחות, ובכל מקרה, אין אחד שהכריע כבה"ג. ראה בטבלה.
תשובה לסעיפים ה, ו - ראה תשובה א. ד"ה אעפי"כ.
סעיף ז. כתבתי הפוך! הוא ידע רק ששני התוספותים כתבו בשם בה"ג שדילוג יום מעכב, אבל גם ידע שאף ראשון אחר שהוא ראה לא אמר כן. הוא גם ידע שכל הראשונים שראה אף אחד לא פסק כמותו, ואף הוא התייחס רק לתוס' מנחות, כמוכח מהכס"מ, וזו אחת ההוכחות העיקריות שהב"י רצה לפסוק כבה"ג מנחות ולא כתוס' מגילה, שדווקא כמותו פסקו עוד שלושה ראשונים.
סעיף ט. לא נעלם ממנו שבה"ג שיטת יחיד, אדרבה, הוא ביאר אותו (לא במפורש, אבל זה מובן מאליו מהדרך שבו ביאר את רה"ג, שהוא הביא בב"י, מציטוט הר"ן. מכאן שאפשר היה גם לבאר כך את ריה"ג לגבי שאר ימים כפי שאתה כיוונת במאמר שלך).
♦