הלכות רבי יצחק אבן גיאת: הלכות חדש וספירת העומר

הערות שוליים

1. ↑ מבוא ראשוני אך מפורט הרבה יותר פרסמתי יחד עם הלכות מגילה מהחיבור: 'הלכות מגילה לר' יצחק אבן גיאת', ישורון, לט (תשע"ח), עמ' תתקפג-תתקצט. שם גם נמצאות הפניות ביבליוגרפיות לדברים שאזכיר במבוא בלי להפנות למקורם.
2. ↑ ראה לעיל הערה א.
3. ↑ במבוא הנזכר, עמ' תתקפו-תתקפח. לא ציינתי כאן חטיבות שאנו יודעים על קיומן אך איננו יודעים את מקומן בחיבור. לחטיבות אלו ראה במבוא הנזכר.
4. ↑ א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכה, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ח, עמ' 109-108, הע' 111.
5. ↑ בנוגע להלכות חנוכה, ראה: נ' דנציג, מבוא לספר הלכות פסוקות, ניו יורק וירושלים תשנ"ט2, עמ' 85 ועמ'573-571. בנוגע להלכות מגילה ראה בדבריו שבהערה הבאה.
6. ↑ לדברי דנציג (שם עמ' 59 הע' 105), הלכות מגילה שבהלכות ראו לוקטו ממקומות אחרים בהלכות פסוקות.
7. ↑ כך או כך לא מובן מדוע חסרות בכתב יד פריס הלכות תעניות לפני הלכות תשעה באב.
8. ↑ סימנו בספריית מכון שוקן: BM 520.83 G52 S5.
9. ↑ ערלה ג, ט.
10. ↑ מנחות י, ה. מובא גם בבבלי, בסוגיה שמצוינת להלן.
11. ↑ ויקרא כג, יד.
12. ↑ ר"ה ל, א-ב; סוכה מא, א-ב; מנחות סח, ב.
13. ↑ על פי המקור לדברי ריצ"ג (ראה הערה הבאה). כנראה נשמט כאן מחמת הדומות. יתכן שיש להוסיף יותר: ולוקה [שלוש - לוקה משום לחם ולוקה משום קלי ולוקה] משום כרמל.
14. ↑ משפט זה הוא קיצור של פיסקה שמצויה בהלכות פסוקות והלכות גדולות (הלכות פסוקות סוף הל' פסח עמ' צא-צב; הלכות גדולות ח"א עמ' 299), ומשם כנראה נוספה בחלק מכתבי היד של השאילתות (אמור, שאילתא קכד עמ' רלה. ראה: י' ברודי, לתולדות נוסח השאילתות, עמ' 27-26). הבסיס לדין נמצא בגמרא כריתות ה, א. הטור כתב (או"ח סי' תפט): "אסור לאכול חדש אף בזמן הזה עד תחלת ליל י"ח בניסן, ל"ש לחם ול"ש קלי ול"ש כרמל". יתכן שהוא הרכיב את דבריו מתוך הלכות ריצ"ג, סופם מתוך תחילת משפט זה וראשם מתוך תחילת הפיסקה הבאה.
15. ↑ המהדירים הקודמים התקשו בדברים אלו, שהרי בכריתות (ה, א) נאמר: "א"ר יצחק האוכל לחם קלי וכרמל לוקה ג'. והא אין לוקין על לאו שבכללות, שאני הכא דמייתר קראי", ולאחר מכן מופיע דיון ארוך על ייתורא דקרא בעניין זה. לפי זה נמצא שבאיסור חדש גם מי שסובר שאין לוקין על לאו שבכללות מודה שיש להלקות. בדבר הלכה על הלכות ריצ"ג הציע להוסיף דברים ללשונו, עיין שם. אבל נראה לי שמסתבר יותר להציע שריצ"ג בחר להתמקד בכך שלכולי עלמא יש איסור, אפילו אם אין מלקות, ודבר זה נכון גם אם לא תתקבל מסקנת הסוגיה. לחילופין, אפשר להציע שעמד לפניו נוסח אחר בגמרא שאינו ידוע לנו.
16. ↑ במהדורות הקודמות נדפס בשגגה: לאחר.
17. ↑ =אי.
18. ↑ מנחות סח, ב. בכתב היד כתוב כאן: מדאבנן, והסופר כתב מעל המילה: מרי. אך יתכן שכוונתו להחליף רק את האות בי"ת ולכתוב: מדאמרינן.
19. ↑ על פי הגמרא, נשמט כאן מחמת הדומות. יש לציין שגם בספר העיטור (עשרת הדיברות, הל' מצה ומרור קלז ע"ב; כ"י וטיקן 143, 364א; כ"י ירושלים 8°1535, 17ב) חסר משפט זה, וסביר שהוא העתיק את לשון הגמרא מתוך הלכות ריצ"ג עם השיבוש. וראה בהערה הבאה.
20. ↑ בספר העיטור: מדאוריתא תקין. אולי בהשפעת ההשמטה המוזכרת בהערה הקודמת.
21. ↑ כך גם בספר העיטור (בשני כתבי היד. אך בנדפס: "וחייש") ובספר האשכול (ח"ב עמ' 94. אך בכי"פ: וחייש). אך לפי נוסחי הגמרא שבידינו והגאונים יש לתקן: וחייש.
22. ↑ מוזכרים לעיל הערה 14. פסק זה מובא מכאן בסוף פירוש ר"י אלמדארי לפסחים (כ"י מוסקבה).
23. ↑ ויקרא כג, טו.
24. ↑ שם.
25. ↑ מנחות סה, ב.
26. ↑ ויקרא כג, טו-טז (בדילוג על חלקים מהפסוק).
27. ↑ דברים טז, ט.
28. ↑ בכה"י: חרש. מגיה מאוחר הוסיף מ"ם מעל המילה.
29. ↑ ויקרא שם.
30. ↑ לקראת סוף הל' ספירת העומר מופיע לפנינו בהלכות ריצ"ג: מונה. אבל ראה שם שר' יהודה אלמדארי העתיק מהלכות ריצ"ג: מוצא.
31. ↑ בדפוסי הגמרא: מתחיל לימנות. בדומה לכך גם בכמה מקורות עקיפים (כגון הלכות גדולות ח"ג עמ' 329) ובמקבילות במדרשי ההלכה (ספרא, אמור, פרשה י פרק יב; ספרי דברים, ראה, פיסקא קלו). אך בכתבי היד של הגמרא שבידינו נמצא כמו בהלכות ריצ"ג: מינכן 95; פריס, כל ישראל חברים, H 147 A; פיאבא די צינטו, ארכיון העיר, קטע מספר 3 (PH 6103 במתכ"י); וטיקן 118 (משובש: (מוצא) מונח); וטיקן 120 (משובש: מוצא).
32. ↑ בדפוסי הגמרא נוסף כאן: "יכול יקצור ויביא ויספור בלילה ת"ל: מיום הביאכם". וכעין זה גם בכ"י מינכן 95, במקורות עקיפים (כגון הלכות גדולות שם) ובמדרשי ההלכה (שם). אבל ביתר כתבי היד של הגמרא שנזכרו בהערה הקודמת לא נמצא משפט זה, בהתאם לגרסה של ריצ"ג.
33. ↑ מנחות סו, א.
34. ↑ נדצ"ל: אמ"ה.
35. ↑ בלי המילה "לעומר", וכן עולה מדברי ראשונים נוספים, כגון סידור רש"י (סי' תלז) וספר הרקח (סי' רצד). אבל כבר בחלק מעדי הנוסח של סדור רס"ג כתוב שאומרים: "האידאנא חד יומא בעומרא" (סדור רס"ג עמ' קנד, וכן בכמה קטעי גניזה של הסדור: קמברידג' TS Ar.36.126; TS AS 105.72. אבל בקטע TS NS 157.152 כתוב כמו אצל ריצ"ג ובעברית. בקטע פריס, כי"ח, IV.B.40bis כתוב "בעומרא" במקום אחד וחסר במקום אחר). וראה שו"ת הרשב"א (ח"א סי' תנז).
36. ↑ מנחות סו, א ובמקבילות.
37. ↑ הוא ר' שמואל בן חפני גאון. מתוך הלכות ריצ"ג נעתקו הדברים (עד "תספור") לשו"ת שערי תשובה סי' עט, ולקובץ הקרוב אליו בכתב יד (מנצ'סטר, גסטר 931, 268ב סי' קפא; לונדון Add. 26977, 105א סי' קפא). לפני סימן עה בשערי תשובה נכתב: "לרבינו האיי ז"ל", ואחרי סי' פב נכתב: "ע"כ רבינו האיי ז"ל". אך בכ"י גסטר מיוחסים הדברים כראוי לר' שמואל הכהן. הפתיחה "וששאלתם" היא עיבוד של עורך או מדפיס קובץ שערי תשובה, ראה: י"מ דובאוויק, מוריה, לב, י-יא, עמ' ז.
38. ↑ מלכים א ח, יד; דברי הימים ב ו, ג. במקבילה בשערי תשובה ובכ"י גסטר מובא פסוק נה ממלכים שם: "ויעמד ויברך את כל קהל ישראל". וכן בארחות חיים (ח"א הל' ציצית אות כז).
39. ↑ לפנינו: את כל.
40. ↑ על פי הלשון כאן ר' שמואל בן חפני מצריך עמידה בכל הברכות. אבל בספר העיטור (הל' ציצית עו ע"ד-עז ע"א) הגביל בשם "הרב חביבי" את העמידה רק לברכות שאינן ברכות הנהנין, ובספר הפרדס לר' אשר (שער המעשה עמ' קעו) כתב בשם הגאונים לעמוד רק בברכת המצוות (אך יתכן שאת דברי הגאונים לקח מכאן). וראה גם ארחות חיים (ח"א הל' ציצית אות כז).
41. ↑ מכאן דברי ריצ"ג (הובאו דבריו בכסף משנה הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ג). מכאן ועד סוף הפיסקה מובא בספר האשכול (ח"ב עמ' 94-93) בשם "ויש מי שכתב". למקורות נוספים שמביאים את הדרשה הזאת ראה במבוא של בובר לפסיקתא דרב כהנא עמ' IX.
42. ↑ בכה"י נראה שכתוב: (ו)דאסמכתא. אך ספק אם יש סימן מחיקה על הו"ו. הן בשערי תשובה והן בכ"י גסטר ולונדון נכפל כאן חלק מהמשפט שלמעלה (מחמת הדומות): "דאסמכתא לכל הברכות שיהו מעומד דכתי' ויעמד ויברך וספירת העומר".
43. ↑ תחל לספור שאין ת"ל בקמה –חסר בשערי תשובה ובכ"י גסטר, אולי נשמט מחמת הדומות. בספר האשכול חסרות רק המילים: "שאין ת"ל בקמה", וסביר שאף בו ארעה השמטה דומה, ולאחר מכן המילים "תחל לספור" הושלמו מתוך הפסוק.
44. ↑ בכה"י: מספור. כנראה חילוף גרפי של ת-מ. הנוסח תספור נמצא גם במקבילה בשערי תשובה וכ"י גסטר, ובספר האשכול.
45. ↑ מכאן ועד סוף הפיסקה מובא גם בארחות חיים (ח"א הל' ספירת העומר אות ד) בשם רב האיי.
46. ↑ בכה"י: דסודרא.
47. ↑ באשכול ובארחות חיים: ראשונינו.
48. ↑ בארחות חיים מצטט יותר: "וכן מנהג בכל מקומותינו עכ"ל", ואז מעיר: "מיהו בכל הארצות האלה נהגו לעמוד כל הקהל ומברכים מעומד".
49. ↑ מכאן נדפס בתשובות רב נטרונאי גאון סי' קמד. דברי רב נטרונאי הובאו, אולי מכאן, בספר הפרדס לר' אשר (שער המעשה עמ' קעז).
50. ↑ יתכן שמכאן והלאה דברי ריצ"ג שמסביר מדוע אין לחלק בין שבת ליום חול (השווה לדברי רגמ"ה בתשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת עמ' 315: "לא מצינו כל עיקר שמותר לחשב בשבת אלא חשבונות של מצוה כגון ספירת העומר וצדקה לעניים"). בתשובות רב נטרונאי גאון בהערה התקשה המהדיר מה ההווה אמינא לחלק במניין הימים והשבועות בין יום חול לשבת. אבל יתכן שלא הייתה הווה אמינא כזו, אלא הגאון נשאל האם הלכה כאביי שצריך למנות גם ימים וגם שבועות, ובנוסף נשאל האם מותר לספור ספירת העומר בשבת, ואין קשר מהותי בין שני הפסקים. יתכן גם שהשואלים העלו אפשרות שבשבת יש להחמיר ולמנות רק יומי, כאמימר (מנחות סו, א).
51. ↑ כנראה יש כאן שיבוש. המהדירים הקודמים הציעו לתקן: הא.
52. ↑ שבת קנ, א; כתובות ה, א.
53. ↑ בכל עדי הנוסח של הבבלי ובציטוטים אצל הגאונים והראשונים: מצוה (ומיד אחר כך מובאים דברי ר' אלעזר שפוסקים צדקה לעניים בשבת).
54. ↑ כ"י קמברידג' TS G2.21 (=תשובות הגאונים אסף תש"ב, עמ' 146 הע' 4); הלכות גדולות ח"ג עמ' 329; תשובות גאוני מזרח ומערב סי' קכה. מקבילה נוספת, המנוסחת כתשובה וחלקים ממנה בעברית, נדפסה בגאוניקה (עמ' 185. מתוך קטע קמברידג' TS G1.83), ושם מוסיף וכותב: "ואם משם [=משום] מזיד אינו מועיל במינין, ואם משם שכחה מותר למנות". כנראה מהלכות ריצ"ג הובאו הדברים בספר העיטור (הל' מצה ומרור קלז ע"א, וכן בכ"י ירושלים. בכ"י וטיקן מופיע בסוף המובאה: "לא ימני ביממא"). הדברים הללו בשם רב יהודאי אינם זהים למופיע בהלכות פסוקות (ראה להלן בהערה על המובאה מהלכות גדולות).
55. ↑ בכה"י: עומד.
56. ↑ ראה סידור רס"ג עמ' קנה. מכאן הובאו הדברים בסוף פירוש ר"י אלמדארי לפסחים. בעל העיטור (הל' מצה ומרור קלז ע"א; וטיקן 143, 363ד) הביא את דעת רב יהודאי בקיצור ולאחר מכן כתב: "וכן כתב רב עמרם משו' דבעינן תמימות וליכא". דברי רב עמרם מוזכרים גם בארחות חיים (הל' ספירת העומר אות ה) שכנראה לקחם מספר העיטור. דברי רב עמרם לא ידועים ממקור אחר. עקב שימושו של בעל העיטור בהלכות ריצ"ג בעניין זה, אין לשלול אפשרות שהאזכור של רב עמרם הוא שיבוש מהאזכור של רב סעדיה. גולדשמידט (סדר רב עמרם גאון עמ' קכו) סבר שעניין ספירת העומר חסר בסדר רב עמרם בכל כתבי היד שלפנינו. אך המובאה היחידה שהוא מביא מרב עמרם בעניין ספירת העומר היא האזכור הנ"ל בעיטור. גם אם האזכור של רב עמרם אינו משובש, יתכן שרב עמרם כתב זאת בתשובה ולא בסידורו, וממילא אין בסיס לכך שעניין ספירת העומר היה בסדר רב עמרם.
57. ↑ חסר כאן. בפירוש ר"י אלמדארי: "דבעינן תמימות מתחילתן וליכא". וראה בסידור רס"ג שמציין גם שספירתו אינה מתחילה "ממחרת השבת". נימוק זה חסר באחד מקטעי הגניזה של סדור רס"ג ובמובאה שבסדור רשב"ן (נ' וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, עמ' 166-163; ד' גרינברגר, סידור רס"ג: עיונים בנוסח, מבנה והוראות, ע"ד, עמ' 103-102; 105-104).
58. ↑ רב יהודאי ורס"ג מסכימים שמי ששכח בלילה הראשון לא יכול לברך בשאר הימים. אבל ניתן להבין שהם חולקים במי ששכח בשאר הימים, שלפי רב יהודאי צריך למנות ביום ואם לא מנה ביום שוב אינו יכול לספור ואילו לפי רס"ג יכול להמשיך למנות בכל מקרה (ועיין בדיון של הב"י בדעת רב האיי [או"ח סי' תפט אות ח]). אבל בפירוש ר"י אלמדארי הביא את לשון רס"ג מכאן וכתב שכך סובר גם רב יהודאי, אך אפשר שעיקר עניינו בשוכח בלילה הראשון ולא דק (והוא הדין לגבי העיטור הנ"ל, אם האזכור של רב עמרם הוא שיבוש מהאזכור של רס"ג). מכל מקום, אין ספק שלדעת רב יהודאי מי ששכח בלילה הראשון אין לו תקנה, אפילו אם מנה ביום.
59. ↑ בשערי תשובה סי' רמד מובא בקיצור (אולי מכאן). וכן מובא מכאן בסוף פירוש ר"י אלמדארי לפסחים. וראה להלן בהערה על תשובת רב האיי.
60. ↑ בכה"י: רוחו.
61. ↑ על פי ברכות נא, א; שבת לא, ב.
62. ↑ ח"א עמ' 299-298, טור ב (=דפוס ונציה). המובא כאן בסמוך בשם מקצת נוסחי נמצא לפנינו בהלכות גדולות כ"י מילאנו (שם טור א). נוסח דומה ל"מקצת נוסחי" נמצא גם בכ"י וטיקן 142 (הלכות גדולות על פי כתב יד רומי, עמ' 146), אך שם בסוף: "ואי אינשי חד יומא אי נמי תרי יומי ולא בריך לא מברך בשאר יומי". כנוסח כ"י מילאנו מופיע גם בארבעה כתבי יד של השאילתות (אמור, שאילתא קכד, עמ' רלה). לנוסח שלישי שנמצא בקטע גניזה של הלכות גדולות ולנוסחים נוספים שבמובאות בספרות הראשונים ראה הלכות גדולות ח"א שם. בהלכות גדולות כ"י וטיקן 304 (37ב-38א): "והיכא דאינשי ולא בריך על ספירת העומר בשאר יומי בריך". וכך גם בהלכות פסוקות (סוף הל' פסח עמ' צ; הלכות ראו עמ' 17). וראה: נ' דנציג, מבוא לספר הלכות פסוקות, עמ' 419-418; י' ברודי, לתולדות נוסח השאילתות, עמ' 27-26.
63. ↑ מגילה כ, ב.
64. ↑ מילה זו נכפלה בכה"י: בריך בריך. אך יתכן שכפילות זו נוצרה כתוצאה מתיקון – בתחילה היה כתוב: ואי לא בריך – בריך ביממא. ומישהו רצה להחליף את האזכור השני במילה "מברך", אך בטעות נותר הנוסח הראשון בצד הנוסח המתוקן. בהלכות גדולות נוסף כאן: עד למחר.
65. ↑ תשובות הגאונים אסף תרפ"ט, עמ' 213-212. תמצות של התשובה מופיע גם בשבלי הלקט סי' רלד. מכאן הובאה תמצית התשובה בספר העיטור (הל' מצה ומרור קלז ע"א) וממנו בארחות חיים (הל' ספירת העומר אות ה) ובספר הפרדס לר' אשר (שער המעשה עמ' קעז) ובר"ן (על הרי"ף בסוף פסחים). ספר הפרדס והר"ן כותבים שלדעת רב האיי אם לא ספר בלילה סופר ביום, ומכך התקשה הב"י (או"ח סי' תפט אות ח) כיצד הטור כותב שרב האיי סובר כר"י שממשיך למנות גם אם שכח יום אחד לגמרי. אבל הן בנוסח המלא של התשובה שהדפיס אסף והן במה שהביא ריצ"ג, רב האיי כלל לא דן בספירה ביום, ויתכן שספר הפרדס והר"ן נמשכו אחר לשון הארחות חיים בשם רב האיי ("והלכך אם שכח סופר יום שאחריו שמצוה לממנא יומי"). אבל הארחות חיים התכוון שאם שכח למנות ביום הראשון ממשיך לספור ביום השני, ולא שאם שכח בלילה סופר ביום שלאחריו כלשון הר"ן וספר הפרדס. וממילא סרה קושיית הב"י על הטור.רב האיי נשאל שם גם על הפסק של רב כהן צדק (שם: "מקצת גאונים"). מכיוון ששלושת הגאונים שמוזכרים כאן למעלה מוזכרים גם על ידי השואלים, יתכן שיש קשר בין המקורות הללו.
66. ↑ בענן שבע שבתות תמימות וליכא אי מאי דאמרינ' בענן תמימות וליכא – בתה"ג אסף: בענן שבע שבתות וליכא או מאן דאמ' בענן תמימות וליכא.
67. ↑ אינו לילה ראשון ששכח – בתה"ג אסף: איזו לילה ששכח.
68. ↑ רב האיי סובר שאין חסרון בתמימות אם ביום שלאחר השכחה יאמר כמה היה אתמול וכמה היום.
69. ↑ ויקרא כג, טז: "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּחֲמִשִּׁים יוֹם". דברים טז, ט: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְמֵהָחֵל חֶרְמֵשׁבַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת". רב האיי הביא את הפסוק מדברים מכיוון שבו נאמרה הספירה רק ביחס לספירת השבועות, והוא לומד מהפסוקים הללו שכל ספירה עומדת לעצמה. אבל בשבלי הלקט הבין שרב האיי לומד מהפסוקים שתמימות נאמר רק לגבי שבועות ולא לגבי ימים ("ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר"), אבל דבר זה נאמר בפסוק אחר שרב האיי לא הביאו (ויקרא שם, טו). יתרה מכך, בהמשך טענה זו רב האיי אומר במפורש שלשיטת הגאונים הללו יש מקום לומר שמי שהפסיד ספירה של אחד מהימים אין לו תמימות (=מצד מניין הימים), אבל אם הוא לא הפסיד ממניין השבועות אין מקום לכך (=לומר שאין לו תמימות בספירת השבועות) ואין סיבה שיפסיק למנות שבועות. יתכן אפוא שבעל שבלי הלקט גרס בהמשך דברי רב האיי: "אית ליה תמימות דלא טעה לענין שבועי".
70. ↑ מנחות סו, א ובמקבילות.
71. ↑ נדצ"ל: האי. שהרי זו המשך הטענה שתמימות נאמר בפסוק של מניין השבועות ולא בפסוק של מניין הימים. בתה"ג אסף: נהי דמאן.
72. ↑ לית ליה תמימות – כך גם בתה"ג אסף, אבל המהדירים הקודמים סברו שיש כאן שיבוש והיה צ"ל: אית ליה תמימות. לביאור הדברים ראה בהערות לעיל, וראה שם שיתכן שבעל שבלי הלקט גרס בתשובת רב האיי כהצעת המהדירים.
73. ↑ ליתא בתה"ג אסף (בכה"י יש סימן, אולי להגהה, אבל בגיליון אין דבר).
74. ↑ אלא מן אית ביה – יש לתקן לפי תה"ג אסף: מאי רוחא אית ביה.
75. ↑ מנחות כז, א.
76. ↑ שם.
77. ↑ מנחות כח, א.
78. ↑ מכאן ואילך דברי ריצ"ג. הובאו בעיטור שם ובפירוש ר"י אלמדארי שם (סוף הפירוש חסר בקטע הגניזה שממנו הדפיס ליפשיץ, אבל הוא מצוי בכ"י מוסקבה וכן בגרסה המעובדת שבכ"י לייפציג).
79. ↑ בפירוש ר"י אלמדארי נוסף: "של חולו של מועד בארץ ישראל".
80. ↑ מנחות סו, א.
81. ↑ הכפלה מיותרת של המילה הבאה.
82. ↑ בפירוש ר"י אלמדארי (כ"י מוסקבה): מוצא. וכן העתיק ריצ"ג לעיל, ושמא יש לתקן כך כאן.
83. ↑ דעתו של ריצ"ג ממצעת בין דעת רב יהודאי ורס"ג מחד ובין דעת רב האיי מאידך. לשיטתו השוכח לספור ביום הראשון לא מקיים דין תמימות, כדעת רב יהודאי ורס"ג, אך למרות זאת עליו להמשיך לספור, כהכרעה למעשה של רב האיי. אפשר שדעת ריצ"ג זהה לרב כהן צדק, אלא שאין אנו יודעים מה הוא סבר בנוגע לתמימות. העיטור (שם) חלק על ריצ"ג וכתב שכיוון שספירת העומר לדידן אינה מדאורייתא אין לדקדק בתמימות, ודבריו הובאו גם בארחות חיים (שם).
84. ↑ לסקירה מקיפה על מנהגי האבלות בספירת העומר עד לסוף תקופת הראשונים ראה: ש' עמנואל, נטועים, כ, עמ' 141-101.
85. ↑ יבמות סב, ב.
86. ↑ על פי סוכה כה, ב.
87. ↑ בכה"י: לאדס.
88. ↑ מורין לו שלא לעשות –בתשובת הגאון (ראה בהערה הבאה): אין מורי' לו לכנוס.
89. ↑ כמעט כל הפיסקה הזאת היא לשון תשובת גאון: שו"ת שערי תשובה סי' רעח; שו"ת הלכות פסוקות מן הגאונים סי' צד; כ"י ירושלים 4°8859, 44א סי' רעג. ר' ירוחם מייחס את התשובה לרב האיי גאון (תולדות אדם וחוה, נתיב כב ח"ב, קפו ע"ב [עמ' לא]). מהלכות ריצ"ג הובאו הדברים בספר המנהיג (הל' אירוסין ונישואין עמ' תקלח) ובטור (או"ח סי' תצג).