הערות על הספר פסח לה'
אמר המעתיק: לקראת פרסום ספרי פסח לה', הבאתי את הספר לגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א, בבקשה להערותיו. הרב נענה ברצון, ועבר על הספר 'מכריכה לכריכה'. כעבור מספר שבועות, התקשר והודיע שהספר עם הערותיו מחכה לי בביתו. כשהגעתי למעונו, הביע הרב קורת רוח מהספר ושיבח אותו. באותה שיחה, הוסיף הרב הערה בהלכות קרבן פסח: לדעת הרב, מכיוון שבפסח שני אין מצווה עצמית באכילת מצה, אלא רק כאכילה הנלווית לקרבן, לפיכך נראה שהקרבן עיקר והמצה טפלה, ולכן יש לברך שהכל על הקרבן ולפטור את המצה, ואין לברך ברכת הנהנין על המצה. עד כאן דבריו. הרב אישר לי לפרסם בשמו את הערתו זו (הניסוח בכתב לא עבר את הגהתו), וכן את הערותיו דלקמן על הספר. אני מודה לרב שליט"א מקרב לב על הערותיו ועל עידודו.להלן הערות הרב מוקלדות וסרוקות, בצירוף ציטוט המיקום בספר שאליו הן מתייחסות. הרב סימן את המקום בספר בקו תחתון, ומטעמי נוחות הקריאה החלפתי בהקלדה את הסימון לכתב מודגש. בסוף כל הערה הוספתי נקודה. פענוח מסופק סומן בסוגריים משולשים. לחלק מההערות, הוספתי התייחסות בהערת שוליים.
הראל דביר, מחבר הספר פסח לה'
♦ ♦ ♦
עמוד בספר
לשון הדברים בספר
לשון ההערה
לט
פירושו האחרון מתקבל יותר, כי שם כתוב ממש הלשון שלפנינו: 'ועשית חג שבועות לה'', אין לי אלא בפני הבית, שלא בפני הבית מנין? תלמוד לומר 'תחל לספור' – בין בפני הבית בין שלא בפני הבית.
אין זה פשוט שספירה בזמן הזה <ראיה>.
צט
נראה דמשמע לרש"י דבן נכר היינו שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים באיזה עבירה שיהיה.
צע"ג לענ"ד.
קי
והסיבה שהפסיקו להביא היא שהשתכנעו שקרבן התמיד מגן על אחיהם הנצורים.
במקום להעלות דבר אחר יכלו להעלות כבשים שאינם מבוקרים.
קי
לכאורה יש לדון גם על הראיה מהתוספתא שהביקור מעכב, שהרי מפורש בתוספתא שהעיכוב נלמד מהאמור: 'תמימים יהיו לכם'.
אין הפסוק מדבר <דוקא על תמידין>.
קכ
יש להוסיף שהרמב"ם מחד גיסא הביא להלכה את איסור שתיית יין לכהן המכיר משמרתו (הל' ביאת המקדש א, ז), ומאידך גיסא כתב שאין מחנכים אלא בתמיד של בין הערבים (הל' תמידין ומוספין א, יב).
י"א דמשיח יביא אתו כבשים מבוקרים.
קכ
[ההערת נכתבה לאחר המילים:] וכך כתב הגבורת ארי: 'ויש לומר דסבירא ליה כמאן דאמר התם (מנחות נ, א) דמחנכין את מזבח הזהב בקטורת של בין הערבים, ואכתי איכא למיחש שמא יבנה ויקטירו קטורת. אי נמי משום מנורה, דאמר התם: מחנכין אותה בז' נירותיה בין הערבים, ודברי הכל הוא.
הדלקה בזר כשרה <ור"ד> בשתויי יין, שכל מתן השמן והפתילות פסול בשתויי יין.
קל
[ההערה נכתבה בצד המשפט הבא, בלי לסמן מילה מסוימת:] אין צידוק לדחות גמרא מפורשת מפני סתימת המשנה.
כמדומני זו שיטת הרמב"ם בהרבה מקומות בניגוד לשיטת תוס'.
קסב
גם פסח דורות בעי ביקור ד' יום.
?
רכה
[ההערה נכתבה בצד המשפט הבא, בלי לסמן מילה מסוימת:] וכן הביא חיזוק לדבר מתיאור של עד ראייה גוי מתקופת בית שני (נדפס בספר שבט יהודה לר' שלמה בן וירגא, דף מה ע"א)
זה כתב אחד מישראל כדמיון ספרותי.
רעד
[ההערה נכתבה אחרי המשפט הבא:] ועוד קשה שהשמחת עולם תלה את דבריו בכך שהרמב"ם פסק כרב חסדא ולא כרבא (פסחים עט, א), ולא ברור מדוע שהרמב"ם יחרוג מכלל ההוראה שהלכה כבתראי. וצ"ע.
כמדומני אין זה פשוט שהלכה כבתראי גם נגד הדורות שלפני אביי ורבא.
שלו
הרמב"ם עצמו כתב (הל' סנהדרין יט, ב) שמחוסר כיפורים שעבד חייב מלקות. והרדב"ז (שו"ת ללשונות הרמב"ם הל' ביאת מקדש ד, ד-ה) ומהר"י קורקוס (הל' ביאת המקדש ט, יא) ואחרונים רבים בעקבותיהם כתבו שטעות סופר היא, וצריך לגרוס 'מרובה בגדים' או 'יתר בגדים', שגם השמטתו מרשימת מחויבי מלקות אינה ברורה, וכפי שעמדו על כך האחרונים.
וכי יש עליו לאו מפורש?
שעב
[ההערה נכתבה אחרי המשפט הבא:] וע"כ כתוב ויישר הדבר ולא כתיב וייטב, כי לא היה טוב, כי לא הסכימו הסנהדרין לזה.
אם לא הסכימו בסנהדרין לא היתה השנה מעוברת.
שעג
הרי שבין שני התיאורים מבדילות לפחות ארבע שנים: מהשנה השנייה לדריווש, שתיאור הקרבת העולות התרחש לפניה, ועד השנה השישית לדריווש, שתיאור הקרבן הפסח התרחש לאחריה.
[על המילה ארבע:] שלפני אחשוורוש.
[על המילה לדריווש:] שאחי [נדצ"ל שאחרי. ה.ד.] אחשוורוש.
שעה
בברייתא (פסחים עט, א) נאמר שטומאה הותרה לא רק ברוב ציבור אלא גם ברוב כהנים טמאי מת.
דחוי'.
שצו
[ההערה נכתבה אחרי המשפט הבא:] ויש לדון אם להקל בזה במקום שטבילה מבעוד יום תאפשר לנשים אלו להשתתף בפסח. וצ"ע.
ואולי בזמן הבית לא ינהגו לישב ז' נקיים על כל דם.
תעב
אלא שהנחת היסוד היא שבזמן כזה קצר, אחרי שלאדם נפסל הפסח, הוא אינו מספיק למצוא פסח אחר להימנות עליו בזמן, בשביל שיצא ידי חובת הפסח כעת.
אם הפסח נפסל בתשע שעות יש לו שלש שעות עד השקיעה.
תקו
[סוף סי' כ, העוסק בעשיית פסח שני כשלא נעשה פסח ראשון.]
בברכת אשר גאלנו יש גירסא ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, ויש גירסא מן הפסחים ומן הזבחים. וי"ל דלנוסחא הראשונה ס"ל דהואיל ולא זכינו השנה לפסח ראשון נאכל מן הזבחים בחג השבועות ומן הפסחים בשנה הבעל"ט, ולנוסחה השני' נאכל מן הפסחים בט"ו באייר ומן הזבחים בחג השבועות.