תל ציון
בדין קיום מצות שמחת יו"ט בעופות
ראה ראיתי לרבנן תקיפי ארעא דישראל, מרן הגר"ש ואזנר ע"ה בשו"ת שבט הלוי (ח"ג או"ח סי' יח אות ב) ומרן הגר"ע יוסף ע"ה בשו"ת יחו"ד (ח"ו סי' לג בהע', ובעוד כמה דוכתי [עי' חזו"ע יו"ט עמ' צה, ובחזו"ע פורים עמ' קעח הערה ג]), שכתבו לחדש דאף בבשר עוף איכא שמחה. ושניהם לראיה אחת נתכוונו, שהוכיחו כן מדברי הגמ' ביצה י: גבי עופות 'זמנין דמשתכחי כחושים ואתי לאמנועי משמחת יו"ט'. ובשו"ת יחו"ד הנז' הוסיף עוד: "וכן כתבו התוס' שם דף ח. בד"ה ואין צריך. ע"ש" [וכוונתו, דעל מה דאיתא התם דהשוחט חיה 'ועוף' יחפור בדקר ויכסה, מבארת הגמ' שההיתר הוא מדהא דר' אבא דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור. והקשו תוס' הא ס"ס איסורא דרבנן איכא. ותרצו דמשום שמחת יו"ט התירו. ע"כ. וכיון דגם בעופות עסקינן, מוכח דאף בעוף שייך שמחת יו"ט]. ועפי"ז [ומעוד כמה טעמי] פסק דמי שאינו יכול לאכול בשר בהמה ביו"ט יאכל עכ"פ בשר עוף. וגם בשבה"ל שם כתב: "ומנהג שלנו דגם ביום טוב אין מהדרין דוקא אבשר בהמה". ע"כ.והנה, ככל הדברים האלה כתב מהר"י ענגיל בגהש"ס בביצה שם (י:). וז"ל: "עי' שו"ת חות יאיר סי' קע"ח מש"ש מענין המנהג דבמשתאות החשובות מפרנסים בעופות. אע"פ דקי"ל דאין יוצאים ידי שמחת החג בבשר עופות. ע"ש. והיה לו להביא גמ' דכאן דיש גם ביונים שמחת יו"ט. ועי' מרדכי תענית סוף הל' ט"ב”. עכ"ל. וציין אליו הרב שבה"ל שם.
והנה, אם נלך בדרך זו יש קצת להעיר, דכיו"ב מוכח כבר קודם לכן מהגמ' שם ז: בפלוגתא דרבה ורב יוסף גבי מתני' דהשוחט חיה ועוף ביו"ט, דסבר רב יוסף 'הא עדיפא דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת יו"ט'. ע"ש. והתם אף בעופות עסקינן. וביותר יש להוכיח כן מהגמ' דף ט: גבי אבל מטהו מחלון לחלון, דאיירי בשובך, ואמרינן התם אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא וכו'. והרי בעופות בלבד עסקינן. ועוד כיו"ב שם גבי מחלוקת ב"ש וב"ה גבי לא יטול אא"כ נענע מבעוד יום וכו', אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וכו'. וגם כאן בעופות בלחוד עסקינן.
ואם באנו ללמוד כן מדברי הראשונים, וכראיית מרן זי"ע מהתוס' ח. כנז' לעיל, זה לכאו' צ"ע יותר. דהנה בגמ' שם י. איתא: "ב''ש אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב וב''ה מתירין אף להחזיר אלמא גבי שמחת יו''ט ב''ש לחומרא וב''ה לקולא”. והרי תריסי חנויות עומדין למכור בהם תבלין וכיו"ב [עי' רש"י שם ד"ה תריסין], וקרי ליה שמחת יו"ט. וכ"כ שם בר"ן (ה: דפי הרי"ף, ד"ה וב"ה סברי). ובשיטת ריב"ב שם. וע"ע שה"ג (שם אות ג'). וא"כ, וכי נאמר דבתבלין יקיים מצות שמחת יו"ט.
וכן בגמ' כט. גבי מחלוקת רבנן ור' יהודה בכלי המיוחד למידה: אלמא גבי שמחת יו"ט ר' יהודה לחומרא [שלא יקח מחנוני בכלי המיוחד למידתה] ורבנן לקולא וכו'. והתם לא בבשר או עופות עסקינן, וקרי לה שמחת יו"ט. אך בזה יש לומר דאיירי במודד לו יין, ושפיר שייך שמחת יו"ט. וכן משמע בסוף הסוגיא [אליבא דרבא], דעבדי אינשי דמקרבי 'חמרא' במנא ושתו. וע"ע בלשון מרן השו"ע סי' תקי"ז ס"ג. אמנם באמת נראה דדוגמא בעלמא נקטו, וקאי על כל משקה שנקנה במידה. והראיה לדבר שלא חילקו הפוסקים בזה, והרי"ף בהלכותיו כלל לא הזכיר זה. ע"ש. ואף במשנה שהביאה מעשה דאבא שאול בן בטנית משמע דמיירי גם בשמן. וכן מבואר להדיא בהגר"ז סי' שכ"ג ס"א דבכל משקין איירי. ע"ש.
ועי' עוד בגמ' לא: גבי בית מלא פירות, שהתיר ר"מ לפחות לכתחילה וליקח מן הפירות, וא"ר זירא דהתיר דווקא ביו"ט. ופרש"י בד"ה (אמר ר' זירא) דמשום שמחת יו"ט התיר. ובגמ' שם לז. ולא מגביהין תרומות ומעשרות. פשיטא, תני רב יוסף לא נצרכה אלא ליתנם לכהן בו ביום. ופרש"י: "דאיכא למימר לאו מוכחא מלתא היא דלתקוני טבלא מכוין, דאין ידוע שיהא הוא צריך לשיריים, ורואים שמוליך תרומה לכהן ומחזי דכולה מלתא משום שמחת יו''ט דכהן שצריך לה הוא”. עכ"ל ע"ש. הא קמן, דאף גבי תבואה ופירות, דבהם יש דין תרו"מ, היה הו"א לומר דנתיר, משום דמחזי כשמחת יו"ט. ומעתה וכי נאמר דעפ"י רש"י יוכל לקיים מצות שמחת יו"ט בתבואה ופירות. הא ודאי ליתא.
עוד שם: אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא. ופרש"י: “... והאי דלא גזרו על טלטול כלים ואוכלים מפני שלא יוכלו לעמוד בהן לבטל עונג שבת ושמחת יו''ט”. עכ"ל. ומשמע דבכל אוכלים שייך טעם זה [ודוחק לומר דדוקא משום בשר ויין, רק לא פלוג רבנן]. ואף גבי כלים אמרינן דיש בהם משום שמחת יו"ט [וודאי דאין במשמע לומר דדוקא בכלים שמבשל ואוכל בהם בשר ושותה בהם יין].
ועי' גם בתוס' ח. ד"ה אמר רב יהודה, שכתבו: "וא"ת ואנו היאך אנו מסלקין אפר הכירה בי"ט לאפות הפשטידה וכו' ואומר הר"ר יצחק דמוקצה אינו אסור לטלטל ביו"ט בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט”. עכ"ל. הא קמן דקרי לפשטיד"א שמחת יו"ט. אך זה אינו כלום, די"ל דאיירו בפשטידה של בשר.
אך יל"ד בתוס' ט. ד"ה גלגל עיסה, שכתבו: "אבל לא מצי למימר דלהכי מחלק בין כסוי, משום דגבי כסוי לא ממנע משמחת י''ט דאין הכסוי מעכב האכילה, אבל הפרשת חלה מעכב אכילה, דזה אינו" וכו' ע"ש. ומשמע דאם הפרשת חלה מעכבת את האכילה חשיב מניעת שמחת יו"ט. הא קמן, דאף מניעת אכילת פת הוי מניעת שמחת יו"ט. וע"ע תוס' ט: ד"ה אלמא דהיה הו"א דגבי ביצה שייך שמחת יו"ט, רק כתבו 'שאין בה שמחת יו"ט כ"כ' ע"ש. וודאי דלא יעלה על הדעת לומר דנוכיח מכאן דאפשר לקיים שמחת יו"ט בפת וביצה.
וא"כ נמצאנו למדים מכל האמור, דלשון זה ד'שמחת יום טוב' אינו בדווקא גבי מצות שמחה דאכילת בשר ושתיית יין, אלא על כל דבר שישמח בו האדם לכשיהיה לו, ומאידך חסרונו יפריע לו, ותיפגם שלמות סעודתו, חשו חז"ל לתקנתו והתירו לו את הדבר כדי שיהא שמח וטוב לב. צא וחשוב, אדם שחפץ לאכול בשר עופות ודגים משובחים, והוקדחו הדגים ונשרפו, אטו לא יהיה לו עגמת נפש בזה, או אם לחמו יחרך ולא יערב לחיכו משום חסרון תבלין, הלא ודאי שתפגם שמחת סעודתו. ולכל זה וכיו"ב התירו חז"ל וקרי לה שמחת יו"ט.
ומעתה נראה דאין להוכיח אף ממה שנקטו הגמ' ותוס' לישנא דשמחת יו"ט גבי עופות, דמקיים בהם מצוות שמחה ביו"ט. רק רצונם לומר שהתירו לו דברים הללו בכדי שתהיה סעודתו ערבה עליו ולא תהיה לו עגמת נפש בסעודתו. כנ"ל ברור. וצ"ע [ולא באתי להעיר בעצם הדין, רק בראיה זו מהגמ' הנז' ומדברי התוס' הנ"ל].
והשי"ת יעב"א.
♦ ♦ ♦