מח"ס אהלי שם ועו"ס
רב ור"מ ק"ק טוב בעי"ת מקסיקו יע"א
השוכר בית מחבירו השוכר חייב לקבוע בה מזוזה
שו"ע יו"ד סימן רצ"א סעיף ב': "השוכר בית מחבירו השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה [הג"ה ואפילו שכר הבית בחזקת שיש לו מזוזה לא הוי מקח טעות]".♦
בשו"ע או"ח סימן תל"ז (סעיף ג') פסק: המשכיר בית לחבירו בחזקת בדו' ונמצא שאינו בדוק על השוכר לבדוק ואינו מקח טעות ואפילו במקום שנותנים שכר על הבדיקה שהרי מצווה הוא עושה והרמ"א כתב: ויש אומרים דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה הואיל והתנה בהדיא שיהיה בדוק ע"כ.
ובספר בית הלל (יו"ד סימן רצ"א סק"א) הקשה דדברי הרמ"א סתרי אהדדי דבסימן תל"ז פסק כדעת מי שאומר שצריך לשלם ובהלכות מזוזה סתם וכתב דמי שהשכיר בית לחבירו בחזקת שיש בו מזוזה ואין בו דלא הוי מקח טעות ולא כתב שם הרמ"א שצריך לשלם לו דמי המזוזה כמו לענין שכר בדיקה והניח בצ"ע.
♦
א. ב.
ובמקדש מעט (סק"ג) כתב דמכח קושיא זו דעת הבית הלל דלרמ"א אף דמזוזה משלם המשכיר לשוכר דמי המזוזה אלא שהרמ"א סמך על מש"כ באו"ח לכן לא כתב זאת כאן.והמג"א (בסימן תל"ז ס"ק ו') כתב ליישב קושיא זו וז"ל: וי"ל דשם אין חסרון כיס שהמזוזה בעצמה היא שוה הדמים שנתן בעדה עכ"ל.
ובמחצית השקל הקשה הא כשיצא השוכר אין רשאי ליטול המזוזה מן הבית כמו שכתוב שם (וא"כ הוא קיבל מזוזה שחייב להשאירה כשיצא וא"כ הוא חסרון כיס ללא תמורה) מ"מ אם ירצה השוכר צריך זה שנכנס אחריו לדור בו לשלם לו המזוזה. כמו שכתוב שם. עכ"ל.
♦
אמנם לדעת השו"ע השני אינו חייב לשלם לו והרי הב"י בשם הר' מנוח כתב: טוב לשלם ואין מוציאין עכ"ל והעתיקו באר הגולה ס"ק ו' וא"כ הק"ל הא אינו חייב לשלם והשוכר יש לו חסרון כיס. ומ"ש מ"ש מבדיקת חמץ דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה. וי"ל דהשו"ע סתם שם ומשמע שאינו צריך לשלם וכפי שכתב הר"ן (השני), והגר"א (אות ו') כתב שזו היא דעת השו"ע שאינו צריך לשלם וא"כ דמי למזוזה שאינו צריך לשלם ולק"מ. ורק להרמ"א קשה שס"ל שבבדיקת חמץ צריך לשלם מ"ש ממזוזה שאינו צריך לשלם. ומה שתירץ המג"א תמוה אמנם הוא מקבל מזוזה אבל הוא צריך להשאירה והרי זה כאילו לא קיבל כלום ומה שתירץ המחצית השקל שהשני צריך לשלם הרי הבאר היטב העיר שהר' מנוח שהוא מקורו של הרמ"א כתוב טוב לשלם אבל אין מוציאין ובמיוחד שגם הרמ"א בדרכי משה הארוך כתב טוב לשלמה לו וא"כ יש לו חסרון כיס של המזוזה שצריך להניחה והק"ל מדוע שהמשכיר לא ישלם לו. מ"ש מבדיקה.
♦
ג. ד.
וי"ל הא דאינו נוטלה כשיוצא אינו פשוט דהרי להגאונים רב אחאי ורב האי גאון (הו"ד בשאילתות פרשת שלח) דהטעם שלא יטלנה משום בזיון למזוזה שנוטלה ממקומה ומבטל מצותה ולטעם זה אם נוטלה ע"מ לקובעה בבית אחר מותר וכמו שמצינו שמתירין ציצית מבגד לבגד ואין כאן בזיון שאינו מבטלה ממצותה בקום ועשה.וכמו כן אם הוא במקום שאינו מוצא מזוזות לבית שרוצה לדור בו עתה כדאי הם הגאונים הנ"ל לסמוך עליהם בשעת הדחק ומותר ליטול המזוזות ולהניחם שם דחייו קודמים לשל חבירו כ"כ הברכי יוסף ובשו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סימן י"ז-ח) שו"ת ויחי יעקב (סימן ע"א) וא"כ אין לו חסרון כיס בכהאי גוונא ותו יש להוסיף שיתכן שהשוכר השני ירצה לקיים טוב לשלם ואכן ישלם אע"פ שאינו חייב כי אמנם צריך הוא לשלם אלא שאין לכופו לזה.
וא"כ אית לן כמה טעמים שלא יהא לו חסרון כיס שמא השוכר השני יקיים הישר והטוב והרי הוא צריך לשלם אלא שאין כופין ושמא יצטרך את המזוזות ואז יש לו על מי לסמוך על הגאונים שאומרים ליטלם אם אינו מוצא מזוזות לבית השני ולהלכה ניתן לסמוך על הגאונים בשעת הדחק. ותו שמא השוכר השני יהא גוי ואז מותר לו ליטול את המזוזה.
♦
וי"ל עוד שבבדיקת חמץ איירי שהתנה השוכר ע"ד שהבית יהיה בדוק משום הכי משלם לדעת הרמ"א ואילו במזוזה בסתם ולכן לא משלם. אבל אה"נ אם התנה חייב לשלם. וכן תירץ הפמ"ג אלא שהוא דחה משום שמשמע במזוזה אף דמפרש לא ישלם לו ומטעם שבחו"מ סימן רל"ב או סעיף ד' או ה' פסק דכל מום שאינו בגוף המקח מנכה לו מן הדמים והמקח קיים וא"כ מה הוצרכו הפוסקים לומר דלא הוי מקח טעות משום דניחא ליה במצוה דבלא התנה א"צ לטעם זה דיש מקום לדחות כיון שאין המום בגוף המקח מנכה לו הדמים והמקח קיים. לזה כיון הפרמ"ג (אות ו' באשל אברהם).
אמנם יש מקום לדחות דנחשב במזוזה מום שהוא בגוף המקח ואילולא ניחא ליה במצוה היה בטל המקח כיון שאסור לדור בבית שאין בו מזוזה לפי הרבה פוסקים וא"כ איכא לפרש שהוא מום בעיקר המקח וא"כ איירי אפילו שלא פירש להדיא אלא דסתם ואילו בבדיקה ע"כ אמרי דמפרש והתנה שאל"כ מדוע הגמ' אייתי משום ניחא ליה במצוה הרי אין המום בעיקר המקח ובין כך אינו מקח טעות אלא ע"כ דאיירי בהתנה וע"כ משלם לו דמי הבדיקה. שלא כן מזוזה שאמרי דלא התנה ולכן לו משלם לו דמי המזוזה.
♦
ה. ו.
אמנם המקור חיים (בביאורים ס"ק ז') כתב שאם הבית אינו בדוק נחשב הדבר כטעות בגוף המקח שכיון שיש איסור מחשש שמא יבוא לאכול את החמץ שימצא בו ואינו ראוי לדירה בלא שיוציא השוכר הוצאות על כן נחשב הדבר כטעות בגוף המקח ע"כ ולפי דבריו ניתן לתרץ גם בבדיקת חמץ שלא התנה במפורש ומ"מ המקח היה בטל אלולא שניחא ליה במצוה וא"כ הק"ל הרי שניהם איירי שלא התנה וא"כ מ"ש מזוזה מבדיקת חמץ שבחמץ משלם לו דמי הבדיקה ואילו במזוזה לא צריך לשלם להרמ"א ונצטרך לתרץ כהתירוץ הראשון.♦
ז.
אלא שבכתבי הקהלות יעקב החדשים פסחים סימן ס' הוכיח שאין איסור לדור בבית שאינו בדוק מחמץ אפילו לדעת התוס' (סימן תל"א ס"ק ב') שטעם התקנה הוא מחמת החשש שמא יבא לאכול את החמץ שימצא ולפי דבריו אתי שפיר ביאור הגר"א (סימן תל"ז ס"ק ז' ע"ש היטיב).ולפי זה אין זה טעות בגוף המקח כי מותר לדור בבית זה אפילו ללא בדיקה וע"כ לאוקמיה במפרש ומתנה על כן חייב לשלם.
ואילו במזוזה איירי בסתם ומ"מ הוי מקח טעות כי אסור לדור בבית שאין בו מזוזה.
ואם כן צריך לטעם שניחא ליה במזוזה ולכן לא הוי מקח טעות. ואף שאיירי בסתם ולא במפרש. אילולא טעם זה הוי מקח טעות כי נחשב לטעות בגוף המקח. וא"כ אתי שפיר למימר שמזוזה בסתם ולכן לא משלם את המזוזה ואילו בבדיקה ע"כ שאיירי במתנה ומפרש וע"כ משלם את דמי הבדיקה. ואתי שפיר תרוץ זה וה' יזכנו לכוין לאמיתה של תורה.
♦ ♦ ♦