ראש ישיבת איתמר
חידושו של אור החיים הקדוש בעניין מקום הדלקת נר חנוכה
בזמנו פרסמנו תשובה בשו"ת מבשן אשיב (ח"א סי' מ"ג) שעיקר הדלקת נר חנוכה צריכה להיות בפתח חצרו מבחוץ או בפתח ביתו, אם אין לו חצר. דא עקא, בצורה זו בני ביתו לא רואים את נרות החנוכה פרט לשעת ההדלקה.ונשאלנו, האם לא ראוי, לבני אשכנז שכל אחד מדליק, שלכה"פ אחד מבני הבית ידליק בתוך הבית בחלונו, כדי שגם בני הבית יוכלו לראות את פרסום הנס כל זמן שהנרות דולקים, ובכך מתווספת ג"כ אוירה קדושה בתוך ביתו, בפרט שנכתב בספרים על מעלת ההסתכלות בנרות.
♦
א. פתח הבית או פתח החצר
כדי לדון בשאלה זו יש לתת את הדעת, היכן המקום הטוב ביותר לצאת יד"ח ההדלקה, והאם יש הבדל בין בעה"ב המדליק לבדו או כשיש כמה מדליקים.בגמ' שבת (דף כ"א ע"ב) מובא: "ת"ר נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת סכנה מניחה על שולחנו ודיו".
וכתב רש"י (שם ד"ה מבחוץ) "משום פירסומי ניסא. ולא ברה"ר אלא בחצירו שבתיהן היו פתוחין לחצר". כלומר, למרות שפתח החצר פונה לרה"ר ושם הפרסום גדול יותר, אעפ"כ הבין רש"י שיש להדליק בפתח ביתו מבחוץ בתוך החצר, למרות שרק שכני החצר רואים הנרות, ולא בפתח החצר הפונה לרה"ר, ששם גם העוברים ושבים רואים זאת. והתוס' (שם ד"ה מצווה להניחה) חלקו על רש"י וכתבו שמה שהגמ' כתבה שמדליק "על פתח ביתו" "מיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר, אבל אם יש חצר לפני הבית מצווה להניח על פתח חצר, דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרינן נמי, נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם, משמע לשני בתים. ואם היו מניחים על פתח בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל, אבל אי מניחים על פתח החצר, אתי שפיר".
והנה, הראיה הראשונה של התוס' היא מהברייתא "חצר שיש לה ב' פתחים" שמדליק בשני הפתחים בגלל חשדא, וכ"כ הרמב"ם (חנוכה פ"ד ה"י) כהתוס'.
לעומתם, כתב ההגהות מימוניות (שם ס"ק ל') "אומר ר"י דלאו דווקא חצר, דלא מצינו שנצטרך נרות בחצר אלא בבית שבחצר קאמר". וא"כ כהסברו של ההגהות מימוניות יוכל גם רש"י להסביר כן, וא"כ לא קשיא מידי, וכ"כ הסמ"ג.
ועל הראיה השניה שהקשו התוס' על רש"י, ממה שאמרו "נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בנ"א", ומשמע לשני בתים, ואם החובה היא להדליק על פתח ביתו, א"כ לא מסתדרת מציאות כזו, כי היה "לזה מימין ולזה משמאל", כי כל אחד מדליק בפתח ביתו שלו, וקשה.
אך נראה שגם ראיה זו ניתן ליישב, דלא קשיא מידי, ואפשר לתרץ בכמה דרכים:
א. יכול להיות שמדובר בשני בעלי בתים, שלכל אחד יש בית משלו, אלא שהבתים בנויים זה לפנים מזה ויוצאים דרך פתח אחד לחצר. וע"כ שניהם צריכים להדליק בפתח הבית מבחוץ בתוך החצר, ויכולים להדליק בנר אחד בשתי פיות.
ב. כל קושיית התוס' בנויה על כך שהם הבינו שלשיטת המהדרין מן המהדרין רק בעה"ב מדליק בכל יום ומוסיף והולך וכפי שהוכיחו התוס' (שם ד"ה והמהדרין מן המהדרין) וכן הובא ברמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ד ה"ג) כמנהג פשוט בכל ערי ספרד.
אבל לשיטת רש"י שבאר את המושג מהדרין (שם ד"ה והמהדרין) "והמהדרין אחר המצוות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית", לשיטתו נראה שפירוש המילה "מהדר" הוא "מחזר" בלשון ארמית, כלומר מחזרים אחר המצוות, ולכן הם רוצים להדליק בעצמם, ולא לצאת יד"ח ההדלקה ע"י בעה"ב. וא"כ כל אחד ואחד מבני הבית מדליק, וההידור הוא בתוספת ההדלקות וריבוי המצוות. א"כ נמצא שבפתח הבית מבחוץ מדליקים כמה בנ"א, וא"כ לא קשה כיצד יתכן "נר שיש לה שני פיות עולה לשני בנ"א", שהכוונה לשני בנ"א הגרים באותו הבית ורוצים להיות מן המהדרין, וא"כ לא קשיא מידי.
♦
ב. יסודות המחלוקת בין רש"י לתוס' במקום ההדלקה
ובביאור טעם המחלוקת בין רש"י לתוס' הארכנו בספרנו שו"ת מבשן אשיב (ח"ב סי' כ"ט) והבאנו ב' הסברים:א. תוס' מסכימים שהמצווה להדליק בפתח ביתו, אך הם סוברים שחצר נחשבת לחדר מן הבית, ולכן יש להדליק בפתח החצר שהוא פתח ביתו. ומדובר בחצר שעושים בה שימושי בית.
ורש"י חולק וסובר, שבעינן "פתח ביתו" הפרטי. וכיוון שהחצר היא חצר המשותפת לעוד דיירים באותה החצר, א"כ אינה נחשבת לפתח ביתו הפרטי. ואה"נ, אדם שיש לו בית עם חצר פרטית, ורגילים להשתמש בחצר שימושי בית, אף לרש"י ידליק בפתח החצר (ועפי"ז יש תרוץ נוסף לקושיית התוס' על רש"י בסעיף ח' לעיל). והטעם להדליק "בפתח ביתו" לשיטת רש"י, קשור לגזירה היוונית שניסו לעקור את הדלתות מבתי ישראל ולמנוע מהם צניעות (עיין שו"ת מבשן אשיב ח"א סי' מ"ג) ולכן ניתקן בפתח ביתו.
ב. תוס' סוברים שמדליק בפתח החצר, כי זהו המקום היותר מפורסם שקשור לביתו. ואה"נ שאם היה החלון מפורסם יותר, הייתה מצווה להדליק בו, וזו הסיבה שהגר בעליה מדליק בחלונו.
ורש"י סובר, שהעיקר הוא לא הפרסום הגדול, אלא דווקא פתח ביתו, וזהו פרסום איכותי יותר, המזכיר את פתח ביתו, ששם ניסו היוונים לפרוץ פרצות, וא"כ התקנה היא דווקא שם.
♦
ג.טעם מחודש בשיטת רש"י
והראו לי תלמידים טעם נוסף לבאר את שיטת רש"י, והוא בספרו של אור החיים הקדוש "חפץ ה'" על הגמ' בשבת (דף כ"א ע"ב ד"ה שם בא"ד שבתיהם וכו') והוא טעם נפלא וז"ל:"שבתיהם וכו'. לא ידענא מי הכריחו לזה אם הבתים בפתוחים לרשות הרבים וצריכים אנו לידע לדידיה אם רצה להניחה בפתח החצר מהו, אי הוי מכל שכן ואיכא פירסום טובא או לא. אכן רש"י ודאי מדקאמר שבתיהם פתוחים לחצר, שם הוא טעמו שמכריח דבתוך החצר. ואחר שכן, כשנהיו נשאלין אפתח החצר אמרינן דלא, משום דבעינן דהמדליקין נמי ראו יראו וזכור יזכרו זמן מהניסים והנפלאות יאמרו בפיהם, ואם תעשה המנורה בפתח בחצר, המדליק הרי זה אינו רואה אלא כשנכנס על פתח החצר, ואחר שנכנס לחצר והיתה כאילו לא היתה, ונמצא שנעשית נר חנוכה דוקא לבני רשות הרבים, ותקן עוברים ושבים ואת עצמו לא תיקן, וגם כן בני ביתו אשר אינם יוצאים ואינם נכנסים והיו כלא היו, אף להיותם בנס, ולא יזכרו ניסים אשר עשה י"י להם. וזה נמי דקדק רש"י ז"ל באומרו ולא ברשות הרבים. ואם תאמר בעשותה גם כן ברשות הרבים נמי איכא פירסום לבני הבית ויצאו וראו, זה דוחק. ועוד לא אשכחן חיוב אלא בהדלקה, דמשמע דבאומרך הדליק הא איכא פרסום בלא הוצאת נשים וטף שלא הוזכרה, מה שאין כן בעשותו אותה פתח הבית, הנה בני החצר מפורסם ליהו ניסא, וגם לבני הבית להיותה בפתח הסמוך לפתח. וק"ל".
בתחילה מוכיח אהה"ק מדברי רש"י שהתכוון לפתח ביתו מבחוץ בתוך החצר, אף שיכול היה להדליק בפתח החצר מבחוץ, אעפ"כ רש"י התכוון בדווקא בפתח ביתו, למרות שיש בכה"ג פחות פירסום הנס. ומדוע?
ומבאר כמה טעמים:
א. "דבעינן דהמדליקין נמי ראו יראו וזכור יזכרו זמן מהניסים והנפלאות יאמרו בפיהם, ואם תעשה המנורה בפתח בחצר, המדליק, הרי זה אינו רואה אלא כשנכנס על פתח החצר, ואחר שנכנס לחצר והיתה כאילו לא היתה, ונמצא שנעשית נר חנוכה דוקא לבני רשות הרבים ותקן עוברים ושבים ואת עצמו לא תיקן".
למדנו מדבריו, דלמרות שלהלכה, הדלקה עושה מצווה, וברגע שהדליק יצא יד"ח המצווה, אעפ"כ מבין האור החיים הק', שיש עניין להתבונן בנרות הדולקים הרבה. ואם ידליק בפתח החצר מבחוץ, א"כ המדליק יתבונן בהדלקה רק בזמן הדלקתו, ולאחר מכן יכנס לביתו ולא יראה את הנרות כלל. ועל כך אומר אור החיים הק' שלא יתכן שבני רה"ר "יהנו" מאור הנרות יותר מבעה"ב המדליק בעצמו. ולעומת זאת, כשבעה"ב מדליק בפתח ביתו מבחוץ, אף המדליק יכול להתבונן זמן רב בנרות. ולפי פירוש זה, משמע שדלת הבית לחצר היתה פתוחה זמן רב, וממילא גם המדליק יכול היה לראות את הנרות זמן ממושך. או שאף אם הדלת סגורה, מ"מ בגלל שיש שימושי דירה בחצר, א"כ בעה"ב מרבה לצאת לחצרו ולהיכנס לביתו, וממילא הוא רואה את הנרות זמן רב. אך נראה יותר שמדובר כשהדלת פתוחה, כההבנה הראשונה, וכן נראה פשט לשונו.
ב. גם אם נסביר שהדלקה עושה מצווה, והעיקר היא הראיה בשעת ההדלקה, מ"מ "בני ביתו", שהכוונה לאשתו והבנות וכיוצ"ב, "אשר אינם יוצאים ואינם נכנסים והיו כלא היו, אף להיותם בנס, ולא יזכרו ניסים אשר עשה ה' להם"?
כלומר, מבין אור החיים הק', שלא יתכן שאשתו ובני ביתו לא יראו את נרות החנוכה, כיוון שאין מדרכם לצאת החוצה, כי הן בד"כ מטופלות בפעוטות וכדו' וחוששות להם להתקררות וכיוצ"ב. ומכיוון שרש"י ס"ל שנשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס, והכוונה שהם חוללו את הנס, והן עיקר הנס (עיין רש"י שבת דף כ"ג ע"א ד"ה היו באותו הנס), א"כ כיצד יתכן שבעה"ב ידליק נר חנוכה, והנשים אפי' לא יראו את הנרות דולקים? ואף שהן יוצאות יד"ח בהדלקת בעליהם, מ"מ מבין רש"י שלא יתכן שכך יתקנו חז"ל את מצוות ההדלקה.
אלא שאם תקשה "בעשותה ג"כ ברה"ר, נמי איכא פירסום לבני הבית ויצאו וראו" (שם). כלומר, תצווה את בני הבית להיות נוכחים בשעת ההדלקה ולצאת ולראות את ההדלקה בפתח החצר מבחוץ?
על כך עונה אוהחה"ק:
א. "זהו דוחק", כלומר זה דחוק לצוות להן לצאת מפני הקור וכדלעיל, שהרי הן יוצאות יד"ח גם בלא להיות נוכחות בהדלקה.
ב. "ועוד, לא אשכחן חיוב אלא בהדלקה, דמשמע דבאומרך הדליק, הא איכא פירסום בלא הוצאת נשים וטף שלא הוזכרה". כלומר, לא מצינו בגמ' דרישה, שנשות הבית והטף יצאו ויהיו נוכחים בשעת ההדלקה, וא"כ אין לחדש משהו שלא נזכר בגמ'. "משא"כ בעשותו אותה פתח הבית, הנה בני החצר מפורסם ליהו ניסא, וגם לבני הבית, להיותה בפתח הסמוך לפתח. וק"ל." (שם). כלומר, מבין אוהחה"ק, שאם מדליק בפתח ביתו מבחוץ, בהכרח גם הנשים והטף בבית רואים את הנרות דולקים, שאף אם לא ייצאו החוצה, מפאת הקור וכדו', מ"מ פתח הבית היה בד"כ פונה לחדר המרכזי בבית (סלון וכדו'), ומספיק שהאשה נוכחת שם, ובכך זוכה אף היא וילדיה לראות את הנרות דולקים, וממילא יש פרסום גם לבני החצר וגם לבני הבית.
רואים בדבריו שתי הנחות יסוד:
א. הפרסום חייב להיות קודם כל לבני ביתו, ורק לאחר מכן לאנשים הזרים. ואפי' הוא עצמו, אם אין לו אשה וילדים, קודם הוא לפרסום החיצוני. "ותקן עוברים ושבים ואת עצמו לא תיקן"? (שם). הפרסום החיצוני מתחיל קודם כל מהפרסום הפנימי.
ונראה שדבריו מבוססים על דברי הגמ' בשבת (דף כ"א ע"ב) דאף שמצוות נר חנוכה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, בשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. והרי לכאורה, עיקר עניינו של נר חנוכה הוא פירסומי ניסא, ולכן אדם שיש לו כסף או ליין לקידוש או לנר חנוכה, נר חנוכה עדיף משום פירסומי ניסא (שם דף כ"ג ע"ב). וא"כ בשעת סכנה, שלא יכול לפרסם חוצה, א"כ היה אנוס, ואונס רחמנא פטריה, ומה שייך להדליק על שולחנו, אם אין פרסום כלל? אלא כל כרחך, שגם הדלקה לעצמו נחשב לפרסום, וכן לבני ביתו. ולכן המצווה היא קודם לפרסם לביתו ומתוך כך, גם לחוץ. ולכן מבין אור החיים הק' בדעת רש"י, שלא שייך להדליק בחוץ, כשבני רה"ר רואים את הפרסום ובני ביתו אינם רואים, ולכן סובר רש"י שצריך להדליק בפתח ביתו מבחוץ.
ב. יש עניין לראות את הנרות דולקים מעבר לשעת ההדלקה. ולכן המדליק נרות חנוכה בפתח ביתו, זוכה לראות את הנרות גם לאחר זמן ההדלקה. משא"כ המדליק בפתח החצר מבחוץ, רק בעת ההדלקה והכניסה לבית ייראו לו הנרות, אך בתוך ביתו לא ייראו לו הנרות. ולכן סובר רש"י שצריך להדליק בפתח ביתו מבחוץ, בתוך החצר, ולא בפתח חצרו מבחוץ.
♦
ד. מדוע שיטת רש"י חשובה למעשה
ואם ישאל השואל, מה הנ"מ בשיטת רש"י היכן להדליק, והלא סוף סוף פסק השו"ע (או"ח סי' תרע"א ס"ה) כהתוס', שמדליקים בפתח החצר מבחוץ ולא בפתח הבית מבחוץ?ונראה לתרץ, שאעפ"כ חשוב מאד להבין את שיטת רש"י ויש בזה נ"מ הלכה למעשה.
שהרי השו"ע כתב שאם יש לו חצר מדליק בפתח החצר מבחוץ, ואם אין לו חצר, אזי מניחו על פתח ביתו הסמוך לרה"ר. וא"כ יש מקרים בהם כו"ע מודים לשיטת רש"י, וע"כ צריך להבין את טעמו.
ב. אף כשיש בית הפתוח לחצר, אמנם השו"ע פסק כהתוס' שמדליק בפתח החצר מבחוץ, אך הערוה"ש (סי' תרע"א ס"כ) הקשה "ותמהני, כיוון דרש"י והר"ן והרמב"ם ור"י וסמ"ג והגהמ"י דרבים הם ופירשו דלא כהתוס', איך לא הביאו דעתם כלל"? ואכן הערוה"ש נשאר בצ"ע. ואף אם סוף סוף פסק מרן השו"ע כהתוס', אך ברור שבמילי דרבנן, הפוסק כהרמב"ם ורש"י ורוב הראשונים שאין מזחיחין אותו, וודאי אינה דעה דחויה.
ג. גם אם להלכה למעשה נפסק בשו"ע כהתוס', שמדליק בפתח החצר מבחוץ, אך בבתים רבים כיום, בעיקר בתי קומות, יש מחלוקת הפוסקים, האם חדר מדרגות נחשב לחצר, וצריך להדליק בפתח הכניסה לחדר המדרגות, או שמא התוס' פסקו רק במקרה של חצר שעושים בה שימושי דירה, כבישול כביסה וכד', ולכן נחשב החצר לאחד מחדרי הבית, ולכן מדליק בפתח החצר שהוא פתח הבית למעשה, אך חדר מדרגות בימינו, שאין בהם שימושי דירה, לא נחשבים לחצר. ובספרנו שו"ת מבשן אשיב (ח"ב סי' כ"ח וסי' כ"ט) הסקנו, שלכאורה יש להדליק בתוך ביתו בחלון, דממ"נ יוצא יד"ח. דאם חדר המדרגות אינו חצר, א"כ לכתחילה צריך להדליק בחלונו בביתו, ואם חדר המדרגות נחשב לחצר, בדיעבד אף אם הדליק בחלונו בביתו יצא יד"ח, דלא גרע מהדליק על שולחנו בשעה הסכנה. וא"כ עדיף לכתחילה להדליק בחלונו לצאת יד"ח לכו"ע.
אלא שאם יבוא המקשה להקשות, מדוע הכרענו להדליק בבית קומות בחלון בתוך הבית, והלא אם חדר מדרגות לא נחשב לחצר, א"כ עדיף להדליק בפתח ביתו מבחוץ, בתוך החדר מדרגות כשיטת רש"י, שאף לתוס' יצא יד"ח, לכה"פ בדיעבד?
על כך יש להשיב, דלפי האור חיים הק', דילמא כל הסיבה שמדליק בפתח ביתו, מיירי בפתח ביתו הפתוח לחצר שעושים שם שימושי בית, ולכן הפתח היה פתוח כל העת והיו רואים את הנרות דולקים זמן מרובה ולא רק בשעה ההדלקה. משא"כ בימינו, שאין רגילות להשאיר דלת פתוחה לחדר המדרגות כל העת, ואם יש עניין שגם בני הבית יראו, שזו הסיבה (לפי אור החיים הק') שפסק רש"י להדליק בפתח ביתו הפתוח לחצר, ולא בפתח החצר, א"כ כיום טעם זה קיים בהדלקה בביתו בחלונו ולא בפתח ביתו מבחוץ בתוך החדר מדרגות, שאז, בהדלקה על חלונו מבפנים, גם בני ביתו רואים את הנרות וגם בני רה"ר. ועוד, שמא לכתחילה עדיף להדליק בחלונו כדלקמן.
ד. גם אם השו"ע פסק להלכה כשיטת התוס', שיש להדליק בפתח החצר, שמא כל הטעם הוא, לא משום שיש על החצר שם בית ממש ונחשבת כפתח ביתו, אלא משום שיש בפתח החצר פירסומי ניסא טפי, כדעת הגרש"ז אוירבך בהליכות שלמה (פרק י"ד ס"ד ס"ק י') וכדעת האג"מ (או"ח ח"ד סי' קכ"ה). ולפי שיטה זו, אם יש לחלון פירסומי ניסא טפי, יש להעדיף את אדן החלון, (בפרט שיש דעות שלא יוצאים יד"ח בפתח חדר המדרגות).
וכעת, עפ"י הבנת אור החיים הק' בשיטת רש"י, א"כ ממ"נ יש להעדיף את הדלקת הנרות בחלונו בביתו, ולא בפתח החדר מדרגות, דממ"נ: אם הלכה כהתוס', שמא כשהחלון מפורסם יותר – מודים שיש להעדיף את החלון כהאג"מ והגרש"ז הנ"ל.
ואם הלכה כרש"י ושאר ראשונים, א"כ החלון עדיף עפ"י הבנת אור החיים הק' בדעת רש"י ועימיה, כי אז גם בני ביתו רואים את הנרות וגם בני רה"ר, ובכך מתקיים הדין לכתחילה.
♦
ה.מנהג בני אשכנז כשיטת רש"י
ונראה להוסיף עוד, שבהבנת שיטת רש"י יש נ"מ לגבי דין המהדרין מן המהדרין.שהרי נחלקו הרמב"ם והתוס' כיצד המהדרין מן המהדרין נוהגים.
התוס' (שבת כ"א ע"ב ד"ה והמהדרין) סוברים שרק בעה"ב מדליק בלבד, וביום הראשון מדליק נר אחד, ומהיום השני מוסיף והולך נר אחד וכן הלאה.
והרמב"ם סובר (חנוכה פ"ד ה"א וה"ב) שבעה"ב מדליק כמניין הנפשות בביתו ומוסיף והולך מהיום השני והילך כמספר נפשות ביתו.
ובביאור התוס' כתבו, דאם ידליקו בני הבית כולם, לא יהיה היכרא כשמוסיף והולך, ולכן רק בעה"ב מדליק ובכך ניכר הימים היוצאים.
והשו"ע (או"ח סי' תרע"א ס"א) פסק כהתוס', והרמ"א כתב "וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק וכן המנהג פשוט". ולכאורה היה נראה לומר שהרמ"א סבר כשיטת הרמב"ם, בדין המהדרין מן המהדרין. אך המעיין היטב בדרכי משה ובהגהתו על השו"ע יראה שאין זו שיטתו. שהרי לדעת הרמב"ם לשיטת המהדרין מן המהדרין בעל הבית הוא המדליק בלבד כמניין אנשי ביתו ומוסיף והולך ולא שאר בני הבית. ועוד, אף אם תאמר דהרמב"ם לא דק, והכוונה שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו ומוסיף והולך, אך ההדלקה מתקיימת באותו המקום בפתח הבית מבחוץ. לעומת זאת הרמ"א (שם) כתב "ויזהירו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין". רואים שהוא חשש לדברי התוס', שאם כולם ידליקו באותו מקום, לא יהיה היכר למוסיף והולך, אלא שכתב (ובאר זאת באריכות בדרכי משה שם) שבזה"ז (בגלות, שפחדו להדליק בחוץ) שבלא"ה מדליקים בתוך הבית (בגלל פחד), א"כ יש היכרא, כי בבית יודעים כמה נפשות יש בתוך הבית, ועוד, כל אחד ידליק במקום שונה, ובכך יהיה ניכר להדיא המוסיף והולך.
אך יוצא לפי פסק הרמ"א, שכיום שבחסדי ה' חזרנו לארצנו הקדושה, ואין לנו פחד מהגויים, א"כ חוזר הדין לקדמותו שיש להדליק בפתח הבית מבחוץ. אך שם חוזר וניעור קושיית התוס' כיצד יהיו ניכרים הימים. ואעפ"כ בני אשכנז ממשיכים כל אחד ואחד להדליק בברכה בחוץ, למרות שיכול להיות שלא יהיו הימים ניכרים וכיצד לא חוששים לדעת התוס'? ומדוע לא חוששים לברכה לבטלה?
ונראה לתרץ זאת בכמה אופנים:
א. שמא בני אשכנז נוהגים כיום כרש"י (ולא כהרמ"א) בהסברו למושג מהדרין מן המהדרין שפרש "והמהדרין אחר המצוות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית". ומפירושו נראה, שהמהדר כוונתו למחזר בלשון ארמית, כלומר, מחזרים אחר המצוות ולכן הם רוצים להדליק בעצמם ולא לצאת בהדלקה בעה"ב. משא"כ לפי התוס' והרמב"ם, שמהדרין הוא מלשון הדר ונוי, וכמ"ש הרמב"ם "והמהדר את המצווה" כלומר מייפה אותה, וזה ע"י הדלקת בעה"ב שמדליק נרות רבים.
ולכן לרש"י לא קשה קושית התוס' (שם) לגבי ההיכרא, מכיוון שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו, נמצא שבשעת ההדלקה יש היכרא למספר הימים, כי אין כאן הדלקה של מספר חנוכיות ברצף ע"י אדם אחד, והולכים אחר שעת ההדלקה, כי הדלקה עושה מצווה.
ולפי שיטה זו, בני אשכנז המדליקים בברכה, כל אחד ואחד, נוהגים כהבנת רש"י במושג מהדרין וכשיטת הגאונים (עיין מבשן אשיב ח"ב סי' כ"ט סעיף ו'). וא"כ כמו שפסקו בעניין המהדרין כרש"י, שכל גברא וגברא צריך להדליק בפני עצמו, ה"ה שיפסקו כרש"י במקום ההדלקה שזה בפתח הבית מבחוץ בתוך חצירו. ואם נכונים דברינו שבני אשכנז פוסקים כרש"י, א"כ חשובה מאד ההבנה בשיטת רש"י. ובהסבר האוה"ח הק' בשיטת רש"י יוצא נ"מ להלכה למעשה כנ"ל.
ב. אה"נ, אם פוסקים כהתוס', ובהנחה שאף הרמ"א חשש לדעת התוס', א"כ אין מקום לשאר בני הבית להדליק בברכה ויש במנהג זה חשש לברכה לבטלה. ועל כן הרוצים להדליק בברכה צריכים לכוון לא לצאת יד"ח הדלקת בעה"ב, ובכך יכולים להדליק בנוסף עם ברכה.
אלא שמכיוון שתוס' ס"ל שהמהדרין מן המהדרין מדליקים בפתח החצר, ואם ידליקו כנגד כל אנשי הבית, לא יהיה ניכר הימים היוצאים, ולכן ס"ל שרק בעה"ב מדליק, א"כ צריך להקפיד שאם בכל זאת אחד מבני הבית לא רוצה לצאת יד"ח הדלקת בעה"ב, ורוצה להדליק בעצמו, מ"מ הוא צריך להדליק במקום אחר, כדי שיהיה ניכר הימים היוצאים, וכפסק הרמ"א, ולכן טוב שלא כולם ידליקו באותו מקום.
ואם בעה"ב הדליק בפתח החצר, כפסקו של השו"ע לעיל, עדיף שבנו ידליק במקום אחר. ולשיטת רש"י עפ"י הבנת האור החיים הקדוש, המקום הטוב ביותר להדליק, זהו המקום שבו יש פרסום גם לבני הבית וגם לבני רה"ר, ואם זה לא שייך בפתח הבית כיום, כי בד"כ הדלת סגורה ולא ניכר לבני הבית, א"כ הטוב ביותר הוא להדליק על אדן החלון, ובכך מפורסם כל העת, גם לבני הבית וגם לבני רה"ר. ושיטה זו מתאימה לשיטת הרמ"א במדוייק, שכתב שכל אחד צריך להדליק במקום אחר, כדי שיהיה ניכר מספר הימים היוצאים.
וא"כ המדליק הנוסף המדליק בתוך ביתו על אדן החלון, הרי הוא יוצא יד"ח הרמ"א, וידי חובת רש"י עפ"י האור החיים הק', ובפרט שרוב הראשונים ס"ל כרש"י (כפי שהבאנו בשם ערוה"ש שם), ובכך יוצא ידי חובת ההידור, ונמצא שיש פירסומי ניסא גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים.
וכבר הבאנו בשו"ת מבשן אשיב (ח"ב סי' כ"ט סעיף ז') בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל "שבהרבה מהלכות חנוכה בכלל, ובדיני מקום ההדלקה בפרט, אין לנו שורשים מספיקים בסוגיית הגמ' ובדברי הראשונים, והדברים תלויים הרבה בסברה ובאובנתא דליבא" (הליכות שלמה ח"ב עמ' ע"ר ארחות ההלכה 11). וכן סבר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (עיין מבשן אשיב שם). וא"כ דון מיניה ואוקמיה באתריה, שאף אם בעה"ב מדליק בפתח החצר מבחוץ, או בפתח החדר מדרגות מבחוץ, עדיף שבן הבית שמדליק בנוסף, ידליק בחלון בתוך הבית ויצא יד"ח ההידור לכו"ע (כשכוון לא לצאת יד"ח בהדלקת בעה"ב), ובכך זוכים לפירסום הנס גם החוץ וגם בני ביתו.
ומכיוון דרובא מישראל נוהגים להדליק בחלון ביתו, בפרט הגרים בקומה שניה ואילך, א"כ הוכחנו בדברינו שנמצא שישראל אם לא נביאים הם בני נביאים הם (פסחים דף ס"ו ע"א), ופוסקים הם כשיטת רש"י עפ"י הסברו של האור החיים הקדוש.
♦
ו.מסקנה
מי שהוא מבני אשכנז, הנוהג שכל אחד מבני הבית מדליק נר חנוכה בעצמו עם ברכה, אם בעה"ב מדליק בפתח החצר, חדר מדרגות וכדו', מקום שבני הבית לא רואים הנרות, ואף המדליק רואה הנרות רק בזמן הדלקתו, ראוי שאחד מבני הבית ידליק בתוך הבית על אדן החלון הפונה לרה"ר (או לחלונות הפונים לשכנים בקומה גבוהה), ובכך גם בני הבית וגם בני רה"ר (או השכנים) רואים את הנרות, ובכך יוצא גם יד"ח שיטת רש"י (עפ"י ביאור אור החיים הקדוש), וגם יד"ח שיטת התוס'. (למ"ד ששיטתם היא להדליק במקום המפורסם ביותר) ושאר ראשונים.ויש הסוברים, שבבניין קומות, לכתחילה ראוי שגם בעה"ב ידליק בחלון הפונה לרה"ר כשאינו גבוה מעל עשרים אמה, או כשיש חלונות ממול של בתים אחרים. ורצוי לדאוג שבאותו חלון יהיה היכר של ימים הנכנסים (דהיינו שהחנוכיות יהיו מופרדות אחד מהשני, או שכל אחד ידליק בחלון אחר, ובכך ידעו הרואים את מספר הימים). כנלענ"ד.
♦
ז.לסיכום
א. נחלקו רש"י (ועוד ראשונים) והתוס' האם מדליקים נר חנוכה בפתח הבית מבחוץ גם כשיש חצר או בפתח החצר מבחוץ. לרש"י, מדליקין בפתח הבית. לתוס', מדליקין בפתח החצר.ב. יסוד המחלוקת בין רש"י לתוס' הוא:
א. התוס' סוברים שחצר כיוון שיש בה שימושי בית, זה חלק מחדרי הבית, ולכן פתח הבית נחשב כפתח החצר, ומכיוון ששם זה המקום המפורסם יותר, לכן מדליקים שם.
ורש"י ס"ל שצריך פתח ביתו הפרטי, וחצר אף שעושים בה שימושי דירה, זה בשיתוף שאר השכנים ואינה נחשבת לפתח ביתו.
ב. תוס' ס"ל שפתח החצר זהו המקום היותר מפורסם ולכן מדליקים שם.
ורש"י ס"ל שתקנו להדליק בפתח ביתו מבחוץ דווקא, כי היוונים רצו לעקור את דלתות ישראל למנוע מהם צניעות, וכן מטעם האור החיים הק' כדלקמן.
ג. האור החיים הקדוש מחדש בשיטת רש"י:
א. רצוי שהמדליק ובני ביתו יראו את הנרות הדולקים גם לאחר ההדלקה.
ב. לא מצינו חיוב לבני הבית לצאת החוצה בשעת ההדלקה, ומכיוון שהנשים הן עיקר הנס (לפי רש"י), על כן יש להדליק בפתח ביתו מבחוץ שגם הנשים תהיינה נוכחות בשעת ההדלקה ולאחריה.
ד. אור החיים הק' מחדש שפירסום הנס צריך להיות קודם לבני ביתו ולאחר מכן לזרים בני רה"ר.
ה. עיין שו"ת מבשן אשיב (ח"ב סי' כ"ח וכ"ט) בו פסקנו שיש להדליק בבנין קומות בחלון ויוצא ממ"נ.
ועפ"י הסבר האור החיים הקדוש יש חיזוק לפסק זה, דממ"נ עדיף להדליק בבניין קומות בחלון: דאם הלכה כהתוס', שמא כשהחלון מקום מפורסם יותר, אף תוס' מודים שיש להדליק שם. ואם הלכה כרש"י ושאר ראשונים, א"כ החלון עדיף, כי אז גם בני ביתו וגם בני רה"ר רואים הנרות. ובכך מתקיים הדין לכתחילה לשיטת רש"י עפ"י האור החיים הקדוש.
ו. אם בעה"ב מדליק בפתח החצר, או בפתח הבית מבחוץ, והדלת סגורה לאחר ההדלקה, המדליק הנוסף מבני אשכנז (הנוהגין שכל אחד ואחד מדליק בעצמו) ידליק בחלון בתוך הבית, ובכך יהיה ניכר ימים היוצאים (כהקפדת התוס') ויוצא יד"ח דעת הרמ"א, וכ"ש דעת רש"י ושאר ראשונים.
ז. כיוון דרובא דישראל הגרים בקומה שניה ואילך, נוהגים להדליק בחלון, בדברינו ישבנו את מנהגם.
וישראל קדושים הם, ואם לא נביאים הם בני נביאים הם.
♦ ♦ ♦