רב ביהמ"ד אהבת חסד ב"ב, בעל אורח יצחק
כניסה לבית הכנסת שלא לצורך[2]
ב' דינים בקדושת ביהכנ"ס ודן בגדר איסור כניסה מפני הגשמים
שו"ע סי' קנ"א סעי' א': בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש וכו' ואין אוכלים ושותים בהם וכו' ולא מטילין בהם. ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו' ואם צריך ליכנס בהם לצורכו כגון לקרוא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואח"כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצורכו ואם אינו יודע לא לקרוא ולא לשנות וכו' או ישהה מעט ואח"כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר 'אשרי יושבי ביתך'.♦
שני דינים בקדושת בית כנסת
ונראה לומר דבקדושת ביהכנ"ס נאמרו שני דינים: א. דאסור לעשות בביהכנ"ס שימושי חול וזה נאמר בתחילת הסעיף כגון אכילה ושתיה טיול וחשבונות וכו', ב. לא להכנס בהם שלא לצורך מצוה כגון בחמה מפני החמה. וצ"ל דהאיסור כניסה בחמה ובגשמים וכו' אינו נחשב איסור של כניסה שלא לצורך, אלא איסור של שימוש בביהכנ"ס לצורך גופו ושלא לצורך מצוה, ומשתמש בביהכנ"ס לצורך הגנת גופו, ושפיר זה שייך לדין הראשון בסעי' כמו אכילה ושתיה. וכאשר הוא רוצה לקרוא לחבירו נראה שהוא נכלל בדין שימוש שלא לצורך, ולא משום איסור שימוש חול.♦
להיכנס לביכ"נ כדי להנצל מחמה וגשמים
והנה במ"ב (ס"ק ד') כתב דהיכא דנכנס מפני החמה לא מהני שיקרא וישנה מעט כמו שמועיל היכא שנכנס לקרוא לחבירו, והטעם משום שהרי הוא יכול ליכנס לבית של חול להנצל מהחמה והגשמים. וראייתו של המ"ב (הובא בשעה"צ ב) מהגמ' במגילה (כ"ח ע"ב) דאמרי' התם דרבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא זילחא מיטרא (גשם בכוח) אמרי האי דעיילינן לבי כנישתא, לאו משום מיטרא (לא נכנסנו כדי שיגן עלינו בית הכנסת מפני הגשם) אלא משום דשמעתתא בעי צילותא כיומא דאיסתנא, מבואר שהם אחר כך למדו בתוך ביהכ"נ. וכתב בשער הציון, א"כ תיפוק ליה דמשום שלמדו שם בביהכנ"ס יהיה מותר להכנס, אלא ודאי שבכל גווני אסור כיון דכוונתו העיקרית להינצל מהגשמים.ועי' בספר עמק ברכה (עמ' כ') שכתב על דברי המ"ב בשעה"צ, דאין ראיה מהגמ' הנ"ל דשאני התם שכבר עסקו בתורה חוץ לביהכנ"ס וע"כ לא מהני מה שילמדו גם אח"כ בביהכנ"ס, כיון שכבר עסקו בלימוד חוץ לביהכנ"ס ומוכח מילתא דמשום הגשמים נכנסו לביהכנ"ס, משא"כ מי שלא התחיל עדיין ללמוד חוץ לביהכנ"ס ועכשיו מפני הגשמים רוצה להיכנס לביהכנ"ס ללמוד, ודאי מותר אף שיכול להיכנס לבית של חול, כיון דבכניסתו לביהכנ"ס לא מוכחא דהוא משום הגשמים אלא מפני הלימוד. כלומר לדעת העמק ברכה, יש להבדיל בין אחד שלמד בתחילה בחוץ ורוצה להמשיך בלימודו שאז אין היתר, לעומת אחר שלא למד בחוץ, אל ילמד בתוך ביכ"נ שמותר לו להיכנס[3].
♦
להיכנס לביכ"נ לקרוא לחבירו
ולדברינו לעיל דהאיסור להיכנס מפני החמה והגשמים אינו איסור של כניסה שלא לצורך, אלא איסור של שימוש בביהכנ"ס לצרכי עצמו, א"כ י"ל דהיתר של אמירת פסוק נאמר רק על איסור כניסה שלא לצורך, כגון לקרוא לחבירו דאין לו שום שימוש בביהכנ"ס ורק מפני שחבירו נמצא שם נכנס לקרוא לו, ולכן מהני לומר לכתחילה פסוק, דבזה נהיה כניסה לצורך, אבל להתיר שימוש בביהכנ"ס כגון מפני החמה או הגשמים לא מהני אמירת פסוק. ויהא עולה לפי"ז דלגבי לקרוא לחבירו הוא היתר לכתחילה ואפי' יכול באופן אחר מותר.אמנם מבואר בדברי שעה"צ שם, דההיתר של אמירת פסוק אינו אלא בדיעבד ולכן כאשר יש עצה אחרת לא הותר. ולפי"ז יצא הלכה למעשה, שאם צריך לקרוא לחבירו שבביהכ"נ ויכול לקרוא לו שלא ע"י כניסה לביהכנ"ס כגון מרחוק או שיבקש מאחד שנכנס ללמוד בביהכנ"ס לקרוא לו (או בנייד) אז אין לו ההיתר של להכנס לתוך ביהכ"נ ולומר פסוק
♦
דעת רש"י בקדושת ביכ"נ
אמנם ברש"י משמע דלא כדברינו אלא דחד דינא הוא, דהנה איתא בגמ' מגילה (שם) א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא מאי (מה יעשה), א"ל אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא וכו' ואי קרא הוא לימא פסוקא וכו', וברש"י (ד"ה מאי) כתב מאי נעביד (מה יעשה) מאחר שאין נכנסין בהן שלא לצורך,וצ"ע על רש"י דהרי בגמ' לא הוזכר איסור כניסה שלא לצורך לביהכנ"ס, וא"כ למה רש"י פירש כך. וע"כ דרש"י קאי על הברייתא דאין נכנסין לה בחמה מפני החמה, ומבואר א"כ ברש"י שכתב דאיסורו משום כניסה שלא לצורך, דגם כניסה מפני החמה ומפני הגשמים מה"ט הוא, ולא כפי שהבנו שכניסה מפני החמה הוא כניסה של שימושי חול. וממילא יקשה אמאי לא מהני שיאמר פסוק בנכנס מפני הגשמים[4].
♦
גדר איסור קפנדריא
שם בשו"ע סעי' ה': "היו לביהכנ"ס שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בהכנ"ס מותר".ויש לדון בגדר האיסור ולפי מה שכתבנו שיש דינים בקדושת ביכ"נ. האם 'קפנדריא' הוא איסור כניסה שלא לצורך ואין חידוש בהלכה זו אלא אופן נוסף של כניסה שלא לצורך, או ש'קפנדריא' הוא איסור חדש של זלזול בביהכנ"ס.
והנה בביאוה"ל שם כתב טעם האיסור שאסור להיכנס בהם אלא לדבר מצוה כ"כ בשם הרמב"ם, ועוד כתב הביאוה"ל שאם יקרא או ישהה מעט מותר לקצר הדרך.
והנה הרמב"ם השמיט הא דאיתא בגמ' שאם היה דרך מעיקרו מותר, ובפי' ר' אברהם מן ההר (מגילה כ"ט) כתב דהרמב"ם סובר דאמוראי פליגי בזה, אמנם הטור והשו"ע כתבו את ההיתר שמובא בגמ' שאם היה דרך מעיקרו.
ונראה דפליגי בזה אם יש כאן איסור חדש של זלזול שעושה קיצור דרך, וע"ז מהני מה שהיה דרך קודם לכן דבזה לא חשיב זלזול, והרמב"ם דכתב דהאיסור רק משום צורך מצוה אין לו היתר זה באופן שהיה דרך מקודם, אלא עיקר העניין שיהיה צורך מצוה ולזה מועיל מה דיקרא מעט, אבל דעת הטוש"ע דהאיסור משום זלזול ולכן הוצרכו להיתר זה דהיה לו דרך מקודם. ומ"מ גם לדעת השו"ע דיש היתר דהיה לו דרך מקודם, עדיין צריך להתיר כניסה שלא לצורך (סעיף א) וע"ז מהני מה שיקרא או ישהה קצתג.
♦ ♦ ♦[5]
הערות שוליים
- ↑ נערך ע"י בנו הרב יהושע אדלר שליט"א. ראה עוד מאמרים מהרב זצ"ל בגיליון נה, ולח ובגיליון מח בתוספת קוים לדמותו.
- ↑ א.ה. לכאורה אדרבה, נראה לומר להיפך, דטעם ההיתר הוא גדול יותר כאשר עסקו בתורה בחוץ והתחילו גשמים, באופן שאם לא יכנסו לביהכנ"ס יהיו מוכרחים לפסוק מלימודם דבאופן זה ודאי שכניסתם לביהכנ"ס תהיה מפני הלימוד דהא מפני הלימוד (שלא ייפסק) הוכרחו ליכנס ללמוד בפנים ולא מפני הגשמים. שהרי אם לא היו עוסקים בתורה מקודם גם היה להם היתר להיכנס ע"מ ללמוד, ומכ"ש עתה שעסקו בחוץ והיתר שלהם גדול וברור שהוא צורך הלימוד. אלא ע"כ צ"ל כדברי השעה"צ, שאם לא היו עוסקים בתורה בחוץ לא היה להם היתר ליכנס, וע"ז הוצרכו לבאר ההיתר שלהם מפני שכבר עסקו בתורה, והכי איתא בפירש"י ד"ה לאו משום מיטרא ז"ל שאם לא היינו עוסקים בתורה לא היינו נכנסין, וצ"ת.
- ↑ א.ה. אא"כ כדברי המ"ב הנ"ל דאינו היתר אלא באין לו עצה אחרת משא"כ הכא שיכול להיכנס לבית חול.
- ↑ א.ה. מתוך דברי אאמו"ר זללה"ה ואחר דבריו נתעוררתי כמה מילין. א. דלכאורה יש לדון נפק"מ לחומרא, דלדעת השו"ע דהוא איסור חדש של זלזול שמשתמש בביהכנ"ס לצורך קיצור דרכו, אם לא היה לו דרך מקודם לא יועיל מה דיקרא או ישהה מעט דסו"ס יש כאן זלזול. אבל בביאוה"ל מבואר לא כן, שעל דברי השו"ע שאסור לעשותו דרך, כתב דאם יקרא וישהה מעט מותר, ואמת דהביאוה"ל כתב טעם איסור קפנדריא עפ"ד הרמב"ם משום שאסור להיכנס שלא לצורך מצוה, ולפי"ז שפיר כתב דאם יקרא וישהה מעט מותר, וכדברי הביאוה"ל איתא בכל בו ובאורחות חיים, אבל למה שהעלה אאמו"ר בדעת השו"ע צ"ת. ב. ועיי' בערוך השולחן, שכתב בטעם איסור קפנדריא משום שאסור להיכנס בחינם לביהכנ"ס. ואח"כ כתב להדין דאם היה דרך שם מקודם מותר. ומבואר דהיתר דהיה דרך מקודם הוא אפי' אין 'קפנדריא' איסור חדש משום זלזול, וזה י"ל גם בדעת הביאוה"ל, ויסוד ההיתר יל"ב משום דהוחזקו מכבר בדרך, א"כ אין בנית ביהכנ"ס אוסרתם, ושו"ר ביאור זה בשם ספר אור החמה עמ"ס ברכות (דס"ב ע"ב ד"ה ר' אבהו), ועי"ש שביאר דמ"מ לגבי קולת הרא"ש?? וכל מילי דסותר קדושת ביהכנ"ס, לא אהני להו מה דהוחזקו מקודם דע"ז בהכרח ויתרו בבנית בהכנ"ס, משא"כ לענין 'קפנדריא' שהוא רק משום שאסור ליכנס בחנם. א"כ לפי"ד בהיה דרך מקודם מותר לעשות 'קפנדריא', אפי' בלא שיקרא פסוק או ישהה מעט. ג. והנה באור שמח (פי"א מהל' תפלה) כתב, דלא מועיל לעשות קפנדריא ע"י שיקרא פסוק, אלא דכתב לה בדעת הרמב"ם וזה צ"ת לפ"מ דהעלה אאמו"ר דדעת הרמב"ם דהאיסור מפני שנכנס שלא לצורך מצוה. ואפשר דכל דברי האו"ש הוא בגוונא דאיירי ביה שנכנס לקרוא לחבירו וגם עושה קפנדריא, ובאופן זה כתב דלא מועיל שיקרא פסוק, דנראה ברמב"ם דעצה זו שיקרא פסוק בנכנס לקרוא לחבירו הוא בכדי שלא יהא נכנס לצורכו בלבד, משמע דאכתי חשיב נכנס לצורכו אלא שנכנס גם לצורך מצוה, וממילא היכא דרוב כניסתו לצורכו שנכנס לקרוא לחבירו וגם לעשות קפנדריא כנגד זה לא מועיל קריאת פסוק גרידא.ד. והנה למה שצידד אאמו"ר זללה"ה, בחילוק בין הנכנס לקרוא לחבירו דמועיל לו עצה דקריאת פסוק ,לנכנס מפני הגשמים דלא מועיל לו משום דאיהו קעביד שימוש חול בביהכנ"ס ומיגרע גרע, א"כ היה אפשר לדון דמטעם זה גם בנכנס לעשות קפנדריא לא יועיל לו עצה זו, וצ"ע. ה. והנה ילה"ק בדברי המ"ב גופיה דאיהו סבירא ליה דאין היתר לימוד מעט רק באין לו עצה אחרת ולכן אסר להיכנס מפני הגשמים דאפשר לו להיכנס בבית של חול, וא"כ ה"נ למה יהא מותר לו לעשות קפנדריא ע"י שיקרא או ישהה מעט כיון דאפשר לו לילך בדרך אחרת, שו"ר שעמדו בקושיא זו, עי' במ"ב בהוצ' דרשו הע' 39 משם מרן הגר"נ קרליץ זללה"ה ועוד.ו. ואגב אציין עוד הערה אחת, דבביאוה"ל הביא מהפרמ"ג דמתיר לעשות קפנדריא לצורך מצוה, ומשיג עליו דמדברי הרמב"ם אין ראיה לזה, ורק בנכנס לעשיית מצוה בביהכנ"ס עצמו מותר לו לצאת אח"כ מפתח אחר, ולא בגוונא דהפרמ"ג דהמצוה שרוצה לעשות יוכל לעשותה אפי' אם לא יעשה הביהכנ"ס קפנדריא עכת"ד. ומשמע עכ"פ דמודה הביאוה"ל להיתר באם מוכרח לצורך המצוה לעשות קפנדריא בביהכנ"ס, ונראה הגדר, דאז חשיב דכניסתו לביהכנ"ס גופיה איהי לצורך מצוה וכמו דעביד מצוה בביהכנ"ס דמי, וממילא זהו גם סברת ההיתר להפרמ"ג, אלא דאיהו סובר שגם באופן דאין הכרח למצוה לעשות קפנדריא דמ"מ חשיב כניסתו לביהכנ"ס צורך מצוה ודו"ק.