מח"ס שו"ת ירוץ דברו ושא"ס
רחובות
להדליק בצאת הכוכבים בנרות שעוה או לאחר מכן בשמן זית, מה עדיף?
נשאלתי ע"י ידידי וחביבי, ליש ולביא, רבי שי שוברט נר"ו - באחד מימי החנוכה לאחר שסידרו את כוסות השמן והגיע זמן ההדלקה, אחד הילדים הזיז את החנוכה ונפלו הכוסות ונשפך השמן. ונפשו בשאלתו כיצד עדיף לנהוג, האם לסדר שוב את הכוסות עם השמן והפתילות, וע"י זה יתאחר זמן ההדלקה בכרבע שעה או יותר, או שמא ידליק מיד בצאת הכוכבים בנרות שעוה. והנני להשיבו תשובה מאהבה בקציר"ת האומ"ר.♦
זריזין מקדימין למצות או הידור מצוה, דברי תרוה"ד
הנה במושכל ראשון היה נראה לתלות דין זה במחלוקת הפוסקים האם יש לדחות מעשה מצוה כדי לקיימה בהידור יותר, או שמא יש לקיימה כעת אף ללא תוספת הידור, מדין זריזין מקדימין למצות.עיין למרן השלחן ערוך (סי' תכו ס"ב) שפסק בזה"ל: אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. עכ"ל. ומקורו טהור מדברי חז"ל במסכת סופרים (פרק כ ה"א) כיעו"ש. וידועים ומפורסמים בשערים המצוינים בהלכה דברי הרב תרומת הדשן (סי' לה), שהובאו להלכה בהגהת הרמ"א (שם) וז"ל: ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש, אז ממתינין עד מוצאי שבת, אבל אם הוא אח"כ אין ממתינין עד מוצ"ש שמא יהיו ב' לילות או ג' לילות או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור. ע"כ.
ומבואר יוצא מדבריהם, שאע"פ שתחילת זמן ברכת הלבנה הוא מליל ז' ואילך, מכל מקום אם מוצאי שבת יחול קודם י' לחודש, יש להמתין ולברך במוצ"ש בשביל ההידור דהוא מבושם ובגדיו נאים, והידור זה עדיף מדין זריזין מקדימים למצות.
♦
זריזין מקדימין או ברוב עם הדרת מלך
ולכאורה יש לדון בזה מהא דתנן בראש השנה (לב:): "העובר לפני התיבה ביו"ט ראשון של ר"ה, השני מתקיע, ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל". ובגמ' שם הקשו: "מאי שנא שני מתקיע משום שברוב עם הדרת מלך, הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך, אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות, אמר רבי יוחנן בשעת השמד שנו". ע"ש. ומבואר בגמ' דאכן היה צריך לתקוע בתחילה משום זריזין מקדימין למצות, וזה הטעם שלפי האמת קוראים את ההלל עם הראשון משום שזריזין מקדימין למצות, אלא דמכל מקום שאני תקיעת שופר שהיתה גזירת שמד. ויוצא מדברי הגמ' שמעלת זריזין מקדימין למצות גוברת על מעלת ברוב עם הדרת מלך.וכן הסיק מרן החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' א סק"ז) מדברי הגמ' הנ"ל, דמעלת זריזין עדיפא על מעלת ברוב עם. והניף ידו שנית במחזיק ברכה (סי' רכט סק"ז) ע"ש. וכ"כ להוכיח מהסוגיא הנ"ל הגר"ח פלאג'י בספרו רוח חיים (סי' רכט סק"ג) כיעו"ש. וכ"כ מהר"א ישראל בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאו"ח סי' יז ד"ה ולענין), ובשו"ת ויקרא אברהם (חיו"ד סי' ד). וכ"כ עוד אחרונים רבים להוכיח כן מההיא דר"ה, אספם איש טהור בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' יח) ומהם: מהר"י אלגאזי בקונט' שער בת רבים (סי' קכז), והחיי אדם (כלל סח ס"ו), ובשו"ת יד אליהו מקאליש (או"ח סי' ח אות ו), ובס' בכורי יעקב (סי' תרס סק"א) בשם החמדת ימים. ובשו"ת כנסת ישראל (דף יא ע"ד), והמלבי"ם בארצות החיים (סי' כה ס"ק יג), ובשו"ת שאילת יעקב (סי' ק), והגאון מהרש"ם בארחות חיים (סי' תכו סק"י) ועוד. ע"ש. גם הגאון השדי חמד (כללים מערכת ז כלל ג, ומערכת פ כלל לט ד"ה אך) הוכיח כן מדברי הגמ' בר"ה. וכן הוא בשו"ת חבלים בנעימים ח"ה (חאו"ח סי' ב), ובשו"ת משנה שכיר ח"א (סי' קד), ובספר ארחות חיים ספינקא (סי' תכו אות י), ובספר בני ציון ליכטמן (סי' כה אות ד). וכ"כ בשו"ת אהל משה צוויג ח"א (סי' מג אות ז), וע"ע בשו"ת הרי יהודה ח"א (חיו"ד סי' יד אות א).
♦
דברי הרב בנין שלמה, ומו"מ בדבריו
אמנם הגאון מוהר"ר שלמה הכהן מוילנא בשו"ת מקור חיים (סי' ג, די"א סע"ד) כתב לדחות את הראיה דזריזין קודם לברוב עם מהגמ' בר"ה הנ"ל, דשאני התם דמצות רוב עם הויא ספק, שמי יודע אם במוסף ירבו אנשים בבית הכנסת, וביטול הזריזות ודאי, ואין ספק דוחה ודאי. עכת"ד. ברם בשו"ת יבי"א (שם סוף אות ג) כתב להשיב ע"ד, דהא במשנה סתמא תנן ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל [ואמרינן עליה דהיינו טעמא משום דזריזין מקדימין למצות], ומשמע דאפילו אי ידעינן שיש עוד אנשים שיבואו אח"כ, והו"ל ברוב עם הדרת מלך בודאי, אעפ"כ זריזין מקדימין למצות עדיף. וכן ראיתי להרה"ג רבי משה שמואל דיין שליט"א בקונטרס חמדת משה (על ברכת האילנות סי' ב) שכתב להעיר על המקור חיים הנ"ל, דא"כ מאי קאמר הש"ס בתחילה דטעמא דשני מתקיע משום דברוב עם הדרת מלך, והיינו דס"ד דמשו"ה תוקע בשני ולא בראשון, אע"פ שבראשון יש מעלת זריזין מקדימין למצות. וקשה, דאי נימא דהוי רק ספק אם יהיו יותר אנשים במוסף, א"כ מאי ס"ד דטעמא דברוב עם ידחה לטעמא דזריזין מקדימין, הרי אין ספק דוחה ודאי. אלא ודאי ידעינן שבמוסף יהיו יותר אנשים, ומשו"ה ס"ד דטעמא דברוב עם דחי לטעמא דזריזין מקדימין למצות. עכת"ד.וע"ע בשו"ת הרי יהודה ח"א (חיו"ד סי' יד אות ג) שכתב להשיג על דברי הרב בנין שלמה הנ"ל, והוסיף בנותן טעם שמעלת זריזין עדיפא, דכשיש לפנינו מצוה עדיף שלא להחמיצה, וכיון שיש לפנינו שני הידורים וא"א לקיים את שניהם, י"ל שיקיים את מה שבא לפניו מיד והוא ההידור של זריזין מקדימין, שהרי יש לו לאדם זה לקיים מצוה זו בהידור אחד, וממה נפשך אף אם שניהם שווים יקדים את מה שבא לפניו, ומה ירוויח בזה שיאחר הידור אחד ויעשה הידור אחר, והלא גם אז יקיימנה רק בהידור אחד. ואדרבה יש לו לקיים הידור זריזין על אותו הידור מצוה שיש לו לעשות. ואין לומר דזה גופא הספק מה עדיף שיעשה אם יקדים לזריזין או יאחר לרוב עם, דלסברת הבנין שלמה שהם שווים בהידורם, א"כ הא גופא יעשה זריזין מאחר שהם שווים. ודו"ק היטב. עכת"ד.
♦
דברי הרב יד אליהו, ומו"מ בדבריו
ועינא דשפיר חזי בשו"ת יד אליהו מלובלין (סי' מב) שכתב אודות אדם שהיה מקדים בשבת להתפלל שחרית בהשכמה במנין מצומצם, כי רוב הציבור מאחרים תפלתם מאד. ונסתפק אם עדיף להתפלל גם תפלת מוסף עמם בהשכמה, או עדיף יותר להתפלל מוסף עם שאר הציבור ברוב עם הדרת מלך. והעלה שאין חשש להמתין להתפלל מוסף בהידור ברוב עם, ואין חוששים בזמן קצר של ההמתנה שמא תארע לו מניעה ויפסיד את המצוה לגמרי. והביא ראיות לדבריו. ע"ש. וכן הסכימו בספר עיקרי הד"ט (סימן ה אות לח), והבאר היטב (סימן צ אות יא), וכף החיים (אות סה) ע"ש. גם המשנה ברורה (שם ס"ק כח) העתיק להלכה את דברי הרב יד אליהו, להמתין להתפלל מוסף ברוב עם. וע"ע בביאור הלכה (רס"י רפו ד"ה מיד). וכן בהלכות ברכת הלבנה (סי' תכו ס"ב בבאה"ל ד"ה אלא) כתב שאם יודע שלאחר כמה ימים יזדמן לו לברך בעשרה, צריך להמתין ולא לברך ביחיד, כי ברוב עם הדרת מלך. ע"ש.ולכאורה לפי היסוד שיסדו הני רבנן קמאי מהך גמ' דר"ה, אנו לומדים שהידור של זריזין עדיף מרוב עם, ולמה יתאחר להתפלל לאחר זמן בציבור גדול, והלא זריזין עדיף. ולקושטא דמילתא לא נעלמה מהגאון מלובלין ראיה זו, שבהשמטות שבסוף הספר (דף ק ע"ג) נשאל בזה, וז"ל: ונשאלתי מהרב ה"ה כבוד מהר"ר יודא אב"ד דמדינת מייץ, שיש ראיה מסוגיא דש"ס דיתפלל בזריזות אף במתי מעט, מהא דאמרינן בר"ה (לב:), דראשון קורא את ההלל וכו'. והשבתיו דלא דמי, דהתם הציבור אינם קורים את ההלל ברוב עם, כי כל אחד מתפלל ביחידות כמ"ש רש"י, (אך מוסף אינם מתפללים בריש שתא ביחידות), ולא רצו לדחות זריזות המצוה של ההלל השייך לשחרית, לקרות אחר תפילת מוסף כדי שיקראו ברוב עם, דזה לדחות ממצוה למצוה אחרת, וכן כוונת הש"ס. אבל המוספין שבמקדש ג"כ לא היו בשחרית, והרבה עבודות שהיו כולם קודם למוספין כדילפינן מקראי, ולא שייך אפילו זריזות, וא"כ למה לא יעשה על הצד היותר טוב ברוב עם משום זריזין. עכ"ל.
ואנא עניא לא זכיתי להבין דבריו הקדושים, דמי יימר לן שהתפללו ביחידות, והלא מבואר בכמה דוכתי בש"ס מעלת תפלה בציבור, ומסתמא שהיו מתפללים בציבור, ובפרט בראש השנה. ומה גם דמוכח מהסוגיא דר"ה שם שהתפללו בציבור, שאמרו העובר לפני התיבה וכו', ואין זה אלא בציבור. ודו"ק. ומ"ש הרב יד אליהו כמ"ש רש"י וכו', לא ידעתי היכן רש"י כתב כן, אדרבא רש"י בעבודה זרה (ד:) כתב, צבורא מצלי שחרית בכל מקומות, וקאי התם על שחרית דר"ה. כיעו"ש.
ושו"ר להג"ר רזיאל הכהן נר"ו בשו"ת מחקרי ארץ ח"ד (חיו"ד סי' נט אות ב) שכתב לבאר כוונת הרב יד אליהו, דמשמע ליה עיקר הראיה מהסוגיא דר"ה מהא דקורין ההלל בשחרית ואין דוחין אותו למוסף משום ברוב עם, ואהא דחי דשאני הלל שמצוותו בשחרית דוקא, ואין לדחותו לתפלה אחרת. אלא שהרהמ"ח כתב להקשות ע"ז, דהיכן מצא שההלל מצוותו דוקא בשחרית, ואנן תנן (מגילה כ:) כל היום כשר לקריאת ההלל. ועוד דאם בהלל יש טעם מיוחד להקדימו לשחרית, מאי פריך מיניה תלמודא אתקיעות. ועוד דאעיקרא הראיה מסוגיא זו אינה רק מדין ההלל, אלא אף מדין התקיעות דמשמע התם דאי לאו טעמא דמפני הגזירה, הוה מקדמינן להו לשחרית, אע"ג דמבטלין בזה ענין ברוב עם.
והוסיף להביא את דברי הגאון רבי יהודה מילר (ומר ניהו מהר"ר יודא ממייץ שהקשה להרב יד אליהו מהסוגיא דר"ה הנ"ל), בתשובותיו הנד"מ (סי' קלד) שחזר להשיב על דברי הרב יד אליהו, דא"כ מאי פריך תלמודא נימא השני קורא את ההלל, הא בהלל לא שייך כלל טעמא דזריזין. ומה שכתב הרב יד אליהו דבמקדש נמי לא היו מזדרזין להקריב מוסף בשחרית, דחה מהר"י מילר שם שהיה להם להקריב קרבנות מקודם, אבל בנ"ד למה לא יקדים מוספין להיות מן הזריזין. והא דדוחין המילה לאחר מוסף, מפני שהנשים עצלניות ושוהות להלביש את הילד ולהרחיצו וללפפו קודם המילה כנהוג, ומזה אשתרבובי אשתרבב המנהג גם בזמננו שאין מקדימין כ"כ להתפלל שחרית, לאחר המילה עד אחר מוסף. עכת"ד.
♦
האם ד' תרוה"ד נסתרים מהסוגיא בר"ה הנ"ל
ולפ"ז לכאורה קשה על מה שפסק בשו"ת תרומת הדשן הנ"ל, והביאו להלכה בש"ע וברמ"א, לדחות את ברכת הלבנה עד למוצאי שבת כדי לברך כשהוא מבושם ובבגדי שבת, דהו"ל לברך מיד בליל ז' לקיים דין זריזין מקדימין למצות. ואכן הב"ח (שם) כתב, שמדברי רבינו יונה מבואר דיש לברך אחר ג' ימים [לשיטתייהו שזמן ברכת הלבנה הוא אחר ג' ימים ולא מליל ז'], ושכן נהגו כל הקדמונים שלא להחמיץ המצוה. וכ"כ עוד בתשובה (ס"ס פ) ע"ש. וכן דעת הגאון פרי חדש, והמג"א, והט"ז (שם). וכתב בשו"ת שמלת בנימין (דף קעו ע"ב), שהלכה כדבריהם דיש לקדש מיד אחר ג' ימים. וכ"כ בשו"ת עולת שמואל (סי' ס), ובשו"ת יד הלוי (או"ח סי' עה), ובשו"ת פעולת צדיק ח"ג (סי' רסד) ע"ש. גם בשו"ת קול אליהו ח"ב (ס"ס יז) כתב, שהוא עושה מעשה היפך סברת התה"ד, ואינו ממתין לברך במוצ"ש, והראיה מראש השנה (לב:) דזריזין מקדימין למצות עדיף. ע"ש. וע"ע במלבי"ם בארצות החיים (סי' כה המאיר לארץ ס"ק יג).♦
יישוב דברי תרוה"ד
ונראה ליישב את דברי תה"ד ע"פ מה שכתב הגאון החתם סופר בספר תורת משה (פר' תצוה דרוש פורים קטן) שאחר שהעיר ע"ד התה"ד מסוגיא דראש השנה, כתב שצריך לחלק שאם המצוה עצמה מהודרת יותר, אז דוחה את ענין זריזין מקדימין. אבל כשהמצוה עצמה אינה מתנאה, רק מצד ברוב עם הדרת מלך, אז מצות זריזין מקדימין עדיף. ע"ש. וכן בחידושי החת"ס השלם (מגילה ו:, עמ' לח) הוכיח מהסוגיא שם דמסמך גאולה לגאולה עדיף, דעדיף על הטעם דזריזין. וחילק לנכון בין הידור שבגוף המצוה להידור חיצוני.וכיו"ב חילק בספר שדי חמד (מערכת פ' אות ט"ל) וכתב שאין דברי הגמ' בר"ה הנ"ל סותרים למה שפסק התה"ד לדחות ברכת הלבנה עד למוצ"ש, דלעשות מצוה מן המובחר לא חיישינן משום שיהויי מצוה, והיינו דוקא לעשות כדי לעשות את גוף המצוה מהודרת, אבל כל שאין ההידור בגוף המצוה אלא רק משום "ברוב עם", לא דחינן המצוה ואמרינן זריזין מקדימין. ע"ש.
ושו"ר למרן הגרע"י זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"ב (חיו"ד סי' יח אות ז) שעמד ע"ד הרב"ז בתשו' (סי' לב אות ח) בדין ברכת החמה אם נכון להשהותה כדי לאומרה בציבור, שהביא את דברי המחב"ר שכתב להוכיח מהגמ' בר"ה הנ"ל דזריזין מקדימין למצות דחי לטעמא דברוב עם הדרת מלך. והוא ז"ל כתב לפקפק בזה לפ"ד תה"ד הנ"ל שיש להמתין לברכת הלבנה עד מוצ"ש, והוכיח מיבמות (לט.) דלא אמרינן שיהויי מצוה לא משהינן אלא היכא שירא שמא תתבטל המצוה, משו"ה לא משהינן לה אפילו לעשותה מן המובחר, אבל כשאין ראוי להסתפק פן תתבטל המצוה משהינן לה לעשותה מן המובחר. והסיק ע"פ זה דלא נכון לברך ברכת החמה ביחיד, אלא כאו"א חייב להמתין כדי לעשות מצוה מן המובחר, וברוב עם הדרת מלך. ע"כ. וכתב ע"ז מרן היבי"א, ולפע"ד אף להתה"ד י"ל דשאני התם שהוא עצמו עושה המצוה מן המובחר יותר, כשמברך הירח במוצ"ש כשהוא מבושם. משא"כ כשמברך ברכת החמה סמוך להנץ החמה, דהכי עדיף טפי, אף שאם ישהה יותר יהיה בזה משום ברוב עם הדרת מלך, אין ההידור מגוף המצוה, אלא שע"י אחרים נוסף ההידור, ובכה"ג י"ל דזריזין מקדימין למצות כההיא דר"ה (לב:) עכת"ד.
גם הלום ראיתי להג"ר משה לוי זצ"ל בספר ברכת ה' ח"ד (פ"ד הערה 29, עמ' רעא) שאחר שהביא את דברי הרב קול אליהו בתשו' ח"ב (חאו"ח סי' יז) שכתב לדחות דברי התה"ד מהגמ' בר"ה הנ"ל, כתב ע"ז: ואין ראייתו מכרעת לסתור ד' התה"ד, דההיא דר"ה גם אם ימתין עד תפלת מוסף אין שום הידור "בגוף" מצות הלל ותקיעת שופר, ומה שיש שבח לה' שמקיימים מצוותיו ברוב עם, זהו הידור צדדי שאינו קשור בגוף המצוה, וע"ז אמרה הגמ' שמעלת זריזין מקדימין למצות שהיא ג"כ מעלה צדדית שאינה קשורה בגוף המצוה, עדיפא ממעלת ברוב עם. אבל בנדון ברכת הלבנה, הנה מי שמברך על הלבנה במוצ"ש הרי הוא עושה הידור בגוף המצוה, שמקביל פני השכינה בשמחה ובבגדים נאים כראוי להקבלת פני המלך, ומקיים את המצוה באופן משובח יותר, לפיכך לא אמרינן בכה"ג זריזין מקדימין למצות. עכת"ד.
וכעין זה כתב בספר ברכת שמואל (סי' רכו, עמ' תפה) וזת"ד: בסוגיא דר"ה הנ"ל, עומדת מעלת "זריזין מקדימין למצות" מול מעלת "ברוב עם הדרת מלך", ומעלת "ברוב עם הדרת מלך" היא מעלה כללית בכל המצות ואינה מעלה פרטית במצוה מסוימת שבא לקיים, דהיינו שהאופן שבו מתקיים דין "ברוב עם" שווה הוא בכל המצות, דכל שנעשית המצוה בריבוי קהל ועדה הוי בגדר "ברוב עם" וקבעו חז"ל שמעלת "זריזין מקדימין" עדיפה עליה, משא"כ הידור מצוה שזהו דין ומעלה מסוימת השייכת רק במצוה זו, שהרי כל מצוה יש לה באופן פרטי את אופן ההידור שלה ואינו דומה הידור של מצוה אחת להידור של מצוה אחרת, כי בכל מצוה ההידור מתקיים באופן אחר, כגון לקיחת לולב נאה שזהו הידור מצוה אינו דומה ללקיחת ציצית נאה או ס"ת נאה וכדו', א"כ נמצא שמעלת "הידור מצוה" הינה מעלה פרטית בגוף המצוה שבא האדם לקיים, ולכן בזה יש להעדיף את מעלת ההידור במצוה על פני מעלת הזריזות. ואין זה דומה למעלת "ברוב עם" שהיא מעלה כללית שאופן קיומה שווה בכל המצות ולא מעלה פרטית במצוה מסוימת. ועפ"ז יישב מה שפסק בשו"ת אור לציון ח"ג (פ"ו ה"א, עמ' סו) דעדיף לברך ברכת האילנות מחוץ לעיר אף באמצע החודש מאשר לברך בראש חודש בתוך העיר. ע"ש.
♦
שיטת הרב שבות יעקב
ועפ"ז אתי שפיר מ"ש הרב שבות יעקב ח"א (סי' לד) שנשאל אם הביאו למישהו בחג הסוכות בשעת ההלל אתרוג ולולב עם שאר מינים והיה ע"פ דין כשר לצאת בו, והוא רוצה להמתין שעה או שעתיים שיביאו לו אתרוג מהודר ונאה יותר, אי שפיר דמי למיעבד הכי או נימא דזריזין מקדימין למצות. ואחר המשא ומתן השיב, שאם בודאי יובא לו אתרוג מהודר יותר יש להמתין על מצוה מן המובחר. ע"ש. וכן הסתפק בזה בספר בתי כנסיות (סי' תרנב ס"א) והעלה כאמור דעדיף להמתין. ע"ש. ונראה דה"ט משום שדין זריזין מקדימין למצות אינו הידור בגוף המצוה, והיינו שאין המצוה מהודרת יותר אם יעשה אותה יותר מוקדם, אלא שהוא הידור באדם, שמראה בכך על חביבות המצוה אצלו, שאינו מתעצל מלעשותה. ולכן מצוה מן המובחר עדיף מזריזין מקדימין, כי כשעושה מצוה מן המובחר אזי המצוה עצמה מהודרת יותר, ועדיף מזריזין מקדימין, שהמצוה עצמה אינה מהודרת יותר מחמת זריזותו.♦
הדלקה בנרות שעוה בזמנה או להמתין לשמן זית
ומעתה הבוא נבוא לדון בנ"ד, כי הנה לכאורה כיון דהדלקה בשמן זית היא הידור בגוף המצוה, כמבואר בדברי הרמ"א (סי' תרעג ס"א) שבשמן זית מקיים מצוה מן המובחר, היה נראה לומר שיש לדחות קצת את זמן ההדלקה לאחר צאת הכוכבים, ולהעדיף הידור של הדלקה בשמן זית מאשר הדלקה בנרות שעוה בזמן צאת הכוכבים.אמנם אחר העיון נראה שהדלקה בזמן צאת הכוכבים בחנוכה אינו רק משום זריזין מקדימים למצות, אלא הזמן של צאת הכוכבים הוא גם כן הידור בגוף המצוה של ההדלקה. שהרי מרן פסק בש"ע (סי' תרעב ס"א) בזה"ל: אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ולהלן (בסעיף ב') כתב: שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה, שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא וכו'. ע"כ. ומבואר שלכתחילה הזמן המובחר להדלקה הוא בצאת הכוכבים בדיוק. ובפרט לפי הבנת כמה מהאחרונים בדעת הרמב"ם ומרן הש"ע, שכל שמאחר מזמן צאה"כ הוא מחסיר במצות ההדלקה, כגון שאם הדליק בזמן צאה"כ שיעור המצוה הוא חצי שעה, ואם הדליק עשר דקות לאחר צאה"כ שיעור המצוה הוא עשרים דקות וכן ע"ז הדרך. ולפ"ז פשוט שההדלקה בזמן צאה"כ היא הידור בגוף המצוה, שפרסום הנס נעשה במילואו. וא"כ בנ"ד יש להעדיף ההידור של זמן ההדלקה שהוא מגוף המצוה וגם מקיים דין זריזין מקדימים למצוות. ומה גם שהידור זמן ההדלקה הוא מדינא דגמרא, משא"כ הידור בשמן זית דלא נזכר בגמ'. ודו"ק.
♦
דברי האחרונים בנ"ד
ואחר כתבי כל זאת ראיתי שכבר עלה ונסתפ'ק בזה הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספר הליכות שלמה (פט"ו ה"ו) וז"ל: היה לו נר שעוה או שאר שמנים בתחילת זמן ההדלקה, ועתיד להיות לו שמן זית בתוך חצי שעה, יש להסתפק אם ימתין כדי להדליק בו או ידליק מיד. ולא מבעיא אם הוא מסופק אם יגיע לו שמן זית בתוך חצי השעה או לאחריה, דאז יש לחוש שמא הזמן הוא רק בתוך חצי השעה הראשונה שלאחר השקיעה, אלא אפי' אם יודע שיביאוהו לו בתוך זמן זה צ"ע, דיתכן דיש לחוש שאפי' להסוברים דהידור מצוה עדיף מזריזות (עיין תרוה"ד סי' ל"ה, שבות יעקב ח"א סי' ל"ד ועוד), מ"מ בנ"ד איכא נמי ספיקא דשמא מעיקר הדין הזמן הוא בדיוק אותה חצי שעה שמהשקיעה ולא אח"כ, וא"כ יפסיד בשהייתו חלק מן המצוה, דגם בזה"ז רבים סוברים שנכון להחמיר בזה. עכ"ד. ונראה מבין ריסי עיניו דמצדד להדליק בשעוה בזמנה.שוב ראיתי שדן בזה הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו חשוקי חמד (סנהדרין עמ' פד) ואחר שהביא דברי התרוה"ד והשבות יעקב הנ"ל, כתב ע"ז וז"ל: אלא שיתכן שבנר חנוכה גם השבות יעקב יודה שאין להשהות המצוה, כי בנר חנוכה הזמן הוא חלק מהמצוה וכמבואר בשו"ע (סימן תרעב ס"א) שזמן הדלקת נר חנוכה עם סוף שקיעתה [צאת הכוכבים, משנ"ב], לא מאחרים ולא מקדימים, ואם ימתין אינו מדליק בזמנה לכך ידליק מיד בנרות שעוה. אולם בשו"ת פרי השדה ח"ג (סימן קט) כתב שימתין מעט לקיים מצוה מן המובחר. והוא חידוש. ע"כ. ומבואר דס"ל שיש להדליק בזמן צאה"כ בנרות שעוה, ומהטעם שכתבנו לעיל. וכן מטו ביה משמיה דהגר"ח קנייבסקי זצ"ל בספר אור ישראל (אסיפת דינים לימי חנוכה מהרה"ג ישראל דרדק שליט"א, עמ' נא) ע"ש.
וכן בקדש חזיתיה בספר אור אליהו (טובי פי"ג הט"ו, עמ' רב) שאחר שהביא את דעת הגרשז"א והגרח"ק הנ"ל, כתב ע"ז: ונראה לחזק דבריהם, דהנה מבואר בפוסקים דבשמן זית יש שני הידורים, חד שצליל נהוריה דהיינו שדולק יפה יותר משאר שמנים, ועוד שהוא דומה יותר לשמן שנעשה בו הנס. וכמדומה שהטעם הראשון לא שייך כ"כ כיום באשר כל השמנים והנרות כולם מזוקקים היטב וכולן דולקים ונמשכים יפה אחר הפתילה, וכמדומה שלא ניכר בעצם ההדלקה ההבדל בין שמ"ז לשאר שמנים או נרות, ואם כן לא נשאר אלא ההידור דדמי טפי לשמן שנעשה בו הנס שהוא הידור שלא מוזכר כלל בגמ', ומאידך החיוב להדליק מיד בזמנה הוא מדינא דגמ' וכלשון הרמב"ם והש"ע (סי' תרעב ס"א) דאין מאחרים ואין מקדימין, ולא התיר הש"ע להדליק לאחר מכן אלא למי ששכח או הזיד (שם ס"ב). וא"כ נראה שאין לעכב ההדלקה עבור שמן זית והוא לבד הטעם הנכון שהזכיר ההליכות שלמה דאפשר שכל משך החצי שעה הוא מעיקר המצוה וכל שמתאחר ה"ז מחסר מן המצוה. וכל זה שלא כמובא בשם שו"ת פרי השדה ח"ג (סי' קט) שצידד שימתין עבור שמן זית. עכת"ד. וע"ע מה שכתב בזה בשו"ת משנת יוסף חלק י"ג (סי' קלו, עמ' קלט), ובשו"ת אבני דרך ח"א (סי' קא אות ו) ודו"ק.
♦
אין נדונינו תלוי במח' השבות יעקב והחכם צבי
ודע, דאין דין זה תלוי בהאי פלוגתא דהשבות יעקב והחכם צבי, אם כבר סידר נרות שעוה והכינם להדלקה, וקודם שבירך הביאו לו שמן זית, דדעת השבות יעקב ח"א (סי' לז) שצריך לגמור את המצוה שכבר התחיל בה, וטעמו דמשום מצוה מן המובחר אין לבזות הראשונה. וכן הסכים החכמת שלמה על הש"ע, וכן בשו"ת האלף לך שלמה (סי' שעז). מאידך החכם צבי (סי' מה) האריך לדחות את כל ראיותיו של השבו"י, דהכא אין כאן התחלה במצוה אלא הכנה, והזמנה לאו מילתא היא, הלכך יש לו למשוך ידו מן הנרות שעוה אף שכבר הדביקם במקומם וידליק בשמן זית. והסכמת רוב האחרונים היא כדעת החכם צבי, כמ"ש בשו"ת נחלת בנימין (סי' קלב), ובשו"ת אבן השתיה (סוף סי' כו), ובשו"ת יד אליהו (סי' מב), ובשו"ת שאילת שלום (קמא סי' קיג). וכן האריך להוכיח מרן החיד"א בשו"ת שער יוסף (סי' ח), דכל שלא התחיל במצוה אע"פ שכבר הכין הדבר לעשות בו המצוה, אם נזדמן לו לעשות מצוה מן המובחר יעשה מצוה מן המובחר, דהזמנה לאו מילתא היא. וציין לדבריו אלו בברכ"י (סי' תרעג סק"ג), והובא גם בכה"ח שם אות טו). וכ"פ מרן הגרע"י בחזון עובדיה חנוכה (עמ' פא) ע"ש. אמנם כל זה דוקא כאשר עוד לא הגיע זמן ההדלקה, אלא הגיע השמן זית לידיו באופן שעדיין יוכל להחליף הנרות ולהדליק בזמן. ודו"ק.♦
מסקנא דמילתא
העולה מן האמור, דמי שאין לו שמן זית בשעת ההדלקה אלא נרות שעוה בלבד, עדיף להדליק בזמן צאת הכוכבים בנרות שעוה, מאשר להמתין עד שיבוא לו שמן זית לאחר מכן. ואף אם ודאי יודע שיגיע לו שמן זית בתוך החצי שעה של ההדלקה, עדיף להדליק בנרות שעוה בזמן צאת הכוכבים בדיוק, שמקיים בזה הידור הדלקה בזמנה שהוא הידור בגוף המצוה, וגם דין זריזין מקדימין למצות.הנלע"ד כתבתי והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק. אכי"ר
הצב"י אמיר ולר יצ"ו
♦ ♦ ♦