דין צורת האותיות של סת"ם, והדין כאשר שינה צורתם
מחלוקת רש"י ור"ת בפירוש קוצו של י'
איתא במנחות כ"ט ע"א: "שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן. פשיטא אמר רב יהודה אמר רב: לא נצרכה אלא לקוצה של יוד. והא נמי פשיטא אלא כו'". ונחלקו רש"י ור"ת בביאור הגמ'. שרש"י פירש שקוצו של י' הוא רגל ימנית של י', והגמ' הקשתה הא נמי פשיטא "דהא לא נעשית האות". ותוס' הקשו על שיטת רש"י עיי"ש, ור"ת פירש שקאי על קוץ שיש בצדו השמאלית של הי', וזה ג"כ מעכב בדיעבד.♦
צ"ע שלכאורה שינוי צורה פוסל רק בנשתנה לאות אחרת
וצ"ב מאיזה טעם יעכב הקוץ השמאלית בדיעבד. הרי ידועים דברי שו"ת הרא"ש (כלל ג סימן יא): "וצורת האותיות אינם שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההי"ן חתי"ן כפי"ן ביתי"ן וכמו שמפרש בגמרא (שבת קג:)". הרי שאין פסול בשינוי צורת האות, אלא אם כן נשנתה לצורת אות אחרת. וכפי שהביא מהגמ' שהבעיה שלא יעשה ה' ח' כו'. ודברי הרא"ש הובאו למעשה בטור יו"ד סימן רע"ד בלא חולק. ועיין ג"כ בשו"ע או"ח סימן ל"ו ס"א: "צריך לדקדק בכתיבת האותיות, שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת. הגה: ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה, כמבואר בטור ובשאר פוסקים, והוא ידוע אצל הסופרים. מיהו אם שינה בצורת הכתב, אינו פסול". וכתב ע"ז בביאור הגר"א: "מיהו כו'. דל"ק אלא שלא יכתוב אלפין עיינין כנ"ל". דהיינו הבעיה רק שלא יתחלף לצורת אות אחרת ולא עצם שינוי הכתב מצורתו. וזה כדברי הרא"ש הנ"ל. וא"כ פלא, מאיזה טעם יעכב קוצו של י' שאינו שינוי כלל בצורת האות לאות אחרת.♦
פרק א' - כמה מקומות בשולחן ערוך שפסל שינוי אע"פ שאינו דומה לאות אחרת, ובכל מקומות אלו פירש בביאור הגר"א שיש ב' פסולים
א. דין חלקי האות שנוגעים בעוד מקום, שהשו"ע פסל בדיעבד אע"פ שלא השתנה לאות אחרת. ודברי ביאור הגר"א ע"ז
בשו"ע לא כתב את דין קוצו של י', ושמא פסק כרש"י, כפי שיתבאר. אולם, מ"מ יש כמה מקומות אחרים שפסל בדיעבד אותיות שנפסדה צורתן אע"פ שלא השתנה לצורת אות אחרת,וזה ג"כ צ"ב כהנ"ל[2].
באו"ח סימן ל"ב סעיף י"ח: "אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף, או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה, פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כחק תוכות, אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול, ויחזור ויכתבנו. הגה: וכן הדין ביוד"י השי"ן והצדי"ק והעי"ן והפ"א, אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקם (בית יוסף)". וכתב ע"ז ביאור הגר"א: "אם נגעו כו' אם נגע כו' וכן כו'. אף על גב דאין נדמה משום זה לאות אחרת י"ל דהוה שינוי בצורתה וכמש"ל סי' ל"ו ס"א וכמו קוצו של יוד לפי' תוס' כ"ט א' ד"ה קוצו". הרי שהגר"א הקשה למה יפסל, הרי לא דומה לאות אחרת. ותירץ שמלבד הדין נשתנה לאות אחרת יש דין שינוי צורה. ומוכיח כן מהדין קוצו של י' של ר"ת. הרי מבואר בדברי הגר"א תרתי - א. שהוא מקבל את ההנחה שחסרון קוצו של י' אינו שינוי לאות אחרת ב. שיש פסול חדש של נשתנה צורתה. וצ"ב, אם יש דין נשתנה למה צריך לדין הראשון של נדמה לאות אחרת. הרי ע"כ כדי שידמה לאות אחרת צריך שישתנה צורתה, וא"כ ת"ל משום עצם השינוי. וא"ת ששיעור יש בדבר, שלשינוי צורה בעינן שינוי גדול, ולנשנתה לאות אחרת די בשינוי קל. גם זה אינו מתיישב - א. איזה הסבר יש שיש שקוצו של י' הוא שינוי גדול בצורת האות יותר מכל שינוי אחר. ב. הרא"ש והטור ורמ"א קבעו הוראה למעשה ששינוי שאינו משנה לאות אחרת כשר, ולהנ"ל יש שינויים שבפסולים בלא זה משום עצם השינוי. וא"כ נפל בבירא היישום למעשה של הוראתם. ואילו מדבריהם מוכח שזו הוראה ישימה למעשה.
♦
ב. עוד מקור בשו"ע של נגיעה נוספת או הפרדה שפסול בדיעבד ודברי הגר"א ע"ז
באו"ח סימן ל"ב סעיף כ"ה: "כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף, או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה, או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף נוגעים, או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן, או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, או חי"ת שני זייני"ן כו', והוא הדין שאם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן והעייני"ן ורגלי התוי"ן נוגעים בגוף האות כו'". ולכאורה בכל מקרים אלו זה שינוי צורה בעלמא באות, שמה שרגלי הא' דבוקות בא' בעוד מקום, או נפרדות ממנה לא משנה את צורת האות לאות אחרת, ומאיזה טעם פסול.ובביאור הגר"א כתב ע"ז: "או שהיתה אות כו'. זהו מן הפסולין דברייתא דשבת הנ"ל שנדמה לאותיות אחרות. וכן ברישא נגע רגל כו' שנשתנה צורת האות וכמש"ל סי' ל"ו ס"א שלא כו' ולא כו' משא"כ בסיפא". הרי שהדגיש ב' פסולים - נשתנה צורת האות, ונדמה לאות אחרת. ומציין את השו"ע בסימן ל"ו ס"א כמקור לזה, ונביא את דבריו ומה שקשה בזה.
♦
ג. לשון השו"ע סימן ל"ו ס"א וביאור הגר"א שכונתו ב' פסולים שונים
"צריך לדקדק בכתיבת האותיות, שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת. הגה: ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה, כמבואר בטור ובשאר פוסקים, והוא ידוע אצל הסופרים. מיהו אם שינה בצורת הכתב, אינו פסול".ובביאור הגר"א כתב ע"ז "שלא כו'. כ"ט א': ולא כו'. שם ב' ושבת ק"ג ב':". דהיינו לגבי הדין שינוי צורה ציין את הגמ' מנחות כ"ט עמוד א' שזה הדין של קוצו של י', וזה ממש כמו שכתב בסימן ל"ב י"ח שדין קוצו של י' הוא מקור לשינוי בלא נדמה לאות אחרת. ולגבי דין שלא תדמה לאחרת ציין את הגמ' שבת ק"ג, וזה כדברי הרא"ש. וזה כמו שהגר"א כתב במקומות הנ"ל שבשו"ע מוזכרים ב' פוסלים ולשניהם יש מקור בש"ס.
♦
ד. בלשון השו"ע ביו"ד לא נראה שזה כונתו, אלא שאינו נקרא כלל
לכאורה השו"ע ביו"ד רע"ד ס"ה ביאר דבריו להדיא, ומה כונתו בב' הפוסלים הנ"ל, ולא נראה כלל כדברי הגר"א. שזה לשונו שם: "צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה, בין בקרע, בין בנקב שניקב בה, בין בטשטוש". הרי ג"כ כתב ב' אופני פסול נשתנה, ונדמה לאות אחרת, וכמו דבריו בסימן ל"ו. אך כאן פירש דבריו מה נחשב שינוי, וכתב להדיא שגדרו עד שאינה נקראת. וזה רחוק מאוד משינוי בעלמא, ובודאי קוצו של י' אינו בכלל זה. ולשון השו"ע כאן מועתק מלשון הרמב"ם פ"י דספר תורה, והפוסקים נקטו שלפי הרמב"ם קוצו של י' לא פוסל. והפסול הוא רק בנדמה לאות אחרת, עיין שו"ת מים רבים יו"ד סימן ס', והוא נלמד מהדין שאין תינוק קורא.ולכאורה ביאור דבריהם הוא כדברי החת"ם סופר (בשו"ת יורה דעה סימן רס"ט): "הנה פשוט שתמונת אלו פוסלת הס"ת אע"פי שאין לפסול משום שינוי התמונות האמורות בב"י סי' ל"ו וכמ"ש שם בש"ע ומג"א בסי' ל"ב סקכ"ו אבל שינויים כאלו פשיטא דפוסלי' לא מבעי' היו"ד שנדמי' ללמ"ד דה"ל נדמה צורתה לאות אחר כמ"ש רמ"א סי' ל"ו אלא אפי' הזיינין והנונין פוסלי' נמי דודאי לאו דוקא לאות אחר אלא לשום תמונה בעולם דמה שהזכיר הש"ס דשבת ק"ג ע"ב שלא יעשה אלפין עיינין וכו' יודי"ן ווי"ן הוא לאו דוקא ה"ה יודי"ן למדי"ן וזה פשוט רק הש"ס אורחא דמלתא נקיט א"כ ה"ה נמי נימא שום תמונה אחרת אע"פי שאין אותה התמונה האחרת מאותיו' הא"ב וזה פשוט אין בו ספק כו'[3] וה"ה לכל השינויי' שהם שינויי' גמורי' שאינם נכרים לרוב העולם שזו היא צורות האות המקובל אצלינו ויעיין מ"ש נב"י בחלק י"ד סי' ע"ד". הרי שכתב שלא דוקא לאות אחרת, אך תוכן דבריו הוא שלא אומרים שה"ה כל שינוי צורה, אלא ה"ה לצורה שונה נוספת, אע"פ שאינו מכ"ב האותיות. והתנה להדיא שיהיה אינו ניכר לרוב העולם שזה צורת האות. ויתכן מאוד שזה פירוש דברי השו"ע ביו"ד. אך אין זה שייך כלל לקוצו של י' ושאר המקרים הנ"ל שקישרם הגר"א זל"ז, שפסול משום שינוי צורה אע"פ שידוע שהוא צורת האות הראשונה.
♦
ה. דברי הרמ"א בסימן ל"ו ששינוי צורה אינו פוסל, ואם נגד הנ"ל
ועל דברי השו"ע הנ"ל בסימן ל"ו שיש ב' פסולים והגר"א פי' א' שינוי בצורת האות אע"פ שלא דומה לאות אחרת כתב הרמ"א "ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה, כמבואר בטור ובשאר פוסקים, והוא ידוע אצל הסופרים. מיהו אם שינה בצורת הכתב, אינו פסול". וכתב ע"ז בביאור הגר"א: "ולכתחלה כו'. והוא מבואר בגמ' בכמה מקומות עב"י: מיהו כו'. דל"ק אלא שלא יכתוב אלפין עיינין כנ"ל". הרי לכאורה פירש בדברי הרמ"א כשו"ת הרא"ש שאין פסול בלא נדמה לאות אחרת. ולכאורה זה נגד דבריו בביאור דעת המחבר, ותימה לומר כן. אך ראיתי בכמה אחרונים חשובים שפירשו כן את דעת הרמ"א והגר"א. עיין שו"ת אהל משה לגרא"מ הורוביץ (חלק ב' סימן א'), שיש פולמוס של כמה סימנים בינו לבין המו"צ של ווילנא הגר"י סירוונט[4], על הכשר כתב וועליש לאשכנזים. שהגרי"ס סבר להיתר ששינוי בצורת הכתב לא פוסל, ומביא את ביאור הגר"א הנ"ל שדוקא נשתנה לאות אחרת פסול. והגרא"מ השיב לו: "ואודות כתב המאושר כך ע"ד נוטה כאשר כתבתי מאז דא"א לשנות הכתב הניתן מסיני או המחודש מימי עזרא, לכל חד כדאית ליה. וכמדומה שכך ראיתי בכת"י מהגר"א מקאליש ביד בנו בשער האותיות. ומצאתי דמסייע לי במשכנת יעקב בשם הגר"א כאשר כתבתי. אמנם דבהגהותיו בשו"ע (או"ח ל"ו ס"א) יהיב טעמא דלא למיפסל רק באלפין עיינין, הלא נודע דרכו ז"ל שמראה מקום לדברי השו"ע אף דלא ס"ל כוותיה[5], ולכן דבריו בכ"מ סותרים זא"ז, כמו בענין רחיצה בבוקר בה' יוה"כ ובה' ט"ב, ובענין טבילה בשבת באו"ח וביו"ד, ובענין דבר מועט לכבוד שבת בסי' רמ"ב ובסי' רס"ג, וכהנה רבות, והנה מצאנו קוצו של יו"ד דמעכב אף שאינו נדמה לאות אחרת כו'. ולמד מזה ר"ת ז"ל גם לענין זיון האותיות, ובמרדכי (ה"ק תתקנג) מוכח דקיי"ל כמותו עכ"פ לענין תיקון האות גופא כו''. הרי שנקטו שניהם שבדברי הגר"א כאן מוכח שכשר אלא אם כן נשתנה. ורק השאלה אם ס"ל או לא ס"ל. והמקור היחיד שלו לפסול זה עדות המשכנות יעקב, כפי שנביא בהמשך. ולמה לא הביא דברי הגר"א בכמה מקומות הנ"ל וצ"ע.וכעי"ז כתב בעין יצחק לגריא"ס (ח"א יו"ד כ"ח) שזו מחלוקת ראשונים אם שינוי פוסל בלא נשתנה לאות אחרת, וכפי שנאריך בהמשך, וכתב שהסברא נוטה כדעת המכשירים. "וע"כ שפיר פסק הרמ"א באו"ח סי' ל"ו סעי' א' בהג"ה דשינה בכתב צורת אותיות כשר כו''. אח"כ ר"ל שהרמ"א מדבר על שינוים שלא מוזכרים בגמ', וא"כ אינו נגד הרמב"ן, ונרחיב בזה לקמן.
♦
פרק ב' - מבואר שיש מחלוקת גדולה בראשונים בשאלה זו
ובאמת מוכרח שנחלקו בזה הראשונים האם כל שינוי מעכב, או רק שינוי של נתחלף לאות אחרת. ודעת ר"ת וכן הרמב"ן שכל שינוי בכתב מעכב. ואילו דעת רש"י הרמב"ם וכן שו"ת הרא"ש שרק שינוי שמתחלף לאות אחרת מעכב, כפי שנבאר באריכות. ומ"מ, גם בדעת המתירים כל שלא השתנה לאות אחרת יש ראיות שיש שינויים שבהם הם מודים לפוסלים, וכך מוכח בדעת הרא"ש והשו"ע. וצריך לבאר את הדברים.♦
א. דעת ר"ת שקוצו של י' אינו דבר חמור אלא קל, ואפשר ללמוד מזה כל שינוי
בדעת ר"ת שקוצו של י' מעכב, יש מקורות ברורים שאינו משום חומר קוצו של י', שהוא עיקר צורת האות. אלא אדרבה קוצו של י' קיל טובא, ואם זה פוסל ה"ה לכל שינוי שפוסל מקו"ח. כך מבואר בהגהות מיימוניות (הלכות תפילין פרק א הלכה יט): "וכתב רבינו תם בספר הישר שעטנ"ז ג"ץ כמו שפירש רבינו זקינו ואם לא זיין פסול דלא גרע מקוצו של יו"ד מצאתי בס"ע. אמנם רבינו המחבר לא הזכיר מזה כלום". הרי מפורש בדבריו של ר"ת שתגין לא פחות חמורים מקוצו של י'. ואם פסול קוצו של י' משום שהוא גוף צורת האות, ובלא זה אין כלל צורת אות, אי אפשר ללמוד מזה לפסול תגין, שהם תוספת לאות[6]. וע"כ להפך, שקוצו אינו גוף צורת האות, ומזה שפוסל ע"כ כל שינוי פוסל וה"ה תגין. ועיין בשו"ת הרד"ך (בית א' חדר ל'), שהאריך לבאר דבר זה, שאין מחלוקת ר"ת והרמב"ם אם תגין יותר קל מקוצו של י' או יותר גרוע, אלא הרמב"ם ס"ל כרש"י שהגמ' קאי על רגל ימנית. ורגל שמאלית, אע"פ שהיא מוזכרת בגמ' אינה מעכבת כלל וה"ה תגין[7]. משא"כ ר"ת פירש שקאי על רגל השמאלית ומעכב, וכ"ש תגין. והוא מאריך לבאר שקוצו של י' ודאי אינו גוף צורת האות, ואם זה מעכב ה"ה כל שינוי, עיי"ש היטב.♦
ב. מהר"ם מרוטנברג פסל חלקי אות שאינם מחוברים משום שלא גרע מקוצו של י'
איתא בהגהות מיימוניות (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יט) בשם מהר"ם מרוטנברג: "הנה מורי רבינו פסל לי תפילין שהיו של אבא מורי זלה"ה רק בשביל שלא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן ומקצת יודי"ן שבשי"נין ומקצת רגלי התוי"ן נוגעין לגוף האות ובשאר כל הדברים היו נאים ומתוקנים ביותר כתיבת ותיקון הה"ר יוסף נקדון ז"ל וכתב לי דלא גרע מקוצו של יו"ד דאמרינן בפרק הקומץ דמעכב ובעינן כתיבה תמה שלימה ולא פסוקה ושבורה כדאמרינן וכתבתם כתיבה תמה. ותדע שעל מקצתם שאינם תמות ואינם מחוברות תמהו חכמים והוצרכו לדורשם וליתן טעם לדבר כדלעיל". הביאו בתרומת הדשן (סימן ר"ל), ודן שם אם מעכב גם בגט, ומאריך שתלוי אם המהר"ם אמר ב' סברות או סברא א'[8]. עיי"ש שהאריך בזה, שאם זה קוצו של י' של רש"י מובן שהוי שינוי בצורת האות, משא"כ לר"ת ע"כ כל דבר פוסל[9]. הרי שג"כ הולך בשיטת ר"ת שמהדין קוצו של י' שפוסל אפשר ללמוד שאר שינויים אע"פ שאינו מתחלף לאות אחרת. ולכן חשיב כסדרן, מ"מ פסול, שלא גרע מקוצו של י'.♦
ג. בדעת הרמב"ן מוכח שכל שינוי מעכב, ושנחלקו עליו שאר ראשונים
בגיטין דף כ' ע"ב מבואר בגמ' שהאומר הרי"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת, והגמ' מסתפקת אם שייר נייר בין שורה לשורה האם מגורשת, והגמ' מקשה שת"ל שהוה כשנים ושלושה ספרים, ומתרצת שהכתב מעורה בין שורה לשורה. ובתוס' (ד"ה לא צריכה) הביאו ריב"ם שהוכיח מזה שבגט אין דין מוקף גויל כמו שיש בס"ת, שאל"כ במעורה האותיות נוגעות זו בזו ופסול. ודחה שי"ל שאין האותיות נוגעות זה בזה, אלא כגון רגל ך' נכנסת לחלל ט' וכדומה. והרמב"ן הביא את דבריו וחלק עליו: "ואיכא דאמרי דכשר אף כשאינו מוקף גויל, ומפרש זה שאמרו כאן דמערי כגון שמעורות אותיות של שיטה זו שלמטה נכנסת מעט בין תיבה לתיבה שלמעלה, או שנכנס ראשו של למ"ד שלמטה באוירה של דל"ת וה"א, ושאר הדומות להן, ולפי דעתי שזה יותר קרוב ליפסל". וצ"ב במה נחלקו ריב"ם והרמב"ן, ולמה לריב"ם אות שנכנסת לתוך חלל של אות אחרת כשר. ולרמב"ן זה גרע טפי מפסול מוקף גויל. והדבר יתבאר מתוך דברי הפוסקים שנביא כעת.♦
ד. נכנס אות לאות אחרת אם לכתחילה או בדיעבד דעת השו"ע
עיין שו"ע או"ח ל"ב כ"ח: "יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת, אפילו בלא נגיעה". ותמה הט"ז (ס"ק כ"ב) למה השו"ע כתב לשון "צריך להזהיר" משמע שהוא דין לכתחילה, הרי מקור הדין הובא בב"י בשם הרמב"ן (גיטין דף כ' ע"א), ושם מבואר להדיא שפסולה, ולמה כתב לשון לכתחילה. ובמג"א (ס"ק מ') הביא את שו"ת מהרי"ט (חלק יו"ד סימן ל"ב) שהדין שזה רק לכתחילה הוא רק בנכנס לה' או ח', שצורת האות עדיין ניכרת, אבל נכנס לד', שכעת נראה כה', פסול לכו"ע גם בדיעבד. ובמג"א כתב יש מכשירים בכל זה, ומציין כנה"ג, ובכנה"ג בפנינו לא נמצא זכר לזה, וכבר העיר כן הגרע"א במקום.אך יש מקורות אחרים שביארו את הדברים. בשו"ת מגיד מראשית (ח"ב סימן א') יש תשובה ארוכה של מהר"ם חביב ומפרש שהרמב"ן כתב שם שפסול משום שאם נכנסה אות אחד לאות אחרת נשתנה צורת האות. ולדידן, שקיי"ל כהרא"ש שפסול שינוי צורה הוא רק כאשר נדמה לאות אחרת, א"כ ע"כ שאין בשינוי זה פסול, שהרי אינו נדמה לאות אחרת. ולכן לשו"ע לא יתכן שזה פסול בדיעבד. ומוסיף שהרמב"ן שם בא לחלוק על תוס' וכל סיעתו ר"י הזקן וריב"א ועוד, שהם פירשו שהכתב מעורה באופן של הרמב"ן, אע"פ שהם סברו שיש דין מוקף גויל בגט. והקשו שאינו מוקף גויל, ותרצו שרק נכנס אות לאות ולא נוגע. והרמב"ן הקשה שזה גרע טפי, וע"כ שאין בגט דין מוקף גויל, משא"כ בס"ת פסול בכה"ג. וא"כ התוס' שחלקו על הרמב"ן נחלקו בזה גופא וס"ל שאין פסול בשינוי צורת האות אא"כ נדמה לאות אחרת, וע"פ תשובת הרא"ש הנ"ל. ולכן לשו"ע ע"כ אינו פסול בדיעבד. וכעי"ז האריך בשו"ת מקום שמואל (סימן ל"ג) עיי"ש, ותמה על הט"ז שלא ראה את דברי הב"י באה"ע שתוס' וסיעתו חולקים על הרמב"ן. וכעיקר דבריו שהשו"ע לא פסק את הרמב"ן משום שאר הראשונים בגיטין שלא ס"ל כן, כ"כ הגר"ז בקו"א (ס"ק י"א), הוב"ד והכריע כן גם באבני נזר (או"ח ס"ג או"ג) כהכרעה ברורה, וכתב שזה דלא כמהרי"ט שתלוי בכמה נכנס לתוך האות. שאין הלשון משמע כן.
♦
ה. עוד מקור לשיטת הרמב"ן שכל שינוי פוסל ושהוא דעת יחיד
ומצאנו עוד מקור שהרמב"ן מחמיר בשינוי צורת האותיות נגד שאר הראשונים. בחידושי הרמב"ן דף קג ע"ב כתב: "ומפני שצריך ליזהר בכל זה בכתיבת ס"ת ותפילין ומזוזות לפיכך כתבתי דברים הללו, שכל הטועה בצורת האותיות פסל והפסיד הכל". הרי לשון הרמב"ן שכל שינוי צורה, לכה"פ המוזכר בגמ', פוסל בדיעבד. ובדפוס ראשון יש הערה שם שזה דבר חדש ובשאר פוסקים הכשירו, כל שלא השתנה לאות אחרת. והערה זו היא כנראה של בעל הישועות יעקב[10]. וכדבריו כתב בשו"ת עין יצחק (חלק א - יורה דעה סימן כח): "טו. והנה הרמב"ן כתב שם בשבת בסופו בזה"ל לפיכך כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל עכ"ל. וזהו נגד כל הראשונים שכתבו דשינה צורת אותיות אינו פסול כמו שכתב הרא"ש בתשובה והובא בשלטי גבורים ה' ספר תורה. ומה"ט לא הובא הגמ' דשבת (דף ק"ד) ברי"ף וברמב"ם רק שכתבו שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן וטיתי"ן פיפי"ן ונוני"ן זייני"ן כו'. והעיקר שלא ישתנה לצורת אות אחרת. אבל כ"ז שלא נשתנה לצורה אחרת אינו פוסל שינה בו"[11]. וזה כונת הרמב"ן שמתנצל שכתב דברים אלו, ולמה לא יכתוב לפרש את הגמ'? אלא מפני שהרי"ף וש"פ השמיטו את הגמ' והוא טרח לפרשו כתב כן. וזה ממש כמהר"ם חביב הנ"ל, ששיטת הרמב"ן לפסול בכל שינוי צורה אך לא קיי"ל הכי אלא כשיטת הרא"ש ובעלי התוס' שרק בנדמה לאות אחרת פסול.♦
פרק ג' - דעת הראשונים שאינו פוסל אא"כ נשנתה לאות אחרת
דעת רש"י שפירש את הפסול רק ברגל ימנית של י' ולא ברגל שמאל. ואם לרש"י היה פסול ברגל שמאל הרי היה ישוב לגמ' שחיפשו דבר שאינו פשיטא ומ"מ פוסל בדיעבד. וברמב"ם כתב שפסול רק בנדמה לאות אחרת, ובהג' מימוני כתב שהרמב"ם חולק על ר"ת שתגין פוסל בדיעבד. ולכאורה זה לשיטתו שרק בנדמה לאות אחרת או שאינו ניכר כלל הוא שפסול.והאריך בכל בזה בשו"ת התשב"ץ (חלק א סימן נ), שקודם מביא דברי הרמב"ן ור"ת ששינוי בצורת אות פוסל בדיעבד "ודאי לפי דעת זו אפילו בדיעבד פסול שלא נאמר בזה שלכתחלה צריך לעשות כן ואם לא עשה כן כשר שהטעם אינו אלא מפני שהיא אות או אינה אות ואם אינה אות אפי' בדיעבד פסול ולא עדיף מקוצו של יו"ד שהוא מעכב כדאיתא בפרק הקומץ רבה (כ"ט ע"א) וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק הבונה שאם שינה צורת האותיו' פסול והפסיד הכל. ומה שאמרת שהרמב"ם ז"ל לא הזכיר זה אין זה מחזיק מנהגכם דלא ראינוה אינה ראיה ואין אומרים למי שלא ראה את החדש שיבא ויעיד אלא למי שראה את החדש". מבוארות בדבריו כמה נקודות: א. שבצורת האותיות אין דין לכתחילה ובדיעבד, שאם אינו צורת האות ע"כ שזה מעכב בדיעבד. ב. הביא את הרמב"ן והסכים עמו ג. השמטת הרמב"ם אינה ראיה ד. לא גרע מקוצו של י' לפסול. אבל אח"כ התשב"ץ חוזר בו ומאריך בדעת הרמב"ם פ"א תפילין הלי"ט שהפסול רק בשינה לאות אחרת, ולכן הדבקת רגל הק' והפרדת רגל הא' אינו פוסל. וצ"ל שלא ס"ל כר"ת בקוצו של י' אלא כרש"י, ולכן פסל רק בחסרון רגל ימנית של הי', שאז אינו נראה כי' לתינוק אלא כנקודה בעלמא. ומפרש שכן נראה בברייתא שהפסול רק בשינה באופן שדומה לאות אחרת[12]. ונשאר שכך שיטת הרמב"ם, ושכך נהגו בהרבה מהמקומות שהיה בהם.
הרי שהאריך ככל מש"כ, שנחלקו מצד א' ר"ת ורמב"ן שכל שינוי מפקיע צורת אות ומעכב בדיעבד, מצד הב' רש"י ורמב"ם ס"ל שאין פסול אלא בנדמה לאות אחרת. ושהמנהג למעשה בהרבה מקומות שהיה בהם כרש"י ורמב"ם. וכבר הבאנו שכך כתבו גם הישועות יעקב והעין יצחק, ושכך מוכח מהשו"ע שהביא את הרמב"ן על אות נכנס לאות רק כצריך להזהר ולא כפסול כמ"ש הרמב"ן עצמו, שע"כ הכריע דלא כרמב"ן אלא כתוס'.
♦
פרק ד' - מה הכרעת המחבר והרמ"א בדין קוצו של י'
בשולחן ערוך לא מוזכר כלל קוצו של י' של ר"ת. והרמ"א, שהביאו, לא כתב שמעכב אלא הוא בכלל כתיבה תמה. בסימן ל"ב ד' כתב: "הגה: ויכתוב כתיבה תמה שלא יחסר אפילו קוצו של יו"ד ויהא מתוייג כהלכתו (טור א"ח)". הרי שלא כתב שהוא פוסל בדיעבד, רק שזה תיקון הכתב. ולשון זו של כתיבה תמה כתב הרמ"א בסימן ל"ו ס"א שהבאנו ולהדיא כתב ע"ז שאינו פוסל בדיעבד. והרמ"א כאן כתב דין זה ביחד עם דין תגין ומסקנת השו"ע בסימן ל"ו שאינו מעכב בדיעבד. וא"כ נראה להדיא שבין למחבר ובין לרמ"א קוצו של י' של ר"ת אינו מעכב בדיעבד.ויסוד הדבר עיין הגהות מיימוניות (הלכות תפילין פרק א הלכה יט): "וכתב רבינו תם בספר הישר שעטנ"ז ג"ץ כמו שפירש רבינו זקינו ואם לא זיין פסול דלא גרע מקוצו של יו"ד מצאתי בס"ע. אמנם רבינו המחבר לא הזכיר מזה כלום". הרי מפורש בדבריו של ר"ת שתגין לא פחות חמורים מקוצו של י'. וע"כ מזה נלמד שאין פסול קוצו של י' משום שהוא עצם צורת האות אלא משום שכל שינוי פוסל, וה"ה תגין לא גרע מקוצו. ואם זה עיקר צורת האות לא יתכן. ופשוט שתגין הם לא עצם צורת האות, אלא שיש דינא דגמ' לכותבם. והגמ' מימוני כתב בדעת הרמב"ם שאינו מעכב, וכן כתב הטור ביר"ד רע"ד. ובשו"ע שם נראה שפסק כרמב"ם, ועיין בט"ז שם שחיזק את שיטת הרמב"ם שלא כל מקום שכתוב בגמ' לשון "צריך" מעכב בדיעבד. ולדברי ר"ת עצמו שתגין לא גרע מקוצו של י' יש לנו חיזוק מפסקו בתגין שה"ה קוצו של י'. וכך האריך בשו"ת הרד"ך בית א' חדר ל' שהרמב"ם ס"ל כרש"י שאין קוצו של י' מעכב ומשום שכלל שינויים אלו לא מעכבים וכפי שהבאנו לעיל. סו"ד לכו"ע קוצו של י גרע טפי מתגין, שודאי אינו כלל מגופו של אות.
♦
חסרון קוצו של י' בכתב וועליש
והרבה האריכו בזה לענין כתב וועליש, שכידוע כתב הספרדים אין בו קוצו של י', וצ"ל או שלא פסקו כר"ת אלא כשיטת רש"י, כפי שהאריך שו"ת בית דוד (או"ח סימן כ"ו), או שאי"צ קוץ בולט אלא די בזוית ישרה ולא מעוגלת, כמ"ש החת"ס (יו"ד סימן רס"ה). והחזו"א האריך לחלוק על דבר זה בשו"ת (סימן י"ד וסימן ט"ו). ובר פלוגתיה שם כתב שהשו"ע השמיט את דין קוצו של י', וכן ההג' מימוני השווה קוצו של י' לתגין, ולשו"ע שהכשיר תגין בדיעבד ה"נ קוצו של י', וזה כמ"ש לעיל. והחזו"א האריך שם לחלוק עליו, וזה לשון שו"ת חזו"א (סימן י"ד): "וחלילה לומר שהב"י לא הביאו בשו"ע משום שלא ס"ל, דאיך ידחה הב"י דברי כל רבותינו באיסור דאורייתא המבואר בהדיא בגמ' לדעת ר"ת וכל הראשונים הנ"ל, ואין אין זה ממדת מרן ללמד דעת בהשמטה, ואדרבה היה מביא הדין להכשיר, אבל האמת שמרן לא הביא כל דקדוק האותיות לפרטיהן וסמך על מש"כ בב"י, וזה מצוי הרבה בשו"ע שקיצר וסמך על הב"י. כן לא נדחו דברי ר"ת והראשונים מפני שהג"מ ז"ל מפקפק בו, וכן מש"כ שמי שמכשיר חסרן תגין מכשיר חסרון בקוצו של י' תמוה, שהרי המרדכי מכשיר חסרון תגין וכותב להחמיר כר"ת". וחזר על דבריו שוב במכתב נוסף בסימן ט"ו. וצריך לדעת שמהר"ם גאלנטי הזקן, תלמידו ומ"מ של הב"י, כתב להדיא להפך מדברי חזו"א אלו[13], וכתב שהב"י השמיט בשו"ע צורת האותיות של ברוך שאמר שהאריך בהם בב"י, משום שס"ל שאינו מעכב בדיעבד ולכן לא טרח לכותבם. ולא ס"ל שהב"י קיצר בשו"ע גם בדברים מעכבים בדיעבד וסמך על מש"כ בב"י[14].♦
פרק ה' - דברי גדולי האחרונים שליתא כלל לדין צורת האותיות
פולמוס על ך' שהזוית מרובעת ולא עגולה
פולמוס ך' שעשהו עם ריבוע למעלה ולא בעיגול. בדור שאחר הב"י היה פולמוס גדול בפוסקים, שהב"י מביא ברוך שאמר שצריך לעשות את הזוית של הך' עגולהיד, ובספרי תחינות כתוב בזוית ישרה, ויש סופרים בורים שכותבים גם בס"ת ותפלין באופן זה, ויש מי שאומר שפסול בדיעבד.[15]והב"י לא הביא שיטה חולקת. והסת"ם שהיה נפוץ בזמנם בארץ ישראל, בין בצפת בין חברון, וכן בשאלוניקי, היה באופן של זוית ישרה, וכן הסופרים תלמידי האריז"ל כתבו באופן זה[16]. והרב שלמה נרבוני כתב לגדולי דורו שצריך לתקן ד"ז שהוא פסול בדיעבד. ויש בדינו תשובות גדולי דורו אליו, מהר"ם גלאנטי הזקן, ומהריק"ש, ושניהם דחו דבריו בתקיפות ולא הניחו לו מקום כלל. ויש שינויים בין דבריהם.♦
שיטת מהר"ם גאלנטי הזקן שאזלינן בתר מנהג נגד הברוך שאמר, ורק המפורש בגמ' מעכב
בשו"ת מהר"ם גאלנטי הזקן (סימן קכ"ה) האריך בכלל גדול שכל שלא מוזכר בגמ', גם אם מוזכר בפוסקים לפסול בדיעבד, אזלינן בתר מנהג המקום. ושכך הורה לו הב"י בעצמו בסידור גיטין, שהב"י כתב לכתוב מילה בב' י' ובמקומו היו כותבין בי' אחד, והב"י הסמיך אותו לסדר גיטין בגיל כ"ב, ושאל אותו מה לעשות וא"ל כיון שלא מוזכר בגמ', יש לעשות לפי המנהג. ויעויין שם עוד מעשה בענין גיטין. וה"ה כאן, כיון שלא מוזכר בגמ' שצריך להיות עגול אזלינן בתר המנהג, והב"י השמיט בשו"ע את צורת האותיות של ברוך שאמר משום שאינן מעכבות, עיי"ש שהאריך. ודבריו הובאו במג"א (סימן ל"ב ס"ק כ"ו), אלא שהמג"א מסיק שבשו"ת מהרי"ל נראה דלא כן. אך פוסקים הרבה הביאו את דברי מהר"ם גאלנטי כעיקר. כך בפר"ח (ליקוטי אורח חיים סימן ל"ב סכ"ה), ושו"ת פנים מאירות (חלק א' סימן ס"ו), ובחת"ם סופר בב' מקומות (חלק ב' יו"ד בסימן רס"ט ובסימן רע"א), אע"פ שבסימן רס"א יש תשובה של רבו רבי נתן אדלר להפך מזה. וכן כעי"ז בנודע ביהודה (יו"ד ק"ע וק"פ) הובא במשנ"ב (סימן ל"ו ס"ק ה'). ורע"א על המקום ציין את מהריק"ש שג"כ התיר, אך דבריו באופן אחר כפי שיתבאר. וכך נראה שהסכים למעשה החיד"א בברכי יוסף[17]. וכך מבואר בעין יצחק שהבאנו לעיל עיי"ש. וכן עיין בשערי תשובה (ס"ק כ"א) שהביא את המג"א והשמיט את דברי מהרי"ל, והביא מהריק"ש ופר"ח כו' שהסכימו למהרמ"ג. וכן בשו"ת הרי בשמים (חלק ג [מהדורא תליתאה] סימן יט)[18]. ועיין בשו"ת צמח צדק (או"ח סימן י"ח) שהאריך להביא מקורות לכאן ולכאן. עיי"ש היטב שהביא מקורות חשובים מאוד, ומשום אריכות הדברים אין כאן מקום להביא את כל דבריו.♦
שיטת מהריק"ש שאין כלל דין צורת אות מסוימת
בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סימן קי"ג האריך מאוד בפולמוס זה, ושוב השואל האריך לחלוק עליו, ושוב להשיב על דבריו, ומהריק"ש דחה את דבריו בתקיפות. וזה לשונו: "ידיע ליהוי ליה למר שכל תפוצות גליות ישראל סומכים על הגאונים והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן[19] והרשב"א והרא"ש והריטב"א והר"ן והריב"ש ז"ל ועל תלמידיהן ותלמידי תלמידיהון שלא אמרו בצורת האותיות אלא שלא תדמה אות לאות אחרת ממש, לא על חצי האות כי אם על כללה[20], ובהא הוא דקפדינן ז"ל לפי מנהג המקום בכתיבה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה, ולפיכך לא האריכו למעניתם ללמד את העם ישראל צורת האותיות ואי הוה בהו פסולא לא הוי שתקי מיניה להכשיל את הרבים ה"י בתפילין וס"ת שהם יסודות הדת". ושוב מאריך שיש בידו ס"ת של מהרלב"ח שכתב בעצמו, ושם הך' בריבוע.ועיין בפר"ח סימן ל"ב סעיף כה שכתב; "ואין צורתה עליה כגון נגע וכו'. היינו שלא תדמה לאות אחרת בכולה, אבל אם במקצתה דומה לאות אחרת לא מיפסיל, הריק"ש בתשובת [אהלי יעקב] סימן קי"ד לפי דעת גדולי הפוסקים. וכן דעת מרן המחבר ז"ל ביו"ד סימן רע"ד סעיף ה' ודלא כהר"י אסכנדרני שהביא הב"י סימן ל"ו עיין שם ודוק [ליקוט]". הרי שהפר"ח הכריע שפסול כשידמה לאות אחרת, ובלא"ה כשר, ושזו דעת המחבר ביו"ד הנ"ל. וזה כמ"ש, ששם מבואר שצריך או שלא תהיה ניכרת כלל צורת האות או שתדמה לאות אחרת, ובלא"ה כשר. אך צ"ב, שקאי על הדין של נוגע בעוד מקום, ושם לכאורה ל"ש כלל סברא זו. ועיין בשו"ת דרכי נועם סימן א' תשובות המחבר ותשובות "גדול הדור רבי ישראל בנימין", שדנו לענין ח' שעשהו ד וז', וכתבו קו"ח מה ך' שהברוך שאמר פסל בדיעבד, והובא בב"י לא קיי"ל הכי, אלא כמהריק"ש, וכפי שמוכח בשו"ע שכתב רק שלא תשתנה לאות אחרת, קו"ח כאן. הרי שנקטו כדבר פשוט שקיי"ל כמהריק"ש, וכתבו שם שכן עמא דבר[21].
♦
מהריק"ש מודה שיש פסול משום גולם א' ולא ב'
מהריק"ש שם הסכים שאע"פ שאין פסול בשינוי צורת האות אא"כ נדמה לאות אחרת, מ"מ הפרדת אותיות פוסלת. ויסוד הדבר הוא שהוא דין בפנ"ע שאות צריכה להיות גולם א', אבל בנפרד אינו משום שינוי אלא אלו ג' אותיות נפרדות. וגם ע"ז מהר"ם חביב חלק. ולאידך גיסא, בה' וק' מחוברים הרי נחלקו בפולמוס גדול ריב"ש ותשב"ץ, והתשב"ץ העיד שהר"ן עשה מעשה בעצמו בס"ת שכתב לחבר את רגל הק' ושאלו אותו. וכן חצי מהס"ת במיורקא היו עשויים כן עיי"ש. והשתא צ"ב אם הריב"ש ומהרי"ק וראנ"ח, שפסלו, חלקו על כל הנ"ל. והיה מקום לומר ע"פ מהריק"ש הנ"ל שבה' וק' יש דין של ב' גלמים נפרדים. וא"כ אינו שינוי בצורת האות, אלא זה דין שיהיו ב' סימנים לעשות את האות. וזה מעכב בדיעבד. אבל שינוי בעלמא אינו פוסל כלל.♦
עוד מקור לדין זה מהרב משה זאבארו בשם גדול החכמים שבספרד בסברת המאירי
יש עוד מקור לסברא זו שהדין של גולם א' ולא ב' גלמים הוא פסול בפנ"ע ולא רק משום שנשתנה צורת האות. והוא מדברי הג"ר משה זאבארו בספרו מלאכת הסופר בתחילת ענין חק תוכות. והנה ידוע ששיטת המאירי היא שגם כאשר יש הפסק בין האותיות, אם התינוק קורא אותן כאות א', זה מהני לצרפם. והאריכו הפוסקים מאוד בשיטה זו, עיין ב"י ודרכי משה וב"ח. וזה נושא בפנ"ע. ובספר מלאכת סופר הביא שיטה זו (שם ס"ק ס"א): "ונראה שאפילו נפסקה עד שהיא שתי גופות ותינוק יכול לקרותה, כשרה. ויקשה מה שכתבתי למעלה בצורת האותיות שכל אות שהיא שני גלמים פסולה חוץ מה"א וקו"ף. וי"ל דאויר אינו פוסלה, וכן למדתי מגדול החכמים שבספרד. אבל אם נחלקה בלא נקב ויש גויל לא סמכינן אתינוק דכיון שהיא שתי גופות פסולה, ואע"פ שתינוק יכול לקרותה". הרי שהוא הגביל את החידוש של המאירי למקרה שיש אויר בריוח בין האותיות, משא"כ כאשר יש קלף מחוק. וצ"ע, הרי צורת האות מופסקת באותה רמה, ומה נפק"מ אם זה מופסק ע"י קלף או ע"י אויר. אך לדברי מהריק"ש הנ"ל מובן היטב, שמלבד דינים בצורת האות, יש דין שהאות תהיה גולם א' ולא ב' גלמים. ולכן אם יש קלף ריק שאפשר לכתוב עליו יש הפסק בין חלקי האות ופסול, אע"פ שמצד צורת האות נקרא כאחד, משא"כ כאשר יש אויר, שהוא מקום שאינו ראוי לכתיבה, ל"ח הפסק, ומצד צורת האות מהני קריאת התינוק. וראיתי בספר פשתגן הכתב עמ' י"ט שכתב סברא זו מעצמו, וביססה על דברי הגרע"א יו"ד ריש סימן רע"ה בענין הפסק פרשיות, שכל שיש נקב ל"ח הפסק פרשיה עיי"ש. ויש בזה נפק"מ גדולה למעשה, ששיטת המאירי הובאה בהרבה פוסקים, אך יש שדחאו למעשה משום ראיות שהפסק באותיות פוסל. ולהנ"ל המאירי דיבר רק כאשר יש הפסק אויר ולא קלף מחוק, ושוב אין מקור כלל לחלוק על המאירי, ואדרבה צריך לפסוק כמותו. וזה נושא בפנ"ע ואכ"מ.♦
פרק ו' - דינים באותיות שמעכבים לא משום שינוי בצורות האות, אלא משום שיש דין בפנ"ע לעשות פרט מסוים באות ומעכב בדיעבד
סו"ד, אף שהארכנו שיש מחלוקת גדולה בראשונים אם צורת האותיות מעכבות, ששיטת הרמב"ן שכל שינוי מעכב, משא"כ שיטת הרא"ש שרק נדמה לאות אחרת מעכב. ולכאורה ר"ת ס"ל כרמב"ן, שבהג' מימוני הביא ממנו ללמוד מקוצו של י' לתגין ועוד. ואנן לא קיי"ל הכי אלא כשיטת הרא"ש, ושכן דעת רש"י והרמב"ם. ולכאורה גם בשו"ע והרמ"א לא פסקו קוצו של י' ולא תגין מעכבים. אע"פ שפסקו את שאר הדברים המעכבים וצ"ע. מ"מ צ"ע טובא דעת הרא"ש, שהוא מריה דשמעתתא ששינוי לא מעכב, ומ"מ ניחא ליה בדעת ר"ת שקוץ מעכב[22], וכן בטור יו"ד רע"ד כתב בדעת הרא"ש שרק תגין שלא מוזכרים בתלמוד לא מעכבים אבל המוזכרים בתלמוד מעכבים. והרי אין בזה שינוי לאות אחרת, ומ"ט יפסל?ומה שנראה בזה, שע"כ יש ב' סוגי הלכות: א. צורת האות ב. דינים בפני עצמם. דהיינו שיש הלכות שנאמרו מהי צורת האות, וע"ז אמרינן שרק הצורה העיקרית מעכבת, ולא פרטי הצורה. והקובע מהי הצורה העיקרית ומהם פרטי הצורה, הוא - האם זה מתחלף לאות אחרת. מלבד כאשר זו צורה שונה לגמרי, שאז פשיטא שאינו בכלל צורת האות, כמ"ש החת"ס. ויש הלכות נוספות שלא נאמרו כלל כהלכה בצורת האות, אלא דין בפנ"ע לעשות דבר מסוים באות. ולזה מה שאינו הגדרה בצורת האות הוא חומרתו, שלא שייך לומר שאף שלא עשהו מ"מ יש את צורת האות העיקרית. שהרי זה דין בפנ"ע לעשות דבר זה, וזה לא נעשה. למשל, תגין מובן מאוד לומר שאינו הלכה בצורת האות שהיא תהיה עם תגין, אלא נאמר דין לעשות תגין עבור מטרות מסוימות, וכל שלא עשה אותם ביטל דין זה, וזה מעכב בדיעבד, שהרי זה דינא דגמ'. וה"נ י"ל בקוצו של י' שאינו דין בצורת האות איך תהיה, אלא דין בפנ"ע לעשות קוץ לי', ואם לא עשה ביטל דין זה ומעכב בדיעבד. וזה ע"ד מש"כ מהריק"ש לעיל, שאף שלא אכפת לו כלל בצורת האותיות ולכן כל הראשונים לא טרחו לכתוב אותן, מ"מ אם חלקי הא' לא מחוברים פסול בדיעבד, שהרי צריך להיות גולם א' ולא ג' גלמים. דהיינו שאי"ז דין בצורת האות אלא זו הלכה איך תיעשה האות חתיכה א' ולא כמה, ולא התקיים דין זה ולכן פסול. וכפי שיתבאר, סברא זו מבוארת היטב בגדולי האחרונים, וכפי שנביא כעת.
♦
בחינוך בית יהודה האריך לדון בסברא זו
ומצאנו שהאריך ממש כסברא זו בשו"ת חינוך בית יהודה סימן ע"ד בתשובה לזקנו, רבי חנוך מלודמיר. שם הוא דן במקרה בו נעשית הי' בפסול, כגון שהאריך רגל השמאלית של הי' ביותר עד שנעשה כמין ח'. וכעת צריך למחוק ולתקן את הי', וקיי"ל שלא מהני למחוק רק את מקום הפסול, שא"כ זה חק תוכות, אלא צריך לבטל את האות הפסולה ולכתוב מחדש. ודן מהו שיעור המחיקה שנצרך כדי להגדיר שהתבטלה צורת האות והוא מייצרו כעת. ודן האם לדעת ר"ת מספיק למחוק את הרגל השמאלית לגמרי כדי שתתבטל צורת הי' או לא. ותלה דבר זה במחלוקת האגור ור"י אכסדרוני בשאלה אם לא עשה קוץ השמאלית כלל הוה שלא כסדרן או לא. שאם הוה שלא כסדרן חזינן שאין זו צורת אות כלל, ומהני מחיקת קוץ השמאלי לבטלו. משא"כ אם חשיב כסדרן, עדיין יש שם אות ולא מהני.וכאשר הוא מבאר את הצד שעדיין יש שם אות ומ"מ מעכב בדיעבד, הוא כותב כך: "והנה אחרי שנתבאר היטב דקיי"ל כר"ת דעוקץ של יוד משמאל למטה מעכב ושייך לצורת אות היו"ד דבלתי העוקץ שלה לא מתקרי יוד, כמו שכתב הב"י על דברי האגור שאם כתב אות אחרת תחלה ואח"כ עשה הקוצות הוי כתב שלא כסדרן, משמע בהדיא דכתיבת האות תלויה בקוצות, דאי לא תימא הכי אלא צורת יו"ד מקרי נמי בלי העוקץ רק שצריך העוקץ לרמז סוד אבל אינו תלוי בתמונת היו"ד, ומ"מ היו"ד פסול בלי העוקץ כיון שצריך לרמוז סוד מהא דאמרינן פרק הקומץ אפילו קוצו של יוד מעכב, דא"כ תקשה לדעת האגור וב"י אם כתב אות אחרת קודם שעשה שני העוקצים מקרי כתב שלא כסדרן, למה מקרי מחמת העוקץ כתב שלא כסדרן כיון שאינן תלוין בצורת הכתב, דהא כשהאותיות דבוקים זה בזה מותר לגרור הדביקות ולא מקרי שלא כסדרן, כיון שגוף הכתב לא נשתנה אעפ"י שהדביקות מעכב, הכי נמי כיון שגוף הכתב כתיקונו אעפ"י שהעוקץ מעכב לא מקרי שלא כסדרן, אלא ודאי העוקצין שייך לצורת היו"ד ובלעדם לא מקרי צורת יו"ד ומש"ה פוסלים כשלא נעשו כסדרן". ומ"מ בדעת ר"י אכסנדרוני שכתב שנחשב כסדרן כתב כהנ"ל, שזה דין בפנ"ע לרמז הסוד ומ"מ זה מעכב[23].
♦
כעין סברא זו מבוארת בתשב"ץ
גם בתשב"ץ מבוארת סברא זוכג. בשו"ת תשב"ץ (חלק א סימן נ), אחרי שהאריך במחלוקת הרמב"ן והרמב"ם אם שינוי בצורת האות פוסלת או דוקא בנדמה לאות אחרת, הקשה שלרמב"ם עשה כ' כפופה פשוטה ולהפך יהיה כשר,[24]שאע"פ ששינה בצורת האות מ"מ לא נדמה לאות אחרת. ומבואר בדבריו שב' סוגי האותיות הם אות א' ורק יש חילוקי צורה ביניהם. וא"כ סכ"ס לא שינה לאות אחרת אלא רק שינה את צורת האות ולמה יפסל. וז"ל: "אף על גב דהת' תני כפופין פשוטין פשוטין כפופין והתם לא נשתנית האות לצורת אות אחרת שאני התם דלאו משום כתיבה שאינה תמה מפסלי אלא דכיון דהלכה למשה מסיני היא שיהיו כפופין באמצע ופשוטין לבסוף וכדאיתא בפ"ק דמגלה (ג' ע"א) ואיהו שינה הדבר ראוי הוא שיפסל ס"ת בכך וכעין פתוח' סתומה סתומ' פתוחה וכתיב' השיר' כדאית' התם אבל בענין אחר לא"[25]. הרי תירוצו ממש כמ"ש, שאע"פ שמצד שינוי צורת האות אין פסול, מ"מ מצד דין בפנ"ע לעשות כפופה בתחילת מילה ופשוטה בסוף מילה, זה עצמו טעם לפסול אע"פ שלא שינה. ומביא דוגמאות מפתוחות וסתומות וכתיבת שירה, שאינה צורת האות אלא דין בפנ"ע איך לכתוב, ומעכב בדיעבד.♦
מחלוקת הריב"ש ותשב"ץ על רגל ק' שנדבק לגג שהריב"ש פסל בדיעבד משום הרמז שבגמ' והתשב"ץ רק משום שינוי לאות אחרת
ומצאנו מחלוקת כזאת ממש כהגדרת החינוך בית יהודה, האם פסול שינה הוא משום שדומה לאות אחרת, או משום הפקעת רמז של אגדה שמוזכר בגמ'. וזאת, בפולמוס הגדול בין הריב"ש לתשב"ץ בענין רגל ק' שדבוקה לגג האות. שזה לשון הריב"ש סימן קכ: "תשובה כל האותיות צריך שכל אות ואות יהיו כל קויהן מחוברין כדי שלא יראו כשתי אותיות או כשני חצאי אותיות. זולתי באות ה"א וקו"ף שצריך שרגל השמאלי מהם יהי' נפרד מן הגג של מעלה מן הטעם שכתוב בפרק הבונה (קד) מאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה, דאי הדר ביה ליעול וכו'. וכן בה"א כתוב בפרק הקומץ רבה (כט:) מפני שהעוה"ז נברא בה"א דכתיב בהבראם בה"א בראם, ודומה לאכסדרה פתוחה מלמטה שכל הרוצה לצאת ממנה למטה בגיהנם יצא, ויש לו פתח אחד קטן למעלה שאם רצה להנצל מלירד למטה ידחוק עצמו ליכנס בפתח התשובה הפונה לשמים. ואם שינה בהפריד אותם הקוים שצריכין להיות מחוברין או בחבר אותן שצריכין להיות נפרדים פסל. והראיה מן הברייתא שהביאו בפ' הבונה כו'"[26] ומאריך לפרש שהברייתא בדיעבד. וממשיך אח"כ "וא"כ בה' וקו"ף שחבר הרגל השמאלי לגג פסל, דהא קתני בברייתא ההי"ן חיתי"ן בהדי הנהו אחריני דהוו לעיכובא. וקו"ף וה"א חד טעמא אית להו לתליית רגליהן מפני פתח לתשובה, בה"א איתא בפ' הקומץ רבה ובקו"ף בפ' הבונה. ובפ' הקומץ רבה שיילינן על תליית הה"א ולעיילוה בהך כלומר בפתח שלמטה, ומהדרינן לא מסתייעא מילתא כדריש לקיש דאמר מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ וכו'. וה"נ בפ' הבונה שיילי' גבי פתחא דקו"ף וליעול בהך, מסייע ליה לר"ל וכו'. וא"כ הקוף יש לה שני פתחים א' למעלה שהקו השמאלי אינו נוגע לגגה והשני שאינו נוגע לקו שבצד ימין, וכמו שאם נסתם זה שבצד ימין פסולה כן בפתח שבצד שמאל וכל שכן הוא לפי שהוא קרוב לרי"ש שהוא רמז לרשע ומיוחד לתשובה". ושוב כתב "ושמעתי שיש מי שהורה שאפי' אות הה"א אם נתחבר לגג של מעלה לא פסל בדיעבד. והביא ראיה מדאמרינן (בפ' הקומץ רבה) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דחי"ת כלומר חי ברומו של עולם ותלו ליה לכרעיה דה"א כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי וכו'. ומדקאמר לספרי דוקאני נראה שאינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר, ואין זה נכון בעיני. שהרי נזכר זה בברייתא שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן, והוכחתי למעלה דלעיכובא קאמר, וכן נראה ממ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תפילין). והראיה ההיא יש לדחותה בשני פנים האחד לומר שהיו מדקדקים דחטרי לגגו דחי"ת וזה למצוה ואעפ"כ היו נזהרים לתלות כרעיה דה"א ולא היו מקילין בזה לומר שאפי' תגע בגג לא תדמה לחי"ת שהרי אין חוטרין אותה כמו שחוטרין לחי"ת. והביא ראיה שכן ראוי לעשות לפי שהתלייה היא לעיכובא ואינה כדי שלא תדמה לחי"ת לבד אלא שהיא פתח לתשובה כדבעא מיניה ר"י נשיאה וכו'".הרי מפורש בריב"ש כמה פעמים, שס"ל שרמזי האותיות מעכבים בדיעבד. ולכן חיבור ק' מעכב בדיעבד, שהרי אותו טעם מוזכר בגמ' על ק' וה' במקומות נפרדים. וכיון שחזינן שה' מעכב בדיעבד, ה"נ ק' מעכב בדיעבד. וכן פתח של ה' מעכב בדיעבד, אע"פ שיש היכר אחר לח', שאינו משום היכר אלא משום פתח לתשובה. וכן ר' וד' בקריאת שמע מעכבים, שע"י חילוף משמעות זה חורבן העולם. וכל אילו אינם טעמים שלא צורת האות ונדמה לאות אחרת אלא שחסר ברמזי האותיות.
♦
דעת התשב"ץ שאינו משום הרמז אלא משום שינוי צורה
ובתשב"ץ (חלק א' סימן נ"א) השיב על דברי הריב"ש וכתב: "ועתה הרב נר"ו הנז' דלה מים מבורות עמוקים והביא ראי' לפסול מדתניא בפרק הבונה (ק"ג ע"ב) דהה"ין חת"ין מפסלי ואף על גב דתליית כרעא דה"א אינו אלא מטעם תליית כרעא דקו"ף כדאית' בפרק הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) וכיון שטעם תלייתן אחד ואם לא תלה בה"א נפסל' הה"א ה"ה והוא הטעם שאם לא תלה בקו"ף נפסלה הקוף. ואין זו ראי' דאיכא למימר הא כדאיתא והא כדאיתא וטעמים שנאמרו על דרך מדרש אין לדקדק מהם כל כך. ויפה השגחת במה שאמרת דבה"א איכא מילתא יתירתא למיפסלה והיינו משום כתיבה שאינה תמה שלא תדמה לחי"ת מה שא"כ בקו"ף. ועוד שאפי' בה"א יש ראיה להתיר וכמו שאכתוב בס"ד בסמוך". הרי השיב לו בתרתי - א' שאין ללמוד מטעמים של אגדה, ב' הטעם שה' שסגרו פסול בדיעבד משום שדומה לח' ולא משום שבטל את הרמז של תשובה. ואח"כ התשב"ץ מאריך שהדרשה אינו פוסלת, שהרי מוזכרים גם תגין של הק' והה', והם אינם מעכבים. עיי"ש שהאריך. וז"ל "וכיון שתגה דה"א ודקו"ף למצוה אתמר ולא לעכב ה"ה לתליית כרעייהו דלא מפסקי' מדרשא בסכינה חריפא. ואדרבא יותר היה ראוי לפסול אם חסר תג של ה"א וקו"ף שהוא מחסר כתר של הקדוש ברוך הוא דאמרי' התם (שבת ק"ד ע"א) קו"ף קדוש וחס ושלום לחסר כתרו ואפ"ה לא מיפסיל מחמ' אותו חסרון כ"ש שאין לפסלו מפני דביק' כרעא שאינו אלא פתח תשובה לרשעים דאפי' אי לא משכחי ההוא פתחא משכחי פתח' אחרינא כדאמרי' התם (שם) וליעול באידך ואף על גב דמרחק טפי ע"י אפושי רחמי משכחי ליה ועיילי ביה וזה ע"ד אותו מדרש. וזו הכרעה גמורה לתליית כרעא דקו"ף ודה"א דלמצוה אתמר ולא לעכובא אלא א"כ יש בה"א טעם אחר מפני כתיבה שאינה תמה המוזכר בברייתא דההי"ן חית"ין אבל מפני טעם המדרש הזה לא. ואלו באנו לפסול אותיו' שלא נעשו ע"פ דקדוקן שיצאו מפ' הבונה וממדרשו' אחרים היינו פוסלין כמה ס"ת". הרי ששלל פסול משום דרשה, ואם היה נכון היו חסרונות יותר פסולים, כגון כתרו של ה', יותר מפתח תשובה לרשעים. וא"כ אין פוסלים אלא שינוי בצורת האות ולא משום חסרון רמז ודרש[27].♦
סיכום הדברים
התבאר שיש מחלוקת יסודית בין הראשונים, אם צורת האותיות מעכבות או אינם מעכבות כלל, והפסול הוא רק אם נדמה לאות אחרת או שלא ניתן כלל לזהות את האות. ר"ת, שפוסל בהחסיר קוצו השמאלית של י', ס"ל שה"ה כל שינוי בצורת האותיות פוסל. וכן דעת הרמב"ן ומהר"ם מרוטנברג. אך דעת רש"י ורמב"ם והרא"ש וטור שהפסול הוא רק כאשר האות איבדה את צורתה לגמרי, וגם פרטים שמוזכרים בגמ' אינם פוסלים כל שלא איבד צורת האות.התבאר שהספר ברוך שאמר יסד את צורת כתיבת אותיות, ומלבד דברים שמוזכרים להדיא בגמ' הוסיף עוד כללים רבים. והבית יוסף העתיק דבריו אך בשו"ע לא הזכיר דברים אלו. וכבר בדור שאחר הבית יוסף דנו בהשמטה זו אם היא מכוונת. והנה, המנהג הנפוץ במקומות שפעל בהם הבית יוסף היה שלא כפי הברוך שאמר. וא"כ עולה תמיה, אם כונת הבית יוסף כאשר העתיק את הברוך שאמר הייתה להורות כן לרבים, האם הוא בא לשנות את מנהג מקומו, ואם אכן כך היתה כונתו, מה נעשה בפועל. ובדור שאחר הבית יוסף בא הנושא לכלל משבר, שהרב שלמה נרבוני עורר שלפי הברוך שאמר צורת הכתיבה של הסת"ם הנפוצה בארץ ישראל ובשאלוניקי פסולה בדיעבד. וגדולי דורו שללו את דבריו בתקיפות. ויסוד דבריהם שכללי הברוך שאמר אינם מוסכמים. ולמעשה אין עושים כן, וזה מב' טעמים: א. מהר"ם גלאנטי הזקןף שהיה תלמידו ומ"מ של הבית יוסף, כתב שכל הכללים שלא מפורשים בגמ' אזלינן בתר המנהג. והשו"ע השמיט דברי הברוך שאמר, למרות שהעתיקו בב"י, באופן מכוון, משום שמה שלא מוזכר בגמ' אינו מעכב. ב. דברי מהריק"ש ששלל את מושג צורת האותיות כלל, ומאריך שכל הראשונים שלא עשו רשימות מפורטות של צורת האותיות לא סברו אותו כלל. ולמעשה דברי מהר"ם גאלנטי והמהריק"ש מובאים בהסכמה בפוסקים רבים, בין אשכנזים ובין ספרדים. ובדור האחרון היה פולמוס גדול בין החזו"א ובר פלוגתיה בענין קוצו של י', כפי שמפורט בשו"ת חזו"א מסימן ז' עד י"ד עיי"ש, וכן בענין צ' הפוכה. והחזו"א שם דוחה דברי השואל שכתב כעין דברי האחרונים הנ"ל. וכן טוען שם שאף שיתכן שהיה ויכוח בנושא זה, באשכנז קיבלו את דעת הברוך שאמר לחלוטין. ולמשנ"ת הרי כולם העתיקו את המהר"ם גאלנטי ואת המהריק"ש.
והתבאר שצ"ע טובא שהשו"ע פסל הרבה שינויים בסת"ם שלא מהווים איבוד צורת האות לגמרי. והגר"א הרגיש בזה וכתב שיש ב' פסולים נדמה לאות אחרת ונשתנה, והתקשינו בהבנת דבריו.
והארכנו מגדולי האחרונים ביסוד שיש ב' אופני הלכות שנאמרו בצורת הכתיבה: א. הלכה בצורת האות, ב. דין בפני עצמו. דהיינו לדוגמא, תגין אפשר להגדירם כצורת האות שתהיה עם תגין, ואפשר להגדירו כהלכה בפנ"ע לצייר תגין על האותיות. ושלענין בדיעבד תלוי - שדבר שהוא צורת האות כל שנשתמר עיקר הצורה כשר. משא"כ בדבר שנאמר כהלכה בפנ"ע לא מתקיים דינו על ידי שמירה על עיקר צורת האות, אלא צריך לעשות את הדבר המסוים, ובלא"ה פסול. וסברא זו כתב מהריק"ש אם חלקי האות לא מחוברים, והריב"ש אם לא משאיר פתח לה' ולק', שצריך לרמוז על פתח לבעלי תשובה. וכן קוצו של י' בחינוך בית יהודה, שהוא רומז לענינים מסוימים ואם לא עשה את הרמז לא קיים דינו.
♦ ♦ ♦