הרב שמואל אריה ישמח

תחילת ימי בית שני - תגובה ובירור דברים

ב"ה, אד"א תשפ"ב
לכבוד מערכת האוצר.
בירחון האוצר גליון סב (עמ' רסה ואילך) פורסם מאמרו הנפלא והמקיף מאוד של הרב שלמה מאיר יאקב. מצורף כאן מכתב הערות על המאמר אותו שלחתי אל הרב יאקב, ובתוכו כבר שיבצתי את תשובותיו של הרב יאקב, כדי להקל על הקוראים. בסוף הדברים מובאת תשובה ארוכה יסודית ומפורטת של הרב יאקב כלפי מאמרי שפורסם בירחון האוצר גליון א (עמ' כד).
בחלק מהדברים מסכים אני לדברי הרב יאקב וחוזר בי מדברי, ובחלק אחר מדבריו לא השתכנעתי, ועל הקורא לעיין ולבדוק לאן נוטה הדעת.
רוב תודות לכם על הירחון הנפלא, הערוך להפליא, ובו דברי תורה נפלאים מלומדי התורה, מכל הרמות ומכל הגונים, בבקיאות ובעיון. זכות התורה תלויה בכם.
שמואל אריה ישמח
♦
לכבוד הרב שלמה מאיר יאקב
מאמרך נפלא ומקיף ביותר. יישר כוחך.
מחמת חשיבות המאמר בודאי תרצה לתקן את המאמר ולהשביחו. לכן, הנני מצרף כמה הערות, ואשמח לתשובתו, במה טעיתי ובמה צדקתי [יש לי עוד הערות בעניינים נוספים שנזכרו במאמרו, ואולי בעתיד אתפנה לכך]:
א. בהערה קיד שורה שלישית תחילת השורה השלישית מובא "כאם לעשרת השבטים" ויש כאן איזה טעות דפוס.
ב. בעמ' רצח שורה 13 "וסתית הרמב"ן והר"ן בכל נידונים", וכנראה יש לתקן: "וסתימת... הנידונים".
ג. בעמ' רעו הבאת לתמוה על לשון הרמב"ן בספר הזכות שכתב "ולמאן דמתרץ התם עשרת השבטים ירמיהו החזירן" ותמהת שהרי יש לזה הכרח מהגמ', וכתבת שאולי יש לגרוס "ולמאי דמתרץ". אמנם כמדומה לי שאי אפשר לומר כך, שהרי כך היא גם לשון הרמב"ן במק"א, בחידושיו לגיטין לו: "היה ר"ת ז"ל אומר שהיובל היה נוהג בימי הלל בבית שני והיו כל יושביה עליה לפי מאי דאסיקנא התם בערכין בפרק 'המוכר' דעשרת שבטים ירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהם ... ואינו מחוור לי, שלפי דעתי אפילו למאן דאמר 'עשרת השבטים ירמיהו החזירן' לא גלו לבבל מעולם, אלא חזרו למקומם הראשון...".
תגובת הרב יאקב[2]: רואה אני את דבריך [וזה מסייע לנאמר בשיטת הרמב"ן שלא היה אצלו הדבר מוכרע, ולכאורה למדנו מכאן שאף דבר המוכרח ממשא ומתן בתלמוד לעניין ביאור, אינו מכריענו לקבל שהדבר כך היה. והדבר צריך הרחבה, וכעניין הזה מצאנו הרבה בדברי הרמב"ם].
ד. בעמ' ש שורה 7-13 לא הבנתי את כל דבריך בפסקא זו, ואשמח אם תבאר לי אותם [ואולי יש שם טעות דפוס?].
תגובת הרב יאקב: אלו הדברים שכתבתי [עם תיקון מילה]: "עוד יש לעיין במה שכתב הרמב"ן "ואף על פי שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, מכל מקום אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא", ע"כ (דברי הרמב"ן), מבואר שהרמב"ן הבין רוב ישראל היו (בחוצה לארץ)(בארץ), גם הר"ן לא נחלק עליו אלא שטען שרוב מיהודה היה בחוצה לארץ. ויש לעיין, הרי רוב ישראל הם עשרת השבטים נותרו בחוצה לארץ, והרי אחשוורוש מלך מהודו ועד כוש, וזה כולל רוב מקומות גלות עשרת השבטים, והרמב"ן כתב שעשרת השבטים במדי, והרי אחשוורוש מלך במדי ופרס, ואם כן איך שייך לומר שיהיה שהיו רוב ישראל בארץ ישראל", עד כאן דברי שם. ביאור הדברים: דברי הרמב"ן קשים באומרו רוב ישראל בארץ ישראל, כי גם אם נקבל שאכן רוב יהודה היו בארץ ישראל, רוב כלל ישראל, דהיינו עשרת השבטים, היו בחוצה לארץ בזמן נס פורים. וגם הר"ן שטען על הרמב"ן לא ערער מחמת רוב עשרת השבטים, אלא משמעות דבריוהניא שרוב גולי יהודה לא עלו אלא מקצתם, שההבנה הפשוטה שאין ארבעים ריבוא בניכוי שאר השבטים שצורפו המה רוב [הזכרים] של יהודה ובנימין. גם טען הר"ן שאם עלו שוב שבו וחזרו. ולמה לא טען הר"ן מחמת רוב עשרת השבטים, (כמובן שאין מקום לכל הדברים הללו לפי ביאורך ברמב"ן והר"ן, שמובא להלן אותיות ט-יא).
ה. בהערה קד ובהערה קו כתב כת"ר [אם הבנתי נכון] שעם עזרא עלו 15 אלף, אולם לענ"ד נפלה שם טעות, שהרי בפסוקים מובא שעלו אתו 1,500 איש (כמובא בעזרא פרק ח). כמו כן, לא הבנתי את דבריך בהערה קו [שהרי מספר זה עלו עם זרובבל, כמובא בעזרא ב, סד], וכעי"ז בהערה קי.
תגובת הרב יאקב: יישר כח ותודה מרובה על תיקוני הדברים הנכבדים מאוד.
ו. לא הבנתי את דבריך בהערה קז, ואבאר: כוונת הר"ן שרבים מהעולים עם זרובבל ירדו חזרה לחו"ל ולא עלו שוב, ולכן מספר היהודים בא"י בימי אסתר היה אפי' פחות מ-42 אלף. מכיון שכך אינני מבין מה הקושיא שלך על דבריו? ומה ששאלת שם הכיצד לא גילו לנו בפסוקים על זה, לא הבנתי מה הקושיא בכך – מדוע היו צריכים לגלות לנו על זה? הרי לא כולם ירדו ביחד אלא ירדו בודדים בודדים [מחמת יאושם מהגאולה]?
תגובת הרב יאקב: ובדבר הנידון על דבר הפלא בדברי הר"ן: הנה לדברי הר"ן אפשר שבזמן קצר אחר עליית הארבעים רבוא רבים מהם חזרו. והנה, מלבד זה שאם הייתה ירידה גדולה מארץ ישראל, היה ראוי שספר עזרא העוסק בגאולת בית שני ללמדנו על נפילת העלייה, ונראה שהארבעים רבוא נתיישבו לגמרי בארץ ישראל. וביותר שבזמן עליית עזרא לא נתפרשה חזרתם. ובתלמוד מפורש ערכין דף לב עמוד ב "עזרא דכתיב ביה כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים", וכל הסוגיא שם משמע שעוסקים בעת קידוש עזרא, ועיין עוד הסוגיא בבבא מציעא כ"ח ע"א.
ז. בהערה נו כתבת שמדברי הגמ' יבמות טז ע"ב מוכח שהיא מדברת בזמן עזרא שהרי הובא שם בשם חגי הנביא. ויש להעיר שאין זו הוכחה גמורה, שהרי יש חכמים שסברו שחגי הנביא האריך ימים מאוד עד לימי חכמי יבנה, וכך לדוגמא דעת ר' יונה והרשב"ץ בפירושם לאבות א, א.
תגובת הרב יאקב: נכון.
ח. הבאת בעמ' רעז שהיו 12 אלף משאר השבטים, והסברת שלפי ר"ת [שנקט שהיו בא"י מכל עשרת השבטים] הרי היו כ-1200 איש [בממוצע] מכל שבט [מתוך עשרת השבטים], ע"כ דבריך. יש לענ"ד להעיר שאתה מניח במאמרך שר"ת מסכים לדעת הרמב"ן שעלו לא"י רק 42 אלף איש, אולם לענ"ד יש לבחון האם ייתכן שר"ת סבר שעלו עוד רבים בין העליות. ויש לציין שכמה ראשונים נקטו שרוב עמ"י היו אז בארץ, ולפי דבריהם בהכרח לומר כך. עוד יש להעיר שלשיטת הרי"א (מעייני הישועה מעין יא תמר א) מספר העולים עם זרובבל כלל רק גברים מעל גיל 20, והרי שלפי דבריו עלו בעליה זרובבל כ-200,000 איש.
עוד יש להעיר שאע"פ שרבים מהראשונים כתבו שמעטים עלו בימי זרובבל ועזרא, מ"מ יש ראשונים מעטים שכתבו אחרת, וייתכן שר"ת סבר כדבריהם. בתוספות הרא"ש (קידושין סט ע"ב, וכן בתוספות טוך = תוספות רבנו שמואל בר' יצחק שהובאו בתוך קובץ שיטות קמאי שם) שכתבת ש"עיקר העליה היתה עם עזרא (ולא עם זרובבל) כדכתיב 'הוא יסוד המעלה מבבל'...", הרי שלפי תירוצו רוב העולים באו יחד עם עזרא, והשווה גם לשון הרי"ד עזרא ח, א, שקצת משמע ממנו כך. גם עולה גם מדברי היד רמ"ה לקידושין סט, ע"ב, ד"ה ומאי איריא, שהועתק בריטב"א מהדו"ב קידושין סט, ע"א, ד"ה ומאי איריא, שהרי הם כתבו שיחד עם עזרא עלו "כל חכמי הדור" ומתוך שאר העם רק "מקצת עם הארץ לא רצו לעלות". ואכמ"ל לדון בשיטתם זו, אך מ"מ שמא כדבריהם כך סבר גם ר"ת.
תגובת הרב יאקב: מה שבא לחדש בשיטת רבינו תם שסובר שהיו רבים מאוד בעליית עזרא, תוספת נאה. ובמאמר נאמרו הדברים על פי פשטי הדברים, וכך היא שיטת רבינו תם במקור שהיה לפני הריטב"א בגיטין ל"ו ע"א, ואם יש שיטות שעלו רבים צריך ליישב לדעתם פשטות הסוגיות בערכין ל"א ע"ב ובבבא מציעא כ"ח ע"א.
אציין לעוד שלש הערות שנובעות מהמאמר שפירסמתי בעבר (תגובת הרב יאקב על שלשת ההערות מובאת לאחר הערה יא):
ט. מה שכתבת ליד הערה קיב על הסתירה בדברי הרמב"ן יש להעיר למאמרי שהתפרסם בהאוצר (גליון א, עמ' כד, וצירפתי לך כאן גירסא משופרת במעט של המאמר), עי"ש. ובדבריך בהמשך מאמרך [בעמ' שא-שב], אף אתה עמדת על חלק ממה שהערתי במאמרי הנ"ל.
י. מה שכתבת ליד הערה קו שהר"ן חולק על הרמב"ן, ביארתי במאמרי הנ"ל שאין מחלוקת ביניהם, עי"ש.
יא. מה שכתבת בהערה קיד שיש להגיה בדברי התשב"ץ "ומה שכתב הר"ן" [במקום "ומה שכתב הרמב"ן], הבאתי במאמרי שם שאין צורך לתקן, עי"ש.
♦

תגובת הרב יאקב להערות ט-יא, ובה תגובה כללית על עיקרי הדברים שבמאמרי הנ"ל

עברתי על רוב מאמרך, והדברים ערוכים ומסודרים בטוב טעם בבהירות רבה.
הנה דברי הרמב"ן בספר הגאולה מוסכמים שעשרת השבטים לא עלו בבית שני, וגם אם עלו מוגדרים המה כיחידים, ואכן כל דברי הרמב"ן מכוונים לדבר אחד לומר שהנה הגאולה לפנינו וחזון הנביאים בדבר גאולת ישראל עדיין לא התממשו, כי הרי עשרת השבטים רוב עם ישראל עדיין לא שב מגלותו.
ויסוד מאמרך לפרש את דברי הרמב"ן בתחילת מגילה על פי דבריו בספר הגאולה, ולומר כמבואר לעיל שרוב שבט יהודה ובנימין עלו לארץ ישראל, ואילו עשרת השבטים רוב ישראל לא חזרו.
והנה, אף שהדברים מאירים ומשמחים ובאו לגלות תעלומות סתרי לשון הרמב"ן, ועל כך יישר כחך על בואך להעמיד את דברי גדול בראשונים רבינו הרמב"ן, מכל מקום עדיין יש לתמוה הרבה למה תפס הרמב"ן בהעלם והסתר, ולשונו כפשטה אינה יכולה להתפרש על פי דבריו בספר הגאולה. ויש להניח שגם על לבך לא היה עולה פירושך ודחקך לולא ראיית דברי הרמב"ן בספר הגאולה. ואף שאמרו חכמים דבר תורה עניים במקום אחד, כאן עסקינן בלשון חכמים ולא בחידותם. ואין להלן לא בית המדרש ולא חידוש אלא סידור דחק הדברים להרכבת דברי הרמב"ן עם דבריו בריש מגילה ובספר הגאולה.
ולכן נראה שדברי הרמב"ן ריש מגילה לא יכילו את תוכן דבריו בספר הגאולה, ואלו דברי הרמב"ן: "לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם, ואף על פי שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא", ע"כ. והנה אם הרמב"ן בא בדבריו לחלק בין השבים מגלות יהודה לנותרים שהם מממלכת ישראל, וכוונת הרמב"ן בדבריו "כבר נפקדו ישראל", לומר שנפקדו ממלכת יהודה בדוקא היה לו לפרש לא לסתום. וביותר, שהרמב"ן עצמו מקשה על דבריו מדברי המן "ואף על פי שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו", ע"כ, ומיישב הרמב"ן ש"מכל מקום אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל היו בארץ". והיה לו לרמב"ן להבהיר את דבריו ולומר שאף שהמן טען שרוב ישראל, היינו עשרת השבטים, מפוזרים בין העמים, מכל מקום גולי יהודה כבר שבו לגבולם, ולא היה לו לרמב"ן להטעותנו ולומר שרוב ישראל היו בארץ, אלא לומר שכוונתו על הרוב שבגולי יהודה, שהרי בזה גופא דן ומחלק בין עשרת השבטים לבין השבים מגלות יהודה. ולמה לרמב"ן לכנות את שבי יהודה "רוב ישראל", והדברים ברורים שיש משמעות גדולה לשבי יהודה כי הם יצרו את עם ישראל בארצו, מה שאין כן עשרת השבטים בגלות גם מפוזרים ומפורדים, מכל מקום למה לכנותם "רוב ישראל", היה לרמב"ן לפרש חשיבות המיעוט שעלה. ובקצרה, לא יעלה על לב שהרמב"ן, אשר דבריו קילורין לעיניים ומאריך גם בעניין זה הרבה בביאור רב, יחלק בין גלות יהודה לגלות עשרת השבטים ללא שיכתוב דבר זה, ויסמוך שיכתבו דבריו מחדש על פי דבריו בספר הגאולה.
והנה עוד הוזכר במאמרך: "ולכן עיקר העם היהודי שכלפיו תוקנה תקנת קריאת המגילה היה בארץ ישראל בזמן נס הפורים", ע"כ. וחסר הביאור בדברי הרמב"ן למה יתוקן הנס יותר ליושבי הארץ, ובאסתר פרק ט, ל-לא: "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם", לא משמע שבאה התקנה בעיקר ליושבי הארץ. ולפשטות הרמב"ן הדברים מבוארים, כי רוב ישראל היו בארץ ולפיכך יש משמעות למוקפים שניצולו, אבל אם נאמר שרוב ישראל בחוצה לארץ היה ראוי שהרמב"ן יבאר שלמרות שרוב ישראל אינם שייכים להצלת המוקפים שרובם עשרת השבטים לא היו בארץ, מכל מקום נקבע הדבר לפי שבי גלות יהודה, וכמבואר לעיל שם כרגע עם ישראל בארץ ישראל, ויש ליישב.
גם כוונת הר"ן אינה יכולה להתפרש כדבריך במאמרך, שהרי הר"ן בא לנטות מדברי הרמב"ן[3], וזו פתיחת דברי הר"ן: "אבל מכל מקום נראה" וכו', שמשמעות הדברים לסור מדרך הרמב"ן, ולדבריך הוא בא לפרש את דברי הרמב"ן. וכן לשון הר"ן באומרו "אבל מכל מקום נראה" וכו', להסתייג מהנאמר קודם לא לפרשו, וכן מורה הלשון. ושוב אחר הסתייגותו של הר"ן מדברי הרמב"ן מסיים הר"ן "לפיכך נראה שרוב ישראל היו בחוצה לארץ" וכו', משמע שחידושו הוא שלא היו רוב בארץ ישראל כדברי הרמב"ן.
אלו דברי הר"ן: "אבל מכל מקום נראה שרוב רוב ישראל בחוצה לארץ היו מהודו ועד כוש, שהרי כל העולים ראשונה לא היו אלא ארבעת רבוא אלפים ושלש מאות וששים, ואפשר גם כן שלאחר שצוה כורש לבטל הבנין חזרו מהם בחו"ל ונתיישבו בכל המדינות, ואילו היו ישראל רובם ועיקרם בארץ לא היה המן אומר 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' וגו'. לפיכך נראה שרוב ישראל היו בחוצה לארץ מפוזרין מהודו ועד כוש, וכיון שכן למה לא עשו היושבין בעיירות המוקפות חומה בשנים הבאות משתה ויו"ט, שהרי לא היה להם לבטוח בחומתם".
ולא התברר איך הר"ן הולך בדברים הללו בדרך הרמב"ן לפירושך, והרי הר"ן מסתייג בשנים: האחד רוב ישראל לא עלו, שנית גם העולים יתכן ששבו. והנה, הטענה השניה שיתכן שחזרו היא פירכא לדברי הרמב"ן שאין כרגע רוב יהודה בישראל, היפך יסוד הרמב"ן, וכולל הר"ן טענה זו יחד עם טענתו הראשונה שהעולים היו מעטים. והרי זו אינה טענה לשיטת הרמב"ן, כי זה כל דברי הרמב"ן שיש לילך אחר ארץ ישראל אחר ששבה גלות יהודה, ואם אין הדבר מוכח לר"ן היה לו לפרוט את יסוד מחלוקתו עם הרמב"ן מלבד לדון אם רוב בארץ או במלכות אחשורוש, כי בזה לא היה כלל מחלוקת ונידון והדבר מוסכם על הר"ן.
והנה גם לדברך שהר"ן בא לבאר דברי הרמב"ן, הנה שינה את לשון הרמב"ן וסגנונו. הרמב"ן כותב "רוב ישראל היו בארץ", ואילו הר"ן [שלפשטו בא לנטות מדברי הרמב"ן] כתב "רוב ישראל בחוצה לארץ". גם לדברך המשיך הר"ן [שלטענתך הבין הרמב"ן על פי דבריו בספר הגאולה], להעלים את עיקר הרעיון לחלק בין עם יהודה השבים לארץ ישראל, לבין עשרת השבטים ועסק בהעלם דבר רק ברוב ומיעוט ישראל.
וביותר יש לתמוה על הפירוש בר"ן: "ואילו היו ישראל רובם ועיקרם בארץ לא היה המן אומר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וגו' ", שבדברים הללו בא הר"ן להוכיח שרוב עשרת השבטים לא עלו על פי דברי הרמב"ן בספר הגאולה, ולמה לא יביאו הרמב"ן והר"ן את עיקר ההוכחה המבוארת באורך גם בספר הגאולה, והיא מהמבואר במקרא בעזרא שהעולים היו מיהודה ובנימין, עד כדי כך שהרמב"ן ראה זאת כדבר מפורש במקרא: "והנה אזכיר דבר מפורש בכתוב פעמים רבות מן הידוע שלא שבו בגלות עזרא רק שבט יהודה ובנימין וכו' ", ע"כ, ואחר אריכות דברים מסיים הרמב"ן: "והנה לא חידשנו בזה רק להזמין פסוקים מפוזרים כו', רק הנקראים בית אפרים או בית ישראל עשרת השבטים הינם בגלות אשור עד היום הזה ורוב שבטיהם לא נס ולא נמלט להם פליט בגאולה ההיא כאשר הזכרנו", ע"כ. וקצת יש לישב שבא להורות על מקומם של שאר היהודים במלכות אחשורוש.
גם לדברך לא עלתה ארוכה לדברי הרמב"ן מהסתירה בדבריו במגילה י"א ע"ב: וכיון דחזא דמלו לחשבונו נמי ולא נבנה הבית ולא נגאלו לגמרי אבל נשארו גדוליהם ורובן בבבל", ע"כ, וגם לדברך אי אפשר להעמיד את הדברים אלא בדוחק רב. יתר על כן, יש להעיר שאותו מטבע לשון כתב הרמב"ן בהפכו במגילה ב': "מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו", ע"כ, גם הניסיון להגיה "בחו"ל" חלף "בבל" רחוק הרבה.
והנה שמחת שלפי דבריך אין צריך להגיה בדברי התשב"ץ, וניחזי לדברי התשב"ץ (חלק ג סימן רצז): "אלא ודאי הענין הוא, שהרי ישראל היו בעריהם בארץ ישראל והיו מהם בערים בצורות דלתים ובריח ומהן בערי הפרזים ואלו היו בסכנה גדולה. וביום י"ג עלו עליהם אויביהם, ככל אשר צוה המן, והם נלחמו בהם ונעשה להם נס והרגו אותם, ועשו יום נוח ממחרת הנס. אבל היושבים בערים בצורות לא נלחמו באויביהם, כי היו בתוך חומותם ולא היה להם יום נוח. ואפילו יהיה הדבר כדברי הרמב"ן ז"ל שרוב ישראל היו חוצה לארץ, מ"מ זכר הנס נעשה בשביל אותם שהיו בארץ ישראל מפני ששם היו הסנהדרין, או מפני מעלת א"י שלא חרבו הערים שהיו בהן ישראל ולכבודה נעשה זכר הנס וכו'", ע"כ.
והנה לדעתך שהגרסא הרמב"ן היא הנכונה, אין מובן כלל לדברי התשב"ץ שמביא את יסוד הרמב"ן בחילוק זמן מוקפים, ועל זה מוסיף שהדברים יובנו אפילו לדברי הרמב"ן, משמע שלדברי אחר ברורים הם יותר. ואין ספק שהאחר הוא האומר שרובם היו בארץ ישראל, והוא הרמב"ן כקריאתו הפשוטה, ובא התשב"ץ לומר גם אם נקבל את הנחת הר"ן החולק שהרוב היו בחוצה לארץ מכל מקום יש משמעות למיעוט שבארץ ישראל.
ויש להוסיף עוד שהתשב"ץ ייחס חשיבות למיעוט שבארץ ישראל משני פנים, או מחמת הסנהדרין או מחמת שסוף דבר יש ישוב של ישראל בארץ וזה מספיק להתייחס לניסם, מפני מעלת ארץ ישראל. וכלשון התשב"ץ "מ"מ זכר הנס נעשה בשביל אותם שהיו בארץ ישראל מפני ששם היו הסנהדרין או מפני מעלת א"י שלא חרבו הערים שהיו בהן ישראל ולכבודה נעשה זכר הנס", ע"כ. והנה לפי דבריך הנזכרים יש מהלך שלישי, כלשונך: "ולכן עיקר העם היהודי שכלפיו תוקנה תקנת קריאת המגילה היה בארץ ישראל בזמן נס הפורים", ע"כ. והנה התשב"ץ, שלדבריך ירד לסוד הדברים הנסתרים ברמב"ן ובר"ן, היה לו לומר שמעלת ארץ ישראל היא בגלל שבי רוב יהודה ובנימין שהם עם ישראל של גאולת בית שני. ולתיקון הגרסא הר"ן יש לומר שבדעת הר"ן שהעלה צד לומר שחזרו רוב יהודה ובנימין, כלשון הר"ן "ואפשר גם כן שלאחר שצוה כורש לבטל הבנין חזרו מהם בחו"ל ונתיישבו בכל המדינות", ע"כ. ולכן לא יתכן לומר שעיקר עם שבי יהודה ובנימין בארץ ישראל.
[עד כאן תגובת הרב יאקב. וכפי שכבר כתבתי, בחלק מהדברים מסכים אני לדברי הרב יאקב וחוזר בי, ובחלק אחר מדבריו לא השתכנעתי, ועל הקורא לעיין ולבדוק לאן נוטה הדעת].
♦ ♦ ♦