הגאון רבי יהודה לייב אלתר זצ"ל
האדמו"ר מגור, בעל השפת אמת

עבודת ימי הספירה[2]

בפסח: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף מזוקק שבעתים [תהילים יב, ז]. היינו שבפסח נש[ת]רש הנקודה ואח"כ נצרך לצרף ולזקק בשבע שבועות מהספירה שיהיה מבורר וצלול, שאי[תא] במדרש (שדוד) [שהדור] היה צלול מהצדיקים [ויק"ר כח, ו][3]. בזה מרמז המדרש שהעומר יש בכוחו לברר אפילו אותם האנשים שאינם צדיקים והולכים בחשכות גדול[ה].
ובשם האר"י הק' זצ"ל שכל הווית האדם בכל ימי חייו תלויים באלו הימים, ימי הספירה ופסח[4], היינו מהזריעה עד הקצירה, שכל הרפתקאות עוברין על התבואות, וכן בפסח נזרע הנקודה האמיתית והישראלית ומתגדל[ת] עד שבועות, ולכן יש להיזהר שלא ל[הת]בטל בזה הזמן, ושיהיה כל הימים מהז' שבועות תמימות כי המה ימים יקרים ומנויים וצריך לייגע את עצמו על כל מצוה ומצוה ולדרוש ולחקור מן המצוה, מהותה וענינה.
♦
העומר נקרא על [שם] המידה. היינו משום שפסח הוא של אאע"ה שהוא אהבה גדולה המתלהטת וצריך לראות שלא ילך לחוץ, וזה [העומר] הוא יראה, ועל העומר נאמר במדרש [ויק"ר כח, ג] הפסוק [ירמיה ה, כד]: "וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ". והיראה הוא המקום והמידה, (המקום) ונקרא עומר מלשון מעמר ומאסף, שלא ילך לחוץ.
וזה [העומר] בא ממחרת השבת אחר יציאת מצרים, שמחויב ליקח ולהעלות את [עצמו] מעצמות יוסף אשר על יוסף נאמר [בראשית לז, ז]: 'מאלמים', והנה קמה אלומתי וגם נצבה,
כדאיתא במדרש [ב"ר צא, א][5] שלו יש קיום ושלכם נרקבת.
וזה הוא מצורף ומזוקק בשבע שבועות מהעומר אשר ע"ז נאמר [שמות יג, יט]: כי השבע השביע, אשר זה מרמז על שבע שבועות.
♦
התנופה מהעומר הוא מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו [מנחות סב, א], מוליך ומביא למי שהד' רוחות שלו, ואי[תא] ג"כ [שם] מעלה ומוריד לעצור ולהעביר רוחות רעות.
והוא שהעומר הוא עשירית האיפה, מה שעשירית האיפה היא המידה מחיות [ה]אדם ומראה בזה שהאדם צריך להניף את עצמו ולפנות כל חיותו למי שהשמים וארץ וד' רוחות שלו.
ובאשר שהעומר הוא מנחת ציבור, ובזה שהכהן מניף ומגביה את כל הציבור שיהיו פונים למי שהשמים והארץ והד' רוחות שלו, אז בזה פועל ממילא שמעביר רוחות וטללים רעים.
♦
ימי הספירה עומדים לתקן המידות, שדרך ארץ קדמה לתורה [תנד"א א'], דהיינו שצריך לתקן עצמו בשבועות הללו, כדי שיוכל להכניס בעצמו דברי תורה.
הגם שהתשוקה להתקרב לזמן מתן תורה זהו הוא הספירה [ראה חינוך שו], מכל מקום הסיפור מהעומר הוא להרחיק את עצמו מהבהמיות. וזהו אחד, היינו לאחר שיש לו תשוקה להתורה, ממילא מסלק מה שהוא כנגד התורה.
♦

הנקודות הנלמדות[6]

בפסח - משתרשת אצל האדם הנקודה האמתית והישראלית
במשך שבעה שבועות - הנקודה נצרפת, מזדקקת, מתבררת ומתגדלת
פסח - הוא אהבה גדולה המתלהטת.
[העומר] - הוא יראה, ונקרא עומר מלשון מעמר ומאסף, שלא ילך לחוץ[7].
ממחרת השבת - אחר יציאת מצרים, מחויב ליקח ולהעלות את [עצמו].
שבע שבועות האדם נצרף ומזדקק.
תנופת העומר, עשירית האיפה, העומר הוא מנחת ציבור, ובזה שהכהן מניף ומגביה, גורם שכל הציבור יהיו פונים למי שהשמים והארץ והד' רוחות שלו, ובזה ממילא גם מעביר רוחות וטללים רעים.
ימי הספירה - עומדים לתקן המידות, שדרך ארץ קדמה לתורה.
זמן מתן תורה התשוקה להתקרב לזמן מתן תורה זו היא הספירה [ראה חינוך שו],
מכל מקום הסיפור[8] [שיוצא מספירת] העומר, הוא אחד[9], היינו לאחר שיש לו תשוקה להתורה, ממילא מסלק מה שהוא כנגד התורה.
♦ ♦ ♦