רב היישוב מעלה מכמש
זמן השקיעה ביישוב מעלה מכמש
כאשר אנו באים לקבוע את זמני הזריחה והשקיעה קיימות שתי שאלות[2] מרכזיות[3]:שאלה ראשונה: האם אנו קובעים זמנים אלו כפי שהם נראים לאדם שעומד בגובה ההר, או לפי מה שהיה נראה אם היה האדם עומד במישור?
שאלה שניה: האם אנו מתחשבים בהרים שמסתירים את השמש או שמא קובעים זמנים אלו בניכוי ההרים?
♦
מחלוקת הגרימ"ט והגרא"ז
קביעת השקיעה בגובה ההר או במישור
דעת הגאון הרב איסר זלמן מלצר[4] - קביעת זמן שקיעת החמה היא זמן השקיעה במישור, וכאילו אין כאן הר. החידוש בדבריו הוא שאפי' אם רואים את השמש בפועל, מכיוון שאנו נמצאים על ההר זה נחשב שקיעת החמה.דעת הגרימ"ט[5] – קביעת זמן שקיעת החמה היא השקיעה בגובה ההר, ואפי' אם שקעה השמש במישור, ואם האדם היה במישור ולא על גובה ההר הוא לא היה רואה את השמש, מכיוון שבפועל האדם נמצא על ההר ורואה את קרני השמש באופק אין זה נחשב שקיעה לגביו.
דבריו של הגרא"ז צריכים בירור – מה המקור שגובה פני הים זה הגובה שקובע?
צריך להקדים שיש אבחנה ברורה בין ראיית השמש בשקיעה או בזריחה אם אדם נמצא בעמק או בהר לבין כמות האור בכיפת הרקיע באותו מקום. הימצאות האדם בהר או בעמק גורמת לכך שהאדם לא יראה את השמש כשהוא בעמק או שהוא יראה את קרני השמש יותר זמן כשהוא בהר, אבל מה שקובע את כמות האור ברקיע היא רק שקיעת החמה במישור, וככל שהיא יורדת מתחת לאופק כיפת הרקיע הופכת להיות פחות מוארת[6].
על פי זה ניתן לחקור האם שקיעת החמה היא סיבה או סימן.
שקיעת החמה 'סיבה' הכוונה היא שהדבר הקובע הוא מה שאנו רואים בפועל, וזו הסיבה העצמית לקביעת שקיעת החמה. אמנם ניתן לומר הגדרה אחרת, והיא ששקיעת החמה 'סימן'. הכוונה היא שהדבר הקובע אינו מה שהאדם רואה את השמש בפועל, אלא זה סימן לכך שכמות האור בכיפת הרקיע מעל המקום שבו האדם נמצא נמוכה בצורה רצינית, וזה נגרם מכיוון שהשמש יורדת מתחת לאופק, והסיבה העצמית לקביעת שקיעת החמה היא כמות האור בכיפת הרקיע.
לפי חקירה זו ניתן להסביר שדעת הגרא"ז ששקיעת החמה היא 'סימן' ואילו דעת הגרימ"ט ששקיעת החמה היא 'סיבה'.
ניתן להוסיף שגם את דעת הגרימ"ט ניתן להסביר בכך ששקיעת החמה היא רק 'סימן' לכמות האור ברקיע, אבל עדיין סובר הגרימ"ט שאם האדם רואה את קרני השמש א"כ מסביבו יש כמות אור גדולה. ומה שמתחשבים שבכמות האור בשמיים לקביעת שקיעת החמה זה רק כשאין מסביבו עוד אור שמש, אבל במצב שיש עוד תוספת של אור שמש, למרות שכמות האור הרקיע כבר נמוכה, עדיין אין זה נחשב שקיעת החמה, כי מתחשבים בכמות האור לא רק בכיפת הרקיע אלא גם על הארץ.
ונפק"מ בהסבר זה היא מה הדין בשקיעה בעמק – אם נאמר ששקיעת החמה 'סיבה', הרי שברגע שהאדם אינו רואה את השמש, למרות שיש עדיין אור בכיפת הרקיע מעליו זה נחשב שקיעת החמה. אולם אם נאמר ששקיעת החמה 'סימן', א"כ מה שקובע בעמק זה שקיעת החמה במישור, שאז כמות האור ברקיע נמוכה, שהרי לפני זה עוד יש אור בכיפת הרקיע, למרות שהאדם בעמק אינו רואה את השמש.
♦
שקיעה לפי המקום הגבוה ביותר בסביבה
הרב חיד"א בספר ברכי יוסף (או"ח סי' של"א ס"ק ז') כתב: "כל שנראה שמש אפילו משהו אפילו בראש הדבר הגבוה יותר שיש בעיר מונין מאותו יום, וכשאין נראה כלל בשום דבר מונין להבא. הרב בית דוד א"ח סי' קכ"ו. וכן נתפשט המנהג בעיר קדשנו ירושלים ת"ו ועיר עז לנו חברון ת"ו מזמן גאוני הדורות[7] שלפני דורנו".א"כ מבואר בדבריו שלא רק שזמן השקיעה הוא לפי השקיעה בגובה, אלא אפי' במקומות הנמוכים שנמצאים בסביבה נקבע זמנם לפי המקום הגבוה, אע"פ שהם בפועל לא רואים את השמש מהמקום הנמוך.
♦
ניכוי ההרים שמסתירים את השמש - גמ' שבת דף קי"ח
"ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי".וכתב רש"י שם: "ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה, ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי - שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול, ומאחרין לצאת".
נראה ברש"י שבטבריה כיוון שהיא שוכנת בעמק לא רואים את השמש אפי' שעדיין יום ואנשי טבריה היו חושבים שכבר חושך, ולכן הם היו מקבלים על עצמם את השבת, אבל אין זה מעיקר הדין.
רבינו יונה (דף לט ע"ב ברי"ף ד"ה היה מהלך) שהביא את דברי רש"י וכתב בצורה יותר מפורשת ש"היו מוסיפין יותר מחול על הקדש[8]".
עוד יותר מבואר בדברי רב ניסים גאון שם וז"ל: "לפי שטבריא היתה נמוכה והחמה שוקעת שם בעוד יומם והיו יושביה מקבלין עליהן השבת משקיעת החמה אצלם ושקיעתה לשם קודם שקיעתה במקומות הגבוהין ומי שמקבל עליו הכנסת השבת מאותה השעה הרי עשה סייג לעצמו והוא משובח ומעולה מן היושבים במקומות הגבוהין ובהרים וכנגדן מוציאי שבת בציפורי שהיא גבוהה טפי ומאחרין לשם פני המזרח להכסיף ושוהין ומאדימין והיו מקבלין עליהן שימור השבת עד שמכסיפין פני המזרח התחתון והעליון ולפיכך הן משובחים בזה הענין יותר מאנשי טבריא ובמסכת ראש השנה בפרק יום טוב של ראש השנה (דף לא) משכחת וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיה כט) ושפלת מארץ תדברי ובמסכת מגילה בפרק מגילה נקראת (דף ו) ולמה נקראת שמה ציפורי אמר רב פפא שיושבת בראש ההר כצפור והרי נתברר לך מיכן כי טבריא נמוכה וציפורי גבוהה".
היה מקום לומר שטבריה נמצאת בעמק ואין הרים קרובים מסתירים אלא ההסתר בטבריה הוא מחמת השיפוע של הצד המערבי שעולה עד לגובה פני הים ומתחבר אל האופק. ולפי הסבר זה יוצא שאפי' אם הגובה שנמצא באופק שהוא רחוק מאותו מקום יוצר הסתרה של השמש, אין מתחשבים בו מעיקר הדין.
אמנם אם נאמר כך צריך ביאור בסברת העניין, שבעצם אנו אומרים שצריכים לנכות את כל הקרקע שנמצאת על כדור הארץ וכאילו כל כדור הארץ באופק המערבי יורד עד הגובה של אותו עמק (ביחס לטבריה זה - 200 מ' מתחת לפני הים).
אלא נראה לומר שבטבריה מדובר שיש הרים קרובים מצד מערב שמסתירים את השמש ובגלל זה מעיקר הדין אין זו שקיעה, שהרי אנו יודעים שיש שמש מאחורי ההר, וזה דומה למצב שיש חומה או בנין שמסתיר את השמש (ואין חילוק בין מעשה ידי אדם לבין הר שהוא מעשה שמיים). אבל במקום שאין הרים קרובים אלא השיפוע בצד מערב עולה עד לגובה פני המישור (גובה פני הים) אין ראיה מדברי הגמ' שזה רק חומרא ומעלה. וניתן לומר שזה מעיקר הדין, והסברא בזה היא כפי שביארנו לעיל, שכיפת הרקיע מחשיכה בזמן שקיעת החמה במישור.
יוצא שבהרים קרובים יש ראיה לדעת רש"י והרב ניסים גאון מהגמ' שקביעת שקיעת החמה לפי הסתרת ההר היא רק בתורת חומרא ולא מעיקר הדין, ואילו עיר שהיא רק בעמק - שקיעת החמה במישור, שזה הזמן שלא רואים את השמש בעמק היא, השקיעה מעיקר הדין ולא בתורת חומרא.
♦
מה הדין בעיר שנמצאת במישור ולא בעמק ויש הרים רחוקים שמסתירים?
אין אפשרות להביא ראיה מהגמ' למצב שבו העיר במישור ויש הרים רחוקים שמסתירים, כי ניתן להעמיד את הגמ' בהרים קרובים. ומה שנראה מלשון רש"י ורב ניסים גאון שמדובר שהיא עיר נמוכה או עמוקה ניתן לומר שהיא עמוקה ונמוכה מחמת הרים קרובים.וא"כ ניחזי אנן:
לשיטת הגרא"ז קובעים לפי השקיעה במישור תמיד.
לשיטת הגרימ"ט שקובעים לפי השקיעה בגובה יש ספק במקרה זה, וכפי החקירה לעיל - אם שקיעת החמה היא 'סיבה', א"כ הרגע שבו לא רואים את השמש נחשב שקיעה (ובהרים קרובים זה נחשב כמו שאנו מאחורי חומה), ואם שקיעת החמה היא 'סימן' מה שקובע זה השקיעה במישור (ורק במצב שהאדם רואה את השמש בפועל ויש מסביבו קרני שמש הרי שגדל האור מסביבו ונחשב יום אע"פ שכיפת הרקיע חשוכה, וכפי שביארנו לעיל).
גם לשיטת הברכ"י שקובעים לפי הגעת קרני השמש בהר הגבוה באזור, ואפי' שבעמק לא רואים נחשב עדיין יום מעיקר הדין, בהרים רחוקים יש ספק, וכפי שהסברנו בדעת הגרימ"ט.
♦
ציפורי יושבת בהר
העיר ציפורי יושבת בהר ושם החמירו לאחר את זמן יציאת השבת. וצריך ביאור, שהרי זמן יציאת השבת נקבע על פי ראית ג' כוכבים ואין קשר לראית השמש?וביאר האג"מ (או"ח ח"א סי' צ"ז)[9] שבעקבות ירידת השמש האור בכיפת הרקיע מעל ציפורי לא היה חזק והצליחו לראות ג' כוכבים בינונים, אבל עדיין לא הכסיף לגמרי האופק במערב, כיוון שמחמת גובהם הם היו מצליחים לראות את האופק המערבי רחוק יותר. והם היו בקיאים וידעו מתי זמן ראית ג' כוכבים בינונים, ובכל זאת הם החמירו עד זמן הכסיף כל האופק במערב.
וא"כ אין להביא ראיה כלל מגמ' זו לגבי זמן השקיעה לפי המישור או לפי השקיעה בגובה. מצד אחד ניתן לומר שהשקיעה במישור היא הקובעת, ומה שרואים את השמש זה רק בתורת חומרא. מצד שני ניתן לומר שהשקיעה בגובה היא השקיעה מעיקר הדין, והחומרא כאן היא רק ביחס לזמן צאת הכוכבים להגדרת לילה, וכפי שביאר האג"מ.
♦
שיטת הר"י מגאש
הר"י מגאש חולק על הסבר רש"י ורב ניסים גאון, ובשו"ת הר"י מיגאש סימן מ"ה הוא מבאר שזמן השקיעה בטבריה מוקדם הוא מחמת עיקר הדין, ושם נכנסת שבת יותר מוקדם וגם יוצאת שבת יותר מוקדם, ומה שקובע זה ראיית השמש אע"פ שהיא בעמק. וז"ל "וא"ת דלאו אחד גברא קאמר אתרי גברי הוא דקאמר חד הכניס שבת בטבריה וחד הוציאה בצפורי מאי מעליותא איכא והא קא חזינן במאי דקא מרוח האי בהכנסה קא מפסיד בהוצאה ומאי דקא מרוח האי בהוצאה קא מפסיד בהכנסה אלא ודאי אחד גברא הוא דקאמר וש"מ דטבריה וצפורי קרובים להדדי נינהו ובתוך התחום קיימי..." וכוונת דברי ר' יוסי שהוא רוצה שהשבת שלו תהיה ארוכה[10].♦
ר' יונה – הסבר חדש בגמ'
ר' יונה הביא הסבר אחר לגמרי מדוע ר' יוסי רצה להיות בכניסת שבת בטבריה ובמוצ"ש בציפורי, וז"ל "בטבריא היה מנהגם לגמר את הכלי בערבי שבתות מפני כבוד השבת שיריחו ריח טוב ובצפורי היה מנהגם לגמר את הכלים במוצאי שבתות וגם הם לכבוד שבת היו עושין שהיו מראין הצער שיש להם מהנפש היתירה שהיה להם במנוחת השבת וכדי להתנחם מהצער שהיה להם מפרידת השבת היו מגמרין את הכלים להריח ריח טוב. ויש מפרשים שעל זה אמרו (שבת קיח ב) יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי שבטבריא היו מגמרים הכלים בערבי שבתות ובצפורי במוצאי שבתות לכבוד השבת כדכתבינן..."[11].♦
דעת המהרי"ל
כתב מהרי"ל במנהגים הלכות תפילה אות ה' "... ואם שהה עם החזרה סמוך לצאת הכוכבים מ"מ היה מתפלל תפלת המנחה. ומייתי ראיה מפרק כל כתבי א"ר יוסי יהי חלקי עם מכניסי שבת בטבריא, ר"ל מתוך שישבו בין ההרים ומחשכי להו מבעוד יום. וממוצאי שבת עם יושבי צפורי, ר"ל שישבו בראש ההרים. אלמא בני טבריא אם גם החשיך להם בין ההרים מ"מ אחורי ההרים עוד היום גדול ועדיין לא עבר שעת מנחה. ואמר שקבלה היה בידו מרבו המובהק מהר"ש". ומבואר שהוא הבין את הגמ' שלא כדברי הר"י מגאש אלא כרב ניסים גאון, והוא פוסק שמעיקר הדין נחשב יום אפי' שלא רואים את השמש, ומנכים את ההרים, אלא שמחמת חומרא היו מקדימים להתפלל לפני כיסוי השמש.♦
פסיקת ההלכה – שקיעה במישור או בגובה
נראה שהמנהג הרווח הוא לקבוע את השקיעה על פי השקיעה בגובה.בלוח א"י טיקוצינסקי מפרסמים את זמני השקיעה בעיר ירושלים לפי זמן השקיעה בגובה.
בלוח 'המאור' בהוצאת מוסדות אור החיים מציינים את הזמנים בירושלים לפי זמן השקיעה בגובה, וזה על פי הוראת הגר"ע יוסף[12] והגרב"צ אבא שאול זצ"ל.
בירחון אור תורה ניסן תש"ס סי' פ"ט כתב שמקובל לקבוע לפי השקיעה בגובה בניכוי ההרים.
בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' כ"ז כתב שדעתו נוטה כדעת הברכ"י הנ"ל.
לוח 'עתים לבינה' – מציין את השקיעה במישור וגם בגובה ונוקט לדינא שהשקיעה בגובה היא העיקרית והשקיעה במישור היא רק לחומרא בעניינים דאו'.
♦
פסיקת ההלכה – ניכוי הסתר ההרים
לגבי הרים קרובים:הדרכי משה (סי' רל"ב אות א') הביא את דברי המהרי"ל, וגם המג"א (סי' רל"ג ס"ק ז')[13] הביאם להלכה. וכ"פ בשו"ת אג"מ (או"ח חלק א סי' צ"ז)[14] שלא מתחשבים בהסתר ההרים וזמן השקיעה נקבע בניכוי ההרים הקרובים. אמנם בתורת חומרא וסיג ראוי ליראי שמיים להקדים לפי הסתר השמש.
דעת הגר"ע יוסף והגרב"צ אבא שאול זצ"ל[15] שלא מתחשבים בהרים וזמן השקיעה נקבע לפי המקום הגבוה בעיר[16]. אמנם לצאת מכל הספקות הם ממליצים להקדים 10 דק' בשכונות הנמוכות[17] לענין הפסק טהרה, תפילה, וכניסת שבת.
בספר שלחן שלמה בשם הגרש"ז (חלק ג' סי' של"א סע' ה') כתב ששמע מזקני ירושלים שקבעו את השקיעה בזמן קריאת המגריב שזה היה לאחר 7 דק' לאחר השקיעה הנראית. כלו' המנהג היה לא להתחשב בהסתר ההרים. ולכן פסק הגרש"ז שרק 25 דק' לאחר שלא רואים את השמש נחשב צאת הכוכבים (7 דק' ועוד 18 דק'). אמנם הגרש"ז עצמו לגבי השכונות הנמוכות סובר שזה ספק גדול, ולכן צריך להחמיר אפי' בדרבנן, ולענין מילה אם כבר לא רואים את השמש למול ביום השמיני מיום המחרת (וע' בהערה י"ד בשם הגר"א נבנצאל שלענין הפסק טהרה לא אמר להודיע בפרהסיא חומרא זו אלא רק ליחידים).
לגבי הרים רחוקים:
בספר הנברשת[18] מביא את פסיקתו של מהרי"ל דיסקין בענין הזריחה לגבי תפילת שחרית, שמנכים את הר הזיתים[19], אבל את הרי מואב שהם במרחק גדול לא מנכים והם נחשבים חלק מהאופק.
♦
מציאות משולבת
מה הדין אם האדם נמצא בגובה ההר ובנוסף מצד המערב יש הרים שמסתירים באופק?מכל מה שראינו לעיל לא מדובר במקרה זה – הגר"ע יוסף שקובע את השקיעה בגובה בעיר ירושלים זה נקבע לפי ההר הגבוה, שזה באזור שכונת בית וגן, שבה רואים את אופק הים ואין הרים מסתירים.
אמנם לפי העיקרון שהסברתי ששקיעת החמה היא 'סימן', ניתן לומר במצב זה שקובעים לפי השקיעה במישור דהיינו חשכת הרקיע מעלינו מכיוון שקביעת השקיעה לפי הגובה היא רק בגלל שבפועל יש יותר אור כפי שביארנו לעיל ולכן לא הולכים לפי השקיעה במישור וזמן השקיעה מתאחר אבל אם יש הרים מסתירים באופק הרחוק ובפועל לא רואים את השמש ואין יותר אור מסביב מחמת הסתר הרים אלו אז אין להתחשב בגובה ההר וצריך לקבוע לפי השקיעה במישור. ובקובץ בית אהרון וישראל (שנה י"ז, גיליון ד', עמ' קצ"ג) מצאתי שכתב הרב בצלאל גלינסקי שיש לו עדות מהגרש"ז אויירבך לפסיקה זו, ובדבריו משמע שאפי' מחמת חומרא אין צורך לחוש להסתר ההרים. ואיני יודע אם יש עוד מקומות שבהם ניתן למצוא התייחסות של הגרש"ז בעניין. בכל אופן, אני חשבתי שזה מעיקר הדין אבל יש לחוש להסתר ההרים הרחוקים בתורת סייג וחומרא.
ניתן לקבוע הכרעה זו לא רק מחמת הסברא אלא מצד כללי הפסיקה – מדין ספקספיקא – ספק אם כדעת הגרא"ז שקובעים לפי המישור, ואפי' אם כדעת הגרימ"ט שקובעים לפי הגובה, הרי יש עוד ספק שאולי הרים המסתירים קובעים את זמן השקיעה. והרי יוצא שיש שתי צדדים לקבוע שזמן השקיעה המישורית כבר נחשב שקיעה.
♦
היישוב מעלה מכמש
המצב שתואר תואם את המצב ביישוב מעלה מכמש, שהוא נמצא בגובה ההר, ובכל אופן לא מתאחר אצלו זמן ראית השמש בפועל, מכיוון שיש הרים רחוקים במערב שמסתירים את השמש לפני השקיעה בגובה, ואפי' לפני השקיעה במישור (ע' בנתונים בתחילת התשובה). א"כ צריכים לקבוע את זמן השקיעה מעיקר הדין כשקיעה במישור ולא כשקיעה בגובה ההר. ולגבי הסתר הרים הרחוקים יש להחמיר בתורת סיג וחומרא לגבי איסורי מלאכה בשבת, הפסק טהרה ותפילת מנחה.נתונים ביחס לישוב 'מעלה מכמש':
היישוב מעלה מכמש נמצא על הר בגובה 600 מטר (בערך), ובנוסף יש הרים במזרח שמסתירים את הזריחה וכן הרים במערב שמסתירים את השקיעה.
אם נקבע לפי השקיעה בגובה ההר, א"כ השקיעה מתאחרת 4-5 דקות והזריחה (זמן הנץ החמה) מקדימה 4-5 דקות.
ההרים באופק המערבי גורמים להסתרת השמש בין 6-14 דק' לפני שקיעה במישור[20] (ליתר דיוק – בין חודשי מאי-יולי 12-13 דק' ורוב השנה 8-9 דקות).
ההרים באופק המזרחי גורמים לאיחור זריחת השמש ברוב השנה 1-2 דק' מהזריחה במישור ובחודשי תמוז אב זריחת החמה מתאחרת 3-4 דק'.
בשולי התשובה: קיים דיון בפוסקים איך מתנהגים שבהרים ועמקים שנמצאים באותו תחום או באותו עיר – והרחיב בענין זה בספר באר חיים לרב אברהם חיים עדס עיי"ש. אמנם גם לדעות שסוברות שלכל ה'עיר' יש זמן שקיעה אחד יש להסתפק מה נחשב 'עיר', האם שכונה אחת או רחוב אחד וצ"ע.
♦ ♦ ♦