מח"ס שו"ת דברי בניהו לב חלקים
האם מותר לכהן לטוס מעל קברי קראים
בס"ד יז טבת תשפ"אלכבוד הרה"ג ר' אלחנן פרינץ שליט"א, רב פעלים לתורה ולתעודה ומקים עולה של תורה במסירת שיעורים בהלכה ובאגדה, מחבר שו"ת אבני דרך טו חלקים.
בדבר שאלתו שעיריית ירושלים מתכננת לבנות רכבל שייסע מגן הפעמון עד שער האשפות, האם יהיה מותר לכהנים לנסוע בו, שכן הוא יעבור מעל בית הקברות של הקראים.
♦
הנה, לענין אם גוי מטמא באהל דנו בזה הפוסקים. הב"י (סימן שעב) כתב קברי גוים כתב הרמב"ם שמותר לכהן לילך עליהם. בפרק ג' מהלכות אבל (ה"ג) ובפרק א' מהלכות טומאת מת (הי"ב-יג) כתב שהגוים אין מטמאים באהל אבל מטמאים במגע ובמשא, וטעמו מדגרסינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סא.) היה רבי שמעון בן יוחאי אומר קברי גוים אינם מטמאים באהל שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם, כלומר וגבי טומאת אהל כתיב (במדבר יט, יד) אדם כי ימות באהל ומשמע בסוף פרק המקבל (ב"מ קיד.) דהלכתא כותיה דקאמר התם אשכחיה רבה בר אבהו לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים אמר ליה לאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות, אמר ליה לא מתני מר סדר טהרות דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר קברי גוים אינם מטמאים וכו'. אבל התוספות כתבו שם (אמצע ד"ה מהו) דאליהו מדחי דחי ליה לרבה בר אבהו דלא קיימא לן כרבי שמעון בן יוחאי, אלא כרבן שמעון בן גמליאל דסוף אהלות (פי"ח מ"ט) דאסר מדורות הגוים משום אהל וטעמא דאליהו משום דברוב ארונות יש בהו פותח טפח, ויש מקומות שלא גזרו כגון לצאת לקראת מלכים וכיוצא בו, ומ"ש רבינו בשם הרא"ש בתשובה. הוא בכלל ל' (סי' א), והגהות מיימוניות כתבו בפרק ג' מהלכות אבל (אות ב) בשם ספר יראים (סי' שכב דף קפ.) דהלכה כרבי שמעון בן יוחאי וכיון שאין טמאין באהל אף במגע ובמשא לא מטמאי, והביא ראיה מתורת כהנים, וכתב בסוף דבריו ושמעתי שיש אוסרים כהנים במגע ומשא מתי גוים, ואני כתבתי הנראה לי, והמחמיר תבא עליו ברכה והמיקל לא הפסיד, וכתבו ההגהות עליו אמנם כדברי המחבר רבינו (הרמב"ם) משמע בפרק הבא על יבמתו (שם) דגרסינן נהי דמעטינהו קרא מאהל ממגע ומשא לא מעטינהו עכ"ל. ולענין הלכה נקטינן להחמיר.
חזינן שדעת הרמב"ם ועוד ס"ל שאין הגוי מטמא באהל, ולכן אין קברי גויים מטמאים ויכול כהן להיכנס לשם. וכן דעת הרמב"ן בחידושיו ליבמות (סא.) וכן דעת הרשב"א שם שאין הגוי מטמא באהל ע"ש. וכ"כ בשו"ת הרשב"ץ חלק ג (סימן שכג) שנהגו הכהנים להכנס בקברות הגויים כדעת הרמב"ם, ורבינו פרץ היה נזהר מלהכנס בבית הקברות של עכו"ם מפני ישראל המשומדים שקבורים שם, דהא קיי"ל ישראל שחטא ישראל הוא וכמבואר בסנהדרין (מד.). ומתבאר דלולי שהישראל משומדים קבורים שם גם דעת רבינו פרץ להתיר, כיון שאין הגוי מטמא באהל.
ורק נחלקו הראשונים האם הגוי גם לא מטמא במגע או שעכ"פ הוא מטמא במגע, וכתב הב"י שיש להחמיר והיינו בטומאת מגע שלא יגע כהן במת גוי, אבל לענין טומאת אהל אין הגוי מטמא באהל. ולכן רשאי כהן ליכנס לבית חולים אפילו שיש שם גוי מת, כיון שאין הגוי מטמא באהל. וכן מתבאר מתשובת הרמב"ם [הוצאת פריימן] (סימן רעו) ששם מפורש להדיא שקברי גויים דינם כמת גוי עצמו ומטמא במגע וז"ל: שאלה, אם יש חילוק בין מתי גוים למתי ישראל ובין קברי גוים לקברי ישראל, או לא, דראינו בפרק המקבל על דברי רבי שמעון בן יוחאי דאמר קברי גוים אינן מטמאין ובפרק המקבל אמרו ג"כ זה שקבריהם אינן מטמאין ושמא במגע ומשא מטמאין כישראל, אם החילוק בין המתים גופן ובין קבריהם או דין שניהם שוין, ואם סברת רבי שמעון הוסכמה או חכמים חולקים וכו'. תשובה: על שאמרתם אם החילוק בין המתים ובין קבריהם זיל קרי בי רב הוא ואמרה התורה וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר, ובמלחמת מדין כתיב כל הורג נפש וכל נוגע בחלל, ובאלו הכתובים אין בהם חילוק בין מתים עצמם ובין קבריהם וציותה התורה הנוגע במת גוי יטמא, והנוגע בקברו יטמא, אבל באהל לא יטמא לדברי הכל כמו שאמרו ביבמות וזה לדברי הכל וליכא מאן דפליג כמו שאמר רבינא דהוא בתרא דאמר נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל במגע ומשא מי מיעטינהו קרא ואם היה דברי רבינא על רבי שמעון בלבד הוה ליה למימר אמר ר' שמעון נהי דמיעטינהו קרא מאטמויי באהל וכו', עכשיו דאמר נהי דמיעטינהו קרא וכו' ודאי לדברי הכל קאמר עכ"ל. חזינן שהעלה כנ"ל שיש חילוק בין מגע לבין אהל המת שבגוי לא מטמא באהל, ואילו במגע לנגוע במת גוי כן מטמא. ולכן כהן לא יוכל לנגוע במת גוי, והוא הדין בקבר שלו, אבל להיכנס לתוך אהל של מת גוי אין הכהן נטמא בזה.
♦
א. ב.
והנה, בשו"ע (סימן שעב סעיף ב) כתב קברי גויים, נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם. (מהר"מ ותוס' פ' המקבל). (אף על פי שיש מקילין (רמב"ם והגמי"י בשם ס' יראים). ונכון להחמיר). חזינן שמרן פסק שרק נכון להחמיר, והיינו מתורת חומרא ולא מצד הדין, שכתב נכון ליזהר היינו זהירות. ולכן נראה דבמקום צורך שפיר דמי להיכנס לבית חולים שיש שם גוי שמת, כל שנכנס לצורך או לצורך טיפול לעצמו או לצורך אשתו או בניו שמאושפזים וצריך לבקרם, נראה דשפיר דמי. ועיין בברכי יוסף יורה דעה (סימן שעב אות ה) שכתב. קברי עכו"ם וכו'. הרב חינוך סימן ש"ן, והרשב"ץ ח"ג סימן שכ"ג, ומרן בכסף משנה (פ"ה) פ"א דטומאת מת (הי"ג) ובב"י בדין זה, כתבו דקיימא לן כר' שמעון, דקברי עכו"ם אינם מטמאין באהל, משום דהכי אמר אליהו זכור לטוב לרבה בר אבוה במציעא דף קי"ד. ועמ"ש בעניותנו בא"ח סימן ל"ב (אות ד) ובקונטריס שם הגדולים דף ל"ג (מע' גדולים ערך רבי יעקב ממרויש) בס"ד. והרב פנים מאירות ח"ב סימן י"ד וסימן קנ"ב, הביא ראיות לדעת הרמב"ם וסיעתו דהלכה כר"ש, וגם שם סעיד וסמוך לסברת מהר"א ממיץ דשרי במגע נמי.חזינן שרבים מן הפוסקים העלו להלכה שהעיקר כדעת הרמב"ם שאין הגוי מטמא באהל ולכן שפיר יכול כהן להיכנס לבית חולים אם נמצא שם מת גוי ועדיין לא פינו אותו. ובפרט שהכהן נכנס רק לחדרים אחרים, שהטומאה שם לדעת הש"ך ביו"ד (סימן שעב) אינה אלא מדרבנן גם אם נמצא שם מת ישראל, ומכיון שבנידון דידן מדובר על מת גוי הרי אין מטמא באהל כדעת הרמב"ם ועוד ראשונים. ומרן כתב להחמיר באותו חדר דוקא מצד חומרא ולא מדינא, ולכן כל שיש צורך יש להתיר.
♦
וכן ראיתי בחזון עובדיה אבילות חלק ב (עמוד נה) שכתב שהעיקר להלכה כדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים שאין העכו"ם מטמא באהל ורק מרן חשש לדעת ר"ת ודעימיה ופסק שנכון להזהר. וכבר כתב החיד"א במחזיק ברכה (סימן תרל) שלשון יש להזהר משמע דלאו מדינא הוא אלא זהירות בעלמא. וכ"כ בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א (סימן רל ענף ג) בתו"ד וז"ל: ומצד עיקרא דדינא במתי עכו"ם לענין אהל כיון שהרמב"ם ורוב הראשונים סברי שאינם מטמאין באהל, וגם המחבר משמע שפסק כן לדינא שכתב רק שנכון ליזהר הכהן מלילך עליהם ולא כתב שאסור, וכן הוא לשון הרמ"א שכתב רק ונכון להחמיר. ועיין בברכי יוסף שהביא גם מרשב"ץ ומפנים מאירות ומהרב חינוך שסברי כהרמב"ם, ולכן ודאי שיש לסמוך ע"ז להתיר לו מצד טומאת אהל שאין מטמאין. ולכן שפיר דמי לכהן לטוס מעל גבי בית הקברות של עכו"ם כיון שגוי לא מטמא באהל. וכן כתב בשו"ת משנה הלכות חלק ט (סימן רכו) שבמטוס דהוי באויר מותר לעבור מעל קברי עכו"ם דהסכמת הפוסקים דבאוהל מותר. וכ"כ בשו"ת ישועות מלכו יו"ד (סימן ע) שבקברי עכו"ם אין להחמיר והמחמיר הרי הוא מן המתמהין ויש לסמוך על רוב הפוסקים. וראה עוד מה שהאריך בזה בספר פי כהן (שער יא), שכתב לפ"ז אין לחוש מלנסוע מעל גבי קברי עכו"ם והחושש אינו אלא מן המתמיהין.
♦
ג. ד.
וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב (סימן תקסח): קברי עכו"ם אם מטמאין באהל נחלקו הפוסקים, דבשו"ע סימן שע"ב איתא קברי עכו"ם נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם. וברמ"א כתב (מהר"ם ותוס' פ' המקבל) אף על פי שיש מקילין (רמב"ם והגמ"י בשם ס' יראים), ונכון להחמיר. אבל קבר של מומר לעבודת כוכבים מטמא כשל ישראל, ע"כ. וע"ש בדגו"מ ופתחי תשובה, וכלל בידינו כשנחלקו הפוסקים הקבלה מכריע, וכאן דעת הקדוש האריז"ל שאין קברי עכו"ם מטמאין וכמבואר בפירוש מלאכת שלמה בהגה"ה למשנה אהלות (פרק י"ח משנה ז) בשם ספר חן טוב, ומביא שהקדוש האריז"ל מסביר שהקליפות רוצים להתדבק בקדושה שאין להם אורה, ובחיים אור הנשמה מכהה, אבל אחר יציאת הנשמה מתאוים להידבק בכלי שנשתמש בו קודש ונשאר בו ניצוצי אור וכו', אבל בעכו"ם בחייהם קרויים מתים אין בגופם קדושה שירחקו מהם בחייהם אלא אדרבה הוא חלקם בחיים, אם כן טומאתם בחייהם ולא במותם ע"ש היטב, וצ"ב לפי דבריו למה מומר לע"ז מטמא וכמבואר ברמ"א שם, וצ"ל שגם אצלו נשאר ניצוצי אור שנוצר בהם ולכן מתדבקים בו, ואולי אדרבה קל להם יותר אצלו שקרוב להם, אבל עכ"פ זהו דעת הקדוש האריז"ל, וכן מביא שם שזהו דעת חכמי הקבלה, וכ"ש שזהו דעת רשב"י שאין מטמאין באהל, ויש לנו כבר יסוד להקל, וכן בספר "חמדת משה" (פ"נ) מסיק להקל בשעת הדחק נגד הרמ"א שמחמיר רק בלשון "ונכון להחמיר" כיון שהמקובלים הכריעו כן. עכ"ד. חזינן שדעת רבים מן הפוסקים ס"ל שאין קברי גויים מטמאים באהל ולכן שפיר יכול כהן לטוס מעל בתי קברי גויים.♦
אמנם הקראים אינם גויים אלא הם ישראלים מומרים ויש בהם חשש ממזרות אבל הם ישראלים מומרים. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ח (אבן העזר סימן יב) שדן האם הקראים אפשר להתירם לבא בקהל ה'. וכתב וז"ל רבינו שמשון בתשובה כתב, (והובא בבית יוסף אה"ע סוף סימן ד): שאלה, האם מותר להתחתן עם הקראים? תשובה, מאחר שהם כופרים בתורה שבעל פה, ומחללים כל המועדות, ואוכלים חמץ בפסח, ואוכלים ביום הכפורים, הרי שנינו בתורת כהנים (פר' אמור), מה ענין מועדות לשבת, ללמדך שכל המחלל מועדות כאילו חילל שבת, ושבת שקולה כנגד כל המצות, ועוד שהם בועלי נדות (שאין נשותיהם טובלות במקוה כלל), ואוכלי נבלות וטרפות, ומאחר שהם עוברים על איסורי כריתות, וחייבי כריתות הם, וקי"ל (סנהדרין פא, ב) מי שלקה ושנה בחייבי כריתות מכניסין אותו לכיפה עד שתבקע כרסו, ואלו שנו ושילשו באולתם, כבר אמרו (בפסחים מט, ב) שאסור לישא את בת עם הארץ, שהם שקץ ונשותיהם שרץ, ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה. ועוד שקידושיהם מן התורה הם, וכמו שאמרו (יבמות מז, ב) שאפי' ישראל משומד אם קידש קידושיו קידושין, וכשמגרשים אין מגרשין כדין תורה, ומשנים ממטבע שטבעו חכמים בגטין, ונישאות לאחרים בחיי בעליהן הראשונים, והבנים ממזרים מאשת איש. ע"כ.
ובשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תשצו, דף לו סע"ב) הביא מ"ש על זה רבינו שמואל הלוי, שלפי מ"ש הרב שהקראים מחוייבי כריתות, ובועלי נדות, ומומרים, וכופרים בכל התורה כולה, א"כ פסולי עדות של תורה הם, והקידושין שעושים בפניהם אינם קידושין, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד מהל' אישות ה"ו), שהמקדש בפיסולי עדות של תורה אינה מקודשת, ואין נשותיהם צריכות גט, וא"כ ממזרות מנין? ע"כ (ודברי מהר"ש הלוי נדפסו מכתב יד, בתשובתו שהובאה והיא לו, נדפסה בספר "המעמד האישי של הקראים", עמוד קצו). וכתב ע"ז הרדב"ז, ואני אומר שלא עלה על דעת הרב לומר שקידושיהן קידושין כשהם בעדים שלהם ח"ו, שהרי בודאי שהם פסולי עדות, אלא דיבר לפי זמנו ומקומו שלא היו נמצאים אלא מעט מזעיר, וכל קידושיהם היו בעדי ישראל, אבל הגירושין אף על פי שהיו בעדי ישראל, לא היה הגט כתיקון חז"ל, ולכן גזר עליהם שהם ממזרים. אלא שמאותם קראים לא באו בארצות אלה, כי חקרו אחריהם עד אשר השמידום. וכמ"ש הרב ר' אברהם זכות. הילכך בזמן הזה ובמקום הזה שיש להם קהל גדול, ואין עושים קידושיהם אלא ע"פ עדיהם, הדבר ברור שאין קידושיהם קידושין, והבא על אחת מנשותיהם אינו כבא על אשת איש, ולכן לדעתי אינם ממזרים, ואם יסכימו לשוב בתשובה אני מקבלם, שלא גזר הרב אלא באותם שקידושיהם בעדים שלנו. ע"כ.
♦
ה. ו.
עוד כתב וכ"כ עוד הרדב"ז בח"א (סי' עג) וז"ל: כללא דמילתא קידושי הקראים בפני עדיהם אינן קידושין, לפי שהם פסולים לעדות, לפיכך אין בהם חשש ממזרות, ומותרים לבא בקהל. וכבר היה מעשה בסוף מחזור רס"ז, שקהל גדול מהקראים חזרו לדת האמת על ידי הנגיד רבינו אברהם החסיד, וכמ"ש בס' כפתור ופרח (פרק ה), וקרוב הוא שהיה בנו של הרמב"ם ז"ל, ועוד היום המשפחות ההם ידועות במצרים, ומהם כהנים וישראלים מיוחסים, ולא היה אדם פוצה פה עליהם, אלא אדרבה נתחתנו בהם גדולי קהלות מצרים הרבניים. וכבר כתבתי בתשובה אחרת שאם יסכימו עמי חברי אני מתירם. ושוב העידו לפני שהרב מהר"ר יעקב בירב היה מתירם, וכן הרב מהר"ר שמואל הלוי היה מתירם. וכן מצאתי בתשובה להרמב"ם שמשמע ממנה שהיה פשוט לו שמותרים הם לבא בקהל וכו'. עכת"ד. וכ"כ הגאון מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב (סוף סי' לג) וז"ל: "וכבר נעשה מעשה על ידינו לקרבם תחת כנפי השכינה על פי שלשה עמודי עולם, והם, הרב מהר"ר יעקב בי רב, ומהר"ר שמואל בן חכים הלוי, ומורינו הרדב"ז, וכמו שכתבתי בפסק שלי, וגם הוספנו עוד ראיות על היתר הקראים כשמקבלים עליהם דברי חברות, ועשינו אותן סניף לדברי רבותינו ז"ל". ע"ש.חזינן שהעלו הפוסקים שהם נקראים ישראלים ורק שיש בהם בעיה של ממזרות שקדושיהם קדושין אמנם הגט שעושים אינו גט מבחינת ההלכה ולכן יש בהם בעיה של ממזרות. ומכיון שהם ישראלים מומרים ודאי שקבריהם מטמאים באהל, ולכן אין לכהן לטוס מעל גבי קבריהם. כנלענ"ד.
♦
וכן ראיתי בשו"ת מהר"ם טראני חלק ב (סימן כט) שכתב שהקראים מטמאים באהל וכ"כ הרב בית הלל יו"ד (סימן שעב). וכ"כ בספר חוקת הגר (עמוד פז אות יב) שהקראים מטמאים באהל שהם נחשבים כישראל מומר וישראל שחטא אע"פ שחטא ישראל הוא. וציין שכן כתב בשו"ת המבי"ט חלק ג (סימן כב) והנימוק לזה כתב וז"ל והני צדוקים ניתן להם תורה בכלל כל ישראל וקבלוה אבותם בהר סיני אלא שאח"כ כפרו בתורה שבע"פ וא"כ הם מטמאים באהל כישראלים וגם מדממעטי עכו"ם מדכתיב אתם קרוים אדם ואין אומות העולם ע"א קרוי' אדם משמע דאוה"ע שהם העכו"ם לבד הוא דאין מטמא באהל דהא מילתא חידוש שחדשה תורה דאע"ג דגוים נמי מטמאים במגע ובמשא אין מטמאין כדילפינן מדכתיב במדין כל הורג נפש וכל נוגע בחלל דבעי טומאת שבעה וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל ולא כתיב אדם ואפ"ה ממעטים להו מטומאת אהל מדכתיב אדם חדוש הוא בגוים ואין לך בו אלא חידושו דהני צדוקין אינם נכללין בכלל גוים ותולעת יעקב הן מכלל ישראל ע"ש. וכ"כ השדי חמד בפאת השדה כללים מערכת הבית (סימן לד אות כ) שהקראים מטמאים באהל וציין שם לדברי המבי"ט וכן לדברי המהרימ"ט הנ"ל ושכן כתב הרב פתח הדביר (סימן ד אות ז) משם המבי"ט הנ"ל שקברי הקראים מטמאים באהל. וכ"כ בספר אהל יצחק חלק יו"ד (סימן לב) בשם המבי"ט הנ"ל שקברי הקראים מטמאים באהל ע"ש.
ומאחר שחזינן שהקראים נחשבים לישראלים מומרים ולכן דינם כישראל שמטמאים באהל ולכן אין לכהן לטוס מעל גבי קבריהם במטוס או ברכבל כנלענ"ד.
♦
ז. תמצית ומסקנות הדברים
בסיכום:א. אין לכהן לטוס או לנסוע ברכבל מעל בית קברות של הקראים, שהם נחשבים לישראל מומר שהוא מטמא באהל. ורק קברי עכו"ם אינם מטמאים באהל ויכול לטוס כהן מעל בתי קברות של עכו"ם, אבל מעל גבי בית קברות של קראים אסור לו לטוס. וכן אם יעשו רכבל מגן הפעמון עד שער האשפות אין לכהן לנסוע ברכבל זה, כל שהוא עובר מעל גבי בית הקברות של הקראים. [עיין בשו"ת מהר"ם טראני חלק ב (סימן כט) שכתב שהקראים מטמאים באהל. וכ"כ הרב בית הלל יו"ד (סימן שעב). וכ"כ בספר חוקת הגר (עמוד פז אות יב) שהקראים מטמאים באהל שהם נחשבים כישראל מומר וישראל שחטא אע"פ שחטא ישראל הוא וציין שכן כתב בשו"ת המבי"ט חלק ג (סימן כב). וכ"כ פתח הדביר (סימן ד אות ז) משם המבי"ט חלק ג (סימן כב). ובספר אהל יצחק חלק יו"ד (סימן לב). ובשדי חמד בפאת השדה כללים (מערכת הבית סימן לד אות כ)].
ב. אין גויים מטמאים באהל ולכן מותר לכהן לטוס מעל בית קברות של גויים. [עיין שו"ע (סימן שעב סעיף ב). ובברכי יוסף שם. ובשו"ת מהרש"ם חלק ב (סימן רלג). ובשו"ת חלקת יעקב יו"ד (סימן רטו). ובשו"ת אגרות משה חלק א (סימן רל ענף ג). ובחלק ב יו"ד (סימן קסו). ובשו"ת דברי יציב חיו"ד (סימן רכח). וכן כתב בשו"ת משנה הלכות חלק ט (סימן רכו) שבמטוס דהוי באויר מותר לעבור מעל קברי עכו"ם דהסכמת הפוסקים דבאוהל מותר. וכ"כ בשו"ת ישועות מלכו יו"ד (סימן ע) שבקברי עכו"ם אין להחמיר והמחמיר הרי הוא מן המתמהין ויש לסמוך על רוב הפוסקים. וראה עוד מה שהארך בזה בספר פי כהן (שער יא) שכתב לפ"ז אין לחוש מלנסוע מעל גבי קברי עכו"ם והחושש אינו אלא מן המתמהין. ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ב (סימן תקסח)].
בברכת התורה
בניהו דיין
♦ ♦ ♦