ישיבת מאור טוביה, מצפה יריחו
עבר ושיהה באיסור
פתיחה
הגמרא (שבת דף לז ע"ב) מביאה שני ספקות בעניין שהייה:א. שכח בערב שבת קדירה שלא התבשלה כל צרכה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ונגמר בישולה בשבת, האם בדיעבד מותר לאכול תבשיל זה בשבת.
ב. עבר אדם ושיהה קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה האם קנסוהו חכמים ואסרו את התבשיל או לא: "בעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת מהו... איבעיא להו עבר ושהה מאי מי קנסוהו רבנן או לא".
במאמר זה נדון בשיטות הראשונים השונות בביאור ספקות הגמרא.
♦
א. סוגית הגמרא
תבשיל שהושהה מערב שבת האם נאסר באכילה
מסתפקת הגמרא (שבת דף לז ע"ב): שכח בערב שבת קדירה שלא התבשלה כל צרכה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ונגמר בישולה בשבת, האם בדיעבד מותר לאכול תבשיל זה בשבת לפי מי שאוסר להשהות כך. שתק רבי חייא בר אבא ולא השיב להם דבר, למחר יצא רבי חייא ודרש: המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל. כל זה לעניין מי שעבר על איסור בישול אבל בנוגע לשאלתכם לגבי העובר על איסור שהייה, אין חילוק בין שוגג למזיד, אלא דין המאכל שווה בשני המקרים: "בעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת מהו אישתיק ולא א"ל ולא מידי למחר נפק דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא".רבי חייא סתם ולא פירש מה הדין בשני המקרים בנוגע לתבשיל שהושהה - האם נאסר הוא באכילה או לא, והגמרא (שם, לח עמוד א) מביאה שתי דעות בפירוש דבריו:
רבה ורב יוסף סוברים שכוונת רבי חייא להורות בשני המקרים להיתר. סברתו להקל בדין העובר על איסור שהייה יותר מדין המבשל בשבת היא כי מבשל בשבת עשה מעשה אסור ולכן במזיד לא יאכל, אבל זה שהשהה קדירה מערב שבת על הכירה האיסור נעשה בחוסר מעשה, ולכן אפילו אם עבר והשהה במזיד- מותר לו לאכול את התבשיל[2].
רב נחמן בר יצחק סובר שכוונת רבי חייא להורות בשני המקרים לאיסור. סברתו להחמיר בדין העובר על איסור שהייה יותר מדין המבשל בשבת, כי מבשל בשבת בשוגג לא יבוא להערים לבשל במזיד ולומר שוגג הייתי, שכן לא נחשדו ישראל לחלל שבת באיסור דאורייתא, לכן בשוגג יאכל. אבל זה שהשהה קדירה מערב שבת, שאינו אלא איסור דרבנן, יש לחשוש שמא יבוא להערים להשהות במזיד ויאמר שכחתי. לכן גזרו שאפילו אם היה הדבר בשוגג גם כן לא יאכל: "מאי ול"ש רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא מבשל הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל אבל האי דלא קא עביד מעשה במזיד נמי יאכל רב נחמן בר יצחק אמר בלאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל".
נמצא שרבה ורב יוסף נחלקו עם רב נחמן בר יצחק האם מחמת זה שאיסור שהייה קל יותר יש להקל בדיעבד שגם המזיד יאכל, או להפך כיוון שאיסור שהייה קל יותר, יש חשש שאנשים יערימו לעשותו במזיד ולומר שהם שוגגים, ולכן יש להחמיר גם בשוגג.
♦
לפני הגזירה רבי חייא התיר באכילה תבשיל שהושהה במזיד ולאחר הגזירה תבשיל שהושהה בשוגג
הגמרא (שם, שם) מקשה על פירושם של רבה ורב יוסף ממה שנאמר בברייתא: "שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בד"א בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו אבל חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו בין בשוגג בין במזיד יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני שמצטמק ורע לו ותבשיל שבישל כל צורכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו וכל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופולים ובשר טרוף אסור וכל המצטמק ורע לו מותר".הגמרא (שם, שם) מפרשת את הקושיא. בברייתא מבואר שאם השהו תבשיל שלא בישל כל צרכו על כירה שאינה גרופה, התבשיל נאסר דווקא אם היה הדבר במזיד, אבל אם נשתהה התבשיל בשוגג- הרי זה מותר, והלא רבי חייא בר אבא הורה שאין חילוק בין שוגג למזיד בעניין זה. לפי הפירוש של רב נחמן בר יצחק שכוונת רבי חייא בר אבא היא שהתבשיל אסור בשני המקרים, הרי שאין קושיה מן הברייתא להוראתו של רבי חייא בר אבא, כי יש לומר שהברייתא שמחלקת בין שוגג למזיד לעניין שהייה נשנתה קודם הגזרה שגזרו חכמים לאסור תבשיל שנשתהה אפילו בשוגג, ואילו הוראתו של רבי חייא שאוסרת את התבשיל בין בשוגג ובין במזיד נאמרה לאחר הגזירה. אבל לפי פירושם של רבה ורב יוסף שאמרו שרבי חייא בר אבא הורה להתיר בין בשוגג ובין במזיד, הרי שהוראה זו קשה בכל אופן. אם רבי חייא הורה כן קודם הגזירה, קשה מה שהורה בנוגע לתבשיל שהושהה במזיד, שהרי הוא התיר את התבשיל באכילה ואילו הברייתא אוסרת אותו. ואם תאמר שרבי חייא הורה כן לאחר הגזרה, קשה גם הוראתו בנוגע לתבשיל שנשתהה בשוגג, שכן הוא התיר אותו באכילה, ואילו לאחר הגזירה התבשיל בוודאי אסור בין בשוגג ובין במזיד: "קתני מיהא תבשיל שלא בישל כל צורכו בשלמא לרב נחמן בר יצחק לא קשיא כאן קודם גזרה כאן לאחר גזרה אלא רבה ורב יוסף דאמרי להיתירא אי קודם גזרה קשיא מזיד אי לאחר גזרה קשיא נמי שוגג".
מסיקה הגמרא (שם, שם) אכן פירושם של רבה ורב יוסף קשה: "קשיא".
♦
קנסו את השוכח כי רבו המשהין במזיד
מבארת הגמרא (שם, שם) מאיזה טעם נגזרה הגזירה: "מאי גזירתא דאמר רב יהודה בר שמואל א"ר אבא אמר רב כהנא אמר רב בתחילה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל וה"ה לשוכח משרבו משהין במזיד ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח".♦
רבי מאיר ורבי יהודה סותרים את דברם בברייתא לגבי שתי כירות המתאימות
הגמרא (שם, שם) מקשה סתירה מדברי רבי מאיר ורבי יהודה בבריתא על דבריהם בברייתא לעיל (שם לז ע"א)[3].רבי מאיר בברייתא סובר שאם השהו דבר שהתבשל כל צרכו על גבי כירה מותר לאוכלו בין אם הוא חמין ובין אם הוא תבשיל, ואילו בברייתא של שתי כירות מתאימות התיר רבי מאיר להשהות מערב שבת רק חמין בלבד.
רבי יהודה בברייתא סובר שתבשיל שהתבשל כל צרכו שהשהו אותו על כירה אסור לאוכלו אם הוא מצטמק ויפה לו, ואילו בברייתא של שתי כירות מתאימות רבי יהודה מתיר להשהות על כירה בין חמין ובין תבשיל.
מתרצת הגמרא (שם, לח ע"א) שרבי מאיר סובר שלכתחילה אסור להשהות תבשיל על כירה, אבל אם עבר ושיהה מתיר רבי מאיר בדיעבד את התבשיל באכילה. רבי יהודה מתיר להשהות תבשיל בכירה גרופה וקטומה, אבל בכירה שאינה גרופה וקטומה אוסר רבי יהודה לעשות כן, ולכן הוא אוסר אף בדיעבד את התבשיל באכילה: "קשיא דר' מאיר אדר' מאיר קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דר' מאיר אדר"מ לא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד דר' יהודה אדר' יהודה נמי לא קשיא כאן בגרופה וקטומה כאן בשאינה גרופה וקטומה".
♦
אם רבי מאיר ורבי יהודה צריכים את שני החילוקים מדוע הגמרא הביאה חילוק אחד מהם לכל אחד
תוספות (שבת דף לח ע"א ד"ה הא) כתבו שלרבי מאיר ולרבי יהודה צריך לומר את שני החילוקים, שכן לר"מ לא מספיק החילוק של לכתחילה בדיעבד, כי לעיל התיר רבי מאיר חמין אפילו כמאכל בן דרוסאי, ואילו כאן אסר חמין אפילו בדיעבד אם הם לא התבשלו כל צרכם, כמו כן, רבי יהודה הקל כאן בחמין בכירה שאינה גרופה וקטומה ואילו לעיל אסר כל דבר בכירה שאינה גרופה וקטומה: "לא סגי בהאי שינויא דהא לעיל שרי ר' מאיר סתם חמין דהויא אפי' לא הוחמו כל צורכן אפי' לכתחלה והכא אסר חמין שלא הוחמו כל צורכן אפי' דיעבד אלא צריך לשנויי כדמשני אקשיא דר' יהודה אדר' יהודה הא בגרופה וקטומה הא בשאינה גרופה ואדרבי יהודה נמי צריך לשנויא דהא לכתחלה הא דיעבד דהא בשאינה גרופה אסר לעיל אפי' חמין שנתבשל כל צרכו והכא שרי אלא דאיכא לשנויי הא לכתחלה הא דיעבד".לפי דברי התוספות יש לשאול - אם רבי מאיר ורבי יהודה צריכים את שני החילוקים, מדוע הגמרא הביאה רק חילוק אחד מהם לכל אחד?
נראה לבאר, הגמרא שאלה על רבי מאיר, שבברייתא כאן הקל ובברייתא לעיל החמיר, וחילקה רק בין להקל בדיעבד ללהחמיר לכתחילה, ולא בין כירה גרופה וקטומה לכירה שאינה גרופה וקטומה, כי החילוק בין כירה שגרופה וקטומה לכירה שאינה גרופה וקטומה הוא סיבה להחמיר בברייתא כאן ולא להקל.
כמו כן, הגמרא שאלה על רבי יהודה, שבברייתא כאן החמיר ובברייתא לעיל, הקל וחילקה רק בין כירה גרופה וקטומה לכירה שאינה גרופה וקטומה, כי החילוק של לכתחילה בדיעבד הוא סיבה להקל בברייתא כאן ולא להחמיר.
♦
האם עבר ושהה קנסוהו חכמים
הגמרא (שם, שם) מעלה ספק נוסף אם עבר אדם ושיהה קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה האם קנסוהו חכמים ואסרו את התבשיל או לא: "איבעיא להו עבר ושהה מאי מי קנסוהו רבנן או לא"הגמרא (שם, שם) מביאה ראיה ממעשה שאמר רבי חנינא שרבי יוסי הלך לציפורי ומצא חמין שנשתהו על גבי כירה שאינה גרופה ולא אסר להן. אולם הוא מצא גם ביצים מצומקות ומבושלות היטב שנשתהו על גבי כירה שאינה גרופה ואסר אותן להן. האם לא אסר רבי יוסי את הביצים באכילה באותה שבת מפני שנשתהו באיסור? הרי שתבשיל שנשתהה בשבת על כירה שאינה גרופה אסור באכילה: "ת"ש דאמר שמואל בר נתן א"ר חנינא כשהלך רבי יוסי לציפורי מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן מאי לאו לאותו שבת".
דוחה הגמרא (שם, שם), יתכן שרבי יוסי רק אסר להם להשהות לכתחילה ביצים אחרות לשבת הבאה אבל לא אסר עליהם לאכול את הביצים המצומקות שמצא על הכירה באותה שבת: "לא לשבת הבאה".
♦
ביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן
מעירה הגמרא (שם, שם), אכן ביצים שהן כבר מצומקות מצטמקות ויפה להן, ולכן אסר רבי יוסי מכך שאמר רב חמא בר חנינא שהתארח עם רבי במקום אחד ביום חול והביאו לפניהם ביצים מצומקות שנצטמקו עד שנעשו דקות כמין תפוחי בר קטנים ואכלו מהם הרבה.מזה שציין רב חמא שאכלו הרבה מביצים אלו, משמע שהיה טעמן משובח, הרי שביצים מצומקות משתבחות והולכות ככל שהן מצטמקות יותר: "מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו אין דאמר רב חמא בר חנינא פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין ואכלנו מהן הרבה"
♦
ב. ביאור ספקות הגמרא
מחלוקת רש"י ותוס'
בביאור הספק הראשון של הגמרא ביאר רש"י (שם ד"ה שכח), שלמרות שלדעתו הלכה כחנניה שמותר לכתחילה להשהות מאכל בן דרוסאי על כירה שאינה גרופה וקטומה, ספק הגמרא הוא לשיטת האוסרים להשהות תבשיל שאינו מבושל כל צרכו: "אליבא מאן דאסר".אולם תוספות (שם ד"ה שכח) ביארו שלמרות שהלכה כחנניה שמותר לשהות אף לכתחילה על כירה שאינה גרופה, הספק הראשון של הגמרא מדבר בתבשיל שלא התבשל כמאכל בן דרוסאי, שחנניה מודה שאסור לשהותו לכתחילה על גבי כירה שאינה גרופה או בקדירה חייתא שאינה מבושלת כלל[4]: "אע"ג דקיי"ל כחנניא הכא בעי בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי דמודה ביה חנניא אי נמי בעי אפי' בקידרא חייתא".
♦
האם הלכה כחנניה מכח הראיות לכך או שהגמרא הכריעה כך
רש"י ותוספות נחלקו לשיטתם בביאור הסוגיה שהייה על כירה שאינה גרופה וקטומה לעיל (שבת לו ע"ב), האם הגמרא עצמה הכריעה כחנניה או מכח הראיות שיש הלכה כחנניה, אך הגמרא עצמה לא הכריעה בדבר.לדעת רש"י הלכה כחנניה מכח הראיות שיש שהלכה כמותו, אבל הגמרא עצמה לא הכריעה בדבר. לכן לאחר שהגמרא הביאה את דעת רב ששת בשם רבי יוחנן שפסק כחנניה, היא הביאה כמה אמוראים שפוסקים כחכמים. אולם תוספות סוברים שהגמרא עצמה הכריעה כחנניה ולכן היא עשתה חסורי מחסרא כדי להעמיד את המשנה כמותו, ולא ניתן להסביר את הספק לשיטת חכמים, כי אז נראה מהגמרא שהלכה כחכמים.
♦
עבר ושיהה במזיד תבשיל שהתבשל כל צרכו
בביאור הספק השני של הגמרא ביאר רש"י (שבת דף לח ע"א ד"ה עבר) ששאלת הגמרא היא מה הדין בתבשיל שהיה מבושל כל צרכו[5] אם עבר ושיהה במזיד: "עבר ושהה במזיד מאי מותר לאוכלה או לא"על הסבר רש"י לכאורה יש לשאול, הרי בזה בדיוק חלקו רבי מאיר ורבי יהודה ובמה הסתפקה הגמרא?
נראה להסביר שהגמרא שאלה כמו מי הלכה ולמרות שבמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, רבי יהודה מודה שבאיסור דרבנן שוגג מותר ומזיד אסור. לכן הסתפקה הגמרא בעניין מחלוקת זו במזיד במבושל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אם הלכה כרבי מאיר או כרבי יהודה.
♦
לשיטת רבי יהודה האם עבר ושיהה תבשיל שהתבשל כל צרכו אסור אפילו בשוגג
אמנם תוספות (שם, ד"ה עבר) ביארו שהספק השני של הגמרא הוא בדעת רבי יהודה שאמר שאדם שעבר ושיהה תבשיל שהתבשל כל צרכו אסור, האם הכוונה דווקא במזיד או אפילו בשוגג[6]: "בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי ליכא לאוקמי דהא כבר פשט לעיל לאיסורא כרב נחמן בר יצחק ונראה לר"י דמבעיא ליה בבשיל ובשוגג ואליבא דר' יהודה אע"ג דאין הלכה כר' יהודה אי אסר מצטמק ויפה לו דוקא במזיד או דילמא אפי' בשוגג ומייתי ראיה ממעשה דר' יוסי דאסר ומשמע ליה דאפי' בשוגג היה מדקאמר ונשתהו ולא קאמר ושיהו".על הסבר התוספות לכאורה יש לשאול, מניין שהספק הוא בדעת רבי יהודה, הרי בלשון הספק של הגמרא, רבי יהודה לא הוזכר כלל?
נראה לתרץ שמתוך מהלך הגמרא מוכח שהספק הוא בדעת רבי יהודה.
תחילה הגמרא תירצה את דברי רבי יהודה כדי שלא יסתרו את דבריו בברייתא לעיל (שבת לז ע"א), והמשיכה לשאול בסתם מה הדין בשוגג. והגמרא התכוונה לדברי רבי יהודה שהתבארו לפני כן, והביאה ראיה על דעת רבי יהודה מדברי רבי יוסי, שכן הלכה כמותו בכול מקום, וכן במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה.
♦
האם למרות שהלכה כחנניה ניתן להעמיד את הגמרא כדעת חכמים
רש"י ותוספות נחלקו לשיטתם בביאור הגמרא, האם למרות שהלכה כחנניה ניתן להעמיד את הגמרא כדעת חכמים או לא.לדעת רש"י, למרות שהלכה כחכמים, ספק הגמרא הוא לשיטת חכמים ואין בכך קושיה כיוון שהגמרא לא הכריעה בשאלה האם הלכה כחנניה או כחכמים. אולם תוספות סוברים שהגמרא הכריעה שהלכה כחנניה ולכן לא ניתן להעמיד כחכמים, אלא השאלה היא לא להלכה אלא על דעת רבי יהודה.
♦
שכח ושיהה תבשיל שהתבשל כל צרכו
הרי"ף (שבת דף טז ע"ב דפי הרי"ף ד"ה והיכא דשכח) ביאר שהגמרא הסתפקה בשכח ושיהה תבשיל שהתבשל כל צרכו, והלכה כחכמים שזה אסור לכתחילה.תחילה שאלה הגמרא מה הדין בשכח ושיהה תבשיל שאינו מבושל כל צרכו, ולמסקנה הכריעה שגזרו שוגג משום מזיד. אח"כ הגמרא חזרה ושאלה האם גם בתבשיל שהיה מבושל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו גזרו חכמים שוגג משום מזיד או לא. הגמרא הביאה ראיה מהמעשה של רבי יוסי שאסר בדיעבד מצטמק ויפה לו אפילו כשזה נעשה בשגגה[7][8], ודחתה את הראיה, שכן יתכן שאסר להם לשבת הבאה בלבד אבל בדיעבד זה היה מותר באכילה.
להלכה, כיוון שהספק לא נפשט בגמרא, הולכים מספק לקולא: "והיכא דשכח מידי דבשיל כל צרכיה ומצטמק ויפה לו, הא מילתא איבעיא לן בגמרא ולא אפשיטא, ולקולא עבדינן ולא אסרינן לההוא תבשיל דספיקא דרבנן הוא ולקולא".
♦
בספק הראשון מדובר בתבשיל שלא התבשל כמאכל בן דרוסאי, בספק השני מדובר בתבשיל שהתבשל כל צרכו ומצטמק וטוב לו
בעל המאור (דף טז ע"א בדפי הרי"ף) בביאור הספק הראשון כתב שהלכה כחנניה, ולמרות שהלכה כחנניה שמותר להשהות אף לכתחילה על כירה שאינה גרופה, מדובר בתבשיל שלא התבשל כמאכל בן דרוסאי שחנניה מודה שאסור להשהותו לכתחילה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה. ופשטה הגמרא שאסור בין בשוגג ובין במזיד. ושוב הסתפקה הגמרא בעבר ושיהה תבשיל שהתבשל כל צרכו ומצטמק וטוב לו, שאסור במקומם של רב ושמואל שנהגו בזה איסור ולא פשטה את הספק. ופוסקים לקולא: "ודבעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו בשלא הגיע למאכל בן דרוסאי ושכחה ע"ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה ואסיקנא לאיסורא כר"נ בר יצחק ודאיבעיא להו עבר ושהה מאי בתבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו בדוכתא דנהיגי ביה איסור... וכיון דלא אפשיטא בגמ' נקטי' לקולא ולא אסרי' לי' להאי בישולא בדיעבד כדברי הרי"ף ז"ל".בעל המאור (שם, שם) שאל מדוע הגמרא לא פשטה זאת מדעת רבי יהודה בברייתא שאסר בדיעבד מבושל כל צרכו ומצטמק וטוב לו, הרי הלכה כמותו כנגד רבי מאיר. והשיב שהגמרא הסתפקה בדעת רבי יהודה אם כוונתו לאסור רק בלכתחילה או גם בבדיעבד, שכן למרות שמדברי רבי מאיר מוכח שמדובר בבדיעבד, בדברי רבי יהודה אין הכרח שמדובר בבדיעבד[9]: "ואם תשאל אמאי לא פשטה מברייתא דקתני ר' יהודה אומר חמין שהוחמו כל צרכן מותרין מפני שמצטמק ורע להם ותבשיל שבישל כל צרכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו היא גופא איבעיא להו האי מותרין ואסורין לכתחלה הוא דשרי לשהינהו במצטמק ורע לו ואסור לשהינהו במצטמק ויפה לו אבל דיעבד אידי ואידי שרי או דילמא דיעבד נמי אסור כל שמצטמק ויפה לו ולא איפשיטא".
על שיטת בעל המאור יש לשאול מה יענה על ראיית התוספות, שהוכיחו שרבי יהודה מדבר בדיעבד, שהרי בברייתא לעיל רבי מאיר ורבי יהודה אסרו כל תבשיל על כירה שאינה גרופה וקטומה, ואילו כאן הם התירו חמין שמצטמק ורע לו.
נראה להשיב שאין הכרח מלשון הברייתא שרבי יהודה מודה בזה לרבי מאיר, ויתכן שרבי יהודה סובר שמותר לכתחילה להשהות על כירה שאינה גרופה וקטומה במצטמק ורע לו ועל כירה שגרופה וקטומה במצטמק וטוב לו, ובדיעבד גם על כירה שאינה גרופה וקטומה מותר מצטמק וטוב לו.
♦
השגות הרמב"ן על שיטת בעל המאור ודחייתן
הרמב"ן (מלחמת ה' מסכת שבת דף טז ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ועוד כתב) השיג על בעל המאור שתי השגות, וכתב שבוודאי רבי יהודה מדבר בברייתא על בדיעבד:ראשית, אם רבי יהודה לא מדבר בברייתא על בדיעבד, מדוע לא אמר לשון מותר אלא חמין שהוחמו כל צרכן מותרים.
שנית, אם רבי יהודה לא מדבר בברייתא על בדיעבד, אין מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה, כי רבי מאיר התיר בדיעבד מצטמק ויפה לו אפילו במזיד ואילו רבי יהודה אסר רק לכתחילה. אלא על כרחך שרבי יהודה אסר בדיעבד במזיד מצטמק ויפה לו, והלכה כמותו: "ועוד כתב וז"ל ואם תשאל אמאי לא פשטה מברייתא וכו' היא גופה קא מיבעיא האי מותרין ואסורין לכתחלה הוא וכו' אבל דיעבד אידי ואידי שרי אמר הכותב אל יסמוך על רבינו הגדול בזה חס ושלום שיעלה על דעתו לומר דמצטמק ויפה לו לא יהא אסור אפילו דיעבד דהא ברייתא קתני חמין מותרין ולא קתני מותר אלמא דיעבד קאמר ועוד דא"כ מאי בינייהו".
נראה ליישב את דעת בעל המאור בכך שמלשון רבי יהודה בברייתא נראה שמדובר על לכתחילה ולא בדיעבד.
כתוב בברייתא (שבת דף לח ע"א): "שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת, בשוגג יאכל במזיד לא יאכל במה דברים אמורים בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו. אבל חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו, בין בשוגג בין במזיד יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין, מפני שמצטמק ורע לו ותבשיל שבישל כל צורכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו, וכל המצטמק ויפה לו... אסור וכל המצטמק ורע לו מותר".
הרי שרבי מאיר נקט במילים יאכל או לא יאכל, שזה לשון בדיעבד, אך רבי יהודה שינה ואמר מותרים, משמע לכתחילה. ובפרט שבעניין תבשיל שהתבשל כל צרכו הוא נקט בלשון אסור, שמשמע שזה לכתחילה אבל בדיעבד גם במזיד מותר[10].
הרמב"ן (מלחמת ה' מסכת שבת דף טז ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ועוד כתב) הוסיף להשיג על שיטת בעל המאור, שאם מצטמק ויפה לו מותר גם במזיד, איך הגמרא (שבת דף לז ע"ב) הביאה ראיה שרב הונא סבר שמצטמק ויפה לו מותר לכתחילה מכך שרב אשי שימש את רב הונא והשהה עבורו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כסא דהרסנא ורב הונא אכל, אולי רב הונא אכל זאת כי בדיעבד מותר לאכול מצטמק וטוב לו שהשהו על כירה שאינה גרופה וקטומה ולא כי מותר לכתחילה: "ועוד דאמרי' לעיל ושהי' ליה כסא דהרסנא ואכל ולא ידענא אי משום דקסבר מצטמק ויפה לו מותר אלמא מאן דאמר אסור לא היה אוכל"
נראה ליישב לפי גירסת הגמרא לפנינו שכתוב "ושהין ליה" משמע באופן קבוע נהגו להביא לרב הונא כסא דהרסנא ולכן התיר לכתחילה, אלא שחזרה הגמרא והסתפקה אולי כסא דהרסנא זה לא מצטמק וטוב לו אלא מצטמק ורע לו.
♦
עבר ושיהה מאכל שמבושל כמאכל בן דרוסאי ומצטמק וטוב לו
בעל המאור (דף טז ע"א בדפי הרי"ף) מביא הסבר נוסף לספק השני מה הדין כשעבר ושיהה, ומסביר שמדובר במאכל שמבושל כמאכל בן דרוסאי ומצטמק וטוב לו, שאסור לכולי עלמא[11]: "אי נמי בתבשיל שלא בישל כל צרכו אלא שהגיע למאכל בן דרוסאי ומצטמק ויפה לו שהוא אסור לדברי הכל בין למדינחאי בין למערבאי אסור לשהוייה לכתחלה וכיון דלא אפשיטא בגמ' נקטי' לקולא ולא אסרי' לי' להאי בישולא בדיעבד כדברי הרי"ף ז"ל".♦ ♦ ♦