מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
ברכת שהחיינו במילת ממזר, ושאר ברכות על ממזר
אורך ימים ושנות חיים למעלת כבוד ידיד נפשי הרה"ג מפורסם לש"ת, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, בעל גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים ושא"ס.ראיתי חקירותיך בעניין ברכות על מילת ממזר ובכל הדינים, והנני לכתוב בזה הנלע"ד.
♦
א. ברכת שהחיינו במילת ממזר
בשו"ע יו"ד ס' רס"ה ס"ד איתא, ממזר כישראל הוא ומברכין עליו ברכת מילה עד כורת הברית אבל אין מבקשין עליו רחמים, ומפרסמין בשעת מילתו שהוא ממזר עי"ש. ולפו"ר נראה דכמו שמברכין ברכת המילה במילת ממזר, ה"ה ברכת שהחיינו דקאי על מצות המילה יש לברך במילת ממזר. אולם, בס' אבני האפוד (ח"ב נושא האפוד סו"ס כ"ד) כתב דאין לברך שהחיינו במילת ממזר עי"ש, וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים (ח"א ס' קנ"ט), ובס' ברכת השיר והשבח (מה"ת פט"ז ס"ז) עי"ש. וגם בשו"ת מעשה אפוד (ח"א ס' קי"א) הביא מס' למען בריתו להגר"ש דביליצקי זצ"ל (הל' מילה בסדר מילת ממזר ס"ה), דאין לברך שהחיינו במילת ממזר עי"ש, וכ"כ לי הגר"א נבנצאל דלא יברך שהחיינו במילת ממזר. וניחזי אנן בזה.ולכאו' ה"ז תליא באם מברכין שהחיינו על פירות המורכבים כיון שיצירתם הוי ע"י עבירה, דשו"ת הלכות קטנות (ח"א ס' ס') ס"ל שלא לברך. אולם, בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א ס' ס"ג) פליג ע"ד, וס"ל שמברכין שהחיינו על פרי המורכב עי"ש, וע"ע מה שהבאנו ע"ז בבית מתתיהו ח"ג ס' מ"ז או"ב עי"ש. וכתב בשו"ת אגרות משה (ח"ב או"ח ס' נ"ח), דאם ברכת שהחיינו באה משום השמחה אין ראוי לברך ולשמוח מפני שנולד ע"י עבירה. וא"כ לכאו' ה"ה דאין לשמוח ע"י ברכת שהחיינו במילת ממזר, שנוצר ע"י עבירה[2].
אולם י"ל דשאני ברכת שהחיינו על המילה, דקאי על מצות מילה, וכיון שחייב האב למול בנו ממילא הוא מברך שהחיינו על המילה. ובתוס' סוכה מ"ו ע"א כתבו דברכת שהחיינו במילה על השמחה וההנאה מהמצוה. וא"כ אף בבן ממזר מברך שהחיינו על שמחתו בקיום המצוה במילה. דרק בברכת שהחיינו על פרי ס"ל להלק"ט דאין לברך, שברכת שהחיינו על הפרי מברכות השבח היא שמודה ומשבח לה' על שזימן לפניו פרי חדש, ולהכי כיון שמעשה ההרכבה נעשה נגד רצון הבורא ל"ש להודות ולשבח לה' על דבר שנעשה נגד רצונו. וכ"כ בדעת הלק"ט בס' מנחת מאיר [רויז] (ס' ל"ח אות ה') עי"ש. והשאילת יעב"ץ ס"ל שברכת שהחיינו על הפרי הויא מברכת הנהנין, וכמו שמברך על פרי המורכב קודם שאוכל ה"ה מברך עליו ברכת שהחיינו עי"ש. וכ"כ בס' מעשה חמד (חלק הסימנים ס' י"ז בהך פלוגתא) עי"ש, וע"ע בס' תולדות נח (בחלק הסימנים ס' י"ז), ובס' שלמי יוסף ברכות (ס' קצ"ד אות כ'). ובס' באר המועדים להג"ר אברהם בנדיקט זצ"ל (ח"ב ס' כ"ד) כתב עפ"ז לבאר את ספק הרעק"א (או"ח ס' כ"ו) אם מברכין שהחיינו בפרי ערלה, דאם ברכת שהחיינו היא מברכה"נ ל"ש לברך, כיון שאסור באכילה, אבל אם ברכת שהחיינו היא מברכות ההודאה, והגורם לזה הוא השמחה שיש בראיית פרי חדש, התחדשות זו יש גם בפרי ערלה עי"ש[3].
ושו"מ בשו"ת ביכורי שלמה (ח"א ס' מ"ח אות י'), בהך פלוגתא דהלק"ט והשאילת יעב"ץ אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב, וכתב דרק בברכת שהחיינו על הפרי, שהויא רשות, י"ל דאין לברך על המורכב, אולם בברכת המצוה על אתרוג המורכב, שהויא ברכה חיובית, מברך גם ברכת שהחיינו. ואף להלק"ט דאין מברכין שהחיינו על פרי המורכב מברך שהחיינו על אתרוג המורכב, דברכת שהחיינו של יו"ט בשעת נטילה קאי על המצוה שזכה והחייהו לעשות המצוה ולא קאי על הפרי כלל. וא"כ גם ברכת שהחיינו על מצות האתרוג חיובית. וכתב לדון דסברת הלק"ט דאין לברך שהחיינו על מורכב מטעם דנעבדה בו עבירה מאוס לברך עליו, א"כ כ"ש לענין מצוה דמאוס לגבוה דאין לקיים בו מצוה, ואפי' היה מקיים את המצוה, מ"מ אין לברך עליו דהמצוה באה ע"י עבירה. וכמש"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א ס' י"ח) דמצוה שבאה ע"י עבירה כהשבת גזילה אין לברך עליהם עי"ש. וא"כ באתרוג המורכב שכל גידולו בעבירה, א"כ קיום המצוה בא ע"י עבירה עי"ש. ובשו"ת מעשה איש (או"ח ס"ו) כתב דהשאילת יעבץ אזיל לשיטתו במור וקציעה ס' תקנ"א, דברכת שהחיינו על פרי הויא חובה ושפיר ס"ל לברך שהחיינו על פרי המורכב, עי"ש. וע"ע בתשו' תורת חיים [זוננפלד] (ס' נ'). ובעיקר הדבר אם מברכין על אתרוג המורכב, עי' בס' אדרת שמואל מהגר"ש סלאנט זיע"א (עמ' קע"ח), דאין לברך.
והלום ראיתי כן בשו"ת שואלין ודורשין (ח"ח ס' ע"ח), בענין השתתפות בברית מילה לנולד מאיסור, ובתו"ד הביא להך פלוגתא אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב. וכתב לענין ברכת המילה למי שנולד מאיסור, דאיש לא העלה על דעתו דאין לברך ברכת המילה על ילד שנולד מאיסור. וטעמא דמילתא, כיון דהברכות במילה אינן ברכות על הילד, אלא הן ברכות על המצוה. ולא דמי לברכת האילנות, שהיא ברכת השבח. והברכות במילה הן ברכת המצוות על המילה, ואף שברכת שהחיינו וברכת להכניסו הן ברכות השבח, מ"מ כולן על המילה ולא על הילד. ושפיר יש להשתתף בשמחת הברית וקיום המצוה הגדולה של מילה עי"ש. הרי שפשיט"ל שמברכין ברכת שהחיינו וברכת להכניסו במילת ממזר. וכתב לי הג"ר שמאי גרוס (בעל שבט הקהתי): אם מברכין שהחיינו במילת ממזר, אם אינו ידוע יכול, כמו אם מת לו מת והשאיר ירושה.
אמנם י"ל למש"כ בס' ברית אפרים (מילה ס' ט"ו) לחקור בברכת שהחיינו במילה אם מברך על שמחתו שזכה לקיים את המצוה, או שמברך על חידוש הזמן, שמשבח להקב"ה שהחייהו והגיעו לזמן ההוא של חיוב המצוה ולא על שמחתו בקיום המצוה. וכתב עוד לחקור אם ברכת שהחיינו קאי על המילה או שמברך על עיצומו של יום, שהוא יו"ט של אבי הבן, וכשם שמברך בכל יו"ט על עצם היום, ושכן משמע בתוס' עירובין מ' ע"ב, עי"ש. ואם נימא דברכת שהחיינו שמברך על עיצומו של יום, שהוא יו"ט של אבי הבן, כה"ג שבא ע"י עבירת איסור, י"ל דלא יברך שהחיינו[4].
וראיתי בתשו' מעשה אפוד להג"ר ישראל שניאור הנדמ"ח (ח"א ס' קי"א), שכתב לדון דאין לברך ברכת שהחיינו בממזר, שאין שמחת האב שלימה בבן זה, וגם י"ל דאין שייך לברך שהחיינו לזמן הזה, היות שיצירתו של בזה זה בעבירה היא, והוא מאוס לפני הקב"ה. והביא להך פלוגתא אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב, וכתב שהעיקר לדינא שאין מברכין שהחיינו על פרי המורכב, שיצירתו נעשית ע"י עבירה, וגם לענין ברכת האילנות נקטינן דאין לברך על פירות מורכבים. ומסיק לדינא במעשה אפוד שם, שאין לברך ברכת שהחיינו במילת ממזר, יעו"ש.
והנה מש"כ המעשה אפוד דנקטינן לדינא דאין לברך שהחיינו על פרי המורכב, הן אמנם שהביהו"ל ס' רכ"ה הביא להך פלוגתא אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב, ולא הכריע בהך פלוגתא אם לברך אם לאו, אולם בשונה הלכות למרן הגר"ח קנייבסקי (ס' רכ"ה ס"ד), הכריע שיש לברך שהחיינו על פרי המורכב. וביותר בס' אלא ד' אמות של הלכה (פכ"ד ס' י"ד), שמרן הגר"ח קנייבסקי מברך שהחיינו בעצמו על פרי המורכב עי"ש. ואמנם לענין ברכת האילנות על עצי ערלה השיב מרן במועדי הגר"ח (ח"א תשו' ג') יש מחמירין, ויעו"ש מראי מקומות רבים שציינתי ע"ז[5]. וראיתי שגם בס' מעשה חמד ליד"נ הג"ר אליהו כהן (פ"ג ס"א) הביא מהגר"ח קנייבסקי דשפיר לברך ברכת אילנות על פרי המורכב. והביא מהגדש"פ למוהר"ח הכהן, שברכת האילנות אפשר לברך על כלאים אפי' להלק"ט שאין מברכין שהחיינו על פרי המורכב, דלא אמרי זה אלא לענין ברכת שהחיינו, ולא לברכת האילנות, שכוללת שאר האילנות שבעולם. ולא מבואר החילוק בין ברכת אילנות על כלאים, דמברך, לברכת שהחיינו על פרי המורכב, די"ל דאין מברך, עי"ש, ועמש"כ בס' תולדות נח לידידי הג"ר אליהו ברכה (עמ' תת"ו).
אמנם י"ל דשאני ברכת האילנות, דאין הברכה על אילן זה דווקא אשר הוא רואה פה כעת לפניו אלא הברכה היא על הכלל כולו, וכמש"כ בשו"ת נטע שורק (או"ח ס"ט), ומש"ה י"ל שמברך על עץ ערלה אף שאין יכול ליהנות ממנו, כי הברכה היא על האילנות ולאו דווקא על אילן זה. וכ"כ בשו"ת יגל יעקב (או"ח ס' י"ב), שברכת האילנות זהו על שאר האילנות ולהכי י"ל שמברך באילן מורכב עי"ש, וע"ע בשו"ת דובב מישרים (ח"ג ס"ה). וא"כ שברכת האילנות זהו על כללות האילנות שפיר מברך גם על ערלה וכלאים, שאין הברכה על אילן זה שמברך עליו, אלא על כללות האילנות. אולם, בברכת שהחיינו על פרי י"ל שהברכה מתייחסת לפרי שהוא אוכל, וכיון שהפרי נוצר ע"י עבירה ס"ל להלק"ט דאין לברך ע"ז, ושאני ברכת האילנות שהוא על כללות הבריאה[6].
וראיתי בשו"ת ארחותיך למדני (ח"ז ס' כ"ו) שנשאל מכבוד הגאון השואל בעל גם אני אודך שליט"א בדין שהחיינו בהוצאת ספר, במי שלוקח חלילה וחס חידושים מספרים אחרים, ומדפיס אותם בספרו, אם מברך על ספרו הגזול שהחיינו עי"ש, ועיין עוד מה שכתב בספר גם אני אודך תשובות הגרח"א שיינברגר (חלק א' סימן כ"ה). ולכאורה להסוברים שמברכין שהחיינו על פרי המורכב, ואף שזהו נגד רצון השם יתברך מברך שהחיינו על שמחת הלב, א"כ ה"ה בגוזל חידושים מחבירו אם שמח בהוצאת הספר מברך. והנה בבית מתתיהו ח"א בהקדמה הארכנו אם מברכין שהחיינו בהוצאת ספר והבאנו כל השיטות בזה, ונתבאר שם די"ל דברכת שהחיינו בהוצאת ספר היא על היצירה שנוצרה בחיבור הספר, הגורמת לשמחה והנאה עי"ש. וא"כ כיון שהוא יודע בעצמו שלא חידש כלום ורק גזל חידושים מאחרים, האיך יברך שהחיינו על שמחתו והנאתו מיצירת ספר גזול[7].
♦
ב. ברכת להכניסו בבן ממזר
וראיתי בשו"ת שואל ונשאל (ח"א ס' ק"ח), שנשאל באשת איש הפרושה מבעלה והיתה בבית איש נכרי, ואומרים שהיא מפקרת עצמה לזנות גויים וכו', ונולד לה בן. וכתב השואל ונשאל, דלפי המתבאר מדברי מרן הבית יוסף יו"ד ס' רס"ה כשאין שם אב אין לברך רק ברכת המילה ולא ברכת להכניסו, וכן נראה דעת מרן בשו"ע ודלא כיש מי שאומר שזכר מור"ם שם, וכ"ש בניד"ד שלא ידוע למי הוא, וכן נראה מדברי מרן בשו"ע יו"ד ס' רס"ה ס"ד גבי ממזר, יעו"ש. הרי שנקט השואל ונשאל בדעת השו"ע שבבן ממזר אין מברכין ברכת להכניסו.אולם צ"ע בזה, דמ"ש ברכת המילה שמברך המוהל על מצות המילה בשליחות האב למול בנו, ה"נ יברך האב ברכת להכניסו. ומצאתי בס' ברית הלוי ברית מילה ח"א (עמ' תקל"ז), שכתב ע"ד השואל ונשאל הנ"ל, דראייתו מהשו"ע דאין מברך האב להכניסו בבן ממזר, אין מוכרחת, דהרי השו"ע יו"ד ס' רס"ה ס"א ס"ל שברכת להכניסו נאמרת אחרי ברכת המילה, וא"כ מש"כ השו"ע שמברכין ברכת מילה עד כורת הברית הרי שברכת להכניסו נכללת בה, ועל כן נראה פשוט שיכול בעלה של היולדת לברך ברכת להכניסו ולא גרע משליח ב"ד שמברך להכניסו, יעו"ש. וכן מבו' בס' אבני האפוד (ח"ב נושא האפוד סו"ס כ"ד), דאב מברך ברכת להכניסו במילת בנו ממזר עי"ש. וגם בס' בגדי קודש ברית מילה (עמ' קע"ה) כתב לדחות דברי השואל והנשאל מהשו"ע די"ל דמש"כ השו"ע דמברכין ברכת המילה קאי גם על ברכת להכניסו, דלהשו"ע מברכין להכניסו לאחר ברכת המילה עי"ש.
ואולי י"ל דה"ז תליא בגדר ברכת להכניסו אם היא ברכת המצוות או ברכת השבח. ובתוס' פסחים ז' ע"ב הביאו מרבנו תם, דברכת להכניסו ל"ה על זאת הנעשה עכשיו, אלא משבח ומודה להקב"ה שצוונו על המילה כשתבוא לידו, ותיקנוה כאן לגלות ולהודיע שזו המילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם עבודה זרה, ומש"ה א"צ לברך עובר לעשייתו, עי"ש, ומה שהארכנו בזה בבית מתתיהו ח"א ס"ט אות ז'. וא"כ י"ל דאם נימא דברכת להכניסו שמברך האב היא ברכת המצוות על המילה, אז כמו שהמוהל מברך במילת ממזר על המילה ה"ה מברך האב ברכת להכניסו, דקאי על מצות המילה. אולם,ף אם נימא שברכת להכניסו היא ברכת השבח, י"ל דאין ראוי לשבח להשי"ת על מילת בנו ממזר שבא ע"י עבירה.
והלום ראיתי בתשו' והנהגות (ח"ו ס' קצ"ז אות ב') שנשאל בעובדא שאירע שמלו בן הנולד מעכו"ם וישראלית, שבזה הסנדק מברך ברכת להכניסו, וכיון שאין כאן אב לפנינו על המוהל לברך שהחיינו כיון שאין כל ישראל מחוייבין למולו, וכשם שהאב זוכה לקיים המ"ע למול בנו מברך שהחיינו, ה"ה שהמוהל זוכה לקיים המ"ע שעל כל ישראל למול הערל עליו לברך שהחיינו. וכתב לתלות אם המצוה שישראל מצווין למול הערל שביניהם מוטלת על ב"ד, או על כל יחיד ויחיד מישראל. ואם זה מוטל על כל יחיד זכה המוהל בקיום המ"ע של כל ישראל, אבל אם החיוב מוטל על ב"ד, א"כ המוהל א"צ לברך שהחיינו, שהרי המוהל עצמו לא קיים את המצוה, ואינו אלא שליח לקיום המצוה, עי"ש. ועפי"ד י"ל במילת ממזר י"ל שהסנדק יברך ברכת להכניסו [וע"ע בספר כסא אליהו פ"ד ס"ד לענין כסא של אליהו במילת ממזר, ויעו"ש בעמוד תמ"ב בזה].
♦
ג. ברכת פדיון הבן ושהחיינו בממזר
והלום ראיתי בס' ליקוטי פנחס (ס' ש"ה ס"ק ק"ב), שהביא מס' בית יער [רובין] (בחלק השו"ת ס' י"ג), דבפדה"ב של בנו ממזר לא יברך האב שהחיינו. והביא להלק"ט הנ"ל דאין לברך שהחיינו על פרי המורכב, וכתב דאף להשאילת יעבץ הנ"ל דמברך שהחיינו על פרי המורכב, על פדה"ב של בן ממזר לא יברך שהחיינו עי"ש. ובשו"ת ים הגדול (או"ח סו"ס י"ב), כתב לתלות את שאלת ברכת שהחיינו בפדה"ב של ממזר בהך מח' אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב, וכתב הגם שיש לחלק ולומר דהשהחיינו היא על המצוה של הפדיון, בכ"ז סו"ס היא על פדיון הממזר. אמנם ברכת הפדיון עצמו פשיטא דמברך בבן ממזר, וכמו ברכת הפרי המורכב שמברך עליו, עי"ש. אולם, בס' אות ברית [סידון] (פדה"ב אות כ"ו) כתב גם על ברכת פדה"ב בבן ממזר לא יברך, שבא בתועבה, וברכת שהחיינו בפדה"ב יברך הכהן עי"ש. והו"ד בס' פדיון הבן כהלכתו (פ"ח ס' ל"ח) עי"ש. ולכאו' ממש"כ השו"ע הנ"ל בהל' מילה שמברכין ברכת המילה על בנו ממזר הרי שמברכין על מצות המילה בממזר, וה"ה ברכת פדה"ב על בנו ממזר כיון שחייב לפדותו, אף שהוא ממזר, וכמש"כ המנ"ח (מ"ע שצ"ב אות ה'), ממילא גם יברכו ברכת הפדיון. ומסתימת השו"ע נראה שמברכין גם ברכת שהחיינו במילת ממזר, שהרי כתב ומברכין ברכת המילה עד כורת הברית, וזהו כולל גם ברכת שהחיינו, וכ"כ בס' רץ כצבי (ח"א ס"ז) עי"ש[8]. ובשו"ת משנה שכיר (ח"ב ס' קע"ח) הביא לס' בית יער הנ"ל דאין לברך שהחיינו בפדה"ב כשלא נישאו ע"י חו"ק, עי"ש.ושו"מ בס' פדיון הבן כהלכתו (פ"ח ס' ל"ח עמ' רס"א), שכתב לענין בכור ממזר, שהוא מאוס בעצם, אפשר דלכו"ע אין לברך שהחיינו, גם להסוברים שמברכין שהחיינו בפרי המורכב. אמנם י"ל לאידך גיסא, דשאני ברכת שהחיינו על הפרי, שהרי מברכין על פרי זה ברכת הפרי, ומ"ש ברכת שהחיינו די"ל דלא יברכו, וכתב הלק"ט שם, דשאני ברכת שהחיינו שהיא באה על הנאת ראיה ואיך יברך שנהנה לראות דבר שהוא נגד רצון הבורא, אבל ברכת שהחיינו שבפדה"ב, שהיא על קיום המצוה, כיון שחייב לפדתו שפיר מברך על מצוותו שהחיינו, יעו"ש. ומה שנקט דברכת שהחיינו על הפרי באה על הנאת ראיה, בבית מתתיהו ח"ד ס"י או"ב הבאנו ממרן הגר"ח קנייבסקי דסומא מברך שהחיינו על הפרי משום הטעם, עי"ש מה שציינתי בזה[9].
ועיקר הדבר דברכת שהחיינו בפדה"ב זהו על המצוה מבו' בתוס' בכורות מ"ט ע"א, אם יברך האב שהחיינו כשפודה בנו לאחר שלושים יום ומת, כיון דמדכר צערא אולי לא יברך, או שמא יברך שזוכה לקיים המצוה עי"ש. וכתב בשו"ת באר שרים (ח"ד ס' נ' או"ב), דנראה שס"ל להתוס' דברכת שהחיינו היא ברכת המצוות או ברכת השבח, ולא ברכה"נ, דל"ש לומר שנהנה כשבנו מת מוטל לפניו, אם לאו בעל המצוה משבח ומברך עי"ש. וא"כ אם נימא דברכת שהחיינו במצוה קאי על המצוה והיא ברכת המצוות, שפיר י"ל שמברך בפדה"ב דממזר על המצוה, שזוכה לקיים המצוה.
♦
ד. ברוך שככה לו בעולמו על ממזר נאה
והנה השאילת יעבץ (ס' ס"ג) בתו"ד שמברכין שהחיינו על פרי המורכב, כתב דלענין בריות נאות שמברך ככה לו בעולמו [כמבו' בשו"ע או"ח ס' רכ"ה ס"י] אף על הממזר מברך, ולמה לא נברך עליו לא יהא אלא הרואה בריות נאות שמברך עליהו ונותן הודאה ושבח לבוראם, ואע"פ שעמידתו בעולם ודאי הוא נגד רצון הבורא, ואפי' על הממזר הנאה נראה שיש לברך אע"פ שאין הרכבה פסולה יותר ממנו, יעו"ש. וע"ע מש"כ בהך פלוגתא בשו"ת מגדל צופים (ח"ז ס"ו), ובשו"ת אפרקסתא דענייא (ח"א ס' ל"ב או"ב). וע"ע בשו"ת לב חיים (ח"ג ס' נ"ה) דס"ל דיש לברך גם על מלך רשע אם רואים בו כבוד חייב לברך עי"ש. ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ה ס"ז או"ד), ס"ל דאין לברך על מלך רשע עי"ש, וע"ע בס' כוכבי יצחק (ח"ג בקונ' כבוד מלכים בסוף הספר). ועי' מש"כ בס' שער העין (עמ' שנ"ט) לתלות אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב, וה"ה אין ראוי לשבח לקב"ה שנתן מכבודו לאדם רשע כזה. ולהשאילת יעבץ שמברך ברכת ברוך שככה לו בעולמו על ממזר וכן ברכת שהחיינו על פרי המורכב ה"ה י"ל לברך על מלך רשע, וע"ע בס' גביע הכסף (ברכות נ"ח ע"ב).וראיתי בס' מעשה חמד ליד"נ הג"ר אליהו כהן (ס' י"ז), דהך פלוגתא אם מברכין ברוך שככה לו בעולמו על ממזר ה"ז תליא אם ברכת ברוך שככה לו בעולמו מברכת השבח שהרמב"ם קבעה בהדי ברכות של ברכת השבח, וא"כ האיך ישבח ויודה על בריאת ממזר נגד רצון השי"ת. אולם י"ל שברכת ברוך שככה לו בעולמו הוי מברכה"נ שנהנה מאדם נאה, וכמו שמברך ברכה"נ על פרי המורכב ה"ה יברך ברכה"נ על ממזר נאה עי"ש. וע"ע מש"כ בהך פלוגתא בס' תולדות נח (בחלק הסימנים ס' י"ז), ובס' מאיר עוז (ח"י ס' רכ"ה ס"א).
ושו"מ למו"ר בתשו' משנת יוסף (ח"א ס' ס' אות ד') בהך פלוגתא אם מברכין ברוך שככה לו בעולמו בראיית ממזר נאה וכתב דברכת ברוך שככה לו בעולמו אולי שייך לברך שמודה להשי"ת על הבריאה, וברכת שהחיינו י"ל דל"ש להודות לה' שהחיינו לדבר שנעשה בו איסור, דהלואי ולא היה ולא נברא ע"י איסור. וכתב עפ"ז דה"ה ברכת האילנות י"ל שיברך על כלאים וכ"ש ברכת אילנות על ערלה, דבערלה לא עשו בנ"א נגד רצון הבורא עי"ש. ובתשו' והנהגות (ח"א ס' קצ"א), כתב לענין ברכת אילנות על מורכבים, והביא אם מברכין ברוך שככה לו בעולמו על ממזר, וכתב לחלק דהתם נוסח הברכה שככה לו בעולמו שאין מברכין על בריאתן אלא על הימצאותם, ומשא"כ באילנות המתחדשות בפירות, שנוסח הברכה שברא אותם ליהנות והיינו שהברכה היא על עצם מעשה ותכלית הבריאה, והרי הזורע כלאים מקלקל במעשה ובתכלית הבריאה, כמש"כ החינוך מ"ע ס"ב, ולא ברא אותם מעיקרא כמו עכשיו בהרכבה ליהנות עי"ש.
והלום ראיתי בשו"ת ביכורי שלמה (ח"א ס' מ"ח אות ו') דהביא להך פלוגתא אם מברכין ברוך שככה לו בעולמו על ממזר נאה, והשאילת יעבץ פשיט"ל שמברכין. וכתב דה"ז תליא אם מקיים מצות פו"ר כשנולד לו בן ממזר, דהרמ"א אעה"ז ס"א ס"ו מהרשב"א, דאם הוליד בן ממזר קיים המצוה, ונראה שסתם הדבר דלאו דווקא אם היה לו ממזר בהיתר כגון גר שמותר לישא ממזרת, והוליך ממנה ממזר, דאפי' נולד הממזר באיסור קיים את המצוה דפו"ר, וא"כ שפיר י"ל לברך על ממזר נאה ברוך שככה לו בעולמו. אולם להרמב"ם והרי"ף והרא"ש שהשמיטו הך דינא שיצא יד"ח פו"ר בבן ממזר, ע"כ ס"ל דאין מקיים פו"ר כשבא ע"י איסור, וה"ה י"ל דאין לברך ברוך שככה לו, עי"ש. ועיקר הדבר אם מקיים פו"ר בבן ממזר מבו' בירושלמי פ"ד מביבמות ה"ו דיוצא יד"ח פו"ר עי"ש, והמהרי"ט אלגאזי (פ"ח בכורות אות ס"ה), תמה מ"ט ל"ה מצוה בעבירה, עי"ש. ועי' מש"כ בזה בבית מתתיהו ח"א ס"ג אות כ"א, די"ל שהיכא דהמצוה התוצאה יוצאת גם ע"י עבירה דסו"ס נתקיימה תכלית המצוה עי"ש. ועפ"ז אי"ז ענין לברכת ברוך שככה לו בעולמו בראיית ממזר נאה, די"ל דשאני מצות פו"ר שיוצא בבן ממזר, דסו"ס נתקיימה תכלית המצוה דפו"ר, ומש"ה אי"ז מצוה בעבירה, ואילו לענין ברוך שככה לו על ממזר נאה אולי י"ל דאין לברך.
♦
ה. ברכת הטוב והמטיב על ממזר
והנה בשו"ע או"ח ס' רכ"ג ס"א, מי שילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן, והרמ"א שם, דאם מתה אשתו בלידתה מברך שהחיינו דהא ליכא הטבה לאחריני, וכן אם מת האב קודם שילדתו היא מברכת שהחיינו. וראיתי בס' מעדני דניאל (ח"ג ס' רכ"ג ס"ב) דמי שהביא ממזר לעולם אין לו לברך עליו שהחיינו, דאיך יברך שהחיינו על דבר שהוא נגד רצון הבורא עי"ש.ובס' חשוקי חמד ברכות נ"ד, כתב לדון בשמע שנולד לו בן ממזר אם יברך הטוב והמיטיב עי"ש. ובספרו תורת היולדת (פל"ז ס"ו) כתב לדון בברכת הטוב והמטיב במי שנולד בן והתבשר כן ע"י חילול שבת דלא יברך הטוב והמטיב בשבת. והביא אם מברכין שהחיינו על פרי המורכב, וכן ברכת האילנות על כלאים, דאין לברך על דבר שהוא נגד רצון השי"ת, וכתב מה"ט דאין לברך הטוב והמטיב על בן שנולד מאיסורי לאוין עי"ש[10]. ובס' חשוקי חמד ברכות נ"ד ע"א כתב עוד לענין ברכת הטוב והמטיב כשנודע לו שנולד בו בן ע"י חילול שבת, והביא עוד למח' אם מברכין ברוך שככה לו על ממזר נאה, וכתב לחלק דברכת ברוך שככה לו בעולמו נתקן על היופי והנוי שיש במעשה הבריה ואפשר לברך גם על ממזר נאה, עי"ש.
אולם יל"ע למש"כ בס' שלמי יוסף (ברכות ס' קצ"ד אות י"ט), שדין דילדה אשתו מברך הטוב והמטיב הביאו הטור והשו"ע באו"ח ס' רכ"ג, אלמא זו ברכת הודאה על ההנאה ושמחת לבו, ואי"ז ברכת השבח. ומשא"כ ברכת שהחיינו ברואה פני חבירו שלא ראה שלושים יום הביא השו"ע בס' רכ"ה, בהדי ברכת השבח עי"ש. וא"כ י"ל דברכת הטוב והמטיב על בנו שנולד לו, אף שהוא ממזר, י"ל דיברך שזה על ההנאה ושמחת לבו, וכמו שמברך ברכה"נ על פרי המורכב, ה"ה שיברך הטוב והמטיב על בנו ממזר, שהברכה באה על ההנאה ושמחת לבו. ושאני מברכת שהחיינו על פרי המורכב, די"ל דלא יברך שהחיינו אם נימא שברכת שהחיינו היא ברכת השבח, אין ראוי לשבח על מה שנעשה באיסור וכנ"ל.
♦
ו. רואה חבירו ממזר אחר שלושים יום אם יברך שהחיינו
והנה בשו"ע או"ח ס' רכ"ה ס"א, הרואה חבירו לאחר שלושים יום אומר שהחיינו וכו', והוא שהוא חביב עליו הרבה ושמח בראייתו עי"ש. והיפה ללב (ח"א ס' רכ"ה ס"ק י"ב) כתב שאין לברך שהחיינו בראיית ממזר ולא מחיה המתים, והוכיח ממש"כ השו"ע יו"ד ס' רס"ה ס"ד, דממזר כישראל ומברכין עליו ברכת מילה עד כורת הברית אבל אין מבקשין עליו רחמים, והשלחן גבוה (שם ס"ק כ"ב) כתב דאין מבקשים עליו רחמים כגון קיים את הילד הזה וכו', שאומרים על הכשרים דמוטב שימות ולא ירבו ממזרים בישראל. וא"כ איך יאמרו עליו ברכת שהחיינו וקיימנו בלשון רבים שהוא כולל לרואה ולנראה, וגם לברך עליו ברכת מחיה המתים כיון שמוטב שימות ולא ירבו ממזרים בישראל עי"ש. וכ"פ בעל בצל החכמה בספרו אהלך באמיתך (פט"ו ס' ט"ו), דהרואה ממזר או בן הנדה לא יברך עליו שהחיינו לאחר שלושים יום עי"ש, וכ"כ בס' שלחן אש (ס' כ"ה ס"א). ובשו"ת ברכת יהודה (ח"ה או"ח ס' כ"ב) הביא להחסד לאלפים (ס' ר"ל במחודש או"ט), שמנהג ירושלים לברך על פירות המורכבים שהחיינו, דלפי"ז נראה דאף על ממזר יש לברך שהחיינו עי"ש, וע"ע בשו"ת אדרת תפארת (ח"ו ס' ל"ב אות ט"ז) ובשו"ת צל ההרים (ח"א ס' כ"ה).והלום ראיתי בס' משפט הכתובה להגאון רבי אליהו בר שלום (ח"ב עמ' רצ"ג), בעניין אם מברך שהחיינו על ממזר שלא ראה שלושים יום, וכתב דאף להסוברים דאין לברך שהחיינו בפרי המורכב, שאני בראיית ממזר ברכת שהחיינו על חבירו אינה על מציאותו בעולם אלא על השמחה שנולד ועל הגעגוע לראותו והשמחה שרואהו, וכיון ששמח מברך שהחיינו, וברכת שהחיינו על פרי היא על עצם קיום הפרי בעולם, עי"ש[11].
אולם י"ל עפמש"כ להוכיח בס' שלמי יוסף ברכות (ס' קצ"ד אות י"ט), דכתב שהטור הביא ההלכה שמברך שהחיינו על חבירו בס' רכ"ה בהדי הלכות שהחיינו על פרי חדש, ולא בהדי בית חדש וכלים חדשים אלמא שזהו ברכת השבח ולא ברכת ההודאה, דאי"ז הודאה על מה שרואה את חבירו ושמח בו אלא משבח הקב"ה שהחיה אותו ואת חבירו דומיא דרואה חבירו אחרי י"ב חודש שמברך מחיה המתים שאי"ז ברכת הודאה אלא שבחא דמרא עלמא שמחיה מתים במאמרו, ועפ"ז דברכת שהחיינו על חבירו להשו"ע נכלל בהדי ברכת שהחיינו על פרי חדש שזהו ברכת השבח, יל"ד להסוברים דאין מברכין שהחיינו על פרי המורכב, ה"ה לא יברך שהחיינו על חבירו ממזר שלא ראהו שלושים וצ"ע.
♦
ז. תחנון במילת ממזר
והנה האליהו רבה (ס' קל"א סק"י) כתב להסתפק אם במילת ממזר אומרין תחנון, וכתב דאפשר דאין אומרים תחנון. בבן ממזר. ולא ביאר ספיקו אם אומרין תחנון במילת ממזר אם לאו, דטעם שאין אומרין תחנון במילה כתב הבית יוסף או"ח ס' קל"א, לפי שמצות מילה קיבלו עליהם בשמחה עי"ש, וא"כ ה"ה במילת ממזר לא יאמרו תחנון. ואף שהממזר נוצר ע"י עבירה, מ"מ מצוה למולו ככל ישראל, ומצות מילה קיבלו עליהם בשמחה, וכיון שמקיימים מצות מילה ומברכין אקב"ו על המילה זהו פוטר מתחנון. ואכן הפרמ"ג (או"ח ס' קל"א מ"ז סק"ט) כתב שבמילה ממזר אין אומרין תחנון, שדינו כישראל לכל דבר עי"ש, וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (או"ח ס' קל"א ס"ד), ובכף החיים (או"ח ס' קל"א ס"ק ע"ד), ובטהרת השלחן (ס' קל"א שם). וראיתי חידוש עצום בספר כסא אליהו (עמוד תנ"ו), שהביא מהגר"א דאין למול ממזר, ולהשתמט מזה, ורק כשאין אחר, ימול. עיין שם, ועל פי זה שפיר י"ל שיאמרו תחנון. אולם מצאתי בס' אות שלום להגה"ק ממונקאטש (ס' רס"ה ס"ק י"ב), דאין לומר תחנון במילת ממזר בכדי לפרסם שהוא ממזר עי"ש. ולכאו' צ"ע, שכבר כתב השו"ע הנ"ל בס' רס"ה שמפרסמין בשעת מילתו שהוא ממזר, וא"כ שפיר לא יאמרו תחנון משום מצות המילה, ובשעת המילה יפרסמו שהוא ממזר וצ"ע[12].ויש להסתפק אם האב שהגיע לבית הכנסת ביום מילת בנו ממזר יפטור הציבור מתחנון, די"ל דאין להשתתף בשמחתו שבאה ע"י עבירה. ושאני כשיש ברית מילה לממזר בביהכנ"ס, כיון שמקיימים מצות מילה זהו הפוטר מתחנון, ואילו אבי הבן שהגיע לביהכנ"ס פטורין מתחנון משום שמשתתפים בשמחתו, וכיון ששמחתו באה ע"י עבירה שפיר י"ל דיאמרו תחנון, וצ"ע.
♦
ח. ברכת הבשמים במילת ממזר
והנה בס' נהר מצרים (הל' מילה ס' ל"ט) כתב דבמילת ממזר שנולד בעבירה, ואסור לבוא בקהל אין כאן ריח, וריח ניחוחו לדאבון לבב עי"ש, והיינו שאין מברכין ברכת הבשמים במילת ממזר. וכ"פ בס' תורת הברית להג"ר מרדכי ששון (פי"א ס' כ"ט) עי"ש. ולכאו' יש לדון בזה עפמש"כ הלבוש יו"ד ס' רס"ה סוף ס"א בטעם שמברכין ברכת הבשמים ע"י הדס משום עילוף התינוק, או שאר אנשים שמתעלפין כשרואים דם, עי"ש. וכ"כ הך טעמא דהרחת בשמים בברית מילה מחשש עילוף משום הדם, בשו"ת דברי משה (ס' ע"ד) בשם הג"ר יעקב מוצפי זצ"ל, עי"ש. וע"ע בס' תפארת יעקב (יור"ד סימן נ"ב). וא"כ להך טעמא גם במילת ממזר יש להריח בשמים שלא יתעלפו אנשים בראיית דם המילה. ומצאתי שכ"כ בס' אוצר ברית אברהם (מילה עמ' קע"ה) דלטעם בשמים במילה משום התעלפות, ה"ה דבמילת ממזר יש לברך על הבשמים עי"ש. וגם לטעם עילוף התינוק י"ל דנהי שאין מבקשין על רחמים, היינו אין קובעין ברכה מיוחדת עבורו, אולם מוטב שיחיה, ואם הוא בפיקו"נ יש להתפלל עבורו, וכמובא בס' חשוקי חמד (מגילה כ"ג ע"א, ובכורות מ"ה ע"ב), ובס' בנין שמואל לידידי הג"ר שמואל כהן (אעה"ז עמ' ש"כ) עי"ש, ולכאו' ממש"כ השלחן גבוה (יו"ד ס' רס"ה ס"ק כ"ד) דאין מבקשין רחמים במילת ממזר, וכתב דמוטב שימות ולא ירבו ממזרים בישראל, הרי שאין להתפלל עליו שיחיה, ומוטב שימות, ואולי יש לחלק בין תינוק, שאינו מחוייב במצוות, לממזר גדול שבא לכלל מצוות, דיש להתפלל עליו שיחיה, וצ"ע.ושו"מ בתשו' משנה הלכות (ח"ה ס' קפ"א) דכתב לדון אם להתפלל עבור ממזר שיתרפא מחליו, שאנו מצווין להחיותו, ומשנה מפורשת בהוריות י"ג ע"א, ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה, ממזר קודם, והתם גם להחיותו מיירי. והביא להמהרי"ל בהל' מילה [דף ס"ז] דמילת ממזר וצוה לברך אשר קדש ידיד עד כורת הברית, דמשם והלאה הכל בקשה לקיים הילד ולהחיותו על דם הברית שהוציא, וכ"ז אין לבקש על ממזר דלא ניח"ל לישראל לקיים ממזרים בעולם, ולבסוף מת אותו ממזר, וכתבו למהרי"ל לבשורה טובה שנסתלק. וכתב המשנ"ה, דחזינן שהייתה לו למהרי"ל בשורה טובה שמת הממזר, וא"כ כ"ש שלא להתפלל על ממזר שיחיה. ואין לחלק בין קודם שלושים יום לאחר שלושים יום, דהתם הוי בממזר כבן עשר שנים. וע"כ דאף דח"ו אסור להזיקו ולהורגו והעושה כן הוא בכלל רוצח, מ"מ אין להתפלל עליו שיחיה עי"ש. וע"ע בתשו' והנהגות (ח"ד ס' רפ"ה) מש"כ אם להתפלל על ממזר שיחיה, ובשו"ת צל ההרים (ח"א סו"ס נ"ו), הביא ממרן הגר"ח קנייבסקי שיש להתפלל על ממזר ת"ח שיחיה עי"ש[13]. ואם נימא שיש להתפלל על ממזר חולה שיחיה, שפיר יש לחוש לעילוף התינוק במילתו, דלהכי מביאים בשמים לברך במילה, וה"ה במילת ממזר יש לברך על הבשמים לטעם עילוף אנשים או עילוף התינוק. אמנם, בנהר מצרים שם נקיט טעם ברכת הבשמים משום שמחה, וכ"כ בשו"ת דברי יציב (או"ח ס' קל"ה אות י"ט), ועפ"ז י"ל דל"ש ברכת הבשמים במילת ממזר, דאין ענין להרבות בשמחה[14].
וע"ע בס' משפט גרים (ח"ב עמ' קכ"ט) מש"כ אם במילת גר יש לברך על הבשמים, ולכאו' לטעם ברכת הבשמים להרבות בשמחה, י"ל דקשה גרין לישראל כספחת, ואי"ז שמחה וצ"ע. אולם בס' נהר מצרים (הל' גרים אות י"ד) כתב שיש להביא בשמים במילת גר עי"ש, וע"ע מש"כ בזה בס' בגדי קודש (הל' גרים עמ' תמ"ז). ובס' תורת הברית [ששון] (פ"כ ס' ל"א). ובמש"כ בשו"ת שאילת יעקב (ח"ב ס' ט"ו) דאין להתפלל על הגר במילתו יעו"ש.
אמנם י"ל דה"ז תליא אם שרי להרוג עובר ממזר. ובשו"ת חוות יאיר (ס' ל"א) נקט דאסור להורגו עי"ש, ואילו בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א ס' מ"ג) נקיט דליכא איסור בהריגת עובר ממזר עי"ש[15]. וא"כ להסוברים דאף שרי להרוג עובר ממזר, שפיר י"ל דא"צ להביא בשמים בברית מילה דממזר מחמת עילוף התינוק, דכל שלושים יום הוא בחזקת נפל, וכיון שהוא ממזר לא איכפ"ל מעילוף התינוק. אמנם י"ל דיש לחוש לעילוף שאר האנשים הרואים דם מילה ויבואו להתעלף, אל"ה דנימא כיון שהוא ממזר לא יבואו לעילוף, וצ"ע. ועמש"כ בספר כסא אליהו (עמוד תנ"ג).
♦
ט. משלוח מנות לממזר
והנה, הפרמ"ג (ס' תרצ"ה אשל אברהם ס"ק י"א) כתב לענין משלוח מנות לפסולי קהל, כממזר, דהוא בכלל רעהו ויוצא יד"ח במשל"מ לממזר עי"ש. הרי שס"ל להפרמ"ג דממזר הוי בכלל רעהו, וא"כ אם נימא דאין להתפלל על ממזר חולה שיחיה, ע"כ אין עובר בלא תעמוד על דם רעך וס"ל שממזר אינו בכלל רעך, דהא היודע על חולה שנחלה צריך להתפלל עליו, ואם אין מתפלל עובר בלא תעמוד על דם רעך, וכמש"כ לדון מו"ר בשו"ת משנת יוסף (ח"ו ס' ל"ט) עי"ש. ועפ"ז ודאי שיש להתפלל על ממזר שיבריא, דאל"כ יעבור בלא תעמוד על דם רעך. ואולם מרן הגר"ח קנייבסקי כתב לי דמי שרואה מודעה על חולה אין חייב להתפלל משום לא תעמוד על דם רעך, והוי רק מצות חסד. ומצאתי בס' משנת פיקוח נפש (ס' ס"א) שהוכיח שאין עובר בלא תעמוד על דם רעך כשרואה מודעה על חולה ואין מתפלל, ממה שאין מבקשין רחמים במילת ממזר, ואם נימא דא"צ להתפלל על ממזר שיחלה ע"כ אין עובר בממזר בלא תעמוד על דם רעך, דלא נקרא רעך עי"ש, ומהפרמ"ג חזינן שיוצא משל"מ לממזר והוא בכלל רעהו[16].אמנם י"ל דהא הפרמ"ג שם (ס' תרצ"ה א"א ס"ק י"א) כתב להסתפק אם יוצא משל"מ כששלח לעבד כנעני אם הוא בכלל רעהו, ומסיק שיצא יד"ח כשנתן לעבד כנעני משלוח מנות יעו"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' תשנ"א) בשאלה אם יוצא יד"ח משל"מ כששלח לעבד כנעני, השיב מרן הגר"ח קנייבסקי ע"ז: כן, אבל אין ראוי לעשות כן כמו לאשה עי"ש[17]. אולם, בס' כאייל תערוג (מועדים עמ' תרל"ז) השיב מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אם יוצא יד"ח משל"מ לעבד כנעני, דכיון שלא בא לכלל ישראל אינו בכלל רעהו עי"ש. ואכן, מהפרמ"ג הנ"ל דמסיק שיוצא יד"ח משל"מ לעבד כנעני אף שלא בא לכלל ישראל והוא בכלל רעהו, שפיר ס"ל שיוצא במשל"מ לממזר, אף אם נימא דאינו בכלל רעהו וא"צ להתפלל עליו שיחיה וכנ"ל, מ"מ יוצא משל"מ לממזר וכ"ש מעבד כנעני, שס"ל להפרמ"ג שיוצא יד"ח משל"מ[18].
♦ ♦ ♦