הרב ירחמיאל ישראל יצחק הלפרין
בני ברק

'אוהב האמת' והגירסא במסכת סופרים

מבט על יחסם של רבינו חיים מוולאזין וגאוני ליטא לחידושי ופסקי אדוננו הגר"א

מאז זרח אורו של האחד והמיוחד, רבינו אליהו חסיד מווילנא על ארץ ליטא, ושמעו הולך וגדל בכל המדינות, לא פסקו עדת ישראל לאחוז בשולי אדרת תורתו, להעריצו ולשוח בעוצם קדושתו ונפלאותיו.
הלמדנים וחובשי בית המדרש פלפלו בחידושיו וביאוריו, שקלו וטרו בהגהותיו הקצרות אשר מכילות עולם מלא, ולא נמנעו גם מללחוש מפה לאוזן סיפורי מופת על עיון ויגיעה בתורה בדרגה בלתי נתפסת. שאר העם - יהודי ליטא ככלל והעיר הגדולה ווילנא בפרט, התגאו בדמותו של בן עירם ומולדתם הגר"א, נשאוה על נס, וחינכו לאורה את ילדיהם.
כדרכם של מעריצים, לא נמנעו רבים מהם והשמיעו דברי תרעומת וביקורת על כמה מגדולי הלמדנים, אשר כדרכה של תורה "העיזו" להשיג ולהקשות על אי אלו מחידושיו של הגר"א. לשיטתם של אותם מעריצים, מצב כזה הוא פגיעה בלתי נסבלת בדמות קדשו של הגר"א.
לפנינו ציטוטים משני גאונים ליטאיים מפורסמים: רבי אברהם דאנציג בעל החיי אדם (תק"ח-תקפ"א), ורבי אלעזר משה הורוויץ מפינסק בעל האהל משה (תקע"ח-תר"ן), אשר תינו את אשר עם לבבם, האם באמת "אסור" להשיג ולחלוק על דעתו של רבינו הגדול מווילנא?
בעוד שהספר חיי אדם מלא וגדוש בהפניות לדעת הגר"א, הרי שבספרו השני של אותו מחבר - החכמת אדם אין כמעט איזכורים של דעת הגר"א. את הטעם לכך נתן לנו המחבר בעצמו.
וכך הבהיר בהקדמת ספרו חכמת אדם, בהדפסתו הראשונה בווילנא בשנת תקע"ב[2]:
לא נמצא בחיבור זה מדברי מחותני הגאון רשכבה"ג מ"ו אליהו חסיד, והוא לסיבת כי שמעתי דבת רבים המתרעמים עלי שהשגתי עליו באיזה מקומות בחיבורי 'חיי אדם'.
ובלתי ספק שהאנשים המתרעמים לא ידעו דרך הפסקים, שכך דרך תורתנו הקדושה, זה בונה וזה סותר, והתלמיד חולק על הרב... ודרך זה היה נוהג אף בזמן תנאים ואמוראים. ובודאי טפי ניחא להגר"א מה שאני מפלפל בדבריו, ממי שהוא אומר: 'שפיר קאמרת... ולכתוב דבריו אף אם לא יהיו נראים לי זה לא אוכל, ולכן אחזתי במדת השתיקה להסיר תלונתם מעלי. והם עתידים ליתן את הדין, כי מנעו נחת רוח להגר"א לפלפל בדבריו.
דור אחר כך, במילים אחרות ובתוכן זהה, ביטא השקפה זו גם רבי אלעזר משה מפינסק (שו"ת אהל משה, סי' ס"ח):
מכתבו הגיעני ... הנה, קנאת אליהו אכלתהו, על כי באתי ב'צריך עיון' על דברי קדשו של הגר"א ז"ל, ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו.
אנכי לא כן עמדי, ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק אשר האיר עיני העם לחפש בחורין ובסדקין אחר כל הראשונים ז"ל ולא לשאת פנים נגד האמת לפי ראות העין [להלכה ולא למעשה בלא ראיה ברורה כדרכו בקודש, וכמו שכתבו הראשונים נגד הגאונים שהיו תיכף אחר חתימת התלמוד].
וכן הורונו דרך זה כל קדמונינו זכרם ברוך, והבאים אחר הגר"א כבעל 'חיי אדם', שידע עוצם קדושת רבינו ז"ל, וגדול תלמיד תלמידו בעל 'משכנות [יעקב]' ו'קהלת יעקב' ז"ל. וכן שמעתי בשם הג"ר חיים מואלאזין בענין ברכת 'אשר בעגולה' (סופרים פי"ט הי"א), אם שאין שם רק הכרע הדעת, והאמת עד לעצמו. והמאמינים בזה לא תלמידיו הם, כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו, אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם, והוא כבוד המדומה ... [3].
"דרך מנגדינו"! - אכן דברים כדרבנות. לדרכו זו, צירף רבי אלעזר משה "בית-דין" של שלושה מגדולי ליטא. לדעתו של בעל החיי אדם כבר התוודענו, להכרת דעתו של רבי יעקב ברוכין המשכנות יעקב נסתפק בהפנייה לתשובתו[4] העוסקת בחיוב הנחת תפילין בחול המועד כמנהג, ודלא כדעת הגר"א.
השלישי הוא ראש תלמידי הגר"א רבינו חיים מוולאזין. להלן נבקש להראות כי דווקא הדוגמא שהביא מגירסת 'אשר בעגולה' במסכת סופרים, אינה ראיה כביכול שחלק רבי חיים על רבו. אכן יובהר כי אין ספק שכפי שכתב רבי אלעזר משה, ואולי אף חריף מכך, הייתה גם דעת רבי חיים. בשום אופן אין מקום ל'חסידות' הנושאת פנים בתורה.
בשיעוריו על מסכת אבות[5] לימד רבי חיים את תלמידיו:
והנה הלימוד נקרא מלחמה כמו שאמרו (סנהדרין קי"א ע"ב), מלחמתה של תורה. אם כן גם התלמידים לוחמים יקראו, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (קידושין ל ע"ב) לא יבושו וגו' כי ידברו את אויבים בשער. אפילו אב ובנו הרב ותלמידו נעשו אויבים זה את זה ואינם זזים משם כו'. ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם. ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול.
וזה שאמרו יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק מלשון ויאבק איש עמו שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא, וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ. ונשמתם בשמי מרום המחברים המפורסמים. וספריהם אתנו. הנה על ידי הספרים אשר בבתינו בתינו הוא בית ועד לחכמים אלה, הוזהרנו גם כן וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם, ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת. אבל עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו, וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו, ולכן יהיה אך בענוה יתירה, באמרו אם איני כדאי אך תורה היא וכו'.
לידידו רבי נח חיים צבי ברלין אב"ד אה"ו כתב רבי חיים[6] כי מרבו הגר"א עצמו הוזהר: "שלא לישא פנים בהוראה[7] אף להכרעת רבותינו בעלי השלחן ערוך".
הן מפי עצמו של רבי חיים, והן משבחיו אשר בפיות תלמידיו ובני דורו, למדים אנו על מידת האמת ללא משוא הפנים שהייתה לו[8]. הגדרה ממצה הגדירו רעו הגאון רבי יום טוב ליפמאן מקאפולייא בעל קדושת יום טוב[9]:

"אוהב האמת ולא נושא פנים -לחכמים הראשונים ואף כי לאחרונים".

כאמור, רבי אלעזר משה מפינסק, והקדימו בעל החיי אדם, חידדו השקפה זו, הסולדת מחסידות מדומה, ומעודדת חיפוש אחר האמת ללא משא פנים, אם כי בהסתייגות של דרך ארץ והכנעה בפני הקדמונים. וכיחוס עיקרון זה גם לרבינו חיים מוולאזין, הביא רבי אלעזר משה, שמועה על הגירסא במסכת סופרים בברכת 'אשר בעגולה'.
נבחן איפה שמועה זו, ונצעד בנתיב הגירסא במסכת סופרים.
♦
נוסח פיוט-קידוש מיוחד[10] המיועד לימי ראש חודש בשעת ברכת המזון לאחר ברכת היין[11] השתמר במסכת סופרים[12]:
וצריך בברכת היין לומר, ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.
ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר בעגולה גידל דורשים, הורם ולימדם זמני חדשים, טיכס ירח, כילל לבנה, מינה נבונים סודרי עתים, פילס צורינו קרבי רגעים, שבם תיקן אותות חדשים ומועדים, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, ואומר, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ד' כן יעמוד זרעכם ושמכם, וחותם, ברוך אתה ד' מקדש ישראל וראשי חדשים.
זו הגירסא המדויקת על פי השוואות כתבי יד. בנוסחא המקובלת היה כתוב כך: "אשר גידל חורשי הורם, ולמדם זמנים חדשים טובים, ירח כליל לבנה, מינה נבונים סודרי עתים, פילס צורינו קיצי רגעים, שבם תיקן אותם חדשים ומועדים". נוסח זה טעון תיקון, חסר בו האות ב'[13], ויש בו מילים לא ברורות.
בשנת תקס"ד הוציא תלמיד הגר"א רבי מנחם מנדל משקלוב, את מסכת אבות ומסכתות קטנות עם ביאורי הגר"א וגירסאותיו.
בהקדמתו הודיע מהם מקורותיו:
זאת הודיע בשער בת רבים, שהגהות האלו הגיעו לידי מבנו הגדול הרב הגדול המפורסם בתורה וביראה, חכם ונבון כמוהר"ר יהודא ליב נר"ו, והמה מועתקים מגליוני הש"ס של אדמו"ר הגאון זלה"ה. וגם כל המסכתות קטנות האלו למד הגאון ז"ל עם תלמידו הרב הגדול בתורה וביראה מו' סעדיה נר"ו. ותלמידו הנ"ל כתב כל ההגהות שהגיה הגאון ז"ל. וגם אנחנו יגענו הרבה בהם ולמדנו כל אלו המסכתות כפי נוסחאות הגאון ז"ל ברבים בסדר הש"ס.
בהמשך מבקש רבי מנדל שלא למהר ולשפוט את ההגהות לפי השקפה ראשונה, כיון שטמון בהם עומק רב וידיעת "סוגיות רחוקות". והוסיף: "ואם פן ואולי יראה המעיין באיזה מקומות שיהיה מקום לפקפק, יתלה בחסרון ידיעה ובאשגרתא דלישנא, וכל אדם ישמור מאד לנפשו מלדבר ח"ו עתק על הצדיק יסוד עולם רבינו הגדול והקדוש נ"ע".
בספר זה נוסח הגר"א למסכתות קטנות הוא הטקסט המרכזי, והנוסחא המקובלת נמצאת במדור נפרד בצד בשם "נוסחות ישנות".
כך היא הנוסחא שם[14] (הלכה ט'): "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר גלה סוד חדוש הירח, הורם ולמדם זמנים חדשים וימים טובים, מנה נבונים סודרי עתים, פלס צורנו קיצי רגעים, שבם מתקן אותן חדשים ומועדים, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו, המלך המשיח יצמח בימינו, כהיום הזה בירושלים ששים ושמחים כולנו, בבנין בית המקדש ירבו שמחות".
גם בהלכה י"א מזכירה מסכת סופרים את ברכת 'אשר בעגולה' וגם כאן תיקון הנוסחא ל'אשר גלה'. הנוסח 'אשר בעגולה' נשלח למדור 'נוסחות ישנות' בצידי הגיליון.
גירסא זו, מלבד שאין לה קיום לא בין כתבי היד[15] למסכת סופרים, ולא בהעתקת רבותינו הראשונים[16], מוותרת היא גם על הרצף של אותיות האלף בית. עשרים ושתים אותיות מהברכה מסודרים לפי אלף בית חוץ משש אותיות (ב', ד', י', כ', ל', ת') שחסרות בסדר זה ובמקומן חמש מילים אחרות.
דרכו של הגר"א בתיקוני הגירסאות היא ייחודית ויש בה כללים שלעיתים נעלמים מאיתנו[17]. אך בכל הנוגע לתיקון זה, מסרו כמה מתלמידי רבי חיים מוולאזין בשמו, שדווקא כאן ה"גירסא הישנה" עיקר! ורק יש להוסיף את המילה 'בעגולה' כבהמשך.
אבקש להראות כי רבי חיים לא התכוון כאן להיות כתלמיד החולק על רבו, אלא שביקש לתלות את ה"אשמה" בעורכים ובעוסקים במלאכת הדפסת נוסח הגר"א למסכתות קטנות. להלן נביא את העדויות בשמו.
בשנת תקצ"ג הוציא לאור רבי אליהו מדעליאטיץ, את אבות דרבי נתן עם שני ביאורים: 'שני אליהו' הדן בהגהות הגר"א מבארם ומנמקם, והשני 'בן אברהם' הדן בנוסחא הישנה והמקובלת "להראות כי גם היא נכונה", וגם מפרש לפעמים באריכות את נוסחת הגר"א.
לחיבורו ערך הקדמה מעניינת, בה דן בצורה ביקורתית במהדורה הקודמת לאבות דרבי נתן עם נוסחת הגר"א, זו שהוציא בשנת תקס"ד רבי מנדל משקלוב. לאחר שהוא משבח את תלמיד הגר"א רבי סעדיה, מי שהעתיק את הגהות הגר"א, לא נמנע מלהצביע גם על מקומות מסויימים בהם הנוסחא הישנה היא "ברורה והגונה" ולכאורה אין סיבה לתקנם. רבי אליהו מתבטא "תמה אני ולא אדע אם ההגהות שבאיזה מקומות יצאו מפי הגר"א רבינו". על רבי סעדיה הוא מליץ זכות שיתכן ומרוב טרדתו לא היה לו "מועד פנוי וזמן מרווח" לדקדק בכל הגהה ולכן קרה ונמצאו כמה גירסאות לא מובנות ומיותרות, ואין להתפלאות "כי טבע האדם עלול הוא אצל השגיאה".
למילות ביקורת אלו העמיד שלושה עדים, אשר מהם ניתן ללמוד כי ספק האם לייחס את כל הגהות הגר"א אליו, ויתכן שחלקן לא יצאו ממנו. הראשון הוא "הדיין המופלג הישיש ... משה נ"י מקאוונע" תלמיד הגר"א, שאמר לרבי אליהו כי על גיליון הש"ס של הגר"א היו אך מתי מעט הגהות בכתב יד קדשו, ומקורן של רוב ההגהות הוא מפנקסו של רבי סעדיה אשר נכתבו בכתב ידו. השני, הוא סתירה בין נוסחת הגר"א באבות דרבי נתן פרק מ"א (בעניין כלי זכוכית בולע ופולט), לבין הגירסא שהביא בביאורו לאורח חיים סימן תנ"א סעיף כ"ו. סתירה נוספת יש בין גירסתו באבות דרבי נתן פרק ל"ג אות ח', לבין הגירסא המופיעה בביאורו לאבות פרק ה' משנה ד', "וכמוהו הרבה ואין להאריך".
השלישי: "אשר שמעתי מהרב המופלג החריף מורינו דוב בער[18] שהיה מגיד מישרים ומורה צדק בק"ק לובטץ, נידון דמסכת סופרים פרק י"ט הלכה ט' בברכת החודש אשר הוגה שם בשם הגר"א ז"ל, עיין שם, אמר לי ששמע מהגאון מוהר"ר חיים מוואלאזין זצ"ל שהנוסחא הישנה עיקר, וקצת טעות סופר נפל שם, וברכה זו מיוסדת על פי א' ב', וכך צריך לומר אשר בעגולה (כי סנהדרין היו יושבין כחצי עגולה) ... וכן מוכח בהלכה י"ד שם בנוסח ישן נדפס 'ואחריו אשר בעגולה' וד"ל. ותמה מאד על הרב רבי סעדיה הנ"ל איך הגהתו שלא כדת וכהלכה, ואין רוח חכמים נוחה".
וסיכם: "מכל שלשה ראיות הללו אשפוט למראה עיני כי בהרבה מקומות קרה פה גם כן ככה שאולי לא נולדו מהגר"א, או אולי המה שלא כתיקונם מפאת המעתיק ... והכנסתי את עצמי ראשי ורובי לעיין היטב בכל מאמר ומאמר מזו המסכת... לראות אם נוסחת הגאון יכשר, או הנוסחא הישנה טוב וישר".
לאחר למעלה מחמישים שנה מצאה ביקורת זו אכסניה מכובדת בספר תולדות הגר"א עליות אליהו (ווילנא תרנ"ב, עלית קיר אות י"ד). דבריו נעתקו מילה במילה, ובתוספת הערה מרבי דוד לוריא הרד"ל: "בדפוס ראשון שלא כדין עשו שהדפיסו הפנים כפי ההגהות ונוסחא ישינה על הגליון. ודע שגם הגהות אלו נפלו בהם שיבושים רבים וצריכין תיקון מגוף כתב יד הגר"א ז"ל סביב הש"ס".
נמצאנו כי לא היתה בכוונת רבי חיים לחלוק או להשיג על רבו, אלא על עורכי נוסחת הגר"א.
מי שנחלץ להגנת רבי סעדיה היה הגאון רבי ישראל משקלוב. בהקדמת ספרו פאת השלחן לא הסתיר את מורת רוחו מהקלות בה מזלזלים בהגהות הגר"א ובמהימנותו של רבי סעדיה. הוא האריך בדוגמאות המוכיחות כי הגהות הגר"א הן מוכחות, אף שלא תמיד עומדים מיד על דעתו. חיצי בקורת שלח במיוחד על ר' וולף היידנהיים (מבלי להזכיר את שמו) שקיים במקום אחד את הגירסא הישנה אל מול גרסת הגר"א[19].
לרבי אליהו מדעליאטיץ ולהערתו על גירסת 'אשר בעגולה', התייחס במפורש:
וגם אשר הדפיס המחבר הנזכר דחיה על הגהת רבינו הגדול במסכת סופרים בברכת קידוש החודש, בשם תלמידו הגאון הר"ח נ"ע, לא שמעתי כל זה. ולא מכרעא לדחות למי ששמע מפיו הק' [- דהיינו רבי סעדיה].
ואי הוה שמע גם הוא מפורש יצא מפי רבינו הגדול איהו גופיה דהוה מותיב לה הוה מפרק לה, דלא הוי ניחא לדחוקי לאוקמיה בא"ב בתיבה זרה. דבעגולה דנפיק מדרשא דסנהדרין ל"ז א' מקרא דאגן הסהר, שהיו הסנהדרין יושבין כחצי גורן עגולה, דאורחא דמסדרי ברכות לסדר בלשון ברור, ואי הוה בעי לתקוני בא"ב הוה להו למימר אשר בגדולתו גידל כו'.
אלא דרבינו הגדול ידע לה מדחזינן בכל הברכות הארוכות הסדורות בתלמודין, ולא אשתמיט תנא למנקט חדא בסדר א"ב, כמו אשר ברא אשר יצר אשר קדש אשר במאמרו וכיוצא. והוה קים ליה לרבינו הגדול דלא נמצא סידור בא"ב כי אם כמו שבח אל אדון, שכתבו המקובלים טעמא מפני שהוא בהיכלא דתמן אלפא ביתא רברבא, לא בסדר ברכות לראש צדי"ק.
וגם חדשים טובים לא ניחא, דצריך לומר וימים טובים. וכן לשון ירח כליל לבנה לא ניחא. ועוד כמה טעמין דמיטמרין דמגליין ליה. ומה דנפיק מפומיה דרבינו אמת ברור.
ככל הנראה רד"ל לא השתכנע מדבריו[20]. ואכן כאמור לא זו בלבד שהגירסה הישנה מתאשרת מכתבי היד, גירסת הראשונים, ומסכת סופרים עצמה בהלכה שלאחר מכן, הרי נראה כי הברכה עשויה כמעט כולה על פי סדר א' ב'. גירסת הגר"א מפקיעה רק כמה מילים מסדר זה, אך האם לשווא תוקנה הברכה באופן שרק רובה סובב לפי סדר האותיות? ולעניין הנוסח 'בעגולה', מפני מה הלך רבי ישראל לדרשת הגמרא וקבע כי אינה "לשון ברור", האם לא יתכן שמתקני הנוסח התייחסו כאן למציאות המוכרת בה ישבו חכמי הסנהדרין בחצי עיגול?!
אכן, לפני רבי ישראל עמדה גירסא שונה מהמצוטט לעיל על פי כתבי יד מדוייקים[21], בגירסה זו המדוייקת אין את המילים 'חדשים טובים', וגם לא נכתב ירח כליל לבנה, אלא: 'טיכס ירח – כילל לבנה', והנוסח המדוייק העוקב בסדר האותיות נמצא ללא חיסרון. ובכלל, הצעתו של רבי חיים לגרוס 'בעגולה' התאשרה מתוך נוסח מדויק זה.
מקור נוסף המזכיר את דעתו של רבי חיים מוולאזין, מבלי להתייחס להגהת הגר"א, נמסר מפי תלמידו רבי דוד טעביל ממינסק, בעל הנחלת דוד.
כך כתב תלמידו, רבי יהודה אפשטיין בספרו מנחת יהודה, בחידושיו על מסכת סופרים[22]:
וצריך בברכת היין לומר בא"י כו', אשר בעגולה גידל דורשיו הורם ולמדם ... והוא ברכה על סדר א"ב. והעד שבהלכה י"א אומר מאחריו אשר בעגולה כו' כל הברכה.
ולפי שקידשו החדש על פי סנהדרין, וסנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה, והוא ברור.
דבר זה אמרה מורי אלוף נעורי [ - בעל הנחלת דוד] ששמע מפי מרן כבוד הגאון הגדול מוהרח"ו ז"ל. ומקרוב ראיתי שנתלבש אחד מחוברי חבר מכנה עצמו בשם ראבי"הכב, וכותב בשמו הגה"ה הזאת, ושקר בימינו.
נראה כי אם ידוע היה שרבי חיים משיג כאן במפורש על דעת רבו הגר"א, היה יודע זאת גם תלמידו. יותר מסתבר שהייתה זו הצעה של רבי חיים לבירור הגירסא, ורק כשהתברר כי רבי סעדיה הדפיס את גירסת הגר"א לברכה זו, הופתע רבי חיים והתבטא כי איננו מאמין שאכן יצא זה מפי הגר"א.[23]
♦
סוף דבר: אף שאת הצעת הגירסא למסכת סופרים לא כיוון רבי חיים כהשגה על רבו, מכל מקום ההבנה לפיה אין משוא פנים לרב בענייני תורה והלכה, ומלחמתה של תורה, אף נגד רבותינו, היא "מלחמת מצווה", ללא ספק עמדה בבסיס השקפתו של רבי חיים.
למעשה אנו יודעים בפירוש על ענייני הלכה למעשה שלא הסכים בהם רבינו עם רבו הגר"א. ניתן למנות כמה מהם מתוך קובצי ההנהגות הידועים של רבינו[24] אך במסגרת זו נציין להנהגות וההוראות החדשות שהתפרסמו[25] לא מכבר מתוך כת"י תלמיד רבינו הג"ר ישראל העליר.
מתוך כלל החומר רב העניין, אנו למדים למשל כי רבינו "נתווכח עם רבו הגאון מווילנא" בשאלת הגירסא "בעומר" או "לעומר" (אות ד'). כך גם לא היה מברך על דבר שטיבולו במשקה, ולא היה חותם בשם במודים דרבנן (אות ו). ואף לא הקפיד על רביעית במים אחרונים (אות ז).
לסיום, אעתיק מעשה שסיפר מהרי"ל דיסקין על רבינו[26]:
סיפר על הגאון הגדול מהר"ח מוואלאזין שאמר לרבו הגר"א זל"ה שיעשה שלחן ערוך לפי שיקול דעתו הרמה. והשיב לו שיודע שאינו ישמע לו. והיה מתמיה על זה, ואמר לו תא ואחוי לך שכדברי כן הוא. וצוה להביא פירי שצריך לברך עליה ברכה אחרונה בורא נפשות וצוה לו לחתום בשם כהירושלמי. והיה ירא לומר שם שמים מחמת חומר לא תשא.
ומוסר המעשה הוסיף על כך:
ותמה תמה אקרא על חכמי רוסיא דעשו עכשיו להיפוך ואמרו שם שמים שהוא לדידן לפסק הבית יוסף ז"ל לבטלה וכן במודים דרבנן עשו להלכה למעשה כן והדפיסו בסידור הגר"א כן. ואמאי לא למדו מהגאון ר' חיים וואלאזין ז"ל שהיה תלמיד מובהק להגר"א ז"ל ואפילו הכי אף בפניו לא פסק כמותו. והרי מורא רבך רק כמורא שמים אבל לא יותר וד"ל.
♦ ♦ ♦