שיר על מקצת מדיני הקידושין[2]
♦ ♦ ♦יִשְענו מושיענו מצרה, הִנחילנו תורה ברה, אורחות חיינו מאירה,
ובמים עזים נתיבה.
ובה מלכו מלכים, ולמדו שלש דרכים, אופני ליקוחין ערוכים,
בכל דרכיו ולאהבה.
אורח קיים באלפי רבבות, שִלוּם מְעֹט או רְבוֹת, כעין מִקנת קברי אבות,
ואבן יקרה לא בא.
השעורה חַלֵק לשנַיִם, ואַזֵן משקלה במאזנַיִם, ואף אם יפה לעינַיִם,
ותִבז לו בלבה.
בשׁידוך יפתח תחילה, ימנע מדרך הוללה, ולא יעולל במסילה,
על אלה מכה רבה.
תִקדם ברכה לקידושי אשה, על מצוות גדר וקדושה, אומתנו מתעייה פרְשה,
ולא תביא תועבה.
אעידה שנים עדים, צדקתם לא בגד עדים, מתוך קהל מיועדים,
למשפחותיהם יצאו מן התֵבה.
בפסוח על קנינים, והקדמת חופת מעונים, דין ודברים עונים,
אל נא תהי מריבה.
יעש על דעת חכמים, עד אשר במעט פעמים, מעשיו שוכבים ונמים,
תמצֵא בידו הגנבה.
נאות לקיים בעצמו, כבוד מצוות בורא עולמו, אך גם בִּשְלוח מעִמו,
שלום ליוצא ולבא.
ראוי שבלשונות יבוכר, פעמים גם לשון מנוכר, מתוך עסק יוכר,
ומה יעשה בה.
מְקָדֵּש אשר בה נושה, ילכד בעֲוֹן קשה, יענישנו הבוחר במשה,
מִתִּתִי אותה לאיש אחר שְבָה.
אם יתן ממון מחתרת, ועוד תקוה נשארת, לכל איש היא מותרת,
אם חפץ בה.
ואם נכבד בביתו, תקדש בתתה מתנתו, שזכות היא לה קבלתו,
בכל מלכותו כי רבה.
רקיקי שאור ומחמצות, בערב חג המצות, אם יתן אחר חצות,
הוא בוער כאש להבה.
סובבת המתנה חוזרת, לזמן קצוב נשארת, בה שם לו עטרת,
ויוציאה מחיקו והנה שבה.
ומקדש חצי עזרו, בטל ועבר דברו, אך אם חילק בשרו,
להחיות אתך זכר ונקבה.
יסֵד איתן בתינו, בנתיבך ישר אורחותינו, לרצון תהיה עבודתנו,
ושמתי עינִי עליהם לטובה.
השיבה שבותנו כבתחילה, הוציאנו לאור מאפלה, ונבנתה עיר על תילה,
קומי אורי כי בא.