הערות על מאמרו של הרב יוסף עובדיה "שיעור מהלך מיל וזמן עלות השחר" (עמוד קל"א)
הערה א'
רציתי להעיר על מה שכתב הרב יוסף עובדיה במאמרו על שיעור המיל, בגליון נג סיון תשפ"א. מה שהוכיח מדברי הרשב״א שסובר שבמיל הוא 22 דקות ממה שכתב שפלג המנחה הוא שלוש דקות לפני השקיעה. הנה לפי זה יקשה הרי הרשב״א כתב בפרק במה מדליקין שזמן הכסיף העליון והשווה לתחתון הוא כשמסתלקת האדמימות, והרי גם במקומו של הרשב״א לא נשארה אדמימות במערב בימי ניסן ותשרי יותר מכשבעים דקות, וכש״כ בארץ ישראל אינו יותר משעה. א״כ איך נאמר שטעה הרשב״א בדבר גלוי כזה. ועוד, האיך סתמו הרשב״א וכל הראשונים, ולא ביארו שזה רק בימי ניסן ותשרי ולא בשאר ימות השנה.לכן נראה שצריך לומר שכוונת הרשב״א והראשונים היא לא בימי ניסן ותשרי, רק בימים הכי קצרים, שאז היום והלילה שווים. וזמן פלג המנחה בכל השנה הוא בזמן שיוצא פלג המנחה בימים הכי קצרים. וכעין זה כתב היעב"ץ לשיטתו שזמן פלג המנחה הוא ע"פ שעות שוות, שבכל השנה הוא באותו זמן של שעות שוות ע"פ מה שיוצא בימים הקצרים.
גם מהראשונים שכתבו שזמן צאת הכוכבים הוא ה' מיל, לכאורה מוכח שהם סברו שהמיל הוא 18 דקות, שהרי אם נאמר שהם סברו 22 דקות, ד' מיל ורביע יוצא יותר משעה וחצי אחרי השקיעה, שהוא כעשרים דקות אחר שנסתלק האדמימות לגמרי במקום שגרו רוב הראשונים. ובפרט הרי"ד, שכתב ה' מיל, והוא גר באיטליה שהאדמימות מסתלקת שם קרוב לחצי שעה לפני זה.
אלי רפאל
תגובת המחבר
הקשה הרב אלי רפאל: איך אפשר לומר שלדעת הרשב"א זמן צה"כ 90 דקות הוא אחר השקיעה, והרי זמן זה הוא הרבה אחרי שהכסיף העליון והסתלק האדמימות במקומו של הרשב"א וכ"ש בא"י, ואיך נאמר שהרשב"א טעה בדבר זה?קושיא זו תקשה גם על ר"ת (ספר הישר סימן רכא) שפסק כעולא שמשקיעה לצה"כ יש ה' מילין, ומיירי בהכסיף העליון והשוה לתחתון, וזה עולה לחשבון שתי שעות, ועולא ודאי מיירי בימי ניסן בא"י לענין דרך רחוקה. ומה שתתרץ בדעת ר"ת, תתרץ גם בדעת הרשב"א.
ועוד כתב, שהראשונים שאמרו שמפלג המנחה עד השקיעה יש מהלך ששית המיל, הם מיירי ביום הקצר ביותר, שאז מעה"ש לצה"כ יש י"ב שעות שוות. כבר הבאתי במאמר שיש מי שכתב סברא זו, והוכחתי שאי אפשר לומר כן. שהרי כל הסוגיא בפסחים מיירי בהפיכת סדום ולענין דרך רחוקה, שהם בימי ניסן. וע"כ גם רבי יהודה מיירי בימי ניסן, שאם תאמר שרבי יהודה מיירי בימים הקצרים, א"כ מאי קושיא על רבי חנינא שאמר מסדום ה' מילין שהוא הזמן שיש מעה"ש לזריחה. והרי אין כאן קושיא, שאפשר שבימים הקצרים מעה"ש לזריחה יש ד' מילין ובימים בינוניים ה' מילין, ולמה הוצרכו לתרץ "ויאיצו שאני". אלא ודאי שגם רבי יהודה מיירי בימי ניסן. וכל חשבונם של הראשונים הנ"ל הוא בשיטת רבי יהודה.
ועוד כתב, שממה שסתמו הראשונים ולא פירשו שזה בימי ניסן ותשרי, צ"ל לומר שכוונתם ליום הקצר ביותר.
וההיפך הוא הנכון, שממה שסתמו הראשונים ולא פירשו שזה ביום הקצר ביותר, צ"ל שכוונתם ליום בינוני. שכל שיעור שאומרים בסתם כוונתם לבינוני, ולא לקטן ביותר.
♦
הערה ב'
לכבוד מערכת האוצר שלום רב: ברכות יחולו על ראשכם חזקו ואמצו והמשיכו לזכות את הרבים בירחון איכותי שאתם מוצאים לאור כל חודש.עברתי בין ביתריו של מאמרו של הרב יוסף עובדיה הי"ו והערותיו של הרב עדוא אלבה הי"ו, ובהיות שבעבר עסקתי בסוגיא זו בעיון יש לי כמה הערות.
א. נראה לענ"ד להביא ראיה לפירוש הגר"א בדעת הרמב"ם שהמיל 18 דקות מהא דאיתא בגמ' פסחים [צד.] אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות "מעלות" השחר ועד הנץ החמה ה' מילין... מיתיבי רבי יהודה אומר...כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות "ומעלות" השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין. ע"כ. הרי שברבי יהודה הגמ' גורסת "ומעלות" בתוספת וא"ו דמשמע שזה חוץ לארבעים מיל, משא"כ ברבה בר בר חנה גרסה הגמ' "מעלות" השחר ללא וא"ו, דמשמע שזה מתוך הארבעים מיל. אלא שידידי הר"ר עמנואל מצא שבספר דקדוקי סופרים הביא נוסחא אחרת ברבי יהודה, הגורסת מעלות השחר ללא וא"ו. וכן מצאתי גירסא זו בתלמוד בבלי מנוקד נוסח תימן שהביאו שיש גורסים כן. וכנראה כך היתה גירסתו של הגר"א, ולכן היה צריך להביא ממרחק לחמו מן הירושלמי. ואם כנים אנו בראיית גירסא זו א"כ שפיר יש לומר כן גם בדעת רס"ג.
ב. לענין הלכה ודאי שיש לנו לפסוק שהעיקר לשער מזריחה עד שקיעה הן לחומרא והן לקולא, כי כל שיטת הסוברים לשער מע"ש עד צה"כ איירי בצה"כ של ר"ת ואנן קיי"ל כהגאונים. ולשער עד צה"כ של הגאונים לא שייך, כי אז חצות לא יצא באמצע היום, וכמו שהעירו. ובפרט שכן מוכח ממש"כ השו"ע בסי' רס"ג גבי ציבור שהתפללו וטעו, וכבר הביא ראיה זו המנחת כהן. וכן ראיתי לרה"ג דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה חי"ג [סי' רמט ס"ק ט] שכתב שלפי הגאונים יש לשער את השעות מזריחה ועד שקיעה, וכתב להקל שם לפחות בדרבנן. וכ"כ עוד בספרו ארחות מרן ח"א [ריט-רכ הערה ג] שכתב בזה גם בספרו הלכה ברורה חי"ב [סי' רלג סק"ט וס"ק יג] בענין פלג המנחה והביא את דעת המנחת כהן הנ"ל שהבין בדעת השו"ע שיש לשער את השעות מזריחה עד שקיעה, ושכן צריך לומר בדעת הגאונים הסוברים שצה"כ הוא ג' רבעי מיל אחר השקיעה. וכתב שבשנת תשע"א הציג את הדברים בפני מרן הרשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל והסכים עמו שמסתבר לומר כן בדעת השו"ע. וסיים שלפ"ז צ"ע אם יש להקל כן גם לגבי קריאת שמע דאוריתא. אך לענ"ד נראה שפשוט לומר שיש להקל בזה לגבי ק"ש, שהרי מעשים בכל יום שאנו מתפללים ערבית בצאת הכוכבים של הגאונים כעשרים דקות אחר השקיעה וקוראים ק"ש ויוצאים בזה יד"ח. וא"כ ה"ה שיש להקל בזה גם לגבי ק"ש של שחרית.
ג. לענין חישוב עה"ש לענ"ד יש ללכת בזה אחר המציאות, דהיינו שהשמש במעלה 18, וכמש"כ היש"ר מקנדיה בספר גבורות ה' [מדרגה לב, הובא בתוי"ט ברכות פ"א מ"א] כתב יחס קטן יותר לגבי הקיטורים-44 מיל והיינו למצב שהשמש 18 מעלות תחת האופק. וכ" הראב"ע בספרו כלי הנחושת [שער תשעה עשר] שהנשף הוא כאשר השמש תחת האופק 18 גשרים [מעלות]. גם הרמב"ם בפירוש המשנה הנ"ל נראה שהסיק כן ע"פ חכמת התכונה גרידא, ללא כל חישוב המיל ע"פ הנתונים הכתובים בגמ'. על אף שהיה אפשר לומר בפשטות דס"ל שהמיל הוא 18 דקות [שהרי אם נחלק 72 דקות לארבע מיל תהיה התוצאה 18 דקות, ולכן כתב שעה"ש הוי שעה וחומש], מ"מ נראה יותר שהסיק כן ע"פ חכמת התכונה, כי לא הזכיר בדבריו כלל מענין ארבע מיל אלא ביאר דבריו לפי חישוב הקיטורים וחכמת הלימודים.
והנה, בא"י בימים השווים השמש נמצאת במעלה 18 כ-80 דקות קודם הנץ, וכ"כ ר"א אבן עזרא [בראשית א, יח קהלת יב, ב] שזמן עלות השחר הוא שעה ושליש שעה מן השעות "השוות" קודם הנץ. אשר על כן, זה העיקר למעשה שהרי עה"ש לדעת חז"ל הוא משעה שמתחיל האור. ומש"כ בפסחים בענין שארבע מיל הוי עה"ש היינו בערך ולא בדיוק מרבי, שהרי בזמנם לא היו שעונים דיגיטלים. וא"כ ודאי שאין להקל לפי עה"ש של 90 דקות שהוא לילה ודאי, וכן אין להקל ב-72 דקות שקודם לכן הוא יום, אלא העיקר להלכה היא המציאות, דהיינו 80 דקות במעלות דהיינו כשהשמש בגובה 18 מעלות תחת האופק.
בנימין יצחק הלוי
תגובת המחבר
הרב בנימין יצחק הלוי כתב דיש לומר בדעת רס"ג שהארבעים מילין הם מזריחה לשקיעה.והרי אין זה בתורת ודאי אלא בדרך אפשר, ולמה לנו לפסוק כדעה שהיא ספק, ולעזוב עשרה ראשונים שודאי ס"ל שמזריחה לשקיעה 32 מילין?
ומה שטען שלדעת השו"ע משערים מזריחה לשקיעה והביא ראיה ממה שפסק בסימן רס"ג גבי ציבור שהתפללו וטעו.
והנה, המקור לדין זה הוא במסכת ברכות (כז:), ואם תאמר שיש מגמרא זו ראיה שמשערין מזריחה לשקיעה, הרי שאתה טוען שגמרא זו סותרת את דעת רוב הראשונים. אלא ודאי שיש לגמרא זו ישוב גם לדעת הסוברים שמשערים מעה"ש לצה"כ.א
ואביא ראיות ברורות דס"ל למרן השו"ע שמשערין מעה"ש לצה"כ. וזה לשון השו"ע בסימן רל"ג לענין תפילת מנחה "ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן", ובסימן רס"ג כתב "ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה" עכ"ל. הנה ודאי שאי אפשר לפרש דברי השו"ע במה שכתב "הלילה", שכוונתו לשקיעה ראשונה, שהרי ס"ל כדעת ר"ת שהלילה הוא ארבע מילין אחר השקיעה, ועד אז הוא יום גמור ואין שקיעה ראשונה לילה כלל. וע"כ מנין י"ב השעות לדעת השו"ע הוא עד סוף ד' מילין או ג' מילין ורבע אחר השקיעה. וא"כ גם לענין מנין תחלת השעות הוא עה"ש. והרמ"א בסימן רל"ג כתב בפירוש בשם הב"י "עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים". הרי לנו הוכחה ברורה שאי אפשר לפרש בדעת השו"ע שמנין השעות הוא מזריחה לשקיעה. והלבוש, לשיטתו, שינה לשון הלכה זו וכתב "ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם שקיעת החמה", וכוונתו לשקיעה ראשונה, כמו שביאר בסימן רס"ג. והמנחת כהן (מאמר שני פ"ט), נדחק מאוד לפרש שהשו"ע קורא לילה לשקיעת החמה שהיא שעה אחרונה של היום. וכבר תמה בשו"ת יבי"א (ח"ז סימן לד) על דברי המ"כ הנ"ל וכתב "למה נעשה מחלוקת בזה בין מרן להרמ"א".[2]
ועוד יש להוכיח ממה שכתב השו"ע בסימן רס"א "וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות. והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה". ובסימן רס"ז כתב "מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד". הרי שתוספת שבת יכול לקבל כבר מפלג המנחה, ולפי זה מה שכתב בסימן רס"א שיכול לקבל התוספת מהשקיעה, לאו דוקא הוא ואין ביניהם אלא מהלך ששית המיל. אבל אם נפרש שפלג המנחה לדעת השו"ע הוא שעה ורביע קודם שקיעה ראשונה, נמצא שדברי השו"ע ממש סותרים זה את זה.[3]
ומה שכתב שהרמב"ם הסיק שזמן עה"ש שעה וחומש ע"פ חכמת התכונה גרידא, דבר נכון הוא. וזה דוקא בקו המשוה. וכן כתב הרב יוסף שווארץ במאמר אילת השחר וז"ל: "וכן זמן שעה וחומש הוא חלק עשירית מ-12 שעות, וחשבון זה ג"כ דוקא בתקופת ניסן ותשרי על קו המשוה שאז שם השמש מכוון ממעל לקו ההוא ואז יום ולילה שוים בכל העולם. אכן בשאר המקומות ובשאר ימות השנה זמן שעה וחומש הנ"ל נשתנה לפי ערך רוחב המעלות המדינה ההיא ולפי חדשי השנה, בדרך משל בתקופת תמוז פה עה"ק הזמן השחר והנשף 2 שעות ובעיר מולדתי הוא יותר מ-3 שעות, ובתקופת ניסן ותשרי פה השחר והנשף בערך שעה וחצי, ובעיר מולדתי בערך 2 שעות, ולהבין ולפרש לך הדבר הזה עד תכליתו יצטרך ללימודים הרבה" עכ"ל. והרב יוסף שווארץ היה גם רב וגם בקי בתכונה, וגדולי עולם הביאו מספריו: בן איש חי (ש"ר פרשת וארא) וכן בספרו רב פעלים, פקודת אלעזר, אבן האזל, שו"ת מנחת אלעזר, שו"ת איש מצליח, שו"ת מנחת יצחק, שו"ת ציץ אליעזר, ועוד.
יוסף עובדיה
♦