הערה על מאמרו של הרב אחיקם הלוי "זמן השקיעה ביישוב מעלה מכמש" (עמוד קס"ג)

מה שכתב בשם ספר הנברשת 'מביא את פסיקתו של מהרי"ל דיסקין בענין הזריחה לגבי תפילת שחרית, שמנכים את הר הזיתים, אבל את הרי מואב שהם במרחק גדול לא מנכים והם נחשבים חלק מהאופק'.
פסיקתו של המהריל"ד מותאמת בדיוק למציאות של ירושלים, שבה אופק מזרח באביב סתיו וקיץ מוסתר ע"י הר הזיתים הקרוב ביותר, ובחורף - האופק גלוי עד הרי מואב.
לגבי הר הזיתים לשונו מוכיחה שכוונתו היתה שיש לנכות את הר הזיתים 'נכון וישר הוא זה אשר חז"ל גבלו לנו ההרים הבינוניים לראות משם הנץ...', ולכן שיטתו היתה שאת הר הזיתים מנכים כי הוא מההרים הבינוניים שיש לראות את השמש כשהוא עומד עליהם, וזה יקבע את הזמן עבור ירושלים, ואת זה הרויחו בנברשת שהיתה עומדת במקום מוגבה ביותר, מסתמא על גג ההיכל - שהתגברה על הסתרת הר הזיתים, והועילה כאילו ששלחו צופה לראות את הזריחה מראש הר הזיתים. וכן ביאר בהג' בן אריה על הרמב"ם (ק"ש א' י"א) שכוונת הירושלמי 'נראית על ראשי ההרים' היא כלפי מי שעומד על ההר ומקדים לראות את החמה לפני מי שעומד במישור שבתחתית ההר. וכמ"ש בספר אור היום (סעי' מ"ד) שפירש את כוונת תר"י שאפילו אם עוד לא נראה גוף השמש לעיני האדם העומד על הארץ אלא רק אור השמש נראה על ראשי ההרים - נחשב הנץ החמה אפילו אם עדיין גוף השמש לא נראה לעיני העומד על הארץ.
ולגבי ימות החורף, שאז ההסתרה מגיעה מכיוון הרי מואב - יש לדעת שבירושלים יש תנאים מיוחדים שגררו את הכרעה זו שאינם קיימים במקומות אחרים, שהרי ירושלים גבוהה יותר משמונה מאות מטרים מעל מדבר יהודה המשתרע מזרחית לה, וממילא החמה היתה אמורה לזרוח בה כמה דקות לפני מישור מדבר יהודה, אלא שאופק מזרח שמעבר למדבר יהודה מוסתר על ידי הרי מואב, שאף שאינם גבוהים מירושלים [כמעט בכל מקום, וזאת בצירוף קימורו של כדור הארץ] אולם גם אינם נמוכים ממנה - שהם הגורמים שלא יוכלו לראות את הקדמת הזריחה מירושלים - והם באמת כמו קו האופק של ירושלים. ולכן אין ללמוד מהכרעת המהריל"ד לגבי ההנהגה בשאר המקומות שאופקם המזרחי מוסתר על ידי הרים הגבוהים מעל לקו האופק וכלל אינם יכולים להיחשב "אופק" אלא רק "הסתרה" [כך שמעתי מהגרז"מ קורן שליט"א, ועוד אמר בשם גדול אחד שליט"א שמי שממתין בקרית ספר לראיית החמה מעל הרי יהודה הרי הוא כמו מי שקם בשעה אחת עשרה, וכשפותח את התריס ורואה את החמה - שמח שכעת יוכל להתפלל כותיקין].
וממילא, המצב במעלה מכמש זהה בדיוק למצב בירושלים בימי החורף - שראשי ההרים שבקצה האופק כמעט ולא גורמים לשום איחור בשעת הזריחה.
ומה שהביא בשם תשובות והנהגות כרך ד' סימן כ"ה שצידד בעד הזריחה הנראית מחמת לשון הפסוק "יראוך עם שמש", כלומר שפירש מלשון ראיה - אינני יודע לדבריו מובן, מאחר שפירוש הפסוק הוא מלשון יראה ולא מלשון ראיה.
יואל שילה
♦