מנהל רוחני בישיבת כפר חסידים, בעל לב אליהו
ביאורי שמו"ע[2]
אלוקי אברהם - מידתו המצוינת של אברהם היתה מידת החסד כאמור "חסד לאברהם", במידת חסדו וברוב טובו שהיה מטיב עם כל הבריות שבאו אליו דרך ארבעת הפתחים שהיו לכל ארבעת הרוחות. הוא נתן הכל - לאכול ולשתות ולישון. אח"כ - אמרו חז"ל - אמר להם בעד כל זה צריכים ליתן תודה, הם סברו תודה לאברהם. אמר להם לא, הכל מהבורא יתברך ולו צריך ליתן תודה, כי הכל אינו שלי. אברהם השריש בליבות כולם אמונה שכל הבריאה היא להיטיב עם האנשים, 'יוצר אור ובורא חושך ועושה את הכל'. ע"י מידת חסדו פרסם אלוקות.אלוקי יצחק - יצחק פרסם אלוקות בצורה אחרת. אצלו נאמר "פחד יצחק" (בראשית לא, מב), הפחדים נראים כשנבהל יצחק מלתת ליעקב את ברכות העוה"ז. יצחק ידע שעשו רע ויעקב הוא תם ויושב אוהלים. א"כ מדוע לא הסכים לתת את העוה"ז ליעקב אלא לעשו? סיבתו היתה כי פחד שמא יזיק העוה"ז לרוחניות שלו. העוה"ז ינתקו מהרבש"ע.
ואלוקי יעקב - מידתו "תתן אמת ליעקב" אין אמת אלא תורה. כמו שכל התלמוד מוסב על המשניות, כך כל הזוהר מוסב על הסיפרא דצניעותא, שאותו חיבר יעקב אבינו. כל עשרים השנים שהיה אצל לבן בשדה הוא פעל רבות ברוחניות למד תורה. כשנסע לחרן היה בן ס"ג, וכל חייו היה איש תם ויושב אהלים. לפני נסיעתו לחרן למד י"ד שנה תורה אצל שם ועבר בלי הפסקה ולכן היה עמוד התורה – עמוד האמת. בכ"ב השנים שבכה בהן על יוסף ג"כ עסק ברוחניות, יוסף שהיה בן זקונים אומר התרגום (שם לז, ג) בן חכם. כל אשר למד אצל שם ועבר העביר ליוסף. ע"כ כששלח את יוסף לראות שלום אחיו למד עמו לפני כן את פרשת עגלה ערופה, כנאמר ברש"י על הפסוק "וירא את העגלות" (שם מה, כז).
אלו שלשת האבות. אח"כ כתובות המידות בהן מונהג העולם.
גומל חסדים טובים - הנהגת העולם בחסד באה ג"כ ע"י חשבון - לא נותנים בלי חשבון החנות פתוחה וחנוני מקיף אך הגבאים מחזרים. את החסד צריך להרוויח, איך? אם גומלים לאנשים חסד, גם ה' גומל חסד, כי לא נאמר "עושה" רק "גומל".
חסדים טובים - וכי יש חסד לא טוב? אלא כי בן אדם יכול לגמול חסד לא טוב, למשל ייתן שי של כרטיס נסיעה במטוס, והמטוס ייפול. משא"כ אצל הקב"ה, כל חסד הוא טוב מושלם מהחל עד גמירא.
וקונה הכל - את הפסוק "ידע שור קונהו" (ישעיהו א, ג) מפרש הגאון "קונהו" לא זה שקנה אותו, אלא השור מכיר את מי שמתקן עבורו, מפרנסו ודואג לו. כך ה', היות שלאדם יש בחירה הוא יכול לעשות עבירות שע"י מתקלקל האדם והעולם. לבסוף יתקן ה' את כל הקלקולים שלנו, כדי שתבוא הגאולה[3].
וזוכר חסדי אבות - מה הם? עד תקופת האבות לא ידעו שיש ה' יחיד בעולמו ומנהיג, וכל אחד עבד לאל אחר. יוצא שהעולם היה בלי תכלית, ובלי תכלית הורסים את העולם כבזמן המבול. ובזכות קיום העולם ע"י פרסום ה' ע"י האבות הוא: "מביא גואל לבני בניהם למען שמו", היות שה' נקרא אלוקי ישראל.
מלך - מורה על היות הקב"ה מלך על הכל.
עוזר ומושיע ומגן - ג' מדרגות בבטחון. ה' מושיע את האדם לפי הבטחון שלו. אחי הגאון היה חולה והגאון בא לבקרו ישב שם רופא יהודי כשראה הגאון שהוא נתן לאחיו תרופות אמר לו שלא צריך את זה. שאל הרופא א"כ מדוע ברא ה' אותן? ענה הגאון בשביל מה החיים הטובים שנבראו? אלא הטמא לטמאים והטהור לטהורים. מי שמרגיש שהוא זקוק לתרופות צריך לקחת אותן אך מי שבטחונו כ"כ גדול בה' ואינו מרגיש צורך אליהם יתרפא גם בלעדיהן.
עוזר - משל לאחד שתומך בחבירו לסחוב משא כשחבירו אינו מסוגל לשאתו לבדו.
מושיע - אם הוא לוקח את המשא מחבירו ונושאו לבדו. הגמ' מביאה סיפורים שחכמי התלמוד לא לקחו מתנות ושונא מתנות יחיה! היה ר' יוחנן הסנדלר והוא גר במבוי אליו באו אנשים לעשות נעלים וכך ר' יצחק נפחא, אך מלאכתם היתה ארעי (ראה ברכות לה, ב). היו כאלה שמצאו כל יום שלו ליד ביתם, הראשונים - "עוזר" האחרונים - "מושיע" פירוש בלי כל עבודה.
מגן - היא תמיכה למעלה מן הטבע, כמו לחנניה מישאל ועזריה, וכשרצו להכריחם לעבוד לצלם, שאלו את יחזקאל והוא ענה להם שיתחבאו בקרב ההמון הגדול. אך הם אמרו שהיהודים יחשבו שהם כן השתחוו, ולכן הם הלכו לכבשן האש ולא קיבלו את דברי יחזקאל (ראה פסחים נג, ב), שנאמרו כעצה ולא בדרך נבואה. אך הם ביקשו שיחזקאל יתפלל לה' שיקבל נבואה ושאם יפלו לכבשן האש שלא ישרפו בכבשן כדי שיהיה קידוש ה'. יחזקאל אמר שה' לא יעזור והם ישרפו, אך בכ"ז הם ילכו ולא ישתחוו, ועל דעת זה אנחנו הולכים[4]. כשהם הוכנו לשריפה קיבל יחזקאל נבואה שיצילם אך אל תגלה להם, כי אם הוא הולך ע"מ להנצל לא ינצל (ילקו"ש ויקרא רמז תרמג) אך אם ילך לשריפה ינצל. הם לא השתחוו, וזרקו אותם לכבשן האש והם הלכו בגאווה בבגדי שרים. וזהו מגן.
אם אדם מוסר נפשו על שם ה' במקום שצריך, יעזור ה'. או כנס שנעשה לדניאל. ההתחלה של הצלה מאש הייתה מאברהם אבינו, ולכן כתוב "מגן אברהם". לאברהם לא היתה נבואה עד גיל שבעים, הוא הלך לשריפה רק מהכרה שאין בירה בלי מנהיג.
מגן - (כתובות סז ע"ב) לעני אחד זרקו כל בוקר ד' זוזים דרך הדלת שהספיקו לכל היום, אמר האיש שהוא רוצה לדעת מי האיש הזה, יום אחד התאחר מר עוקבא לכן הלכה אשתו עמו, הפעם הרגיש העני פתח את הדלת ושנים ברחו והם נפלו לכבשן בוער, הוא לא נשרף אך רגליו בערו. אמרה אשתו רגליי לא בוערות הנח אותם על רגליי. חלשה דעתו כי ראה שאשתו צדקת ממנו, אמרה אשתו אני נותנת תמיד אוכל מוגמר ואתה נותן כסף בלבד לכן חסדי גדול משלך. גם זה בגדר "מגן".
א"כ יש 3 מדריגות בבטחון - אחד יושב ולומד בבטחו שיעזרהו ה', אם בטחונו חזק והוא בטוח שלא יישאר בלי קיום יראהו ה', בטחון הוא הפרי של האמונה "עוזר", המדריגה הנמוכה "ומגן" הגבוהה, הוא מקבל עצה למעלה מן הטבע.
♦ ♦ ♦