מקסיקו
בעניין מלאכה הנעשית במים לנט"י - הדחת כלים - אופן ההדחה בזמנינו ע"י פתיחת הברז
בשו"ע או"ח סי' ק"ס ס"ב מבואר שהמדיח כלים או ירקות במים פוסל את המים לנט"י [דסעודה או לדבר שטיבולו במשקה, ואפשר גם לנט"י שחרית] משום שנעשתה בהם מלאכה. והוא משנה בידים פ"א מ"ד. וכן שאר מלאכה שעשה במים כגון הדחת ידיו פוסלת המים לנט"י עי' שם במ"ב וברמ"א שם סעי' י"א.והנה בזמנינו אין הדרך כמעט למלאות כלי מים או חבית מים ולהדיח בתוכה הן כלים הן ירקות וכדומה אלא פותחים את הברז והמים נשפכים על הדבר שאדם חפץ להדיחו [רק שריית ירקות עדיין נעשית כמו בזמנם אבל אין זה לצורך שלא יכמשו (שהביא המ"ב שם פלוגתא בזה) דהיום יש מקרר, אלא העיקר הוא לרככם או להסיר חריפותם ושאר מלאכות גמורות שודאי פוסלות המים].
והנה בכה"ג ודאי שאין המים שבברז [היינו המים העליונים שעדיין לא נעשתה בהם מלאכה] והמים שלמעלה בחבית בגג הבית נפסלים לנט"י שהרי לא נעשתה מלאכה באותם מים אלא במים היוצאים מן הברז ואע"פ שיש כאן ניצוק חיבור, לענין מלאכה נראה בפשיטות דלא אמרינן ניצוק חיבור.
והראיה הגדולה לדבר היא שכל נט"י רגילה כפי שנעשתה בכל הדורות ששופכים מן הכלי לידים והמים הנשפכים פסולים משום שנעשתה בהם מלאכה כמבואר ברמ"א סי' ק"ס סעי' י"א, ואילו המים הנשארים בכלי אינם נפסלים וממשיך ליטול איתם את שאר השפיכות, ולא אמרינן ניצוק חיבור.
וגם מסברא נראה דמאחר שהטעם שנפסלים המים במלאכה הוא להרמב"ם משום שנעשו שופכים ולהר"ש משום שנשתנו מתורת מים והרי אין דרך לעשותם שופכים בכה"ג ע"י ניצוק חיבור אלא ממשיכים להשתמש במים שנשארו בכלי וגם אין נמאסים בעיני בני אדם ולכן אין טעם לפסול המים שבכלי העליון משום ניצוק חיבור.
ואפשר לדון טפי דגם המים הנשפכים עצמם מאחר שבודאי לא כל המים הנשפכים משמשים לצורך ההדחה שהרי כשפותחים הברז יוצאים מים רבים ומשתמשים בחלק מהם לצורך ההדחה אבל שאר המים הולכים ויוצאים מבלי להדיח דבר וכמובן שהכל לפי הענין אבל הרבה פעמים כך הוא המצב, וא"כ י"ל דאין נפסלים אלא המים שעשה בהם מלאכה אבל שאר המים הסמוכים למים שעשו את המלאכה אין נפסלים דכמו שלא אמרינן ניצוק חיבור לגובה גם כשיש הרבה מים דרך נפילה ומדיח דבר בחלק מהם מאחר שכל המים הם בדרך ניצוק י"ל דלא כל המים נפסלו אלא באותם שנגע בהם לצורך ההדחה ולא אמרינן ניצוק חיבור במים הסמוכים למים העושים את המלאכה.
ולכאורה לפי"ז אם פתח הברז והדיח כלי או ירק או ידיו ונפלו מים רבים שלא לצורך ההדחה כפי שהוא הרגילות בהרבה פעמים ונתקבלו המים בכלי הרי צריך לשער מה הם הרוב ואם הרוב הם מים שלא נעשתה בהם מלאכה הרי המים הפסולים בטלים ברוב וממילא כל המים כשרים לנט"י. וכמבואר במ"ב סי' ק"ס סקכ"ג דמים פסולים שנתערבו בכשים בטילין במיעוטן.
ומה שיש לדון באופן שאינו יכול לשער מה הרוב די"ל דלא נפיק מכלל ספק נט"י דקי"ל בסי' ק"ס סי"א דכל ספק בנט"י הוא לקולא וא"כ במקום צורך ושעת הדחק יכול ליטול במים אלו ככל ספק בנט"י דהוא להקל [כמבואר בשו"ע שם דלכתחילה אין לסמוך על ספיקות אלא יטול במים כשרים], שהרי יש ספק אם מים אלו כשרים או פסולים דשמא הרוב נעשה בהם מלאכה או שמא הרוב לא נעשה בהם מלאכה והוי ספק נעשה בהם מלאכה שמבואר בשו"ע סי' ק"ס סי"א דכשרים לנט"י.
ולכאורה קשה ע"ז דגם בזמנם כשהיו נוטלים ידים מסתמא היה חלק מהמים שלא היה נצרך לצורך הנטילה ובכ"ז נפסלו כל המים כמבואר ברמ"א והפוסקים שם הרי דגם המים שיצאו שלא לצורך חשיבי כגוש אחד והכל נפסל ואפי' שהכל דרך שפיכה וניצוק כיון שכל המים נשפכו לצורך המלאכה הרי עשאם שופכים בידים.
ונראה דאין זה כך שהרי בנט"י בדרך כלל רוב המים נשפכים על היד ממש ועושים את המלאכה בהם ולכן אין להביא ראיה משם ואולי באמת אם מישהו שפך הרבה מים מחבית גדולה באופן שחלק גדול מן המים לא נגע כלל בידיו י"ל דהמים הפסולים בטלים ברוב ואין נפסלים לנט"י.
ויש לדון עוד במי ששופך הרבה מים לצורך הנטילה האם אמרינן דכיון דהכל שפיכה אחת וטהרה אחת נפסלו כל המים או רק המים הראשונים הנצרכים לנטילה נפסלים ושאר המים לא נפסלו.
ונראה דכל כמות המים שנכללת בדברי רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא וא"כ כל מה שהוא בכלל הנטילה ומתברך עבור זה יש בו צורך והוי מלאכה ונפסלים המים, אבל מה שמגזים ושופך יותר מדאי דלכו"ע אין צורך בזה ואינו בכלל הברכה בפשטות אפי' שהכל ניצוק אחד ומעשה אחד מאחר שכבר נטהרו ידיו לא אמרינן בזה ניצוק חיבור ולא נפסלים שאר המים ואפי' יכולים לבטל את מי הנטילה ברוב ונכשרים כולם לנט"י.
והנה יש שהזכירו לשפוך את כל הכלי בכל שפיכה ונראה דזה שייך בכלי רגיל או קטן אבל כלי גדול נראה שהוא שפיכה מיותרת ומאחר ששפך בשפע על כל היד ויצא מכלל ספק רחוק שמא לא הגיעו המים לשם אין עוד ענין בשפיכת המים ואם ממשיך בזה אין מים אלו בכלל הנטילה ולא נפסלו לנט"י כלל, ומבטלים את המים הפסולים אם יש בהם רוב [ובספק רוב ג"כ אפשר להקל בשעת הדחק וכנ"ל].
ומצאתי בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי רנ"ד ד"ה אבל הנה) שכתב: "ואף ההבל היוצא מהצינורות שעל ידם נעשה תנועת המכונות שבבית החרושת נראה לדון שלא יפסל מנט"י, כי הלא תנועת המכונות באה ע"י כח הדוחה שההבל היוצא גורם שמניע איזה כלי שהיא חוזרת ומניעה את השני וכן מתגבר כח התנועה מכלי לכלי עד שמתנועעים המכונות בכח גדול ומהירות נפלאה כידוע שכן טבע התנועה שכל שמתנועע יותר מתגבר כח התנועה ומהירותה וזה גורם רק ההבל היוצא מתוך הצינורות אל המכונה שנעשית לתכלית זה, וכל ההבל שבתוך הצינורות אינו עושה מאומה רק שנמשך לתוך הצינור עד שמגיע להמכונה ההיא, והרי אם ישפכו מים מכלי גדול על כלי להדיחו או לנקות רצפה מטיט וזבל פשוט לכל מבין שלא נפסלו המים שבכלי הגדול ונפסלים רק המים שהדיחו את הכלי או את הרצפה, וזה ק"ו ממש"ל בשם הרמב"ם ספ"ק דידים שמדיח ידיו רק במים שעלו בידיו ואי נימא זה מיקרי מלאכה מה שההבל הפנימי דוחק את החיצון לצאת ולהניע את הכלי זה אינו דא"כ בכל ניצוק נימא שהמים הפנימיים דוחקים את המים החיצונים לרדת, ובפרט לפמש"ל דלא מיקרי שופכים רק כשנעשה מלאכה בגוף המים ודאי דלא מיקרו נעשה מלאכה רק במעט ההבל שיצא על המכונה ומניע אותה אבל לא השאר שבצינור, ואם היו מוציאים ההבל הנשאר בצינור למקום אחר ונעשה ממנו מים יש להכשירם לנט"י ולא גרע זה מניצוק דקי"ל שאינו חיבור, וכמש"ל מהא דפ"ה דמכשירין מ"ט, ועי' טבול יום פ"ב מ"ז שאם נגע טבו"י בקילוח לא נטמא כל היין, וע"ש במ"ו ובר"ש שם, וכן קי"ל בפ"ה דמכשירין מ"י שאם עירה חם לתוך חם אינו חיבור".
♦
המסקנא לדינא וסיכום העולה מהנ"ל
כששופך מכלי מים על ירק או כלי להדיחו אין המים הנותרים בכלי נפסלים לנט"י דלא אמרינן ניצוק חיבור לענין מלאכה הפוסלת במי הנטילה ולכן גם כשפותח הברז ומדיח שם ידיו או כלים או ירקות אין המים העליונים נפסלים ורק אלו שהדיח בהם נפסלו.גם כשפותח הברז ויוצאים מים רבים רק המים הנוגעים בכלי או בירק ונצרכים למלאכה נפסלים אבל המים הנוגעים בהם אין נפסלים מאחר שהכל דרך ניצוק [ואפשר שכמות המים הנצרכת באופן רגיל או שהדרך להשתמש כדי לעשות מלאכה זו שפיר נפסלים דנהפכים לשופכים וחשיבי לבני אדם כחלק מהמלאכה].
ולכן כשנופלים מים אלו לתוך כלי אם משער שהרוב הם המים שלא נעשתה בהם מלאכה הרי מתבטלים המים הפסולים בכשרים והכל כשר לנט"י.
ואם יש לו ספק אם הרוב הם המים הכשרים הרי הוא בכלל ספק נעשה בהם מלאכה ובמקום צורך ושעת הדחק יכול ליטול במים אלו ככל ספק בנט"י.
ואם נוטל ידיו במים ושופך מים רבים שאין נצרכים לצורך הנטילה ואינם בכלל כמות המים שמתברך האדם בגללה ממילא אפי' ששפך הכל בשפיכה אחת אין מים אלו נפסלים ולא חשיבי נעשה בהם מלאכה ומבטלים ברוב את המים הפסולים.
ונראה דהשיעור של מים שאין נצרכים ואין בהם את ברכת רב חסדא שישפוך הרבה מים ויתעשר הוא כשכבר שפך בשפע על כל היד והגיעו המים לכל המקומות בודאי אז מה שממשיך לשפוך יותר אין בו צורך כלל, דבודאי א"א לומר שיש ברכה אפי' אם ישפוך חבית גדולה מאוד דאין זה אלא בזבוז מים גרידא.
וכן י"ל שאם יש לו מים בבקבוק ורוצה להדיח פי הבקבוק ושופך מן המים שבבקבוק לצורך הדחת פיו י"ל ג"כ דאין נפסלים שאר המים מאחר שנעשתה המלאכה במים דרך שפיכה ולא אמרינן ניצוק חיבור אפי' כשכל המים בתוך הבקבוק ודוק בזה.
עוד נראה שאפי' כשעושה במים מלאכה הממאיסה את המים ביותר בכ"ז אמרינן דאין הניצוק חיבור ושאר המים שלא נגעו כשרים לנט"י. וה' יזכיני לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה.
♦ ♦ ♦