מח"ס אמרתו ארץ, ירוץ דברו, ושא"ס
רחובות
החתן פתח את הדלת בחדר יחוד אחרי דקה אחת או שתים
שאלה
לכבוד הגר"א ולר שליט"א, אם החתן פתח את הדלת בחדר יחוד אחרי שעברה רק דקה אחת או שתים, האם צריך שוב לחכות מהתחלה שבע דקות מהרגע שהוא שסוגר את הדלת שוב, כמו שמחכים תמיד.בברכת כהנים באהבה
כעתירת גמליאל הכהן רבינוביץ
מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים
♦
תשובה
לכבוד ידידי היקר והנעלה, כליל כל מעלה, מוציא לאור תעלומה, תורתו יוצאת בהינומא, הגה"צ רבן גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א. אחדשה"ט, אענה לכת"ר בקצירת האומ"ר כמיסת הפנאי.♦
מנהג בני ספרד שאין חדר יחוד
הנה טרם כל שי'ח יהיה בארץ, אציין שידוע ומפורסם שמנהג הספרדים ובני עדות המזרח שאין החתן והכלה מתייחדים מיד לאחר אמירת השבע ברכות, אלא היחוד נעשה רק בשעת לילה מאוחרת, לאחר שסיימו את הסעודה, כאשר הם מגיעים לביתם. ולכאורה יש בזה הפסק גדול בין ברכת הנשואין לחופה, ובשלמא לדעת הפוסקים הסוברים שהחופה אינה יחוד אלא פריסת הטלית על ראש החתן והכלה בשעת הברכות, ניחא. אמנם לדעת הרמב"ם (פ"י מהל' אישות ה"א) ומרן הש"ע (סי' נה ס"א) "שענין החופה הוא שיביא החתן את הכלה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו", לכאורה היה צריך לעשות את היחוד מיד לאחר הברכות.אמנם אין זה מוכרח, דהנה הר"ן (פ"ק דפסחים ז:) כתב וז"ל: ולענין ברכת נשואין נהגו שאין מברכין אלא לאחר כניסה לחופה, לפי שאין ברכות אלו אלא ברכות תהלה ושבח, תדע שהרי מברכין אותם כל שבעה. וכן נראה מדברי בה"ג. אבל הרמב"ם (פ"י מהל' אישות ה"ג) כתב שצריך לברך אותם קודם נשואין, וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ולא מפני שהן בכלל מ"ש כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, שהרי אלו ברכות השבח הן, אלא מפני שחופה יחוד היא ובעינן ראויה לביאה, וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ע"כ.
ומבואר מד' הר"ן דא"צ שיהיה היחוד מיד לאחר הברכות, דאין הברכות האלה אלא ברכות השבח, ולא בעינן שיהיו עובר לעשייתן. והנה הטור (אה"ע ריש סי' סב) כתב: מברכין ברכת חתנים קודם כניסה לחופה. וכתב ע"ז מרן הב"י: ומ"ש רבינו קודם כניסה לחופה, כ"כ הרמב"ם בהל' אישות (פ"י ה"ג), והטעם מבואר משום דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. והר"ן (פסחים ז: ד"ה ולענין) כתב, אבל הרמב"ם כתב שצריך לברך אותם קודם נשואין וכ"ד הרמב"ן ז"ל, ולא מפני שהיא בכלל מש"א כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, שהרי אלו ברכות השבח הם, אלא מפני שחופה יחוד הוא ובעינן ראויה לביאה, וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ע"כ. וממה שהביא מרן את דברי הר"ן באחרונה משמע דס"ל הכי. וכ"כ בשו"ת יבי"א ח"ה (חאה"ע סי' ח אות ב) דנראה שמרן סבר וקבל דעת הר"ן שברכות השבח הן. ע"ש.
וכן העידו בגודלם רבים מפוסקי ספרד במשך הדורות שאין מנהג הספרדים להתייחד מיד לאחר החופה, וכמ"ש בשיורי הכנה"ג (או"ח סי' שלט סק"י) שרק בע"ש נהגו בקושטא שהחתן והכלה מתייחדים. ע"ש. ומוכח שבשאר ימות החול לא היו מייחדים את החתן והכלה לאחר הברכות. וכ"כ הגאון מהרימ"ט בחידושיו (ריש כתובות), וכ"כ הגאון שער המלך (פ"י מהל' אישות קונ' חופת חתנים ס"ס ט), וכן כתב הגאון רבי אהרן בן שמעון בספר נהר פקוד (אה"ע דף טז ע"ב) ע"ש. וראה מה שהאריך בזה הגאון הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו שובע שמחות (עמ' רמח-רנג) וכתב שכן הנהיגו ראשי ישיבת פורת יוסף, הגאון הגדול רבי עזרא עטייה והגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול ועוד. ע"ש. ועל כן אין לבני ספרד לזוז ממנהגם, וכל המשנה ידו על התחתונה. ועיין עוד בשות יבי"א ח"ה (חאה"ע סי' ח) ומשם בארה[2].
♦
מנהג בני אשכנז להתייחד מיד אחר החופה
אמנם מנהג בני אשכנז לייחד את החתן והכלה מיד לאחר החופה בחדר יחוד המיוחד להם, וכמו שכתב בדרשות מהרי"ל (הל' נשואין דף סא ע"א): שמנהג קדמונים לייחד החתן והכלה אחר שבע ברכות בחדר אחד ואוכלים שם ביחד, כדי שיהיה לבו גס בה, ואין שם רק אשה אחת מקרובות הכלה המשרתת להם, ורק לאחר מכן נכנסים הקרואים לאכול עמהם ולשמחם, והאידנא נשכח המנהג והכל נכנסים לשם, ואין שם שום יחוד, ולא נכון הוא. ע"כ. וכ"כ הרמ"א בהגה (סי' נה ס"א) וז"ל: והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסין שם יריעה פרוסה ע"ג כלונסות ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין ואח"כ מוליכים אותם לביתם ואוכלין ביחד במקום צנוע וזה החופה הנוהגת עכשיו. עכ"ל. וכן המנהג פשוט בזמנינו בקרב בני אשכנז, שמיד לאחר ברכות הנשואין מוליכים את ההחתן והכלה לחדר יחוד המיוחד להם. וע"ע בספר פתחי מגדים (פרק לד סי' כג) ע"ש.♦
כאשר התייחדו החתן והכלה רק למשך דקה או שתים
ומעתה יש לדון לפי מנהג בני אשכנז, כאשר החתן פתח את הדלת בחדר היחוד טרם שהו שם שיעור יחוד לכל השיטות, האם צריך לחזור ולסגור שוב הדלת ולהמתין שוב שיעור יחוד שלם.♦
שיעור זמן האסור ביחוד
והנה, בענין שיעור הזמן האסור ביחוד, הארכתי בזה בספרי אמרתו ארץ (יחוד, פרק טו סעיף יא, עמ' תלו והלאה). וקיצור הדברים הוא דמצינו בזה מחלוקת רבתי בפוסקים, שלדעת הגאון המנחת יצחק ח"ד (סי' צד אות ט) הוי חמש דקות. וכן הסכים הגרא"י שלזינגר שליט"א בשו"ת באר שרים ח"ג (סי' ב אות ה). ועיין עוד בשו"ת אגרות משה ח"ד (אה"ע סי' סה אות כב) שפשוט לו שמעבר לשיעור זמן ביאה יש להוסיף זמן לפשוט הבגדים, וזמן לרצותה. ע"ש. וכן הסיק בשו"ת דברי בניהו חי"ד (סי' מב אות י) כיעו"ש.ואילו בשו"ת להורות נתן ח"א (ס"ס נח) סבר דהוי שלש דקות, וכן הסכימו הגר"מ מאזוז באור תורה (שנת תשמ"ט סי' קעה), וכן העלה הגר"ד טהרני נר"ו בשו"ת דברי דוד ח"ב (חאה"ע סי' ה), וכ"כ מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בילקו"י (קיצור ש"ע הל' יחוד) ע"ש.
והגר"מ שטרנבוך בס' אורחות הבית (פי"ד הערה פ) כתב דהוי שתי דקות. ובס' תורת היחוד (פ"א הערה כג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שבפחות מדקה אחת ודאי שאין בזה שיעור טומאה אפי' לחומרא, ובשעת הדחק אפשר להקל עד דקה וחצי. ע"ש. והגאון החסיד רבי סלמאן מוצפי זצ"ל (הובא בספר עולמו של צדיק עמ' 122) בדק ומצא דשיעור האסור ביחוד הוא דקה וחצי. ע"ש.
ואילו הגר"א הורביץ בספר דבר הלכה (בשו"ת שבסוה"ס סי' יא) כתב דשיעור היחוד הוי 35 שניות. ובקונטרס הלכות יחוד (להרב זאב בוגרד עמ' 18) הביא שכן דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה ח"ג (חאה"ע סי' קד ענף ג), וקרוב לזה כתב בשו"ת חיי הלוי (סי' עח אות ח), וכן העלה בספר אוצר היחוד (עמ' תב-תד) ע"ש.
ובספרי הנ"ל העלתי דיש לתפוס עיקר כדעת הגריש"א והגר"ס מוצפי דהוי דקה וחצי, ובשעת הדחק אפשר להקל יותר מזה, עד לערך שלש דקות. וכשיש ספק ישאלו לחכם. כיעו"ש באריכות.
♦
מסקנת הנדון דידן
ומעתה יש לומר שאם שהו בחדר היחוד במשך דקה וחצי ויותר, לדעת פוסקים רבים קיימו בזה שיעור זמן יחוד, ומעיקר הדין אינו צריך לחזור ולסגור את הדלת ולשהות שם שוב במשך שבע דקות כנהוג. דיש לצרף בזה גם שיטות הסוברים דיש איסור יחוד כבר בחצי שיעור, וכמבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א אות רו). ועיין מ"ש בזה הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"ג (סי' קפז) ודו"ק [ועוד יש להאריך בזה אם דין זה דחצי שיעור תלוי במחלוקת הפוסקים האם יחוד הוי איסור עצמי או גזירה, וכבר הארכתי בזה בספרי אמרתו ארץ (פרק טו סעיף יג, עמ' תמג והלאה) ע"ש ואכמ"ל]. ואף שרבו החולקים בדין זה, כמבואר שם, מ"מ חזי לאצטרופי בנ"ד.ומה גם שכבר כתב המשנה ברורה (סי' שלט ס"ק לב) דבבתולה סגי אפי' יחוד בעלמא ולא בעינן דוקא יחוד הראוי לביאה, ולכן אפי' אם היתה נדה או שבני אדם נכנסין ויוצאין שם באותו חדר ולא הוי יחוד הראוי לביאה, אעפ"כ הוי חופה גמורה וקונה בבתולה קנין גמור למהוי כנשואה בכל הדברים. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת פני יהושע (סי' ג) ובלחם יהודה עייאש (דף מב ע"ב) ע"ש. ויש לצרפו אף לכאן. ודו"ק.
אך מ"מ, כיון שבנקל יכול הוא לסגור שוב את הדלת ולקיים יחוד בשיעור זמן המוסכם לכל הדעות, ראוי לעשות כן. ולענ"ד אין צריך להמתין יותר מחמש דקות.
בברכת התורה
ידידו עוז, הצב"י אמיר ולר יצ"ו
♦ ♦ ♦