הרב עמנואל מולקנדוב
פתח תקווה

נטיעת אילנות קודם השביעית

במשנה שביעית פ"ב מ"ו הובאה מחלוקת התנאים, עד אימתי נוטעין קודם השביעית, האם ל' ימים או ג' ימים או י"ד ימים קודם השביעית. ובגמ' בר"ה י' ע"ב ויבמות פ"ג ע"א הביאו על משנה זו את דברי רנב"י שאמר: לדברי האומר ל' צריך ל' ול', ולדברי האומר ג' צריך שלשים וג', ולדברי האומר י"ד צריך מ"ד יום, עי"ש. ורש"י פירשה גבי שביעית, שצריך ל' לקליטה ול' לתוספת שביעית, וכן בכולהו, ואם נקלט בתוספת שביעית אסור ויעקור. וכתב הרי"ד בתוספותיו לר"ה, שכ"ד ר' יהודה בר נתן. ולדבריהם, בזמן הזה שאין דין תוספת [עי' ברמב"ם פ"ג משמיטה ה"א] א"צ שלשים, אלא רק י"ד יום לפני השמיטה לדעת ר' יוסי, שכמותו פסקו הפוסקים.
והריבמ"ץ בשביעית שם כתב: "דכל הני תנאי סבירא להו ל' יום לפני ראש השנה חשובין שנה, מאן דאמר ל' בעי ל' ול' וכו', ואם נטע או הבריך או הרכיב פחות משיעורא דילהו לכל חד וחד כי טעמיה יעקור" עי"ש, הרי דס"ל כרש"י דמימרא דרנב"י קאי אשביעית, אלא שהוא לא כתב שהטעם הוא משום תוספת, אלא משום של' יום חשובים שנה, ויוצרים מניין ערלה ורבעי מהשנה השישית ולא מהשביעית, ובכך נמנע חשש שיחשבו שהאילן ניטע בשביעית. וכן מתבאר מדברי המאורות בר"ה י' ע"ב, שכתב: "ואוקימנא דצריך שתי שבתות משום קליטה ושלשים. כך נראית דעת הרי"ף[2]. ואם נטע והבריך והרכיב יעקר, אבל הנוטע וכו' ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה ושתי שבתות עלתה לו שנה, ומותר לקיימן בשביעית”, ע"כ. והרמב"ם בהלכות שמיטה פ"ג הי"א כתב שצריך ל' יום חוץ מהקליטה מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. והר"י קורקוס האריך הרבה, וכתב בתוך הדברים וז"ל: "אפשר שדעת רבינו שכיון שאין תוספת בזה"ז, ודאי הטעם הוא מפני החשד”, עי"ש. וכעי"ז דעת הרמב"ן בר"ה שם, וזת"ד: ויש לפרש ולומר דודאי אסור ליטע ערב שביעית אלא בכדי שתקלוט ותעלה לנטיעה זו שנה קודם שביעית, ולא משום תוספת שביעית, שאין תוספת אלא בחריש הנכנס לשביעית, אלא גזירת חכמים היא, מפני שאדם מונה שנים לערלה ולרבעי וכל ששנה ראשונה שלו שביעית היא יאמרו בשביעית נטע, לפיכך אמרו יעקור אא"כ קלטה, ואחר קליטה עלתה לו שנה לנטיה זו בשלשים או ביום אחד כדי שתימנה שביעית שנה שניה שלה, וכענין הזה ראיתי להרמב"ם ז"ל ע"כ. וכן הסכים הריטב"א שם לפירוש הרמב"ן [אלא שהוא כתב כן בשם ר"ת] עי"ש.
והנה, הרמב"ן הנ"ל כתב 'כענין הזה ראיתי להרמב"ם', וכ"כ כמה אחרונים שטעם הרמב"ם הוא כטעם הרמב"ן. אולם בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"ח) עמד בדקדוק לשון הרמב"ם שאינו כדברי הרמב"ן, שהרמב"ם לא הזכיר את ענין מנין שנות ערלה, וגם לא הזכיר דמיירי רק בעץ מאכל, ונראה שדעתו שהוא משום חשד שיאמרו שנטע בשביעית, אף שהוא עץ סרק. אולם לפי הרמב"ן, שהטעם הוא משום מונין – בעץ סרק אין איסור לנטוע בתוך ל' יום לשביעית [ועי"ש במנחת שלמה, שיתכן שגם לרמב"ן וסיעתו גזרו בכל האילנות, אף שעיקר סיבת הגזירה היא משום עץ מאכל].
אולם דעת ר"ת המובא בתוס' שם וכן בר"ש בשביעית, שלענין שביעית אין איסור יותר מאשר הקליטה, ואם נקלט לפני השביעית שרי. ובתחלה כתב שאע"פ שעבר איסור משום תוספת שביעית, שרי בדיעבד וא"צ לעקור, ולבסוף כתב שגם איסורא ליכא כלל בנטיעה אם נקלט קודם השביעית, ורק בחריש איכא איסורא, ורנב"י מיירי לענין ערלה עי"ש. וכן הסכימו התוס', הרשב"א והר"ן בר"ה שם. וכן הרי"ד בתוספותיו האריך לחלוק על רש"י כנ"ל, שכל האיסור הוא שיקלט בשביעית, ופירש את דברי רנב"י לענין חשיבות שנה ולא לענין שביעית, שבל' יום חשיב שנה לבד מהקליטה, וכתב בסוף דבריו שמצא שכן פירש הר"ח ביבמות [וכ"ה לפנינו בר"ח בר"ה] עי"ש. וכ"כ עוד בקצרה בפסקיו עי"ש, וכ"כ עוד בתוספותיו למו"ק ג' ע"ב עי"ש. וכ"נ מדברי הריבב"ן שכתב בקצרה כדעת הרי"ד שצריך ל' לקליטה ול' שתעלה לו שנה עי"ש. וכן מתבאר מדברי הריא"ז שהעתיק את הדין של ל' לענין ערלה ולא לענין שביעית עי"ש.
וכ"ד השאילתות (מהדורת מירסקי סי' קכ"ט) וז"ל: "ואסור למישתל ערב שביעית [אלא מאי דכדר (פי' שקולט, כ"כ בפירוש הר"ש שם)] מקמי שביעית [דתניא אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית] פחות מל' יום וכו' ת"ק סבר לתלתין כדרא [פי' תופסת ונלקטת, כ"כ בפירוש הר"י שם] ר' יהודה סבר לתלתא כדרא, ר יוסי ור"ש סברי לשתי שבתות כדרא וכו' והלכה כר' יוסי" עי"ש. ומפורש שהוא נקט שכל האיסור הוא שיקלט בשביעית, והלכה כר' יוסי שי"ד יום קודם השביעית מותר לשתול. וזה ממש כדעת ר"ת. וכ"ה בספר והזהיר למר חפץ אלוף (פרשת בהר), שהעתיק, כדרכו בלשון הקודש, את דברי השאילתות, וז"ל: "ואסור לשתול ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה, אם נטע וכו' יעקור וכו', ר' יוסי ור"ש אומרים לב' שבתות, והלכה כר' יוסי" ע"כ. ועי"ש בפירוש ענפי יהודה, שהוא ס"ל כדעת ר"ת הנ"ל, עי"ש[3]. וכן מתבאר מדברי הר"י מלוניל בר"ה לדף ט' ע"ב, שכתב: "מותר לקיימן בשביעית, דהא נקלט קודם שביעית ל' יום שהבריכן, אבל שנה לא עלתה לו אא"כ היו לו ל' ול', הל' הראשונים לקליטה והל' השניים לשנה, דל' יום בשנה חשוב שנה" ע"כ, ומבואר שגם אם לא עלתה לו שנה, מותר לקיים בשביעית, כיון שנקלט קודם השביעית.
והרא"ש בשביעית העתיק בסתמא כפירוש רש"י, אולם בתוספותיו לר"ה העתיק את דברי תוס' בשם ר"ת. ור' אברהם מן ההר ביבמות דף פ"ג ע"א הביא מחלוקת רש"י ור"ת ולא הכריע. והמאירי ביבמות שם כתב בסתמא כרש"י, אולם בר"ה האריך בזה והביא את מחלוקת רש"י ור"ת וכתב שהדברים רופפים, עי"ש.
וא"כ נמצא שדעת רוב הראשונים שמספיק שיקלט קודם השביעית כדי להתיר את הנטיעה, ולא צריך ל' יום נוספים. וכיון ששביעית בזה"ז דרבנן, וגם איסור הקליטה בתוך ל' יום לדעת המצריכים כן הוא מדרבנן משום חשד או מונין - נראה דשפיר דמי לסמוך על דעת השאילתות ור"ת וסיעתו, וליטע קודם השביעית, בתנאי שיקלט קודם השביעית. וכ"ש באילן סרק או בירקות וכדומה, שאין בהם משום מונין, שגם לדעת הרמב"ן וסיעתו מותר - שאפשר להקל בזה בשופי.
ומה שכתבנו שיקלט קודם שביעית – הנה החזו"א בסי' כ"ב אות ה' כתב שכל מה שהצריכו קליטה קודם שביעית זהו משום תוספת אבל בזה"ז שרי אפילו שיקלט בשביעית עי"ש. אולם מדברי השאילתות וספר והזהיר מבואר לא כך, דהא הם כתבו הלכה למעשה שאסור שיקלט בשביעית ולכן צריך י"ד יום קודם שביעית, כדעת ר' יוסי. וכ"ה פשטות דברי הרי"ד שיש איסור שיקלט בשביעית, לא מדין תוספת אלא כאילו נטע בשביעית. וכן מפורש יותר בפסקיו בר"ה, שכתב ממש כדברי השאילתות שהתנאים חולקים בענין קליטה, וכל שקולט בשביעית אסור כאילו נטע בשביעית, ולכן למעשה צריך ב' שבועות כדעת ר' יוסי, עי"ש. וגם הר"י קורקוס בסוף דבריו כתב וז"ל: ומיהו בדין המשנה טעמא איכא שלא תקלוט בשביעית, דהוי כנוטע בשביעית גופה, עי"ש. וגם מדברי ר"ת גופיה שהביאו תוספות והר"ש בפשטות נראה כן, שהקליטה בשביעית אינה קשורה לתוספת, והיא אסורה מעיקר הדין. וכן מתבאר גם מדברי המאירי, בהביאו את דברי ר"ת, שכתב שאחרוני הרבנים מוסיפים שאין דין תוספת שביעית אמור אלא לענין חרישה וכו', אבל ליטע וכו' מותר, כל זמן שתקלוט קודם שביעית, שהוא ב' שבתות. וכן מותר לזרוע כל זמן שתשתרש הזריעה קודם ר"ה וכו', עי"ש. ומפורש שלדעת ר"ת צריך עכ"פ קליטה קודם שביעית, אף שאין דין תוספת בזה. ולא מצאנו למי שיכתוב שאיסור הקליטה בשביעית הוא מדין תוספת. וגם מדברי רש"י נראה כן, דהא אם יש איסור שיקלט בתוספת שביעית בזמן שהתוספת נוהגת, א"כ בזמן שאין תוספת ודאי שיש איסור שיקלט בשביעית גופא, וכמו שהאריך בזה במנחת שלמה שם, עי"ש, אלא שאנו הוספנו עוד כמה ראיות ברורות לזה. וכן עיקר שאין לנטוע או לזרוע שום דבר שיקלט בשביעית, ואם נטע יעקור, כנוטע בשביעית.
והנה, כמה אחרונים תלו ענין זה, האם מותר לנטוע בערב שביעית שיקלט בשביעית או לא, במחלוקת האם יש מצוה בשביתה בשביעית, דומיא דשביתת בהמתו, שהמצוה היא על הקרקע שתשבות, או שהמצוה היא על האדם. והם רצו לומר שרק לדעת המנ"ח וסיעתו שיש מצוה על הקרקע לשבות יש איסור שיקלט בשביעית (עי' באור לציון פ"א ה"א ובחידושיו למשניות שביעית פ"ב מ"ו). אולם נראה שאינו מוכרח כלל, דאע"פ שהרי"ד באמת ס"ל שהמצוה היא על הקרקע (עי' בתוספותיו לע"ז ט"ו ע"ב), וגם הוא ס"ל שיש איסור שיקלט בשביעית, מ"מ נראה שלא מן השם הוא זה, שהרי אף אם נקלט בקרקע קודם השביעית הרי הוא ממשיך לגדול בשביעית, וכמו שכתב ר"ת, וא"כ אמאי אסרו דוקא את הקליטה בשביעית, הרי הקרקע תמיד ממשיכה לעבוד? אע"כ דלא תלי כלל בזה. ומדין תורה גם לסוברים שאמירה לגוי בשביעית אסורה מהתורה מדין שביתת הארץ, מ"מ קודם שביעית אין בזה איסור. וגם לסוברים שאין מצוה על הקרקע אלא האיסור הוא על האדם, יש איסור שיקלוט בשביעית. והאיסור הוא מדרבנן ולא מהתורה, שגזרו שכל שקולט בשביעית כאילו נטעו בשביעית ואסור לעשות כן וצריך לעקור, אבל מהתורה אין איסור בזה. ועוד, דהא גם נטיעה בשביעית גופא לדעת הרבה ראשונים איסורה מדרבנן, ואעפ"כ אסור ויעקור, וא"כ גם בערב שביעית אם קולט בשביעית תקנו כן, כן נראה לי בזה.
♦

סיכום

מותר לנטוע אילנות עד שבועיים קודם השביעית כדי שיקלטו קודם השביעית, והמחמיר באילני מאכל לנוטעם עד ט"ו באב תבא עליו ברכה.
♦ ♦ ♦