הערה על מאמרו של הרב ישראל אליהו "ברכה במקום שאכל, וישיבה בשעת הברכה - בברכת מעין שלש" (עמוד קמט)
הרב ישראל אליהו שליט"א ביאר את משנתו של האור לציון להשוות דין חזרה למיושב בברכה אחרונה. ויש לבאר בזה יותר, דהנה דעת הרא"ש דרק חמשת מיני דגן צריך ברכה במקומן הביא בשם המ"ב כיון שהוא מזין. ועל זה יש לשאול דא"כ נאמר דגם אחרי תמרים ויין נאמר דבעי ברכה במקומן, דהרי בדיעבד אם בירך אחריהם ברכת המזון יצא כמבואר בסוף סימן ר"ח.ואפילו אם נחלק, יש לדון עוד, הרי אם בעי דבר המזין ולכן אז צריך ברכה במקום אכילה, מ"מ יש לשאול למה באמת תקנו מעין שלוש גם על שאר שבעת המינים כמו פת.
והנה האור לציון הוכיח מכאן שדעת הש"ע שיש לחשוש גם לי"א קמא, מדסתם בסימן קפ"ג בשם יש מי שאומר ולא הביא על זה דעת החולק.
ועל זה כתב הרב הנ"ל דלגבי ישיבה בשעת ברכה, שאינו טירחא כל כך, חשש, וא"כ נסתרה ג"כ ראיית האור לציון, ונמצא שבא ליישב ונשאר דחוי.
דוד אריה שלזינגר
♦
תגובת המחבר
יש ב' גישות בענין שתי דעות בשו"ע: א', שאמנם השו"ע פסק כדעה אחת, אולם חשש לדעה האחרת, ועל כן הביאה ג"כ. ב', שהביא את הדעה האחרת כדי לחלוק כבוד בעלמא, כלומר כבוד בעצם מה שהזכיר את דעתו, אולם אין צריך כלל לחוש לסברא זו.וס"ל לאול"צ שדין חזרה למקומו ודין ישיבה - שורש אחד להם. והבאנו במאמר שכן דעת הרדב"ז והגר"א ועוד.
וכעת באה ראיית האול"צ, שלא הביא השו"ע את החולקים (בדיני חזרה למקומו) אלא בכדי לחוש, וחילו ממה שבמקום א' הביא את שתי הדעות [ביש ויש. והלכה כויש], ובמקום ב' הביא רק את אותה דעה שלא פסק כמותה [יש קמא]. ומוכח שבאמת גם במקום א' יש ענין לחוש לסברא זו, ולא הביאה רק בשביל לכבד את בעלי אותה דעה.
♦ ♦ ♦