ראש ישיבת טלז
הערות בענייני שופר ושילוח השעיר ועוד[2]
בע"ה – מוצאי ר"ה, אור ליום ד', צום גדלי', תשכ"המע"כ ידינ"ע הגאון הגדול מוה"ר מרדכי סאוויצקי, שליט"א, שלום וברכת גמר חתימה טובה להדר"ג ולכא"ל!
אחדשה"ט בכבוד ויקר,
נתכבדתי היום בתשורתו היקרה, במראה שיש בו ממש והוא חבורו ח"ב על ירושלמי שקלים[3], וכדרכו בקדש משתרע על כל הש"ס, והנני להביע תודתי מקרב לב עבור תשורה יקרה זו.
בקבלי הספר נזכרתי מעניני דיומא, שזה כשלשים שנה שהי' לי מו"מ עם הג"ר יוסף זוסמנוביץ ז"ל הי"ד, חתנו של הגרמ"מ עפשטיין ז"ל.
♦
מעילה בתקיעת שופר, מעילה בקול, הנאת מצוה חשיבה ל'ממש'
א. בגמ' דר"ה (כ"ח א'), דכיון דאמר רבא דאימתי מעל לכי תקע, ע"כ דלא איירי במעילה דהוצאה, דא"כ היה מועל בהגבהה קודם לתקיעה, וכיון דאיירי במעילה דהנאה, היאך ס"ל לרב יהודה דגוף השופר יצא לחולין והרי יש בו מועל אחר מועל, ולא מצאתי אז מרגוע בדברי הגאון הנ"ל.והנה יתכן לפי דברי רש"י בב"מ (צ"ט, ב' ד"ה זאת אומרת), דמדין שואל שלא מדעת גזלן, מעל, דכולו יוצא לחולין. ובנתיבות (סי' כח) הרי כתב דלדין שואל שלא מדעת גזלן, לא בעינן מעשה קנין, והמשתמש שלא מדעת בעלים ברשות הבעלים הוי גזלן, אלא ע"כ יש לומר דלא מיירי בכסבור שהוא שלו, אלא כסבור שהוא של חבירו. אבל תקע בלא הגבהה, (ו)מעל בכולו מדין שואל שלא מדעת.
ומהאי טעמא יפה הקשה באם תרועה, דלימעול בתחלת תקיעה ויצא בסוף תקיעה, דדין שואל שלא מדעת שייך גם בתחילת תקיעה, שעדיין לא יצא ידי מצוותו, אבל לפי"ז היאך תלי בדין מצוות לאו ליהנות ניתנו, דמ"מ גם בלא הנאה הוי בגדר שואל שלא מדעת ומעל מדין גזלן בכולו, הרי דאין מעילתו אלא מדין נהנה, אלא על כרחך היאך יוצא השופר לחולין.
ב. גם הי' קשה לי דהרי אין מעילה בקול, ובמאירי וכן בפי' הרמב"ם למ' ר"ה[4] עמד בזה, ותירץ דהיינו בשומע קול הלויים אבל בתוקע בשופר להנאת הקול שפיר מעל. (וסברא זו כבר נזכרה בחידושי אביו של הנתיבות ז"ל שנספחו לספר מקור חיים[5]).
ועוד תירץ דהנאת מצוה חשיבא ממש, וא"כ כיון דחשיבא ממש לענין מעילה, אמאי לא חשיבא ממש לענין גזל, ואמאי אמרינן גם בזה דאין גזל בקול, ומצאתי במשכנות יעקב (אור"ח סי' קנ"ב) שעמד בזה.
♦
מאיזה דין יוצא שופר של הקדש לחולין
ג. והנה בפתחי ספרו דמר, שליט"א, במוצאי היום בשובי מתפלת ערבית מצאתי להדר"ג מדבר בשמועה זו[6] וכתב דלרב יהודה באמת מיירי במעילה דהוצאה ולרבא איירי בלא הוצאה, אלא דלישנא דרבא הרי משמע דגם איהו ס"ל דיוצא השופר לחולין, ומאיזה דין הוא זה, וזה לא ביאר הדר"ג שליט"א בדבריו.♦
באיזו קדושה אומרים אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט
ד. ועוד ראיתי לו שמביא מהגאון רב"ד זצ"ל משמי' דהגר"ח ז"ל, דאין בקדושת הגוף דינא דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט. והדברים תמוהים מאד, דהרי מקור ההלכה דאמל"ג במשנה דקידושין (כ"ח, ב'), ומייתי' שם בגמ' ברייתא בפירוש המשנה, דאיירי באומר שור זה עולה ובית זה הקדש, הרי מפורש דהוא בין בקדושת דמים בין בקדושת הגוף. ואנא ידענא דברי הגר"ח ז"ל (בה' מעילה פ"ב), עיי"ש, אבל לא כתב שם לומר דבקדוה"ג ליתא לכללא דאמל"ג שזה תמוה מאד.♦
בשעיר המשתלח יש לחלק, שאמנם אינו מעכב בעבודת היום אבל מעכב במצות שעיר
ה. ראיתי היום להגאון ר' דוד רפפורט ז"ל במקדש דוד[7] מקשה, דכיון דשילוח השעיר ודחייתו לצוק אינו לעכובא, א"כ אמאי איכא איסור הנאה קודם לדחי', ואמאי לא נימא דנעשית מצותו כיון דהמצוות דלעכובא כבר נעשו בו, והדחיי' היא רק כשיירי מצוה. ודמי לדברי התוס' במעילהז.ולכאורה נראה פשוט בזה דהרי בקרא מפורש דהגורל קובע לעזאזל, וא"כ אף דהדחיי' לא הוי לעכובא בעבודת היום, אבל ודאי היא לעכובא במצות השעיר ולא שייך בזה נעשית מצותו.
ולפי"ז דבשעיר גופא הויא הדחיי' לעכובא בעיקר קיום מצות השעיר, נראה במה שדן שם במקדש דוד, לומר דהדחי' כשרה גם בלילה במוצאי יוהכ"פ כיון דאינה מעכבת, ודמי להקטרת אימורין.[8]
ולדברינו זה אינו, דמ"מ היא לעכובא במצות השעיר, אף דמצות השעיר אינה מעכבת בעבודת היום, ולא הבאתי הדברים בכור הבחינה, ועלו בדעתי מקופיא בעיוני היום במקדש דוד בין מנחה למעריב.
תשוח"ח לו על דברי ההקדמה לספרו, שמה נמרצו דבריו, ודברי אמת לאמתו הם.
יעזרהו ה' הלאה להיות ממרביצי תורה ברבים ע"י ספריו היקרים.
פ"ש מיוחדת לחברי בלינה העניך'ל היקר, יחי', שתקותי שהנהו עולה במעלות התורה,ב"ה.
מנאי, ידידו דושת"ט, מו"מ כרום ערכו
מרדכי גיפטער
♦ ♦ ♦