מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
חקירות ועיונים בענין עיטוש בתפילה
אורך ימים ושנות חיים למע"כ הרה"ג הנפלא חריף ובקי להפליא רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בעל גם אני אודך, ופרדס יוסף החדש על המועדים, ראיתי חקירותיך בענין עיטוש בתפילה.♦
בשו"ע או"ח ס' ק"ג ס"ג איתא: "המתעטש בתפילתו מלמטה סימן רע לו מלמעלה סימן יפה לו", ומקור הדברים מבו' בגמ' בברכות כ"ד ע"ב, עי"ש. וראיתי חקירתך בקובץ המאור (אב-אלול תשס"ח עמ' ל"ב), אם גם כשמתעטש באמצע ברכת כהנים, י"ל דסימן יפה לו עי"ש [וע"ע מש"כ בזה בקונ' העיטוש בהלכה עמ' ל"ט]. ולכאו' י"ל עפמש"כ בתשו' משיב דבר (ח"א ס' מ"ז), דברכת כהנים הוי כחלק מהתפילה, ומש"ה לא מהני שומע כעונה בבר"כ, וכמו דל"מ שוכ"ע בתפילה ה"ה ל"מ שוכ"ע בבר"כ עי"ש. ועפ"ז שפיר י"ל כשמתעטש באמצע בר"כ סימן יפה לו כמו במתעטש באמצע תפילתו. ועיין מה שכתב בעניין אם סימן יפה לו, זהו רק בשמו"ע, או בכל התפילה בספר גם אני אודך תשובות הגרח"א שיינברגר (חלק א' סימן ט"ו). אולם בספר גם אני אודך תשובות בעל אבני ישפה זצ"ל (סימן ל"א ענף ד'), כתב בכהן המתעטש באמצע ברכת כהנים שאין זה סימן יפה, דרק בתפילה סימן יפה, ולא בברכת כהנים, עי"ש. ולפי מש"נ יל"ד דזה אם נימא שהברכת כהנים כחלק מהתפילה.
ובקונטרס גם אני אודך תשובות מרן הגר"ח קניבסקי (חלק ג' תשובה ג') נשאל, אם מתעטש בשמו"ע סימן יפה לו זהו רק בברכת אבות, או בכל השמונה עשרה, והשיב על זה, דסימן יפה לו בכל השמו"ע, יעו"ש. וע"ע בקובץ שבט הכהונה (שיצא לאור על ידי ידידי הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, חלקים ג'-ד', עמוד קנ"א), ובשו"ת תשובות ישראל (ח"ג ס' ק"ט או"ד) הוכיח מגוף הסוגיא שם בברכות כ"ד, דסימן יפה לו במתעטש זהו בכל השמו"ע עי"ש.
ועי' בס' אמרי הלכה [גרינוולד] (עמ' נ"ט) שנשאל מרן הגר"ח קניבסקי בש"ץ שמתעטש, אם סימן יפה רק לש"ץ, או לכל הציבור, והשיב דסימן יפה רק לש"ץ, ולא לכל הציבור עי"ש, והסתפק כבר בזה ידידי הגאון בעל גם אני אודך שליט"א, והובא דבריו בקובץ בית הלל תמוז תשס"ט עמוד צ"ט, ויעו"ש בגיליון טבת תש"ע עמ' קי"ט. [וע"ע מה שכתב בספר גם אני אודך תשובות בעל אבני ישפה זצ"ל (סימן ל"ו ענף ד'), ובספר גם אני אודך תשובות הגר"ב דדון (חלק א' סימן קכ"ה), ובקונ' העיטוש בהלכה (עמ' ל"ט), ובקובץ המאור (כסלו-טבת תשס"ט, עמ' ס"ג)].
ויש להסתפק במתעטש כשאמר ה' שפתי תפתח, אם סימן יפה לו, ועפמש"כ הביאור הלכה ס' קי"א לדון בגדר ה' שפתי אם הוי מגוף התפילת שמו"ע, או שהוי כהזכרה. וכתב דיותר מסתברא דלא אמרו כתפילה אריכתא רק שלא יהא הפסק בתפילה אבל לא כתפילה ממש עי"ש [ועי’ מש"כ נפק"מ בזה בבית מתתיהו ח"ב ס"י אות ג']. וא"כ, אם נימא דאין ה' שפתי מגוף השמו"ע, אזי כשמתעטש באמירת ה' שפתי י"ל דאי"ז סימן יפה לו, אם נימא דמתעטש סימן יפה לו זהו רק בשמו"ע, ולא בחלק אחר של התפילה.
וכיו"ב יש לדון באמירת וידוי ביוה"כ כשמתעטש בוידוי, אם סימן יפה לו. וי"ל עפמש"כ הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (ס' תרכ"ג), אם כשלא אמר וידוי בתפילה, אם צריך לחזור ולהתפלל כיון שתיקנו וידוי בתפילה כתפילה אריכתא עי"ש. ובבית מתתיהו (ח"ב ס"י אות י"ז), כתבנו לתלות ד"ז אם אומר את הוידוי אחר יהיו לרצון, וכנראה במשנ"ב (ס' תר"ז ס"ק ט"ז) דאפשר לומר הוידוי אחר ילה"ר. וא"כ עפ"ז שאמר כבר ילה"ר, ע"כ אין הוידוי כחלק מהתפילה. אולם הגר"א בס' אמרי נועם (ברכות ג' ע"ב) כתב דיש לומר את הוידוי קודם ילה"ר, שאם יאמר ילה"ר כבר סיים תפילתו ווידוי נתקן בתפילה עי"ש. ועפ"ז נראה שהוידוי הוא כחלק מהתפילה, ושפיר י"ל כשמתעטש בוידוי סימן יפה לו כמו שהתעטש באמצע שמו"ע. ושו"מ בשו"ת תשובות ישראל (ח"ג ס' ק"ט או"ד), בתשובה למע"כ שכתב להסתפק בתו"ד, במתעטש באלוקי נצור וכן בוידויים כגון ביוה"כ או בחתן ביום חופתו שאומר וידויים לאחר שמו"ע עי"ש.
וראיתי בספר גם אני אודך תשובות בעל האבני ישפה זצ"ל (סימן ל"א ענף י"א), במתעטש באמצע תפילת הדרך, אם סימן יפה לו, וכתב שתפילת הדרך מקרי תפילה שכך שמה, וסימן יפה לו עי"ש. והן אמנם דהשו"ע או"ח ס' ק"י הזכיר הל' תפילת הדרך בהדי הל' תפילה, וע"כ שהוי מגדרי תפילה. וכ"כ בדעת השו"ע בס' שלחן הלוי (ח"א פ"ב או"ט), אולם הרמב"ם הזכיר את תפילת הדרך בהל' ברכות בפ"י עי"ש. וכתב בשו"ת ים שמחה (ח"א ס"ו) דלהרמב"ם תפילת הדרך ל"ה תפילה אלא ברכה עי"ש. ועי’ בס' ברכת משה (או"ח ס"ו). וע"ע מש"כ בזה אם תפילה"ד הוי בגדר תפילה או ברכה בשו"ת קנין תורה (ח"ב ס' קי"ט), ובס' מראות יחזקאל מבעל עמק התשובה זצ"ל (עמ' פ"ד), ובס' הלכות תפילת הדרך (פ"א ס"ב) מה שהוכיחו בזה, ומש"כ נפק"מ בבית מתתיהו (ח"ד ס"ו אות י') יעו"ש. ואי נימא דתפילה"ד בגדר ברכה, י"ל דל"ש סימן יפה לו במתעטש באמצע תפילה"ד.
♦
א. ב.
וראיתי בס' גביע הכסף (ברכות כ"ד ע"ב), בהא דאמרי' שם המתעטש סימן יפה לו, ופרש"י שהעיטוש נחת רוח לאדם, דלפי"ז נראה בזמן שאדם מצונן או שיש לו איזה אלרגיות, דהעיטוש מצערו אין הכרח שהוי סימן יפה, עי"ש. וע"ע בדבריו שבס' מכתבי גביע הכסף (מכתב י"ח). וגם בשו"ת שערי יושר (ח"ה או"ח ס' י"ט אות ב'), כתב הא דסימן יפה שדווקא כשלא ניכר שיש סיבה חיצונית שגורמת להתעטש, דאם מהשמים זימנו שיתעטש בשעת התפילה זה להורות שסימן יפה לו, אבל כשיש לו אלרגיה מסויימת הגורמת להתעטש, וניכר שהסיבה החיצונית היא שגרמה להתעטש אין בה סיבה מהשמים שעושים לו נחת רוח למטה. וכתב דאפשר שזה נרמז במה שאמרו המתעטש בתפילתו, דמשמע שהזדמן שהתעטש בתפילתו ולא היה מתעטש כבר לפני התפילה ואחריה, אך אם האלרגיה שלו גורמת לו להתעטש רק לעיתים קצת רחוקות. בזה אפשר לומר דאע"פ שהאלרגיה שלו גורמת להתעטש, עכ"פ זה שנזדמן לו להתעטש דווקא בתוך התפילה סימן יפה הוא לו יעו"ש. ובשו"ת תשובות ישראל (ח"ג ס' קי"א) כתב ג"כ דכל הסימן יפה שכוונו מהשמים לעשות נח"ר דווקא באמצע התפילה אבל אם מתעטש כל הזמן מחמת האלרגיה אי"ז כלום. וכתב דכ"ז אם מתעטש כל הזמן, אבל אם זה לא הרבה שוב זה סימן יפה שבא לו עכשיו בתפילה עי"ש. וע"ע בשו"ת דברי בניהו (חי"ח ס"י) דאי"ז סימן ברכה כשמתעטש ע"י אלרגיה, ובקונ' העיטוש בהלכה ס"ז. וכן כתב בספר גם אני אודך תשובות בעל אבני ישפה זצ"ל (ס' ל"א, ענף י"ד), דאין זה סימן ברכה, עי"ש.אולם בשו"ת ברכת ראובן שלמה (ח"י ס' נ') כתב בזה בלשון הגמ' שם: "אמר רב זירא הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כולי תלמודאי המתעטש בתפילתו סימן יפה לו, כשם שעושין לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה", ופרש"י: "ותקילא לי כי כולי תלמודאי שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש כשם שעושין לו נחת רוח שהעיטוש נחת רוח לאדם, כך עושים לו נחת רוח מלמעלה מן השמים למלאות שאלתו". וכתב הברכת ראובן שלמה, שהדגיש רש"י, ששקולה וחביבה עליו ענין זה של סימן יפה משום שהיה רגיל להתעטש, ורגילות עיטוש הוא מין אלרגיה, ואפ"ה אם מוכרח להתעטש בתפילתו סימן שעושין לו נח"ר מלמעלה כיון דסוף כל סוף יש לו נח"ר מהעיטוש עי"ש. וגם בשו"ת ודרשת וחקרת (ח"ו אעה"ז ס"ד) כתב שגם המתעטש מחמת אלרגיה פשוט שגם לו סימן יפה שהרי אינו מתעטש בכל רגע, ואם עשו לו הנח"ר דווקא בשעת תפילתו פשוט שהוא סימן יפה לו. וראיה לדבר מדאמרי' בברכות נ"ז ע"ב, ששה דברים סימן יפה לחולה עיטוש, זיעה, שלשול, קרי, שינה וחלום עיטוש דכתיב עטישותיו תחל אור וכו' ופשוט שזה שייך גם למי שסובל מאלרגיה עי"ש. ועי’ מש"כ לדחות בס' מכתבי גביע הכסף להג"ר גדעון עטיה (מכתב י"ח).
וגם בשו"ת מחקרי ארץ (ח"ו ס' נ"ט) הוכיח כהוכחת הודרשת וחקרת, דאף מי שרגיל להתעטש סימן יפה לו עי"ש. וע"ע בס' ודרשת וחקרת שביעאה (עמ' קע"ז), ובקונ' העיטוש בהלכה (עמ' ס"ט) בשם הגר"א נבנצאל, במתעטש מחמת אלרגיה שאם מרגיש נח"ר מהעיטוש מסתבר שסימן יפה לו. ומרן הגר"ח קניבסקי השיב ע"ז במתעטש מחמת אלרגיה אם יסמן יפה לו - יתכן עי"ש. וע"ע בס' מכתבי קהילות הקודש ס"מ. ואולם צ"ע, דאטו מי שיקח טבק ויריח והתעטש נימא דסימן יפה לו היכא שיש לו נח"ר מהעיטוש, ועי' בכף החיים (או"ח ס' צ"ב אות י"ד) ובס' מאיר עוז (ס' ק"ג ס"ג) ובפסק"ת (ס' ק"ג שם) לענין עיטוש ע"י טבק בתפילה. ועי’ מש"כ עפ"ז לענין עיטוש ע"י אלרגיה בשו"ת ויען שאול (ח"ד ס"ג או"ד), ובשו"ת דברי אור (ח"ד ס' י"ז).
ויל"ד במתעטש באמצע התפילה מלמעלה דסימן יפה לו, מהו גם במפיח מלמטה באותו שמו"ע, אם סימן יפה, או סימן רע.
♦ ♦ ♦