פתח תקווה
זמן ההבדלה לחולה האוכל בתשעה באב שחל במוצאי שבת
בגליון אב תשפ"א האריך ידידי הרב בנימין לוי שליט"א בענין חולה שאין בו סכנה שהשו"ע פסק שמותר לו לאכול בתשעה באב, שאין הדבר פשוט ומוסכם וכמה וכמה ראשונים אוסרים לו לאכול עי"ש.ידיעה זו יש בה כדי להוסיף בהכרעת ההלכה בענין שדנו בו רבים בשנים האחרונות שחל ת"ב במוצ"ש, וחולה האוכל צריך להבדיל לפני אכילתו – מתי יבדיל; האם יבדיל בלילה אף אם אין צריך לאכול בלילה או שיבדיל ביום כשיצטרך לאכול. ושורש המחלוקת הוא בשאלה האם לא גזרו כלל תענית על חולה, ואף שאינו צריך לאכול מותר לו לאכול ולשתות, ולפ"ז יעשה את ההבדלה בלילה, או שיש לו חובה להתענות כמה שיכול, ורק כשהוא מתקשה יכול לאכול ולשתות, ולפ"ז בלילה, שאינו צריך לאכול וכ"ש שאינו צריך לשתות יין, לא יבדיל, אלא יבדיל ביום, כשיצטרך לאכול.
בשו"ת בעי חיי [לבעל הכנה"ג] (סי' ע"א) כתב בזה"ל: "חולה וכל שמותר לו לאכול כיון דלדידהו הותרה האכילה יכולים להבדיל. וקודם שיבא לאכול יבדיל אפילו ביום וכו'. אלא מיהו יש לחלק וכו', דהחולה כיון שהותרה לו האכילה בט"ב מפני חליו ויכול לאכול כל שעה שירצה בין ביום בין בלילה יבדיל מיד אחר תפלת ערבית כמנהג להבדיל בשאר מוצ"ש, אבל בעלי ברית שהותר להם לאכול בט"ב דחוי לא הותר להם לאכול אלא אחר המילה פשיטא שלא יאמרו הבדלה מבלילה כיון דאינו יכול לטעום כלום עד אחר המילה ואז יבדיל ע"כ. וכתב בשו"ת מנחת יצחק ח"י סל"א וז"ל ומשמעות דבריו דאע"ג שאינו צריך עדיין לאכילה, מכ"מ יבדיל מיד אחר תפילת ערבית, וצ"ע מש"כ בכף החיים (סי' תקנ"ו סק"ט) דהיינו אם צריך לאכול במוצ"ש אבל אם אינו נצרך בעת ההיא לא יבדיל עד שיצטרך לאכול, ולא משמע כן מדברי כנה"ג" ע"כ. וכ"כ בספר חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' ש"נ) שנראה דס"ל להכנה"ג שמכיון שעל החולה לא גזרו כלל, הילכך יכול להבדיל אפילו אם עדיין א"צ לאכול וכעין מש"כ בשו"ת אבנ"ז (סי' תק"מ) שאע"פ שהרופא התיר בקושי לחולה להתענות עד חצות, הדבר ברור שלא יתענה כלל ויאכל מיד בבוקר עי"ש. והביא בחזו"ע עוד כמה מחכמי דורנו שפירשו כן בדעת הכנה"ג עי"ש. וכן נקט בשו"ת אור לציון (ח"ג פכ"ט אות ח') עי"ש. וכן פסק בספר תורת המועדים להרה"ג דוד יוסף (פ"ז ס"ו) שחולה פטור אפילו מתענית שעות עי"ש.
אולם, נראה שהכה"ח היה פשוט לו להלכה שמי שלא נצרך לאכול בלילה אסור לו לאכול וממילא אסור לו להבדיל, ולכן פירש כן, וגם אם היה רואה את דברי הכנה"ג במקורם היה חולק עליו, דהא הכה"ח בסי' תקנ"ד אות ט"ל כתב בזה"ל: "וכתב בית הלל ביורה דעה סימן רס"ה דיולדת שאינה מתענה מכל מקום צריכה להתענות איזה שעות. א"ר אות ח', חי"א שם [ויש להוסיף שגם בהגהות ברוך טעם בסימן תקנ"ט ס"ז הביא את דברי הבית הלל להלכה עי"ש]. והשע"ת אות ז' כתב דהכל לפי הענין דאם קשה לה קצת אינה צריכה כלל. והביא דבריו משנ"ב אות י"ד" עכ"ד. הרי שפשוט לאחרונים הנ"ל שיולדת שדינה כחולה צריכה להתענות שעות. והכה"ח עצמו פסק כן, ולכן כתב הכה"ח שלמעשה העיקר הוא שאם אינו צריך לאכול בלילה לא יבדיל בלילה משום שצריך להתענות שעות[2]. ואכן, הרב שריה דבליצקי זצ"ל בספרו ת"ב שחל במוצ"ש (עמ' ל"ח) כתב שלהלכה נראים דברי הכה"ח אף אם אין המשמעות כן בדברי הכנה"ג עי"ש. הרי שאף שראה את דברי הכנה"ג במקורם לא פסק כמותו אלא כדעת הכה"ח, ובפרט שמצאנו עוד אחרונים רבים שכמותם פסק הכה"ח וכנ"ל.
ומצאנו עוד אחרונים שפשוט להם בסברא כן, ולכן פירשו גם הם בדעת הכנה"ג כדברי הכה"ח. בספר באר יעקב [תרפ"ז] בסי' תקנ"ו כתב: "עיין בשע"ת חולה שאוכל בט"ב יבדיל במוצ"ש. ועיין שו"מ מהדורה ה' סי' ל"ט דאם לא הבדיל כי לא היה צריך אז לאכול מבדיל באמצע היום" ע"כ. ועי' בספר בירור הלכה מהדורה תליתאה מה שפירש בדבריו, אולם מבואר שגם הוא פשיטא ליה שאם לא צריך לאכול בלילה לא יאכל אלא ביום. ובספר משנת יעקב [ליבוביץ] בסי' תקנ"ו הביא את דברי השע"ת בשם הכנה"ג וכתב: "נראה דהכונה ותינוק ישתה, דהאיך ישתה והלא רוצה להתענות עד שיכול ע"כ יתן לתינוק" ע"כ. הרי שגם הוא פשיטא ליה שלא ישתה הוא מיד במוצ"ש, וגם בדבריהם נראה שלא היו חוזרים בהם גם אם היו רואים את דברי הכנה"ג, דהא יחידאה הוא, ושאר האחרונים הנ"ל לא ס"ל כמותו. וגם האחרונים שציין בספר חזו"ע (עמ' ש"נ) שפסקו כדעת הכה"ח והם הישכיל עבדי, שאילת שאול, קנין תורה ורבבות אפרים – היה פשוט להם כן בסברא, ולכן פסקו כן, ולהאמור אין סיבה שהיו חוזרים בהם בראותם את דברי הכנה"ג במקורם, דאדרבה רוב האחרונים פליגי על הכנה"ג.
ובאמת מצאנו עוד אחרונים שכתבו שחולה אין לו לשתות יין כשלא צריך. כ"כ בספר שפת אמת על השו"ע ביו"ד סי' רס"ה וז"ל: "וא"כ יולדת נמי נהי מה דצריכה לאכול הותר לה אבל יין של הכוס דא"צ לה למה תשתה" עי"ש. וכ"כ מדנפשיה בשו"ת שואל ונשאל (ח"ה סי' פ"ו) גבי השו"ע ביו"ד הנ"ל שלא התירו ליולדת לשתות מכוס של הברית וז"ל: "דלא התירו רק מאכל לשבור רעבונו כדי שלא יבוא לידי כבדות החולי אבל לשתות יין מהכוס לא התירו דמה שבירת רעבון יש בזה" עי"ש. וכ"כ עוד בסי' פ"ח שם וז"ל: "דהתענית אינו נדחה רק למה שהוא צורך אכילתה לבריאותה אבל לא הותר לה לטעום מה שאין בו הנאת בריאותה" עי"ש.
ור' חיים בן עטר בספרו ראשון לציון ביו"ד סי' רס"ה פשוט לו כדברי הבית הלל שהיולדת צריכה להתענות שעות, שהביא את דבריו בביאור דברי השו"ע שם שכיון שהמילה היא בבוקר היולדת צריכה להתענות ולא לשתות יין, וכתב ולא נהירא הן אמת דזריזין מקדימין וכו' אבל לבטל מצות הכוס מוטב לאחר מעט דכל היום כשר למילה עי"ש, ובסוף דבריו העלה שצריכה לשתות לשיעורין וממילא לא יכולה לשתות רוב כוס עי"ש.
כמו כן, ידועים דברי החת"ס בתשובה סי' קנ"ז שכתב בזה"ל: "וכי החולה אינו מחוייב בדבר התענית ואינו מתענה בו, והלא לא הותר לו אלא כדי צרכו וחיותו ואם די לו בשתיה לא יאכל, ואם די לו באכילה פעם אחת לא יאכל ב' פעמים, ולא יותר ממה שצריך" עי"ש. הרי דס"ל שהחולה חייב בתענית, ואף אם כבר אכל אסור לו להמשיך לאכול אם אינו נצרך, וכ"ש שלא יאכל קודם שנצרך. והביאו גם בשו"ת מהר"ם שיק (סי' רפ"ט) והסכים לו עי"ש. וזו כונת מהרי"ל דיסקין בקו"א (סי' ע"ה) שכתב בזה"ל: "דאע"פ שאינו מתענה משום חולי, מ"מ כל שעתא דלא אכיל שם תענית עליו ואפילו כבר אכל" עי"ש, וכונתו שלא אוכל מחמת שאסור לו לאכול, דאם מותר לו לאכול בכל רגע מה שייך ששם תענית עליו.
וכן מתבאר מדברי האבני נזר בתשובה (סי' תק"מ) [שהביא החזו"ע הנ"ל] שנשאל על דבר צום החמישי אשר הד"ר הזהירך שלא להתענות ובקושי התיר לך להתענות עד חצות, והאריך בזה וסיים: "לכן ברור שלא להתענות כלל ותאכל מיד בבוקר" עי"ש. הרי שלא התיר לו לאכול בלילה אלא בבוקר. ומה שלא הצריכו להמתין עד חצות, זהו משום שגם הרופא אמר לו שאסור לו להתענות, ורק 'בקושי' התיר לו עד חצות, ובזה אמרינן במקום חולי לא גזרו, אבל בלילה אין זה 'בקושי', דהא אכל היטב מבעוד יום, ולכן פשוט לו שלא יאכל.
ומלבד זה, כמה אחרונים כתבו שהחולה האוכל בת"ב צריך לאכול לשיעורים – עי' בשד"ח מערכת בין המצרים סי' ב' אות א'. ובאות י"ג שם כתב במוסגר בזה"ל: "ועיין לעיל אות א' בכיו"ב לתקן שיאכל פחות מכזית וכו'. ונראה דה"ה בחיה וחולה אם יספיקו להם באכלם פחות מכזית הנה מה טוב" ע"כ. ולדברי האחרונים הנ"ל ודאי שיש חובה להתענות שעות, דהא אפילו כשאוכל – אוכל פחות מכשיעור. ונהי דאנן לא קי"ל שצריך לאכול פחות מכשיעור, וכמו שכתב הכה"ח באות ל"א בשם המזבח אדמה ועוד אחרונים, מ"מ לגבי לאכול כשלא נצרך לאכול אין ראיה מהאחרונים הנ"ל דס"ל להתיר.
ולכל הנ"ל יש לצרף את הראשונים והאחרונים שהביא הרב בנימין לוי דס"ל שחולה חייב בתענית תשעה באב, וא"כ ודאי שאסור לו לאכול כשאין לו צורך.
וע"כ נראה שהעיקר הוא כדעת רוב האחרונים הנ"ל שחולה שאין צריך לאכול בלילה צריך להתענות בלילה, ורק ביום כשצריך לאכול יכול לאכול, ויבדיל לפני שיאכל.
♦ ♦ ♦