כולל "יד ברודמן" בראשות הג"ר משה דימנטמן שליט"א
רחובות
קביעת מזוזה ע"י אשה
נשאול נשאלתי באדם שכיבד את ביתו לרגל בת המצוה שלה לקבוע מזוזה חדשה בחדרה. האם יש טעם במנהג זה לשבח או לפגם?♦
חיובן של נשים במזוזה
הנה, מבואר במשנה בברכות דף כ שאשה חיבת במצות מזוזה. ובגמ' שם מבואר שלמרות שהוקשה מזוזה לת"ת ובת"ת נשים פטורות במזוזה חייבות. ובקידושין לד. שואלת הגמ' מדוע לא נקיש מזוזה לת"ת ובאמת נשים יהיו פטורות ממזוזה? ועונה שהואיל ובמצות מזוזה כתוב שכר למען ירבו ימיכם גם נשים חייבות "וכי גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי?". וא"כ נראה בפשטות שנשים הן כגברים לענין מצוות מזוזה ויוכלו גם לקבוע את המזוזה.♦
נשים בכתיבת מזוזה
אך למרות שנשים חייבות במזוזה מבואר בגיטין מה ונפסק בשו"ע יו"ד רפא שנשים פסולות לכתיבת סת"ם לפי שיש היקש וקשרתם וכתבתם מי שישנו בקשירה (מצות תפילין) ישנו בכתיבה ונשים הפטורות ממצות תפילין לא יכולות לכתוב ס"ת תפילין ומזוזה.והגאון רבי יהושע מקוטנא (בספר ישועות מלכו חידושים על הרמב"ם) כתב שהואיל ונשים פסולות לכתוב מזוזה הן פסולות גם לקבוע את המזוזה בדלת, שכן מצוות מזוזה היא "וכתבתם על מזוזות ביתך", ומי שפסול לכתוב יהיה פסול גם לקבוע המזוזה.
♦
מצווה ואינה יכולה לעשות?
וראיתי בדברי שו"ת ארץ הצבי (ס' טז) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ב קנח) שהקשו על הפסק הנ"ל מדברי הרמב"ם (תפילין ג טז) שנשים פסולות להכנת תפילין מפני שצריך לכתוב אות ש' בתפילין של ראש. ומדויק שלולי ההלכה של כתיבת הש' לא היינו פוסלים נשים אע"פ שהן פסולות לכתיבת פרשיות תפילין. וא"כ כך גם במזוזה אף שהן פסולות לכתוב את המזוזה עצמה הן יהיו כשירות לקביעת המזוזה.אך יש לישב קושיא זו, שכן באו"ח ס' לט ביאר הב"י שנשים פסולות לכל עשית תפילין ולא רק לתפילין של ראש, משום שלא מחלקים בין חלקי התפילין ומי שפסול למקצת פסול לכל. וכך גם לענין מזוזה, מי שנפסל לכתיבתה יהיה פסול לקביעתה הכותל.
ובשבט הלוי שם מקשה עוד אם נפסול מנשים מקביעת מזוזה לא ניתן לחייב נשים במצווה שאין ביכולתן לקיים. וכאשר אשה תרצה לקבוע מזוזה היא תצטרך להביא גבר שיקבע בשבילה. וזה לא יתכן.
♦
נשים בכתיבת ס"ת
ובמנחת חינוך מצוה תריג שאל מנין לחינוך מש"כ שם שנשים פטורות ממצוות כתיבת ס"ת, והרי זו לא מצות עשה שהז"ג ונשים אמורות להיות חייבות? וכתב שם שהואיל ונשים פסולות לכתיבת ס"ת לא יתכן שהן יהיו חייבות במצוה שאין ביכולתן לקיים. ואם אינן יכולות לקיים בעצמן מוכרח שהן פטורות.וכסברא זו מביא הרב פראנק (הר צבי או"ח לז) בשם הרדב"ז שסומא לא צריך לשמוע מאחר שנים מקרא ואחד תרגום, לפי שבמה שאין ביכולתו לקיים בעצמו הסברא נותנת שלא חייבוהו חכמים. וזה כדברי האחרונים הנ"ל.
אך מקשה שם מדברי הגמ' ר"ה כט שמי שהוא חצי עבד חצי בן חורין חייב לשמוע תקיעת שופר אף שאינו יכול לתקוע לעצמו. ומדוע לא נפטור אותו מהמצוה לפי שאינו יכול לקיימה? ומוכח שאפשר לחייב אדם גם במצוה שאינו יכול לקיים?
אך הוא דוחה זאת שם, כי אין כלל קושי מדין עבד, שכן תקיעת השופר אינה קיום המצוה אלא השמיעה, ולכן הואיל ויכול החצי בן חורין לשמוע את תקיעת השופר מאחר, חשוב הדבר שביכולתו לקיים את כל המצוה ולכן מחויב. ואין זה דומה לכתיבת ספר תורה או קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, שהם עצמם מעשה המצוה.
♦
מצוות "קביעת המזוזה"
וליישב את דברי הישועות מלכו נראה שהוא סובר שקביעת המזוזה אינה חלק מקיום מצות מזוזה אלא רק המגורים בבית שיש בו מזוזה. וא"כ אין קושי בכך שחייבנו נשים במצות מזוזה, משום שביכולתן לקיים את כל מעשה המצוה. ומה שנשים פסולות זה רק לתיקון המזוזה כתיבתה וקביעתה. ובזה דומה דין הנשים לדין חציו עבד וחציו בן חורין שהביא הרב פראנק.אך הארץ צבי והשבט הלוי סוברים שקביעת המזוזה היא חלק מקיום המצוה, ולכן חוזרת הסברא שאין לצוות אשה במצוה שאין ביכולתה לקיים באופן מלא.
ובשו"ע או"ח כט פוסק השו"ע שמצות ציצית היא חובת האדם שלובש את הציצית, ולא חובת הבגד שתהיה בו ציצית "ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו". המגן אברהם (ס"ק א) מקשה מדוע במזוזה מברכים לקבוע מזוזה הרי מסקנת התוס' במנחות היא שאדם לא מחויב לקבוע מזוזה בבית שהוא לא דר בו. וא"כ יש לברך 'לדור בבית שיש בו מזוזה' ולא 'לקבוע מזוזה'? ועונה שהנוסח לקבוע מזוזה הוא משום שבד"כ אדם קובע המזוזה כשהוא בא לדור. אך באמת אם הוא בא לדור בבית שיש בו מזוזה לא יברך לקבוע מזוזה. שאין הקביעה מצוה אלא המגורים.
ומנגד הרב החיד"א בברכי יוסף שם חולק על המ"א, שאין לחדש ברכות חדשות ותמיד תקנו לשון הברכה לקבוע מזוזה לפי שהיא גמר עשית מצות מזוזה. ולכן גם כשאדם קובע שיוכל לדור אח"כ, מברך לקבוע מזוזה.
וא"כ מבואר שנחלקו האם מעשה קביעת המזוזה הוא חלק מקיום המצוה כשיבוא לדור או שהמצוה היא רק בעצם המגורים בבית עם מזוזה.
ובאמת בירושלמי ברכות (פרק ט הלכה ג) כתוב: "כשהוא קובע אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". וזה כדברי המ"א שהמצוה היא רק בדירת הבית. אך הרי"ף והרמב"ם פסקו שנוסח הברכה הוא לקבוע מזוזה וכך נפסק בשו"ע יו"ד רפט.
♦
ברכה לחוזר הביתה
רע"א בס' ט מחדש שאדם שנסע מביתו לזמן ארוך וחוזר לביתו צריך לברך על המזוזה שכן לדעת המ"א קיום המצוה הוא המגורים בבית. ומי שזמן רב לא קיים את המצוה צריך לחזור ולברך. ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א ס' קב) מבאר שיברך ברכת "על מצות מזוזה" וכלשון הירושלמי.וא"כ מפסק זה מבואר שאכן אין קיום המצוה בקביעת המזוזה אלא רק במגורים וכמו שמברך החוזר לביתו כך אשה תוכל לברך על מצות מזוזה. וא"כ אין הכרח להכשיר את קביעת המזוזה ע"י אשה אף שאשה חייבת במצות מזוזה.
♦
גוי קובע מזוזה
ומעשה באדם סיעודי שנפלה המזוזה בביתו ונסתפק האם יוכל להורות לפלפיני להשיב המזוזה למקומה. וכן נשאלה שאלה זו בנגד דרוזי שצבע את המשקופים בבסיס צבאי ואח"כ החזיר את המזוזות למקומן האם צריך לקבוע המזוזות מחדש.ובפשטות נראה שבין לדעת הישועות מלכו שקביעת המזוזה היא חלק מכתיבתה ובין לדעת השבט הלוי שהיא חלק מקיום המצוה גוי יהיה פסול לקביעת מזוזה, שכן אינו בר חיובא בקיום המצוה וכן פסול לכתיבת המזוזה ותיקון עשיתה.
ובשדה חמד (ערך מזוזה) מביא את דעת החקרי לב והר"י אלישר שפסלו קביעת מזוזה ע"י גוי לפי שקביעת המזוזה היא חלק מקיום המצוה. אך הוא מביא שיש אחרונים שהקילו גם בזה ונראה שהם סברו שקביעת המזוזה אינה חלק מכתיבת במזוזה מחד, ומאידך קיום המצוה הוא בדירה בבית ולא בקביעת המזוזה.
♦
הוקשה מזוזה לציצית
ושבתי וראיתי להביא ראיה בדין זה מדברי הגמ' במנחות לג הלומדת שאם אדם מחבר מזוזה למזוזת הפתח ורק אח"כ קובע את מזוזת הפתח בחיבור לקיר יש בזה פסול של תעשה ולא מן העשוי. וכמו שמצאנו שפסול לחבר ציציות בבגד ורק אח"כ ליצור שיהיו לו ארבע כנפות.וברש"י שם ד"ה תלי דשי מבואר, שהמקור לפסול תעשה ולא מן העשוי במזוזה נלמד מציצית שכתוב בה "דברי אל בני ישראל ועשו להם ציצית" ומציצית נלמד למזוזה. והקרן אורה (מנחות מב) מדייק מדברי רש"י אלו שגוי פסול לקביעת מזוזה, שכן מבואר במנחות מב שגוי פסול לקשירת ציצית שכן כתוב בני ישראל למעט גוי. וא"כ גם לקביעת מזוזה שנלמדת מעשית ציצית יש לפסול גוי.
ובקרן אורה (שם) בא להכריע גם לענין נשים בקביעת מזוזה. שכן מבואר בתוס' במנחות שם (ד"ה מנין לציצית) דעת ר"י שנשים כשרות לעשיית ציצית שכן הגמ' ממעטת רק בני ישראל למעט גוי ומדויק שאשה כשרה. וכדעה זו פסק השו"ע או"ח (יד א). וממילא לדעה זו תהיה גם אשה כשרה לקביעת מזוזה שהוקשה לעשית ציצית.
אך ההגה' מימוניות (ציצית א יב) הביאו בשם ר"ת שפסל אשה לעשיית ציצית שכן כתוב בפסוק בני ישראל ובסתם ממעט גם נשים כבקידושין לד ועו"מ. וכדעה זו פסק להחמיר הרמ"א באו"ח שם. ושוב יוצא לדעת הרמ"א אשה תהיה פסולה גם לקביעת מזוזה וכנ"ל.
♦
סיכום להלכה
בענין קביעת מזוזה ע"י גוי הרבה אחרונים נקטו להחמיר וכמובא לעיל בשם הקרן אורה. ובארץ הצבי שם הביא דברי התרגום דברים ו' ט': "ותכתבנון על מזוזין ותקבעינון בסופי ביתך". ומבאר מכאן שהקביעה על המזוזות היא חלק מקיום המצוה. וע"כ פוסק בשבט הלוי שם שמזוזה שנקבעה ע"י גוי פסולה .אולם, לגבי נשים, אף שלדעת הישועות מלכו יש להחמיר לקבוע את המזוזה ע"י איש שהוא כשר לכתיבת המזוזה, אך לדעת אחרונים רבים אפשר להתיר לנשים לקבוע מזוזה לפי שהן מחויבות במצוה זו, ודלא כבדין תיקון תפילין שבזה נשים פסולות.
אך לפי דברי הקרן אורה המבואים לעיל מבואר שהלכה זו תלויה במחלוקת השו"ע והרמ"א בהלכות ציצית. וע"כ לכאורה לשיטת הספרדים יש להקל בדיעבד אך לפסיקת האשכנזים יש להחמיר בדבר.
♦ ♦ ♦