אם גוי או גויה נחשבים ל"שומר" עבור חתן וכלה
נשאלתי אם גוי יכול לשמש כ"שומר" לחתן (או גויה לכלה) בשבעת ימי המשתה, שאין להם לילך יחידי. ותחילה נבאר מקור דין זה וטעמו.איתא בברכות (נ"ד ע"ב) "אמר רב יהודה, שלשה צריכין שימור[2], ואלו הן, חולה, חתן וכלה. במתניתא תנא חולה, חיה, חתן וכלה. ויש אומרים אף אבל (ע' רמ"א יו"ד סי' שצ"ג סע' ב', ומג"א תקנ"ט סק"ח. ד. א.), ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה" ע"כ.
וכתב שם רש"י "שימור, מן המזיקין. חולה, שהורע מזלו, לפיכך השד מתגרה בו, וכן חיה, אשה שילדה, וכן אבל. חתן וכלה ות"ח, מקנאתו מתגרה בהם" ע"כ. ונראה מדבריו שהאי "מזיקין", הם המזיקים הרוחניים (שדים) שנזכרו רבות בש"ס, ופשוט.
וקרוב לזה כתבו גם תלמידי רבינו יונה שם (בדף מ"ב ע"ב) "שלשה צריכין שימור חולה חיה וכלה. מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ובשעת השמחה", הרי שהמזיק הוא השטן, והיינו מזיק רוחני. והרא"ה שם כתב כרש"י "דאיתרע מזליהו והשד מתגרה בהם".
ודברי הגמרא הנ"ל הובאו ברי"ף שם (דף מ"ב ע"ב), וברא"ש (פ"ט סי' ד', בחילוק גרסא מסויים, עיי"ש במעדני יו"ט אות ש'), ועוד.
אמנם ז"ל הפרקי דר"א (סוף פרק ט"ז) "החתן דומה למלך מה המלך וכו', מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו" ע"כ. והובא בב"י אה"ע (ריש סי' ס"ד). ומשמע שהוא מדין כבוד, כמלך, ולא מצד שמירת המזיקין, ונפק"מ איכא, כמובן. וע' בשו"ת יביע אומר (ח"ג אה"ע סי' ט' אות א' סוד"ה הנה מנהג), ובילקו"י חופה וקידושין (עמ' של"ח הערה י'), ואכמ"ל.
וכ"פ הרמ"א באה"ע (סי' ס"ד סע' א') "וחתן אסור בעשיית מלאכה, ואסור לצאת יחידי בשוק (ר"ן פ"ק דכתובות, ובפרקי ר"א פרק ט"ז)". וכ"פ במשנ"ב (סי' רל"ט סוף סק"ט), ובכה"ח שם (אות ח"י), ובערוך השולחן (אה"ע סי' ס"ד סע' ג'), עיי"ש. וע"ע בספר הנישואין כהלכתם (ח"ב פרק ט"ו סע' כ"ט והלאה).
ועיי"ש בח"מ (סק"ב) ובב"ש (סק"ב), שאפילו מחילת הכלה לא מהני לזה, ושהטעם הוא "שהוא דומה למלך" (ח"מ שם), וע' בשו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ח' אות ב') מש"כ בזה.
ואולם ראיתי שהרמב"ם (ע' בהלכות אישות פ"י הי"ב) הטור והשו"ע (אה"ע סי' ס"ד), השמיטו לגמרי כל עניין זה. ובשלמא השו"ע, י"ל שנמשך אחר שיטת הרמב"ם, אך התימה על הטור, שהרי אביו הרא"ש הביא דין זה. ובפרט שבקצור פסקי הרא"ש בברכות שם כתב הטור "אלו צריכין שימור, חולה חיה חתן וכלה ואבל ות"ח בלילה" (וע"ע בטור או"ח סי' רל"ו שכתב "השכיבנו, וחותם שומר את עמו ישראל לעד, מפני שלילה צריכה שימור מן המזיקין"). וצ"ע.
וע"פ השמטת הרמב"ם והשו"ע, יתבאר מש"כ בילקו"י שם (עמ' של"ט) שבני ספרד לא הקפידו כ"כ בדין זה, ובפרט בתוך העיר. ועיי"ש שכתב כן בשם אביו זצ"ל, והגאון חכם ב"צ אבא שאול זצ"ל, ועוד. ולענ"ד י"ל שסמכו על דעת הרמב"ם והשו"ע.
ובדעת הרמב"ם, ראה בספר חישוקי חמד בברכות שם שכתב "ויע' בשו"ע (אה"ע סי' י"ז סע' י') שלדעת הרמב"ם ורבותיו של הריטב"א ביבמות, לא חיישינן היום לשדים" ע"כ. וכדרך זו כתבו אחרונים רבים בביאור דעת הרמב"ם בהשמטת כמה עניינים בש"ס, ואכמ"ל.
וע' בשו"ת ישיב יצחק (שכטר, ח"ח סי' ס"א עמ' שנ"ד אות ב') שהביא שהגרח"ק שליט"א אמר בשם החזו"א, שאביי כבר גירש את המזיקים (ע' פסחים קי"ב ע"ב). עכת"ד. ועתה נבוא לנד"ד.
ונראה לענ"ד פשוט, שלפי שני הטעמים, יש להקל לכתחילה בשומר גוי. דודאי לטעם שחתן דומה למלך שכתב הפדר"א, יש חשיבות וכבוד בכל אדם שמלוה אותו, ואין שום עניין דוקא בבן ישראל (ע' סמך לזה בספר ישעיהו פרק מ"ט פס' כ"ג "והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי", הרי משמע שיש כבוד מגוי המלווה יהודי). וגם לטעם הש"ס שהוא מטעם שימור מן המזיקין, הנה מסתבר מאד דגם גוי מהני לזה, דאין המזיקים מזיקים שני בני אדם.
וקצת ראיה לזה, דודאי מסתבר שגוי לא גרע מאבוקה, ומסקינן בברכות (מ"ג ע"ב) דאבוקה מהני כשניים משימור המזיקין, עיי"ש. ולמה גוי יגרע מאבוקה. אלא שיש לדחות קצת, דלא שמענו שאבוקה מהני לחתן, ושמא יש לחלק בין העניינים וסוגי המזיקים, ולכן צ"ע בראיה זו, אך מסברא נראה דודאי מהני.
והראוני שבספר נטעי גבריאל (הלכות נשואין ח"ב פרק נ"ו סע' ז' עמ' ל"ח) כתב "כלה הצריכה שמירה, לא מהני במשרתת נכרית". ובהערה שם (י"ב) כתב לבאר מקור דבריו "כן נראה ע"פ הגמרא ע"ז (כ"ו ע"א) ושו"ע יו"ד (סי' קנ"ד סע' א'), דגויה לא תיילד ישראלית בינה לבינה ואפילו היא מומחית דחשידא אשפיכות דמים, עיי"ש. ונהי דלא שייך בנד"ד, מ"מ שומר לא הוי" ע"כ. וכל דבריו תמוהים לענ"ד, דנראה שמערב שני דינים נפרדים כפי שאבאר.
והנה לדרכו, יותר היה לו להביא מדברי השו"ע יו"ד (סי' קנ"ג סע' ה') שכתב להדיא "לא יתייחד ישראל עם גוי, מפני שהם חשודים על שפיכות דמים". וע"ע בכף החיים יו"ד (סי' קט"ז אות קס"ו). ועוד כתב השו"ע ביו"ד (סי' קנ"ו סע' א') "אין מסתפרים מהגוי אלא במקום שמצויין בני אדם, או אם אותו הגוי מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב. הגה, ויש מחמירין שלא להסתפר מגוי, אפילו במקום רבים, בתער, אם לא שיראה במראה. (תוספות ומרדכי פא"מ). ונהגו להקל כסברא ראשונה". אולם המנהג להקל בזה, עיי"ש בבית הלל (קנ"ו סע' א'), ואכמ"ל.
ולעצם דברי הנטעי גבריאל, המעיין יראה שלא הביא ראיה לדבריו, ושני עניינים הם - האחד, איסור יחוד עם גוי מחמת הסכנה מדין התלמוד. והשני, מי ראוי למנוע ממזיק רוחני להזיק. ואחר שהודה שיש להקל בעניין הראשון בזמה"ז, או כל היכא דמירתת הגוי, וזהו שכתב "ונהי דלא שייך בנד"ד", דהיינו שבזמה"ז ובמקום דשכיחי רבים יש להקל בהילוך עם גוי, א"כ, מאחר דבכה"ג אין סכנה בגוי, מניין הרגלים לומר דלא הוי הגוי שומר מחמת מזיק רוחני (העניין השני), ולזה לא הביא שמץ ראיה, ואין שום קשר בין הנושאים.
עוד הראוני מש"כ בשו"ת ישיב יצחק (שכטר, ח"ח סי' ס"א) לדון בזה, ואחר שפלפל שם בחכמה בכל העניין (גם הזכיר הסברא הנ"ל דבפשטות גוי לא גרע מאבוקה, עיי"ש באות ב'), שוב כתב בסו"ד (בעמ' שנ"ט) וז"ל "במקום ישוב ובאופן דלא שייך יחוד, בא"א בעניין אחר, היה נראה להקל ע"י שומר נכרי, ומכ"ש מי שאינו שומר תו"מ או הוא אפילו בגדר מומר, וכ"ש בבית משותף די"א דא"צ שמירה בו, ובפרט כיון דגם לגוי י"ל מזלא מליץ, י"ל דגם ישמור עליו ממזיקין וכו', אבל בדרך שאינו מקום ישוב, וכ"ש כשנוסעים שם בלילה, יש ליזהר לקחת דוקא שומר ישראל (ואפילו קטן מהני כנ"ל) ולא גוי, וכמו שכתבו הבני יששכר (אגרא דפרקא אות צ"ח) והקב הישר (פי"א) הנ"ל (גם לשאר בני אדם, ובפרט לחתן וכד' דבעו שמירה)" עכ"ל.
ולענ"ד אין דברי הבני יששכר וקב הישר בנויים על עיקר הדין, אלא על מידת חסידות והנהגות רוחניות, אך מדינא סגי לכתחילה בגוי (ואולי לכן כתב בלשון "יש ליזהר" בלבד). ובכלל, גם ממה שמביא שם (בעמ' שנ"ה ד"ה כתב) בשמם של הבני יששכר והקב הישר, אין שום ראיה לאסור בשומר גוי, ורק הוא למד מדבריהם, ואינו מוכרח לפענ"ד כלל, עיי"ש, ודו"ק. בפרט בזמה"ז שלא מצויים מזיקים, כדכתבו הפוסקים בכמה דוכתי, כ"נ לענ"ד.
וכל זה כתבתי בזמנו לכבוד הרה"ג השואל, ולאח"ז ראיתי שזה הרב שלח שאלה זו להגאון המפורסם הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, ונתפרסמה תשובתו בירחון האוצר (נ"ה, מנח"א תשפ"א, עמ' כ"ד והלאה), ושם מסיק דלא מהני גוי. ואמנם הקל ביהודי שאינו שומר תו"מ, דחשיב כתינוק שנשבה וכו'.
ועיקר טעמו, דגוי אינו קרוי אדם אלא בהמה (ע' ביבמות ס"א ע"א "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין הגויים קרויין אדם"), ולבהמה אין מזל ואין שמירה (ע' ב"ק ב' ע"ב). זאת ועוד, הא לגוי אין שמירה, ואיך ישמור אותנו. (והפנה לשבת ל"ב ע"א "רב לא עבר במברא דיתיב ביה גוי, אמר דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה". ואולם לכאורה יש להעיר שלא הביא את המשך דברי הגמרא שם "שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה גוי, אמר שטנא בתרי אומי לא שליט" ע"כ. ושמא ס"ל ד"הלכה" כרב באיסורי, כדקי"ל בבכורות מ"ט ע"ב. אכן ראה במג"א ס"ס קנ"ו שכתב "שם דף ל"ב אל יעמוד אדם במקום סכנה, רב לא עבר במברא דאית ביה גוי, אמר דילמא מפקד דינא עליה ומתפסנא בהדיה, שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה גוי, אמר שטנא בתרי אומי לא שליט, וא"כ בישראל מומר או רשע לכולי עלמא אין לעבור עמו", ומשמע שאינו מכריע כרב או כשמואל. ועוד מבואר להדיא במג"א דישראל רשע חמיר מגוי, ולפי"ז לא היה לרב זילברשטיין להקל בחילוני. וי"ל שסמך לגמרי על מש"כ דהוי תינוק שנשבה). עכת"ד בקיצור נמרץ.
ואף שאחהמה"ר לפענ"ד יש לדון בכל דבריו לאור מש"כ לעיל (ובפרט שהרמב"ם והטוש"ע השמיטו כלל כל דין זה וכנ"ל), מ"מ למעשה איני חולק בזה, והנני מבטל "דעתי" בפני מי שגדול.
♦ ♦ ♦