על גלגולה של סתירה - זכר ונקבה בראם
מבוא
השאלה בה יעסוק מאמר זה היא בירור המקורות שעליהם נסובה הסתירה בדבר כמה בריות חשב הקב"ה לברוא בתחילת הבריאה לבין הבריאה בפועל, על פי דברי ר' אבהו ורב יהודה שיובאו לקמן. מאמרים אלו הובאו שלוש פעמים בבבלי, פעמיים בשם ר' אבהו (ברכות ועירובין) ופעם אחת בשם רב יהודה (כתובות). בגמרא בכתובות שם נדונה סתירה זו ע"י רב יהודה והיא זהה לסתירה שמציג ר' אבהו בעירובין, אך מאידך ר' אבהו מובא שוב בברכות, שם הוא מציג סתירה שונה.א. כתובות ח, א:
כי הא דרב יהודה רמי, כתיב: ויברא אלהים את האדם בצלמו (בר' א,כז) וכתיב: זכר ונקבה בראם, (בר' ה,ב) הא כיצד? בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף נברא אחד.
ב. עירובין יח, א:
דרבי אבהו רמי: כתיב זכר ונקבה בראם[2] (בר' ה, ב), וכתיב (כי) בצלם אלהים ברא אתו (בר' א, כז) - בתחילה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.
ג. ברכות סא, א:
דרבי אבהו רמי: כתיב זכר ונקבה בראם (בר' ה, ב) וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם (בר' ט, ו)! הא כיצד - בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד.
♦
א. המקור לבריאת אדם וחווה כבריות נפרדות
הפסוק שממנו הגמרא בשלושת המקורות רוצה להוכיח שאדם וחווה היו אמורים להיבראות בתור בריות נפרדות הוא בבראשית ה, ב, שם נאמר: "זכר ונקבה בראם". כדי להבין את הלימוד הזה, יש לעיין בהקשר הכולל של פסוק זה:א. זה ספר תולדות אדם ביום ברוא א-לוקים אדם בדמות א-לוקים עשה אותו:
ב. זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם:
הביטוי "זכר ונקבה בראם" התפרש ע"י ר' אבהו ורב יהודה כעוסק בתכנון של הקב"ה לברוא את אדם וחווה כשני יצירות נפרדות. ברם, פשט הכתובים בפרק זה מורה על כך שפסוקים אלו מתארים את הבריאה בפועל, כפי שמצוין בפתיחה של פסוק א' "ביום ברא א-להים אדם בדמות... עשה אותו".
♦
ב. המקור לבריאת אדם וחווה כגוף אחד
ר' אבהו בברכות לומד שהאדם וחווה נבראו כגוף אחד מהפסוק הבא:בראשית ט, ו: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-לקים עשה את האדם".
אולם גם בלימוד זה יש מספר קשיים:
א. הגמרא במקור זה מצטטת פסוק שבפשוטו אינו מתייחס כלל לשאלת בריאת האדם, אלא לענין אחר - הנמקת העונש לאדם שרצח. הנימוק לעונש הוא שהוא רצח אדם שנברא בצלם א-לוקים. פסוק זה אינו מתיימר כלל לעסוק בשאלת בריאת האדם.
ב. ר' אבהו בשתי הסוגיות (ברכות ועירובין) מביא מקורות שונים ע"מ להוכיח שאדם וחווה נבראו כגוף אחד בברכות - בראשית ט, ו, ובעירובין - בראשות א, כז דבר שאינו מסתבר, ובפרט שדברי התלמוד בעירובין הרי הם כמצטטים את דברי ר' אבהו הידועים מכבר[3].
ג. הגמרא בעירובין מצטטת פסוק אחר (בראשית א, כז): שממנו ר' אבהו לומד שלבסוף אדם וחוה נבראו כגוף אחד: "ויברא א-לקים את האדם בצלמו בצלם א-לקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם".
מהגמרא בעירובין ניתן להוכיח שחל שיבוש בפסוק שהגמרא הביאה בברכות, שהרי העורכים של דפוס וילנא שמו את המילה כי המופיעה בסוגיה בעירובין בסוגריים מפני שהם הבינו שהמילה כי אינה שייכת כלל לפסוק זה, והיא צוטטה פה בטעות כתוצאה מהפסוק בבראשית ט, ו המופיע בסוגיה בברכות. ואם כן כנראה שיש לומר שהפסוק שהובא בדברי ר' אבהו בברכות הוא טעות שצוטט על סמך קירבה בין שני הפסוקים "בצלם א-לקים ברא אותו" (בראשית א, כז, המופיע בעירובין) לעומת "כי בצלם א-לקים עשה את האדם".(שם ט, ו, המופיע בברכות)
השערת ביניים: הפסוק שממנו נלמד שהאדם נברא בתור יחידי הוא כדברי הגמרא בעירובין בבראשית א', כז: "ויברא א-לקים את האדם בצלמו בצלם א-לקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם", ולא הפסוק מבראשית ט, ו שענינו הנמקה מדוע יש להרוג אדם שרצח.
המקור בבראשית ה, ב שממנו נלמד על התכנון לברוא את אדם וחווה כשנים נראה כמוקשה משום שהפסוק עוסק בבריאה בפועל ולא בתכנון.
♦
ג. קושית האחרונים
מהר"ש יפה בפירושו לאגדות במסכת מגילה ירושלמי פ"א הלכה ט[4], המהרש"א[5] ,הנצי"ב[6], מעלים את השאלה מדוע רב יהודה ורבי אבהו הביאו ממרחק להביא לחמם והוכיחו שהאדם נברא בתור שתי יצירות דווקא מהפסוק בבראשית ה, ב בשעה שיכלו להביא לכך ההוכחה מהסיפא של הפסוק שממנו הוכיחו שהאדם נברא יחידי, דהיינו בראשית א, כז. הרי לשון הפסוק היא "ויברא א-לוקים את האדם בצלמו בצלם א-לוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם:" ואם כן, הסתירה נמצאת בפסוק זה עצמו, שמהרישא מוכח שהאדם נברא יחידי ומהסיפא מוכח שנבראו בתור שניים?♦
תירוץ המהרש"א
המהרש"א משיב שהפסוק בבראשית א' כז הוא תיאור כללי לבריאת האדם שהתורה לא התכוונה לרדת בו לפרטים על אופן יצירת חווה מאדם, לאחר מכן בפרק ב, כא מתחיל התיאור הפרטני. התיאור בפרק ב' מלמד שאדם וחווה נבראו כגוף אחד, שהרי חווה נבראה מצלעו של אדם. ולכן לדעתו אי אפשר להביא מהפסוק בבראשית א, כז הוכחה שאדם וחווה נבראו כשניים כפי שמוכח מסוף הפסוק.דברים אלו של המהרש"א מבוססים על ל"ב מידות של ר' אליעזר:
כלל שאחריו מעשה ואינו אלא פרטו של ראשון כיצד ויברא אלהים את האדם וגו' ה"ז כלל ואח"כ פרט מעשיו שנאמר וייצר ה' וגו' ויפל וגו' ויבן את הצלע השומע סבור שהוא מעשה אחר ואינו אלא פרטו של ראשון.
אמנם, פירוש זה קשה, מכיוון שכפי שהערנו לעיל נראה כי הפסוק בבראשית ה, ב מדבר על בריאת האדם בפועל, ולא כדברי המהרש"א שפסוק זה מדבר על הבריאה שבמחשבה[7].
♦
תירוץ הנצי"ב
הנצי"ב מחמת הקושיה הנ"ל מסביר את הסתירה בדברי ר' יהודה[8] במסכת כתובות באופן נוסף:הסתירה שעליה עמד רב יהודה היא שלמרות שמשני המקורות עולה כי אדם וחווה נבראו יחד השאלה היא האם תואר "אדם" ניתן לו בגלל האישה, כפי שעולה מבראשית ה, ב "ויקרא את שמם אדם", או שאפילו ללא בריאת האישה עמו היה ניתן לו תואר זה, כפי שנראה מבראשית א, כז שתואר אדם ניתן לו ללא שייכות לבריאת האישה?
התירוץ לדעת הנצי"ב[9] הוא שמלכתחילה הקב"ה חשב לברוא שני סוגי אדם- איש מעלה, שהוא אדם ללא אישה, ואיש ואישה יחד, שלא היו זוכים לתואר אדם. לאחר מיכן הקב"ה החליט לתת את התואר אדם ליצירה המשולבת של איש ואישה.
לענ"ד תירוץ זה מעבר לקשיים שהוזכרו לעיל בפסוק מבראשית ה,ב (ע' פרק א') נראה כרחוק מכוונתה המקורית של דרשת רב יהודה.
♦
תירוץ המהר"ש יפה
ויש לומר דכל הנך דרשות אקרא קמא קיימי ולפי שבראם במקום ברא אותם תפסו זכר ונקבה לקצר הלשון.הסתירה של ר' אבהו ורב יהודה היא אכן סתירה בפסוק מיניה וביה, והלשון המופיעה בשלושת הסוגיות "זכר ונקבה בראם" שמיוחסת ללשון הפסוק בבראשית ה, ב, היא קיצור של הפסוק המקורי מבראשית א, כז "זכר ונקבה ברא אותם".
לענ"ד דברי המהר"ש מסתברים מכל הטעמים האמורים לעיל ובפרט שמצאנו כן בגרסאות שונות (כתובות ח, א וטיקן 112)[10], ובדברי הרא"ם מזרחי (בראשית א, כז ד"ה זכר ונקבה ברא אותם): "אבל בעירובין פרק עושין פסין (ערובין יח א), ובברכות פרק הרואה אמרו (ברכות סא א): "כתיב 'זכר ונקבה ברא אותם' וכתיב 'בצלם אלהים ברא אותו'". ומשני: "בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד".
♦
ד. סיכום
א. הפסוק המובא מבראשית ט, ו: "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-לקים עשה את האדם", נראה כפסוק שאינו קשור לעצם הענין שהרי אין ממנו שום הוכחה על בריאת האדם בששת ימי בראשית אלא נימוק שהרוצח ייהרג כי הוא הרג אדם שנברא בצלם א-לקים. כנראה שיש לומר שהפסוק זה הוא טעות בהקשר של הדרשות הללו, וצוטט על סמך קירבה בין שני הפסוקים "בצלם א-לקים ברא אותו" (בראשית א, כז, המופיע בעירובין) לעומת "כי בצלם א-לקים עשה את האדם" (שם ט, ו, המופיע בברכות).ב. הפסוק המובא מבראשית ה, ב: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם", אמנם קרוב יותר לענין המדובר שהוא בריאת האדם בששת ימי בראשית, אך פסוקים אלו בפשט נראים כמדברים על בריאת האדם בפועל כנאמר בפסוק א: "בדמות א-לוקים עשה אותו" ולכן קשה להבין כיצד באופן פשוט ניתן לייחס פסוק זה להו"א של הקב"ה לברוא את אדם וחווה בתור שניים.
ג. הפסוק המובא מבראשית א, כז: "ויברא א-לקים את האדם בצלמו בצלם א-לקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם", הוא הפסוק שממנו ר' אבהו וכן רב יהודה מקשים את הסתירה מהרישא של הפסוק, שממנה משתמע שהאדם נברא יחידי, לסיפא של הפסוק, שממנה משתמע שהם שתי בריות נפרדות.
♦ ♦ ♦