ירושלים עיה"ק ת"ו
בעניין התוקע לשד
א. גדר שוטה במי שנכנס בו רוח רעה ושד
בגמרא ראש השנה (כח, א) "התוקע לשיר יצא". וכתב רש"י (ד"ה התוקע לשיר): "... וביסודו של מורי רבי יצחק בן יהודה ראיתי: התוקע לשד - להבריח רוח רעה מעליו".גירסא זו הובאה ברי"ץ גיאות (הלכות ראש השנה עמוד מט) בשם רב האי גאון: "אמר רב האיי ... ושמענו כי היה בישיבת מחסיא מי שגורס התוקע לשד, ובין זה ובין זה לטעם אחד נתכוונו אלא שאין אנו יודעים איך יתקע לשדים ומפני מה יתקע להם".
והנה בערוך לנר הקשה: "הך מעליו קשה דמשמע שהשד שורה עליו וא"כ איך יוצא הא אמרינן לעיל דכפאוהו שד הוא שוטה דפטור מן המצות ואם עשה מצוה לא יצא. וצ"ל דמש"כ רש"י להבריח מעליו, הפירוש מעל אחר, אף שהלשון מעליו לא משמע כן"[2].
הנה, מה שפשיטא ליה לערוך לנר שמי ששד שורה עליו הוא בגדר שוטה, יש לדון בזה, ולחלק בין הא שכופהו השד, ובין מי שהשד שורה עליו גרידא, שלא נחשב שוטה בזה.
ולכאורה יש להביא ראיה מדברי רש"י בחגיגה (ג, ב) שם מדובר בסימני שוטה, שהם היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו, ולר' הונא עד שיהיו הסימנים כולן בבת אחת ולר' יוחנן אפילו באחת מהן. ומקשה הגמ': "היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפילו בחדא נמי, אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא, לעולם דקא עביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד..." ופירש"י: שתשרה עליו רוח טומאה - רוח שדים, שיסייעוהו להיות מכשף". והנה על זה נאמר שאינו שוטה בזה, ומבואר שבמה שורה עליו השד אינו נחשב שוטה בזה.
אמנם, מצאנו ברש"י בעירובין (מא, ב) או רוח רעה - שנכנס בו שד, ונטרפה דעתו, ויצא חוץ לתחום, ואחר כך נשתפה, והרי הוא חוץ לתחום. משמע שבנכנס בו שד הוי כשוטה, וכן משמע בתענית (כב, ב) מפני רוח רעה - שנכנס בו רוח שידה, ורץ והולך, ושמא יטבע בנהר או יפול וימות. (אמנם י"א שפירוש רש"י לתענית אינו לרש"י – ראה מהר"ץ חיות תענית ב, א). ונראה, שלא תמיד ששורה עליו רוח רעה נחשב שוטה, רק במצב שהרוח רעה שולטת בו והוא בסכנה שהוא מוכרח לעשות מעשים שלא מרצונו.
♦
ב. החושש משדים אם יש לו דין שוטה
בחישוקי חמד להגר"י זילברשטין עירובין (נג, ב) דן במי שיש לו פחדים ותקע בשופר בראש השנה גם להבריח שדים - האם הוא בגדר שוטה ופטור מהמצוות?והביא את קושיית הערל"נ ומה שהובא בשם חמיו הגרי"ש אלישיב בספר "הערות" שם, לתרץ, וז"'ל: "... וצ"ל דיש דרגות בזה, ולא ייחשב בכל גווני לשוטה".
והביא משו"ת בית יצחק (אבה"ע ח"ב סימן ד) שדן באדם שהיה מדבר הכל לענין, ולא ניכר בו שום מעשה שטות, אך יש לו פחד משדים, ואומר בכל פעם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וכשנשאל למה אומר כן, השיב שזה משום שהשדים מסיתים אותו לומר דברים רעים, ומבלבלים אותו במחשבות רעות. בנוסף הוא גם מפחד להיכנס לשירותים מפני השדים, האם הוא יכול לתת גט, או שהוא בגדר שוטה.
והשיב: קיים הבדל בין עושה מעשים של שטות, לבין המדבר דברי שטות בנושא אחד בלבד, ובשאר הנושאים מדבר דברי טעם ככל האדם. הסיבה היא שלכל אדם עולים במחשבותיו דברים שונים וזרים, אלא שבעל שכל בריא וחזק, אינו מעלה את מחשבותיו על שפתיו, וזה שהוא בעל שכל חלש מוציא את מחשבותיו בפיו, ויתכן שראה באיזה ספר שאדם צריך לשמור עצמו מהשדים, ועל כן הוא אומר בשכמל"ו, והביא מהנודע ביהודה בשם שו"ת "אור הישר" שבגלל דיבורים לא נהפך האדם לשוטה. ודבר פשוט הוא שאדם המאיים לעשות דברים רעים, לא נהפך להיות שוטה בשל כך כיון "דעביד איניש דגזים" (יעויין שבועות דף מו ע"ב). וסיים שהגט כשר דאל"כ איזה גט יהיה כשר, דהרי כולם מפחדים ממשהו.
וכותב הגר"י זילברשטין: הנה דבריו אמורים כשרואים עליו שדבריו נובעים מפחד, אבל יש אדם שמדבר על שדים, וכולו אומר שמחה ללא מורא ופחד, הוא השוטה שעליו נאמר שכפאו שד, כשהוא שוטה הריהו כשוטה לכל דבריו, ואם יתקע עבור הציבור לא יצאו ידי חובתם (כנראה כוונתו באופן שהוא הוזה ומדבר שלא ממין הענין גם בעוד ענינים. עיין היטב בבית יצחק הנ"ל אות ז').
♦
ג.עוד על הוצאת רוח בתקיעת שופר
בספר עבודה ברורה (עמ"ס ר"ה, כאן) הביא שבסוף ספר שער הגלגולים להאריז״ל (דף עח) הביא מעשה ברוח שנכנסה בנערה שתקעו בשופר כדי להוציאו. וכתב שבזה מובן יותר הנידון שיצא בזה יד"ח, שהרי בשביל הוצאת רוח תוקעים בסדר הזה של תשר״ת תש״ת תר״ת, דבתוקע לשיר קצת דוחק שבדיוק יהיה סדר השיר שתקע כסדר תקיעות של מצוה.וראה בספר שולחן ערוך המקוצר (יו"ד סימן קלט הערה ס') שמביא מנהג: "כשמת אדם חולה נפש או נכפה רח"ל פותחים החלונות בשעת המיתה ותוקעים בשופר תשר"ת סמוך לחדרו או יורים ברובה, ואומרים שאל"כ תידבק הרוח באחד הנמצאים שם, ואני מכיר אדם נכפה שאומרים שחלה בזה כשנפטר אחיו שהיה נכפה ולא רצו לעשות כנזכר...".
בספר תמים דעות (אליאשברג, עמ' 8) כותב: "וכן ראיתי משם תלמידי פיטאגורוס שקולות הניגון מועילים לגרש שדים ורוחות". (ומציין לעיין ב"פלוטראך, מפעולות הניגון פרק 37 סי' 680").
♦
ד. רוח רעה ושד אם הם ענין אחד
ואגב יש לציין, שמלשון רש"י נראה שרוח רעה ושד דין אחד להם, וכבר האריכו בזה רבות. ותהיה נפ"מ שבמקום שלא חוששים לשדים לא נחשוש מרוח רעה, ראה בהתעוררות תשובה (חלק א' ר"כ) שהתיר באוכלים שהיו צרורים וחתומים תחת המיטה שאין בהם רוח רעה כי אין השד שולט בדבר הצרור והחתום. ובסוף ספר אוריין תליתאי (לרבי פנחס עפשטיין ראב"ד ירושלים) דן כעי"ז שבליל פסח המשומר מן המזיקין אין לחשוש לרוח רעה, והתיר ביצה קלופה שהיתה מגולה כל הלילה.♦ ♦ ♦