מח"ס שערי יוסף ושא"ס
בני ברק
האם יש מצוה בעשיית הסוכה
הנה אעפ"י שהאריכו בזה רבים, מ"מ קימ"ל דאין בית מדרש בלא חידוש, ואשנה פרשתא דא, כפי יד ה' הטובה עלי. ובס"ד יצא לי יותר מעשרים נפק"מ בחקירה זו.הנה ידוע מה שהאריכו ודנו הפוסקים בדין עשיית הסוכה האם הוי מצוה או רק הכשר מצוה, וידועה הראיה מהגמ' במכות דף ח' ע"א: "א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטבת עצים דרשות דלמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפ"ה אמר רחמנא ליגלי", וכתב שם רש"י בזה"ל: "אין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה", עכ"ד. ומוכח שיש מצוה בעשיית הסוכה, ולא רק בעשיית הסוכה אלא בחטיבת העצים לסוכה, וכל הכשרי הסוכה. וכן כתב בערוך לנר שם להוכיח מדברי רש"י, וכתב שם בביאור דבריו שהרי כתיב בתורה חג הסוכות תעשה לך ומבואר שמלבד המצוה להיות בסוכה, יש מצוה לעשות סוכה. וז"ל הערוך לנר: "הא דפשיטא לרש"י דעשיית סוכה חשיב טפי מצוה מהחטבה אף דהעשייה ג"כ אינה רק לצורך מצוה הבאה אחריה דהיינו הישיבה בסוכה, י"ל דהעשיי' שפיר נחשבת מצוה לעצמה ולא הכשר מצוה לבד כמו החטבה, דהא מברכין על עשיית סוכה שהחיינו כדאמרינן בסוכה (מו, א), ולחד מ"ד בירושלמי מברכין גם לעשות סוכה כמש"כ התוס'. והא דבאמת נחשבת העשיה מצוה, י"ל משום דהתורה כתבה וצותה העשיה כדכתיב חג הסוכות תעשה לך דהיינו העשי' ולא הישיבה, שהרי בסוכה (כז ב) דרשינן מיני' למר עשה סוכה הראוי' לז' ולמר עשה סוכה בחג. ובהכי א"ש ג"כ מה דהכא חשיב החטבה רק להכשר מצוה ולא למצוה ואילו בחולין (ז א) חשבינן להאי דדרי חטי דפיסחא דבמצוה קעסיק, והרי זה ודאי ג"כ אינו רק הכשר לעשות ממנה מצה ולאכלה בליל פסח. ולפ"ז א"ש, דשאני התם כיון דבפי' כתיבי ציווי השמירה כמש"כ רש"י שם דכתיב ושמרתם את המצות א"כ כשנושא החטים ושומרם מקיים מצות הכתוב אבל חטיבה דלא כתיב בקרא לא הוי רק הכשר מצוה" עכ"ד.
ובשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תנט אות י) כתב: מה שכתב עוד דעשיית הסוכה אינה מצוה כלל, ובש"ס מכות (דף ח ע"א) הואיל אם מצא חרוש אינו חורש חרישה לאו מצוה, והכא נמי כיון דסוכת גנב"ך כשירה עשייתה לאו מצוה הוא. ודאי מסברא הי' נראה כן, אבל מה נעשה דלשון המשנה בשבועות (דף כ"ט ע"א) נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה. כמו שהביא כת"ר בעצמו: ומה שכתב מספר הון עשיר דפירושו שלא לישב, אין זה פירוש של עשות, ומה יעשה להא דבספר תקוני זוהר תיקון שבעין קל"א וכל פקודין דעשי' דסוכה ולולב תליין בידין יעוין שם. וברש"י מכות (דף ח ע"א) מפורש דעשיית סוכה היא גופה מצוה. ומה שכתב כבוד תורתו ליישב דברי רש"י, דרש"י ס"ל הזמנה לגוף מצוה מילתא ודמי נמי לגוף קדושה, וסבירא לי' נמי דאינו יוצא בסוכה אלא אם כן חל שם שמים עליו, ובסוכת גנב"ך קדושתי' ומצוותי' באים כאחת, ממילא כשעושה לשם סוכה נתקדש בשעת עשי' מה שמקדשו חשיב מצוה שעל כן צריך לקדשו, רק בסוכת גנב"ך הקידוש בשעת ישיבה ומכל מקום מאחר שצריך לקדשו חשיב הקידוש מצוה, וכשמתקדש על ידי עשי' חשיב העשי' מצוה דפח"ח. אבל אינו עולה לדעת רש"י.
ועוד כתב שם אך מה שכתב שאינו יוצא אלא אם כן נתקדשה הסוכה פשיטא שהרי"ף והרמב"ן שכתבו בפרק המביא (ביצה ל ע"ב) דמהני תנאי דאיני בודל בעצי סוכה, ורש"י כתב שם דלא מהני משום דעל כרחו הוא בודל מהם כמו איסור סתירת אוהל. הרי דאם לאו איסור סתירת אוהל הי' מהני תנאי, הרי דיוצא ידי סוכה אף שאינו מתקדש. ומוכח מדבריו שהוא לאו מצוה.
♦
האם יש חיוב לעשות בערב שבת סוכה
ובעיקר דבריו ראה שדן שם האם השבת מפסקת בין יום הכיפורים לסוכות, שדעת האבנ"ז שחייב לעשות לפני שבת משום דאין מעבירין על המצוות וכו' אבל הביא שם בחלקת יואב שאין העשיה מצוה, ע"ש בכל תשובתו. והוא עוד נפק"מ בהא. וכן בענין זה כתב עוד בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן נה) שא"צ להקדים והיינו משום דאין מצוה בעשיית הסוכה. וכן ראה עוד בילקו"י (עמ' צב) שהביא את דברי המהרי"ל שבמוצאי יוה"כ מיד יעשה סוכה ואפילו אם זה בערב שבת ואין בזה משום אין מעבירין על המצות אל משום זירוז בעלמא.ובעיקר דבריו שמה שאין מצוה בעשיית הסוכה, והרי סו"ס רש"י כתב דיש מצוה בעשיית הסוכה, וכתב בהאי ענינא במנחת אשר (מועדים -סוכות סימו כז) שאין כוונת דברי רש"י לעשיית הסוכה אלא לישיבת הסוכה שבזה איכא מצוה. וכתב להוכיח כן מהא דאמרינן במס' נדרים דף טז קונם סוכה שאני עושה, ובגמ' שם אמרו ישיבת סוכה עלי וכו' ומוכח שעיקר דין עשיה היינו לישיבת הסוכה. וכן יש להוכיח מהא דאיתא במס' כתובות דף פו ובמס' חולין דף קלב ע"ב בד"א במצוות ל"ת אבל במצוות עשה כגון אומרים עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה וכו' מכין אותו עד שתצא נפשו וכו', ומוכח שאף שעיקר הכוונה לישיבה ונקטו לשון עשיה שהרי אם לא יעשה לא יוכל לשבת, וא"כ י"ל דזו כוונת רש"י. אלא דאדרבה י"ל דמהגמ' בנדרים מוכח דיש מצוה לעשות סוכה, אלא דסו"ס ראה בשלמי נדרים שם בד"ה סוכה שאני עושה, מש"כ בזה.
וכן ראה בשו"ת הריב"ש (סימן שלד) שכתב שעשיית הסוכה היא ממכשירי מצוות הסוכה, וכתב שם שזה מה שאיתא בגמ' בנדרים שם אמר קונם סוכה שאני עושה שהכוונה לישיבה בסוכה והיינו דהוי הכשר מצוה, וכה"ג נראה מדברי החת"ס יו"ד סימן רע"א ע"ש.
ובלא"ה י"ל דמדברי הראשונים משמע שם שגם דין עשיית הסוכה אינו אלא הכשר מצוה, וכמו שמשמע שם מדברי המאירי והריטב"א שאם הרג בחטיבת עצים לסוכה יגלה בשוגג, ומוכח דהוא רק הכשר מצוה, אלא דמדברי התוס' שאנץ מוכח שהוא מצוה ולכן הוא לא יגלה, ומוכח דהוא מצוה ולא רק הכשר מצוה.
♦
הוכחות מדברי הראשונים
וכהאי יסודא דהוא מצוה כן מוכח מדברי הרמב"ן עה"ת (שמות יג טז) שכתב בזה"ל: "ונעשה סכה בכל שנה" עכ"ד, ומוכח דהוא מצוה, וכן משמע בתשובת רב נטרונאי גאון, וכן בספר המנהיג.והנצי"ב בהעמק השאלה (קסט) כתב להוכיח מהפסוק (דברים ט זיג) חג הסכת תעשה לך שיש מצוה בעשיית הסוכה, וכתב שם דהכי יש להוכיח מהשאילתות, דאיתא שם דמחייבין ב"י למיעבד מטללתא ומיתב בה ז' יומי דכתיב חג הסכות תעשה. ע"ש מה שדן בזה ואח"כ כתב להוכיח מהגמ' במכות דף ח' שדין מצוה בו יותר מבשלוחו אינו אלא בהכנה שמפורשת בתורה, ע"ש, ולכן סוכה שמפורש בתורה חשיב מצוה, וכמו שכתב רש"י שם ובריטב"א ע"ש באריכות מש"כ בכ"ז. והנה בעיקר דבריו יש שהקשו דא"כ אמאי לא מברכים עליה בשעת עשייתה, וי"ל בזה ע"פ דברי הרמב"ם בהל' ברכות פרק י"א ה"ח שדוקא מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה, כמו שחיטה, אבל סוכה, שעשייתה אינה גמר חיובה, אין מברכים עליה.
ובספר החרדים (פ"ו ממ"ע) כתב וז"ל: "במצות סוכה יש ב' צוואות א' תלויה בידים היינו עשייתה והשנית הישיבה בה ותלויה ברגלים והיא עיקר המצוה וגמר שלה" עכ"ד. אולם ראה בשו"ת הרשב"ש (סימן שלד) שלא כדברי החרדים וע"ע בשו"ת הרא"ש (כלל סח סימן כז בד"ה ומה אני ובד"ה לשון אברהם) ע"ש. והנה בב"י (או"ח סימן יד) הביא את שיטת מהר"מ למנוע מנשים לעשות ציצית מפני שהפטור מהדבר אינו יכול להוציא את אחרים ידי חובה. להניח לנשים לעשות ציצית, שמי שפטור מהדבר אינו פוטר אחרים, והקשה שם הב"י הרי סוכה גנב"ך כשרה וכדאיתא בסוכה דף ח' ע"ב. ובשו"ת חת"ס (יו"ד סימן רע"א) כתב ליישב שבסוכה הישיבה היא המצוה ולא העשייה ולכן סוכת גנב"ך כשרה, משא"כ בציצית העשיה היא מן המצוה, ומבואר דסוכה מצוותה היא הישיבה ולא העשייה.
וכן יש להוכיח מדברי האור זרוע (סימן יא) שכתב בזה"ל: "ומענין המילה נראה דאין האב חייב למול בנו אלא לעסוק שיהא מהול כו' או בסוכה דכתיב חג הסוכות תעשה ודרשינן תעשה ולא מן העשוי א"כ ע"כ קאי תעשה אסוכה שחייב בעצמו לעשות סוכה כו' אלא כל הני עיקר מצוותן אינו העשייה אלא מה שהמילה חתומה בבשרו וכן ישיבתו בסוכה" עכ"ל. ומוכח דאין מצוה בעצם העשיה. וע"ע בשו"ת הרמב"ם (סימן נ') דאין מצוה מצד עצמה בעשיית הסוכה ע"ש.
♦
סוכה ישנה
והנה איכא להוכיח בכ"ז מהא דאיתא בגמ' בסוכה דף ט' ע"א: "סוכה ישנה בית שמאי פוסלין בית הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה", והגמ' שם הקשתה "מ"ט דבית שמאי אמר קרא חג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשויה לשם חג בעינן ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת דאמר רב ששת משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי אין הכי נמי אלא מאי טעמייהו דבית שמאי כתיב קרא אחרינא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה העשויה לשם חג בעינן" וכו' ע"ש כל המשא ומתן בגמ'.והנה איכא להוכיח מהא דלשיטת ב"ה אין צריך לבנות את הסוכה לשם חג או למצוה אלא רק לצניעות, וכתבו הראשונים שם (ר"ח תוס' והרא"ש והראבי"ה והמרדכי והאו"ז והאו"ח ובכל בו) ע"פ הירושלמי שצריך לחדש בה דבר. ונח' הראשונים מהי דרגת ההידור. הר"ן והריטב"א והמאירי כתבו שהוא למצוה מן המובחר, אולם בעל העיטור (בהל' סוכה שער ד') וכן בספר הפרדס לרש"י כתבו שהוא לעיכובא, שאם לא חידש בה דבר הסוכה פסולה. אולם בכלל מדברי הרמב"ם והרי"ף שלא הביאו האי דינא וכתבו באחרונים דמוכח מדבריהם שחלקו על כל הראשונים דאין צריך לחדש בה דבר, כי כל דברי הירושלמי קאי לפי ב"ש. ולכאורה י"ל דהאי מח' תליא האם איכא מצוה להכין הסוכה, דלפי הרמב"ן דאיכא מצוה לעשות סוכה כל שנה, א"כ צריך לחדש בה דבר שתהיה כאן עשיה לשם סוכה [ולכאורה הוא כעין לחדש בה דבר של תפילת נדבה], אבל הרמב"ם והרי"ף ס"ל דלא כשיטת הירושלמי, וכיון שס"ל דאין דין לעשות סוכה. והיינו נראה דהירושלמי לשיטתו דהסוכה היא מצוה, ולכן צריך שתהיה פה איזה עשיה, משא"כ לבבלי. וזה מה שס"ל לרמב"ם ולרי"ף. ולפי"ז היה ניתן לומר גם שמה שהראשונים נחלקו אם זה מעכב או לא מעכב לחדש בה דבר, נח' האם הוי הכשר מצוה, או מצוה בעלמא. אולם קשה לומר כן, וצ"ל דנח' בגדר עשיית סוכה. אלא דבדעת השו"ע יש לדון, דהנה בשו"ע סימן תרל"ו כתב: סוכה ישנה דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלושים יום שלפני החג כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג וכו' ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה בלא חידוש. ומוכח לכאורה מדברי השו"ע שהחידוש הוא לעיכובא, וכיון שכן מוכח דאיכא מצוה בעשיית הסוכה לכאורה [וע"ע בשו"ת יחו"ד ח"ו סימן מא מש"כ עוד לדון בדעת השו"ע דהחידוש הוא לעיכובא]. אלא דלדינא בט"ז ובברכ"י ובח"א ובמשנ"ב פסקו שאינו מעכב. והנה נראה דהמשנ"ב פסק הכי דהלכה כבבלי, ולפי"ז צ"ע דברי השו"ע שלא פסק כבבלי כמו שפסק לענין ברכת שהחיינו.
ובעיקר מש"כ מצאתי בשו"ת בנין שלמה (סימן מג) שכתב לדון בכל דין סוכה ישנה, שבעינן שתהא נעשית ע"י אדם ותהיה לצל בודאי נחשב למצוה וכמ"ש ברש"י. והביא שם את דברי השאילתות ושם כתב שבע"כ שטעם הירושלמי שסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר כיון שיש מצוה בעשיית הסוכה, וכתב שם שלכן כתב הר"ן שאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא היינו כדי שיקיים את המצוה בעצמו ולכן סו"ס צריך לחדש בה דבר.
ובשו"ת דברי יציב (או"ח סי' ריז אות ג) דייק מדברי החת"ס שאין בעשיית סוכה מצוה, ודבריו צ"ב. וביאר בזה הארחות חיים (הל' סוכה אות לט) שהביא מהר"י מקורביל שאין מברכים על עשיית סוכה משום שאינה גמר המצוה (כרמב"ם שהו"ד לעיל).
וביאר: "ועכ"פ שפיר לומר דגם בעשיית סוכה שלמד האורחות חיים מציצית ומזוזה ליכא מצוה כלל בעשייתה, וכדברי הח"ס, ומה שנקט בלשונו 'שאין העשיה גמר המצוה' יש להעמיס בכוונתו דאף שגמר העשיה מ"מ אין בזה מצוה, דאין בעשיה משום מצוה ודו"ק".
ומבאר עוד: "ומ"ש באבני נזר או"ח סי' תנ"ט להוכיח מלשון המשנה שבועות כ"ט ע"א נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה עיי"ש. הנה לענ"ד להעמיד דברי הח"ס די"ל דמיירי בענין שאינו יכול לצאת בסוכת חבירו ועומד להתבטל לגמרי ממצות סוכה, שבכה"ג יש עליו חיוב בעשיית סוכה מחמת חובת השתדלותו לקיים מצות ישיבה בסוכה. ושו"ר בהון עשיר שבועות פ"ג מ"ח, שציינו ג"כ באבנ"ז שם וז"ל, נשבע לבטל המצוה שלא לעשות סוכה פי' שלא לעשות מצות סוכה דהיינו ישיבתה דהא אין מצוה תלויה בעשייתה אלא בישיבתה דכתיב בסכת תשבו עכ"ל.
ובגוף הדבר כבר האריכו האחרונים טובא, ותליא במחלוקת הש"ס דילן במנחות מ"ב ע"א ובתוס' שם ע"ב ד"ה ואלו עם הירושלמי ברכות פרק הרואה ה"ג הובא בתוס' סוכה מ"ו ד"ה העושה, ולהלכה נקטינן כש"ס דילן עי' בטושו"ע סי' תרמ"א סעיף א' ובט"ז שם ובלבוש ופמ"ג ואכמ"ל. ויעויין בשו"ת מהר"ח א"ז סי' י"א שכתב ג"כ שאין העשיה מצוה. והגם שכתב שהכתוב וחג הסוכות תעשה קאי אעשיה ודלא כמ"ש החת"ס, מ"מ כתב דעיקר מצותן אינו העשייה אלא שהמילה תהיה חתומה בבשרו וכן ישיבתו בסוכה וכו' עיי"ש, ונראה ביסוד דבריו דס"ל דמצוה הנמשכת א"א לחלקה לשנים, העשיה לחוד וקיום המצוה לחוד, אלא דעיקר המצוה הוא שישב בסוכה ושהמילה תהיה חתומה בבשרו ודו"ק כי קצרתי".
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' רלז, ח"י סי' עב) כתב בזה: "הנה מבואר דעשיית סוכה לכ"ע מצוה הוא והש"ס בבלי מודה להירושלמי דעשיית סוכה מצוה הוא, ולא פליגי אלא לענין ברכה דלהירושלמי מברכין על עשייתה אף דאין עשייתה גמר מצוה ולש"ס בבלי אין מברכין לפי שאין עשייתה גמר מצוה ומדנתנו טעם שאין העשייה גמר מצוה מבואר דמצוה מיהו הוה אלא דלא הוה גמר מצוה ואגמר מצוה הוא דמברכינן". ותמה על האחרונים שעסקו בשאלה שלא הביאו מחלוקת בבלי וירושלמי זו.
♦
אנשים שאין להם בית
הנה, אם יש במצוה בעשיית סוכה י"ל דהוי חיובא אף על אדם שאין לו בית, וראה כה"ג ברי"צ גיאת שהביא תשובת רב האי גאון על אותם אנשים אשר אוכלים בסוכת בית הכנסת ולא בונים סוכה ואע"פ שהם יושבים בסוכה ומקיימים מצוה הם לא יצאו לגמרי ידי חובה משום שצריך האדם לבנות סוכה שתהא שם דירתו ז' ימים.♦
ברכת שהחיינו
והנה יש להוכיח דין זה מדברי הירושלמי, שהנה בירושלמי בברכות פרק ט' ה"ג, וכן במסכת סוכה פ"א ה"ב, כתב בזה"ל: "העושה סוכה לעצמו מהו אומר: ברוך אקב"ו לעשות סוכה. לאחר: לעשות סוכה לשמו. נכנס לישב בה אומר: ברוך אקב"ו לישב בסוכה. משהוא מברך עליה בלילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. חנין בר בא בשם רב וזמן מכיון שחשיכה מהו שיהא צריך להזכיר זמן? רב הושעיה אמר צריך להזכיר זמן. רבי אילא אמר צריך להזכיר זמן. רבי זבידה אמר צריך להזכיר זמן. רבי חייה בר אדא עביד לה שמועה: רבי זעורה רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה רבי יודה בר פזי בשם רבי חמה אבוי דרבי אושעיה מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן". ע"כ. ומוכח דיש מצוה בעצם עשיית הסוכה, אלא דנראה דכ"ז דעת הירושלמי דווקא, דבבלי במנחות דף מב ע"ב כל מצוה שעשייתה לאו גמר מצוה אין מברכים עליה, ולכן מסקינן שאין מברכים על עשיית הסוכה. וכתבו שם בתוס' בד"ה ואילו, פ' הרואה ירושלמי מצריך לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין ובערוך הביאו בערך צץ ג' וחולק על הש"ס שלנו, ומוכח דדעת הבבלי דאין לברך, ובע"כ לכאורה שאין מצוה בעשיית הסוכה.וכן כתב לבאר שתלי בהא בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן נה) וכתב שכיון דהוא מח' בין הבבלי לירושלמי פשיטא דהלכה כבבלי וכמו שפסק בשו"ע או"ח סימן תרמ"א ס"א ע"ש. וכן כתב בביאור הלכה סו"ס תרנ"ו דהוא מח' בבלי וירושלמי שלפי הבבלי הוא רק הכשר מצוה משא"כ לירושלמי דהוא מצוה.
ובעיקר מח' הבבלי והירושלמי כתב בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' מח) שמחלוקת הבבלי והירושלמי היא לשיטתם, שלפי המהרש"א (סוכה מו, א) "דאמרו בירושלמי דהעושה סוכה לאחר מברך לעשות סוכה לשמה, היינו משום דס"ל כשיטת בית שמאי בסוכה (ט, א) דבעינן שיעשה סוכה לשמה, ולכן בשלמא אם הוא עושה סוכה לעצמו אין צריך לומר בברכתו שעושה הסוכה לשמה, דמעשיו שיושב בסוכה ומברך לישב בסוכה מוכיחין שעשאה לשמה". ומבואר לפי הירושלמי שצריך שבניית הסוכה תהיה לשמה. והנה ברש"י (שבת קלא, א) כתב: דקצירת העומר כיון דמצוה לקצור לשמה דכתיב "וקצרתם" "והבאתם" הלכך קצירה גופא מצוה היא ומאחר שכל דבר שצריך לעשותו "לשמה", הרי זה מוכיח שיש בעשייתו מצוה, לכן לדעת הירושלמי שנקט כבית שמאי שצריך עשייה לשמה בסוכה, יש מצוה בעשיית הסוכה, ולכן צריך לברך על עשייתה. משא"כ הבבלי שפסק כדעת בית הלל שלא צריך "לשמה" בעשיית סוכה, ולכן סוכת עכו"ם כשירה כי אין מצוה בעשייתה, ולכן אין צריך לברך על עשייתה עכ"ד.
והנה לדינא כתב בטור (או"ח סימן תרמא): "העושה סוכה לעצמו אין צריך לברך על עשייתה, אף על גב דגרסינן בירושלמי ברכות (פרק ט' הלכה ג) העושה סוכה לעצמו מברך אקב"ו לעשות סוכה עשאה לחבירו מברך על עשיית סוכה, סמכינן אגמרא דידן דקאמר שאינו צריך לברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך, דתניא (סוכה מו, א) העושה סוכה לעצמו מברך שהחייינו, נכנס לישב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו לישב בסוכה, אלא דמסדרינן ליה אכסא וזמן של הכוס פוטר גם דסוכה". ובמרדכי כתב (סוכה פרק לולב וערבה רמז תשסט) והו"ד בב"י סי' תרמא וז"ל: "והאידנא לא מברכינן שהחיינו אעשיית סוכה כמו שעשו בימי החכמים התנאים ואמוראים. וי"ל לפי שאז כל אחד ואחד עשה לעצמו לפיכך היה מברך, אבל עתה שאחד עושה לק' אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו וסומכין אהא דאמרי' פרק לולב (הגזול) [וערבה] רב כהנא מסדר להו אכסא דברכתא וכן עמא דבר". ומוכח דמעיקרא כן יש לברך אבל כיון שעושה אחד לק', אין לברך, וה"ט דכן הוי מצוה, אלא רק מטעם זה. אלא שבשו"ת משנה הלכות כתב בזה דאין מח' בין הבבלי לירושלמי ולפי שניהם הוי מצוה, ואיני יודע לעת עתה מקומו.
האם צריך להיות בביתו ביום הראשון של סוכות
והנה לפי דברי הירושלמי כתב בשלמי תודה (סימן ח' אות ב') בשם יש מי שהעירו שמי שעשה סוכה לעצמו ונתחייב לברך שהחיינו על העשיה לא יאכל בליל יו"ט הראשון אצל אחרים בסוכה שלהם, אלא יאכל ויקדש בביתו בסוכה שעשה לעצמו שהרי ברכת הזמן שמברך בשעת הקידוש צריכה לעלות לו גם על עשיית הסוכה שעשה ולא רק על עצם היום ולא על מצות האכילה בסוכה. וא"כ אם יאכל אצל אחרים ואינו משתמש בסוכתו בזמן הברכה לא יעלה לו הברכה על עשיית סוכתו, שהרי אין הסוכה לפניו ואינו משתמש בה והאיך תעלה הברכה על עשיית סוכתו, והרי מדינא צריך לברך אף על העשייה. לכן טוב יותר שיאכל בסוכתו כדי שיעלה לו הברכה אף על סוכתו שעשה. וע"ש שאמר לו הגרא"ל שטיינמן (שליט"א) דמסתמא אין קפידא בזה משום דמה שהנהיגו לסמוך על זמן שאומר בשעת הקידוש ולא לברך בשעת העשייה אין זה משום שקבעו לברך את הברכה על העשייה בזמן תחלת ההשתמשות בסוכה שעשה כמו גבי קנה בגד חדש וכיו"ב שהרי ההשתמשות היא משעה שנכנס לסוכה ואינו מברך מיד בכניסתו אף אם נכנס בה שעה אחת קודם הקידוש ואע"פ שכבר התחלל מיד בקיום המצוה מ"מ כיון שאין הכל בקיאין בכך לא תיקנו לברך אז וכנ"ל. אלא מה שהנהיגו לברך בשעת הקידוש הוא משום דכיון שהקידוש הוא זמן קבוע לברכת שהחיינו על החג א"כ הנהיגו שגם הברכה שצריך לברך על העשייה ועל הסוכה יצא בברכת שהחיינו שמברך בקידוש והיינו מאי דסמכו אדרב כהנא דמסדר להו אכסא דקדושא וא"כ מסתברא שבברכה זו שמברך בשעת הקידוש יוצא בכל ענין על חיוב ברכת שהחיינו שצריך לברך על העשייה כי הברכה קאי על עשיית הסוכה שעשה ולא על סוכה זו שיושב ומשתמש בה עכשיו כי לא תיקנו לברך את הברכה של העשייה בזמן תחלת ההשתמשות דוקא. וא"כ אף אם אוכל בסוכה של תבירו נמי עולה לו ברכת הזמן שמברך בקידוש אף על חובת ברכה שחייב לברך על עשיית הסוכה ואע"פ שאינו יושב בסוכתו בעת הברכה ואינו משתמש בה עכ"ד.עוד כתב שם הגרב"צ פלמן זצוק"ל לדחות ע"פ דברי התוס' בסוכה בדף מו ע"א בד"ה כנס לישב בה שכתבו שאם בירך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה אין צריך לחזור ולברך שהחיינו בשביל המועד שבלילה כמו שמברכים על הזמן כיון שסוכה מחמת חג קאתיא ע"ש וכיון שכן שכיון שמברך על מצות ישיבת בסוכה עולה לו הברכה גם על סוכתו. עוד ראה מש"כ לישב באופן שלישי, שאף למ"ד שמברכים הברכה הוא על קיום המצוה שלאחר מכן ולכן שפיר יוצא יד"ח.
ומצאתי גם בחוט שני (סוכות עמ' רסט) וז"ל הגרנ"ק שם: "אפשר לברך שהחיינו בליל יו"ט ראשון גם בסוכתו של חבירו, דברכת שהחיינו קאי על העשיית הסוכה ועל היו"ט ועל מצות סוכה, כלומר על כל מצות סוכה פרטיה ודקדוקיה, ולכן אפשר להתחיל לברך שהחיינו מזמן עשיית הסוכה, ואם לא בירך אז, מברך בחגף א"כ גם כשנמצא בסוכת חבירו שפיר מברך על פרטי מצות סוכה" עכ"ד.
וכן הוא לדינא בהליכות שלמה (סוכות, פ"ט הערה יב), דכשבירך בסוכת אחרים לא יברך שנית שהחיינו, שהרי עיקר ברכת שהחיינו אינה על עשיית הסוכה גרידא, כי אם על השמחה במצות סוכה בחג, אלא שהשמחה מתחלת כבר משעת העשיה, ולכן היה ראוי לברך אז שהחיינו, אלא דאנן מברכינן בשעת הישיבה בה שאז שמח בקיום המצוה ממש, וכמו שכתבו הראשונים (סוכה מו.) דסמכינן אדרב כהנא דמסדר לכולהו אכסא כמבואר שם בגמרא, שמברכים שהחיינו על הסוכה בעת שיוצאים בה, ובברכה אחת יוצאים גם על הרגל. ומטעם זה נהוג עלמא דמי שאינו אוכל בליל א' דסוכות בבית, וכרגיל בילדים אצל הוריהם, מברך שהחיינו בשעת הקידוש, ואינו חוזר ומברך שהחיינו כשנכנס לסוכת עצמו לאכילה או שינה. דעיקר ברכת שהחיינו הוא על השמחה במצות סוכה בחג, ומצי לברכה בסוכת חבירו כשמקיים בה מצות ישיבה בסוכה.
ובמקראי קודש (סוכות ח"א סימן כה) כתב לדון בזה ע"ש שכתב שלכאורה מדברי הרמ"א (סי' תרמא) נראה דהשהחיינו בקידוש אינו פוטר את הישיבה שיושב אח"כ בסוכתו, וצריך לברך על סוכתו דייקא. וע"ע בבכור"י (תרסב סק"ב). וע"ע בשו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן קיט), שברכת הזמן דסוכה אינו אחפצא דסוכה שלו, אלא על מצות סוכה שהולך לקיים, ושפיר יצא ידי חובתו בשהחיינו שבירך בסוכה שאכל בה בליל א' דסוכות, על הרגל, ועל כל הסוכות שישב בהן בחג, עיי"ש באריכות. וע"ע בגם אני אודך תשובות משנת אהרון ח"ב סוכות עמ' קכא ע"ש.
♦
מדוע המשנה בסוכה פתחה בהל' סוכה
והנה באחרונים כתבו להוכיח שאם אין מצוה בעשיית הסוכה מדוע המשנה פתחה בהל' סוכה בדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. והנה יש לדחות בהא ע"פ מש"כ המהרי"ץ חיות להקשות מדוע לא הקדים התנא ואמר שיש חיוב לעשות סוכה, אלא פתח בפרטי הדין כיצד צריך לעשות את הסוכה. וכפי שגם מסכת שבת נפתחה במשנה "יציאות השבת שתים שהן ארבע", ולא נאמר קודם לכן איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת. ותירץ שם המהר"ץ חיות: "ולא הזכיר חיוב עשיית הסוכה מפני שעיקר מצות שבת וסוכה ידועים ומפורסמים ונהוגים אצל העם בכלל ובפרט, ואין ענין נפלא ונעלם מהם, והיינו שהמשנה תניח שענייני התורה והקבלה הנהוגים בכל עת ידועים לכל, לכן לא תחזור עליהם רק תעסוק להודיע ולהורות לחכמים אותם המקרים הנעלמים מעיני ההמון". ובע"כ דלפי דבריו אין הוכחה להא. עוד ראיתי שכתבו לומר ע"פ מש"כ הפורת יוסף שדין ד' מינים פעמים שאינם נוהגים מן התורה בגבולין, וכגון שחל יו"ט בשבת, משא"כ מצות סוכה שהיא תמיד מדאורייתא. עוד ראיתי שתרצו שהקדים התנא הלכות סוכה שזה השם של המסכת. אלא דזה גופא קשה מדוע זה שמה רק משום שפתח התנא בהל' סוכה, ובע"כ די"ל את תירוץ הפורת יוסף. וע"ע בחשוקי חמד ריש מסכת סוכה מש"כ בזה בשם הגריש"א לפי דברי השאילתות דכיון שיש מצוה בעשיית הסוכה ונעלם ממנו דעת הערוך לנר וע"ע.♦
האם נשים יכולות לסכך
והנה הוכיחו מסוכת גנב"ך שמבואר שאשה כשרה לעשות סוכה, ובהאי טעמא מצינו שכתב לבאר בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סימן מ אות ג): "והוא מטעם שאין במעשה הסיכוך עניין עשיית מצוה, אלא יצירת סוכה שיוכל לקיים בה המצוה. אלא שמצד המציאות כדי שיהיה אפשר לו לקיים - יש עליו מצוה, וגם חיוב דלא יהיה עבריין, לא רק מעשה הסיכוך אלא גם בהליכתו לקצור או לקנות סכך כשר, ולא רק הסכך אלא גם קרשים לעשות הדפנות. והוא גם מעשה מצוה לעניין החיוב שעליו מוטל קודם החג - אף שעדיין ליכא מעשה המצווה ממש דהוא הישיבה בה, מכל מקום מוטל עליו חיוב - לראות שיהיה לו סוכה והוא כמו כל מצוות התורה, שאיכא חיוב על האדם להשתדל ולהשיג שיהיה לו חפץ המצוה כדי שיוכל לקיים המצוה. ולא גרע סוכה בזה, שמחוייב לראות שיהיה לו סוכה שיוכל לקיים המצוה בחג. וממילא כשלא יהיה לו סוכה אם לא יסכך בעצמו, יהיה מחוייב לסכך בעצמו כדי שיהיה לו המציאות לקיים מצות ישיבתו באכילה ושינה בסוכה בחג. אבל החיוב והמצוה ממש שעליו, אינו כלל על הבניין והסיכוך. שלכן אם איכא סוכה שעשאוה גנב"ך, שנזדמן שסיככוה בסכך כשר כדין, ובדפנות כדין, ושנתנו לו רשות לאכול ולישן שם, ליכא שום חיסרון. וכן ליכא שום חיסרון בקציצת הלולב מן הדקל לעצם המצוה, שלכן ליכא שום חיסרון בקציצת נכרים ונשים". עכ"ל וע"ש מה שמחלק לענין אגד. וכיון שכן מוכח דאי"ז אלא הכשר מצוה, דאם הוה מצוה בעצמו הרי הוא חיוב על האנשים, אלא דאכתי י"ל דהוה כאינו מצוה ועושה, אלא דהיכא דיש איש ברור דיהיה החיוב על האיש.♦
זריזין מקדימין למצוות
הנה הרמ"א כתב בסימן תרכ"ד סעיף ה' בזה"ל: "והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה (מהרי"ל ומנהגים והגהות מיימוני פרק ב' דברכות מהרי"ו)", והרמ"א בסימן תרכ"ה ס"א כתב לאחר מש"כ שם השו"ע: "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש". כתב ע"ז: "ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה". ומקור דבריו הם מהמהרי"ל, ומוכח מכ"ז דהוא מצוה, דאם הוא לא מצוה מדוע חשיב האי דינא דלצאת ממצוה למצוה.♦
מצוה בו יותר מבשלוחו
ועוד יש לדון בהא נפק"מ האם הוי מצוה או לא, האם אמרינן בהא דין מצוה בו יותר מבשלוחו, דאם הוי מצוה א"כ שייך בו דין מצוה בו יותר מבשלוחו אבל אם לא הוי אלא הכשר מצוה לכאורה לא שייך האי דינא דהכשר מצוה בו יותר מבשלוחו. אלא דסו"ס יש להוכיח דהנה בגמ' בקידושין דף מא ע"א אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו. והנה התם באשה כתבו לדון למה הוי מצוה בו יותר מבשלוחו, דהנה לענין מצות קידושין ידוע שהנה הרא"ש בכתובות בפ"א סימן יב מקשה למה מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות, שיתקנו אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה, כשאר המצות. ועוד קשה הנוסח בברכה מה שהתירה ויש בזה מצוה, כגון שחיטה, שלא מברכים על זה שאסר לנו אבר מן החי, א"כ גם כאן נברך על מה שמותר ולא על מה שאסור. ועוד קשה למה בברכה מקדימים חופה לקידושין, הרי קודם כל קידושין ואח"כ חופה. ומתרץ הרא"ש שברכה זו אינה ברכה לעשית המצוה, כי פריה ורביה היינו קיום המצוה, ואם לקח פילגש אע"ג שאין קידושין משום שהקידושין אינם הכרח למצות פריה ורביה, אף שזה לא דרך של התורה לכתחילה, מ"מ אינו מחויב יותר לקיים מצות פריה ורביה. וכן הנושא זקינה או אילונית או עקרה וכן סריס חמה שנשא מברכים ברכת חתנים, כיון שמ"מ אין חיוב במצוה זו. ואף בנושא אשה לשם פריה ורביה, מ"מ כיון שאפשר לקיים את המצוה בלא קידושין מברכים ברכת השבח.אבל הרמב"ם בפ"א מהלכות אישות הלכה א' וב' כתב: "קודם מתן תורה אדם פוגע אשה בשוק אם רוצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמה ותהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה וכתב עוד וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם" [וכן מפורש בספר המצות להרמב"ם]. ולכאורה מבואר ברמב"ם דלא כרא"ש, שהקידושין בעצמם הם מצות עשה ולמד זאת מדכתיב כי יקח איש אישה שזה ציווי. אבל הרא"ש למד שהכוונה כי יקח היא שאם אתה רוצה, דהוי מצוה קיומית. ואפ"ה הוי בהא דין מצוה בו יותר מבשלוחו. וכמו כן מוכח מדברי המהרי"ט לענין אב שמקדש את בתו, דאף דהוי רק הכנה למצוה איכא הדין מצוה בו יותר מבשלוחו.
והנה במועדים וזמנים (ח"א סימן פ') כתב שהנפק"מ אם יש מצוה בעשיית הסוכה לדין מצוה בו יותר מבשלוחו, וכתב שם שאף שמצינו בפ"ק דקידושין שאפילו בהכנות לסעודה דשבת איכא דין מצוה בו יותר מבשלוחו כתב שהתם ההכנה והתכוננות לשבת היא חלק ממצות השבת אבל במכשירין בעלמא ודאי אין דין מצוה בו יותר מבשלוחו. ועיקר דבריו הם ע"פ מה שידוע ממרן הגרי"ז דיש כבוד שבת ויש עונג שבת, והכא בער"ש מקיימים דין עונג שבת, ולכן אין להוכיח להכשר מצוה, או כמ"ש בנצי"ב שם (העמק השאלה שאילתא קסט).
אלא דבעיקר דין מצוה בו יותר מבשלוחו ראה מש"כ בקונטרס שער יוסף בדין מצוה בו יותר מבשלוחו, שנח' הפוסקים האם דין מצוה בו יותר מבשלוחו נאמר רק בשבת ובאשה או גם בשאר המצוות. וקודם נבאר דעיקר הסברא דיאמר רק בשניהם, דהנה יש לבאר דשניהם דמי להדדי, וכמו שהבאנו שם דיש לבאר דשניהם ענין אחד בקדושה והבן, ע"ש ובעיקר האי ענינא האם הוא נאמר בכל המצוות או לא.
הנה בפירוש הנקרא תוס' ר"י הזקן (קידושין דף מא.) כתב: "כל מצוה המוטלת עליו יעשה בגופו ולא ע"י שליח" עכ"ל. וכן נראה מדברי רבינו חננאל במסכת שבת דף קי"ט: "משום דקיום המצוות באדם עצמו טפי עדיף יותר מע"י שליח" עכ"ל. משמע שה"ה בכל המצות. וכן כתב במג"א (סימן רנ סק"ב) דהוא הדין בכל המצות שיש את הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו, וכן נקט בבאר היטב שם לדינא. וכן כתב המשנה ברורה (בסימן רנ סק"ט) להלכה דה"ה בכל המצוות. אמנם בשער הציון שם באות ט' כתב וז"ל: ונראה דלא שייך בזה לומר מצוה שיוכל לעשות על ידי אחרים אין מבטלין התלמוד אפילו לזמן מועט והכא הלא יכל לעשות על ידי שלוחו דעדיף ממי שהוא אחר לגמרי יש לומר דווקא מצוה שאין מוטלת על גופו כגון שיפסיק באמצע הלימוד לילך לגמול חסד עם איזה אדם במקום שאחר יוכל לעשות עמו הטובה ההיא מה שאין כן בזה שהכבוד שבת מוטלת על גופו וממילא מצוה בו יותר מבשלוחו אי נמי דדוקא לענין כבוד שבת אמרינן כן מה שאין כן לענין שאר מצוות אם הוא תלמיד חכם ונוגע לביטול תורה וצריך עיון. וביאר הגר"ח קניבסקי שליט"א והו"ד בספר בתורתו יהגה (ח"ב בתשובות עמוד 35) שהספק הוא האם מותר לו לעשות זאת בעצמו אבל בודאי שמותר לו להבטל מלימודו.
וכן כתב בפתחי תשובה (אבן העזר סימן לה סק"ב) לדחות את דברי הסוברים שדין זה נאמר רק בקידושין ובהכנה לשבת, אלא שהוא נאמר בכל המצות, וכתב שמוכח כן מכמה סוגיות בש"ס. ועוד כתב שאישתמטיה דברי המג"א בסימן ר"נ סק"ב שנאמר דין זה בכל המצות. וכתב לעין בשערי תשובה בסימן ר"נ ושם כתב את דברי הגמרא בברכות דף טז ע"א בהא דרבי אמי ורבי אסי קטרי גננא לר"א ופירש שם רש"י קושרים לו חופה להשיאו אשה. ומבואר שעשו זאת בעצמן. ומכאן ג"כ נלמד לכל מקום מצוה בו יותר מבשלוחו, אך אינו ראיה מוכחת ודו"ק.
ועוד כתב הפתחי תשובה ועין בכתובות בפרק מציאת האשה דף סז ע"א שדרשו על הפסוק "אשר יחסר לו" אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבר לרוץ לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין. וצריך להבין הוכחתו. וצריך לבאר שההוכחה היא שאפשר לעשות מלאכות בעצמו ואין לחוש על כבודו של האדם.
ועיין עוד במה שכתב בתשובות מהר"ח או"ז (סימן קכ"ח) וז"ל: תנן האיש מקדש בו ובשלוחו ואמרינן בגמ' מצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ בשחיטה ובהפרשת חלה נאמר בו ולא יעשה שליח לשחוט בהמתו ולהפריש חלה מעיסתו וכו' וכתב ליישב שם וז"ל: ודווקא בקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו שאין השליח נהנה מן הקידושין כלום ואדרבא נפסד שנאסרת עליו אבל בשחיטה והפרשת חלה וכיוצא בהם לא יהא מצוה בו יותר מבשלוחו כאשר נהגו כל רבותינו וכל העולם אעפ"י שבקיאים בהלכות שחיטה נותנים לחזן לשחוט וכן יהא גם בהפרשת חלה וללמד את בנו תורה שבתחלה משכירים מלמדים ואין האב עצמו מלמד וכן יהא גם במילה שאפילו האב אומן יכול לכתחילה לומר לאחר למול ואעפ"י שבמילה אין המוהל נהנה גם אבי הבן אינו נהנה והרי שניהם שוים עכ"ל. ומוכח דלדינא הוא דוקא בשניהם.
וכדעתו כן כתב ביד המלך (עה"ר הלכות שבת פ"ל) וביאר בהא בז"ל: "ויונח בזה הערה עצומה שיש להעיר דלמה לא מצינו הא דמצוה בו יותר מבשלוחו בשאר מצוה זולת בשני מקומות האלה בהכנות כיבוד שבת ובקידושי אשה ולמה לא נאמר זה גם בהשבת גזל ועשיות מעקה והענקה ומזוזה וכדומה דמצות עשיתן הוא בבעלים עצמם יותר מבשלוחם. ואולם לפי מה שביארתי יש סברא לחלק ולומר דכל מצוה אשר א"א להיות קיומה רק בחפץ או בממון של הבעלים אזי במצות כאלה אין קפידא אם נעשה ע"י הבעלים בעצמם או ע"י השלוחים ומשום דבכל אופן עכ"פ עיקר המצוה נעשית בשל הבעלים ושלחו של אדם כמותו משא"כ במצות הכנת כיבוד שבת ובמצות קידושי אשה דשתי אלה אם הם נעשים ע"י שליח אף דגם בהם מהני גוף העשיה ויצא ממנה תועלת פעולתה כאילו עשאום הבעלים בעצמם ומשום דלענין עצם השליחות אין חילוק בכלל זה דשלוחו של אדם כמותו בין מצוה למצוה בכל זאת לענין שכר מצוה וחוב עשיתה לכתחילה בבעלים בעצמם יותר מבשלוחם, משום דבשתי אלה אם נעשים ע"י השליח אין למשלח שום חלק ואחוזה בעשיות המצוה כלל. דבקידושי אשה בכסף אין קפידא שיהיה כסף קידושין של המקדש דוקא דגם איש אחר שנתן כסף קידושין לאשה ואמר לה התקדשי לפלוני הרי היא מקודשת מדין עבד כנעני וכו' ע"ש וכמו כן במצות הכנת כיבוד שבת דכיון דטרחות ההכנה נחשבת למצוה בפני עצמה לכן אם נעשה ההכנה ע"י שליח אף דגוף הכיבוד של הנאות הסעודה והעונג עצמו והמאכל והמשתה היה נקח במעות המשלח הרי יש באמת למשלח חלק בגוף המצוה של העונג אבל באמת במצות טורח ההכנה דמצוה זו אין ענינה של ממון רק דהיא מוטלת על גופו של אדם בעצמו וכו' ולפיכך רק בשתי מצות האלה מצינו דהקפידו חז"ל על עשיתן כתחילה שיהיה על כל אדם בגופו ובעצמו". עכ"ל.
וכן כתב המשנת אברהם (שער כתיבת ס"ת בביאורים סוסו"ק לה) בשם הגאון מהרש"ק בסוף ספר סת"ם סימן לג וז"ל: הנה מצוה בו לא מצינו רק בפ"ב דקידושין גבי קידושין וגבי שבת ומזה למדו הפוסקים לכמה דברים ולעניות דעתי אין ראיה מזה לעלמא ע"ש מה שמאריך בענין זה. והוא כותב בהמשך שבתרומה לא שייך את הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו שהנה הגמרא בנדרים מסתפקת האם אדם מפריש תרומה עבור חבירו אם הויא תרומה, דבעינן שהשליח לדעתכם או לא. ולכאורה מה הוא הספק הרי כיון שיש את הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו א"כ הוי חובה עבורו הפרשת התרומה, וא"כ למה שתהיה הו"א שתהיה שליחות להפרשת תרומה. וכותב כיון שהגמרא מסיקה שלא בעינן את דעתו משמע שאין בעיה מצד הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו. ובשו"ת שנות חיים (סימן לג) כתב שרק בקידושין ובהכנת צרכי שבת אומרים מצוה בו יותר מבשלוחו.
ובשדי חמד בדברי חכמים (סימן מג) הביא את דברי התבואות שור שכתב להוכיח מן הגמרא במנחות דף לג ע"א שאיתא ריש גלותא בנא ביתא אמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא משמע שלא מקפיד משום מצוה בו יותר מבשלוחו. ולעניות דעתי יש לדחות ראייתו שמה ששם לא עשה המצוה בעצמו כיבד את רב חמן חתנו, ואם לכבד המצוה באחרים אין בעיה של מצוה בו יותר מבשלוחו, שכן מבואר בתבואות שור (סימן כ"ח סקי"ג) כתב שכל הטעם מה שיש את הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו משום כדי שלא יהי מצות בזיות עליו אבל כאשר הוא נותן את המצוה לאחר לכבדו והוא שמח בזה אין לחשוש לדין של מצוה בו יותר מבשלוחו. וא"כ נדחית ראיתו של התבואות שור ליד המלך.
ועוד דחה בחכמת אדם בקונטרס בינת האדם (שער או"ה סימן ז') דלא ידע ר"ג לקבוע מזוזה, ודחה ראייתו השדי חמד שם שאם יש נדנוד איסור בדבר הו"ל לרב נחמן ללמוד עמו את סדר הקביעה ולא להסכים לקבועה עבורו. ועוד היה נראה לעניות דעתי לדחות וכי יעלה על הדעת שריש גלותא לא ידע צורת קביעתה והברכה. אמנם לפי מה שפירש בספר חכמת אדם עמוד רנט, שהיו שם הרבה חדרים פתוחים זה זה לצד זה ולא ידע איזה צד ימין. ועיין עוד בפירוש בית הבחירה למאירי על הגמרא שם.
ויש להוכיח ג"כ מדעת השו"ע שאין שייך דין של מצוה בו יותר מבשלוחו בשאר מצות. בסימן תל"ב ס"ב כתב לענין בדיקת חמץ שהוא יבדוק את ביתו ושאר מקומות אחרים או בני ביתו יסתמכו על ברכתו ויבדקו. ואם הייתה דעת מרן השו"ע ששייך דין של מצוה בו יותר מבשלוחו בשאר מצות היה למרן הב"י להביא שעדיף שיבדוק בעצמו משום שמצוה בו יותר מבשלוחו. ומזה שלא כתב הב"י את המעלה של מצוה בו יותר מבשלוחו, ש"מ שלא שייך האי דינא בשאר מצות. והחק יעקב באות יב כתב שאמנם יכול לשלוח שליחים, אך עדיף שהוא בעצמו יבדוק, משום שמצוה בו יותר מבשלוחו. וא"כ אפשר לומר שבאמת דעת השו"ע שיש דין של מצוה בו יותר מבשלוחו בכל המצות, ומה ששולח שליחים לבדוק בשאר מקומות הוא מכיוון שקיים בחדר אחר את מצות הבדיקה יש את המעלה של מצוה בו יותר מבשלוחו. וע"ש עוד במש"כ להאריך בקונטרס הנ"ל, ובמש"כ בספר יקח מצות על דין מצוה בו יותר מבשלוחו.
והנה מ"מ לדינא י"ל כמו שכתב המשנ"ב דה"ה כן בכל המצוות, והכי מסתבר ביותר לפי טעמי הדין דמצוה בו יותר מבשלוחו. דהנה בטעמים דהאי דינא, רש"י בקידושין דף מא ע"א בד"ה מצוה, כתב דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי, כלומר שיש שכר יותר גדול. וכן נראה מדברי המאירי בקידושין שם שס"ל כרש"י שכתב וז"ל: אלא שמ"מ מצוה בה יותר מבשלוחה שכל שהוא בעצמו נעשית המצוה על ידו שכרו מרובה ע"ש. והנה צריך לחקור מדוע נוסף לו שכר כאשר הוא טורח בגופו במצוה - האם זה משום שהוא עוסק בגופו, אז יש לו יותר טירחא ולכן יש לו שכר, או שמשום שהוא עוסק במצוה הוא מגלה בדעתו שנוח לו במצות ה', ולכן זה סיבה שיקבל יותר שכר שאז נעשית המצוה בשלימות ולכן מגיע לו ע"ז שכר מרובה. ואפשר לומר שהוא מקבל יותר שכר מטעם שניהם. וא"כ נראה דה"ה בכל המצוות.
וכן י"ל לפי מש"כ בספר תבואות שור (סימן כ"ח סקי"ג) שנראה כמבזה את המצוה ואינו רוצה לטרוח בגופו ולכן אין המצוה חשובה בעינו כאילו טרח בעצמו, וא"כ ה"ה בכל המצוות.
וכן לפי מש"כ בשו"ת עונג יו"ט (ח"א חיו"ד סימן נג בהגה"ה) שמה שאומרים מצוה בו יותר מבשלוחו משום חביבות המצוה בעלמא דהיינו זה מעלה בגוף המצוה והוכיח כן מן הגמרא בשבת דף קלג ע"א האי בשר מאי עביד ליה אמר רב עמרם באומר לקוץ בהרתו הוא מתכיון תינח גדול קטן מאי איכא למימר אמר רב משרשיא באומר אבי הבן לקוץ בהרת הוא מתכיון ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר ר"ש בן לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה לא תעשה, דליכא אחר, ע"ש. ואם נאמר שזה חיוב בעצמו לעשות, איך אדם אחר יעשנה? אלא מוכח שאין חיוב בעצמו לעשות את המצוה אלא המצוה היא שיהא בנו מהול, ויש יותר חביבות שהאב עושה את המצוה בעצמו.
ובמהר"י ענגיל בגליוני הש"ס (גיטין דף נב.) מבואר הטעם שהרי במסכת קידושין דף לא ע"א גדול המצוה ועושה יותר ממי שאינו מצוה ועושה ולפי"ז כיון שהאדם מצוה לעשות בעצמו את המצוה ושלוחו אינו מצוה אלא מקיים את המצוה מחמת ציוויו של המשלח, וא"כ ודאי שמצוה שיעשה את המצוה בעצמו ולא ע"י שלוחו.
אלא דיש לדון לפי מש"כ בשו"ת מהר"י מברונא (סימן רט) מבואר שהטעם הוא שעדיף לעשות המצוה בו יותר מע"י שלוחו בשביל הברכות ושאר הטעמים עכ"ל. וא"כ כ"ז היכא דאיכא ברכה, אבל הכא דליכא ברכה לא, ויש לדון עוד בזה.
ומ"מ הרי לענין סוכה נראה עוד מדברי הפוסקים שיש בו דין מצוה בו יותר מבשלוחו, וכמו שכתב בשדי חמד (מערכת מ' כלל נח) שעדיף שיבנה בעצמו כשיוכל ולא יעשה ע"י שליח, שהרי הרי עדיף לעשות המצוה בעצמו שמראה שהמצוה חביבה עליו ולא בזויה עליו, לפי שיטת רש"י ע"ש.
וכן ראה עוד בשו"ת גינת ורדים (חיו"ד כלל ב' סימן ו') כתב בתו"ד שמנהג בני אדם שמקפידים בעשיית סוכה לשם מצוה שיש מצוה בעשייתה כדאמרינן בגמ' העושה סוכה לעצמו מברך אקב"ו לעשות סוכה ולכן מקפידים לעשות ע"י עצמם. וראה עוד בשו"ת משנה הלכות (חלק יג סימן קעב) שהעסוק בתורה ובא לפניו זמן עשיית סוכה הרי יש עליו חיוב מצות סוכה לעשות ולקיים ואם לא ילך לעשות סוכה ואפי' יעשה שליח לעשות סוכה שלא יתבטל מן הלימוד הרי הוא לומד שלא לעשות אף דשלוחו של אדם כמותו מ"מ חסר מעשה המצוה וע"י שלוחו חסר מעשה המצוה בגופו והעושה שליח חסר המעשה ולכן מצוה בו יותר מבשלוחו והאי מצוה חסר הוא ולכן פריך ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ובזה א"ש מאי דאי' במהרי"ל שרבו לא רצה להפסיק מעשיית סוכה אפי' לשמוע ד"ת וקשה והלא היו יכולין לעשות ע"י שליח אלא דהרי הוא ירושלמי מפורש שמפסיקים לעשות סוכה ולעשות לולב וזה מבטלין ת"ת לזה ע"כ, ואין דבריו מוכרחים.
♦
זקן ואינו לפי כבודו לבנות הסוכה
הנה כתב בשו"ת חוות יאיר (סימן רה) כתב שם בתו"ד, בזה"ל: "ובזה נתיישב קצת על שת"ח וגדולי הדור מטפלין בעצמם בעשיית סוכה אף ברשות הרבים וכו' מפני שסוכה קצת קדושה יש בה כמ"ש רז"ל שחל שם שמים על הסוכה כל שבעה כשם שחל על החגיגה" וכו' עכ"ל. וע"ע בשו"ת יד אליהו (ח"ב אות ב' סקי"ד בהג"ה) מש"כ לבאר עפי"ז את דברי רבי יהודה בן בתירה לבאר הלשון שכשם שחל ש"ש על החגיגה וכו' שהאריכות בזה, דלא תימא נהי דעצי סוכה שם הקדש עליהם מ"מ לא עדיף מקדשי בדק הבית במקדיש עצים ואבנים שמותר לפדותם ויוצאים לחולין כי אין בהם קדושת מזבח לזה אמרינן מנין שכשם שחל ש"ש על החגיגה בקדושת הגוף שאין להם פדיון עוד כך חל ש"ש על הסוכה כנ"ל ע"ש.וכן כתב לדינא מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן תרמא סק"ג), שהגם דקימ"ל שכיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור, אסור לעשות מלאכה בפני ג', מ"מ לעשות סוכה שרי, והוא פשוט מהש"ס והפוסקים. וכן כתב בבאר יעקב (חו"מ סימן ח) שכל האיסור הוא דוקא שלא יתבזה אבל הכא שבח הוא לו ע"ש. ומוכח לכאורה דהוא מצוה, דאם הוא רק הכשר מצוה, א"כ סו"ס אמאי יכול להתבזות משום זה, ובע"כ דהוא מצוה.
♦
ראוי להזיע בשעת בניית הסוכה
הנה כתב בספר משנת חסידים (מסכת התשובה פ"י משנה יא) וז"ל: לתקן עון הקרי, מועיל הזיעה אשר יזיע בעסק המצוות כגון מצה של מצוה ונשיאת הארון בכתף לקבור המת, והדומה להם, וכן הביא הט"ז (או"ח סימן תס סק"ב), וכן כתב בספר אבן ישראל (כבוד ועונג אות ז') שהזיעה שהאדם מזיע בצרכי השבת הם סגולה למחיקת העונות כמו הדמעות ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד השבת ע"ש, וכן כתב בכף החיים (סימן ר"נ סק"ו) ע"ש.ובספר קדושתו של אהרן על מהר"א מבעלזא זצוק"ל (עמ' קסח) כתב שלאחר שהרב השתקע בארץ ישראל הביאו לו טלית חדשה ציוה למסור לכביסה את הטלית הישנה ושמח שיכול לקיים מצות חז"ל שדרשו על הפסוק זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סוכה נאה וכו' ציצית נאה (שבת קלג:). ואמר שבחוץ לארץ לא נהגו לכבס את הטלית כי שם קוברים את המת כשהוא עטוף בטליתו ולא רצו לכבס את הזיעה שעל אבל כאן בארץ ישראל אין נוהגים כך בקבורה ואפשר לכבס את הטלית שתהיה נקיה ונאה.
וראה עוד מש"כ מרן החבי"ף בתורה וחיים (מערכה ז' אות מט) כשעוסקין בלימוד הלכות טוב לעיין בכוח טוב לעיין בכוח טוב לעיין בכוח עד שיהיה נלאה מאוד ומזיע כי עסק הלכה לשבר הקליפות סוד הקושיות וצריך שיטרח לשבר כוחו ולהתישן ובזה ישבר את הקליפות וגם כדי לבטל את החימום הטמא של היצר הרע צריך לבטלו בחמימות קדושה ולכן החמימות בפלפול התורה היא מצוה בפני עצמה כי על ידה מבטל את חימום היצר הרע המבטלו מהתורה והמצוות ואין לך מצוה גדולה מזו עכ"ד יע"ש.
ובבא"ח (סדר צו הלכה כב) כתב, שהרא"ש ז"ל היה משתדל בעשיית מצת מצוה בכבודו ובעצמו וכן ראוי לכל לעשות, ואמר רבינו האריז"ל שהמטריח עצמו במצת מצוה, עד שמזיע יועיל לתיקון הקרי עכ"ד. והנה לא מבואר מדבריו האם הוא בכל המצוות, אולם כתב מהר"י קצין בספר אור החיים (חלק תיקוני התשובה דף ריג אות ה) שהזיעה בכל המצוות מועילה.
♦
בניית הסוכה בשמש לכתחילה
והנה בענין זה אמר לן הגאון רבי אלחנן פרינץ שליט"א, בעמח"ס שו"ת אבני דרך ט"ז חלקים, שיש להסתפק שהרי כיון שיש ענין ביותר להזיע במצוות לפי מש"כ האריז"ל, א"כ יש לדון שתהיה מצוה לבנות את הסוכה בצהרים, שהרי אז הוא יותר מזיע, ואף שיש דין לבנות הסוכה בלילה וכמו שכתב הרמ"א במוצאי יו"כ משום אל חיל או כמ"ש שאז הוא זמן המצוה, מ"מ יש לדון שהרי סו"ס אין דין לבנות את כל הסוכה בלילה, וא"כ יכול לבנות קצת ביום.אלא דמאי י"ל דעיקר הענין לבנות סוכה הוא בסכך, וכמ"ש מרן החבי"ף שאת הסכך לא ישים גוי, כי הוא עיקר הסוכה, וא"כ בודאי מש"כ הרמ"א שיש לבנות את הסוכה שיבנה בלילה, ולכאורה ה"ה כולה. ומ"מ גם י"ל שמה שיש ענין להזיע, הרי היום בארץ ישראל בהרבה מקומות אפשר להזיע גם בלילה, וגם אם לא, ענין בנית הסוכה במוצאי יו"כ עולה על ענין זה.
וכמו כן י"ל שיכול להזיע בנוי סוכה, שהוא חלק ממצות הסוכה, וזה בודאי לכאורה יכול לבנות ביום ולא בלילה.
ומ"מ י"ל דאין חיוב למצוא את הזיעה, אלא שהזיעה שתיווצר ממילא תמחוק את העוונות, דהרי עיקרא דהאי מילתא איתא בספר משנת חסידים (מסכת התשובה פ"י משנה יא) וז"ל: לתקן עון הקרי, מועיל הזיעה אשר יזיע בעסק המצוות כגון מצה של מצוה ונשיאת הארון בכתף לקבור המת, והדומה להם, וכן הביא הט"ז (או"ח סימן תס סק"ב), ומוכח מלשונו אשר יזיע, כלומר ממה שיבוא ממילא.
ומ"מ בע"כ דלא מצינו שאף אחד יאמר לבנות את הסוכה בצהרים, אולי מוכח שבעשית הסוכה א"ז מצוה בעצמה אלא רק הכשר מצוה.
וכמו כן עתה נתעוררתי לומר שהרי אם הדין של זיעה של מצוה למחוק את העוונות, מהני בכל המצוות, א"כ י"ל שהאדם שישב בסוכה והרי הוא מצטער שיתחייב בסוכה, ואפ"ה הדין הוא שפטור, אלא שבסוכה הוא ענין אחר, כי יש פטור של מצטער.
♦
אם ירד לו דם מעשיית הסוכה האם חשיב דם מצוה
עוד יש לדון נפק"מ אם ירד לו דם בזמן עשיית הסוכה האם נחשב כדם של מצוה, כמו קרבן עולה, דאיתא במס' חולין דף ז' ע"ב ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו א"ר אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה אמר רבא בגודל ימין ובניקוף שני והוא דקאזיל לדבר מצוה, וכן איתא בילקוט שמעוני תהלים (רמז תשל) ע"ש. וא"כ י"ל דה"ה לענין מצות סוכה, דחשיב דם ניקוף. אלא דמדברי הגמ' שם דקאמרה והוא דקאזיל לדבר מצוה, מוכח דאפילו הכשר מצוה, וא"כ אין בהא נפק"מ לענין סוכה, דגם אם לא הוי מצוה סו"ס הוי הכשר מצוה, וגם ע"ז נאמר דין דם ניקוף.♦
הרהור עשיית סוכה במקומות המטונפים
הנה כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן נז) שאין להרהר על עשיית הסוכה והכנתה במקומות המטונפים שאסור להרהר שם בד"ת, וכן כתב בבית השואבה (אות ד'), וכן בכה"ח (סימן תרכ"ה סקי"ב) שיזהר בהא, ובע"כ דהוא הוי מצוה, דאם לא הוי אלא הכשר מצוה, א"כ מאי איסורא איכא בהא.♦
בניית סוכה ע"י גוי
אם הוי מצוה א"כ לא מהני לבנות ע"י גוי, שהרי לא מהני בו דין שליחות לכאורה, דהרי בב"מ דף עא ע"ב דרשה הגמ' כן תרימו אתם ולמה כתיב גם אתם אלא לרבות שלוחכם ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, וא"כ מבואר דאין שליחות לגוי. וכ"כ הרמב"ם בהל' שלוחין פ"ב ה"א אין הגוי נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם וכן כתב בשו"ע חו"מ סימן קפח ס"א ע"ש. וא"כ לכאורה ה"ה לענין עשיית הסוכה. אלא דאפש"ל ע"פ מש"כ בשערי יושר (שער ז' אות ז') שיש חילוק בין דין עשיה למצוה בחלות, וא"כ הכא דאינו חלות אלא רק עשיה גרידא א"כ לכאורה גוי יכול להיות שליח, ומש"כ הרמב"ם והשו"ע היינו דוקא היכא דאיכא חלות, אבל עשיית מעשה גרידא כמעשה קוף מדוע לא יהיה מהני, הא סו"ס איכא כאן סוכה. וע"ע במש"כ להביא בשיעורי רבי יצחק ע"פ האיש מקדש, ובקונטרס שיח יוסף ח"א עמ' נב.אלא דראיתי שכתב מרן החבי"ץ בשו"ת לב חיים (ח"ב סימן רט) שאם הגוי עושה סוכה ואין ישראל עומד ע"ג ובלתי שום כונה ובודאי שהיא פסולה אבל אם יתבטל ממצות עשה יש להקל בגוי פועל בשכר וישראל עומד על גביו. והשיג עליו בשדי חמד (ח"ט אסיפת דינים מערכת סוכה סימן ב' אות ג' ד"צ ע"ד) שהדברים תמוהים שהרי בשו"ע סימן תרל"ה פסק שסוכת עכו"ם כשרה אף שלא נעשית בכוונה ואין ישראל עומד ע"ג, ולכן פסק שסוכת גוי כשרה.
וראה עוד בפרי מגדים (סימן יד א"א סק"א) כתב בעשיית הסוכה הדין דמצוה בו יותר מבשלוחו אבל בערב שבת אחר חצות מקיים המצוה ע"י העכו"ם, ומוכח שאין העשיה מן המצוה. ומוכח דליכא איסורא בשעת הדחק.
ומ"מ יש ליישב את דעת החבי"ף, דהרי כתבנו דלפי הירושלמי שיש ברכת שהחיינו בע"כ דאיכא מצוה בעשיית הסוכה. והנה בהגהות פני אריה על הירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג) כתב שהירושלמי ס"ל דאיכא איסור לעשות סוכה ע"י גוי, וראיה לזה מהא דהירושלמי לא הזכיר סוכת גנב"ך כשרה כמו הבבלי. א"כ בע"כ דהירושלמי לשיטתו, וא"כ סו"ס א"ש דעת החבי"ף דסוכת גוי פסולה. אלא דסו"ס קשה מדוע החבי"ף פסק כירושלמי ולא כבבלי, וכדקימ"ל לדינא, אלא די"ל למעליותא קאמר לקדושת הסוכה שתעשה ע"י יהודי ולא ע"י גוי, כמו שאין גוי נכנס לסוכה, וכמו שהארכנו בזה בקונטרס שיח יוסף ח"ד סימן ט"ז ע"ש.
ושוב מצאתי שמה שאין לעשות את הסוכה ע"י גוי כן כתב מרן החיד"א בכף אחת (כד אזהרות לסוכות) ושם כתב בזה"ל: ישתדל בסוכה בעצמו ועל כל פנים מוטב שיזהר שלא תהיה עשויה על ידי גוי ובפרט הסכך וישתדל לקנות ד' מינין ואתרוג משובח ולפרוע קודם החג לצאת ידי חובתו אליבא דכולי עלמא שיקנה ד' מינין בקנין דאורייתא עכ"ד, ומוכח דאין לעשות ע"י גוי. וי"ל דהוא משום הקדושה, והוא ע"פ הסוד. וכן ראה לחמדת ימים (חג הסוכות פ"א), שכתב רבים מאנשי מעשה נזהרו לעשותה כולה תכף ומיד במוצאי יום הכפורים והטעם מפני כי במוצאי יום הכפורים אין לך אדם מישראל שאינו טהור ומזורז ומלובן מיום הקדוש והטהור באופן שיוסיפו תת כוחה לעשותה בגוף טהור ונקי כדי להשרות שכינה במעשה ידיהם יפרוש עליהם סוכת רחמים ושלום וע"י סגולת עשיית הסוכה בקדושה ובטהרה זוכה לעשות לו סוכה רוחנית בגן עדן ולעתיד לבא ועל כל פנים יהא זהיר לבל יעשנה על ידי גוי אלא על ידי בר ישראל יען כי קדושתה רבה היא מאד וכשם שהזהירו שלא לסכך בדברים המקבלים טומאה מטעם כי כל ענין הסוכה היא להעביר גלולים והטומאה כאשר ביארנו לעיל על כן לא יבא בה ערל וטמא עכת"ד. ומוכח דהוא משום הקדושה של הסוכה, ומ"מ לדינא ברור דמהני ע"י גוי, כי הלכה כתלמוד.
וראה עוד בבכורי יעקב שכתב שלא יעשה ע"י גוי ואשה וקטן פחות מי"ג וזה הוא לכתחילה וגם דוקא בסכך אבל בדפנות אין קפידא ע"ש. ומובא מהגר"ח מבריסק שהיה מקפיד שקטן לא יסכך וחשש לזה גם בדיעבד, ואפילו שסתמא כשר מ"מ קטן הוי כמתעסק וגרע טפי, וכמבואר בתוס' בזבחים דף ב ע"ב בד"ה זבחים בסתם לשמן, והחמיר בזה שאפילו קטן בן י"ג שנים לא סמך לומר שיש לו שערות ואין לו עדין חתימת זקן.
♦
האם סוכה קודמת ללולב
הנה בפרי מגדים (סימן תרנ"א סק"א בא"א) כתב שסוכה קודמת ללולב, אבל בספר מטה אפרים (סימן תרכה) כתב לדון בכה"ג שנמצא בערב סוכות ויכול לילך למקום שיש בו סוכה ואין בו ארבעת המנים או למקום שיש בו ארבעת המינים ואין בו סוכה, וכתב שם לדינא דילך למקום הסוכה כיון שחיוב קדים בערב משא"'כ בארבעת מינים חיובה רק למחרת. אך כתב שם די"ל שזה דוקא כשכבר הגיע זמן המצוה עבדינן זו שהגיעה זמנה, אבל בערב סוכות י"ל דשניהם שקולים. וכתב דלפי"ז י"ל דארבעת המינים עדיפי משום דמחייבי מדרבנן כל ז' משא"כ סוכה דאי בעי לא אכיל. ושוב כתב שגם בסוכה כשאוכל מקיים המצוה כל שבעה ומברך עליה ומסיק שאין בידו להכריע ולכן לאיזו שירצה ילך. ולכאורה יש לתלות נידון במש"כ בשו"ת רע"א מהדו"ק סימן סח, וע"ש מה שהביא מהמראות הצובאות, ובדברי החזו"א אה"ע סימן קמח כמראות הצבאות ע"ש. ומ"מ מכ"ז יש לתלות ולדון בחיוב סוכה האם הוא מצוה לעשות סוכה או לא, דאם איכא מצוה לעשות סוכה לכאורה בודאי דקודם לעשות סוכה, דהרי הוא חיוב דרמיא עליה, ובע"כ דליכא מצוה לעשות סוכה.♦
מי שיודע שלא יהיה בסוכתו האם חייב לבנות סוכה
הנה האי נידון לכאורה יש לתלותו האם יש מצוה בעשיית הסוכה או לא, וכן כתב האי נפק"מ בשו"ת מעשה נסים ח"א סימן כו אות ד' ע"ש. הנה בהאי דינא כתב בחשוקי חמד עמ"ס סוכה (עמ' כד) דיש להסתפק לפי השיטות שיש מצוה בעשיית הסוכה מהי ההלכה כשהחולה יודע שלא יחיה עד הסוכות או שדנוהו בית דין של נכרים למיתה האם גם בכה"ג יש מצוה לעשות סוכה כי אולי כל המצוה של העשיה היא רק כשאחר כך ישב בסוכה משא"כ כשלא ישב בסוכה אין מצוה לעשותה ויעוין בספר נפש חיה ליבי ראובן מרגליות סימן חרכה שכתב בפשיטות שיש לך לבנות סוכה למרות שלא יוכל לשבת בה לא הוא ולא בני ביתו כיון שסוף סוף עשיית הסוכה היא מצוה וצ"ע. עכ"ד, וע"ע בילקו"י (תשע"ד עמ' קא) מש"כ בזה.וראה עוד בספר שערי חג הסוכות להגר"י שטזנר שליט"א (עמ' ב) שהביא שבספר נפש חיה מרגליות (סימן תרכ"ה ס"א) כתב לדהיא דגם בכה"ג מחויב לבנות סוכה ובע"כ דמוכח דהסוכה היא מצוה עצמה.
♦
לבנות את הסוכה בעצמו בלא שליח או לקטוף אתרוג
עוד נפק"מ י"ל ע"פ מש"כ בחשוקי חמד (דף ב' ע"א) לדון האם יכול לבנות את הסוכה בעצמו בלא שליח או לקטוף אתרוג, ושם כתב שיעשה את הסוכה בעצמו ואת האתרוג יקנה ע"י שליח שכתב שהרי מצינו לכמה ראשונים דיש מצוה בעשיית הסוכה. ושם כתב עוד מרן הגרי"ז שאף שיש חולקים ואומרים שאין מצוה בעשיית הסוכה מ"מ כתב שם שהרי כיון שי"א שיש מצוה בעשיית הסוכה, ואילו בקניית ד' מינים לכו"ע אי"ז מצוה רק הכשר מצוה, לכן לדינא יש לבנות את הסוכה.♦
האם בעשיית הסוכה יש לכון למצוה דאורייתא
הנה יש לדון האם יש לכוון בשעת עשיית הסוכה שמקיים מצוה דאורייתא, ולכאורה הוא תלוי בהאי פלוגתא האם איכא מצוה בעשיית הסוכה, או דליכא מצוה. ודן בזה בכה"ח (סימן תרכה סקי"א) וכתב שמצוה לעשות הסוכה ולכן כתב שם שקודם שיתן הסכך על הסוכה יאמר לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות סוכה וכמו שכתב חג הסוכות תעשה לך לתקן שורש מצוה זו וכו' ע"ש כל דבריו, אולם בילקו"י (עמ' פה) כתב שיש בזה חשש של בל תוסיף. אולם לענ"ד אכתי איכא למימר דגם אי נימא כיון די"א שאין מצוה בעשיית הסוכה, מ"מ הוי הכשר מצוה והכשר מצוה לענין זה חשיב כמצוה, וא"כ סו"ס למה איכא כאן דין בל תוסיף.♦
האם חשיב נשבע לדבר מצוה
הנה י"ל נפק"מ האם הוי מצוה או לא, האם חשיב נשבע לבטל מצוה דאין השבועה חלה. והנה מצינו נידון זה כבר להדיא בשו"ת הרשב"ש (סימן א') שכתב שהנשבע או הנודר לעלות לאר"י, כמו שכתב שם שאין העליה עצמה מצוה אלא רק הכשר מצוה לפיכך יכול השואל להשאל על שבועתו או על נדרו, ואינו כנשבע לקיים את המצוה שאינו יכול להשאל על שבועתו. למה הדבר דומה למי שנשבע שלא יעשה סוכה ששבועתו חלה לפי שאין עשיית הסוכה אלא הכשר מצוה והסיבה המקדימה למצוה ע"ש, ומוכח דאינו אלא הכשר מצוה, וי"ל דלשיטות דהוא מצוה א"כ כן חשיב נשבע לדבר מצוה.ועוד בענין זה ראה עוד בשו"ת מנחת אלעזר (שם) שכתב לחלוק ע"ד האבני נזר שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה מהא דתנן נשבע לבטל את המצוה והיינו עשיית הסוכה, וכתב המנח"א שהשבועה חלה עליו דהא ודאי שאין מצוה בעשיית הסוכה ע"ש.
♦
האם יש לחזר על הפתחים בשביל סוכה
עוד נפק"מ ראיתי שכתב בשו"ת מעשה נסים (שם אות טז) שהרי יש נידון בפוסקים האם האדם צריך לחזר על הפתחים בשביל המצוות, וא"כ י"ל ה"ה הכא, ע"ש שהאריך בזה. ובעיקר דין לחזר על המצוות יש בזה אריכות גדולה ואכמ"ל, אבל לענ"ד י"ל דממה נפשך אי"ז קשור לבניית הסוכה ודו"ק.♦
האם חשיב חטף לחבירו מצוה
עוד כתב שם במעשה נסים (אות יז) נפק"מ האם חשיב שחטף לחבירו מצוה שצריך לשלם י' זהובים, וע"ש מה שהאריך בזה אם זה שייך היום. ולענ"ד יש לדון האם גם הכשר מצוה יחשב שחטף לחבירו י' זהובים, מחמת מעלת המצוה.♦
האם הוי עשה שידחה ל"ת
עוד כתב שם נפק"מ בהא דאמרינן ביבמות דף ג' ע"ב שעשה דוחה לא תעשה א"א לקיים את שניהם, א"כ יש לדון הכא, דהרי דין זה אינו נאמר בהכשר מצוה, וכמו שכתבו התוס' ביבמות דף ו בד"ה שכן, וא"כ תהיה נפק"מ בזה, ע"ש מה שהאריך בזה.♦
האם חשיב מצוה היכא דיש גזל שינה
יש לדון עוד האם הוי מצוה א"כ לא שייך לעכב ע"ז מקול הסוכה, כיון דסו"ס הוה מצוה, אבל אם הוה הכשר מצוה, אולי השכנים יכולים עכב, ובהאי ענינא ראה מה שהארכנו בקובץ באר התורה (מס' 65), ובדברי עמ"ס ב"ב שיצא בקרוב, עוד בדין גזל שינה ראה מש"כ בספר שערי יוסף אורחות הישיבה סימן א'. ובמש"כ לן בעל האוהל יעקב שליט"א והבאנו דבריו בקובץ באר התורה (מס' 66) יעו"ש באריכות במה שכתב לן בזה.♦
מצות השבת אבידה ובנית סוכה
עוד יש לדון נפק"מ בהא ע"פ מה שכתב לחקור בגם אני אודך תשובות משנת אהרון בעניני סוכות ח"ב סימן ב' מה קודם, ולכאורה הא תליא בהא, דאם הוא הכשר מצוה א"כ מצות השבת אבידה קודמת ואם הוא מצוה לכאורה מצות בניית הסוכה קודמת.♦
אונן בבנית הסוכה
עוד חשבתי עתה די"ל עוד נפק"מ היכא דהוא אונן האם יכול לבנות סוכה, דאם הוא מצוה אסור, אבל אם הוא רק הכשר מצוה ואפשר לעשותו ע"י מעשה קוף, א"כ יש לדון שגם אונן יוכל לבנות סוכה. ולענין אבל ראה בקיצור הלכות המועדים סוכה פ"א ה"ג, שכתב שם שאבל בתוך שבעה שאין לו מי שיעשה את הסוכה מותר בעצמו לעשות הסוכה, ומקור דבריו מספר שדה חיים דיני אבילות ביוהכ"פ אות ט"ו. וע"ע בקובץ תשובות להגריש"א ח"ה יור"ד סימן קעז ג' וה' שדן לענין הקמת הסוכה תוך ג' ימים.♦
ציצית או סוכה
כמו כן, ראיתי שכתב לדון בגליון מעדני כהן (מס' 55) הגאון רבי נפתלי קופשיץ שליט"א (מראשי ישיבת בית מדרש עליון, וראש ישיבת דעת משה בעיה"ק ירושלים תובב"א), האם שיש לו או סוכה או ציצית מה קודם יעו"ש, ולכאורה י"ל דתליא בחקירה הנ"ל האם הוי הכשר מצוה או שיש מצוה בעשיית הסוכה.וכתב בזה, ששאלו האי ספיקא למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ציצית וסוכה הי מיניהו עדיף, והשיב דציצית עדיף משום ששקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות. והביא שם עוד מש"כ בתורת חיים (ע"ז דף ג'.) כתב וז"ל: מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, אף על גב דכמה מצות קלות איכא יש לומר שהוא יתברך רוצה ליתן להן מצוה אחת ששקולה ככל המצות לפי שהן רוצים לקבל שכר על כל המצות כישראל שהרי אמרו תנה לנו מראש ונעשנה משמע כל התורה כולה ומצות סוכה שקולה ככל המצות כמו שיסד הפייט ביוצר דסוכות וה"ק מצוה קלה יש לי ששקולה ככל המצות וסוכה שמה כלומר אף על גב דכמה מצות יש לי ששקולות ככל המצות כגון שבת ומילה וציצית אלא שהן חמורות דשבת יש בה חסרון כיס כיון דיושב בטל ממלאכתו וכן ציצית לפישתכלת דמים יקרים ויש בה טורח גדול לחזור אחריה ומילה יש בה צער גדול אבל סוכה שקולה וקלה לכו ועשו אותה, עכ"ל. ומבואר בדבריו שגם סוכה שקולה כנגד כל המצוות, ומש"כ שנמצא כן בפייט הוא בפייט של יום שני של סוכות בשחרית בקדושה יעו"ש.
♦
כמה חקירות לשיטות דיש מצוה לעשות סוכה
והנה ראיתי בילקו"י (סוכה עמ' פב) שכתב שיש לחקור כמה חקירות לשיטה שיש מצוה בעשיית הסוכה: א' אם המצוה היא כל השנה או רק ל' יום סמוך לחג או ממוצאי יום הכיפורים, ב' אם המצוה היא רק בהעמדת הסוכה ממש או גם בחטיבת העצים וכל הנצרך לזה, ג' ואם המצוה היא בכל הסוכה או רק בהנחת הסכך, ד' ועוד יל"ע אם המצוה היא רק למי שאין לו סוכה או גם למי שיש לו סוכה ובפרט אם היא סוכה קטנה וכדו', ה' יל"ע אם המצוה בעצם העשיה בפועל או די במה שדואג שתיעשה המצוה והעיקר שמתקיימת התוצאה של המצוה על ידי השתדלותו, ו' גם יש לחקור אם צריך בדוקא לבנות סוכה או דילמא די אם קונה סוכה מוכנה וגם בזה מקיים מצות עשיית סוכה לדעת הסוברים שיש בזה מצוה דהיינו האם יש ענין בעצם העשיה או"ד העיקר רק שתהיה לו סוכה מוכנה לכל ז' ימי החג ויעקור מביתו הקבוע לדירת עראי שלו כל ז' הימים.והנה לענין חקירתו הראשונה לכאורה י"ל דתלוי מתי חל החיוב לבנות סוכה, דהנה לפי דברי הרמ"א בסימן תרכ"ד שיש חיוב לבנות סוכה ממוצאי יום כיפור א"כ י"ל דלדבריו רק אז חל החיוב. ועוד י"ל דלכל הפחות החיוב חל משלושים יום, וכמו דאיתא במס' פסחים דף ו' ע"א שלושים יום קודם החג וכו'.
ולענין חקירתו השניה מדברי הגמ' במכות להדיא משמע שגם החיוב לחטוב עצים וכו' א"צ, וכמ"ש לדון בזה לעיל, מדברי הראשונים שם. ולענין חקירתו הג' האם המצוה היא בכל הסוכה או בהנחת הסכך, הנה יש להוכיח כן מדברי החבי"ף שהבאנו לעיל שגוי יכול להכין את הסוכה חוץ מהסכך, אבל מ"מ לענין המצוה דס"ל שהכל הכשר, וכ"ש לפי דברי הגמ' שסוכות סוכות סוכות היינו לדפנות, א"כ י"ל דסו"ס חשיב מצוה. ועוד, דבלא זה לא הוי חג הסוכות תעשה לך, ופשוט.
ולענין החקירה הרביעית רק למי שאין לו סוכה, הנה נראה שהחיוב הוא לבנות סוכה של תשבו כעין תדורו, ולכן אם יש לו סוכה קטנה הוא צריך לבנות סוכה גדולה שיכול להשתמש שם כדבעי.
ולענין החקירה החמישית האם המצוה היא בפעולה או התוצאה, הנה מדברי הגמ' במכות מוכח שהענין הוא הפעולה, וא"כ י"ל דסו"ס דהענין הוא בהעמדת הסוכה, וכמו שכתב בערוך לנר דדרשינן מחג הסוכות תעשה לך.
ולענין החקירה השישית האם בעינן לקנות סוכה מוכנה, הנה אף דכתיב חג הסוכות תעשה לך, י"ל דאעפ"כ כיון שיש ענין שיהיה סוכה א"כ שמביא סוכה מוכנת ה"ה.
♦ ♦ ♦