מצוות שינה בסוכה עם אשתו

הרב יהושע ון-דייק
רב היישוב רמת מגשימים

מצוות שינה בסוכה עם אשתו

א. דברי הדרכי משה

כתב הטור (סי' תרל"ט) ואין ישנים אפי' שינת עראי חוץ לסוכה.
וכתב על זה הדר"מ (שם ס"ק ג'): (א) והמרדכי פרק הישן (סי' תשמ"א) כתב "אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מצינה, ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילים בשינת הסוכה". אך דחה זאת הד"מ וכתב שהטעם אינו מספיק, שהרי ברוב המקומות אינו קר כ"כ בימי הסוכות והיו יכולים לישן בסוכה בכרים וכסתות.
ומוסיף וכותב הד"מ: "ולי נראה שנהגו להקל כי מצוות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו וכמו שדרשו חז"ל (סוכה כו' ע"א) תשבו כעין תדורו, וכמ"ש במהרי"ל (סי' ד') שהיה ישן עם אשתו בסוכה, ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת, אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת, ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים ישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מיקרי כעין תדורו. וכבר אמרו בעירובין (ס"ג ע"ב) "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב' ט') זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפי' אשתו נדה, ואף יבטל עי"ז מצוות עונה לפעמים, או יבטל מה שנאמר "ושמחת אתה וביתך" (דברים י"ד כ"ו) כי לפעמים אשתו מצטערת על זה, ועי"ז נשתרבב המנהג להקל בדבר, אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את ה' בשמחה וכן נוהגין המדקדקים וכן אמרינן בריש פרק קמא דערכין (דף ג' ע"ב) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מיקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה וכן משמע בפרק הישן (שם) גבי חתן שפטור מן הסוכה, וגבי נשים פטורות מן הסוכה (שם דף כ"ח ע"ב). ואף שיש לדחות מ"מ מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא."
וכפי אריכות דברי הד"מ יש לעיין היטב בכל דבריו, וננסה לקמן להסבירם.
רואים בדברי הד"מ שהרבה לא הקפידו על שינה בסוכה למרות שדין שינה חמור יותר מדין אכילה, שהרי שינה אפי' ארעי אסורה משא"כ אכילה. וא"כ קשה כיצד הקלו העולם בדין דאורייתא חמור. ועל כך מנסה הד"מ להגן על מנהג זה.
א. שמא מחמת הצינה שבמדינות אלו קר מאד ולכן דינו כמצטער שפטור מן הסוכה, אך הוא דוחה זאת כי לא קר כ"כ שאינו יכול לדור עם שמיכות ובגדים חמים, ולכן הוא דוחה את ההסתמכות על דין צינה.
ב. במצוות סוכה דרשו "בסוכות תשבו שבעת ימים" – תשבו כעין תדורו כדרך שאדם דר בביתו במשך כל השנה כך צריך לדור בסוכתו בחג הסוכות. ומכיוון שאדם כל השנה דר בביתו באותו חדר עם אשתו לפיכך הוא צריך לדור כך גם בסוכתו. ואע"פ שאשה פטורה מן הסוכה, אך האיש צריך לדור בסוכה כמו דירתו בבית, ולכן הוא צריך להיות עם אשתו בסוכתו.
והד"מ הסתמך על המהרי"ל (הלכות סוכות סעיף ד') וז"ל: "אמר מהר"י סג"ל עיקר המצווה לישן אשתו עמו בסוכה, וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו". דוק בדבריו, עיקר המצווה לישן עם אשתו עמו בסוכה כי כן הוא נוהג כל השנה בביתו. ומה שנהג כן המהרי"ל בימי בחורותיו ולא בזקנותו, נראה לומר שכשהוא היה זקן היה קשה לאשתו לישון בסוכה ולא הייתה לה שמחת חג ולכן לא נהג כן. ושמא אף הוא היה בגדר מצטער בזקנותו מפני הצינה וכדו', אלא שאין זה מפורש בדבריו, ודלמא הוא ישן בזקנותו בסוכה לבדו בלא אשתו, וצ"ע.
וכן כתב בהגהות המנהגים (דיני סוכה אות קצ"ג) וז"ל: "מהרי"ל נהג בימי בחרותו ללון עם אשתו בסוכה כי כן עיקר המצווה כדאמרינן בריש סוכה (צ"ל בריש ערכין דף ג' ע"ב י.ו.) הכל חייבים בסוכה אפי' כהנים, דסלקא דעתך אמינא "תשבו כעין תדורו" ופרש"י דכהנים הוו בני עבודה ואינן יכולין לדור איש ואשתו דאין נזקקין לנשותיהן מפני הרגל וכו' אימא לא לחייבו בסוכה קמ"ל".
וצ"ע מדוע כתב על שינה עם אשתו בסוכה "עיקר המצווה", יותר מאכילה ושהות עם אשתו בסוכה?
וצריך לומר דכיוון דהגדרת מצוות ישיבה בסוכה כתב הרמב"ם (הלכות סוכה פ"ו ה"ה) "כיצד היא מצוות הישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה", א"כ יותר מצוי שאדם אוכל פעמים לבדו בביתו בלא אשתו מאשר שינה, דבשינה כל זמן שאשתו בביתו תמיד הוא ישן עמה באותו חדר, וכך הוא במשך כל ימות השנה כשהאדם בביתו. משא"כ בעניין אכילה ושתיה, דפעמים שאדם מפני עבודתו לא שוהה בבית בזמן אכילת אשתו, וכשהוא שב לביתו אוכל לבדו. ולכן בשינה דווקא כתב המהר"ל דעיקר המצווה הוא ללון עם אשתו שזהו חלק מהגדרת המצווה "תשבו כעין תדורו". ולקמן נבאר את ראייתו ממסכת ערכין^[2].
♦

ב. טעמי הפטור של הרמ"א

והנה, המעיין בד"מ יראה שהוא מליץ על הלנים מחוץ לסוכה מכמה טעמים שונים.
א. בתחילה רצה לומר כהמרדכי שיראים מן הצינה והוי כחולים או כמצטערים הפטורים מן הסוכה, אך דחה זאת, שהרי ברוב אינו קר כ"כ בימי הסוכות והיו יכולים לישן שם בכרים וכסתות".
ב. מצד "תשבו כעין תדורו", "כי מצוות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו", וכפי שהבאנו בשם המהרי"ל.
מדוע לא מקיים האדם שינה עם אשתו בסוכה? על כך כותב הד"מ שלא הייתה מצויה סוכה מיוחדת לכך, וכדבריו "ובזה"ז שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת". ואכן בגלויות השונות כמעט שלא היה בנמצא שלאדם תהיה סוכה פרטית לשינה לו ולאשתו. וכן הוא גם להרבה מבני הערים בארץ ישראל.
וכמ"ש המרדכי (מסכת סוכה סי' תשס"ט) בהסבירו מדוע לא מברכים שהחיינו בבניית הסוכה כפי שמובא בגמ' סוכה (דף מ"ו ע"א), וענה "לפי שכל אחד היה עושה (סוכה) לעצמו לפיכך היה מברך (שהחיינו), אבל עתה שאחד עושה למאה אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו". עיי"ש. אתה הראת לדעת כמה היתה מצוות סוכה קשה בגלות, ומעטים שהיה להם בית פרטי עם חצר פרטית, כדי שניתן יהיה לבנות סוכת שינה להם ולנשותיהם.
ג. שמא תאמר, א"כ שיישן האיש לבדו בסוכה בלא אשתו. על כך עונה הד"מ "ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי כעין תדורו". אמנם, הוא כתב רק "לפעמים" אך בהגהותיו לשו"ע כתב בהחלטיות "ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור". וא"כ חיבר הרמ"א בין דין תשבו כעין תדורו לדין מצטער, דכיוון דאין דרך ללון בביתו בלא אשתו, א"כ אם יעשה כן הוי מצטער. ואף אם נאמר שלא תמיד האדם מצטער מכך, מ"מ לא הוי "תשבו כעין תדורו" ולכן פטור. ולכן נראה שזה מטעם ב' סיבות: א. מצטער ב. ותשבו כעין תדורו.
ד. שמא נאמר שטעם זה שייך רק כשאשתו טהורה ולא בימי נידתה, דאז הם ממילא אסורים בקירבה.דוחה זאת הרמ"א וכותב "וכבר אמרו (עירובין ס"ג ע"ב) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנם שם ואפי' אשתו נדה". ונראה שהתכוון לב' הטעמים: א. מצטער^[3], דאם אסור לדור בחדר של איש ואשתו אף שהיא נדה, ודורשת הגמ' על כך את הפסוק "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה", משמע שזה עונג לאשה להיות עם בעלה יחד בחדר אף אם היא נידה, וא"כ אם הוא ייפרד ממנה בחג הסוכות בלינה הוי מצטער^[4]. ב. ואף מדין "תשבו כעין תדורו" צריך האדם להיות עם אשתו. דכשם שכל השנה כשאדם לן בביתו לן עם אשתו באותו חדר אף כשהיא נדה, א"כ כך צריך להיות ג"כ בחג הסוכות.
ה. ועוד מוסיף הרמ"א דאם אדם יישן לבדו בסוכה בלא אשתו יכול הדבר לפגוע במצוות עונה, וכדבריו "ואף יבטל על ידי זה מצוות עונה לפעמים". ונראה דכוונתו היא דמצוות עונה הוי ביום טבילתה או בימים הראויים לפי סוגי האנשים השונים, כמובא בשו"ע (או"ח סי' ר"מ). אלא שאף אם האדם יקפיד על זמנים אלו, כדוגמת ת"ח מליל שבת לליל שבת, מ"מ יש גם דין של אם הוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה, שחייב לפוקדה כמובא בשו"ע (שם סעיף א'). ואם הוא יישן בסוכתו לבדו, הוא לא יוכל להבחין בכך, ולכן הוסיף הרמ"א "ואף יבטל ע"י זה מצוות עונה לפעמים".
ו. בנוסף לכך הוסיף הרמ"א: "או יבטל מה שנאמר "ושמחת אתה וביתך" (דברים י"ד כ"ו) כי לפעמים אשתו מצטערת על זה". ואף שפסוק זה נאמר על מעשר שני, מ"מ גם בחג הסוכות יש מצווה לשמח את אשתו, ואף היא חייבת במצוות שמחת החג, ואם היא תצטער לישן לבדה בביתה, א"כ כשבעלה יבוא ללון עמה הרי הוא משמחה ומקיים מצווה. ומכיוון שהוא לא יכול לקיים את שניהם יחד, כי אין לו סוכה הראויה לו ולאשתו יחד, א"כ הוי פטור מדין עוסק במצווה שפטור מן המצווה. ונראה דלזה נתכוון הד"מ שכתב בהמשך "וכן משמע בפרק הישן גבי חתן שפטור מן הסוכה".
וכן כתב הט"ז (סי' תרל"ט ס"ק ט') פטור מטעם זה מסברתו הוא, וניכר שהוא לא ראה את הדרכי משה אלא רק את הגהות הרמ"א על השו"ע, ששם ניתן רק את טעם הפטור "משום דמצוות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה". וע"ז כתב הט"ז (שם) "ונלענ"ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמ' דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור"ח שהלכו לקבל פני ר"ג היו ישנים חוץ לסוכה, וה"נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סי' תקכ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצווה וע"כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר... כנ"ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו".
אך מדגיש הרמ"א דכל זה למי שאין באפשרותו לישן עם אשתו בסוכה, אך סיים: "אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את ה' בשמחה וכן נוהגים המדקדקים".
מבואר בדבריו, דאף דאשה פטורה ממצות סוכה, אך הבעל לכתחילה צריך לדור בסוכה עם אשתו כדרך שהוא דר בכל השנה בביתו. וא"כ מצווה זו דומה למצוות פו"ר, שאשה פטורה אך איש המצווה, לא יכול לקיים זאת בלא אשתו, כך אף אדם נשוי, חייב ללון עם אשתו בסוכה. וכשהתנאים מאפשרים זאת הוא גם מקיים מצוות סוכה כדבעי, ואף משמח את אשתו בכך, וא"כ הוא גם מקיים "עבדו את ה' בשמחה" וגם מקיים את המצווה שחייב לשמח את אשתו ברגל, ויוצא ידי חובת שניהם.
אך רואים בדברי הרמ"א שהחומרא היא, לישון עם אשתו בסוכה וכן כתב בהגהותיו לשו"ע: "וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לוסוכה מיוחדת" אך לא כתב שיש להחמיר ולישון בסוכה לבדו בלא אשתו. ומשמע שאין כזו אופציה.
♦

ג. הראיות שהביא הרמ"א למנהג שלא ישנו בסוכה

והנה, הד"מ הביא ג' ראיות לפטור את מי שאינו יכול לישן עם אשתו בסוכה:
א. "אמרינן בריש פרק קמא דערכין (ג' ע"ב) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה".
ב. "וכן משמע בפרק הישן (סוכה כ"ו ע"א) גבי חתן שפטור מן הסוכה".
ג. "וגבי נשים פטורות מן הסוכה" (שם כ"ח ע"ב).
אלא שסיים הרמ"א דבריו "ואף שיש לדחות, מ"מ מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא". והמעיין יווכח בתרתי דסתרי כביכול בדבריו. דמצד אחד הוא כותב שיש לדחות ראיות אלו ומנהג זה הוא שרבוב, ומשמע שאינו לכתחילה, ומצד שני הוא מסיים "וסברה גדולה היא", דמשמע שראיות אלו חזקות ומוצקות וצ"ע. ושמא בכוונה נקט הרמ"א לשון זו, כדי שלא בקלות רבה מדי יוותרו על מצוות שינה בסוכה, ומאידך גיסא יגן על הישנים מחוץ לסוכה שלא ייחשבו עבריינים ח"ו או כאלה שאינם יר"ש. ודו"ק.
ועל ראיות הרמ"א דנו הרבה אחרונים לחזק או לסתור, וננסה קודם לבאר את ראיותיו של הרמ"א ומה הייתה כוונתו.
א. בגמרא בערכין (דף ג' ע"ב) מובא "הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים. פשיטא. אי הני לא מיחייבי מאן מיחייבי, כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב "בסוכות תשבו" ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קמ"ל נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה".
וביאר רש"י (שם ד"ה ובני עבודה נינהו) דהואיל והכהנים בני עבודה נינהו "ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל, אימא לא נחייבו. קמ"ל – "דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו היכי דאפשר להו חייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מיחייבי". והתוס' (שם ד"ה ובני עבודה) הוסיפו "דמטעם הולכי דרכים ליכא למיפטרינהו אלא בשדות אבל לא בלשכת בית המוקד ושאר מקומות בהמ"ק".
ומה הייתה ההו"א בגמ' ומה המסקנה. המג"א (שם ס"ק ח') נראה שהבין שבתחילה סברו שכיוון שהכהנים לא יכולים להיות עם נשותיהן בחג הם יפטרו לגמרי מסוכה גם שלא בשעת עבודה, כשהם כן יכולים להיות עם נשותיהם. וחידשה המשנה שלא בשעת עבודה הם חייבים בסוכה, ורק בשעת עבודה הם פטורים. וכמו שמצינו שהולכי דרכים חייבים בסוכה בלילה, למרות שהם פטורים ממנה ביום.
יוצא א"כ שמי שלא יכול להיות עם אשתו בסוכה פטור מן הסוכה מטעם תשבו כעין תדורו, אלא שפטור זה הוא רק בזמן שנמנע ממנו להיות עם אשתו, ובזמן שלא נמנע חייב בסוכה. ולפי"ז הכהנים יכולים להיות בלילה עם נשותיהם כמו בעל עם אשתו נדה.
ואפשר להבין שהכהנים בביהמ"ק אף בלילה לא היו עם נשותיהם שהן נשארו בביתם, והכהנים נשארו בסמוך לביהמ"ק. וההו"א הייתה שמכיוון שהם בלא נשותיהם, מחמת העבודה, א"כ אין להם את הגדרת המצווה "תשבו כעין תדורו" מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, וא"כ הם יהיו פטורים מהסוכה לגמרי. קמ"ל שהם כמו הולכי דרכים, שפטורים ביום וחייבים בלילה. וכמו שאדם כל השנה לא נמנע מלעזוב את ביתו וללון בדרך, אף הכהנים בכה"ג ביום כשעובדים פטורים מהסוכה, אך בלילה הם חייבים בסוכה, כפי שהולכי דרכים חייבים בסוכה בלילה כשהם חונים. וכפי שלא מצאנו בגמ' שהולכי דרכים חייבים בסוכה בלילה דווקא עם נשותיהם, אלא הם חייבים אף אם הם לבד, ה"ה שהכהנים חייבים בלילה בסוכה אף אם הם לנים לבד. אך אין זה מפני שלא דורשים את דרשת הגמ' "מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו", אלא אדרבה, כשאדם בביתו, אז הוא תמיד דר עם אשתו וישן עמה באותו חדר, א"כ ה"ה שצריך להיות עמה בסוכה, דתשבו כעין תדורו. ואין זה סותר את הדין של הולכי דרכים שחייבים בסוכה בלילה, למרות שהם בלא נשותיהן, כי אף שם נדרשת אותה דרשה, שכפי שכל השנה אדם לא נמנע מלעזוב את אשתו וללון בדרכים כשהוא הולך לצורך חשוב, א"כ ה"ה הכהנים כשעובדים במקדש, שהולכים לצורך חשוב, וע"כ הם חייבים בסוכה בלילה.
אך מכאן ראיה, שכשאדם שרוי בביתו עם אשתו, פשיטא שדרך ללון עם אשתו באותו חדר, א"כ ה"ה בחג הסוכות, אם אדם שרוי עם אשתו הוא צריך ללון איתה יחד, דתשבו כעין תדורו, ומה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו. ולכן אם הוא לא יכול ללון עם אשתו בסוכה כי הסוכה קטנה, או כי ילדיו ישנים בסוכה זו, או כי הסוכה לא צנועה וכדו', א"כ הוא פטור מהלינה בסוכה, כי אין את הדין של תשבו כעין תדורו.
ב. ראיה שניה הביא הרמ"א "וכן משמע בפרק הישן גבי חתן שפטור מן הסוכה" ונראה שכוונתו לגמ' סוכה (דף כ"ה ע"ב) "וא"ר אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעה משום דבעו למיחדי וליכלו בסוכה". ושואלת הגמ' יאכלו וישמח בסוכה, ותירצה הגמ' אין שמחה אלא במקום חופה. ושאלה הגמ' בהמשך "וליעבדו חופה בסוכה" ותרצה הגמ' אביי אמר משום ייחוד ורבא אמר משום צער לחתן. וכתב רש"י בביאור דברי רבא (ד"ה צער חתן) "שהמקום צר ופתוח שאין לו אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו".
רואים מדברי הגמ' שכשהסוכה אינה מתאימה לשמוח עם אשתו הרי הוא פטור מן הסוכה. וכמו שלחתן יש חובה לשמח את כלתו, כן בחג יש מצווה לאיש לשמח את אשתו. וא"כ אם התנאים בסוכה לא מאפשרים זאת הרי הוא נחשב למצטער ופטור מן הסוכה.
ואכן המג"א (סי' תר"מ ס"ק י"א) כתב שמכיוון שהיום הרגילות היא לבנות סוכה של ד' דפנות יש לעשות את החופה והסעודות והשמחה בסוכה. וה"ה לאיש שיש לו סוכה צנועה, שהוא חייב לישן עם אשתו בסוכה.
אך לפי"ז אדם שאין באפשרותו ללון עם אשתו בסוכה מטעמי צניעות וכדו' הרי הוא פטור מדין מצטער כמו חתן.
ג. הראיה השלישית שמביא הרמ"א היא מהגמ' סוכה (דף כ"ח ע"ב) לגבי פטור נשים מסוכה. במשנה (שם כ"ח ע"א) מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. ורבה אמר שזה נלמד מהלכה למשה מסיני. ושאלה הגמ' לשם מה צריך הלמ"מ, והרי זו מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות?
וענתה הגמ' "אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ואיצטריך, סד"א "תשבו כעין תדורו" מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל. רבא אמר איצטריך סד"א יליף חמשה עשרה חמשה עשר מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל".
ולכאורה רבא לא דורש את דרשת "תשבו כעין תדורו" ולכן מתרץ תרוץ שונה מאביי, וכ"כ הריטב"א (שם ד"ה רבא אמר). אלא שאז קשה מהגמ' בערכין, שמהקושיא משמע שהכל דורשים דרשה זו, ולא תרצו דדרשה זו היא אליבא דאביי ולא אליבא דרבא. ומכח קושיא זו כתב בערוך לנר (שם ד"ה אף סוכה איש ואשתו) "ולכן צריך לומר דבאמת גם רבא ס"ל הך סברא לענין הא".
וא"כ דרשה זו היא לכו"ע. ומכח זה היה הו"א שאף אשה חייבת בסוכה וקמ"ל הלל"מ דאשה פטורה. אך איש חייב בתשבו כעין תדורו ולכן אדם נשוי צריך לישון בסוכה עם אשתו כדרך שישן עם אשתו כל השנה. והוי כמצוות פו"ר שהאשה פטורה אך האיש לא יכול לקיימה בלא אשתו כשאשתו עמו, או שאם הסוכה פתוחה לחדר שינה והאשה ישנה בחדר המקורה והאיש ישן בסוכה בסמיכות אליה, פשיטא שבהכ"ג מקיים תשבו כעין תדורו ואע"פ שהוא מוציא את המטה לסוכה והאשה יכולה להשאיר מיטתה בחדרם בסמיכות. וכן כתב המג"א (סי' תרל"ט ס"ק ח') דאע"ג דנשים פטורות מן הסוכה מ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו, ואם לאו, הוה ליה מצטער ופטור לישן שם וכ"כ של"ה".
ומה שכתב המג"א בשם השל"ה, מובא בשל"ה מסכת סוכה (סי' ט'), וז"ל: "כתב מטה משה (סי' תתקי"ו) עיקר המצוה לישן עם אשתו בסוכה... ומטעם זה מקילין עכשיו בשינה, משום שאין יכול לישן שם עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, ולכן פטור". ובהמשך כתב השל"ה בשם רבו: "וממורי החסיד הגאון מהר"ש ז"ל שמעתי טעם אחר, שמותר לישן בחדרו עם אשתו, כי תשבו כעין תדורו, הסוכה היא כמו בית שאדם דר בו, והאדם שדר בביתו יש לו חדר מיוחד להולך מביתו להחדר לשכב עם אשתו. וכן הסוכה, הוא לו בית, ויוצא מהבית להחדר לשכב עם אשתו כמו שהוא עושה בכל ימות השנה. מ"מ למי שיש סוכה מיוחדת, נראה לי טוב יותר לישן עמה בסוכה כמו שכתבתי".
♦

ד. מדוע אפשר לדחות את ראיות הרמ"א

אלא שאף הרמ"א כתב במפורש שראיות אלו אינן חותכות, וכדבריו "ואף שיש לדחות מ"מ נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא", א"כ יש מקום גם לדחות ראיות אלו, ונבאר לקמן מדוע אפשר לדחות ראיות אלו.
א. הגמרא בערכין שאלה "פשיטא" על חיוב כהנים לוים וישראלים בסוכה. וענתה הגמרא סד"א הואיל וכתוב בסוכות תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבו קמ"ל דפטירי בשעת עבודה אך בלא שעת עבודה חיובי מחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים שפטורים ביום וחייבים בלילה.
ושמא אדם שאין לו סוכה מיוחדת לו ולאשתו הרי הוא כמו הולכי דרכים, שבלילה חייב בסוכה אף אם נמצא בלא אשתו, כי פעמים שאדם יוצא לבד, א"כ ה"ה הכא, כשאין לו סוכה מיוחדת לו ולאשתו, הרי הוא חייב בסוכה לישון לבדו, כמו הולכי דרכים בלילה שחייבים לישון בסוכה אף לבדם.
וכן כתב בספר חוק נתן על מסכת ערכין (לרב נתן בורג'יל, מחכמי תוניס) דף ג' ע"ב ד"ה קמ"ל, שבאר שהכהנים בלילה חייבים בסוכה למרות שהם בלי נשותיהם "דלא בעינן כעין דירה אלא למצווה אבל לא לעיכובא". כלומר הדרשה קיימת, ולכתחילה יש לישון עם אשתו בסוכה, וכשישן כך מקיים האדם מצווה בהידור. אך גם בלא "תשבו כעין תדורו" הוא חייב בסוכה, וכמו שהולך דרך חייב בלילה גם בלא אשתו, ה"ה אדם שאין לו סוכה מיוחדת לו ולאשתו.
[ועדיין יש לחלק ולומר, שאמנם אדם לא נמנע כל השנה מלצאת מביתו וללון בדרך גם בלא אשתו, אך בביתו שלו, לעולם הוא ישן עם אשתו, א"כ זה "תשבו כעין תדורו", ולא שייך להיפרד מאשתו ולישן לבד, וכדברי מורו של השל"ה].
כמו כן ניתן לומר שהקמ"ל של הגמ' בערכין, שאמנם לא נדחית הדרשה של תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, אך אין לימוד זה לשינה דווקא אלא ליישב עם אשתו בסוכה באכילה שתיה ושהייה וכמנהג העולם. וכן כתב יקר הערך על מסכת ערכין לרבי יצחק בן שלמה ארדיט (ד"ה הכל חייבין בסוכה) וז"ל: "קמ"ל ברייתא דאע"ג דאי אפילו לא הוי כעין תדורו כי האי דהיינו שיהיו נזקקין, אפ"ה חייבין בסוכה, דלא בעינן שיהיו נזקקין להתחייב בסוכה, "ותשבו כעין תדורו" היינו לישב עם אשתו בסוכה... כנ"ל ברור".
וכן כתב בעולת שלמה לרב שלמה זלמן ליפשיץ (שם ד"ה בגמרא תשבו כעין תדורו וכו') וז"ל: "וע"ז אמר נהי דבשעת עבודה פטירי (הכהנים) דצריכים להיות בביהמ"ק, שלא בשעת עבודה דיכולים לילך לבתיהם מחייבי בסוכה וכך מסביר את פרוש רש"י (שם ד"ה קמ"ל) שכתב "קמ"ל דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו, היכי דאפשר להו (לישב בסוכה, י.ו.) מיחייבי, ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מחייבי". ולכן הסיק "ע"כ צריך (הכהן) לעשות הסוכה בלשכה (בביהמ"ק) ושם אי אפשר לזקק לאשתו". הא קמן שחייב לישן בסוכה גם בלא אשתו.
ב. הראיה השניה שהביא הרמ"א מהגמ' סוכה (דף כ"ה ע"ב) לגבי חתן שפטור מן הסוכה, אפשר לדחות ולומר, שזהו דין מיוחד לחתן שחייב לשמח את כלתו בשבעת ימי המשתה. אולם, אדם רגיל יכול לשמח את אשתו בתכשיטין וכדו' וחייב בסוכה אף אם יישן לבדו בלא אשתו ואינו דומה לחתן.
ג. והראיה השלישית שהביא הרמ"א מהגמ' סוכה (דף כ"ח ע"ב) דהו"א דנשים חייבות בסוכה משום תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל דנשים פטורות. ניתן לדחות ולומר שאדרבה, ממסקנת הגמ' רואים שלא דורשים דרשה זו לעניין זה, ונשים פטורות מסוכה ואנשים חייבים. ואף לישון חייבים בסוכה אף בלא נשותיהם. ועוד, שמא דרשה זו נאמרה לאביי ולא לרבא, וכפרוש הריטב"א (שם ד"ה רבא אמר) שרבא חולק על אביי וסובר "דלגבי הא (מה דירה איש ואשתו אף סוכה) ליכא למדרש תשבו כעין תדורו, ולא אתא קרא לכולי האי" עיי"ש.
ולמרות שיש לדחות ראיות אלו, מ"מ נראה שהרמ"א לא דחאן, שהרי סיים בד"מ "ואף שיש לדחות, מ"מ מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא". א"כ משמע שהוא סיים ש"סברא גדולה" ראיות אלו. וכן מוכח בהגהותיו לשו"ע ששם לא הסתפק, אלא כתב בהחלטיות וז"ל "ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקים במצוות, יש אומרים משום צינה דיש צער לישון במקומות הקרים, ולי נראה, משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישון עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור. וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת". הא קמן, שרק את דברי המרדכי דחה כי בהרבה מדינות לא קר כ"כ, ואפשר לישון עם כרים וכסתות, אך את הלימוד של "תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו" כתב במפורש שאם אין לו סוכה מיוחדת לו ולאשתו פטור. ואף שהוסיף שטוב להחמיר, לא כתב שטוב להחמיר ולישן לבדו בסוכה, אלא רק אם יכול להחמיר ולישן עם אשתו בסוכה וכנ"ל.
ועדיין צ"ע בדבריו שהרי פתח בדבריו "ומה שנוהגים להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקים במצוות". ויש לדון בדבריו, מה המדקדקין במצוות היו עושים, האם היו ישנים בסוכה ללא נשותיהן, או דלמא היו ישנים עם נשותיהם כהמהרי"ל, וצ"ע.
♦

ה. דעת הגר"א

והגר"א בהגהותיו לשו"ע (סי' תרל"ט) כתב נגד הד"מ, וכתב שלמסקנת הגמ' אדם חייב בשינה בסוכה אף אם אשתו לא עמו, וכתב שזו דעת רש"י ותוס'. שהסד"א הייתה "שהואיל וכהנים בני עבודה נינהו ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הכלל" (רש"י שם) קמ"ל "דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו (כי לא יכולים להיות עם נשותיהן) היכי דאפשר להו (להיות בסוכה גם בלא נשותיהן) מחייבי, ובעידן עבודה פטירי, שלא בעידן עבודה מיחייבי" (רש"י שם) בסוכה אף בלא נשותיהם. וה"ה לכל אחד מישראל שחייב אף בלא אשתו לישן בסוכה. וכנראה סבור הגר"א שדין "כעין תדורו" יכול להתקיים בדברים אחרים, כגון שיעלו לסוכה את כליהם ומצעותיהם, כדרך שהם דרים בביתם.
והמשך הגמ': "נהי דפטירי בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה" הוא עניין אחר, שאף שכהנים חייבים בסוכה, מ"מ בשעת עבודה פטורים, כמו הולכים דרכים. וסיים הגר"א וכן עיקר.

ו. דעת המ"ב

והמ"ב (שם ס"ק י"ח) הביא את דעת הגר"א שחולק על הרמ"א והוסיף "וגם במג"א מסיק דמשום זה (תשבו כעין תדורו איש ואשתו. י.ו.) לא מיפטר ולימד זכות אחר על העולם משום דהוי ליה מצטער כשאין יכול לישון שם עם אשתו". וקשה, שהרי טעם זה הביא הד"מ דמפורש "לפעמים הוי מצטער ולא מקרי כעין תדורו", א"כ זו כוונתו של הרמ"א, שאע"פ שלא האריך בהגהותיו על השו"ע פשיטא שכוונתו למה שכתב בד"מ.
ועוד צ"ע, דהמ"ב הוסיף "והנה לפי טעם זה (של מצטער לישון בלא אשתו י.ו.) אם אין מצטער, כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו, אין לו לפטור עצמו מן השינה". וזה ודאי בניגוד לדברי הרמ"א, שהרי הרמ"א הביא בד"מ את טעם המצטער. וכתב שצער זה קיים גם כשאשתו נדה וכמו שדרשו בגמ' בערובין (דף ס"ג ע"ב) על הפסוק "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" (מיכה ב' ט'), זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפי' אשתו נדה. א"כ הוי עונג לאיש לישן עם אשתו בחדר אחד, וא"כ אם יעזבנה לסוכה הוי ליה צער. וצ"ע בדברי המ"ב כיצד התעלם מדברי הד"מ.
♦

ז.מדוע סוכה בלא אשתו אינה פסולה

והט"ז (שם ס"ק ט') הקשה דלפי הרמ"א אם אינו יכול לישן בסוכה עם אשתו א"כ גם באכילה לא יצא יד"ח, כיון שאין לו סוכה מיוחדת לדירת שינה עם אשתו, כמ"ש המרדכי (הובא בב"י סי' תר"מ ד"ה כתב המרדכי) דאם עשה סוכה במקום המצטער בשינה אף ידי אכילה לא יצא.
והמג"א (שם ס"ק ח') תרץ דהסוכה כשרה לאכילה כי אדם יוכל לישן שם לבדו ולכן הוי דירה, אך הוא פטור ממנו משום מצטער.
♦

ח. האם לדעת הרמ"א מותר לאדם לישון בסוכה בלא אשתו?

ודברי הרמ"א צריכים עיון. דהרי אם אדם לא יכול לישון עם אשתו בסוכה, כי אין לו סוכה מיוחדת לו ולאשתו, ולכן פטר אותו הרמ"א משינה מסוכה מדין מצטער. א"כ האם יהיה מותר לו להחמיר ולישן בסוכה לבדו? והרי הרמ"א כתב (סי' תרל"ט ס"ז) בשם הגהות מימוניות "וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל שכר ואינו אלא הדיוטות". וכתב המ"ב (שם ס"ק מ"ד) כגון במצטער,^[5] א"כ אם שינה בלא אשתו מיקרי מצטער כדברי הרמ"א, א"כ יהיה אסור לו לישן לבדו בסוכה, וכיצד כתב הרמ"א (שם סעיף ב') "ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקים במצוות", והרי אין זה דקדוק במצוות אלא מעשה הדיוטות? אא"כ נאמר שהרמ"א התכוון למדקדקים הישנים עם נשותיהם, כפי שכתב בסוף דבריו "וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו", אך תימה שלא כתב זאת במפורש. וצ"ע.
ואולי ניתן ליישב ולומר דדין מצטער בכה"ג הוי דין סובייקטיבי. ואינם שווים בכל בני האדם, ואם אדם זה כ"כ חביבה עליו מצוות השינה בסוכה ואף גורמת לו שמחה. ואשתו, הרואה את שמחת בעלה, מוחלת לו ומסכימה שיישן בסוכה, א"כ בכה"ג לאדם זה אין הסוכה כדין מצטער, ולכן יכול לישן בסוכה אף בלא אשתו, ושמא לזה נתכוון הרמ"א "שאין ישנים בסוכה רק המדקדקים במצוות".
ועוד יש ליישב, שמא המדקדקים סבירא להו שמסקנת הגמ' בערכין היא כהחק נתן, דאיש ואשתו זה רק למצווה אך לא לעיכובא ולחיוב. וכ"כ בשיעורי הגרמ"ד על ערכין (שם ד"ה קמ"ל נהי), שכך משמע מפשטות לשון רש"י ותוס' שלמסקנה חייבים בסוכה אף שאין זה כעין תדורו. ולפי הבנה זו אף אם הוא לא יכול להיות בסוכה עם אשתו, אפ"ה הוא חייב לישן בסוכה. והרמ"א בעצמו הסתפק בהבנת מסקנת הגמ', וכדברינו לעיל המדקדקים סבירא להו כדעה זו, וכדעת הגר"א שהבאנו לעיל. ובפרט אם האדם יבקש מאשתו שתמחל לו והוא לא יהיה מצטער, וכפי שכתבנו לעיל. א"כ ממ"נ יצא ידי חובת שניהם, וע"כ דקדק ולן בסוכה.
♦

ט.החידוש בדברי הרמ"א

ונראה שבדברי הרמ"א יש גם חומרא, ובפרט בא"י בזה"ז במקומות רבים, שהרי אם הוא פוטר ממצוות השינה בסוכה "משום דמצוות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה", א"כ זה מיירי רק בכה"ג, וכדבריו "ובמקום שלא יוכל לישון עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור". אך כל זה מיירי רק בגלות, כשלא הייתה אפשרות לעשות סוכות בצמוד לבתיהם מפחד הגויים ועוד. וכן למי שדר בעיר בבתי קומות ויש לו סוכה אחת בקושי לו ולבניו, והוא לא יכול לישון עם אשתו בסוכה כי גם בניו הגדולים צריכים לישן בסוכה. וא"כ בכה"ג מיקרי "מקום שלא יוכל לישן עם אשתו". וכ"ש שאשתו לא תסכים לישון בסוכה העומדת ברה"ר מפאת צניעות. אך לפי דבריו, אדם הגר בישוב או מושב או כפר, בבית צמוד קרקע, עם חצר פרטית, ויש לו מקום לבנות ב' סוכות, סוכה אחת לאכילה לו ולמשפחתו ולשינה לבניו, וסוכה שניה מיוחדת לשינה לו ולאשתו, א"כ הוא חייב בכה"ג, לבנות סוכה מיוחדת לו ולאשתו. ואין זה הידור, אלא גדר במצוות סוכה של תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו. ואם הוא לא עשה כן לא יכול להיפטר מטעם דין מצטער, שהרי השו"ע פסק (סי' תר"מ ס"ד) "מצטער פטור מן הסוכה... איזהו מצטער זה שאינו יכול לישון בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם או מפני הריח. ודווקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחילה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני". ואם יש ביכולתו לבנות סוכה מיוחדת לו ולאשתו לצורך לינה, ולא עשה כן, א"כ לא יכול להיפטר בטענת מצטער.
ובכה"ג אדם שיכול לבנות סוכה המיוחדת לו ולאשתו, א"כ הוא חייב לעשות סוכה המיוחדת, מדין תשבו כעין תדורו, וכפי שכתב השל"ה בשם רבו שהאדם שדר בביתו יש לו חדר מיוחד שהולך לשכב עם אשתו, א"כ ה"ה הכא שצריך לבנות סוכה במיוחדת לשינה לו ולאשתו. וכמו כן זוג שאין ילדים בביתם ויש להם סוכה צנועה הסמוכה לביתם, בכה"ג יהיה חייב לישן עם אשתו בסוכה. (ואין סוכת האכילה נפסלת אם הוא לא יכול לישון עם אשתו. כפסק הרמ"א (שם) שהרי ראויה היא לשינה לבניו או לאדם יחיד וכפי שבארנו לעיל).
ולכאורה מה שכתב הרמ"א בסוף דבריו (שם סי' תרל"ט ס"ב) "וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת", ומדוע כתב רק בלשון "טוב להחמיר" והרי זה מעיקר הדין ולא רק חומרא?
ונראה לתרץ או שמיירי בגלות שלא היו יכולים לעשות סוכה בסמוך לביתם, ולבנותה במקום רחוק וללשון שם הוי טירחא. וע"כ זו רק חומרא ולא מעיקר הדין.
או שמא הלכה כהגר"א שדין איש ואשתו אינו מעכב, וחייב בסוכה אף אם אינו יכול להיות עם אשתו, או שהלכה כהחק נתן שהדין כעין תדורו איש ואשתו זה רק למצווה אך לא לחובה ועיכובא. ולכן ללון עם אשתו בסוכה, אינו חובה אלא חומרא.
וכל מה שהכריע הרמ"א שאם אין לו סוכה מיוחדת לאשתו פטור זה רק לסנגר על מנהג העולם, כפי שפתח דבריו "ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצוות", כלומר להגן על מנהג העולם שנהגו להקל בשינה. אך לרמ"א עצמו לא ברירא ליה מילתא, וכלשונו המסופקת בדרכי משה.
מ"מ אלו שהקלו בשינה כשלא היו להם תנאים לבנות סוכה המיוחדת לו ולאשתו, אם השתנו התנאים, כגון שהוא עבר לבית צמוד קרקע ויש לו חצר פרטית ובאפשרותו לבנות שתי סוכות אחת לו ולמשפחתו לאכילה ואחת לו ולאשתו ללינה. אם בעבר הוא הסתמך על הרמ"א ופטר עצמו מדין מצטער, כעת הוא יהיה חייב לבנות סוכה לו ולאשתו וללון איתה בסוכה, דא"א לזכות שטרא לבי תרי.
ובכה"ג אם הוא לא יבנה סוכה מיוחדת לו ולאשתו ללון בה, ויש ביכולתו לעשות כן, הרי הוא מבטל מצוות עשה.
ואף מי שלא הקל, ונהג ללון בסוכה לבדו, כהגר"א והחק נתן ועוד, מ"מ כשיש ביכולתו לבנות סוכה מיוחדת לו ולאשתו, הרי זו מצווה (אף אם אינו חובה) וזהו חלק מהגדרת המצווה של תשבו כעין תדורו, ואינו רק כהידור אלא כחלק נכון של קיום המצווה כדין. וע"כ נראה שצריך להשתדל בבניית סוכה זו אף יותר מהידור בד' מינים, דהתם זהו רק מצד הידור, מצד "זה אלי ואנוהו", ואילו הכא זהו חלק מהגדרת הדין ולא רק הידור.
♦

י.מעשה רב

ושמא ישאל השואל מניין לך חידוש זה, ופוק חזי מאי רבנן קשישאי עבדי ליה, ולא מצינו בגדולי ישראל שהיו עושים סוכות מיוחדות ללינה להם ונשיהם?
אך נראה לומר שאין זו הוכחה, דרובא דרובא דגדולי ישראל היו גרים בערים, ואף בארצנו הם גרים בערים בבתי קומות, ובקושי יש מקום לסוכה בביתו במרפסתו וכדו', ואין ביכולתו לבנות סוכה מיוחדת נוספת לו ולאשתו. ולבנות ברחוב לא שייך מפאת הצניעות. וע"כ לא נהגו כהמהרי"ל. אך אין דנים אפשר משאי אפשר. ומי שגר בכפרים בבית צמוד קרקע וביכולתו לבנות סוכה המיוחדת לשינה לו ולאשתו צריך לעשות זאת, כחלק מהגדרת מצוות סוכה של תשבו כעין תדורו.
♦

יא. מסקנה

הדר עם אשתו לבדם ויש מקום בסוכה לו ולאשתו, וכן הדר בכפרים ויש ביכולתו לבנות סוכה צנועה לו ולאשתו. אם הוא רוצה לצאת ידי כל הדיעות במצוות שינה בסוכה, הרי שהוא חייב לבנות סוכה מיוחדת ללינה לו ולאשתו. כנלענ"ד^[6].
♦ ♦ ♦