"מצינו סיכוך שהוא כקירוי" - בדין שימוש בפרגולה כסכך
משמעות דירת עראי בחז"ל * סוכה קבועה בחז"ל * תקרה שאין עליה מעזיבה * סוכה ישנה * סוכת גנב"ך * חצר שהיא מוקפת אכסדרה * מצינו סיכוך שהוא כקירוי (ירושלמי) * שיטת התוספות * אחרונים * משמעות הסרת מסמרים * סיכום
בירחון האוצר דאשתקד (גליון מ"ה) פורסם מאמרו החשוב של הרב ינון בר כוכבא בנושא "דין סיכוך בפרגולה הצפופה" ובוא הוא דן בצדדים שונים של דין שימוש בפרגולה שצילתה מרובה מחמתה כסכך לסוכה.אחד מהספקות שהוא מעלה הוא "האם בסכך שהוא עיקר הסוכה, ישנו דין שיהיה "דירת עראי", דהיינו שלא יהיה מחובר בחוזקה במסמרים וברגים וכדו', או דלמא גם במחובר בצורת קבע במסמרים שפיר דמי?"
הרב מראה מסוגיית "תקרה שאין עליה מעזיבה" שלא עולה כל חשש בגמרא ובמפרשים לפסול מצד הקביעות של הנסרים, ומדברי בעלי התוספות מובן שרק מצד מניעת חדירת גשמים לסוכה תיתכן בעיה עם חיבור במסמרים (תוספות סוכה ב., תוספות רבנו פרץ ושו"ת רבנו תם).
לעומת זאת מובא באגודה: "כי עביד לה דירת קבע שפיר דמי פירשו התוספות דסבר בעי עראי שלא יכסה בנסרים נטועים במסמרים" (תחילת פ"א). ומספר פוסקים הביאו את דבריו (מג"א, שער הציון והאליהו רבא). הרב ינון בר כוכבא מקשה ממספר מקומות בדברי אותם פוסקים על ההבנה הפשוטה שהחיבור במסמרים כשלעצמו פוסל, ומפרש שהחיבור במסמרים פוסל לדבריהם רק כאשר הוא גורם להגנה מגשמים.
סברה זו עלתה גם בדברי הרב רפאל סדין (פני השולחן או"ח תרל"א ד' ד') הרב אליהו וייספיש (ספר הסוכה השלם, מילואים לפרק ט', ד') והרב דניאל הרשקוביץ (תחומין י"ט).
מאמר זה מבקש להמשיך בדרך זו ולדון במשמעות דירת העראי, דברי המג"א ודברי ערוך השולחן בנושא.
♦
משמעות דירת עראי בחז"ל
ראשית ראוי לברר מהי דירת עראי? המילה "דירה" יכולה לסבול בימינו שתי משמעויות: א. מבנה - שם עצם ב. מגורים - פועל. להלן נראה שבלשון חז"ל, בשונה מהשימוש השגור בימינו, הכוונה היא תמיד לאפשרות של מגורים, מלבד אשר במקור יחידי בדעת רבא.הגמרא (סוכה כ"ז.) מסבירה את דעתו של רבי אליעזר שמחייב לאכול 14 סעודות בסוכה:
מ"ט דר' אליעזר? תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי.
ובמקום נוסף הגמרא (ערכין ג': וכן סוכה כ"ח:) לומדת שמצוות תשבו כעין תדורו בסוכה מתקיימת באופן של מגורי איש ואישתו: "תשבו שבעת ימים – כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו". מדוגמאות אלו מובן שהמילה דירה משמשת כפועל – מגורים. ניתן לראות לכך דוגמאות נוספות (למשל סוכה י' ב'), וגם ללא ההקשר של סוכות (יומא י"א ב'). במסכת יומא (י' ב') ניתן לראות את היחס בין דירה ובית: "ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה בה בית דירה לכהן גדול". הביטוי "בית דירה" מקביל לבית מגורים – בית הוא המבנה ודירה היא צורת השימוש.
נראה שהציווי בסוכות הוא להתגורר בסוכה, שהיא מבנה המשמש למגורי עראי במהלך השנה (היעוד של הסוכה הוא לצל)[2], באופן של קבע: "ת"ר: תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה." (סוכה כ"ח ב'). ומסיבה זו מצינו שסוכת היוצרים הפנימית המשמשת למגורי קבע פסולה (סוכה ח' ב').
המקור היחידי שמתייחס במפורש לדירת עראי ביחס לחוזק המבנה הוא בסוגית הפתיחה למסכת סוכה, כאשר הגמרא מביאה שלושה הסברים לפסול סוכה הגבוה מעשרים אמה, ואחת מהדעות היא דעת רבא:
ורבא אמר מהכא: "בסוכות תשבו שבעת ימים" אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע.
על כך מקשה אביי:
א"ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה?
ורבא משיב:
א"ל הכי קאמינא לך עד כ' אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק למעלה מכ' אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק.
יוצא שלמרות שהלימוד של רבא נובע מכך שיש דרישה למבנה עראי עבור הסוכה, בפועל ניתן לבנות את הסוכה גם ממחיצות ברזל, והלימוד נצרך רק לצורך הגדרת הגובה המירבי לסוכה. כדברי רש"י: "עד עשרים אמה - שפיר דמי דודאי יש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי[3]". וכן כתבו גם התוספות והר"ן.
♦
סוכה קבועה בחז"ל
תקרה שאין עליה מעזיבה
בסוגיה "תקרה שאין עליה מעזיבה" המשנה דנה במקרה של מבנה קבוע המשמש למגורים במשך השנה וכעת מעוניינים להכשיר אותו כסוכה. בגמרא מובאים שני טעמים לצורך בתיקון התקרה. הראשון הוא משום "תעשה ולא מן העשוי". כלומר, אין בעיה מצד המבנה עצמו אלא מצד הכוונה שלשמה הוא נבנה. השני הוא משום גזרת תקרה מדרבנן. ואכן מסוגיה זאת כתב תרומת הדשן להתיר שימוש ב"קורות הבתים המחוברים במסמרים לכותלי הבית" לצורך סכך (א' שאלה פ"ט):שאלה: הא דילפינן פ"ק דסוכה מקרא מחובר פסול לסכך אי הוה תלוש ולבסוף חברו כגון קורות הבתים המחוברים במסמרים לכותלי הבית פסולין נמי או לאו? תשובה יראה דכשר הוא וכן מוכיחות ההלכות פ"ק דסוכה גבי מפקפק או נוטל אחת בנתיים דלא פסול מחובר כה"ג.
והביאו דבריו להלכה הבית יוסף והב"ח בסימן תרכ"ו, המג"א (או"ח תרכ"ט י"א) שו"ע הרב (או"ח תרכ"ו), המשנה ברורה (תרכ"ט ל"ו), הפרי מגדים (או"ח תרכז ב') וערוך השולחן (או"ח תרכ"ט כ"ה). וכן פסקו גם הלבוש (תרכ"ט ח') הקורבן נתנאל (כ"ט ב') הבכורי יעקב (תרכ"ט כ"ד) והחיי אדם (שבת ומועדים, קמ"ו).
בצורה דומה הב"ח (או"ח, תרכ"ט ז') מתייחס מהסוגיה לדין מעמיד בדבר המקבל טומאה: "וכן הא דתקרה שאין עליה מעזיבה דאיירי בשהמסמרות קבועין בהן ואינו פסול אלא משום גזירת תקרה או משום תעשה ולא מן העשוי כדאיתא בגמרא ולא פסלו ליה מטעם המסמרות איירי נמי בכה"ג שאין המסמרות מעמידין וכו' אבל בדבר המעמיד דבלא הוא היה הסכך נופל פוסל הסוכה אם המעמיד מקבל טומאה".
כמו כן מצינו שבמקרה של נטילת אחת מבינתיים (הפתרון השני במשנה) הפוסקים התייחסו לכל הסכך ככשר. זאת, למרות שכחצי מהנסרים נשארים מקובעים במסמרים במצבם ההתחלתי[4] (טור ושו"ע או"ח תרל"א ט'): "שֶׁיִּטֹּל מִבֵּין שְׁנֵי נְסָרִים אֶחָד וְיִתֵּן סְכָךְ כָּשֵׁר בִּמְקוֹמוֹ וְכֻלָּהּ כְּשֵׁרָה". וכתב על כך הביאור הלכה (תרל"א ט'): "ופה א"צ להעדיף סכך הכשר על הפסול כמו בסעיף הקודם דגם הסכך הפסול נתכשר ע"י המעשה שנטל אחת מבינתיים". וכן כתבו הב"ח (שם סעיף ט"ז) החיי אדם (קמ"ו, כ"ז) ומחצית השקל (תרכ"ו).
♦
חצר שהיא מוקפת אכסדרה
איתא בסוכה י"ז א':בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה.
גמ׳. כל הני למה לי? צריכא […] אי אשמעינן הני תרתי משום דסככן סכך כשר.
הגמרא מסבירה שבשני המקרים הראשונים במשנה, בית שנפחת וחצר מוקפת אכסדרה, הסכך כשר כשלעצמו. את הסיבה שלא ניתן לצרפו לסכך הסוכה מסביר רש"י: "סכך כשר הוא - כלומר ממין סכך כשר הוא ופסולו משום תעשה ולא מן העשוי". כלומר על אף שמדובר במבנה קבוע האכסדרה יכולה לשמש כסכך כשר.
מדוע האכסדרה פסולה משום תולמ"ה, הרי היא נעשתה לשם צל (כפי הקריטריון בסוכת גנב"ך), ולשיטת בית הלל לא בעינן סוכה לשם חג? אין לומר שזה מפני שהסכך הונח לפני הדפנות (כשיטת הרמ"א, או"ח תרל"ה) מפני שבמקרה של "סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין" (סוכה י"ח א') יש לאכסדרה שלוש דפנות (לשיטת רש"י) אך עדיין רק הסכך הפנימי כשר.
נראה שאכסדרה היא אלמנט אדריכלי שמשמש לקירוי מדרכות ומעברים[5]. והיא לא מיועדת למגורים, אפילו לא ארעיים, אלא זהו מקום הילוך ברשות הרבים, ומטעם זה יש בה פסול של תולמ"ה[6]. יתכן שזו גם משמעות דברי רב חסדא: "מאי כהלכתה? אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכה". הדיוק "צל סוכה", ולא סתם צל, אפשר שמלמד שהצל צריך להיות צל לצורך מגורים כלשהם תחתיו. חיזוק להסבר זה ניתן למצוא מדין הנחת עירוב חצרות באכסדרה (משנה, עירובין ח' ד'): "הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו". וכן כתב הטור (או"ח סימן ש"ע): "הדר בבית שער אכסדרה ומרפסת שבחצר, אינו אוסר על בני החצר, שאינן חשובין דירה". מקור נוסף ביחס למעמדה של האכסדרה הוא במסכת מעשרות. המשנה (ג, ה) שואלת "איזו היא חצר שהיא חייבת במעשרות?" ולאחר דיון שכולל את האפשרויות "רבי נחמיה אומר, כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה, חייבת. רבי יוסי אומר, כל שנכנס לה ואין אומרין לו מה אתה מבקש, פטורה" המשנה מוסיפה: "וכן בית שער, אכסדרה, ומרפסת - הרי אלו כחצר: אם חייבת, חייבין; ואם פטורה, פטורין"[7]. כלומר האכסדרה לא בהכרח משמשת כמקום פרטי. ביטוי נוסף לתפקיד האכסדרה נימצא בירושלמי, המשווה בין מבוי לאכסדרה (עירובין, ג' א'): "מבוי נעשה לתשמיש בתים, אכסדרה לא נעשית אלא לתשמיש אויר".
אם כן מה יהיה דינה של הפרגולה, האם ניתן לדמותה לאכסדרה או שהיא נכללת בדין סוכה ישנה? בשעת בניית הפרגולה בדרך כלל קיים טפח אחד של דפנות סמוכים לסכך הנובעים מהקורות שעליהם הסכך נסמך (עכ"פ לשיטת הרמ"א תנאי זה נדרש כדי להתיר את הנחת הסכך לפני הדפנות). במקרה שהפרגולה נבנית על דעת כך שהיא תשמש גם כסוכה בחג הרי ממילא היא נבנית גם לצורך צל סוכה, וניתן ללמוד מדין החוטט בגדיש שעשיה לשם סוכה נקבעת לפי הכונה גם כשהמבנה בפועל לא מאפשר מגורים כלשהם[8]: "לְפִיכָךְ אִם עָשָׂה בִּתְחִלָּה כְּשֶׁנָּתַן שָׁם הַגָּדִישׁ חֲלַל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה לְשֵׁם סֻכָּה, וְחָטַט בָּהּ אַחַר כָּךְ וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה, כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית סְכָךְ שֶׁלָּהּ לְצֵל... [הַגָּה: וְאֵין לַעֲשׂוֹת הַסְּכָךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַדְּפָנוֹת; וְאִם עָשָׂה טֶפַח סָמוּךְ לַסְּכָךְ, מֻתָּר לְסַכֵּךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁאָר הַדְּפָנוֹת, כְּמוֹ בְּחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ]"[9] (טור שו"ע או"ח תרל"ה).
במידה שהפרגולה לא נבנתה מתוך מחשבה שהיא תשמש כסוכה בחג, ניתן להסתפק האם ניתן לדמות אותה לאכסדרה או לסוכה. פרגולה פרטית (להבדיל מציבורית) בנויה ברשות היחיד ומיועדת לאכילה ושהייה, מצד שני היא לא נבנית ללא דפנות ולא לצורך שינה. בסוגית "הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת" (עירובין ע"ב ב') מצינו דיון בגדרים דומים ביחס להגדרת מבנים אלו כבית דירה (ביחס לעירובי חצרות) ורבו הדעות בסוגיה[10].
♦
מצינו סיכוך שהוא כקירוי (ירושלמי)
בסוגית הפתיחה למסכת הירושלמי מחפש הבדלים בין סוכה למבוי ובין סוכה לבית, אחת מהטענות היא:אלא בית מקורה ואין סוכה מקורה. מצינו סיכוך שהוא כקירוי! דתנינן תמן: 'הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה'.
כלומר הטיעון ש'אין סוכה מקורה' נדחה מדברי המשנה "הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה". הרידב"ז מסביר שמהמשנה לומדים שהסיכוך צריך לכסות את כל הסוכה, כלומר קירוי משמעותו כיסוי כל המבנה. קורבן העדה, הגר"ח קנייבסקי והרב יהושוע בוך טוענים שהירושלמי הביא את תחילת המשנה אך כוונתו לסופה (וכך היא דרך הירושלמי), והראיה נובעת מדין "בית שנפחת וסיכך על גביו" ממנו לומדים שבמידה שהמרחק של קצה התקרה מהדפנות הוא פחות מד' אמות, תקרת הבית יכולה לשמש כסכך כשר.
נראה שהסוגייה בירושלמי מנסה למנות את כל ההבדלים האפשריים בין סוכה לבית ומבוי(5 ביחס למבוי ו2 לבית) והיא מונה גם הבדלים אשר אין להם מקור תנאי ישיר. למרות האמור כלל לא עולה אפשרות שנסרים מקובעים יהיו פסולים לסכך ומסקנת הדיון היא "מצינו סיכוך שהוא כקירוי".
♦
שיטת הפוסקים
מגן אברהם
בדברי המג"א דן כבר הרב ינון בר כוכבא ונוסיף לדבריו טיעונים נוספים:ביחס לדין הלן תחת נקליטי המיטה כותב המג"א (תרכ"ז ג'): "אינם גבוהים י. משום דקביעי טפי מכילה..., באגודה ריש סוכה כ' בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע עכ"ל"[11]. אך יש להקשות מדברי המג"א במספר מקורות:
א. בסימן תרכ"ו המג"א טוען שנסרים לא מצטרפין מדין לבוד להיחשב כנסר הרחב מארבעה טפחים. והוכחתו היא מדין תקרה שאין עליה מעזיבה : "וכ"מ [...] דכשנוטל א׳ מבנתים אף על פי ששאר הנסרים קבועים אין מצטרפין, ואי לאו תולמ"ה לא הוי צריך להסיר המסמרים כלל א"כ ש"מ דאין מצטרפין". ובאר בעל ספר מחצית השקל (תרכ"ו ד׳) (וכן בדרישה סי' תרכו ב') : "ואי לאו תולמ"ה: זה ראיה אחרת. דמשמע אם מניחו תחלה לשם סכה וקבעו במסמירי', דליכא משום תולמ"ה, כשר".
ב. המג"א בחר להביא את דברי האגודה בסימן העוסק בדין קינופות ולא בסכך הסוכהיא. לענ"ד מטרת דברי המג"א היא להסביר מדוע קינופות המיטה המחוברים היטב הופכים את האוהל לאהל קבע ולכן אסור לישן תחתם. זאת, בהקבלה לכך שלשיטת האגודה קביעת מסמרים בנסרי הסכך הופכת אותם לקבע. שהרי כל ההבדל בין קינופות לבין כילה הוא החוזק של חיבור העמודים. לפי הסבר זה יתכן שהמג"א ציטט את דברי האגודה לצורך הסבר דין קינופות אך דעתו היא כפי שכתב בסימן תרכ"ו: "ואי לאו תולמה"ע לא הוי צריך להסיר המסמרים כלל".[12]
ונראה שאף הפרי מגדים פרש כך את דעת המג"א[13].
♦
ערוך השולחן
ערוך השולחן (תרכט, לב) פוסק אף הוא כדברי האגודה בהקשר של המנהג לא לסכך אף בנסרים ברוחב פחות מארבעה טפחים:אמנם במקום שאי אפשר, שאין להשיג במה לסכך – בהכרח לסכך בנסרים פחות מרוחב ארבע. אך לא יקבע אותם במסמורות, דבכי האי גוונא בית גמור הוא ופסול מן התורה. (עיין מגן אברהם סעיף קטן כב, ואליהו רבה סעיף קטן טו בשם אגודה, שפסק כמו שכתבתי).
על הבנת דברי ערוך השולחן כפשוטם יש מספר קשיים מדבריו במקומות אחרים:
א. סימן תר"ל: "ויש מי שחושש לבלי להעמיד בדבר המקבל טומאה, ולכן נמנעים מלקבוע מסמורות בסכך הסוכה, ונכון הוא. ומכל מקום בדיעבד אין זה פסול, מפני דרוב רבותינו לא חשו לטעם מעמיד בדבר המקבל טומאה. וכן הוא בירושלמי".
כלומר החשש בקיבוע במסמרים הוא מדרבנן (מצד מעמיד בדבר המקבל טומאה) ובדיעבד כשרה.
ב. (תרל"א י"ד) "ואמרו שם במשנה וגמרא (טו ב) דבית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה... ועכשיו רוצה להכשירן לשם סוכה... התירו חכמים באחד משני דרכים, והיינו: או שיסיר מהם כל המסמרים, ויגביה כל נסר ונסר, ויניחן לשם מצות סוכה. או שיטול נסר אחד מבין נסרים אלו, והיינו נסר מבין שני נסרים בכל הסוכה, ויתן סכך כשר במקומה, ותהיה כולה כשרה מהטעם שיתבאר... וכן אם נוטל אחת מבין שתים, ומסכך שם בסכך כשר – פשיטא שהיא עשייה חדשה. וכיון דעביד מעשה בכל נסר שבין שני נסרים – הוה כאלו עשה מעשה בכל המשך הסוכה (ב"ח). וזהו לשיטת הרא"ש, והטור, והשולחן ערוך סעיף ט".
ערוך השולחן מדבר על תקרה שהנסרים שלה מחוברים במסמרים, וכאשר הוא בא להכשירה מצד תולמ"ה באמצעות נטילת נסר אחד מבין שניים, שמעשה זה מכשיר גם את שאר הנסרים שנשארים מחוברים במסמרים[14] והם משמשים כחלק מסכך כשר.
ג. ערוך השולחן פוסק להלכה את דברי תרומת הדשן: "ותלוש ולבסוף חיברו – כשר לסכך (בית יוסף וב"ח, סוף סימן תרכו בשם תרומת הדשן)" (תרכ"ט).
ד. בדין סכך המגן מן הגשמים (סימן תרל"א) ערוך השולחן טוען שהרא"ש חולק על ר"ת ומתיר, את שיטת ר"ת הוא מסביר לפי הנימוקים של התוס' בתחילת המסכת: "וכתב הטור שרבנו תם פסק שאם אין המטר יכול לירד לתוכה – פסולה. והרא"ש לא הביא זה, עיין שם. וטעמו של רבנו תם הוא מדאמרינן ריש תענית שהגשמים סימן קללה בחג. וכן אמרו שיוצא מסוכה בירידת גשמים. ואם מותר לסכך באופן שלא ירדו גשמים – אין זה סימן קללה, ולא יוצא מן הסוכה".
לאחר מכן הוא מסביר מדוע הרא"ש לא מקבל את דברי ר"ת: "וטעמו של הרא"ש נראה לי דהא תנן: מסככין בנסרים הפחותים מארבעה טפחים. ופשיטא כשנסכך בהם לא ירדו הגשמים! ואין לומר שירחיק משהו נסר מנסר, מנלן לומר כן? אלא וודאי דרובי הסככים הם מדברים שהגשמים יורדים דרך הסכך, וכדכתיב בנחמיה: "צאו ההר והביאו עלי זית" וגו', וכסככים שלנו. ועל כאלו שנינו דהוא סימן קללה, ויוצא מן הסוכה. אבל אם אחד מסכך בדבר הכשר לסיכוך, ואין הגשמים יורדים – כשרה".
נמצאנו למדים שפשיטא לערוך השולחן שסיכוך בנסרים משמעותו היא סיכוך באופן שהנסרים צמודים זה לזה ושסיכוך זה הוא אטום לגשמים! בנוסף, ערוך השולחן דוחה את סברת ר"ת שהיא גם סברת התוספות בריש סוכה שעליהם מבוססים דברי האגודה שעליו הוא נסמך בפסקו.
לאור כל זאת פשוט שדברי ערוך השולחן על קיבוע נסרים במסמרים מתייחסים לסיכוך בנסרים ללא מרווח ביניהם באופן שמגן מן הגשמים, ולכן כאשר גם מקבעים את הנסרים במסמרים "בכי האי גוונא בית גמור הוא" (לא נאמר "כמין בית הוא" אלא שזה ממש בית, ודחוק לומר כך במידה שהסכך לא היה מגן מן הגשמים).
♦
אחרונים
בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח שס"ו) נשאל על "על מה שמשמע מדברי המג"א וכן הביא הב"י שמותר לקבוע הסכך במסמרים והק' מתוס' פ"ק דסוכה דכתבו דבסכך בעינן עראי ממש" (כלומר פשוט לשואל ולנשאל שהמג"א מתיר לקבוע במסמרים!) והשיב: "רק כונת התוס' היכא דהוי תרתי דמטר א"י לירד גם הוי קבוע במסמרים זה הוי קבע".האבני נזר (סימן תע"ב י"ט) מסיק מדברי התוספות בריש סוכה שסכך המגן מהגשמים פסול ומזהה שיטה זו עם דברי הלבוש (תרל"א) שכאמור התיר קיבוע במסמרים. בנוסף נשאל (סימן תע"ד) על "סוכות העומדים משנה לשנה איך יהיו כשרים דבשעה שמניח סכך מקנים הנארגים דעתו שישאר אחר החג לדירה ודומה לעושה הסוכה לצל ולדירה דפסולה." והשיב: "התינח שהם גרים בסוכה כמו שהיא עכשיו. אך שמעתי שזה אינו כי הנשארים כמו שהם עכשיו אין דרים בהם כל השנה. רק תשמישים קלים עושים שם ודומה לסוכת היוצרים החיצונה".
בדעת שו"ת מהרי"ל החדשות דן הרב דניאל הרשקוביץ (תחומין י"ט) ומראה שהוא לא חשש לקיבוע במסמרים.
בשו"ת שבט הלוי (או"ח סימן צ"ג) דן בשאלת קביעת הנסרים במסמרים, בין השאר באפשרויות השונות בהבנת דברי המג"א, ובסופו של דבר מסכם: "ומכל מקום אין אנו צריכים לזה כי דברי התרומת הדשן סימן פ"ט ברורים בהוראתו להקל אפילו בנסרים, והיינו דתה"ד אזיל לטעמי' שבסי' צ"א להקל במעמיד מקבל טומאה, וגם מצד תלוש ולבסוף חברו אין חשש, ונשאר רק החשש מכח קביעות הסכך, ודעתו להקל גם בזה והיינו כמו שהבינו ב' גאוני עולם הגאון מהרש"ק והגאון בית יצחק שם, וכיוון דתלתא גדולי הפוסקים הב"י והב"ח ומג"א הביאו דברי תרומת הדשן אין להרהר בזה, ואמנם אין ההיתר לדידן במסמרים כיון דחוששים לכתחילה על דין מעמיד במק"ט".
בשו"ת קנה בשם (חלק ב כז) נימצא דיון מקיף ביחס לסוכת אנטוורפן, סוכה שהסכך שלה בנוי באופן עראי אך מגן מהגשמים. הרב דוחה את הטענה שכל הבעיה במניעת גשמים היא משום קבע ולכן במקרה זה הוא יהיה כשר. יסוד סברתו הוא שאין דין של קבע בסכך בפני עצמו: "נלע"ד דכל עיקר טענה זו, לחלק בעצם עשיית הסכך בין אי עביד לה עראי, או דעביד לה קבע, מיסודו הוא מופרך, שהרי לא מצינו בזה שום הגדרה לא בש"ס ולא בפוסקים, שיהיה איזה נפקא מינה לדינא בחזקו ואיכותו ומהותו של הסכך, עד כמה הו"ל עדיין בגדר עראי וכשרה, ואימתי הו"ל קבע, ואין לנו פסולי סכך אלא מה שמבואר בש"ס ופוסקים אי פסולי דאורייתא, אי פסולי דרבנן, אבל בעצם עשיית הסכך לא מצינו בזה שום הגדרה בחזקו ואיכותו ומהותו באיזה אופן הוא נעשה... ואם נעשה באופן הכשר אפילו אי עביד לה בחוזק רב שיחזיק מעמד אפילו ימים רבים לית לן בה".
את שיטת הרב יוסף שלום אלישיב הצגנו בהערה יז כאוסרת על פי הנכתב בספר שבות יצחק. אך בתשובה הנפתחת בהתנצלות: "לא יכולתי לצערי לעמוד על כוונתו גם לאחר שטרח מר לצייר במכתבו את תכנית הסוכה... ולכן אני משיב באופן כללי" (קובץ תשובות חלק ה סימן קיד), הרב כותב: "אם הקנים מדובקים בדבק (כשאין בו פסול של כלי) או קבועים במסמרים, שם מן הדין לדעת רוב הפוסקים הסוכה כשרה, אלא שהחמירו מטעם מעמיד, אבל אם הקנים היו מחזיקים מעמד גם בלא המסמרים, אז לא נפסל על ידי המסמרים. וראיה לזה מהא דתקרה שאין עליה מעזיבה, די במה שיסיר כל המסמרים לשם עשיית סוכה "או שיטול מבין שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה", דמשמע דבאופן השני שארי הנסרים נשארים במקומם קבועים במסמרים, וצריך לומר דמיירי דהנסרים היו מונחים שפיר גם בלא המסמרים, שוב ראיתי בב"ח סימן תרכ"ט שכתב כן". כמו כן, בתשובה ביחס לסוכת אנטוורפן (קובץ תשובות הרב אלישיב א סא) הרב כותב: "בנ"ד דאיכא רווחים טובא ורואים בלילה הרקיע והכוכבים הרי שאין לה שום דמיון לבית דירה." ומתוך כך מתיר סכך המגין מהגשמים, ולענ"ד קל וחומר ביחס לסכך המקובע במסמרים. ואינני יודע מהו היחס הנכון בין המקורות השונים.
שו"ת שבילי דוד (או"ח תרכ"ה ב') - מובן מדבריו שמותר לכתחילה לקבע במסמרים וכל הדיון ביחס לכך שייך רק במידה שהסכך גם מגן מהגשמים. וכן בסימן תרכ"ו ט' ד' הוא מסביר את דברי המג"א בסימן תרכ"ו כמתיר סיכוך במסמרים (ככל הנראה אף כאשר הסכך מגן מגשמים) וכחולק על ר"ת.
♦
משמעות הסרת המסמרים
בסוגית תקרה שאין עליה מעזיבה (סוכה ט"ו.) הרא"ש והרמב"ם ציינו שדרך הפקפוק היא שצריך להסיר המסמרים, ומכאן יש שהסיקו שקביעות הנסרים (במקרה זה ע"י המסמרים) כשלעצמה גורמת לגזרת תקרה (וע"כ יש להסירם).נראה שיש שתי אפשרויות להבין את משמעות הפקפוק: א. לפתור את בעיית תולמ"ה באמצעות הזזה של נסרי התקרה ולאחריה ניתן להחזירם לצורתם ההתחלתית[15]. ב. פקפוק במשמעות החלשת החיבור של הנסרים לצורך ביטול גזרת תקרה, החלה משום דמיון הסכך לתקרה מקובעת.
להסבר הראשון במידה שהמפרשים מציינים שיש להסיר את המסמרים יוסבר שזהו צורך טכני, שהרי הפרשן מבין שהנסרים מחוברים במסמרים כך שאין דרך לפקפק ללא הוצאתם. להבנה זו ניתן לאחר הפקפוק ופתרון בעיית תולמ"ה אף להחזיר את המסמרים למקומם. יתרה מזאת, יתכן אף שהוצאת המסמרים עצמם היא מעשה בגוף הנסרים שמהווה פקפוק הפוטר את בעיית תולמ"ה, כשם שבדין הלט"ש הסרת הרעפים בלבד מתירה אותם לשיטות מסוימות (או"ח תרכ"ו וכן בלבוש). נראה שבדרך הראשונה נוקט הב"ח (או"ח תרל"א ט"ז) שמיישב את ההבדלים בין שיטת רש"י המצריך נענוע בלבד לבין שיטת הרא"ש שמצריך הסרת מסמרים: "ומ"ש הרא"ש ורבי' במפקפק פי' שיסיר כל המסמרים לשם עשיית סוכה דמשמע דבהכי סגי איכא למידק דבפרש"י מבואר דבעי' שיהא סותר ומנענע את כולן לשם סוכה. ואפשר שהם דקדקו לשון רש"י שכתב סותר ומנענע דכוונתו לצדדין אם היו שם מסמרין סגי בסותר דהיינו שמסיר כל המסמרים ודיו ואם לא היו שם מסמרין מנענע את כולן. ומאי דנקטו שיסיר כל המסמרים לחוד תפסו ההוה שרגילות הוא שיהו שם מסמרים ואה"נ דאם לא היו שם מסמרים דצריך לנענע את כולן כדפי' רש"י". כלומר, הב"ח מפרש ששיטת הרא"ש השו"ע ורש"י זהות ולהסרת המסמרים יש תפקיד זהה לנענוע הנסרים. יוצא מכך שלשיטת הב"ח הצורך בפקפוק לשיטת הרא"ש לא נובע מהמסמרים, והדגשת עניין המסמרים נובעת משום שכך נהגו בזמנם. נראה שזאת גם דעת כף החיים (או"ח תרל"א, לח, א) והמשנה ברורה (תרל"א, כד) שמנו את כל השיטות השונות של המפרשים בדרך הפקפוק (עם או בלי מסמרים) ביחד, ללא ניסיון לחלק ביניהם.
הקורבן נתנאל מתייחס אף הוא להבדל בין שיטת רש"י לרא"ש: "שמסיר את המסמרים שהיו קבועים בהן. אע"פ שאין מנענע ודלא כפרש"י... ונוכל לומר שס"ל כדעת רש"י אלא דקמ"ל עם היות שהמסמרים רפוים ויוכל לנענע הנסרים. מ"מ לא מהני נענוע בלי הסרת המסמרים". כלומר, את ההבדל בין השיטות הוא מוצא במקרה בו "המסמרים רפוים ויוכל לנענע הנסרים" גם ללא הסרת המסמרים. לשיטת רש"י ניתן לפקפק בצורה זו ולשיטת הרא"ש לא. יש שתי אפשרויות מדוע הרא"ש אוסר: א. מסמרים רפויים לא מאפשרים פקפוק מספק של הנסרים ב. המסמרים עצמם גורמים לגזרת תקרה. אך נראה מפתיחת הדברים של הקרבן נתנאל "ונוכל לומר שס"ל כדעת רש"י" שהם יותר מתיישבים עם הפרוש הראשון, מכיוון שהפרוש השני מציב הבדל עקרוני בין רש"י והרא"ש.
יוצא שהשיטות שהובאו תופסות את הוצאת המסמרים כשלב, מלא או חלקי, בפקפוק הסכך לצורך פתרון בעיית תולמ"ה. בדרך זו יש לפרש גם את דברי הלבוש (חלק ב' תרל"א ט'): "די בזה שיפקפק הנסרים פירוש שיסיר כל המסמרים לשם סוכה". שהרי הוא מתיר מפורשות במספר מקומות חיבור במסמרים (תרכ"ד ג', תרכ"ט ח', תרל"ב, ט). בנוסף, מעיון בשיטות הרמב"ם[16] והרא"ש[17] ניתן להציע שלשיטתם גזרת תקרה לא שייכת בפרגולה.
♦
סיכום
משמעות המילה דירה בחז"ל היא מגורים ואין לה משמעות של מבנה, בהתאם לכך הסוכה היא דירת עראי מכיוון שיעודה הוא לצל, אך המבנה עצמו עשוי להיות גם מבנה קבע. כך ניתן להבין מדוע סוכת היוצרים הפנימית המשמשת למגורי קבע פסולה וסוכות גנב"ך הקבועות משובחות יותר מסוכות רקב"ש הזמניות. ההתייחסות היחידה לדירת עראי כדרישה למבנה עראי נמצאת בדברי רבא, אך מיד מובהר שאפילו אם עשאה ממחיצות מברזל כשרה כך שהלימוד לא בא אלא להגדיר את שיעור גובהה בלבד.ואכן עיקר הדיון ההלכתי, הן בראשונים והן באחרונים, נמשך בכיוון זה. אך מכיוון שמספר פוסקים הביא את דברי האגודה שאסר קיבוע נסרים במסמרים כמה מפוסקי דורנו חוששים לכך[18], מכיוון שמדובר בספק דאורייתא, ואוסרים סכך מקובע. אולם נראה שעבור כל אותם פוסקים שהביאו את דברי האגודה יש קשיים גדולים בהבנת דברי האגודה כפשוטם, מכיוון שרוב אותם פוסקים מתירים במקומות אחרים חיבור נסרים במסמרים. סתירות אלו נפתרות באמצעות ההנחה שדברי האגודה מתייחסים לסיכוך המונע חדירת גשמים, כפי שהציעו הרב רפאל סדין הרב אליהו וייספיש, הרב ינון בר כוכבא והרב דניאל הרשקוביץ. הנחה זו אף נאמרה במפורש בדברי ערוך השולחן ומצינו לעיתים באחרונים שהתייחסו למג"א כמתיר קיבוע במסמרים.
♦ ♦ ♦