בחיוב סומא במצוות סוכה - הרב אהרן הכהן פרידמן
יל"ד בחיוב סומא במצוות סוכה, ולדעת רבי יהודה (בבא קמא פ"ז א') שסומא פטור מכל המצוות, ה"נ יהיה פטור ממצות סוכה. ויש דעות בראשונים שגם לר"י שסומא פטור מכל המצוות, היינו מדאורייתא, אבל מדרבנן חייב, וה"נ יהיה חייב לפ"ז בסוכה מדרבנן. ולדעת רבנן שחולקים על ר"י וס"ל שגם סומא חייב במצוות, ה"נ שגם סומא יהיה חייב במצוות סוכה.אמנם יש אופנים שיש לדון לפוטרו מסוכה מטעם מצטער, ור' בגמ' (סוכה כ"ו א') "אפילו חש בעיניו" שפטור מסוכה, אבל באופן שאינו מצטער יהיה חייב בסוכה.
ומה שיל"ד שגם לרבנן יהיה פטור ממצות סוכה, זה ע"פ הדין המובא במתני' (סוכה ב' א') שסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ונחלקו שם בגמ' האמוראים בטעם הפסול, ולרבה טעם הפסול הוא "דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא". וא"כ לטעם זה יש לומר לכאורה שסומא יהיה פטור מסוכה, שהרי לא שלטא בה עינא בסכך. והנה האם זה נידון למעשה או לא, זה תלוי האם פוסקים להלכה את הטעם כרבה או שפוסקים כשאר האמוראים שם. ובשו"ע (תרל"ג, א') מבואר שלא פוסק כרבה, וא"כ לפ"ד אי"ז שאלה למעשה, אבל עדיין יש כאן מקום לדון לפי רבה האם סומא יהיה פטור ממצות סוכה.
ואין להוכיח מזה שלא שמענו בשום פוסק שסומא פטור מסוכה, כיוון שלהלכה לא פסקינן כרבה.
ויש לדון בב' חילוקים בין פסול סוכה למעלה מכ' לחיוב סומא בסוכה, ולומר שגם לטעם רבה סומא יהיה חייב בסוכה:
א. י"ל שרק כשהחיסרון בסוכה, בעצם הסוכה, אז מכיוון שהסוכה איננה במצב שניתן להכיר ממנה שבסוכות הושבתי, אז היא פסולה, אבל כשהחיסרון איננו בגוף הסוכה, אלא באדם, בכה"ג אינו נפטר מהמצווה. (זה בגדר הדבר, ובטעם הדבר י"ל, שכשהבעיה באדם, אז יש סברה שהמצוה לא ניתנת לשיעורין, ויש לא פלוג, וגם בדאורייתא יש סברה כזו, שאם נאמר שגם חיסרון באדם פוסל, אז יהיה מקום לדון בעוד אופנים גבוליים, כאיש קצר רואי, שנדון שאצלו כבר בפחות מכ' לא שלטא בה עינא)
ב. י"ל שרק להחמיר אמרינן סברה זו, לפסול סוכה למעלה מכ' ולהצריך את האדם שיבנה סוכה פחות מכ' (אף שיכולה לצאת קולא מזה, שהרי מי שלא יכול לבנות סוכה פחות מכ', בוודאי לא נימא שיבנה מה שיכול, ויצא שלא יקיים מצות סוכה, אבל בעיקר הדבר זה חומרא), אבל לפטור סומא מהמצוה, שזה רק קולא, לא אמרינן סברה זו שלא שלטא בה עינא,
וכעין משל לדבר, שמוצאים גם בדאורייתא מושג כזה, זה מדין תוספת שבת, שאף שאסור במלאכה, אבל מצות מצה לא מקיימים בתוספת, והעניין הוא שהזמן שסמוך לשבת הוא במידה מסוימת, ברמה מסוימת, ניתן להחשיבו כשבת, אבל בוודאי אינו הזמן המושלם והעיקרי של השבת, וע"כ לגבי לאסור ממלאכה אומרים שגם ברמה כזו של שבת יש לאדם להחמיר ולא לעשות מלאכה, אבל לגבי המצה, בוודאי שלמות המצוה שתתקיים בצורה המיטבית שלה, בעיקר הזמן. וכעי"ז גבי מצות סוכה, החיסרון שאין שלטא בה עינא ניתן להמשילו (רק כדוגמה רחוקה) לתוספת שבת, סוכה במצב כזה אינה סוכה ברמה המיטבית שלה, וע"כ אנו מבינים שהתורה תדרוש שאת המצוה יקיימו בסוכה שהיא ברמה המיטבית שלה, אבל לגבי אדם שאצלו לא שייך לקיים מצות הסוכה בצורה שיתקיים השלטא בה עינא אינו נפטר בגלל זה ממצות סוכה.
ויודעני שב' החילוקים הללו עדיין טעונים בירור וליטוש, ותן לחכם ויחכם עוד.
♦