סוכה מקורה פסולה - בעניין פרגולה שהיא סכך קבע

הרב עידוא אלבה

'סוכה מקורה פסולה' - בעניין פרגולה שהיא סכך קבע

מאמר תגובה

א. האם יש פסול בסכך קבע

במשנה סוכה (ב ע"א) איתא: "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר".
ובגמרא סוכה ב ע"א:
"מנא הני מילי?... רבי זירא אמר: מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב (ישעיהו ד, ו), עד עשרים אמה - אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יושב בצל סוכה, אלא בצל דפנות. אמר ליה אביי: אלא מעתה, העושה סוכתו בעשתרות קרנים, הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה: התם, דל עשתרות קרנים - איכא צל סוכה, הכא דל דפנות - ליכא צל סוכה.
ורבא אמר: מהכא בסכת תשבו שבעת ימים. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה - אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה - אין אדם עושה דירתו דירת עראי, אלא דירת קבע. אמר ליה אביי: אלא מעתה, עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן - הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה, הכי קאמינא לך: עד עשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת עראי, כי עביד ליה דירת קבע - נמי נפיק. למעלה מעשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת קבע, כי עביד ליה דירת עראי - נמי לא נפיק".
ובגמרא בדף ז ע"ב איתא: "אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה. ורבי יהודה... כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן". ומבואר שרבי יהודה מכשיר סוכה למעלה מעשרים אמה משום דסוכה דירת קבע בעינן, וחכמים החולקים סוברים סוכה דירת עראי בעינן^[2].
ונראה שרבי יהודה אינו חולק על כך שעיקר מהות החג היא "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי", ופשיטא שגם לדידיה אין לשבת בבית מעץ. גם מצינו שלדעת שמואל בדף יד ע"א לרבי יהודה אף כשאינו ביתו גזרו "גזרת תקרה". המחלוקת היא האם המבנה של הסוכה צריך להיות מבנה הדומה יותר לדירה בהיותו של קבע או שהוא יכול או צריך להיות מבנה של עראי.
למסקנת הגמרא אליבא דרבא, שפסקו רוב הראשונים כוותיה, על יסוד הגמרא בדף ז, במשנה הראשונה מדובר על פסול מחמת הצורך בדירת עראי. אמנם הגמרא אומרת שסוכה ממחיצות של ברזל אינה פסולה למרות שהיא יותר קבועה, אך הגמרא דברה רק על הדפנות, ועיקר הסוכה הוא הסכך. השאלה היא האם בסכך יש פסול כאשר הסכך הוא סכך של קבע.
יש כמה אפשרויות שיתכן להגדירם סכך קבע:
א. תקרה שמונעת גשם.
ב. סכך מחובר בצורת קבע לסוכה אע"פ שאינו מונע גשם והסוכה אינה מחוברת לקרקע.
ג. סכך מחובר בקבע לסוכה והסוכה מחוברת לקרקע.
ד. מבנה שהוא גם מחובר וגם גשמים אינם נכנסים בו.
להלן נדון בדברי הראשונים, אך תחילה יש לברר את השאלה האם יש מקור בחז"ל לפסול סכך בגלל עצם המבנה שלו?
♦

ב. לפי הירושלמי יש פסול של סכך קבע

בירושלמי (עירובין א, א) דנו על דברי המשנה שמבוי הגבוה מעשרים אמה ימעט, ורבי יהודה אומר שאינו צריך, ואמרו בתחילה "דעתיה דר' יודה בסוכה הוא דעתיה במבוי. הוא דעתהון דרבנן בסוכה הוא דעתהון במבוי".
ובהמשך אומרת הגמרא: "ולא דמייא. יש דברים כשירים בסוכה ופסולין במבוי, כשירין במבוי ופסולין בסוכה.... סוכה מקורה פסולה, מבוי מקורה כשר. רבי אחא בשם רבי הושעיה לא סוף דבר מקורה, אלא אפילו נתן מלתירה ויש בה רוחב ארבעה טפחים מתרת את המבוי".
הירושלמי מונה הבדלים בין סוכה למבוי, ואחד מהם הוא שבסוכה מצינו דין שסוכה מקורה פסולה, מה שאין כן במבוי. בפשטות במילים "סוכה מקורה" לא מתכוונים לסוכה שנעשתה לבית, שהרי הירושלמי משווה זאת לדין מבוי שאין משתמשים בו כבית, ולכן ההשואה צריכה להיות בדבר השייך גם במבוי. לכן נראה שההבדל הוא במבנה, שסוכה מקורה פסולה כי הקורות קבועות בה, ומכאן משמע שאכן יש פסול של קבע בסכך, וכן פירשו כמה אחרונים^[3].
אמנם בקרבן העדה כתב: "סוכה מקורה. בקורות פסולה דבעינן סכך ולא תקרה כדתנן סיככה בנסרים שיש בהן ארבעה פסולה, ובמבוי שהוא מקורה אינו צריך שום תיקון". נראה שלדעתו הפסול הוא מדין גזירת תקרה בנסר שרוחבו ארבעה טפחים, אך קשה שפסולה משמע מדאורייתא כפי שאמרו בבבלי ריש עירובין, ועוד שמהמשך הירושלמי נראה שקורה רחבה ארבעה קרויה מלתרה, והוא כדברי הבבלי בעירובין ג ע"א בשם בני מערבא (כפי שהעירו בגליון הש"ס על הירושלמי), ומשמע שסתם מקורה אינו דוקא ברוחב ארבעה.
והפני משה כתב "לא סוף דבר מקורה. כולו, אלא אפילו נתן מלתרא אחת ע"ג בשביל תקרה ויש בו רחב ד' טפחים מתרת את המבוי ואפילו גבוה כמה דהוי כמבוי מקורה, וא"צ תיקון אחר". נראה שמפרשו לענין מבנה שגבוה מעשרים אמה, שבסוכה קורה רחבה ד' מעל עשרים אמה אינה מועילה להציל מפסול של גובה, בעוד שבמבוי מועיל קירוי ואפילו קורה אחת שרחבה ארבעה^[4]. אך נראה שגם לפי פירוש זה צריך לדחוק ש"סוכה מקורה" פירושו דוקא קורה שרחבה ד' טפחים.
ועוד קשה גם לדבריו שאם הפסול הוא רק גזירת תקרה מנא לן שמדאורייתא אינו מועיל להכשיר כשהיא מעל עשרים אמה כמו במבוי.
לכן נראה שהעיקר כפשט הירושלמי שיש לפסול מדאורייתא סכך כשהוא קבוע כתקרה.
♦

ג. דעות הראשונים על סכך קבע

הראשונים כתבו ביאורים שונים מדוע סוכה ממחיצות של ברזל כשרה.
רש"י כתב: "עד עשרים אמה דאדם עושה כו' - שפיר דמי, דודאי יש בכלל קבע עראי, והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור, לתת לך שיעור בגובהה, שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי".
פירושו צריך ביאור. אם בכלל קבע יש עראי מדוע לא נאמר גם לגבי גובה מעל עשרים אמה, שיכול לעשות כן משום שבכלל קבע יש ארעי. השפת האמת כתב שהדבר יובן לפי המבואר בהמשך הגמרא שרבא לא אמר כרבי זירא משום דהוא מפרש קרא דישעיהו לעתיד, ומשמע שזה שהוא אינו מסכים לרבי זירא אינו נובע משאלת אביי, כי הוא מקבל את העיקרון של "דל עשתרות קרנים". וכתב השפת אמת שלפי זה יובן שדפנות מברזל כשרות כי אם נאמר דל את חוזק הברזל, אכתי תעמוד הסוכה על ידי מחיצות ארעי, כעין שאמר רבי זירא דל עשרתות קרנים איכא צל, משא"כ בגבוה מעשרים דאם אינו קבע תפול הסוכה. נמצא שלפי דרכו של השפ"א, רש"י סובר שלא שייך לומר בסכך דבעינן שיהיה עראי ולא קבע, כי יש בכלל קבע עראי, ואי דל קבע, הסכך יעמוד בצורת עראי.
אך לענ"ד ביאור זה דחוק, כי אצל רבי זירא אמרינן "דל עשתרות קרנים" שאינם חלק מהסוכה, וכאן אנו עוסקים בסכך קבע שהוא עצם הסוכה. ויותר נלענ"ד דמה שרש"י אומר בכלל קבע עראי כוונתו שאין לפסול מצד שאותו דבר שאמור להיות עראי מונח בקבע, כי בכלל קבע עראי, ואין שייך לומר כך לגבי פסול של למעלה מעשרים אמה כי בזה הפסול אינו מצד שדבר שאמרו להיות עראי הונח בקבע, אאל מצד שא אפשר לעשותו עראי. מכל מקום גם לפי דרך זו נראה שלפי רש"י לא שייך לפסול סכך קבע.
והריטב"א כתב שלא פסלינן מחיצות קבע, כי התורה לא כתבה להדיא שצריך סוכת עראי. לכאורה נראה שלפי זה אין לפסול סכך קבע, כיון שהתורה לא כתבה להדיא שצריך סכך עראי, אך יש לדחות שאולי בענין סכך, פסול קבע כלול במה שהתורה אומרת לסכך בפסולת גורן ויקב כפי שנראה להלן.
והר"ן כתב שרבא סבר שאין לפסול מחיצות קבע לפי שאי אפשר לומר שהתורה תצוה מה שאי אפשר לעמוד עליו, דבאיזה דבר נשער אם הבנין ראוי לשבעה בלבד או ליותר מכן. ולשיטתו יתכן לומר שרק לגבי כלל הסוכה לא מסתבר לחדש הגדרה ערטילאית של פסול במבנה בגלל שמהותו הוא מבנה המיועד להרבה יותר משבע ימים, אך לגבי הסכך יש לקביעות הפוסלת הגדרה, והיא קביעות הסכך על ידי חיבור שכן אין עושים זאת בסכך עראי.
והמאירי כתב שכיון שלא מצוי שאדם שעושה סוכה עד גובה עשרים אמה יעשה אותה במחיצות קבע, אין לנו לתקן שלא יעשה קבע. ולפי דבריו י"ל שבסכך כן שייך לתקן כך, כי אם עצם החיבור לכל השנה יקרא קבע, מצוי שיעשה קבע אפילו כשהסוכה עראית כדי שיהיה יותר יציב ויחסוך לו עבודה אם הסוכה לא תפגע ותישאר לשנה הבאה, ואם קבע הוא שמונע גשם מצוי שיעשה כך כדי להגן מגשמים ורוחות אף בסוכות עצמו , ולכן יש צורך לתקן ולומר שלא יעשה קבע. וכן נראה שלדעתו סכך קבוע שמגן מגשמים פסול ממה שכתב בדף ח ע"ב על סוכת הרועים שהיא עשויה מפני השרב, ולא הביא את הראשונים שכתבו שהיא גם מפני הגשמים, משמע שאין לעשות סוכה שמגינה גם מגשמים.
והתוספות מסכת סוכה דף ב ע"א כתבו: "כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי - דאע"ג דיש לפרש קרא בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה למעוטי קבע, משמע ליה קרא דאתא לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה, כלו' בסוכה שאפשר לעשות עראי. וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואף על פי שעושה אותה קבע, א"כ אמאי אמר (תענית דף ב.) גשמים סימן קללה בחג, והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה, ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין (דף יד.) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי, וביתו ודאי פסול מדאורייתא, דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה, מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה. וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי. ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה תהיה לצל, הא כתי' נמי (בהמשך הפסוק: וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר) מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה, אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי, וא"כ הוה ליה קבע".
התוספות כותבים ומוכיחים להדיא שיש פסול קבע בסכך. ונראה מהראיה שהביאו מהא דגשמים סימן קללה שלדעתם פסול קבע הוא בעצם זה שהסכך מונע גשם, גם אם אינו קבוע. אך מלשונם "לא מתכשרא עד דעביד ליה עראי", שלא כתבו 'עד דעביד ליה עראי ראוי לירד בו גשמים' משמע שסתמו בזה כי נראה להם שסכך קבע פסול גם אם אינו מונע גשם.
כך מתבאר מלשון תוספות רבנו פרץ, שאחרי דברי התוספות המובאים לפנינו סיימו: "אבל בסכך שהוא עיקר סוכה בעינן עראי ראוי לירד בו גשמים. ולכן צריך לנענע אותם נסרים שקורין לטשא מן המסמרות משום דדירת קבע הוא".
לטשא הם קני הגג (כ"כ רש"י ט ע"ב ד"ה מאי, וכתב שהם סכך פסול). ומשמע שבתחילה כתב תוס' רבנו פרץ את הפסול מחמת אי מניעת הגשם, דבעינן "עראי ראוי לירד בו גשם", והוסיף שמאותו טעם יש פסול בלטשא, ולא מדובר כאן על פסולם מצד שעשאם לבית שהרי בפסול זה אין כלל דיון ומחלוקת, וכנראה לזה הוא אינו חושש משום שסובר שלזה מועיל הסרת הגג, דנחשב כמעשה לשם סוכה כפי שפסק השו"ע בסי' תרכו, ג (ומרש"י הנ"ל בדף ט ע"ב נראה שאינו סובר כך), וגם לא מדובר מצד שהם מונעים גשם (שהרי יש בינהם רווחים והם אינם מונעים גשם)^[5]. לכן נראה שהפסול הוא בגלל עצם הקביעות, ומוכח שלדעתו גם פסול מחמת הקביעות בלי קשר לגשמים כלול בפסול סכך קבע.
והנה במשנה בתענית מובא שגם לרבי יהודה אין אומרים מוריד הגשם בחג, משמע שלכו"ע אמרו גשמים סימן קללה בחג. וא"כ לפי התוספות משמע שגם לרבי יהודה אין עושים סכך שמונע גשמים, דלענין זה גם הוא מודה לדרשה 'צא מדירת קבע ושב בדירת עראי'.
אבל פשט המשנה (כב ע"א) שאמרה סוכה המעובה כמין בית כשרה, דאין מניעה לעבות את הסכך עד שיהיה כבית שאין יורדים בו גשמים^[6]. גם בסוגיה בדף טו על תקרה שאין עליה מעזיבה מובא שהיא פסולה מצד תעשה ולא מן העשוי, ומשמע שאם הוא עשוי לסוכה ליכא בו פסול משום שמונע גשם^[7], וכבר כתבו רבים מהאחרונים (פני יהושע, ערוך לנר, ערוה"ש) ליישב את קושית ר"ת מהא דהגשמים סימן קללה די"ל שהוא משום דבדרך כלל לא עושים סוכה מעובה עד שלא יהיו כלל גשמים נכנסים לתוכה, ולכן הגשמים סימן קללה (ובפרט שבחג נידונים על המים)^[8]. אך יש להעיר על דבריהם, שהלא התוספות כתבו עוד הוכחה ממה שרבי זירא לא מצריך שהסוכה תהיה מונעת מגשם, למרות שבפסוק ממנו הוא למד לסוכה מוזכר שסוכה תהיה מחסה גם מגשם. ומשמע שלא לומדים מהפסוק הזה שהסוכה תמנע חדירת גשם כי בסוכות בעינן סכך עראי, שכל ענין החג הוא לצאת מהקבע אל העראי. ועל ראיה זו לא השיבו האחרונים דבר.
ונלענ"ד שעכ"פ גם לפי תוספות שראיה זו מוכיחה שלפי רבי זירא בסוכות בעינן סכך עראי, אך אינה מוכיחה שלרבי זירא בעינן סכך שחודר בו גשם, דהא שפיר י"ל שאי אפשר לפרש שישעיה מלמדנו בזה דיני סוכה של חג שתמנע מגשם, כי בדרך כלל כדי למנוע מגשם עושים את הגג מחובר בקבע, וזה מנוגד לענין סוכות דבעינן צא מדירת קבע ושב בדירת עראי.
ובשו"ת מהר"ח או"ז (סי' קצד) הביא את דברי אביו האו"ז (ח"ב סי' רפה) שרבינו תם פסל סוכה שמצלת מגשמים, דהא משתסרח המקפה פטור מסכה, ואם איתא שסוכה המצלת מגשמים כשרה, יכסנה יפה יפה ולא תסרח מקפתו ולא יפטר מסוכת מצוה. והקשה מהר"ח בנו שבכמה מקומות חזינן שחז"ל פטרו מצטער מסוכה למרות שיכול לעשות סוכה באופן שלא יצטער בה^[9], ולפי דרכו של ר"ת שאם מותר לעשות סוכה שמצלת מגשמים, חייב לעשות סכך כזה כשיורדים גשמים, למה לא נאמר במקומות אלו שיהיה חייב לעשות סוכה באופן שלא יצטער. ועוד הקשה על גזרת תקרה בנסרים שרחבים ארבעה, דהטעם הוא שמא יאמר מה לי נסרים מה לי תקרת הבית, ולפי דרכו של ר"ת קשה, דהלא תקרת הבית מצלת מן הגשמים, וא"כ לא יטעה בזה כי סוכתו צריך לעשותה שלא תציל מן הגשמים? ולכן כתב מהר"ח דשמא י"ל שהתורה התירה לעשות סוכה מפסולת גורן ויקב, ומינה ילפינן דכל גדולי קרקע כשירים לסכך, וגם בנסרים ד' על ד' (אי לאו משום גזרת תקרה), אבל התורה לא חייבה לעשות סוכה כמין בית להציל מן הגשמים ומן החמה "שהרי מגרנך ומיקבך כתיב, דהיינו פסולת גורן ויקב, ובאלו אי אפשר לסכך להציל מן הגשמים, ולא נראה לחכמים דוקא פסולת גורן ויקב שהרי דרשו להכשיר לסכך בכל דבר שגידולו מן הארץ. ומעתה גם אין לדרוש דוקא שלא תציל מן הגשמים"^[10].
נמצא שלשיטתו ממה שהתורה אמרה לעשות סכך בפסולת גורן אנו למדים שהתורה לא מקפידה שהסכך ימנע מגשם, וי"ל שמזה גופא למדו שאין הקפדה לעשות סוכה שמונעת כל צער. אך כשם שלפי חז"ל פסולת גורן ויקב לאו דוקא, כך רשאי נמי לעשות סוכה באופן שמונע גשמים, אך אינו חייב בכך. ומעתה י"ל שמטעם זה שהדינים נלמדים מדכתיב פסולת גורן ויקב, אין ללמוד מהפסוק בישעיהו להצריך סכך מונע גשם.
אלא שלענ"ד יש להשיב על דבריו שאין הכי נמי יתכן שנסרים קבועים פסולים משום שאינם דומים לפסולת גורן ויקב, ואף שבסוכה יב ע"ב אמר רבי יוחנן רק שלמדים מזה להצריך גדולי קרקע, י"ל ששם אינו עוסק בכל מה שלמדו מהפסוק, דהא ילפינן מזה גם את פסול מחובר^[11]. ולפי זה, גם מפשט הפסוק שמצריך פסולת גורן ויקב משמע שסכך של קבע פסול, וגם אם נאמר שפשט הפסוק לא מסייע לרבינו תם לפסול סכך שמונע גשם בגלל שחז"ל אמרו שגם הדומה לפסולת גורן כשר, אכתי י"ל דמשמעות הפסוק דבעינן שיהיה דומה לפסולת גורן, וכשהוא קבע אינו דומה ולכן הוא פסול.
ובאותו אופן יש ללמוד כך לפי רב חסדא בגמרא בדף יב ע"א הסובר שהמקור לדיני סכך הוא מהפסוק בנחמיה (ח, טו).
עכ"פ הירושלמי שממנו הבאתי סמך לפסול סכך קבע אינו תולה את הדבר בגשם, ואם הפסול הוא מצד שהוא מונע גשם, קשה למה לא נאמר במפורש הדבר, כי זה הוא פרט שאינו מובן מאליו, ובפרט לפי התוספות שפסול זה הוא אף לרבי יהודה הסובר סוכה דירת קבע בעינן. אך אם הפסול מצד החיבור הקבוע לכשעצמו, מובן שלא היה הכרח לבאר זאת להדיא, די"ל שזה כלול במה שלמדנו שלפי חכמים סוכה עראי בעינן דלא כרבי יהודה.
♦

ד. האגודה סובר שעץ המחובר חיבור קבוע לכל השנה דינו כבית וכ"פ המג"א והמ"ב

מה שלמדנו מהירושלמי, ופירשנו מסברה שיש פסול קבע בסכך מצד עצם הקביעות, מפורש באגודה סוכה ריש פ"א, דכתב על דברי הגמרא דעד עשרים אמה כי עביד לה דירת קבע שפיר דמי "פירשו התוספות דסבר בעי עראי שלא יכסה בנסרים נטועים במסמרים".
ממה שכתב "שלא יכסה בנסרים נטועים", ולא כתב כלשון התוספות בתחילה שלא "לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה", משמע דהוא הבין שבמה שאמרו התוספות אח"כ דבעינן סככה עראי, כלול פסול של נטוע במסמרים, והוא פסול נוסף על מה שעולה מדבריהם שצריך שהסכך לא ימנע גשמים, דמלבד זה יש פסול כל היכא שהסכך קבוע בנסרים נטועים, דהיינו באופן שגם הסוכה מחורברת והוא קבוע ונטוע באדמה ולא זז בימות הגשמים. ואפשר שלפניו היה כגרסת תוספות רבנו פרץ, שבו הפסול בעצם הקביעות גם אם אינו מונע גשם מפורש יותר^[12].
ודברי האגודה הובאו במג"א סי' תרכז, ב דכתב: "באגודה ריש סוכה כתב בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע". וכן באליה רבה סי' תרכט, טו, ובערוה"ש תרכט, לב. ובשעה"צ תרלג, ו כתב כן בשם התוספות והר"ן. וממה שלא הזכירו בענין זה גשמים משמע להדיא שהפסול לדעתם הוא מצד הקביעות בלי קשר למניעה מגשם.
ונראה שבשעה"צ כתב שזו דעת התוספות כי האגודה כתב כך בשם תוספות. וכבר הקשו למה הזכיר כאן את הר"ן, אך לענ"ד לפי המבואר לעיל י"ל שהוא משום שמדבריו יוצא שאין אנו אומרים שבכלל קבע יש עראי כפי שכתב רש"י, וממילא שייך לומר בדעתו כדברי התוספות (אם כי אינו מוכרח).
ובשו"ת מהרי"ל החדשות (סימן סו) כתב על הא דבעינן סוכה דירת עראי: "ורבותינו האחרונים ילפי מהך הילכתא דבעינן דירת עראי לאפוקי היכא דקבע הסכך במסמרים אפי' בנסרים פחות מד', ושירדו בה גשמים ילפי נמי מהא. עכ"ל".
ונראה שכונתו במילים 'רבותינו האחרונים' לדברי האגודה, והוסיף שגם הא דבעינן שירדו גשמים בתוכה ילפי נמי מהא, והוא ככתוב בתוספות^[13], ולדבריו שני דברים למדו האחרונים מהא דבעינן דירת עראי.
אמנם המהרי"ל מסיים שם "אבל עיקר הסוגיה כדפירשתי", אך אין ללמוד מזה שאינו מקבל לדינא את דברי האגודה והתוספות, אלא כוונתו מתפרשת לפי תחילת דבריו, שמעיקרא הוא נשאל מדוע כתבו הסמ"ג והסמ"ק שהילכתא סוכת עראי בעינן. ולכאורה היה יכול להשיב שהם כתבו כך כדי ללמד את דברי רבותינו האחרונים שסכך קבע פסול, ונראה שכדי לבאר מדוע אינו אומר כך הוא כותב שעיקר הסוגיה פירושה כמו שכתב שם, שצריך להשמיע לנו הילכתא סוכת עראי בעינן לאפוקי דעת רבי דבעינן סוכה ד' על ד' אמות, וכוונתו שלכן אין להסיק מדברי הסמ"ג והסמ"ק שהם סוברים כאחרונים. ומכל מקום למעשה משמע שהמהרי"ל חושש לדברי התוספות והאגודה כי אם המהרי"ל התכוון לחלוק על התוספות ולומר שלמעשה אין לחוש לדעתם הוא היה צריך לסתור את הראיות שהביאו^[14].
ובאחרונים מצינו שהעלו ד' אפשרויות לפסול הקבע שכתבו האגודה ודעמיה:
א. הכוונה היא לפסול נסרים קבועים היכא שהם צפופים כבית ומונעים גשמים^[15].
ב. הכוונה היא לפסול נסרים קבועים כשהם צפופים כבית, אך אינם מונעים גשמים^[16].
ג. הכוונה היא לפסול נסרים קבועים ומחוברים היטב גם אם הם קבועים רק לסוכות^[17].
ד. הכוונה היא לפסול נסרים קבועים כל השנה^[18].
ולענ"ד נראה שכוונת האגודה ודעמיה כפירוש האחרון.
אין לפרש שכוונתם לפסול רק בנסרים צפופים כבית שלא יורדים בו גשמים, כפי שכבר ביארתי, דלא משמע כך מסתימת דברי האגודה, וברבינו פרץ מפורש שלא מדובר בפסול נסרים צפופים, וכן מוכח מהמהרי"ל שכתב אחרי דברי האגודה "ושירדו בה גשמים ילפי נמי מהא", ומשמע שבנסרים הקבועים גופא לא מונעים גשמים, בניגוד להבנה זו שרק הגשמים הם הסיבה לפסול.
גם אין לפרש שכוונתם לפסול נסרים קבועים לסוכות בצפיפות באופן שאינם מונעים גשם, כיון שאם אינם מונעים גשם הם אינם כבית שמונע גשם, ואם אין גריעות בעצם החיבור לסוכה, הצפיפות שאינה צפיפות גמורה אינה מהוה טעם לפסול.
גם אין לפרש שכוונתם לפסול מפני שעצם החיבור לקרקע היא דרך בית, אף על פי שעושה אותה רק לסוכות, שאם כן יקשה מסוגית הגמרא בדף טו ע"א, דמבואר במשנה "תקרה שאין עליה מעזיבה... בית הלל אומרים: מפקפק או נוטל אחת מבינתים". ומהגמ' עולה שאם "נוטל אחד מבינתים" מתכשרים שאר הנסרים מאיסור תעשה ולא מן העשוי, דחשיבי כעשויים לסוכה אע"פ שעדיין במקומם הם מחוברים במסמרות, הרי להדיא שיש להכשיר סכך הקבוע במסמרים אף כשהוא מחובר לקרקע כשהוא נעשה לשם סוכה.
לכן משמע שהקביעות במסמרים פוסלת דוקא היכא שהם קבועים לשימוש בצורה זו כל השנה, ועל כן לא קשה על זה שבתקרה שאין עליה מעזיבה אם נוטל אחת מבינתיים הכשיר את השאר, כי י"ל שלאחר שעשה בסכך מעשה לסוכות, וכשירצה אחר כך להשתמש בו למעזיבה יצטרך לעשות מעשה אחר ולחבר שוב קורות חדשות, מעתה גם מה שהיה מחובר כל השנה לצורך הנחת המעזיבה עליו מחובר רק לצורך צל לסוכות, ולכן לאחר שנוטל אחת מבינתיים שפיר הוי סכך שאין בו כל פסול. לא פסול של תעשה ולא מן העשוי לבית, ולא פסול של סכך נטוע בקבע.
ומה שהגמרא מזכירה את הפסול של "ולא מן העשוי", י"ל דלא בא לאפוקי פסול סכך קבע, כי פסול זה יכול להיות כלול במילים ולא מן העשוי, שהכוונה היא גם ולא מן העשוי לקבע. ואף אם הכוונה רק ולא מן העשוי לבית י"ל שלפי מה שאמרנו שסכך קבע פסול רק למ"ד סוכה דירת עראי בעינן, מובן שנקטו את הפסול המוסכם יותר.
ועל כן נראה שכוונת האגודה רבינו פרץ ומהרי"ל לפסול רק היכא שקבע את הנסרים לכל השנה, דזה מעשה שעושים בבית. אמנם הם כתבו רק על נסרים, ויתכן שאמנם הפסול הוא רק בנסרים ולא בענפים, כי דרך בית לבנותו בנסרים. אולם, מכל מקום נידון דידן בפרגולה הוא בנסרים.
♦

ה. המג"א ודעמיה הבינו את האגודה כפוסל קביעות לכל השנה

המג"א הנ"ל סותם כדברי האגודה. ומשמע להדיא שהוא פסול גמור מדאורייתא דהוי כבית^[19].
החמד משה (ס"ס תרלא) ומחצית השקל (תרמ, ט) העירו דלא נראה כן מדברי רבינו תם המובא באו"ז (ח"ב סי' רפה) שפסל את הסוכה שעשה גיסו הר"ש וקבעה במסמרים רק מטעם שמצילה מן הגשמים, וא"כ משמע דלא סבירא ליה כאגודה לפסול מצד הקביעות בלבד. אך על פי דרכנו אין ללמוד מדברי ר"ת להקל כי י"ל דר"ת מדבר היכא שקבע במסמרים לסוכות בלבד, ואילו האגודה מדבר בקבוע לשימוש בכל השנה. ואף את"ל דר"ת דיבר גם היכא שנעשה כך לכל השנה ופסל רק היכא שמציל מהגשמים, אכתי יש לחוש למשמעות התובפות והאגודה ומהרי"ל שפוסלים.
ובמאמר של הרב ינון בר כוכבא (ירחון האוצר מ"ה עמ' קפו) הקשה שדברי האגודה סותרים למה שהוכיח בתרומת הדשן (סי' פט) מסוגיה דנוטל אחת מבינתיים דלא פסלינן מחובר בסכך, והובאו דבריו בב"י סי' תרכו, וכן במג"א והאחרונים. אך לענ"ד יש לפרש כך גם בתרומת הדשן שכוונתו לומר שאין בזה פסול מחובר שאינו פסולת גורן ויקב כדין הדלה עליה את הקיסוס (סוכה יא ע"א) שהוא בנטוע מעיקרא, אך הוא לא כתב להכשיר היכא שיש קורות הקבועות בחיבור לשימוש לכל השנה, ורוצה להשתמש בהן עתה בלא כל מעשה המוכיח שעתה הן מיועדות לסוכות^[20], ואף את"ל שאין זו כוונת תרוה"ד, עכ"פ האחרונים הביאו דבריו לענין הכשר תלוש ולבסוף חיברו, ולא כתבו שהוא גם בקבוע לכל השנה, ונראה שהבינו שאינו סותר לדברי האגודה משום שפירשוהו כדברי^[21].
ועוד הביאו ראיה להקל מהרשב"א (שו"ת ח"א סימן ריג הובא בבית יוסף סימן תרכט) שנשאל על סכך העשוי מנסרים שאין ברחבן אלא טפח, והם תקועים במסמרים של ברזל והם משולבין כשלבי הסולם ואין בפתח השליבה שלושה טפחים, ובחג מכסים אותו בהדס ובערבה, וכתב "שאסר אחד מרבותי ז"ל, דכיון שהנסרים תקועים במסמרים הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה, ויש בו משום גזרת תקרה, ויש שנחלקו עליו".
הרי שלא כתב לפסול מצד עצם החיבור של הנסרים במסמרים. אך נראה שגם מדבריו אין ללמוד לנידון דידן שהרי אינו עוסק בנסרים שמחוברים בקביעות כל השנה אל הסוכה.
ואמנם המגן אברהם סימן תרכו ס"ק ו כתב: "דזה פשוט דלא אמרינן שמצטרפין (לדעת האוסר בתשובת הרשב"א) אלא כשחברן כאחד קודם שהניחן שם, משא"כ כשקבען בכותל, וכ"מ סי' תרל"א ס"ט דכשנוטל א' מבנתים אף על פי ששאר הנסרים קבועים אין מצטרפין אפי' לרמב"ם ע"ש, ואי לאו תולמה"ע לא הוי צריך להסיר המסמרים כלל".
עולה מדבריו שאם קבען בכותל כשרים, אך אין מזה סתירה לדברי האגודה כי כוונתו להוכיח לנידון שבו הוא עוסק שאין בחיבור נסרים לסוכה פסול של נסר רחב ארבעה טפחים כשקבען בכותל לסוכות או עשה בהן מעשה המוכיח שהם מיועדים לסוכות, כפי שהביא את דין נוטל אחת מבנתים, ולא דיבר כאן בפסול שלהם היכא שחיברן להיות כך לעולם ולא עשה בהן כלל מעשה. ומה שכתב שבלא תעשה ולא מן העשוי לא היה צריך להסיר את המסמרים, כוונתו שכשאין ברוחבם ד' לא היה צריך להסירם מצד חשש הצירוף כי אינם נחשבים כנסר שרחב ארבעה טפחים, אבל לא דן מצד הפסול שקביעות הוי דירת קבע כי הוא כלול בפסול תעשה ולא מן העשוי לבית, וכפי שנטילת קורה שבינתיים מועילה להוציא משם עשוי לבית, כך היא מועילה להוציא משם עשוי לדירת קבע^[22].
וכן נראה מהפמ"ג בא"א סימן תרכז ס"ק ב שהעיר על דברי המג"א: "מה שכתב באגודה, עיין תוספות סוכה ב' [ע"א] ד"ה כי גשמים כו', ועיין סימן תרל"א במ"א [ס"ק] ב' (שם כתב: ולבוש פוסל כשאין המטר יכול לירד בה וכ"פ הב"ח). ותלוש ולסוף חברו כשר, כמו שכתב בתרומת הדשן [סימן פט]. וכולהו י"ל דהכין הלכתא, ותליא בפלוגתא לרבי יהודה סוכה קבע בעינן היינו סכך נמי, ולרבנן עראי סכך בעינן. ועיין גמרא ז' ב' רבי יהודה ורבי אליעזר בצריף פוסל, וקיימא לן צריף פסול, וסוכה עראי בעינן".
מובן מדבריו שאין סתירה בין דברי האגודה לדברי התוספות ור"ת, וכן אינו סותר להיתר תרומת הדשן בתלוש ולבסוף חיברו. ונראה להדיא דכוונתו דאין בזה סתירה, שאמנם חיבור אינו פוסל מחמת עצם החיבור אלא רק היכא שהוא קבוע או שהוא מונע את הגשמים, וגם האגודה לא התכוון לפוסלו אלא בקבוע לכל השנה ומשתמש תחתיו בשימוש בית, ולכן אינו סותר לדברי תה"ד^[23].
וכן פסקו בזה להחמיר הגר"מ אליהו והגרב"צ אבא שאול, והגר"א נבנצאל (מובא ע"י גיסי הי"ו, הרב משה הררי בספרו מקראי קדש סוכות, דיני סכך הערה קיא) וכמובא במאמר של הרב איתי גלבר שיש כמה אחרונים שפסלו בזה.
♦

ו. מר"ח והרמב"ם משמע להחמיר אף כשהסוכה אינה מחוברת לקרקע

ראיתי במאמר של הרב אלחנן סבתו 'דפנות סוכת פרגולה' (מאורנו יב עמ' 242) שהקשה על האוסרים סכך פרגולה מדין קבע, שהנה בסוכה (לא ע"א) איתא: "אמר רבינא: האי כשורא דמטללתא דגזולה, עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש... הני מילי - בגו שבעה, אבל לבתר שבעה - הדר בעיניה. ואי חברו בטינא, ואפילו לאחר שבעה נמי - יהיב ליה דמי".
וכתב רבינו חננאל: "אמר רבינא גזל כשורא וסיכך בה, עבדו רבנן תקנתא בה כדתנן במס' גיטין מריש הגזול שבנאו בבנין שנוטל דמיו מפני תקנת השבים, ואי חבריה בטינא כלומר קבעה בטיט להיותה שם, אין מחייבין אותו להסירה ולהחזירה אלא נותן את דמיו ודיו".
משמע שאפשר לסכך בקורה שקובעים אותה בטיט לכל השנה.
ולענ"ד בגמרא עצמה לפי הנוסח שלפנינו בודאי אפשר לפרש שהקורה שימשה להשעין עליה את הסכך, ואפשר לומר כך גם בדעת ר"ח ש'סיכך בה' פירושו סיכך באמצעותה. ועוד, שהתוספות דברו על עשיית סכך קבע, וההבנה הפשוטה היא שהוא נקרא קבע כי גם הסוכה קבועה ומחוברת לקרקע, ולכן הסכך שמחובר בה הוי קבע כמוה. ועל כן י"ל שגם לשיטתם מותר לחבר בטיט את הסכך לסוכה אם הסוכה אינה מחוברת, ובפשטות לא מדובר כאן כשגם הסוכה עצמה מחוברת לקרקע, ולכן לא הויא קבע.
אמנם נלענ"ד שאדרבה, מר"ח ומהרמב"ם על סוגיה זו משמע להחמיר בחיבור קבע עוד יותר מההבנה הפשוטה בתוספות והאגודה, כי מהתוספות והאגודה משמע שהחמירו רק כשהסוכה מוחברת בקרקע, ור"ח והרמב"ם משמע להחמיר גם בסתם סוכה שאינה מחוברת. והיסוד לזה הוא מהרמב"ם הלכות גזלה ואבדה (פרק א הלכה ה) שכתב: "אפילו גזל קורה ועשה אותה בסוכת החג ובא בעל הקורה לתבוע בתוך ימי החג נותן לו את דמיה, אבל אחר החג הואיל ולא נשתנית ולא בנאה בטיט מחזיר את הקורה עצמה".
הרמב"ם לא הביא את האפשרות שבנה את הקורה שבסוכת החג בטיט, ונראה שהוא משום דהוא נוקט דבסוכת החג אינו יכול כלל לעשותה בטיט, דהויא קבע, ומפרש שבגמרא מדובר על אפשרות שבנאה בטיט רק לגבי המריש. ואכן כך נראה כך גם מר"ח, שלא הביא את לשון הגמרא "ואפילו לאחר שבעה נמי", ומשמע שלא גרס לה, וממה שסיים בלשון זכר נראה שענין הטיט מוסב על המריש, וקמ"ל שאותו אין צריך להחזיר רק כאשר חברו בטיט.
כיון שלפי דרך זו לא מבואר כאן שהסוכה היתה מחוברת לקרקע, וסתם סוכה אינה מחוברת, מר"ח ומהרמב"ם משמע שאפילו היכא שהסוכה אינה מחוברת לקרקע, אין לחבר לה סכך בטיט כי הוא סכך קבע. והשו"ע חו"מ סי' שס, א הביא את לשון הרמב"ם.
♦

ז. בסכך שמונע גשם אך אינו קבוע כל השנה יש להקל בדיעבד

אמנם, בעניין מה שהצריך ר"ת שהסכך לא ימנע גשם, הטור בסי' תרלא הביא את דבריו וסיים שהרא"ש לא הביא את דברי רבינו תם, ומשמע דאינו פוסק כך, ובב"י סי' תרלא הביא שהמרדכי כתב דמרש"י בדף ח ע"ב משמע דלא כרבינו תם^[24], ונראה מדבריו שלכן מחמירים בזה רק לכתחילה, וכך מבין הטור את דעת הרא"ש בענין זה.
אך הב"ח (בסימן תרלא) הקשה איך כתב הטור שהרא"ש אינו סובר כר"ת, והלא כפי שמציין הב"י הרא"ש הביא את דברי ר"ת בפרק קמא (א, יב) גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש דכשרה כשעשאוה לצל, ששם הביא מה שפירש רש"י להתלונן תחתיה מחורב וממטר אבל לצניעותא בעלמא אין שם סוכה עליה, וכתב "ורבינו תם פירש שעשאוה לצל ולא מעובה להגן מן המטר". משמע שכוונתו לחוש לדברי רבינו תם, וגם רבינו הטור עצמו הביא את פירוש רש"י ופירוש רבינו תם לקמן בסימן תרל"ה.
ועל כן כתב הב"ח דסבירא ליה לרבינו הטור דאמנם הרא"ש פוסק כפירוש רבינו תם לחומרא גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש דפסולה במעובה להגן מן המטר, אבל לא מטעמיה, דאילו לרבינו תם כל סוכה שאין המטר יכול לירד בה פסולה, ואילו להרא"ש דוקא סוכת גנב"ך ורקב"ש לחוד הוא דפסולה, משום דכיון דהיא מעובה להגן מן המטר מוכחא מילתא דעשאה קבע לדור בה, וסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה, אבל שאר כל סוכה שעשויה לשם חג כשרה אפילו מעובה להגן מן המטר שהרי לא עשאה קבע לדור בה, ולכך לא הביא הרא"ש את דברי רבינו תם בפרק הישן שפוסל כל סוכה המעובה להגן מן המטר.
ובסימן תרלה כתב הב"ח שיש לפסוק כר"ת^[25].
אך מכל מקום השו"ע בסי' תרלא, בהתאם לדרכו בב"י, לא הביא בענין סוכה מעובה את דברי התוספות ור"ת דבעינן שעכ"פ יוכלו גשמים להיכנס לתוכה, ולכן כתב בברכ"י (תרלא ב) שהשו"ע סובר להכשיר בדיעבד אפילו אין המטר יכול לירד לתוכה. וכ"כ במשנה ברורה סימן תרלא, שבדיעבד כאשר א"א ליטול קצת מהסכך מפני איזה סיבה יש לסמוך על המכשירין. ונראה לענ"ד שכן עיקר, שכן דוחק להכניס את חילוקי הב"ח לסתימת הרא"ש והטור. וכל שכן שיש להקל בסוכות עם חצאי קנים שאמנם מונעים גשמים אבל לא כל גשם, ולכן נראה שמדינא הן כשרות לכתחילה.
אלא שלענ"ד ממה שמקילים בדיעבד בדינו של ר"ת אין ראיה להקל היכא שהסכך קבוע לכל השנה במסמרים, דהא י"ל שבזה גם החולקים על רבינו תם יודו להחמיר, דמסתבר שסוכה דירת עראי בעינן עכ"פ בסכך. והטעם להחמיר בזה יותר הוא שכנגד חומרת רבינו תם עומד פשט המשנה שהמעובה כמין בית כשרה, ופשט הסוגיה בדף טו שלא הזכירה פסול של תקרה המנעת גשם. גם לא מצינו בחז"ל להדיא פסול מחמת מניעת גשמים. אבל בסוכה שקורותיה קבועות כל השנה אין קושי מהסוגיות הנ"ל, ולפי פשט הענין שסכך צריך להיות דומה לפסולת גורן ויקב, וכן לפי פשט המושג דירת עראי במבנה, וכן לפי פשט הירושלמי, יש לאסור^[26].
♦

ח. הערה למעשה

אף שלפי מה שביררנו נראה לפסוק לחומרה כדעת האגודה ומהרי"ל, ובפרט שיש יסוד לזה גם מהירושלמי ומסברה, עדיין יש סמך להקל לפי מה שהראיתי מרש"י דמשמע שלדעתו אין כלל פסול דאורייתא במבנה הסכך. אך כיון שספק דאורייתא לחומרה, גם אם אדם כבר בנה פרגולה כזו, כל עוד שהוא לפני החג עליו לחוש לראשונים שאוסרים, אף על פי שהוא טרחה גדולה.
וראיתי שיש המשתמשים כל השנה בפרגולה צפופה קבועה כשמעליה מכסה פלסטיק או חומר אחר, ובסוכות מסירים את הכיסוי, ומוסיפים עלים אך משתמשים בפרגולה עצמה כחלק מהסכך.
אך גם בדבר זה יש בעיה. אמנם בשו"ע תרכ, ג נפסק: "העושה סוכתו למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם כשרה". והוא על פי בעל העיטור וסברתו שכיון שעשה מעשה בהסרת הרעפים כאלו עשה מעשה בגוף העצים. אך אין דבריו מוסכמים, כמובא במ"ב תרכו, יז (וכ"כ לעיל שמרש"י משמע שאינו מועיל)^[27].
כמו כן יש לדון על ביטול הסכך הפסול באמצעות סכך כשר על ידי ריבויו על עצי הפרגולה, דאם הסכך הפסול צילתו מרובה מחמתו, לא יוכל לסמוך על המבואר ברמ"א תרכו א "השפיל הענפים למטה וערבן עם הסכך שאינן נכרין בטלין והסוכה כשרה", דהתם מדובר שהסכך הפסול חמתו מרובה מצילתו.
ואם הסכך של הפרגולה הוא המיעוט, כתב הרב יעקב אריאל (אהלה של תורה ב, פה) שאף למחמירים בפרגולה די בכך שהסכך הכשר מרובה על עצי הפרגולה. וכן כתבו הרב שלמה קסירר (תחומין כט עמ' 426), והרב אליעזר מלמד בפניני הלכה (הרחבות סוכה עמ' 367). אך לענ"ד אין להתיר זאת לכתחילה כי המשנה ברורה (תרכו, ז) פסק שכל היכא שהסכך פסול ניכר יש להחמיר שאינו מתבטל, וכן נקט החזו"א (או"ח קנ סק"יד).
ובפניני הלכה (שם) כתב להקל על פי הגר"ז (תרלא, יא) שכתב לגבי המסכך בין שיפודים, שכאשר רוב השטח שבין שיפוד לשיפוד מסוכך בסכך כשר יש להחשיב כאילו כל השטח שבין שיפוד לשיפוד מסוכך בסכך כשר, ולפי דבריו יוצא שכאשר הפרגולה היא 40 אחוז מהגג, די ב31 אחוז מכלל הסוכה של סכך כשר המונח בין עצי הפרגולה כדי להכשירה. אך החזו"א (שם בס"ק יא) חולק על הגר"ז וכתב שצריך שלא יהא רווח או נקב כלל בחלק המסוכך בין השיפודים, ורק באופן זה נוכל לומר שכאשר צל הסכך וצל השיפודים שוה הסוכה כשרה. ולענ"ד כן נראה מסתימת הראשונים שלא כתבו את החידוש של הגר"ז^[28]. וכן נראה מלשון הריטב"א^[29]. ולפי זה לגבי הפרגולה הנ"ל צריך 51 אחוז מכלל הסוכה של סכך כשר שכולו יהיה מונח במקום שבין עצי הפרגולה.
לכן למעשה נוכל להשתמש בפרגולה רק כאשר צל הפרגולה מועט מחמתה, והאדם ממלא את כל ההבדל ביניהם בסכך כשר. ובאופן זה אין צורך לחוש למניעה מלהעמיד בסכך פסול, כיון שלפי מה שביררנו טעם פסול הפרגולה הוא שדינה כבית, ומבואר בר"ן (סוכה דף י ע"א) שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי כתלים שאין מסככים בהן לפי שאין גדולו מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן, ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מיקרי. ונמצא שבנידון דידן יש להתיר ממה נפשך, דאם נאמר שאינו כבית דירה הם עצמם כשרים, ואם אנו מחמירים משום שהם כבית דירה מותר להעמיד עליהם כפי שמותר להעמיד על בית.
ונראה שחיבור במסמרים אינו החיבור היחיד, דהוא הדין לחיבור בתוך חריצים כשהדבר נעשה בתקיעה וגבורה כפי שמצינו בענין עייל שופתא בקופינא דמרא (שבת קב ע"ב), אך לפי דין המשנה במפקפק וטול אחת מבינתיים יש דרך נוספת להכשר על ידי נענוע עצי הפרגולה. דרך זו לא כ"כ מעשית בפרגולה המחוברת במסמרים, אך אם היא מחוברת בתוך חריצים בחוזקה יתכן שאפשר לעשות זאת. אך נראה שגם זה יועיל רק בתנאי שלא יחזיר את העץ שנענע בדיוק לאותו מצב בו היו מונח, דהיינו קבוע בחוזקה בתוך חריצים לכל השנה, שבזה הוא חוזר לאיסורו.
♦
לסיכום:
א. בירושלמי כתוב "סוכה מקורה פסולה". משמע שסכך של קבע פסול.
ב. מדברי התוספות, תוספות רבינו פרץ, האגודה ומהרי"ל נראה שפרגולה הקבועה ומחוברת במסמרים כל השנה פסולה אף כשאינה מונעת חדירת גשם כי היא סכך של קבע.
ג. מר"ח והרמב"ם משמע להחמיר אפילו אם הסוכה עצמה אינה מחוברת לקרקע.
ד. גם אם החיבור אינו על ידי מסמרים יש לאסור, כיון שעכ"פ דרכו להיות קבוע בצורה כזו ואין מסירים אותו בקלות כל השנה, וזה דרך בית.
ה. גם אם משתמש בה כל השנה בכיסוי ומסיר את הכיסוי, לכתחילה אין להכשיר על ידי עצם הסרת המכסה בלבד את עצי הפרגולה.
ו. כדי להכשיר את הפרגולה לא מועיל רק ריבוי של סכך כשר כיון שהסכך הפסול ניכר, אלא צריך שצל הסוכה יהיה רובו מסכך כשר.
ז. מכל מקום כשצל הסוכה רובו מסכך כשר, מותר לסמוך סוכתו על הפרגולה, ולא הוי כמעמיד בדבר הפסול לסכך בו שלכתחילה מחמירים בו, כיון שיסוד הענין הוא שאנו מחמירים להתייחס אליה כבית, ובבית לא גזרו שמא יבוא לסכך בו.
ח. בסכך רגיל שמונע גשמים על ידי עוביו אך נעשה רק לסוכות, יש מקום להקל בדיעבד.
♦ ♦ ♦