בעל פסקי הלכות - יד דוד
הגהות עמ"ס ביצה[2]
ט' ע"א – רש"י ד"ה חלת. חלה וכו' ואינה מן התורה כדקיימא לן בקדושין כל מצוה *התלויה בפירות הגדלים בארץ אינו נוהג אלא בארץ.*נ"ב צ"ע דחלה לא תלוי בפיר[ות] הארץ, דפירות חו"ל שנכנסו לארץ קי"ל דחייבים בחלה כמבואר בפ"ב דחלה, וצע"ג[3].
י"ז ע"א - גמ' ת"ר יום טוב שחל להיות בשבת וכו', וב"ה אומרים מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, רבי* אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים.
*נ"ב עיין ירושלמי דר"ה פ"ד ה"ו, וצ"ע[4].
[ירושלמי: י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אית תניי תני פותח בי"ט וחותם בשבת ואית תניי תני פותח בשבת וחותם בי"ט רבי אומר פותח בשבת וחותם בשבת וי"ט בינתיים ר' יודה בר פזי בשם ריב"ל הלכה כרבי].
כג ע"א – רש"י ד"ה פרתו יוצאה. בשבת*.
*נ"ב אולי סובר רש"י דשביתת בהמתו ליתא ביו"ט לכן דיקדק לכתוב בשבת[5]. ועיין באו"ח סימן תצ"ה בהגר"א סק"א.
[בהגר"א: ביאר המ"מ פ"א שכל מלאכה שהיא באכילה, כגון שחיטה ואפיה ובישול, אפילו עשאן שלא לאכילה אין לוקה, וכל מלאכות שאינן באכילה כגון כתיבה ואריגה כו', אפי' עשאן לאכילה לוקה, חוץ מן הוצאה והבערה אף על פי שאינן באכילה ואפ"ה אפי' עשאן שלא לאכילה אינו לוקה, והטעם ההוצאה שצריכה כאוכל ומשקה].
כה ע"ב – רש"י ד"ה בכור שנפל לבור. בכור בזמן הזה וכו', והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ *וענוש כרת.
*נ"ב צע"ג דבזה"ז אין כרת על שחיטת חוץ כיון שאינו מתקבל בפנים, עיין ע"ז ד' י"ג ב'.
[(יג, א) אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזה"ז, ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר, פירות כסות וכלים וכו' (יג, ב) רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים. נראה מום מעליא הוא, ה"מ בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה, השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה. וליהוי כמטיל מום בבעל מום, דאע"ג דלא חזי להקרבה אסור].
ועיין בהרמב"ם (בפ' יט מה' מעה"ק ה' טו) שאומר שגם בזה"ז השוחט והמעלה בחוץ חייב, עי"ש בהכ"מ ובמל"מ וצ"ע[6].
כח ע"ב - גמ' א"ר חייא* בר אשי א"ר הונא והוא שיש עליו כזית בשר.
*נ"ב הרשב"א והר"נ אין בגירסתם כזית[7].
כט ע"ב - סוף תוד"ה שלא יזכיר לו סכום מדה.
נ"ב ועיין ב"מ ד' עה א' בתוס' ד"ה בני מ"ש שם ודו"ק. [פי' מתוך שמקפידין באין לידי כך דתנן בפרק אין צדין (ביצה כט. ושם) אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה פירוש שלא יזכור לו שום מדה וקפידותן גורמת להם להזכיר כדי שיהא מבורר יפה מה שמתחייב לזה]. דלא כמו שנרשם כאן[8].
לד ע"א - גמ' ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן *ואם בשביל לאפות הרי זה מותר.
*נ"ב הרשב"א בעה"ק [בית מועד שער ב אות נג][9] פירש דר"ל דאם כבר נתחסמו וכל כונתו רק לאפות מותר [לגרוף את התנור מן האפר והגחלים לאחר הסקה, יראה לי שהוא מותר ואף על פי שהוא מכבה אי אפשר בלא כן. וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש, והרי זה כמניח בשר על הגחלים, והרי אמרו שאין מפיגין את התנור בצונן ואם בשביל לאפות מותר].
ומתורץ בזה קושית התוס' ד"ה ואין וכו'. [ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות הרי זה מותר - ותימה דאמר לעיל אסור לחסמן אף על פי שהוא עושה נמי כדי לצלות עליהם].
לז ע"א - מתני' וכן האשה ששאלה מחברתה תבלין *ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן.
*נ"ב עיין ירושלמי דפ"ב דמעשר שני שאומר בשם רב חסדא אפילו עצים ג"כ מעכב לבשל בתחום וחד אמר דעצים אין בהם ממש. [אמר רבי בא תחומין עשו למידת הדין תדע לך שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפילו עצים סברינן מימר עצים אין בהן ממש]. וכן היא כאן בירושלמי [הלכה ד].
לח ע"א - גמ' דרש מר זוטרא *הלכה כרבי אושעיא. [דבדאורייתא אין ברירה].
*נ"ב צע"ג בסנהדרין (ד' קי"ב א') בדין עיסה של שותפות בעיר הנדחת דמותרת והא הוה דאורייתא ואין ברירה וצע"ג ד' יאיר עיני. [אמר רב חסדא בהמה, חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה. עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת].
ובפסקי הלכות שלי בפ"ו מאישות [חלק ב' דף קט אות ז], במאמר ברירה ביארתי זה[10].
רש"י ד"ה הרי הוא כרגלי אנשי אותה העיר. *אלפים אמה לכל רוח וכו' וכו'.
*נ"ב א"ה, נראה מדעת רש"י שסובר בשור של רועה דהוה כמו בור של אנשי העיר, ששיטת רש"י שיש לו אלפים לכל רוחות העיר, לא שכל אחד מבני העיר יוליכו למקומו, וגם אין האחד מעכב על חברו בערובו דאמרינן דמסתמא כל בני העיר מעמידין הבור שלהם בשביתת הרוב מאנשי העיר, ואם באמת עירבו כל אנשי העיר או רובן למקום אחד אזי שביתתו כרגלי רוב אנשי העיר, אבל גם לקמן בדין בור של אנשי העיר חלקו הרשב"א והר"נ והריטב"א על רש"י, עיי"ש שיטתם. ומסתמא כמו כן בדין שור של רועה עיין בהר"נ כאן מ"ש ועיין במלחמות שדעתו שהפירוש או כמ"ש לשיטת רש"י או שהכונה שאינו יכול להוליכו רק למקום שכל אנשי העיר יכולים לילך שהאחד אוסר על חבירו ומשום יניקת תחום שהוא פוסק בזה כרב אבל רש"י פוסק כר"כ ור"א דלא חיישי ליניקת תחומין ובשור של פטם צ"ל שאין לו שום שביתה והוה כבור של הפקר וכבור של עולי גולה וכמ"ש במלחמות עיי"ש.
לט ע"א - גמ' ת"ר *חמשה דברים נאמרו בגחלת וכו'. [תנו רבנן: חמשה דברים נאמרו בגחלת: הגחלת כרגלי הבעלים, ושלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש - מועלין בה, ושלהבת - לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה - אסורה, ושלהבת - מותרת. המוציא גחלת לרשות הרבים - חייב, ושלהבת - פטור. המודר הנאה מחבירו - אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו].
*נ"ב ירושלמי ברכות פרק אלו דברים בשינוי קצת. [חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת פטור מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת].
רש"י ד"ה סדומית. דקה היא מאד ובטלה וכו'.
נ"ב עיין ב"ב ד' כ' ב' ומבואר הפך פירש"י זה וצ"ע[11]. [פירש"י שם: מלח סדומית, עבה וקשה כאבן].
מ ע"א - גמ' אמר רב הונא אמרי בי רב כגון שיחד* לו קרן זוית.
*נ"ב עיין ב"מ ד' ס"ג א' ודוק.
♦ ♦ ♦