הערה על מאמרו של הרב ישראל מאיר סבתו "מהי פשרה" (עמוד קמ"א)

בס"ד
יישר כח גדול על הגליון האחרון של ירחון האוצר.
המאמר של הרב סבתו שליט"א "מהי פשרה" מאד חשוב ויפה. דן שם על דבר מאד עקרוני ומעשי, מהי בכלל הפשרה, שהוא דבר עמום. היום כידוע ב"ד דנים דיני פשרה, וממילא חייבים לדון בזה הרבה. אציין גם למאמר נכבד בקובץ דברי משפט (מוסדות שירת דבורה) ח"ג (ת"א תשנ"ח) עמ' קמד-קעה, "שרשי דין פשרה ואופן עשייתה", של הרב מאיר יוסף ויצמן שליט"א.
בקשר לזה רציתי לכתוב אודות בעיה גדולה שנחשפתי אליה לאחרונה. סיפר לי יהודי אחד, שנגרם לו נזק גדול, היתה לו דירה, בעל הדירה מעליו עשה שיפוצים בחורף, נכנסו מים לדירה מלמטה, והרסו לו רהיטים ומכשירים בשווי מאות אלפי שקלים, הלך איתו לדין תורה, וב"ד לא הביאו לו כלום, מפני שזה גרמא. אמרתי לו: והרי היום ב"ד דנים פשרה!! פניתי לאב"ד חשוב באחד המקומות, ואמר לי, נכון, יש ב"ד שמחייבים גם על גרמות, בגלל פשרה [וכך דעת הגרז"נ זצ"ל, וב"ד ארץ חמדה], ויש ב"ד שלא מחייבים!! שאלתיו, אם כן, כל אחד יברר לפני כן לאיזה ב"ד הולך, ולאיזה הרכב? אמר לי: נכון...
דיין אחד כתב לי: "הפתרון הוא לכתוב בשטר הבוררות שב"ד מוסמך לחייב בגרמא. אנחנו בפועל חייבנו גם כאשר לא פורט הסעיף הזה מכוח פשרה כפי שכתב הגרז"ן ששיקול של פשרה כולל חיוב לצאת ידי שמים. ומחייבים בדרך כלל או שני שליש אם הייתה רמה גדולה של רשלנות, או שליש אם מדובר על מעט רשלנות".
עכ"פ זו באמת שערוריה גדולה, שדין האדם תלוי לאיזה ב"ד הגיע. בגמ' בסנהדרין לא הוגדר בדיוק מהי בכלל הפשרה המדוברת שם (היה פשוט להם), וממילא לא ברור גם אח"כ מה המבוקש מהדיין, מה הדיין אמור כעת לדון בתור פשרה. על זה צריכים לעמול הרבה. ויישר כוחו של הרב סבתו שליט"א שבמאמרו היסודי כעת בירחון קידם אותנו בבירור הענין.
♦