וטימאו כל השמנים

הערות שוליים

1. ↑ מתוך חיבור כת"י, של הגאון רבי מאיר פישלס זצ"ל - עמ"ס שבת, עותק ממנו בבית הספרים הלאומי. בו מביא הגר"מ את דברי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. במסגרת העריכה הושלמו ציונים, פוענחו ר"ת, ושולבו הערות מחכמי הדורות הנוגעים לחידו"ת אלו. כמו כן נכתב ביאור קצר מהעורך, על מנת שיובהר לקורא הנכבד מהלך הקושיות והתירוץ. נעזרתי רבות בפיענוח כתב היד, בחברי פורום לתורה. התודה והברכה להרב הראל דביר שליט"א, ולהרב משה אהרן שליט"א על הארותיהם. שאו ברכה מעם ה'.פרסום חידו"ת אלו לע"נ א"מ הרב הרב יצחק נתן ב"ר שמואל זאב לוי ז"ל עורך ספר הזיכרון עדות ליוסף [להורדה], לזכרו של הקדוש יוסף דב ב"ר חיים ויסמן הי"ד. יהיו הדברים לעילוי נשמתם, ות.נ.צ.ב.ה. כאן המקום לציין, כי בספר הזכרון הובאו מחידושי רבינו יהונתן אייבשיץ עמ"ס כתובות. כמו כן הובא פלפול בענין נס פך השמן מבעל האבני נזר. דוד לוי.
2. ↑ מהרש"א (חידושי אגדות): "... ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הרא"ם היאך הדליקו במנורה טמאה כו', עיין שם דהשתא כיון דלא היו כולן טמאי מתים היו יכולין לעשות מנורה חדשה, והרא"ם כתב לפי דרכו שהיו כולן טמאי מתים. וי"ל שהיו עושין מנורה של עץ וכו'". וראה מה שכתב על כך הבית מאיר (או"ח תע"ר).
3. ↑ ראה ברא"ם (שם) וכן בפרי חדש (או"ח תע"ר) שעמדו בקושיא זו, שגזירת י"ח דבר של תלמידי שמאי והלל הויא אחר נס פך השמן יותר ממאה שנה. וכתב הפר"ח ליישב בב' אופנים. א. שמתחילה גזרו על קדשים, והגזירה המאוחרת היתה שטמאים אף לתרומה. ב. שמתחילה גזרו לתלות, ולאחר מכן גזרו לשרוף. וא"כ ניחא קושיית הרא"ם, דאף שלא גזרו, הני מילי לתרומה או לשרוף, ומכל מקום שמן הקודש נטמא במגע נכרים, ולכל הפחות יש בו דין תלייה. והרא"ם עצמו תירץ שנטמאו השמנים מבגדי עכו"ם שבחזקת טמאי מת, עיי"ש.
4. ↑ ראה בפרי חדש (או"ח תע"ר, א) שכתב: "ועוד י"ל, שמסתמא הכניסו שם עכו"ם, ותנן במסכת מדות (פרק א משנה ו), מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון, ומפרשינן בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה נב, ב) ששקצום לעכו"ם. א"כ מסתמא נטמאו כל השמנים לתקרובת עכו"ם". ויש לדון בכוונת הפר"ח, האם השמן נטמא ממילא משום הע"ז שהכניסו לעזרה. או דילמא, דניסכו את כל השמנים לתקרובת ע"ז. ובבית מאיר (שם) נראה שנקט בדעת הפר"ח שייחדו את השמן לתקרובת ע"ז, עד כדי כך שמקשה שאם כן מן הסתם היו שופכים את השמן ולא מותירים אותו בכד. וכן נקט להדיא בדעת הפר"ח, רבינו האדר"ת (קונטרס עריכת נר, מוריה קובץ רסה). ואם כן מצינו בית אב לדברי הגאון רבי יהונתן זצ"ל מדברי הפר"ח.אך בחידושי חת"ס (שבת כא, ב) הביא מהרא"ם על הסמ"ג (הלכות חנוכה), שהיות והכניסו ע"ז להיכל, והקריבו לפניו בתקרובת ע"ז המטמאה, לכך נטמאו כל השמנים. ואם כן מבואר כצד השני. וכן בלבוש (שם): "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, שהכניסו בו עבודה זרה, ותקרובת ע"ז מטמא באהל", הרי שנטמא השמן ממילא ולא שניסכום לתקרובת. וראה מה שהשיג על הלבוש באליהו רבה ובאליהו זוטא. ובתו"ד הקשה מדוע לא פירש כפשוטו שטימאו בידיים את השמנים, וראה עוד בשואל ומשיב (קמא ג, מב), דכתב ליישב את קושיית האליהו רבא מדוע לא פירש הלבוש כפשוטו שטימאו בידיים את השמן, ותירץ משום דהוי משקה בי מדבחיא דכן. אמנם הרא"ם על הסמ"ג (הלכות חנוכה, הובא בבית מאיר שם) דחה שמשום ספק לא מחזקינן ריעותא שהכניסו ע"ז להיכל.
5. ↑ מבואר בדברי רבינו שכלי חרס אינו מטמא מגבו בטומאת תקרובת ע"ז.
6. ↑ תוס': "הוו להו תלתא והוי ר"ה". וראה עוד בתוס' (נדה ה, ב ד"ה כשחברותיה): "משום דעזרה רה"ר הוא". ומקורו מהגמ' בפסחים (יט, ב): "זאת אומרת עזרה רה"ר היא". ודנו המפרשים, האם העזרה בזמן כיבוש היוונים, היתה רשות הרבים, או שהיות ולא היו מצויים שם ישראלים, אם כן דינה כרשות היחיד.
7. ↑ יש לציין את שיטת הרמב"ן בחולין (ב, ב) שנוקט דלא אמרינן ספק טומאה ברה"ר לגבי קדשים, וז"ל: "אלא שאין הקושיא כלום דבמוקדשין בכי האי גונא לאו בספק טומאה דיינינן דהא בעו שימור דכתיב משמרת תרומותי, אלא צריך שיהא ברי לו שהן טהורין ואם לאו אסור להקריבן". ולפי זה יש לדון, האם היה מועיל ספק טומאה ברה"ר לגבי כלי הקודש והמקדש, או שזהו רק דין בתרומה וקדשים. וראיתי באחיעזר (ב, מט אות ג') שהוכיח מהתוס' בחגיגה (כא, א סוד"ה האונן) שאף בכלי המקדש יש דין היסח הדעת דומיא דקדשים ובספק טומאה אף ברה"ר טמאים. אמנם התוס' בחולין (ב, ב ד"ה דליתיה) חולקים על הרמב"ן וסוברים שספק טומאה ברה"ר אף בקדשים טהור. ואף בדעת התוס' בחגיגה (שם) שיש דין היסח הדעת ואף בספק טומאה ברה"ר טמאים, מכל מקום כתבו התוס', דבמקום שאין בידו לשמור, כגון שנאבד הכלי, לא נאמר דין זה של ספק טומאה לחומרא אף ברה"ר, ואם כן במקום שפרצו היוונים להיכל, אין לך אונס גדול מזה שאינו יכול לשמור על כלי המקדש, וכה"ג לא נאמר דין הסחת דעת וטומאה לחומרא בספק טומאה ברה"ר.