ראש ישיבת וולוז'ין, בעל גאון יעקב
לעומקו של נס[2]
נס החנוכה
איתא בגמ' בשבת (כא, ב):מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
אך עלינו להבין ולהשיג מהו עומקו של נס?
♦
כל המסייע לגילוי כבוד שמים מתקדש
רואים אנו זאת מחז"ל במסכת בכורות (ה, ב):אמר ר' חנינא, שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? א"ל: גזירת הכתוב היא, ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.
הרי שהשיבו חז"ל על שאלתם, מפני מה נתקדשו פטרי חמור מכל פטרי סוסים וגמלים, א. גזירת הכתוב. ב. ועוד שסייעו לביזת מצרים וכו'.
נראה מזה, כי גם אלו שנגעו ולו במקצת בענין הנס, אזי חלה עליהם קדושת הגוף. ועל אחת כמה וכמה הבכורים בעצמם כמו שנאמר (במדבר ג, יג): "כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה'".
אלא הענין כי נס הוא התגלות אלוקית - למעלה מדרך הטבע, וזה מביא לידי הכרה אלוקית וממילא נוצר גילוי שכינה, וקדושה שורה על זה, ואין לשער את התפשטות הקדושה הלזו לכל מה שנוגע לזה, ויבואר עוד.
כל נגיעה בנס משרה קדושה
כמו שאנו רואים זאת בענייני הרוח, כן הוא גם בעניינים גשמיים, עצם נגיעה קלה מביאה לידי תוצאות כבירות. וכמו שביציאת מצרים התפשטה הקדושה על כל המועדים והרגלים, שמביאים הם לידי זכירת יצי"מ, כמו כן בכל נס ונס אשר מביא לידי התגלות אלוקית, גילוי שכינה, הכרה וקדושה חלה על המקום והזמן.♦
מזבח יעקב – קל אלוקי ישראל
וכן מצינו ביעקב אבינו (בראשית כח, יב-יז):וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ וגו': וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
כיון שהתגלתה אליו הנבואה, אזי מביא הדבר השפעת קדושה גם על המקום. וזהו מקום המקדש אשר אבותינו הקדושים קראוהו בשמות, אברהם קראו 'הר', יצחק קרא לבית המקדש בשם 'שדה', ויעקב כינהו 'בית' (פסחים פח, א הובא בהערה[3]). והקדושה הלזו נמשכת עד אין סוף.
וכן כשהקיץ יעקב משנתו ובנה מזבח ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל (בראשית לג, כ), הענין כמו שפרש"י ז"ל (שם), לא שהמזבח נקרא כן, אלא המזבח מזכיר את ה' ומביא לידי זכירת ההודיה והשבח להקב"ה. וכלשונו הזהב: "לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקדוש ברוך הוא הוא לאלהים לי ששמי ישראל".
וכן מצאנו אצל משה כשבנה מזבח: "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי" (שמות יז, טו), כשרואים את המזבח מזכירים את גודל הנס, וזה יוצר שבח והודיה לה' יתברך. וזה יוצר את הגילוי שכינה, וקדושה חלה על זה.
והנה מכל שכן כשהקב"ה עושה ניסים לעם ישראל, אזי השכינה שורה בתוכם. וזהו ענין ההלל שאנו אומרים בכל פרק ופרק כשנגאלין מצרתן, כדאיתא בחז"ל (פסחים קיז, א), שעל ידי זה ניכר ונראה נס ה' והשבח היוצא מזה וגילוי השכינה.
♦
חיוב פרסום הנס
וכן בח' ימי חנוכה שכל שמונת הימים קדושה עליונה שורה עליהם מצד הנס,וענין פרסומי ניסא זהו הכרת הבורא והשכינה השורה בין ישראל (ראה שבת כב, ב). וכמההפליגו חז"ל על ענין נר חנוכה שגם עני שבישראל מוכר כסותו כפי שכותב הרמב"ם (חנוכה ד, יב):מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.
ונר חנוכה קודם הוא לנר שבת (שבת כג, ב וברמב"ם שם הי"ג) והפלגת חיוב הדלקת נר חנוכה, כי ענין פרסומי ניסא שאני, וכפי שנתבאר.
♦
נחמת אהרן בהדלקת נרות חנוכה
וראה בארוכה ברמב"ן עה"ת בפרשת בהעלותך (במדבר ח, ב) אחרי חנוכת המזבח, על זה שהצטער אהרן בכך שלא היה בחנוכת המזבח, והבטיחו הקב"ה בהדלקת הנרות חשמונאי שלעתיד לבא, שלא יבטל גם לאחרי החרבן. רואים אנו עד כמה גדול כח הקדושה שמביא עמדו נר חנוכה, והתנחם אהרן במעלה זו.♦ ♦ ♦