כולל פוניבז'
בעניין ברכת הרואה בנר של סכנה ובגדרי ברכת הרואה
א. חידוש הבד קודש דאין מברכין ברכת הרואה בנר של סכנה
(שבת כג, א) "אמר רב יהודה, יום ראשון הרואה מברך ב', ומדליק מברך ג', מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת". ובגמ' להלן (כג, ב) בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו? קידוש היום עדיף - דתדיר, או דילמא: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא? בתר דאבעיא הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.והנה נודע בשערים יסודו הנודע למשגב של רבינו הבד קודש (שבת סי' לח), כי על נר שהודלק בשעת הסכנה אין מברכין ברכת הרואה, ודקדק זאת מלשון רש"י (לעיל כג, א ד"ה הרואה), על דין ברכת הרואה – "הרואה - העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק". ויש לדקדק, מדוע כתב רש"י שרואה את הנר באחד 'החצרות'.
וכן ברש"י (סוכה מו, א): "הרואה נר חנוכה - קאי על שלא הדליק בביתו, ועובר ברשות הרבים ורואה אותה בפתחי ישראל, שמצוה להניח בפתח - צריך לברך על הראשונה". וגם כאן יש להבין, מדוע נקט רש"י שרואה את החנוכיה 'בפתחי ישראל'.
וביאר רבינו הגרב"ד פוברסקי שליט"א[2], דהגרי"ז יסד כי נר חנוכה שמדליקו בתוך ביתו בשעת הסכנה, זהו גדר תקנה אחרת מאשר תקנת הדלקה בפתחי חצרות שנועדה לפרסומי ניסא, ואילו הדלקה בשעת הסכנה אין זה נועד לפרסומי ניסא לכל הרואים.
ומעתה אתי שפיר, דברכת הרואה ניתן לברך רק על נר חנוכה שהודלק לפרסומי ניסא בפתח החצר, אמנם אם רואה את הנר של שעת הסכנה, אינו מברך ברכת הרואה, עכ"ד.
ודנתי לפני מו"ר שליט"א, דאם נימא שהדלקה דשעת הסכנה אין לה דין פרסומי ניסא, ולכך אין מברכין עליה ברכת הרואה, אם כן בשעת הסכנה שיש לפניו או נר חנוכה או קידוש היום, בעינן שיקדים את קידוש היום, כיון דהדלקת נר חנוכה אין בה דין פרסומי ניסא.
ואמר רבינו הגרב"ד שליט"א, די"ל שאף בשעת הסכנה יקדם נר חנוכה לקידוש היום, הואיל וביחס אליו ולבני ביתו יש בזה פרסומי ניסא. ומה שאחר אינו יכול לברך, הגם שהוי פרסומי ניסא, הוא כיון דהוי הדלקה לפרסומי ניסא לבני הבית לבדם, ולא לרואים העוברים בשוק, דלא נועדה ההדלקה עבורם ומשו"ה אינם יכולים לברך על ראיית נר דשעת הסכנה[3].
♦
ב. האם יש דין למכור כסותו בנר של סכנה
עוד יש לדון, האם בהדלקת נר דשעת הסכנה, יש בזה חיוב למכור את כסותו על מנת לקנות שמן להדלקת נרות חנוכה, דהנה פסק הרמב"ם (פ"ד מחנוכה הי"ב): "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק". ויש לדון האם בהדלקה דשעת הסכנה, שהוי פרסומי ניסא רק לבני ביתו, ופחות הודעת הנס לבני רשות הרבים, האם גם בכה"ג יש דין מוכר כסותו.♦
ג. ראיה מדברי האבני נזר דיש עניין פרסום הנס לבני ביתו
נראה להביא ראיה מעלייתא כחידוש הגרב"ד מדברי האבני נזר, דפרסום הנס אף לבני ביתו בלבד, נותן דין קדימות לגבי קידוש היום. דדן האבני נזר (או"ח תקא א-ב) בקושיא[4], מדוע עדיף פרסומי ניסא דחנוכה על פני קידוש היום שגם הוא פרסום ניסי בריאת העולם יש מאין, ולפרסם מפעלות ניסי יצירת הבריאה בשחר ימות עולם, שעצמו אף מניסי יצי"מ, ועיי"ש. ובדבריו שם דן בהשוואת מעלת קידוש היום על פני ד' כוסות שיש בהם דין למכור את כסותו, בשונה מקידוש.וכתב האבנ"ז ליישב וז"ל: "וצריך לומר, שאני המצוות שבליל פסח הם לפרסם לבניו ובני ביתו כדכתיב והגדת לבנך. מה שאין כן שבת שהוא רק לעצמו. והדבר מובן על פי מה שאמרתי כבר בטעם הרמב"ם דכל מצוות אינו מחוייב למכור כסותו. שהרי חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (ברכות ו, א). מה שאין כן פרסומי ניסא לפרסם לאחרים, ומה לאחרים במחשבתו. ועל כן קידוש היום שהוא לעצמו. שוב דומה לשאר מצוות. ובזה מובן היטב הקל וחומר כיון דנר חנוכה קודם לקידוש. על כרחין דתלוי בפרסום לאחרים דוקא. ואם כן נר חנוכה שמניחה על פתח ביתו מבחוץ שמפרסם לכל. ודאי קל וחומר מארבע כוסות שאין הפרסום רק לבניו ובני ביתו לבד".
מחלק אם כן האבני נזר, בין דין קידוש היום דהגם שהוי פירסומי ניסי בריאת העולם, מכל מקום הוי פרסום הנס לעצמו בלבד, דחובת קידוש נאמרה ביחס לגברא המקדש. בשונה מד' כוסות שהוי פרסום הנס לבני ביתו ומשום הכי יש להם עדיפות על קידוש היום, עד כדי שיש בזה דין שחייב למכור כסותו לד' כוסות.
ובתוכן דברי האבני נזר כלול, שיש דין למכור את כסותו, אף בהדלקת שעת הסכנה, כיון דאיכא בזה פרסומי ניסא לבני ביתו, והגם דאין בזה פרסומי ניסא לכו"ע, מיהו לא גרע מד' כוסות דהוי פרסומי ניסא לבני ביתו בלבד, ומכל מקום יש בזה דין מוכר כסותו.
חזינן בדבריו דאף פרסומי ניסא דבני ביתו, יש לו את מעלת פרסום הנס הקודם. ומעתה אף אי נימא, דהדלקה דשעת הסכנה אינה פרסומי ניסא אלא לבני ביתו לבדם, מכל מקום היא קודמת לקידוש היום, וכפי חילוקו של האבני נזר, דקידוש היום הוי פרסום הנס לעצמו, ולכך פרסומי ניסא דבני ביתו קודם לקידוש היום, ובכלל זה אף הדלקה דשעת הסכנה דיש בה פרסומי ניסא לבני הבית.
אם כן נמצינו למדים דג' פרסומי ניסא איכא, א. בהדלקת נר חנוכה בפתח הבית – דהוי פרסומי ניסא לבני ביתו ולכולי עלמא. ב. הדלקה בשעת הסכנה, וכן ד' כוסות בליל פסח – פרסומי ניסא לבני ביתו. ג. קידוש היום – דהוי פרסום הנס לעצמו.
♦
ד. ראיה מדברי האגודה – דנר חנוכה עשוי לאורה
נראה להביא ראיה, מדברי האגודה (סוכה, מו, א הובא גם בספר המנהגים אות כא): "הרואה נר חנוכה חייב לברך שעשה נסים. הקשה ר"י הרואה לולב וסוכה ומזוזה אמאי אינו מברך, ותירץ נר חנוכה משום חביבות וגם אין לו בית לקיים המצוה. וקצת נראה לתרץ דנר חנוכה עשוי לאורה, להכי הרואה ואינו יכול לקיים שהוא בספינה יברך".והנה נטה האגודה מדברי התוס' בסוכה (מו, א) שלמדו, כי ברכת הרואה הוי תקנה מיוחדת לרואה, נראה דהאגודה ס"ל דכיון שנר חנוכה עשוי לפרסומי ניסא לבני רה"ר, אם כן היות והרואה הוא חלק מהדלקת נר חנוכה שנועדה עבור ראייתו שלו, אם כן שפיר יכול לברך על ראיית נר חנוכה, שהיא חלק מהפרסומי ניסא אליו נועדה הדלקת נר חנוכה, בשונה משאר מצוות, שבהן אין הרואה חלק ממעשה המצוה.
אם כנים הדברים נמצינו למדים, דדוקא נר שנועד לפרסם את הנס לבני רה"ר ולאורה, עליו יכול הרואה לברך, כיון דהוא חלק מהפרסומי ניסא של אור הנרות. אולם נר של שעת הסכנה שלא נועד לפרסם את הנס לבני רה"ר, ואין הרואה חלק ממעשה המצוה בראייתו, אם כן אינו יכול לברך על ראיית נר הסכנה, שלא נועד לפרסומי ניסא.
[יתכן היה להעמיס את הדברים אף בלשונו של האבודרהם (סדר הלכות חנוכה) דנתקשה בקושיית התוס' בסוכה (מו, א): "ואם תאמר, למה תקנו לברך על ראיית נר חנוכה יותר משאר מצות. ויש לומר משום פרסומי ניסא[5]". ואם כן מבואר באבודרהם, כי ברכת הרואה בנר חנוכה היא משום פרסומי ניסא, ומעתה כאשר רואה נר של סכנה, שלא נועד לפרסם את הנס לבני רה"ר, שוב אינו יכול לברך. אכן יש לדחות, דכוונת האבודרהם, שתיקנו מעיקרא ברכת הרואה בחנוכה, על מנת לפרסם את הנס. ואם כן, כל שרואה נר חנוכה יכול לברך, ואף בשעת הסכנה].
♦
ה. ראיה מדברי ספר הכלבו
עוד היה נראה להביא ראיה עצומה ליסוד זה, כי על נר של סכנה אין מברכין ברכת הרואה, ממה שכתב הכלבו (סי' נ') מדוע מקדשין בבית הכנסת, על מנת לסדר את הברכות לפני מי שאין בקיא: "ודומה למה שנהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסום הנס בפני כל העם, ולסדר הברכות בפניהם, גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם".ויש להעיר, מדוע מדליקין בבית הכנסת במיוחד עבור הרואין שאין להם בית שיוכלו לברך ברכת הרואה, והלא כיון שמתאספין ציבור רב בבית הכנסת, אם כן יכולים לברך האורחים ברכת הרואה על נרות שמדליקין בביתם אותם יהודים שהתאספו להתפלל, והגם שאין לאורחים בית, מכל מקום יכנסו לבית אחד המתפללים ויברכו ברכת הרואה.
ונראה לומר בזה, דהכלבו מיירי בשעת הסכנה דמדליק על שולחנו, ובכה"ג אין יכולין הרואין לברך ולצאת יד"ח ברכת הרואה, כיון דלא הוי נר לפרסומי ניסא לבני רה"ר, ומשו"ה יכולים לצאת יד"ח רק בנר של בית הכנסת, שנועד כלשונו של הכלבו "לפרסום הנס בפני כל העם", ורק על נר זה שנועד לפרסומי ניסא יכולים האורחים המתפללים לברך.
♦
ו. דעת הגר"ח דברכת שעשה ניסים הוי ברכה מדיני הראייה
נתבאר עד עתה חידושו של הבד קודש, כי אין מברכין ברכת הרואה בשעת הסכנה הואיל ונר זה לא נועד לפרסומי ניסא לבני רה"ר.ולכאורה תלויים הדברים במה דחקרו האחרונים בגדר ברכת שעשה ניסים, האם הויא ברכה מדיני ההדלקה או דהויא ברכת הרואה, וצד נוסף מבואר ברמב"ן בתורת האדם דהויא ברכה על ראיית הנס, כדיני רואה ניסים שנעשו לישראל, ויבואר עוד.
והביאו משמיה דהגר"ח[6], דמנהגו היה לברך בלילה הראשון את כל הברכות עובר לעשייתן כדין ברכות על ההדלקה כרמ"א (תרעו, ב), ובשאר הימים בירך את הברכה של להדליק נר של חנוכה קודם הדלקת הנר הראשון והדליקו, ואחרי כן בירך את ברכת שעשה ניסים הדליק את יתר הנרות. ובכך יוצא את כל הדעות בראשונים, דמחד יצא יד"ח אם הוי ברכה על הראיה, ובראיית הנר הראשון שהדליק מברך שעשה ניסים, ומאידך גם לראשונים ולפסק הרמ"א שמברך עובר לעשייתן דהוי ברכה על ההדלקה, מכל מקום מברך קודם הדלקת שאר הנרות והוי עובר לעשייתן.
מקורות למנהג הגר"ח
בית אב למנהגו של הגר"ח, הוא משיטת הראשונים שהובאה בריטב"א (שבת כג, א ד"ה מאי): "מאי מברך וכו'. ונהגו לברך שלשתם קודם הדלקה משום דבכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן (פסחים ז, ב), וכמו שמברך שלשתן קודם מקרא מגילה. ויש אומרים[7] כי הראשונה שהיא ברכת המצוה צריך לברך תחלה, אבל השתים האחרות אומרם אחר שהתחיל להדליק שיהא רואה נסו ויברך עליו כעין הרואה נר חנוכה, ואין לשנות בזה המנהג".הרי לפנינו שיטה בראשונים, שברכת שעשה ניסים היא כגדר ברכת הרואה, כאשר רואה הוא את ניסי הקב"ה באור נר החנוכה המאיר ומפרסם את הנס, ומברך רק לאחר שרואה הוא את אור הנס בנר חנוכה הדולק.
וכן דעת המסכת סופרים (פ"כ ה"ד) שיש לברך שעשה ניסים אחר שהדליק הנרות: "כיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש, והרואה שתים. המדליק אומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, ומתנה ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין וכו' ואומר, ברוך אתה שהחיינו; ואומר, ברוך אתה שעשה נסים".
הרי שדעת המסכת סופרים, כי רק לאחר ההדלקה ואמירת הנרות הללו, רק אז מברך שעשה ניסים, חזינן מהא שברכת שעשה ניסים הוי ברכה על ראיית הנרותז.
♦
ז. דעת הרמב"ן שראיית נר חנוכה הוי כראיית מקום נס המקדש
יש להביא מקור נוסף להא דברכת שעשה ניסים הוי ברכה על הראייה, מדברי הרמב"ן (תורת האדם, שער הסוף, ענין הרפואה):[8] "ועוד הרי ברכה שניה של מגילה ונר חנוכה, ברכות הנס (נ"א השבח) הן, ומברך אותן בשם ומלכות, ואין בין הרואה נר חנוכה לרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו אלא שזו קבועה ביומה וזו תלויה במקום". מבואר בדבריו, דגדר ברכת שעשה ניסים הוי ברכה על ראיית הנס (ולא מדיני ההדלקה), כדין רואה מקום שעשה נס, ובהדלקת הנר מתגלים ומתפרסמים לעין כל גדולת ה' וניסיו בימים ההם בזמן הזה, ועל כך מברך שעשה ניסים בראיית הנר.[יתכן להביא מקור נוסף לכך שברכת הרואה הוי ברכה על הנס, ולא על גוף ההדלקה, מהא דהקשו התוס' בסוכה (מו, א ד"ה הרואה), מאי שנא ברכת הרואה שתקנוה לגבי רואה נר חנוכה, בעוד שלא מצינו ברכת הרואה בשאר מצוות. וז"ל: "הרואה נר של חנוכה צריך לברך - בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה". ויישבו התוס' בג' אופנים.
והנה צ"ב, מאי קשיא להו לתוס' דיברכו ברכת הרואה על ראיית סוכה, והלא ליכא כל מצוה בראייתה, בשונה מנר חנוכה דהוי פרסום הנס. וצ"ל, דס"ל לתוס' כרמב"ן דהוי ברכה על ראיית הנס שנעשה בימים ההם בזמן הזה, ואם כן נתקשו התוס' שיברכו אף על ראיית הסוכה, בבחינת ראיית הנס שהקב"ה הושיב את בנ"י בסוכות בעת יציאתם ממצרים[9]].
♦
ח. בדעת הרמב"ן מוכח דאף בנר דסכנה יכול לברך ברכת הרואה
אתה הראית לדעת, כי חבל מקמאי סבירא להו דברכת שעשה ניסים היא ברכה על הראיה ולא ברכה על מעשה ההדלקה, והגדיל הרמב"ן בדבריו דהוי ברכה על ראיית הנס, אם כן תמוה מדוע כאשר מדליק בתוך ביתו בשעת הסכנה, ועובר אדם ברה"ר ורואה את ההדלקה, ולדברי הרמב"ן כעת רואה הוא בעיני רוחו את נס פך השמן במלוא הדרתו, מדוע שלא יוכל לברך ברכת הרואה. והלא לכאורה אין זה תלוי בפרסומי הנס, כיון שסוף סוף רואה הוא נר חנוכה שנועד להדלקת מצוה, אם כן שיוכל לברך ברכת הרואה אף בלא הפרסומי שבנר דסכנה, כיון דסו"ס רואה הוא את הנס לנגד עיניו.בעוד שבדעות הראשונים הסוברים דהוי ברכה על הראיה ולא על ההדלקה, יש מקום לדחוק ולומר דדוקא בעל הבית, שראיית הנר לגביו הוי פרסומי ניסא יכול הוא לברך על כך, ואולם בני רה"ר, שלא נועדה ההדלקה לפרסם את הנס לגבם, שוב אינם יכולים לברך ברכת הרואה על עצם הראייה. אולם בדברי הרמב"ן נראה שהרואה את נר החנוכה הרי הוא רואה את נס המקדש ועל כך מברך, ואם כן צ"ב, מדוע לא יוכל לברך ברכת הרואה אף על נר דסכנה, וצ"ע.
♦ ♦ ♦