כולל שע"י ישיבת בית מדרש עליון, בני ברק
בעניין תפילת מוסף בשב"ק קודם קריאת התורה
הנה בגליון האחרון (עמ' שסט) הובא חידושו של הגאון רבי יעקב דוד אילן שליט"א, בענין קריאת התורה בשבת קודש קודם מוסף, שכתב לדון ולחדש דאינו לכתחילה להתפלל מוסף קודם שיקראו בתורה [ושאלה זו הייתה מצויה בתקופת הקורונה, שהיו מתפללין בחצרות הבתים, ולא היו מספיק ספרי תורה, ולכן היו שהתפללו שחרית ולאחר מכן מוסף, ואח"כ קריאת התורה].והביא הגרי"ד אילן שליט"א מש"כ בזה כבר בקובץ ירחון האוצר (חלק מד, עמ' קמט), דבמס' סופרים (פי"א ה"ו) איתא: 'אם קרא ודילג על פסוק ולא קראו, אם קראו עשרה מן הפסוק המדולג ביניהם אינו חוזר, ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא וכו', אבל בשבת אם שכח ועבר על פסוק ואחר כך נודע לו – חוזר וקורא אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף – מפסיק מיד וקורא, שאין מעמידין תפילת המוספין פעם שניה', ע"כ.
וביאר שם הנחלת יעקב בזה"ל: 'ר"ל שאין צריכין להתפלל עוד מוסף אע"פ שקראו בטעות, אבל בש"ע סימן קלז (סעי' ג) כתוב כל הלכה זו, והאי לישנא שאין מעמידין כו' לא כתוב שם, וכן בס' אגודה לא גרס ליה', עכ"ל.
וכתב הגרי"ד אילן שליט"א דלגירסא זו במס' סופרים – משמע דיש שייכות בין תפילת מוסף לקריאת התורה בשב"ק, דהייתה הוו"א שאם טעה ודילג בקריה"ת פסוק – יצטרך להתפלל שוב מוסף, משום דרק עתה, כשהשלים הפסוק, חשיב שגמר קריאת התורה.
אמנם השו"ע לא העתיק סיומא דמסכת סופרים, וכמו שהעיר כבר הנחלת יעקב עצמו, אך מ"מ יש משמעות כזו בהל' שבת (או"ח סי' רפב ס"ז) 'קרא הפרשה בתפלת שחרית בשבת, ודילג פסוק אחד – חוזר וקורא הוא ושנים עמו, ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא', ע"כ. א"כ גם בלשון השו"ע חזינן רבותא זו שאפי' שהתפלל מוסף – צריך לחזור ולהשלים הפסוק את שהחסיר. וא"כ יש ללמוד מזה דלכתחילה ראוי להתפלל מוסף רק אחרי קריאת התורה בשב"ק.
ובירחון האוצר האחרון (חלק נט, עמ' שסט) העיר הגרי"ד אילן שליט"א עוד דכן נמצא גם בשו"ת מהר"ם חלאוה (סי' מה) שהביא את מס' סופרים הנ"ל, והוסיף עליה בזה"ל: 'ונראה לי פירושו, שאם התפלל ש"ץ תפילת מוסף בלחש עם הצבור, ונזכר שדילג פסוק מן הפרשה, שמפסיק וקורא בספר תורה קודם שיחזור ויתפלל מוסף לצבור, וכמו שנתן טעם לפי שאין מעמידין תפילת מוסף פעם שניה קודם קריאת התורה, וכבר הפריזו רבותינו הצרפתים ז"ל על מדותיהם וכתבו שהיחיד משלים פרשיותיו אפי' אחר השבת וכו", עכ"ל. הרי מבואר בדבריו דראוי לקרוא בתורה קודם תפילת מוסף. עכתו"ד הגרי"ד אילן שליט"א.
א. ב.
והנה אין לבוא אחר המלך, אך אמרתי להוסיף בזה כמה הוספות, ולציין שכבר עמדו בשאלה זו גדולי האחרונים, וכמבואר להלן. הנה, לכתחילה ודאי דאין לשנות הסדר, דהרי בוודאי זהו סדר התפילה שתקנו לנו הקדמונים שקודם יקרא בתורה ורק אח"כ יתפלל מוסף, וכמבואר בטור ובשו"ע דכך סדר התפילה, דקודם הוא סי' רפב, שזהו הלכות קריה"ת, ורק אח"כ בא סי' רפו, שזה הלכות מוסף. ולמעשה ממס' סופרים אין הכרח דנשאר כך למסקנא, דהרי זו הי' רק ההוו"א, וא"כ אחר המסקנא דאין מעמידין פעם ב' – א"כ יש לומר דאין זה תלוי זה בזה, דמסברא אין טעם שיהיה שייכות בין מוסף לקריה"ת, דהרי קריה"ת היא מצוה באנפי נפשא, ולא שייכת למוסף.והנה מצאתי בס"ד בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ת או"ח סי' צח) שכבר עמד בשאלה זו, וז"ל בתחילת דבריו: 'ע"ד אשר בביהמ"ד אשר כת"ה מפני מה רוצים לשנות סדר התפילה של שחרית ומוספין, וכמו"כ קריאת התורה אשר עד הנה היה כסדרן כרוב ק"ק בגלילות אלו תפילת שחרית וקריאת התורה ותפילת מוספין. ולעת עתה דעתן להתפלל שחרית ומוסף יחדיו בלא קריאת התורה, ואחרי הסעודה יתקבצו לשמוע קריאת התורה. ומעכ"ת צווח ככרוכיא ומביא ראיות נכונות מפוסקים ראשונים ואחרונים, כי קריאת התורה שייך לתפילת שחרית'[2].
וכתב שם הלבושי מרדכי בארוכה דאין לעשות כן לכתחילה, אך לא הזכיר כלל את הראיה ממס' סופרים (ואולי כדברינו, דסו"ס למסקנא מבואר דאין מוסף תלוי בקריה"ת), אלא כתב שם דדזריזין מקדימין למצוות וכיון שזה נקבע קודם אז קריה"ת קודם. ועוד, דאין לשנות מנהג אפי' שהוא כנגד הלכה, 'וכ"ש וק"ו בנידון זה שהמנהג מיוסד ע"פ הלכה פשוטה, היאך יהפך הסדר מכל מנהגן של הראשונים, וכמו שנהגו ברוב ק"ק כידוע'.
♦
וסיים שם דבקבע ודאי שאין לשנות ולעשות כן, וציין עוד למש"כ בשו"ת תשובה מאהבה לתלמיד הנוב"י (ח"ב סי' רמג, בהגהות לאו"ח סי' רפו), אשר שם כתב בזה הלשון: 'ע"ד שאלתו שמתפללין בסתיו משום צינה בבית הקבוע שם לתפלה גם בשבת מתפללין שחרית ומוסף שמה, ואח"כ הולכים לבית תפלה לבהכ"נ לקרות בתורה, ובא אחד וערער עליהם דלאו שפיר עבדי כי קריאת התורה צ"ל תיכף אחר תפלת שחרית, וכתב מעלתו שבטור וש"ע או"ח לא מצא מזה כלום.
'תמה אני איך שייך לומר שלא מצא מזה, הא כל סידרי הסימנים בטור וש"ע מורים על סדר הזה, וכן נראה מסידורן כל הראשונים, רוקח ואבודרהם וכלבו וסדר היום וכיוצא בהן הרבה, וכן נוהגים בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה. הגם דקריאת התורה מלתא בפ"ע היא, ואינו מענין התפלה, דהרי במנחה קורין קודם התפלה[3], ומהאי טעמא כתב הרמ"א בא"ח סי' נ"ה סעיף ג' אם יצאו מקצתן דאין קורין בתורה עיי"ש'.
וגם נראה להקדים מוסף לקריאת התורה כי זמן מוסף היא מיד אחר תפלת שחרית, כמבואר בהרא"ש ר"פ תפלת השחר וטור ר"ס רפ"ו עיין שם היטב, ועוד דאפילו הקדים תפילת מוסף לתפלת שחרית יצא בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל, דהא אם הקדים המוספים קודם לתמיד של שחר – כשר בדיעבד, דמה דאמרו שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר מוקי אביי במס' מנחות דף מ"ט ע"ב למצוה בעלמא עיי"ש.
וכן מצאתי אח"ז שפסק הרשב"א כן בחדושיו למס' ברכות דף כ"ח בד"ה היו לפניו שתי תפלות, ומביא ראי' מן התוספתא, עכ"ז נלענ"ד שהראשונים יסדו קריאת התורה קודם מוסף וקודם מנחה, באופן שתמיד קדיש שלם קאי ג"כ על קריאת התורה, ועיין תרומת הדשן סי' ט"ו[4], אעפ"כ גם פה נהגו מקצת אנשים בימי חורף שמשכימים להתפלל בשבת ומתפללין שחרית ומוסף ואח"כ קורין בתורה, והוא משום שלא האיר היום כ"כ ואינם יכולים לראות היטב לקרות מתוך הס"ת, ובינייהו למודי ה', ומעולם לא שמענו ערעור בזה, ואף אני כמוהם זה שנים רבות שאין היתה בריאותי שלימה וטובה, והי' קשה עלי להתענות עד אחר גמר כל סדרן של תפילות ופיוטים, ולכך אנו משכימים בימים טובים ומתפללים שחרית ומוסף יחדיו, למען אוכל לקדש ולאכול מה, לצאת ידי כל הפוסקים, ועיין בטור א"ח סי' רפ"ז ובאחרונים. ולקריאת התורה אנו הולכין לבית הכנסת של רבי', וי"ל ג"כ הכל חולים אצל הקור.
אבל לאשר ולקיים מנהג זה לחוק קבוע לכל בני העיר כל ימי קיץ וחורף, אף שאין העתים קרים, ולהתפלל תמיד שחרית ומוסף ולקרות אח"כ – אין דעתי נוחה בזה השתא לבטל מנהג שהוא נגד הדין לא רצו הגדולים, כאשר הבאתי ראיות רבות בספרי שו"ת תשובה מאהבה חלק א' סימן צ', מכ"ש מה שהוא עפ"י הראשונים ונתפשט בכל עדת ישורון, וכל מה שחקרו ויסדו הוא עפ"י יסודי התורה הנגלות לנו והנסתרות ל"ה אלקינו ואין לזוז אפי' זיז כל שהוא'.
ובהמשך דבריו כתב עוד: 'ומ"ש ידידי ששמע בשם המאוה"ג החסיד המנוח מוה' ברוך מונלם זצללה"ה מק"ק פראג אב"ד בק"ק ברעזניץ שמצא במדרש שכך הוא הסדר קריאת התורה בין תפלת שחרית למוסף, ובקש מני להראות לו אי' מקום המדרש הזה, כי הוא יגע וחפש ולא מצאהו, ידידי אמת תפסי' להאי גברא רבא המנוח מוהר"ב זצ"ל וכן הוא במדרש ש"ט קאפיטל י"ז פסוק א' שמעה ה' צדק בו ק"ש, האזינה תפילתי – זו תפילה, הקשיבה רינתי – זו רינונה של תורה, בלא שפתי מרמה – זו תפלת מוספין וכו', וכמדומה שראיתי גם דרוש זה בירושלמי שכחתי את מקומו, אבל ידוע שרוב דברי מדרש רבה הוא אשר חבר רבה בר נחמני מובאים בתלמוד ירושלמי, וגם מדרש שוחר טוב חבר רבה ב"נ, ואין להאריך, כללא דמילתא באקראי יש להקל, והנעלנ"ד כתבתי', עכ"ד קדשו של התשובה מאהבה.
♦
ג. ד.
והנה המדרש הנ"ל נמצא במדרש שוחר טוב פרק יז, וזה לשונו המלא: 'מלפניך משפטי יצא וגו'. שמעה ה' צדק – זו קריאת שמע. האזינה תפלתי – זו תפילה. הקשיבה רינתי – זו רינונה של תורה, בלא שפתי מרמה – זו תפילת המוספים, למה בלא שפתי מרמה – שלא עמדנו בתפילה, לא מתוך דברים בטלים ולא מתוך שפתי מרמה, אלא מתוך דברי תורה ומעשים טובים, לפיכך מלפניך משפטי יצא, שהוא יוצא ומזכה אותנו', ע"כ.והירושלמי הוא בר"ה (פ"ד ה"ח) ושם איתא בשינוי קצת: 'שמעה ה' צדק – זו קריאת שמע, הקשיבה רינתי – זו רינון תורה, האזינה תפלתי – זו תפלה, בלא שפתי מרמה – זו מוסף, מה כתיב בתריה: מלפניך משפטי יצא', ע"כ. וביאר שם הקרבן העדה: 'זו רינון תורה. שצריך לקרות בזמרה, לכך נקרא רינון. זו מוסף. שלא עמד לתפילת מוסף בשפתי מרמה, אלא מתוך דברי תורה, שלאחר קריאת התורה מתפללין מוסף', עכ"ל. ונראה מדבריו שרק על ידי קריאת התורה – נחשבת תפילת מוסף בגדר של 'בלא שפתי מרמה'.
וראיתי בספר 'התורה התמימה' להגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א (על מדרש שוח"ט, עמ' פג) שהביא מש"כ בשו"ת התשב"ץ (בחוט המשולש, הטור הג', סי' כג) בשם הלכות הגאון רבי יצחק בן גיאת ז"ל דכתב דאין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפילת יוצר לתפילת מוסף ע"ש. והקשו עליו מדברי השוחר טוב הנ"ל דמבואר איפכא, דאדרבה, אנו מתפארים שאנו עומדים בתפילה מתוך דברי תורה.
והביא עוד דבסידור רב עמרם גאון (בסדר שחרית לשבת – אחר תפילת שחרית ולפני קריה"ת) כתב בזה"ל: 'ויתבין ציבורא ומסדרין פרשה דענינא דיומא שנים מקרא ואחד תרגום וכו' ומוציאין ס"ת וכו", הרי מפורש בדבריו דיש תקנה ללמוד לאחר תפילת שחרית לפני קריה"ת. וסיים הגרי"מ שטרן שליט"א 'ומכאן יסוד קדום לתקנת בעל בית ישראל מגור ללמוד שעה לפני קריאת התורה', עכ"ד[5].
וע"ע בקרית מלך למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א על הרמב"ם (פי"ב מהל' תפלה ה"כ) שכתב דסדר התפילה הוא שאחר שיגמור ש"ץ תפילת שחרית מוציא ס"ת וקורא ואח"כ מתפלל מוסף, וציין ע"ז לירושלמי בר"ה הנ"ל, והוסיף לציין לירושלמי בתענית (פ"ד ה"ג) מתפללין וקורין מתפללין וכו', וכן ציין שם למס' סופרים הנ"ל ולמדרש שוח"ט הנ"ל.
♦
וכעת מצאתי עוד להגה"ק רבי יששכר שלמה טייכטאהל זצ"ל הי"ד בשו"ת משנה שכיר (ח"א או"ח סי' פז) שהאריך בשאלתא דא, ושם דן השואל בכמה חששות להקדים מוסף לקריה"ת, דתפילת מוסף צריך לאחרה ולא להקדימה, דתדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.
וע"ז השיבו המשנה שכיר (אות ג) דכלל זה דתדיר ושאינו וכו' – נאמר בשני דברים שרוצים לעשות בפעם אחת וספק איזה קודם, אבל כאן אינם נעשים בשעה אחת, ואי אפשר להם לקרות בתורה כעת משום שלא הורשה להם מטעם הקהילה או מטעם דאין מנין ואינם רוצים רק להתפלל – ובזה ודאי דלא שייך האי כללא (וכ"כ הפרמ"ג סי' תרעט מש"ז סק"א). ועוד, דבדברים שאינן שווים – לא אמרו כלל זה (תוס' יומא לג, א ד"ה אפילו), וכאן הוי תפילה ותורה ולא שוו אהדדי. ול"ש לדון בזה משום תדיר ושאינו תדיר, אלא רק בשני דברים שווין כמו שני תפילות או שני קרבנות.
ושוב כתב (אות ה) בזה"ל: 'הנה עוד בהיות שבתי בבוסערמין כבר נשאלתי מרב אחד בשאילתא דא, ואז לא נפניתי לעיין בזה, ודכירנא שהרב הזה פקפק על אלו אנשי מעשה שמתפללין מוסף קודם קריאת התורה מירושלמי דר"ה (פ"ד ה"ח) מובא ברא"ש (שם סי' ד), ריב"ל שמע לה מן הדא, שמעה ה' צדק זו ק"ש, האזינה תפילתו זו תפלה, הקשיבה רינתי זו רינונה של תורה, בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספים [אם כי הגירסא ברא"ש אינו כן, עיין בקה"ע שכך צריך לגרוס, וכן מצאתי אגה זו במדרש שוח"ט סי' יז אות ו בגירסא זו עיי"ש], הרי מוכח מזה דכך צריך להיות רינון של תורה קודם תפילת מוסף, ע"כ פקפוקו של הרב נ"י'.
'אבל לפע"ד דאין בפקפוק זה כל עיקר, דודאי אינם אמורים דברים הללו אלא דרך אגדה, ולא לעיכוב ועיקר לדינא דכך יהי' צריך להיות דאין להתפלל מוסף אחר שחרית בלי קריאת התורה. תדע שכן, דהרי במדרש שוח"ט ביאר מה שאמר בתחילה בלא שפתי מרמה זו תפילת מוספים, למה בלא שפתי מרמה – שלא עמדנו בתפלה לא מתוך דברים בטלים ולא מתוך שפתי מרמה אלא מתוך ד"ת ומעש"ט, לפיכך מלפניך משפטי יצא שהוא מזכה אותנו ע"כ.
והגע בעצמך, אם יסמוך מוסף לשחרית הכי יהי' מתוך שפתי מרמה בתמי', אלא ודאי דהוא מדבר מאותן שעושין הכל בפ"א מתפללין וקורין בשעה אחת, ואז באמת נתקנה לעשות כך, כמבואר ברמב"ם (פי"ב מהל' תפילה ה"כ), כיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה כל יום שיש בו מוסף אחר שיגמור הש"ץ תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ס"ת וקורין וכשגומרין מחזיר ס"ת למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפילת מוסף עכ"ל. הרי דהכי הוי התקנה לקרות בין שחרית למוסף, ועל זאת באה האגדה הנ"ל ומספרת בשבחן של ישראל, וכדאין שיצאו זכאי מלפני המקום משום דעושין כתקנת חז"ל שעומדין להתפלל מתוך ד"ת, אבל לא שיהי' מוכרח דוקא לעשות כן מפני שזו סדר התפלה להיות קורין דוקא קודם מוסף, רצוני לומר דיהי' אסור להתפלל מוסף קודם קריה"ת, דודאי אם עושין הכל בפ"א ודאי צריך לעשות כן, וגם הרמב"ם מיירי רק מאופן כזה דעושין הכל בפ"א, אבל דנימא אם באיזה סיבה אין עושין הכל בפ"א, ושחרית מתפללין בבוקר דיהי' אסור להתפלל מוסף עם שחרית יען שלא קראו עוד בתורה – זה לא נשמע מכאן כלל וכלל, וכי קריאת התורה מתיקוני התפילות הוא בתמיה, וכבר הבאתי בשם הרא"ש בתשובה (כלל ג סי' ט) דקריה"ת ל"ה בכלל תפלה, וכן מצינו ברמב"ם סוף פ"ט וכו'...[6]'. יעו"ש עוד אח"כ בסימן פח כמה חילופי מכתבים בנידון זה, בדבריו הנפלאים.
ה. ו.
ושוב מצאתי כעת בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לח ענף ב סק"ד) שדן בשאלה זו, והביא שם גם את דברי המחצית השקל (סי' קפא סק"ב) דמוכיח דצריך שיהיה הפסק בין שחרית למוסף, ומבאר שם דעל כן מפסיקין בקריאת התורה ומפטיר ביניהם, ולא סגי במה שמפסיק באמירת יקום פורקן ואשרי. והביא שם עוד מש"כ הגר"ח פלאג'י זצ"ל בשו"ת חקקי לב (או"ח סי' ה) שדן בזה, שכתב שם דאמנם עיקר תקנת קריאת התורה הוא קודם מוסף, אך אם שינה הסדר וקרא אחר מוסף אין קפידא בזה, ושפיר מצי למיעבד הכי. וכ"כ בנו זצ"ל בספרו יפה ללב (או"ח סי' רפו). ובהמשך דבריו (אות ז) הקשה ג"כ על דברי התשב"ץ דאין רשאי ללמוד ולשנות בין תפילת יוצר לתפילת מוסף, יעו"ש.וע"ע בכף החיים (סי' רפו סק"ד), ובשו"ת קרן לדוד (סי' פו), ובשו"ת מחזה אברהם (או"ח סי' מד), שו"ת הריב"ד (סי' פב), וע"ע בעמק ברכה (עניני קריה"ת, אות ד) דג"כ דן בזה דיש להקדים קריה"ת לתפילה משום דזה מקודש יותר, וגם ראי' יש ממש"כ המ"ב (סי' קלה סק"ה) דקריה"ת זמנו כל היום ואפשר לקרוא גם אחה"צ, ודו"ק.
וראה עוד להגר"ש קמינצקי שליט"א בקובץ הלכות (שבת ח"א, פי"ח סי"ג, עמ' תרמג) שפסק: 'אע"ג שסדר התפילה הוא שחרית וקה"ת ואח"כ מוסף, אם יש סיבה שמחמתו רוצה להתפלל מוסף מיד אחר שחרית ולקרוא בתורה אח"כ, מותר לעשות כן, אבל אין לעשות כן בקביעות', עכ"ד, יעו"ש מה שציין בהערות.
וכן הובא בגליון 'אליבא דהלכתא' (חוברת נא, עמ' קלד טור ב) שנשאל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: 'שאלה. כתב השו"ע (סי' רפו ס"א) זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת שחרית, ואין לאחרה יותר מעד סוף ז' שעות עכ"ל. נתאחר זמן התפילה ואם יקראו בתורה יפסידו זמן מוסף קודם ז' שעות, האם יקדימו מוסף לקה"ת אע"פ שיתחילו קה"ת קודם גמר סוף ז' שעות'. והשיב 'יקדימו מוסף לקה"ת'. וע"ע בס' הלכות חג בחג להגרמ"מ קארפ שליט"א (הל' שמ"ע ושמח"ת, פ"ז סי"ט, עמ' פג) מש"כ בזה.
♦
ועוד שמעתי מידידי הרה"ג רבי יהושע אייזנשטיין שליט"א דיש להביא דמות ראיה לנד"ד מהא דאיתא בירושלמי ברכות (פ"ד ה"ו): 'אמר ר' יוחנן, אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף', וילפינן מינה בירו' תלת מילי וא' מהם הוא דאדם מתפלל ומהלך ד"א ומתפלל של מוסף. ומשמע עכ"פ שהתפלל שחרית ומוסף סמוך זל"ז – וכנראה קריה"ת הלך לשמוע רק אח"כ.
רק דאין ראיה זו מוכרחת כ"כ, דכיון דרבי ינאי התפלל ביחידות (דהא בזה מיירי הירושלמי התם אם חייבין בתפילת מוספים ביחיד או לא), וא"כ אי נימא דקריאת התורה חובת ציבור היא – משום הכי לא היה חייב בקריה"ת דהתפלל ביחידות, ולכן התפלל מוסף מיד אחר שחרית. ואין ראיה מזה לציבור המתפלל יחדיו – דחייבין בקריאת התורה, דאולי אין להם לשנות הסדר.
♦
ז. ח.
והנה פלא שכל הני אחרונים שהבאנו, כלבושי מרדכי ותשובה מאהבה ועוד – לא העירו ולא כלום מדברי המס' סופרים (שציין הגרי"ד אילן שליט"א), ואולי הבינו כמו שכתבנו דכיון דלמסקנא אין מעמידין מוספין פעם שניה – א"כ למסקנא סבירא לן ג"כ דאין מוסף תלוי בקריה"ת (ורק בהוו"א היה כן).ועוד שמעתי מידידי רי"א הנ"ל לומר, דיתכן לבאר באופן נוסף את לשון מסכת סופרים, דכתיב שם 'חוזר וקורא אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף – מפסיק מיד וקורא', ותמוה מה הרבותא שהתפלל מוסף כבר. וביאר ידידי הנ"ל עפ"ד החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' יב סק"ה), וז"ל: 'ממ"ש במסכת סופרים והבאתיו לעיל דאם דילג פסוק א' בשבת אף שהתפללו מוסף חוזר וקורא, נראה דאם לא נזכרו בהיותם בבית הכנסת רק אחר שהלכו לבתיהם – וכ"ש אם לא נזכרו עד שעה שהלכו למנחה, כבר עבר זמן ולא יחזור עוד', עכ"ד החיד"א שם.
וא"כ לפי דבריו נראה דזה הרבותא דמסכת סופרים (והשו"ע שהעתיק כן) דאפילו שהתפללו מוסף – מ"מ עדיין חייבין להשלים – כל זמן שלא יצאו מביהכ"נ. דהיינו, דמה שכתוב 'חוזר וקורא אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף – מפסיק מיד וקורא', היינו דבא לומר - דמיירי דלא יצאו עדיין מביהכ"נ, אבל אם כבר יצאו מביהכ"נ אין צריך לחזור ולהשלים. ואם זהו הפירוש – אין מזה ראיה כלל לנד"ד דמוסף תלוי בקריה"ת, ודו"ק. ויש עוד לפלפל ולהאריך בכ"ז, ועוד חזון למועד.
♦
ט.
שוב קיבלתי אגרת תשובה ממו"ז הגאון רבי רפאל איסר יהודה מלין שליט"א (ראש ישיבת כנסת יהודה, ירושלים), אשר בה כתב לי באריכות על הוכחת הגרי"ד אילן שליט"א ממס' סופרים, ואלו דבריו הנפלאים של מו"ז שליט"א:"אין לפני כל המו"מ בירחון האוצר, אך מלשונו של הגריד"א המצוטט, משתמע, שבא לחדש דקה"ת בשבת הינה תנאי למוסף שלאחריה, עד כדי כך שאם לא היה קריה"ת בשלימות קס"ד דמעכב את המוסף וחוזר ומתפלל, משום דבעינן קה"ת הקודמת לו, וחסרה פסוק. ודייק חידושו מלשון מס' סופרים ומשו"ע רפ"ב ס"ז וממהר"ם חלאווה. ואני תמה תמה אקרא. ולאשר לענ"ד זה לא ניתן להיאמר, הן בסברא והן בדיוקיו, ארחיב מעט בזה.
הנה הדבר היחיד שמצאנו בחז"ל, דבעי לאיקדומי לתפילה, הוא מה דאיתא בירושלמי ריש ברכות והוב"ד ברש"י ותוס' ברכות ב' א', דנהגו לומר קרי"ש מבעו"י אף דלא יצאו בזה, מ"מ 'אין עומדים בתפילה אלא מתוך דברי תורה', ומשו"ה סדרו לנו אנשי כנה"ג דגם במוסף ובמנחה לומר אשרי. ואף לפני י"ח דתשלומין קיי"ל כן דצ"ל אשרי מטעם זה [ק"ח סע' ב' וביהגר"א סק"ב]. ומעולם לא קס"ד ולא עלה על הדעת שאם יתפלל מנחה או תשלומין בלי אשרי, שלא יוצא יד"ח, ובשום מקום לא בעינא לאשמועי הלכתא דין, וגם קרי"ש לפני מעריב מבעו"י לא עלתה על דעת מאן דהוא קס"ד דמעכב. וא"כ מהיכ"ת שיהא קס"ד דמוסף מבלי קה"ת לא יצא יד"ח, אתמהה. ובפרט שבוודאי אמרו אשרי על הסדר, וסגי לן בזה, ופשוט שלא זה כוונת המס' סופרים והשו"ע ומהר"ם חלאווה.
ודברי המס' סופרים פשוט דהוא על א' מג' אופנים, חדא, כספר האגודה דלא גרסינן כלל. שנית, לפי פי' מהר"ם חלווה שמס' סופרים חידש כאן שלא יחזרו בקול עד שישלימו קה"ת. ושלישית, לגי' הגר"א ונח"י דגרסי 'ואין מעמידין וכו'. והנה לגי' הגר"א וכן למהר"ם חלווה, פשוט שיסוד הדברים שהיות ואנשי כנה"ג סדרו לן 'סדר תפילתנו', שחרית קה"ת ומוסף, ומי יבוא בסוד קדושים כמש"כ בתשובה מאהבה. וכיון ששינה מסדר התפילה, קס"ד דחוזר שוב על מוסף ע"מ שיהיה כסדרו שתיקנו שחרית קה"ת ומוסף. וע"ז קמ"ל דאי"ז מעכב. ולפי"ד מהר"ם חלאווה, כל שעדיין לא חזר בקול, יש לתקן לפחות חזרת הש"ץ שתהיה לפי הסדר שתיקנו אנשי כנה"ג, ועדיף חזרת הש"ץ לפי סדר אנכה"ג, מלהסמיכה ללחש'.
ושוב כתב לי מו"ז שליט"א על דיוקו מלשון השו"ע דהזכיר דאע"פ שהתפלל מוסף וכו', וז"ל: 'בעניי, לא אבין מה ואיך רוצה לדייק מל' השו"ע 'דמוסף בעי הקדמה דקה"ת'. הלא המס' סופרים והשו"ע נקטו בחדא מחתא 'אפילו הפטיר והתפלל מוסף', והא ודאי ל"ש קס"ד לחזור על הפטרה!, ומוכח דכל כוונתם רק לאפוקי שלא לומר דעבר זמנה ובטלה חיובה [דהלא קראו ז' קרואים כדין אלא שחיסרו פסוק או תיבה אחת]. וע"ז כ' דגם לאחר שהפטיר לא נסתלקו מחיובא להשלים הפסוק, והוסיפו דאפילו לאחר סדר התפילה שגמרו מוסף לא נסתלקה חיובא, ופשוט ותו לא מידי. ומהר"ם חלאווה נשאל שם, האם בגמרו מוסף ולא קראו כלל [כגון שלא היה ס"ת], האם שייך אח"כ לקרוא במשך היום, והביא ע"ז הך מס' סופרים דלא אמרינן עבר זמנה ובטלה. ומ"מ אין מדבריו פירכא על מש"כ החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' י"ב סק"ה, דבנידון דמהר"ם חלאווה לא קראו כלל, משא"כ החיד"א מיירי שקראו כדין אלא שחיסרו פסוק, וע"ז דייק דרק היכי שעדיין לא נסתלקו מבית הכנסת בעי להשלים'.
ושוב כתב לי מו"ז שליט"א על הדיוק ממהר"ם חלאווה, וז"ל: 'והנה אע"פ דבסוד קדושים מי יבוא, מ"מ יש להטעים קצת, הך דבר שיסדו לנו אכנה"ג, והוא, דהנה תפילת שחרית כבר הנהיג לנו אאע"ה, ולמ"ד אבות תיקנום זה פשוט, וכן בפשטות דעת הרמב"ם לפסוק כריב"ח, וכן סתם דבריו ריש פ"ט מלכים 'בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית וכו', אלא שבפ"א תפילה ה"ה כ' שגם תיקנו שיהא כנגד הקרבנות, וכנראה שזה ע"פ דבריו בספר המצוות עשה י' דחכמים סידרו זמני התפילות כנגד הקרבן וז"ל "זהו ענין אמרם תפלות כנגד תמידין תקנום, כלומר סדרו זמניה בזמני ההקרבה".
ועיקר זמן שחרית היא ותיקין וכדכתיב ייראוך עם שמש [ברכות ט' ב' וכט ב'] וכדקיי"ל בסי' פ"ט סע' א' ועי' ביהגר"א שם, ומאז אאע"ה לא פסקה תפילה מישראל, וידוע מש"כ הפנ"י (ברכות לב, א) בחשבון תקט"ו תפילות של משה ע"ש, ואשר לכן מסתבר דבזמן שמשה תיקן להם לישראל שלא ישהו ג"י בלי תורה [ב"ק פב], ותיקן שיקראו בציבור כל שני וחמישי ושבת, ועמדו אנכה"ג וסידרו לנו סדר התפילה, פשוט שלא עקרו תפילת ותיקין ממקומה, אלא שיבצו לסדר התפילה גם תקנת משה לקרוא בתורה, והיא היא סדר התפילה שהגדיר לנו התה"ד סי' יג, שחרית, קה"ת קדושא דסידרא וקדיש שלם. ואכן ק"ש עיקרו על חזרת הש"ץ אך קאי על כולהו סדר התפילה, וכבר כתבתי לעיל דעל כרחך מסדר התפילה היא דאל"כ היה בזה הפסק בין ק"ש לחזרת הש"ץ.
ובשבת אע"ג דאמרינן ק"ש מיד לאחר שחרית, וכן בר"ח, [וכמדומני כתבו בזה משום דבעצם מהראוי תמיד להסמיך ק"ש לחזרת הש"ץ אלא תיקנו שיעלה על כל סדר התפילה, וכשיש מוסף ויש ק"ש דמוסף, הסמיכו מיד], מ"מ משנה לא זזה ממקומה, וסדר שיסדו לן שחרית ואח"כ קרה"ת לא זזה ממקומה. ומוכח מילתא דאל"כ למה לא הסמיכו מוסף לשחרית ואח"כ קרה"ת, דהלא יסדו לנו המהרש"א והצל"ח ברכות כ"ח א' תוד"ה ושל מוספין, דמוסף ושחרית מישך שייכי ובעינן להסמיכן, ועי' צל"ח שם דמקוה"ד מיומא ע' ב', "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד אלמא מוספין עם תמיד של שחר עביד להו", דמוסף עם עולת התמיד הוא, ועיי"ש צל"ח [ופי' כן במהרש"א] דאם יש צורך לאחר המוסף אז מאחרים גם תמיד של שחר, אע"ג דתמיד של שחר מיד כשהאיר המזרח.
ומדמפסיקין בקה"ת בין שחרית למוסף [הגדירו זה 'להפריד בין הדביקים'], ע"כ משום שקה"ת מקומו סמוך וטפל לשחרית הוא, וכתה"ד דמסדר שחרית דב' וה' הוא. ואשר לכן מסגרת הסדר שתיקנו אנכה"ג הוא, שחרית קה"ת ומוסף. ולזה הקפיד מהרי"ץ גיאות לא לקבוע לימוד אחר בין שחרית למוסף רק קה"ת בלבד, וכמו שהביא משמו התשב"ץ [חוט המשולש טור ג' סי' כג]. ולק"מ מסידור רב עמרם גאון [סדר שחרית לשבת, אחר שחרית ולפני קה"ת], דשם מיירי בללימוד שמו"ת דכולהו מענין סדר קרה"ת הוא ופשוט. ודלא כמשה"ק הגרימ שטרן שהבאת להלן.
ורק בשחרית תיקנו אנכה"ג קה"ת לאחריה כי כאמור סמיך אקרא דייראוך עם שמש, אבל במנחה שפיר סידרו לפני התפילה, כדי לעמוד יותר ויותר מתוך דברי תורה, ואף דסגי באשרי מ"מ המוסיף הרי"ז משובח. וכבר כתבתי לך טעם נוסף בשבת במנחה מדברי הב"ח רצ"ב עיי"ש טעם נפלא, וגם ביום תענית איכא טעם נוסף להקדים קה"ת, והוא ממה ממתני' פ"ה ברכות 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש', וברש"י שם ד"ה כובד 'הכנעה'. ובגמ' שם מנה"מ וכו' אר"א מקרא והיא מרת נפש וכו' ריב"ח מקרא אשתחווה וגו' ביראתך וכו' וריב"ל מקרא בהדרת קודש קרי בחרדת קודש וכו' אלא ארנב"י מהא עבדו את ה' ביראה. וכדקיי"ל כ"ז סי' צג סע' ב' 'באימה והכנעה'. וא"כ כל איתערותא דהכנעה מעלי טפי לתילה שהיא רחמי. ולזה [כמו שכתבת להלן] בתע"צ איתא בתענית יב ב' דתחילה עסקו בתשובה ותיקון מילי דמתא, ואח"כ קה"ת ויחל משה וגו' ואפטרתא דרשו ה' בהמצאו וגו', הכל לעורר הלב לתשובה והכנעה, להקדים כ"ז לתפילה. ודו"ק", ע"כ דבריו הנפלאים של מו"ז שליט"א.
בתודה וברכה על הזכות הגדולה לברר וללבן סוגיא נפלאה זו
חיים מלין
כולל שע"י ישיבת בית מדרש עליון, בני ברק
♦ ♦ ♦