פסק דין בעניין מסחר באתרוגים

הרב דניאל לונצר
רב היישוב איתמר
אב"ד ברשת בתי דין לממונות ארץ חמדה-גזית

פסק דין בעניין מסחר באתרוגים

רקע ועובדות המוסכמות

בתאריך ט"ז תמוז תש"פ הצדדים חתמו על הסכם (להלן, ההסכם) לרכישת אתרוגים מפרדס שבבעלות התובע במושב גפן (להלן, הפרדס). בהסכם נקבע שהקונה קונה את הפרדס בדרך של עץ לפירותיו, המוכר לא יוכל למכור אתרוגים לאף סוחר אחר, והקונה ישלם 18 ₪ לכל אתרוג ברמה ג' ומעלה "לשביעות רצון הקונה".
נערכו חמישה קטיפים של אתרוגים, בשלושת הקטיפים הראשונים הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לאתרוגים שכלולים בהסכם המכירה, אולם בנוגע לקטיף הרביעי והחמישי התגלעה מחלוקת בין הצדדים, ולכן הנתבע לא לקח את אתרוגים מקטיפים אלו.
הצדדים קיימו לבקשתם דיון בפני דיין יחיד בזום בתאריך י"א תשרי תשפ"א. בסוף הדיון סוכם כי בית הדין ימנה מומחה מטעמו לבדיקת איכות האתרוגים. בגלל הסמיכות הקרובה לחג הסוכות בית הדין לא הצליח למצוא מומחה שיבוא לראות את האתרוגים לפני חג הסוכות. בעקבות כך בית הדין הורה לצדדים לנסות למכור את האתרוגים, ולאחר החג, האתרוגים שלא נמכרו, ייבדקו על ידי המומחה.
בית הדין מינה את הרב ד' שליט"א מבד"צ יורה דעה כמומחה מטעמו לבחינת איכות האתרוגים. בתאריך כ"ז תשרי תשפ"א הרב ד' בדק בדיקה מדגמית (ארבעה ארגזים) של האתרוגים שלא נמכרו וערך סיור בפרדס האתרוגים בנוכחות אב"ד. מסקנתו הייתה שרק 12% מהאתרוגים היו ברמה הנמוכה מרמה ג' - וזאת כמובן לאחר שנלקח בחשבון שהם שהו שבועיים בלי קירור, וכן עברו הרבה ידים של הלקוחות, וכן את הצטמקותם של האתרוגים הקטנים שנקטפו סמוך ליום כיפור בכדי לנסות למצות מהמטע את מירב הפרי הניתן לשיווק – אכן היו הרבה כנימות על האתרוגים, אבל הם יורדות בשטיפה או אפילו בניגוב קל עם מטלית עדינה.
בין הצדדים כמה מחלוקות, אחת מהן היא כיצד יש לפרש את ההסכם. לטענת התובע, הנתבע קנה את כל האתרוגים הסחירים שבפרדס, והתחייב לשלם על כל אתרוג מסוג ג' ומעלה 18 ₪. לטענת הנתבע קניית אתרוגי התובע הייתה מותנית בכך שהתפלגות איכות האתרוגים שהפרדס יניב תהיה סבירה, ותכלול מספר משמעותי של אתרוגים מסוג א' ו-ב'. בפסק דין חלקי זה נכריע בשאלת פרשנות ההסכם שבין הצדדים ותוקפו ההלכתי.
הצדדים עשו שימוש רחב במונח ג'ארד, אשר פירושו תערובת אתרוגים שנמכרת לסוחרים שכוללת אתרוגים באיכויות שונות.
בפסק דין חלקי מתאריך כ"א בכסלו תשפ"א נקבע כך:
א. יש תוקף הלכתי להסכם שנכתב בין הצדדים.
ב. על פי ההסכם הנתבע חייב לשלם לתובע עבור כל אתרוג מרמה ג' ומעלה.
ג. במקרה של ספק אם האתרוג נכנס לקטגוריה של רמה ג', הנתבע אינו חייב לשלם עבור האתרוג.
בפסק דין זה יידונו שאר טענות הצדדים, ובכלל זה המחלוקת לגבי טיב האתרוגים. טרם שנדון בנושאי המחלוקת נציין שמוסכם שהנתבע שילם לתובע מקדמה בסך 20,000 ₪ עוד מוסכם שהנתבע לקח 869 אתרוגים מקטיפים 1-3.
♦

טענות התובע

הנתבע חתם איתי על עסקה לרכישת כל האתרוגים הסחירים של המטע למעט 5 עצים. אני התחייבתי שאני לא מוכר לאף אחד אתרוגים מהפרדס, השקעתי כסף רב בטיפול בפרדס על ידי אנשי מקצוע. כבר בקטיף הראשון הנתבע הביא איתו מגדל אתרוגים ולקח רק כשליש מהאתרוגים שהיו בקטיף. בקטיפים השני והשלישי הנתבע כבר לקח כמות אתרוגים שהשביעה את רצוני. אולם בקטיף הרביעי הנתבע הגיע לפרדס ולא לקח אתרוגים בטענה שהאתרוגים לא איכותיים. להערכתי זה היה מפני שהוא היה בלחץ מהסגר הצפוי בעקבות התפשטות הקורונה. בקטיף החמישי הנתבע כבר לא בא בכלל לפרדס.
מפני שהנתבע לא הגיע, מיינתי בעצמי את האתרוגים ופסלתי 40% מהאתרוגים. לשם השוואה, בקטיף השני והשלישי פסלנו שליש מהאתרוגים. לאחר המיון נשארו מהקטיף הרביעי 800 אתרוגים ומהקטיף החמישי 1,300 אתרוגים. על פי הוראת בית הדין נעשה ניסיון למכור את האתרוגים, חלקם הקטן נמכר אולם הרוב גדול לא נמכר.
בהסכם, הקונה התחייב לרכוש כל אתרוג שהוא מסוג ג' ומעלה. לטענתי רמת האתרוגים הייתה סבירה והיו גם אתרוגים מסוג א' וב'. אולם גם אילו לא היו אתרוגים כאלו, הנתבע היה מחויב לקחת את כל האתרוגים הסחירים. שכן בכוונה לא נכתב בהסכם שהוא מותנה בהתפלגות כלשהיא של האתרוגים לרמות השונות, אלא שהקונה קנה את כל האתרוגים הסחירים.
נכתב בהסכם "לשביעות רצון הקונה", ופירוש הדבר שכאשר יש ספק האם אתרוג הוא סוג ג' או סוג ד' – ידו של הקונה על העליונה. ולראיה, שהקונה ביקש שנביא ממיין מוסכם, ואילו הדבר היה בידו להחליט מה לקחת, לשם מה להביא ממיין? (השלמת טענות תובע י"א חשון תשפ"א)
לפיכך, התובע מבקש לקבל 2,100*18=37,800 ש"ח בניכוי הסכום שהתקבל ממכירת האתרוגים.
התובע טען שבשום שלב הוא לא ויתר על זכויותיו לגבות תשלום עבור האתרוגים מהנתבע, ולכן הניסיון של התובע למכור בעצמו בבני ברק את האתרוגים מקטיף מספר 4 לא היה ויתור אלא ניסיון לעזור לנתבע, ניסיון שבסופו של דבר לא צלח. (ראה להלן עמוד 5)
התובע טען שהוא זכאי לקבל תשלום בסך 18 ₪ עבור 2,100 אתרוגים שהנתבע סירב לקחת (800 מקטיף 4 ו-1300 מקטיף 5), סה"כ 37,800 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכום שהתובע קיבל ממכירת האתרוגים בסך 6,500 ₪. התובע הודה שהוא נתן 800 אתרוגים לצדקה בתאריך י"א תשרי תשפ"א וזאת על מנת להציל את האתרוגים מזריקה לאשפה.
♦

טענת הנתבע

הנתבע הסביר את הכוונה שלו בכריתת ההסכם עם התובע כך (פרו' 1, עמ' 4): חיפשתי מגדלים, וחשבתי להגיע למגדל שאף אחד לא מגיע אליו. באותו שבוע הגיע האריס וסיכמנו להרים פרדס שיוציא איכויות מהחובבנות שהייתה לפני כן. בעקבות זאת, בחודש תמוז תש"פ נערך הסכם עם התובע לרכישת אתרוגים מהפרדס. הרעיון מאחורי רכישת הפרדס הוא שבדרך כלל הפרדסנים לוקחים לעצמם את האתרוגים המובחרים ביותר, ומוכרים את שאר האתרוגים כג'ארד. בדרך כלל פילוח איכות האתרוגים בג'ארד הוא שיש מיעוט קטן מאד של אתרוגים ברמה א"א, שאר האתרוגים מתפלגים כך: 20% סוג א', 50% סוג ב', 30% סוג ג' (כתב טענות מהנתבע 28.10.20). אם אני קונה פרדס שלם ושולט בו, אז האתרוגים המובחרים ביותר נשארים אצלי (שם). בסעיף 4 להסכם נכתב "במידה ותהיה עליית מחירים דרסטית, בהסכמת הצדדים, ישונה המחיר לאתרוג". לטענת התובע שקניתי את הג'ארד ללא קשר לשוויו, כיצד ניתן להסביר סעיף זה? בנוסף, המחיר שנקבע מוכיח מה הייתה הרמה המצופה של הג'ארד (שם). בנוסף, לא ייתכן שיגרע כוחי מסוחר רגיל, שלמרות שהוא קונה כמות מעטה בכל זאת הוא משלם מחיר נמוך עבור סוג ג'. לעומת זאת, אני שקניתי פרדס שלם אשלם מחיר גבוה לאתרוג סוג ג'? המחיר של האתרוגים בהסכם משקף שקניתי אתרוגים ברמה של ג'ארד בהתפלגות מקובלת, ולא כפי שהיה בפרדס של התובע (שם). בפועל, הפרדס לא טופל בצורה מקצועית על ידי האריס של התובע, וזה אחרי שהבאתי כמה פרדסנים לייעץ לתובע כיצד לטפל בפרדס. כתוצאה מכך האתרוגים היו ברמה נמוכה. בקטיף הראשון הבאתי איתי פרדסן שפסל שבעים אחוז מהאתרוגים. גם אחרי הפסילות הרבות האתרוגים היו ברמה נמוכה ולא מצאתי להם קונים. בקטיף השני והשלישי נאלצתי לקחת כשני שליש מהאתרוגים של כל קטיף למרות הרמה הנמוכה שלהם. בקטיף הרביעי לא לקחתי שום אתרוג בגלל הרמה הנמוכה של האתרוגים, בקטיף החמישי כבר ידעתי שהסחורה בפרדס גרועה ולכן לא הלכתי בעצמי אלא רק שלחתי את המחסנאי שלי שאמר לי שהאיכות גרועה ולכן לא לקח כלום. אני התחייבתי לקנות אתרוגים בהתפלגות של ג'ארד סביר, שיש בו כמות משמעותית של אתרוגים סוג א' וסוג ב'. בפועל כאן כמעט הכל היה סוג ג'. אין הגיון שאני אתחייב לקנות אתרוגים סוג ג' במחיר של 18 ₪ לאתרוג. הראיה לכך היא שהוספתי על טיוטת ההסכם את המילים "לשביעות רצון הקונה". משמעות תוספת זו היא שאני מתחייב לקחת את האתרוגים אך ורק אם התפלגות האיכות תהיה כמו של ג'ארד מקובל בשוק.
הנתבע טען שאינו חייב לתובע מאומה וזאת בין השאר בגלל הטענות הבאות:
א. התובע ויתר על 800 אתרוגים מקטיף מספר 4. משהנתבע לא הגיע להסכמות עם התובע בנוגע לקטיף מספר 5 התובע החליט לתבוע גם עבור קטיף מס' 4, עליו כבר ויתר.
ב. הנתבע אינו צריך לשלם עבור 800 אתרוגים אותם חילק התובע לצדקה. בנוסף טוען הנתבע כי האתרוגים שחולקו לצדקה וודאי היו ברמה נמוכה יותר מהאתרוגים שנבדקו על ידי הרב ד' ולכן אינם אפילו ברמה ג'.
ג. באופן כללי רמת האתרוגים הייתה נמוכה מאוד, לתובע ולעובד שלו לא היה ניסיון בגידול ומיון אתרוגים, קביעת כמות האתרוגים שהתובע טען שהיו ברמה ג' ומעלה הייתה באופן שרירותי (על פי אחוז מהקטיף) ולא על פי בחינה פרטנית של הרמה של כל אתרוג ואתרוג.
ד. חוות הדעת של הרב ד' בטעות יסודה שכן לא כל האתרוגים שיצאו למכירה חזרו לפרדס לבדיקה כנ"ל, ולכן האתרוגים שנבדקו לא שיקפו את האיכות של האתרוגים.
♦

נושאי הדיון בדיון החלקי

א. מעשה הקניין בין הצדדים.
ב. קניית גוף לפירות באופן שאינו קונה את כל הפירות.
ג. פרשנות סעיף 2 להסכם.
ד. טענות נוספות בעניין תוקף ההסכם.
♦

מעשה הקניין בין הצדדים

הצדדים הגישו לבית הדין את ההסכם שנערך ביניהם. בדיון ובהשלמת הטענות בכתב לא עלו טענות מצד הצדדים ביחס לתוקף ההלכתי של ההסכם, וטוב שכך. אולם בבואנו לדון עלינו לברר האם אכן יש לו תוקף הלכתי.
בסעיף ל להסכם נקבע: "קניין הפירות בהסכם זה הוא על פי דין תורה, דהיינו עץ לפירותיו". אולם, לא כתוב בו שנעשה מעשה קניין בין הצדדים. נוסף על כך, ההסכם נפתח במילים "הואיל והצדדים מעונינים" משמע שמדובר על התחייבות לקניין עתידי ולא במעשה קניין שכבר נעשה. לאור כל זאת, יש לדון האם החתימה על ההסכם, גם אם דינה כמעשה קניין המקובל בין הסוחרים (סיטומתא), הייתה על התחייבות לקניין עתידי ולא על הקניין עצמו.
אלא שבנוסף הנתבע שילם לתובע 10,000 ₪ ומסתבר שבכך הוא קנה את העצים לפירותיהם. כיוון שמדובר בקניין של עץ לפירותיו, הרי דינו כקניין קרקע, שנקנה בתשלום כסף (שו"ע חו"מ קצ, א). גם אם התשלום נעשה בהעברה בנקאית וכדומה ולא במזומן, דינו לכל הפחות כסיטומתא (שו"ע חו"מ רא, א; ש"ך שם, א, לגבי סיטומתא בקרקע).
אמנם הסמ"ע (סימן ק"צ ס"ק א) כתב לגבי קניין כסף, שכאשר לא שילם את כל התמורה, הקניין מועיל רק אם זקף את שאר הסכום במלווה. חלקו עליו כל הפוסקים וכך לשון ערוך השולחן (חו"מ סימן קצ סעיף ג):
זה שאמרנו דבקניין כסף אין צריך שיתן כל דמי הקניין זהו דעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים וכן סתמו רבותינו בעלי השולחן ערוך וכן משמע מהש"ס קדושין.
לסיכום: הצדדים עשו ביניהם קניין כסף שמועיל לקניין עץ לפירות על פי התנאים המופיעים בהסכם.
♦

קניין גוף לפירות באופן שאינו קונה את כל הפירות

לכאורה יש סתירה פנימית בחוזה: מצד אחד, בהסכם נכתב שהקונה קונה רק את האתרוגים סוג ג' ומעלה, ומצד שני, לכאורה אם הקונה קנה את העץ לפירותיו אז כל הפירות הגדלים על העץ שייכים לקונה! אולם למעשה אין קושי בהסכם כזה. מצאנו בגמרא (בבא בתרא סג ע"א) שניתן למכור שדה לפירותיו ולשייר חלק מהפירות שיגדלו:
תנו רבנן: בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי - מעשר ראשון שלו; ואם אמר לי ולבניי, מת - יתן לבניו; ואם אמר לו כל זמן שהשדה זו בידך, מכרה וחזר ולקחה - אין לו עליו כלום. אמאי? אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם! כיון דאמר ליה על מנת שמעשר ראשון שלי, שיורי שייריה למקום מעשר.
כלומר, לוי יכול למכור את שדהו ולשייר לעצמו את מקום גדילת הפירות כדי להשאיר בידו את המעשר הראשון בלבד. מכאן שניתן למכור שדה לצורך חלק מהאתרוגים בלבד.
וכך כתב גם בספר תורת הקניינים פרק יד ענף ב' אות כ"ו:
מכל מקום אפשר להקנות דקל למקצת פירות, כגון שמוכר דקל לפירות קטנות ולא לפירות גדולות, אף שקנה הדקל לעניין הפירות, אפשר לחלק קניית הדקל שקונה אותו למקצת פירות, דהיינו לפירות קטנות ולא לגדולות.
כמו כן, הקביעה שהתשלום יהיה לפי 18 ₪ לכל אתרוג מסוג ג' ומעלה אינו פוגם בקניין. זאת, כיוון שמדובר כאן על התמורה לקניין, ואת התמורה אפשר לקבוע בכל נוסחה שהצדדים יקבלו.
לסיכום: ניתן לעשות קניין עץ לפירות על חלק מפירות העץ, ולכן הקניין שנעשה בין הצדדים חל.

טענות נוספות בעניין תוקף ההסכם

א. מנהג הסוחרים

לאחר שהכרענו בעניין הפרשנות המילולית של ההסכם, עלינו לברר האם יש מנהג בקרב סוחרי האתרוגים הקובע כי במקרה של קניית יבול של פרדס אתרוגים, הקניין מותנה באיכות של היבול. לשם כך פנינו למומחה בית הדין, הרב ד', ושאלנו אותו האם יש מנהג שכזה בין הסוחרים. כך ענה הרב ד' לשאלת בית הדין:
אני לא יודע אם קיים מנהג של מי שקונה פרדס אתרוגים כמות שהוא או הקונה עץ לפירותיו, שאם אכן לא יצאו כמות של אתרוגים מהודר א' או ב', אם אכן צריך לפצות אותו המוכר, או שאומר לו נסתחפה שדך. – כי לקנות עצים לפירותיהם ולהפקידם ביד אחר, דבר נדיר מאד, כי אם אתה מפקיד את הטיפול באתרוגים ביד אדם אחר (או ביד אדם שאינו מינוי שלך) כבר עדיף לקנות ג'ארד תיקני אם אחוזי מהודר א' ב' וג' לפי המקובל בשוק או לפי ההסכם. אבל גם לקנות עץ לפירותיו וגם לסמוך על טיפולו של אדון אחר זה נדיר מאד.
נמצא שאין מנהג מבורר לגבי מקרים מעין אלו ולכן יש להיצמד לנוסח של ההסכם.
הנתבע טען עוד כי התמורה שסוכמה מעידה על תנאי ההסכם, כלומר, כיוון שהסכים לשלם מחיר גבוה הדבר מוכיח שההסכם היה בתנאי שהג'ארד יהיה ברמה מקובלת. אולם דין טענה זו להידחות, שכן כאמור למעלה, הנתבע הסביר בדיון הדין שהוא ביצע את העסקה עם התובע מתוך כוונה לשפר את הרמה של הפרדס שהתנהל ברמה חובבנית עד לעסקה. בנוסף, מטרתו הייתה לקבל במסגרת ההסכם את האתרוגים המובחרים ביותר, בניגוד למצב הרגיל שבו הפרדסן מוכר בעצמו את האתרוגים המובחרים ביותר ומשאיר את הג'ארד לסוחרים. כלומר, על פי ההסכם הנתבע היה יכול לזכות ביבול מובחר ביותר של אתרוגים, והתובע לא היה יכול לטעון שההסכם בטל.
נמצא שבהסכם זה היה סיכוי וסיכון לשני הצדדים. הייתה אפשרות שהפרדס יניב אתרוגים ברמה גבוהה מאוד ומנגד, שהפרדס יניב אתרוגים ברמה ירודה, כפי שקרה בפועל. אמנם, בהסכם נכתב שאם מחיר האתרוגים יעלה באופן "דרסטי", אזי המחיר לאתרוג יעלה בהסכמת הצדדים. אולם, הדרישה שגם הקונה יסכים מצמצמת מאד את משמעותו של הסעיף, שהרי מן הסתם הקונה לא היה מסכים לכך, והסעיף נועד רק למקרים קיצוניים.
♦

ב. אונאה

אמנם, הצדדים לא טענו שיש לבטל את העסקה בגלל דין אונאה, אולם, למעלה מן הצורך נעסוק גם בעניין זה. נפתח בכך שבגלל שמדובר בעסקה של עץ לפירותיו הרי שעל פי ההלכה זו עסקת מקרקעין, וכבר נפסק שאין אונאה לקרקע (שו"ע חו"מ רכז, לב, וראו את הרמ"א שם שכאשר הפער הוא יותר מכפול ממחיר השוק יש אונאה).
בנוסף, במקרה זה מדובר על עסקה שיש בה סיכון וסיכוי, המכונה בפוסקים קניין "על הספק". בנוגע לדין אונאה בעסקה לקנייה "על הספק" דנו האחרונים. הדיון נסוב סביב דברי הברייתא (בבא מציעא סד ע"א):
דתניא: ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו, מצאו חבירו ואמר לו: מה שעזי חולבות מכור לך, מה שרחלי גוזזות מכור לך, מה שכוורתי רודה מכור לך - מותר.
אך הרמב"ם כתב שבקניה על הספק יש את דיני אונאה וזה לשונו:
ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך..., אף על פי שאין מדת הערימה ידועה.... הרי זה ממכרו קיים, אף על פי שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ויש להם הונייה לפי השער שבשוק.
הבית יוסף (חו"מ רט) הקשה על הרמב"ם:
משמע (מהברייתא) דקנה אפילו יהיה יותר על דמיו. והרי אינו דבר המסוים, ולפי מה שכתב הרמב"ם לא קנה אלא (רק) כנגד מעותיו?
ושמא לא כתב כן הרמב"ם אלא בדבר שיש לו שער קבוע כמו החטים וכיוצא, אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אלא כל אחד קונה כמו שחפץ לית ביה אונאה.
הבית יוסף חילק בין דברים שיש להם שער קבוע, שבהם הדין שיש להם אונאה ולכן קונה רק כנגד מעותיו, לבין דברים שאין להם שער קבוע כמו עז לחלבה וכדומה, שאין בהם אונאה, כיוון שאין להם שער קבוע. אך דברי הבית יוסף אינם מוסכמים, ולדעת הב"ח גם בדברים שאין להם שער ידוע חלים דיני אונאה, וכן פסק הש"ך (חו"מ רט, א).
בנוסף, נחלקו אחרונים (ראו פירוט בפתחי חושן גניבה ואונאה י, הערה כז) בקניין "על הספק" כגון, מי שקנה מכרה להפקת מתכות יקרות. בשו"ת מהרשד"ם (שעט, וכן שו"ת רדב"ז ד, ער) פסק שאין בקניין זה אונאה, ואילו בשו"ת מהרש"ך (ג, סב) פסק שיש אונאה אם התברר שכמות המתכת שונה ממה שהוערך. בשו"ת לחם רב (קנט) כתב שיש לחלק בין עסקה שתוכנה אינו ידוע (כגון, מכרה שהמתכת כבר נמצאת בתוכו), והתברר שאחד הצדדים טעה בהערכתה, שיש בה אונאה, לבין שדה לפירותיו שבו היבול אינו בעולם, שבה אין אונאה.
למעשה, כמה מהאחרונים פסקו שאין בזה אונאה (ערוך השולחן חו"מ רט, א; משפט שלום, רט; שו"ת שואל ומשיב ד, ג, קלז). ובספר אורחות המשפטים (כלל ב, כב) אף כתב שלא ניתן לטעון קים לי במקרה כזה:
כל המסחרים המה כך שקונים אחד מחבירו עסק כענין מה שעיזי חולבות הן רב והן מעט ואין בו אונאה, ואינו יכול לומר קים לי.
כיוון שהמנהג הוא לקנות "על הספק" מתוך מודעות לסיכון ולסיכוי, אזי ברור שאין כאן אונאה, והמוחזק לא יכול לטעון אפילו קים לי כדעות החולקות.
ומכאן, למקרה הנדון כאן – בעסקה לרכישת יבול עתידי של הפרדס, שהיקפו ואיכותו תלויים בגורמים רבים, כגון, מזיקים, מזג אוויר, ואיכות הטיפול של העובדים, אין דרך להעריך מראש את כמות ואיכות היבול (בית הדין שאל את הרב ד' האם בשעת חתימת ההסכם היתה ידועה איכות האתרוגים והוא השיב בשלילה). ממילא, אי אפשר לטעון במקרה כזה לאונאת ממון וכן אי אפשר לטעון הדמים מודיעים, כיוון שלא ניתן היה להעריך מראש כמה אתרוגים יניב הפרדס.
לסיכום: בעסקה כזו בה יש סיכון וסיכוי, וכאשר הנתבע היה מודע לכך לא ניתן לטעון טענת מקח טעות או שהדמים מודיעים. ולכן העסקה בתוקף.
♦

החלטות

א. יש תוקף הלכתי להסכם שנכרת בין הצדדים.
ב. על פי ההסכם הנתבע חייב לשלם לתובע עבור כל אתרוג מרמה ג' ומעלה.
ג. במקרה של ספק אם האתרוג נכנס לקטגוריה של רמה ג', הנתבע אינו חייב לשלם עבור האתרוג.
ד. שאר הטענות שבין הצדדים יידונו בפסק דין משלים.
ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לאחר שיינתן פסק הדין הסופי.
♦

נושא לדיון בדיון הסופי

א. האם התובע הפר את ההסכם בין הצדדים.
ב. המחלוקת העקרונית בין הצדדים לגבי איכות האתרוגים.
ג. האם התובע ויתר לנתבע על מכירת האתרוגים מקטיף מס' 4.
ד. חיוב בגין האתרוגים שנתנו לצדקה על ידי התובע.
ה. הכרעה בנוגע לשאר האתרוגים.
ו. הוצאות משפט.
♦

האם התובע הפר את ההסכם בין הצדדים

הנתבע טען בסיכומים כי התובע הפר את ההסכם כאשר לא טיפל כראוי בפרדס שלו, וכן כאשר עמד על כך שהנתבע ייקח 2/3 מיבול האתרוגים ללא קשר לאיכות של האתרוגים. לטענתו, הוא הציע לתובע למיין ביחד את האתרוגים והתובע סירב. ולכן, התובע הוא זה שלא עמד בהסכם וממילא הנתבע פטור.
דיון: גם אם נקבל את טענת הנתבע בעניין זה, הרי שההסכם לא היה מותנה בטיפול כזה או אחר. להיפך, הכוונה של הצדדים היתה שהנתבע ילמד את התובע כיצד לטפל בפרדס כדי להפיק ממנו אתרוגים איכותיים (פרו' 1, עמ' 4: "וסיכמנו להרים פרדס שיוציא איכויות, מהחובבנות שהיתה לפני כן").
הנתבע טען שהתובע עמד על כך שהנתבע ייקח 2/3 מהאתרוגים ולא הסכים לפחות מכך גם כאשר האתרוגים ברמה ג' ומעלה היו בשיעור נמוך יותר. טענה זו לא נתמכה בעדותו של העובד של הנתבע עצמו שאמר (פרו' 2, עמ' 12) שמתוך הקטיף החמישי 25% מהאתרוגים היו ברמה ג' ומעלה והעובד הוא שהחליט בעצמו שלא לקחת בכלל אתרוגים.
לגבי טענת התובע שהוא הציע לנתבע למיין את האתרוגים והנתבע סירב – מדברי הנתבע עולה שהוא הציע לתובע לבצע מיון משותף של האתרוגים שלאחריו התובע לא יוכל יותר לתבוע תשלום על האתרוגים שנדחו במיון. זו הצעה החורגת מתנאי ההסכם בו נקבע שהנתבע ישלם על כל אתרוג ברמה ג' ומעלה, כיוון שתוכנה הוא שהנתבע יחליט אילו אתרוגים הוא לוקח.
גם הטענה שהנתבע סירב להצעת התובע שהציע להביא ממיין מוסכם, אינה פוטרת את הנתבע מההתחייבות שלו בהסכם. ההסכם קבע שעל הנתבע לשלם על כל אתרוגים ברמה ג' ומעלה ולכן עליו לעשות זאת. כפי שנראה בהמשך, העובד של הנתבע הודה שהיו בערך 25% מהאתרוגים מהקטיף החמישי שגם לגרסת הנתבע התאימו להגדרה זו אולם הנתבע החליט משיקוליו העסקיים הלגיטימיים שלא לקחת אותם אך אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום.
לפיכך, טענת הנתבע שההסכם הופר על ידי התובע – נדחית.
♦

המחלוקת העקרונית בין הצדדים לגבי איכות האתרוגים

בין הצדדים יש שורה ארוכה של מחלוקות, רובן נוגעות לפרטים כאלה ואחרים אשר יידונו בהמשך. אולם, מעבר לכל המחלוקות על הפרטים, יש בין הצדדים מחלוקת עובדתית עקרונית. התובע טוען כי היבול של הפרדס שלו כלל אלפי אתרוגים ברמה ג' ומעלה, ולכן על הנתבע לשלם עבור אתרוגים אלה. לעומתו, הנתבע טוען כי היבול כלל אתרוגים בודדים בלבד ברמה ג' ומעלה. נפתח בדיון על מחלוקת עקרונית זו.
הנתבע הביא כראייה לדבריו תצהיר של העובד שלו (להלן, העובד של הנתבע) שכתב כאשר הוא בדק את קטיף 5 הוא מצא שהיתה כמות זניחה של סוג א', 5% סוג ב' , 15% סוג ג'. בנוסף, הוא כתב שהיו הרבה אתרוגים בוסריים (סגולים), קטנים, עקומים ומצומקים וחצי מהאתרוגים לא נשטפו בצורה טובה והיו עם כנימות.
בעדותו בבית הדין אמר העובד של הנתבע שמקטיף 2-3 שהיו בערך 600 אתרוגים הוא הצליח למכור בודדים בלבד (פרו' 2, עמ' 11). לדבריו, מהקטיף החמישי היו 25% סוג ג' ומעלה, אולם, אין זה תפקידו למיין את האתרוגים ולכן הוא לא לקח אתרוגים בכלל (שם, עמ' 12). כמו כן, אין זה תפקידו לנקות את האתרוגים מהכנימות כדי שניתן יהיה לבדוק את האיכות שלהם (שם, עמ' 14).
הוא הוסיף ואמר (שם, עמ' 12):
בסוף כשאתה עושה עסקה אין מה לעשות עם 1300 סוג ג. בסוף אנחנו מוכרים ברמה גבוהה. תשאל כל אדם שעובד עם [הנתבע] זה ברמה גבוהה.
הנתבע הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול ובה טען שהעד אמר שגם סוחרים אחרים לא היו קונים סחורה כזו.
בנוסף, העיד הרב ניסים דהן שמכר אתרוגים של הנתבע, שאמר שהוא הצליח למכור אתרוגים בודדים ממה שקיבל מהיבול של התובע (שם, עמ' 15, העד נשאל והשיב כך (שם, עמ' 16):
אב"ד: לא ניסיתם למכור ב50 ₪?
עד: זה לא רלבנטי, מי שרוצה מרוקאי מוכן להשקיע.
מה שניתן להבין מדברי שני העדים זה שהקושי למכור את האתרוגים של התובע נבע בין השאר מכך שהלקוחות של הנתבע רוצים לקנות אתרוגים ברמה גבוהה (ואף ברמה גבוהה מאד), ולכן לתובע לא היה מה לעשות עם אתרוגים ברמה נמוכה. על פניו אין מכאן סתירה לקביעת המומחה שרוב מוחלט של האתרוגים שהוא ראה היו ברמה ג' ומעלה. כיוון שהקונים של הנתבע (ואולי גם של סוחרים אחרים) לא רצו לקנות אתרוגים ברמה ג' אלא רק אתרוגים איכותיים. כך עלה גם מדברי הנתבע עצמו (פרו' 1, עמ' 4): "בתור סוחר אני קונה אתרוגים שאנשים ירצו לקנות. לא אם הכל סוג ג'". כלומר, הנתבע הודה שלמרות שהתחייב לשלם על כל אתרוג מרמה ג' ומעלה, אם כל האתרוגים יהיו ברמה נמוכה הוא לא ימצא קונים לאתרוגים. אולם, גם אם כך היה, אין בכך כדי לפטור אותו מההסכם עליו חתם.
נמצא שהנתבע התחייב לשלם עבור כל אתרוג מרמה ג' ומעלה, ללא קשר לשאלה האם הוא ימצא קונים לאתרוגים אלה. אין ראיה מרמת הסחירות של האתרוגים לשאלה על כמה אתרוגים עליו לשלם, אלא יש לדון באופן פרטני כמה אתרוגים היו ברמה ג' ומעלה.
♦

האם התובע ויתר לנתבע על מכירת האתרוגים מקטיף מס' 4

הנתבע טען כי התובע ויתר על האתרוגים מקטיף מס' 4 וניסה לשלוח אותם למכירה בבני ברק, התובע לעומתו טען שמעולם הוא לא ויתר על האתרוגים אלא רק ניסה לעזור לנתבע.
בית הדין דוחה את טענת הנתבע, על פי ההסכם שנערך בין הצדדים האתרוגים היו שייכים לנתבע, כיוון שהנתבע קנה את העצים לפירותיהם. כדי להחזיר אותם לבעלות התובע היה צורך במעשה קניין (שו"ע חו"מ קפט, א), שבמקרה דידן לא נעשה. בנוסף מהדברים שהוצגו על ידי הצדדים נראה שהתובע לא אמר שייקח על עצמו בכל מקרה את האתרוגים אלא רק ינסה לעזור לנתבע. כך עלה גם מדברי הנתבע עצמו (פרוטוקול 1 עמוד 5): "התובע אמר שהוא יסתדר עם הקטיף", אין כאן אמירה ברורה של התובע – "אני אקנה את קטיף 4", אלא אמירה כללית.
לכן בית הדין קובע שהתובע לא ויתר על מכירת 800 האתרוגים בקטיף 4.
♦

חיוב בגין אתרוגים שנתנו לצדקה על ידי התובע – דעת המיעוט

דעת הרוב היא שהתובע ביצע במסירת האתרוגים לצדקה מעשה של נזק לכל הפחות^[2], ולכן על התובע לשלם עבור כל האתרוגים שנמסרו לצדקה.
לענ"ד יש לדון בדבר, כיון שהנתבע טען ואמר לתובע שאין לו מה לעשות עם האתרוגים הללו והוא לא מתכוון לקחת אותם ולמכור אותם, כיון שהוא לא עובד עם סחורה ברמה כזאת, ובעצם האתרוגים שנשארו, נשארו כדי שהמומחה יבדוק אותם.
כיון שהתובע ראה שאין לו מה לעשות עם כמות גדולה של אתרוגים הוא מסר אותם בתום לב לצדקה. למרות שהוא לא היה רשאי לעשות כך, כיוון שברור שאין אדם רשאי לעשות צדקה בממונו של חברו, אמנם עדיין אין לחייבו במלוא המחיר כפי שיבואר.
יש סברה מבוססת ששווי האתרוגים תלוי ברצון של הבעלים לסחור בהם ואם הבעלים לא רוצה לסחור בהם אי אפשר לשום אותם במחיר שהם נמכרים בשוק ארבעת המינים. לדוגמה, האם אדם שמגדל עץ אתרוגים לאכילה ובא אדם וגנב ממנו יקבל פיצוי לפי שווי אתרוגים שעומדים למכירה בשוק ארבעת המינים? כעין זה כתב בפתחי תשובה (חו"מ שסג, א) שאדם שגנב אתרוג ועבר עליו חג סוכות לא יכול להשיב את האתרוג ולומר לבעלים הרי שלך לפניך. כיון ששווי האתרוג תלוי ביכולת לסחור בו לפני חג הסוכות. ממילא, אם הבעלים הכריז קבל עם ועדה שהוא לא חפץ למכור את האתרוגים מבחינתו מחיר השוק של האתרוג איננו כהגדרת הסוחרים.
אף שלכאורה היה ניתן לחלק ולומר שהשווי נקבע לפי השוק, וכיוון שמבחינת השוק, האתרוגים הללו היו שווים 10 ₪ ליחידה, כוונת הבעלים שלהם אינה משנה.
בנידון דידן יש להקל עוד עם התובע, כיון שנשארה כמות גדולה של אתרוגים שמעמדם המשפטי היה שנוי במחלוקת, והתובע חשב שהכמות שהוא משאיר למומחה מספיקה כדי שיחווה את דעתו. כמו כן, ברור הדבר שאם האתרוגים היו נשארים בפרדס או במחסן הם היו הולכים לאיבוד ונפסדים. כיון שהתובע נתן את האתרוגים בתום לב (אעפ"י שבפועל המעשה שהוא עשה הינו מעשה פסול, כיון שסוף כל סוף נתן את ממון חברו לצדקה) וכיון שבית הדין התקבל לדון בין לדין ובין לפשר, לדעתי יש לעשות פשרה בין הצדדים ועל 640 אתרוגים על התובע לשלם רק 4 ₪ לאתרוג (כפי שהודה הנתבע בחד מהסרטונים שהוא שלח) ולא 10 ₪. ולכן על הנתבע לשלם 8960 ₪ עבור אתרוגים אלה.

חיוב בגין האתרוגים שנתנו לצדקה על ידי התובע – דעת הרוב

ראשית, בית הדין מעיר כי אף על פי שכוונת התובע היתה לטובה לעשות חסד ולתת את האתרוגים שלא ייפסדו, התובע לא היה רשאי למסור אתרוגים לצדקה ללא הסכמת הנתבע כיון שהאתרוגים היו שייכים לנתבע, ומסירה זו לצדקה פגעה בראיות לטיב האתרוגים.
התובע כתב לבית הדין שהוא מסר את 800 האתרוגים לצדקה בתאריך י"א תשרי תשפ"א. בנוסף הוגש על ידי התובע תצהיר לבית הדין על ידי העמותה אליה נמסרו האתרוגים שכל האתרוגים היו כשרים לברכה והיו לכל הפחות ברמה ג'.
גם הנתבע כתב בסיכומים שלו שהוא מניח שהאתרוגים שנתנו לצדקה היו גרועים באופן יחסי, ולדבריו הוא פטור לחלוטין לשלם על אתרוגים אלה.
דיון: כאמור לעיל האתרוגים היו שייכים לנתבע ולכן התובע היה רשאי אך ורק למכור אתרוגים על פי הוראת בית הדין על מנת לצמצם הפסדים ולא לחלק אותם ללא תמורה. לכן על התובע לשלם לנתבע עבור האתרוגים שנלקחו על ידו. אמנם, לא מדובר על גזל, כיוון שהנתבע לא התכוון לגזול את האתרוגים, אולם, מדובר על נזק. נתיבות המשפט (רצא ס"ק ז) פסק שכאשר אדם לוקח את רכושו של חברו ושם אותו במקום שבו אנשים יכולים לקחת אותו – הרי דינו כמזיק. העובדה שהנתבע לא התכוון למכור את האתרוגים אינה מעלה ואינה מורידה. זכותו של אדם לפיצוי במקרה של נזק, גם אם התכוון לא להשתמש ברכוש שניזוק. עוד יש להוסיף שעל גזלן בשוגג כתב נתיבות המשפט שאע"פ שאינו חייב משום גזלן הוא חייב משום מזיק ממון חברו "ואין לך מזיק גדול מזה וזה ברור מאוד" (נתיבות משפט כה, א)
אם האתרוגים היו נמסרים לצדקה ממש בערב החג אזי ייתכן שלאתרוגים כבר לא היה שווי כספי או שווי כספי מזערי. אולם האתרוגים נמסרו בתאריך י"א תשרי, שלושה ימים קודם החג, בזמן בו עדיין השווקים והמחסנים של הסיטונאים פעילים. התובע ציין שהאתרוגים שנמסרו על ידו לצדקה היו האתרוגים הפחות מובחרים מתוך 2,100 אתרוגים שבמחלוקת. חלק מהאתרוגים שנשארו במחסן נבדקו על ידי הרב ד' ובחוות דעתו נכתב כאמור שרובם המכריע היה ברמה ג'. לכן בית הדין קובע שהאתרוגים היו ברמה שלא עלתה על רמה ג'.
מחיר סיטונאי לכמות גדולה של 800 אתרוגים תימניים רמה ג' הוא 10 ₪ לאתרוג. על פי חוות דעת הרב ד' כ12% מהאתרוגים שהיו לנגד עיניו היו ברמה פחותה מרמה ג', כיוון שהאתרוגים שנמסרו לצדקה היו באיכות נמוכה ביחס לשאר האתרוגים, אזי נפחית בדרך פשרה כעת 20%, כלומר, יש לחייב את הנתבע עבור 640 אתרוגים בלבד.
על אתרוגים אלה הנתבע חייב לתובע 18 ₪, והתובע לשלם לנתבע 10 ₪ עבור כל אתרוג, נמצא שהנתבע צריך לשלם לתובע 8 ₪ לכל אחד מאתרוגים אלה, סה"כ ישלם הנתבע 5,120 ₪.
♦

הכרעה בנוגע לשאר האתרוגים

הצדדים נחלקו בנוגע ל-2,100 אתרוגים בסך הכל. עד כה עסקנו ב- 800 שחולקו לצדקה, כעת נכריע בנוגע לשאר האתרוגים.
במחסן היו כ-500 אתרוגים בעת הבדיקה של המומחה שמצא ש-88% היו ברמה ג' ומעלה סה"כ 440 אתרוגים עליהם צריך הנתבע לשלם 18 ₪ לכל אתרוג.
נשארו 800 אתרוגים שהוצאו למכירה על ידי התובע ולא ידוע לנו באיזה רמה הם היו, ולכן נכריע בדרך של פשרה. הנתבע הגיש לבית הדין הודעת וואצאפ ששלח התובע ובה כתב שהאתרוגים שיצאו למכירה היו ברמות א'-ב'. הנתבע טען שניתן להוכיח שהאתרוגים היו ברמות ג'-ד', אולם, גם אם נקבע שהתובע טעה בהערכת האיכות אין לכך בהכרח השפעה על פסק הדין כיון שבהסכם כתוב שהנתבע קונה כל אתרוג מרמה ג' ומעלה.
התובע טען שהתמורה שהתקבלה ממכירת האתרוגים הייתה כ-13,000 ₪ מתוכה 50% שולם למוכרים, כך שהתובע קיבל לידו 6500 ₪. על פי סרטונים שהוגשו לבית הדין על ידי הנתבע עולה כי חלק מהאתרוגים נמכרו במחיר של 10 ₪ לאתרוג, ומכאן רצה הנתבע להוכיח שהם היו ברמה נמוכה מאד. אולם, בהינתן שהאתרוגים נמכרו במחיר נמוך כל כך, הרי שהדעת נותנת שתמורה בסך 13,000 ₪ התקבלה עבור מכירת רוב האתרוגים. כיוון שאתרוג שאינו ברמה ג' לא יימכר, הרי שרוב האתרוגים היו ברמה ג' ומעלה. יתירה מזו, הנתבע טען כי יש להניח שהאתרוגים שהוצגו בפני המומחה היו הטובים ביותר. אולם, הדעת נותנת בדיוק להיפך – הטובים ביותר מן הסתם נמכרו, והפחות טובים חזרו.
למרות זאת ידוע לנו שחלק מהאתרוגים לא נמכרו ולא חזרו לפרדס לבדיקת המומחה. בית הדין אינו יכול לאמוד במדויק באיזה אופן התפלגו אותם אתרוגים שלא נמכרו, אולם אם נלך אך ורק על פי טענות הנתבע שהאתרוגים נמכרו ב-10 ₪ לאתרוג, נמצא כי התמורה שהתקבלה היא יותר גבוהה מהצפוי, לכן מוכרחים לומר שחלק מהאתרוגים נמכרו במחיר יותר גבוה משטען הנתבע.
בדרך פשרה קרובה לדין בית הדין קובע שמתוך 800 אתרוגים שנטען שנמכרו, עבור 650 אתרוגים מקבוצת הספק ישלם הנתבע מחיר מלא, שהרי יותר מסביר שכל מה שנמכר היה ברמה ג' ומעלה. עבור 150 אתרוגים שיתכן ולא נמכרו יופחתו 12% על פי קביעת המומחה, סה"כ 18 אתרוגים.
סה"כ ישלם הנתבע 18 ₪ כפול 782 אתרוגים. מסכום זה יש לקזז 6,500 ₪ שהתקבלו עבור מכירת האתרוגים על ידי התובע.
♦

סיכום

מסכום זה יש לקזז את הסכומים הבאים:
הנתבע שילם מקדמה על סך 20,000 ₪.
התובע קיבל 6,500 ₪ ממכירת אתרוגים.
סה"כ יש לקזז 26,500 ₪
סה"כ חייב הנתבע לתובע 16,258 ₪.
♦

הוצאות משפט

התובע שילם אגרה בסך 500 ₪. כיוון ששני הצדדים התנהלו בצורה סבירה האגרה תתחלק בין הצדדים, והנתבע ישלם לתובע 250 ₪ עבור החזר אגרה.
♦

החלטות

א. הנתבע ישלם לתובע 16,258 ₪ עבור קניית אתרוגים עד לתאריך כ' חשוון תשפ"ב, 26.10.21.
ב. הנתבע ישלם לתובע עוד 250 ₪ עבור החזר אגרת בית הדין עד למועד הנ"ל.
ג. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק זה ועל פסק הדין החלקי מתאריך כ"א בכסלו תשפ"א עד לתאריך י"ג חשוון תשפ"ב, 19.10.21.
בזאת באנו על החתום
ביום ו' תשרי תשפ"ב, ‏12 לספטמבר 2021
♦ ♦ ♦
תיאור
כמות
מחיר ליחידה
לתשלום
אתרוגים שהנתבע לקח (קטיף 1-3)
869
18
15,642
אתרוגים שהתובע נתן לצדקה
640
8
5,120
אתרוגים שהיו במחסן בעת ביקור המומחה
440
18
7,920
אתרוגים שהתובע הוציא למכירה
782
18
14,076
סה"כ
42,758 ₪
הרב עדו רכניץ
הרב דניאל לונצר, אב"ד
הרב אבשלום בידני