מח"ס מנוחת חיים, שיח חיים
כולל שע"י ישיבת בית מדרש עליון
בעניין 'רובו ככולו' - אם יש ענין לעשות 'כולו' לכתחילה
הנה בקובץ ירחון האוצר (גליון כסלו תשפ"ב, עמ’ שמו) נדפס מאמרו הנפלא של הרב חיים טולידאנו שליט"א, שדן בארוכה בענין קיום מצוה לכתחילה במשמעותה המלאה. ושם (עמ' שנג) הביא את ענין רובו ככולו אם לכתחילה יעשה 'כולו' ממש, וכן שם (עמ' שמט) שלכתחילה יאכל כזית מצה בבת אחת, והביא שם דברי הריטב"א ביבמות (קג, ב) לגבי חליצה דלכתחילה יעשה בנעל שלו כפשטיה דקרא.ומאחר שזכיתי גם לכתוב בענין זה ולברר כמה דברים מענין זה, אמרתי להציע קמיה תלמידי החכמים את דבריי, ואשמח מאד לכל הערה והארה.
♦
הנה מצינו בחז"ל בכמה מקומות ענין 'רובו ככולו', וכמו שתיית רוב כוס של ברכה, ורוב שני סימנים בשחיטה. ויש להסתפק האם רובו ככולו הוא שיעור לכתחילה ממש, או דלמא לכתחילה כן יש ענין לעשות 'כולו' ממש.
♦
א. ראשו ורובו בסוכה
והנה לגבי סוכה מצינו דנחלקו ב"ש וב"ה (סוכה ג, א) בסוכה שמחזקת רק ראשו ורובו, אם כשרה או לא או דבעינן ראשו ורובו ושולחנו בסוכה, והטעם דבעי' שולחן ג"כ הוא משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו. אך עכ"פ בלא זה היה סגי ב'ראשו ורובו' מדין 'רובו ככולו'.וא"כ יש להסתפק במצוות סוכה אם יש ענין שיהיה כולו בסוכה ממש, ומוח"ז מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א הביא ספק זה בספרו הגדול חשוקי חמד עמ"ס סוכה (ג, א עמ' מג) ודן במי שיש לו סוכה במרפסת ביתו, ויכול לישן שם רק ראשו ורובו – אבל רגליו יהיו מחוץ לסוכה, אלא שהוא יכול להוציא ממון ולבנות עוד חלק לסוכה ויישן כולו בתוך הסוכה, האם יש בזה ענין לכתחילה או דלמא נימא דגם כשהוא ישן רובו בסוכה מקיים הוא מצות סוכה לכתחילה, וא"צ להוציא ממון ולהגדיל את הסוכה.
ושם כתב בתחילה, דכיון דהתורה נתנה שיעור סוכה של ז' על ז' טפחים כדי שיהיה ראשו ורובו בתוך הסוכה, א"כ לא מסתבר דזה דין שאינו לכתחילה, ועל כרחך דין 'רובו ככולו' הוא לכתחילה ממש, ולכן סוכה ז' על ז' כשרה לכתחילה ממש.
♦
ב. ראיית הגרח"ק מד' כוסות
אך כתב שם מוח"ז שליט"א ששאל כן קמיה גיסו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיבו דכמו שמצינו לגבי שתיית ד' כוסות בליל הסדר – דלכתחילה יש לשתות את הכוס כולה, וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' תעב ס"ט), 'שיעור הכוס רביעית לאחר שימזגנו (אם רוצה למזגו), וישתה כולו או רובו וכו'', וכתב שם המ"ב (ס"ק ל) 'כולו או רובו. היינו כולו לכתחילה או רובו בדיעבד[2]. ובמדינות שהיין ביוקר, אפילו לכתחילה סגי ברובו, אך כוס רביעית ישתה כולו, כדי שיהא יכול לברך ברכה אחרונה לכולי עלמא וכו'', עכ"ל. הרי חזינן דאע"פ דרוב כוס מהני – מ"מ לכתחילה יש לקיים 'כולו'.והנה, מקור דברי המ"ב הם מהב"ח (או"ח סי' תעב), שכתב שם ע"ד הטור 'ואין צריך שישתה כולו אלא רובו', ונראה מדברי הטור דאין דין 'כולו' אפי' לכתחילה. אך כתב שם הב"ח שכוונת הטור דא"צ שישתה כולו וברובו סגי לענין דיעבד, אבל לכתחילה ישתה כל הכוס, וז"ל: 'הנה מבואר דלכתחלה ישתה כל הכוס וכו', כלומר רביעית שלם לכתחלה או רובו דיעבד, והיינו טעמא דלא אמרינן רובו ככולו אלא לענין שיוצא ברובו דיעבד אבל לכתחלה ודאי צריך כולו, ופשוט הוא', עכ"לב.
♦[3]
ג. בד' כוסות הוא דין שהכוס תשתה
והנה שמעתי ממו"ז הגאון רבי רפאל איסר יהודה מלין שליט"א (ראש ישיבת כנסת יהודה, ירושלים) דיש לחלק בין ד' כוסות למצות ישיבה בסוכה, דבד' כוסות יש ענין עצמי שתישתה הכוס [וכמש"כ בשו"ע הגר"ז דלכן יתנו לקטן לשתות בט' הימים, אע"פ דקטן הוא, דכבוד הכוס ששותין אותה] ואשר על כן יש הידור שכל הכוס כולה תישתה. משא"כ בישיבה בסוכה, יש לאדם חיוב לישב בסוכה – ו'רוב' גופו היושב בסוכה – חשיב כאילו כל גופו יושב בסוכה, ושפיר סגי בזה לכתחילה ממש, ודו"ק.ועוד ראיתי מעירים [קובץ אור לנתיבתי, ח"ו, עמ' לה], דהנה יש לחקור בכל מצות שיוצאין בה באופן מסויים לכתחילה, אך אם לא עשאה כתיקונה – יוצא רק בדיעבד, האם לאחר שיצא בדיעבד שייך עוד לחזור אחר עשיית המצוה ולתקנה כדי שיצא יד"ח לכתחילה. וידוע משמיה דמרן הגר"ח הלוי מבריסק זצ"ל דלא שייך דכיון דכבר יצא ידי חובתו, תו לא שייך לעשות המצוה שוב ולתקנה (וכ"כ כבר בעל הדברי חיים בהגהות על ברוך טעם, פ"א משער התערובות)[4].
וא"כ יל"ע איזה ענין יש לכתחילה לשתות את הכוס כולו – הרי כששתה רובו כבר יצא ידי חובתו, ומה שייך להדר ולשתות כל הכוס כולו. ולפי"ד מו"ז שליט"א אולי יש ליישב דכיון דהענין הוא בכבוד הכוס שתישתה, א"כ אמנם הוא מצד חובתו כבר קיים המצוה (בדיעבד) ולא שייך לתקנה לכתחילה, אך מדין 'כבוד הכוס' יש ענין להמשיך ולשתות את הכוס כולה.
[אכן בעצם הקושיא, לכאו' י"ל דלק"מ, דכיון דבדעתו לגמור את כל הכוס בבת אחת, א"כ הכל מיקרי שתיה אחת ומעשה אחד וזו צורת קיום המצוה לכתחילה, ורק אחר שמפסיק מהשתיה חשיב שסיים את המצוה. וא"כ לפי"ז יל"ד דאין ראוי להפסיק אחר שתיית רוב הכוס, אלא ישתה את הכוס בבת אחת, ורק אחרי שיסיים את שתיית כל הכוס כולה יפסיק, דאל"כ נמצא דסיים המצוה ותו לא שייך להמשיך ולקיים את המצוה לכתחילה. אך לפמשנ"ת דזה רק דין ב'כבוד הכוס', א"כ שפיר יכול להפסיק ושוב להמשיך ולשתות את הכוס כולה מדין כבוד הכוס].
♦
ד. המשך רובו ככולו לגבי סוכה
ומוח"ז שליט"א כתב שם דלולי דברי הגר"ח שליט"א י"ל דבסוכה יש סברא לומר דאין ענין לקיים לכתחילה שיהא כולו בסוכה, משום דתשבו כעין תדורו, ומאחר שבדירה לפעמים אדם מוציא רגליו כשיש לו חדר ליד חדרו – א"כ אין צריך יותר מזה.ועוד הביא מוח"ז שליט"א בשם חמיו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל להוכיח דרובו ככולו בסוכה הוא שיעור לכתחילה: 'דאם לא איך מותר לישב בסוכה כשהרגליים הם מתחת לשולחן, הרי רגלו מחוץ לסוכה, שהרי הם כמו תחת המיטה כאשר השולחן גבוה עשרה', ע"כ [והעיר ע"ז מוח"ז שליט"א דכ"ז אי נימא דהישן לא יצא ידי חובתו מהתורה, אבל לשיטת הרז"ה (הו"ד בפמ"ג סי' תרכז מש"ז סק"ב) דמה"ת יצא, אין כאן ראיה[5]].
ובאמת שראי' זו מרגליו תחת השולחן – הובא בספר 'הסוכה' בתשובות מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (אות טז), אך יש שדחו את הראיה, דרוב שולחנות שבזמננו אינם בגובה י' טפחים, וגם אם גובהם י' טפחים – אין ברור דזה פסול דאורייתא, דאהל שמפסיק הוא רק פסול דרבנן, וא"כ מדאורייתא נמצא שכולו בסוכה, וא"כ חשיב שכולו בסוכה, יעוי' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' מא), ובמש"כ הגרב"צ פלמן זצ"ל בשלמי תודה (סוכות, עמ' קב), והגר"ש קהת הכהן גראס שליט"א בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' קעג).
וכעי"ז שמעתי מחכ"א שליט"א דלכאו' גם תחת השולחן יש קדושת הסוכה, ואסור לנהוג שם בדברי גנאי ובזיון שאסורין בסוכה, דסו"ס כיון דמדאורייתא אין פסול א"כ 'שם סוכה' עלה. וא"כ אמנם לענין דין קיום חיוב ישיבה בסוכה אינו יוצא מדרבנן, אך 'שם סוכה' עלה, ושפיר חשיב שכל גופו בסוכה, וצ"ע בזה [וראה להלן בסמוך מדברי מו"ז שליט"א].
והנה יש להביא ראיה דדעת הגר"א ד'ראשו ורובו' גבי סוכה אינו לכתחילה, דלכתחילה יהיה כולו בסוכה ממש, ממה שידוע משמיה דהגר"א זיע"א, והובא בס' תהלות אליהו (עמ' תשעא), וכן בספר הגאון החסיד מווילנא (עמ' רמו), דביאר הא דכתיב בתהלים (עו, ג) 'ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון', דשתי מצוות הן שהאדם מישראל נכנס בהן בכל גופו, מצוות סוכה (סוכו) ויישוב ארץ ישראל (מעונתו בציון), ואין האדם נקרא שלם עד שיזכה בהן.
ואי נימא ד'ראשו ורובו' הוא לכתחילה ממש, א"כ נמצא שקיום המצוה לכתחילה הוא גם בגוונא שאין כל גופו ממש בתוך המצוה, ועל כרחך דדעת הגר"א דלכתחילה יהיה כל גופו ממש בתוך הסוכה – וזהו 'ויהי בשלם סוכו', ודו"ק.
ומו"ז הגאון רבי רפאל איסר יהודה מלין שליט"א העירני: 'בנוגע להגר"א, היות ותחת השולחן לכאורה אסור לנהוג בזיון, הרי בעצם היא חלק מהסוכה וכדין 'חורי רה"י' כך יש חורי סוכה, וממילא איכא ויהי בשלם סוכו. אבל לענין קיום 'תשבו' בעינן תחת הסכך ולא תחת אוהל המפסיק. ועדיין צריך עיון חילוק זה. אבל בנוגע אי רובכ"כ הוא לכתחילה, או דלכתחילה בענין כולו מה"ת, בזה נראה דמיתלי תליא אי לכתחילה כולו מקיים ה'תשבו' או לא וא"כ כל שחלק רגליו אין בו קיום ה'תשבו' נשאר רק רוב"כ, וזה הוכחת הגריש"א. כנלענ"ד לע"ע מקופיא בסוגיא זה', עכ"ד.
♦
ה. ראיית הגרא"צ טורצין משיעור הדס
ועוד ראיתי במאמר הגאון רבי אלעזר צדוק טורצין זצ"ל שנדפס בקובץ אוצרות התורה (ר"ה תשס"ה, עמ' ג) שהביא מה דמצינו לגבי שיעור הדס דשיעורו בג' טפחים, ומקפידין המהדרין שיהיה ג' טפחים ממש ולא רוב של ג' טפחים, וכמבואר בשו"ע (סי' תרמו ס"ה) 'למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות ולעיכובא ברובו'.[והעירני מו"ז שליט"א: 'הנה יש לחלק, דשם בג"ט עבות, יש ענין התנאה לפניו וכמש"כ הביה"ל דודאי לכתחילה לעשות חיתוך מילה נאה גם ציצין שאין מעכבין כנ"ל, וז"ל: 'שפיר מחויב לחתוך גם אותם שאין מעכבין כדי שיצא מעשה המצוה מהודרת', ולכן כיון שתורה אמרה ענף עץ 'עבות' יש ענין לכתחילה ב'מצוה מהודרת' שכל כולו עבות. משא"כ לגבי חיוב דמונח אקרקפתא דגברא 'לשבת' בסוכה, כל שיש רובכ"כ שפיר מקיים חיובא דתשבו, ודו"ק', עכ"ד מו"ז שליט"א].
ועוד כתב שם להוכיח לגבי 'רובו ככולו' בסוכה, מהא דתנן בסוכה (כח, א) דמי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית – ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, אמרו להם ב"ה לב"ש מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, מצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו כלום, אמרו להם (זקני ב"ש) – משם ראיה אף הם אמרו לו (היינו זקני ב"ש) א"כ היית נוהג – לא קיימת מצות סוכה מימיך, ע"כ.
ויל"ע למה באמת ישב רב יוחנן בן החורנית רק 'רובו' בסוכה, דהלא סוף סוף עדיף טפי שישב 'כולו' בסוכה, וע"כ יש לומר דחזינן מזה ד'רובו' היינו לכתחילה ממש. אך יש לדחות, דר"י בן החורנית רק בא לחדש ולקבוע דשיעור סוכה מקיימין גם ב'ראשו ורובו בסוכה', ואע"פ שאמרו לו זקני ב"ש שא"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך – אפ"ה ר"י בן החורנית ס"ל דהלכה כב"ה דצריך שיהיה רק ראשו ו'רובו' בתוך הסוכה וא"צ שגם שולחנו יהא בסוכה, א"כ הכ"נ בא לקבוע ההלכה דגם ב'רובו' בסוכה יוצא יד"ח[6]. אבל אה"נ יתכן דלכתחילה צריך לישב 'כולו' בסוכה, וכמו דאשכחן בהדס וד' כוסות, ודו"ק, וע"ש עוד מה שכתב לפלפל בזה.
♦
ו. ע"י ק"ש 'פוטר' עצמו מת"ת – רק דיעבד
בס' ביאורים במועדים מתורת הג"ר יוסף פרבשטיין זצ"ל (עמ' כה, אות יח) ביאר שם ע"פ היסוד הנ"ל ד'רובו ככולו' אינו כ'כולו' ממש, הא דאיתא בנדרים (ח, א) גבי חיוב תלמוד תורה – דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית, דמבואר דאינו לכתחילה אלא רק 'פטר נפשיה' היינו דיעבד. ותמה שם מה ביאור הדבר אמאי אינו לכתחילה [ולפמשנ"ת במקו"א ע"פ החזו"א דכשקורא מגילה אינו מקיים ת"ת דשם אחר הוא, י"ל דלכן אינו לכתחילה]. וביאר שם דנהי דרובו ככולו, אך מ"מ אין זה 'כל' אלא 'רוב' ולכתחילה יעשה 'כולו'. והכ"נ הקיום הגמור והמעולה של ת"ת הוא לימוד תורה יומם ולילה כפשוטו ממש, ומיהו גם בק"ש דשחרית וערבית 'קרינן ביה' יומם ולילה, אך זה קיום דיעבד.ומו"ז הגאון רבי רפאל איסר יהודה מלין שליט"א העיר על דבריו בזה"ל: 'לא אבין, מהיכ"ת לומר שזה קשור לספק דין רובכ"כ, הלא שם איכא תרי פסוקי, פסוק אחד דלא ימוש ס"ת הזה מפיך, ולענין זה דרשו במנחות (צט, ב) "אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש". מאידך יש פסוק והגית בו יומם ולילה, וכן פשוטו של מקרא, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו', ולזה אמרו דאי בעי פטר נפשיה אבל ודאי איכא מצות ת"ת כנגד כולם כל רגע ורגע. ונפ"מ לאונס מחמת פרנסה מ"מ יקיים לא ימוש ע"י קר"ש.
'וע"ע ר"ן שם נדרים ח' דכ"ז דפטר נפשיה נוגע רק לענין שבועה, וז"ל: "מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל) ת"ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו', וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נראה לי ראיה למה שכתבתי בפרק שבועות שתים בתרא דכל מידי דאתא מדרשא אף על פי שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהדיא שבועה חלה עליו והכא הכי קאמרינן כיון דאי בעי פטר נפשיה ממאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך בקרית שמע שחרית וערבית מש"ה חלה שבועה עליה לגמרי", עכ"ד מו"ז שליט"א.
♦
ז. ביאור הטעם דרובו ככולו רק דיעבד
ועוד יש להביא בזה דבר נפלא, דהנה מצינו דבר חידוש בריטב"א ביבמות (קג, ב) דאף דמצינו דע"י דרשא מפקינן קרא מפשטיה, אך מ"מ מדרבנן צריך להחמיר לקיים קרא כפשטיה [ולכן כתב שם דאם חלצה היבמה בסנדל שאינו של היבם – כשרה החליצה רק בדיעבד, אבל לכתחילה בעינן שיהא הסנדל של היבם דווקא. דאע"פ דאמרינן 'נעל נעל' ריבה אפי' של אחרים, היינו משום דמדרבנן מיהא חייבין לקיים פשטיה דקרא דכתיב 'נעלו' דמשמע 'שלו', ודו"ק].ובס' מקראי קודש למרן הגרצ"פ פראנק זצ"ל (פסח, ח"ב סי' מו) הביא מהגרי"פ פערלא זצ"ל שביאר עפ"ד הריטב"א הנ"ל – את מש"כ המג"א (או"ח סי' תעה סק"ד) דלכתחילה יש לאכול את כזית המצה בליל פסח בבת אחת ממש, וצ"ב דהרי סו"ס גלי לן ההלכה דבכדי אכילת פרס חשיב 'בבת אחת' ויוצא יד"ח[7].
אלא עפ"ד הריטב"א הוא מבואר היטב, דכיון דכתב רש"י דסתם אכילה משמע בבת אחת, א"כ ע"פ פשטיה דקרא היה צריך דווקא בבת אחת, ולכן אע"ג דגלי לן הלכה דיוצאין ידי חובה בכדי אכילת פרס, מ"מ מדרבנן צריך לקיים קרא כפשטיה לחומרא להצריכו אכילה בבת אחת דווקא.
ושם במקראי קודש, כתב נכד המחבר לבאר עפי"ז בנד"ד, דהטעם דלכתחילה ישתה את הכוס כולה, וכן שיהא שיעור ההדס ג' טפחים ממש, דכיון דהכלל ד'רובו ככולו' ילפינן בנזיר (מב) מגילוי דקרא, אמר רב אחא בריה דרב איקא זאת אומרת רובו ככולו מדאורייתא, ממאי, מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי יגלחנו, הכא הוא דעד דאיכא כולו, הא בעלמא רובו ככולו. ומכיון דפשטות דקרא צריך כולו, ורק מגלויי דקרא מרבינן רובו ככולו, א"כ לכן לכתחילה צריך כולו כפשטיה דקרא, ו'רובו ככולו' כשר רק בדיעבד.
ומו"ז הגאון רבי רפאל איסר יהודה מלין שליט"א העיר ע"ז: 'ואני בעניי כ"ז אינו כלל וכלל, הלא כל דברי הריטב"א מדרבנן, בגוונא דפשוטו דקרא משמע דבר אחד, אלא דקרא אחרת מפיק וגלי לן דאי"ז כך. ומ"מ כ' ריטב"א דמדרבנן יש לקיים פשטא דקרא. וכגון וחלצה 'נעלו' פשטא דקרא נעל שלו, אלא דגלי לן 'בית חלוץ הנעל' דכל נעל כשר, בזה כ' הריטב"א דיש ענין מדרבנן לקיים פשטא דקרא [וכן כתבו הלבוש (קסט, יד) וז"ל 'מיהו בדיעבד אם לא נתנוהו לו במתנה כשר, דנעלו אשגורי לישנא דקרא בעלמא הוא ואינו דרש גמור']. משא"כ רובכ"כ, כל דגלי לן קרא דבכל התורה רובו חשיב ככולו, מהיכ"ת לחדש כזה דין דרבנן כלל, ואדרבא פשטא דקרא יתכן והוא סה"כ רובו', עכ"ד מו"ז שליט"א.
♦
ח. הראשונים לשיטתייהו בדין רובו ככולו
ולסיומא דמילתא, אוסיף ביאור יקר בשיטות הראשונים, דהנה דברי השו"ע דלעיל שישתה כל הכוס או רובו – מקורם בתוס' בפסחים (קח, ב ד"ה רובא דכסא), והנה השו"ע שם כתב דאם יש בכוס הרבה רביעיות – שותין ממנו כ"כ בני אדם כמנין רביעיות שבו. והנה, בהמשך הביא שם השו"ע יש אומרים דאף במחזיק כמה רביעיות – שותה רוב כוס, ומקורו מהרמב"ן.וראיתי מבארים בזה דהתוס' והרמב"ן לשיטתייהו אזלי לגבי שחיטת שני סימנים, דהנה רש"י בחולין (כא, ב ד"ה ואינו מבדיל) כתב לבאר הא דמליקת סימן שני בעוף הוי בכלל איסור 'ולא יבדיל', וחלוק מגמר מליקת הסימן ואף טפי מרוב, וז"ל 'וכל הסימן הוי מצות שחיטה בעוף לכתחילה הלכך במליקה כי מליק לכולו סימן לאו הבדלה היא, אבל בסימן ב' אפי' מצוה לכתחילה ליכא'. והקשו ע"ז התוס' שם דהרי גם בסימן השני יש מצוה לכתחילה, וכדאיתא חולין (כז, א), וביארו דכיון דדיעבד לא בעי שחיטה בסימן שני, א"כ שייך בו הבדלה, אבל במיעוט הנשאר בסימן ראשון לא חיישינן כיון דבעי שחיטת רוב אותו סימן, עכ"ד.
וא"כ מבואר דנחלקו רש"י ותוס' אם יש ענין מן התורה לגמור את שחיטת כל הסימן או דסגי ברוב, דרש"י מחלק בין התירוצים של הגמ' שם, וס"ל דאיכא דין דרבנן דלכתחילה ישחוט הסימן השני, אבל לגמור הסימן ראשון הוא מן התורה מעיקר דינא דרובא, והתוס' ס"ל כשיטת הר"ן שם, דאף לגמור הסימן הראשון הוא רק מדרבנן.
וא"כ הכ"נ הנפ"מ בזה לגבי ד' כוסות, דלהתוס' והר"ן י"ל דדווקא בשחיטה חששו חז"ל והצריכו לגמור את הסימן, משא"כ בד' כוסות, אבל לרש"י, דאיכא דין מעיקר דינא דרובא לגמור כולו – הרי שייך הך דין אף בד' כוסות, וגם ברמב"ן ברפ"ב דחולין צידד בזה ב' צדדים. וא"כ לפי"ז י"ל דנחלקו התוס' והרמב"ן כאן לשיטתייהו בדין לכתחילה בדין 'רובו ככולו', ודו"ק.
ומו"ז הגאון רבי רפאל איסר יהודה מלין שליט"א העירני ע"ז: 'לא ברירא לי מה הם ביארו ולא הבנתי דבריהם. הלא מחלוקת רש"י ותוס' הוא, דרש"י ס"ל דמה"ת איכא מצוה לכתחילה לגמור כל סי' א' ואין שום ענין כלל בסי' הב' מה"ת, ולכן על סי' ב' עובר ולא יבדיל. ותוס' חולקים וס"ל דאף דלכתחילה מה"ת צריך ב' סי', מ"מ כיון דלא מעכב הכשרו יש בזה משום ולא יבדיל. משא"כ מיעוט סי' א' (וס"ל כרש"י דלכתחליה יש דין כל הסי', אלא כיון דלא מעכב היה ראוי להיות ולא יבדיל, וע"ז כתב), דאף דלא מעכב, מ"מ ליכא משום ולא יבדיל (כנראה סברתו משום דכמובדל דמי כל דרובו חתוך). ומי זה שמבאר שתוס' חולק וס"ל כהר"ן, והיכן זה הר"ן, איני מונח כעת בסוגיא זו אך מקופיא לא נראה כל מה שכתבו בזה', עכ"ד.
♦
ואסיים דברי במה שראיתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בנחל איתן (סי' ה ס"א, סקט"ז) לגבי מדידת ב"ד את מקום הנרצח לגבי עגלה ערופה, דאף לדעת ראב"ע דצריכים לכתחילה לצאת כל הסנהדרין למדוד ולא סגי ברוב הסנהדרין, וכתב שם בתו"ד: 'וכן הדין בכל הדברים דאמרינן רובו ככולו צריך לכתחילה כולו כמו בשחיטה, עי' רמב"ם פ"א משחיטה ה"ט, ועי' מ"ב סי' תע"ב סק"ל לענין רוב כוס', עכ"ל.
ואציין עוד לפרפראת נאה שהראני מו"ח הגאון רבי אברהם יעקב זילברשטיין שליט"א בספר 'בדידי הוי עובדא' (פרק כא, עמ' שפח): 'שמעתי פעם מדרשן אחד, שבא"י אצל בר מצוה שבירך הבחור הבר מצוה ברהמ"ז בזימון ועשה ברכת בורא פרי הגפן, צוה אותו כ"ק אדמו"ר הגה"ק מבעלזא זצ"ל שישתה את כל הכוס, והיה יושב שם אצל השולחן הגאון משטעבין ז"ל, ובמחשבתו חשב למה צוה האדמו"ר לשתות כל הכוס, הרי רוב כוס סגי לפי הדין.
וממש בעת שבמחשבתו הרהר דברים אלו, אמר לו האדמו"ר מבעלזא ז"ל, טשעבינער רב, אל יקשה בעינך מדוע אמרתי לו שישתה כל הכוס, דהנה ידוע שהפני יהושע בשבת (כא, ב ד"ה מאי חנוכה) הקשה מדוע הוצרכו לנס השמן בחנוכה והרי טומאה הותרה בציבור, ותירץ הפני יהושע שבחנוכת בית המקדש רצה הקב"ה להראות חביבותן של ישראל שהמצוה תהיה אז בשלימות גמורה בטהרה בלי היתרים.
וממילא, סיים האדמו"ר ז"ל, שהרי כן הדין בבר מצוה שביום חינוכו למצווה צריכה המצוה להיות בשלימות גמור, ועל כן יש להדר שישתה כל הכוס, אע"ג שמעיקר הדין סגי ברוב כוס. – והגאון מטשעבין ז"ל אמר אז, שעכשיו הוא רואה שיש עוד רוח הקודש בעולם', ע"כ.
[וחזינן דדעת בעל הדובב מישרים זצ"ל וכ"ק האדמו"ר מבעלזא זצ"ל דאין ענין לכתחילה לשתות את הכוס כולו, והוצרכו לטעם אחר שביום התחנכו למצוות צריכה המצוה להיות בשלימות, ודו"ק].
♦ ♦ ♦