חיפה
האם עשרה יוחסין עלו בעליית זרובבל או בעליית עזרא
א. מבוא * ב. תמצית דברי הגמ', תמצית דברי המפרשים, והצעה מחודשת לפתרון * ג. עיון בדברי הגמרא * ד. הסוברים שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא * ה. הסוברים שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל * ו. עיון בשיטת רש"י בסוגיא * ז. עיון בדברי התוספות * ח. עיון בשיטת היד רמה, ריטב"א מהדו"ב, ומאירי * ט. עיון בשיטת הרמב"ן והריטב"א * י. עיון בשיטת תורא"ש ותוספות טוך * יא. עיון בפסוקי ספר עזרא * יב. מדוע עזרא חיפש לויים
א. מבוא
במשנה קידושין (ריש פרק ד', דף סט ע"א) מתוארים עשרה סוגי אנשים שעלו לא"י עם סיומה של גלות בבל: "עשרה יוחסין עלו מבבל, כהני לויי ישראלי, חללי גירי וחרורי ממזירי נתיני שתוקי ואסופי". הרי שבנוסף לשלשת סוגי היהודים ה"רגילים", הכהנים הלוים והישראלים, עלו לארץ ישראל גם שבעה סוגי אנשים בעל יחוס בעייתי, כגון ממזרים אסופים ונתינים.האם עשרת היוחסין הללו עלו בעליית זרובבל, שהתרחשה מיד לאחר הצהרת כורש, או שמא הם עלו עשרת היוחסין בעליית עזרא, שאירעה 23 שנים מאוחר יותר? על שאלה זו נעמוד בפרק זה.
לשתי האפשרויות שהצגנו יש השלכה חשובה על הבנת התקופה:
התקופה שבין עליית זרובבל לבין עליית עזרא ארכה 23 שנים. במשך תקופה זו חווים העולים לארץ קשיים מצד הגויים עמי הארץ, כתבי שטנה ומעצורים בבניית המקדש, עד שלבסוף הם זוכים לבנות את המקדש. כאשר עזרא מגיע לארץ הוא מוצא בה נישואי תערובת ובעיות רוחניות נוספות. מתוך מגילת אסתר, המתרחשת במהלך תקופה זו, עולה כי גם בפרס היו תופעות רוחניות שליליות, כמו הנאה מסעודת אחשורוש הרשע, והימנעות מעליה לא"י.
האם במשך תקופה זו היו עשרת היוחסין בא"י או בבבל ובפרס? האם היהודים שעלו עם זרובבל לארץ היו "בעיתיים" מבחינה רוחנית, או שמא להיפך – העולים היו חוד החנית, האידאליסטים שבעם, ואילו עשרת היוחסין ישבו אז בפרס? אלו הם דוגמאות להשלכות של שתי האפשרויות שהבאנו.
בפרק הבא נציג בקצרה את תורף דברינו: נביא את תמצית דברי הגמ', נציג בקצרה את שתי השיטות שעולות מתוך דברי הראשונים והאחרונים, ומיד נציע ביאור מחודש שעלה בדעתנו. בפרקים ג-י נעיין במתינות ובפירוט בדעות הראשונים והאחרונים, ובפרקים יא-יג נשלים את העיון בנושא זה.
♦
ב. תמצית דברי הגמ', תמצית דברי המפרשים, והצעה מחודשת לפתרון
בתחילת ספר עזרא, בפרק ב, מתוארת עליית זרובבל. לאחר 23 שנה עולה עזרא לא"י, כמתואר בפרקים ז-ח בספר עזרא.בדברי הגמ' וכן בראשונים (שבכולם נדון ביתר פירוט בפרקים הבאים) יש לכאורה סתירה:
מחד, הגמ' עוסקת בעליית עזרא, ובדאגתו להביא עמו לויים, והיא מקשרת את הדבר להעלאת היוחסין. מכאן עולה בבירור שהיוחסין עלו בעליית עזרא. זאת ועוד, הגמ' מביאה אפשרות לפיה עזרא כפה את היוחסין לעלות, ולענ"ד הדבר מתאים לתקופת עליית עזרא, אז קיבל עזרא כוח שררה מדריוש השני [בן אסתר]. בפרקים הבאים נטען כי מדברי כמה ראשונים אכן נראה שהיוחסין עלו בעליית עזרא (יד רמ"ה, ריטב"א מהדו"ב, מאירי, וכן עולה מדברי רש"י ותוס', וכן עולה לענ"ד מדברי שאר הראשונים לקידושין – רמב"ן, ריטב"א, וכו'. כך גם עולה לענ"ד משו"ת הרשב"א), ונביא שכך עולה גם מדברי מדרש עזרא לר"ש מסנות, חסדי דוד, וסדר הדורות.
מאידך, הגמ' מביאה מקור לכך שהיוחסין עלו מפסוקים העוסקים בעליית זרובבל, ומכך הסיקו בעל המקנה (ד"ה אביי אמר), ובעל החקרי לב (או"ח סי' לד, ד"ה וראיתי לרש"י, וכמדומה לי שכך הסיק גם הערוך לנר יבמות פו ע"ב ד"ה 'ומבני לוי'), שהיוחסין עלו בעליית זרובבל. מדברי בעל הטורים עולה שאף לדעתו היוחסין עלו בעליית זרובבל, וכן נראה מדברי הכפתור ופרח. לענ"ד הדבר מסתבר, שהרי בעלית עזרא עלו רק כ-1500 איש, וקשה להניח שבכך הסתכמו כל היוחסין הבעייתיים שבבבל.
ברצוני להעלות הצעה מחודשת:
לשתי האפשרויות יש מקור בגמ', והרי שיש כאן סתירה פנימית בגמ'. לשתי האפשרויות יש מקור בדברי הראשונים, ולכל אחת מהם יש הגיון מבחינת פשט הכתובים.
משום כך, ייתכן לענ"ד שעשרת היוחסין עלו במשך כל תקופת העליות לארץ[2]. הם עלו לא"י בעליית זרובבל, אולם חלק מהם נותר בבבל. לאחר 23 שנה, כאשר עזרא עלה לא"י, סיים עזרא את התהליך, העלה את הנשארים, והשאיר את בבל נקיה לגמרי.
לכשנתבונן בפסוקים נראה כי בכל אחת משתי העליות עלו גם בעלי פגם ייחוס: בתחילת ספר עזרא, בפרק ב, מתוארת עליית זרובבל, הפסוק מסכם ומעמיד את מספר העולים על סך של כ-42 אלף עולים. ברשימה המפורטת הנזכרת שם נזכרים בין היתר 4373 כהנים, 341 לווים (עזרא ב, לו-מב), 392 "נתינים ובני עבדי שלמה" (עזרא ב, נח), וכן 652 איש ש"לא יכלו להגיד בית אבותם" (עזרא ב, ס)[3]. לאחר 23 שנה עולה עזרא לא"י, כמתואר בפרקים ז-ח בספר עזרא. רשימת העולים איתו כוללת כ-1750 איש "מבני ישראל ומן הכהנים והלויים... והנתינים" (עזרא ז, ז). ברשימה המפורטת שם לא נזכרים בעיות ייחוס מיוחדות, ובסוף הרשימה נזכר שעלו עמו 220 נתינים, ש"כולם ניקבו בשמות" (עזרא ח, כ). מסתבר לפיכך שעיקר עליית עשרת היוחסין היתה בימי זרובבל והשלמתה היתה בעליית עזרא[4].
כמדומה לי שייתכן שלהצעתנו התכוון גם המקנה, שהרי כנגד שיטתו עומדים דברי הגמ' [בענין "ומבני לוי לא מצאתי"] שמהם מוכח שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא. כיצד המקנה יתרץ זאת? כיצד ייתכן שהוא כלל לא התייחס לקושיא זאת?! מתוך כך נראה לענ"ד שהמקנה סבר שעשרת היוחסין עלו "גם" בימי זרובבל, אך ברור שהם יסכימו שעליית עשרת היוחסין המשיכה גם בימי עזרא. לענ"ד ניתן לדייק כדברינו מלשון המקנה: "ישראל שעלו בימי כורש... דגם (!) באותו פעם, אע"פ שלא עלה עזרא, מכל מקום העלה אותם בעל כרחם" [אמנם מלשון החקרי לב נראה שלא סבר כך, שהרי כתב "ומתניתין עליה ראשונה הוא דקחשיב", ומ"מ לחומר הקושיא שמא יש לדחוק את לשונו].
כמה ראשונים כתבו שעשרת היוחסין עלו "כשעלו בני הגולה" (ר"י מלוניל, פסקי ריא"ז, ר"י אלמדארי, אור הגנוז לתלמיד הרשב"א). ביטוי זה, 'בני הגולה', נזכר בתנ"ך לאורך כל תקופת העליה, מאז ימי עליית זרובבל ועד אחרי עליית עזרא (עזרא ד, א; ו, יט-כ; ח, לה; י, ז; י, טז). ייתכן לפיכך שכוונת הראשונים הללו היא כהצעתנו, ולפי שיטתם עשרת היוחסין לא עלו לא"י בפעם אחת, אלא בכמה פעימות.
שמא יש לבאר כך גם את הסתירה שיש בדברי רש"י[5]. מעתה מובן מדוע הראשונים לא הקשו מהפסוקים שהובאו בגמ' לכאן ולכאן[6].
הצעתנו אפשרית רק בדברי חלק מן הראשונים, שהרי מדברי כמה ראשונים (תוס', יד רמה, ריטב"א מהדו"ב, והמאירי) עולה שעשרת היוחסין עלו אך ורק בעליית עזרא, ולא בעליית זרובבל.
♦
ג. עיון בדברי הגמרא
בדברי הגמ' יש הוכחות לכאן ולכאן. נביא בקצרה את מהלך הגמ' במקום (קידושין סט, ע"ב):הגמ' מביאה שלשון המשנה "עשרה יוחסין עלו מבבל" מסייעת לדברי ר' אלעזר (בן ערך, האמורא) שאמר ש"לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה". מכאן נראה שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא, אולם לפי החקרי לב והמקנה אין מכאן ראיה, שהרי ניתן לומר שבזמן עליית זרובבל דאג עזרא לכך שעשרת היוחסין יעלו עם זרובבל. [עוד ניתן לתרץ ולומר שעזרא עלה לא"י בעליית זרובבל, ואח"כ שב לבבל, ושוב עלה לא"י אחרי בניית המקדש. על הדעות שסברו כך ראה כאן בהערה[7]].
הגמ' מביאה מחלוקת אמוראים האם את עשרת היוחסין הללו "העלום" [כלומר - בעל כרחם, דהיינו שעזרא הכריח אותם לעלות], או שהם עלו מאליהם לא"י[8].
הגמ' שואלת: בפסוק בעזרא ח, טו, פסוק העוסק בעליית עזרא, מובא שעזרא גילה בדרכו לא"י שאין איתו לויים, והדבר מובן לפי הסובר שעשרת היוחסין עלו מעצמם, וממילא עזרא לא ידע מי עלו עמו, אולם לפי הדעה שהוא העלם בעל כרחם הרי הוא ידע את מי הוא לוקח איתו, וכיצד לא ידע שאין עמו לויים?! הגמ' מתרצת זאת. מקטע זה בגמ' נראה בבירור שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא. [שמא ניתן, בדוחק גדול מאוד, לפרש אחרת את דברי הגמ', באופן שלא יהיה ממנה ראיה[9], אולם מ"מ נראה שהראשונים הבינו את הגמ' כפשוטה, כפי שהסברנו אותה].
בהמשך שואלת הגמ' מנין לנו שעשרה היוחסין עלו, וכתירוץ לכך מביאה הגמ' פסוקים ודרשות. ראיה לכך שעלו כהנים לוים וישראלים מובאת מהפסוק בעזרא ב, ע. ראיה לכך שעלו 'חללי' מובאת מהפס' בעזרא ב, סב. שני הפסוקים הללו עוסקים בעליית זרובבל[10]. מכך (ומעוד פסוקים שמביאה הגמ') נראה בפשטות שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל [אף שניתן לדחות ולומר שזו אסמכתא בלבד, וכך לענ"ד יסבירו הראשונים[11]].
ד. הסוברים שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא
בדברי הראשונים לא מצאתי ראיה ברורה בנידון, אולם נראה יותר שדבריהם נוטים לשיטה שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא.א. אילו הראשונים היו סוברים שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל היה עליהם להסביר את הקטע בגמ' העוסק בבני לוי, קטע שאינו מובן כלל לפי שיטה זו. שתיקת הראשונים מוכיחה בפשטות שלדעתם עשרת היוחסין עלו בימי עזרא, ומעתה אין כאן כלל קושיא. [מה שלא הקשו הראשונים מדוע הובאו בגמ' פסוקים שעוסקים בעליית זרובבל, זה אינו קשה כ"כ, שהרי ניתן לומר שפעמים רבות הראשונים אינם עוסקים בראיות מהפס' שמובאות בגמ', ובדרכי הלימוד מהם. גם יתכן שהראשונים סברו שמדובר באסמכתאות בלבד].
ב. מדברי כמה ראשונים מוכח שעשרת היוחסין עלו יחד עם עזרא, שעלה איתם בעצמו (רש"י, ר"י אלמדארי, מאירי, יובאו להלן, וכן הוא בתוס' טוך). אם נאמר שעשרת היוחסין עלו בימי זרובבל, הרי יצא שגם עזרא עלה אז. מסתבר שהראשונים היו צריכים לציין שעזרא כן עלה בימי זרובבל, אילו הם היו סוברים כך, שהרי לומד הגמ' הממוצע, שלמד את ספר עזרא אך לא עיין לעומקו, מניח בצדק שעזרא לא השתתף בעליית זרובבל, שהרי שמו כלל לא נזכר בעליה זו. (כמה מהראשונים בקידושין סתמו וכתבו שעשרת היוחסין עלו "כשעלו בני הגולה" – ר"י מלוניל, פסקי ריא"ז, ר"י אלמדארי, אור הגנוז לתלמיד הרשב"א. הרי שהם לא ציינו אימתי, ולפיכך נראה שכוונת לעליית עזרא. ראה גם את לשון הרמב"ם בפירוש המשנה קידושין ד, א).
ג. מרש"י (ד"ה 'ואבינה') ותוס' (ד"ה 'ומבני') והריטב"א במהדורה בתרא (ד"ה ומבני לוי, ושוב גם בהמשך ליד הערה 36, וכן שם ליד הערה 37 והמהדיר ציין שם שהוא מהיד רמ"ה), והיד רמ"ה (ד"ה כהני לויי וישראלי מנא לן דסליק), והמאירי, מוכח שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא ולא עם זרובבל. [אכן, בספר המקנה לקידושין העיר שכך משמע מדברי רש"י ותוס', ושלא כדעתו שלו, אותה נביא בהמשך (ועי"ש תירוצו, והוא מסיים ש"עדיין צ"ע"). גם החקרי לב שיובא בהמשך סבר כמו המקנה, ולכן הסביר את דברי רש"י ותוס' לפי המהלך שלו, אך העיר על הקושי שיש בזה].
הרמב"ן, הריטב"א, תורא"ש, ועוד ראשונים, נשאו ונתנו בשיטת רש"י, והם לא מתווכחים עמו על נקודה זו, ומכאן נראה שהסכימו עמו בזה (רמב"ן ע"א ד"ה מתני, ריטב"א ע"א ד"ה עשרה, ותורא"ש ד"ה ומבני, תוספות טוך [= תוספות רבנו שמואל בר' יצחק שהובאו בתוך קובץ שיטות קמאי שם], וראה בחקרי לב שכתב שהרמב"ן והריטב"א חלקו על רש"י ותוס', אך להלן פרק ט סעיף ב וג, נעיר על הקושי שיש בדבריו).
ד. תוהרא"ש (קידושין סט, ע"ב, ד"ה עד שעשאה), וכן תוס' טוך, כותבים שמה שעזרא לא העלה עמו את החכמים יחד עם עשרת היוחסין "לפי שהיו (ישראל הנמצאים בא"י) בפחד ובדאגה וצער בבנין בית המקדש". בפשטות הכוונה לכך שבשנים מאז עליית זרובבל היו עמי הארץ מציקים לעולים וכו'. [אמנם ניתן לדחות שהם לא עלו כי הם ידעו מראש שהמצב בא"י יהיה בעייתי].
ה. בשו"ת הרשב"א (החדשות מכתב יד, מהד' מ"י ח"ח סי' שסז עמ' רמה, תשובות הרשב"א מהד' מה"ק ח"א, סימן לו, ד, עמ' קמ) כתב: "ובימי עזרא כשעלו מקצת השבי מבבל נשארו שם כל החכמים והטובים שבעם, וכמו שאמרו 'לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה'. גם בני לוי שהיו מורים את התורה, שנאמר עליהם 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל', לא עלה אחד מהם מתחילה, כאמרו 'ובני לוי לא מצאתי שם' (עזרא ח, טו)...". הפסוק שהוא מביא בענין בני לוי מדבר על עליית עזרא ולא על עליית זרובבל [בנוסף – הרי ברור שבימי זרובבל כן עלו לויים, כמפורש בפסוקים], ומזה נראה יותר שדבריו מוסבים על עליית עזרא, אע"פ שהמעיין בדבריו יראה שאין כאן ראיה ממש.
ו. בכפתור ופרח ריש פרק כ"ה הביא מה ש"תרצו קצת המפרשים" [המהדיר ציין שלא מצאנו מי הם], וכמדומני שלפי תירוצם עשרה היוחסין עלו בעליית עזרא. הכפתור ופרח דוחה את דעתם, ונראה [אף שדבריו אינם ברורים לי כ"כ] שדחייתו היא מפני שהוא מוכיח [מהפס' שהביאה הגמ'] שעשרה היוחסין, או לפחות חלקם, עלו בימי זרובבל.
ז. בפירוש רש"י ובפי' ר"י אלמדארי (קידושין שם, הובא בקובץ שיטות קמאי) נכתב שכיון שחכמי הדור עלו "עם עזרא" לכן העלה עזרא אתו את עשרת היוחסין. לשון המאירי היא: "כשעלה עזרא מבבל הביא עמו כל גדולי הדור והחכמים שבהם". מלשונות אלו "עם עזרא" "עמו" נראה קצת שהסיבה לכך שהחכמים הצטרפו אל עזרא היתה משום שהם היו דבקים בו ולמדו ממנו. מסתבר לפיכך שהם עלו עמו בעליית עזרא [שהרי גם אם נאמר שעזרא עלה פעמיים, גם בעליית זרובבל, וגם בעליית עזרא, הרי בעליה הראשונה הוא התכוון לחזור לבבל כדי ללמוד בפני ברוך בן נריה] (ראה גם בפי' רש"י ב"ב ח ע"א, ובייחוד לפי נוסחת רש"י שעל הרי"ף שהובאה בעין יעקב).
אמנם יש להקשות על הצעה זו מכך שבעליית עזרא לא נזכרים חכמי הדור בין שמות העולים, ואילו בעליית זרובבל נזכרים מרדכי, ועוד חכמים, וגם חגי זכריה ומלאכי כנראה עלו אז לא"י. הרי שהחכמים עלו לא"י כבר בעליית זרובבל.
אולם יש לתרץ: ראשית, הרי בעליית זרובבל ידועים לנו שמות של עשרה חכמים לכל היותר שעלו, ואילו כאן אנו דנים היכן היו רוב החכמים. שנית, בעליית עזרא נזכרים רק שמות של ראשי אבות ולא שמות אנשים פרטיים. שמות פרטיים של חכמים לא נזכרים, אולי משום שהם לא היו נחשבים בפני עזרא, גדול הדורות בתורה. משא"כ בימי זרובבל, שלא היה שם צדיק שאורו האפיל על כל שאר הצדיקים, לכן שם כתבו שראשי האבות עלו "עם זרובבל ישוע מרדכי" ועוד חכמים.
נראה, לסיכום, שפשטות דברי הראשונים היא שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא.
מדברי כמה אחרונים עולה שאף לדעתם עשרת היוחסין עלו בעליית עזרא: מדרש עזרא לר"ש מסנות (עזרא ז, ו), חסדי דוד (תעניות פ"ג, ה"ה), וסדר הדורות (שנת תי"ג, ושנת ש"צ).
כל הסוברים כך יצטרכו לענ"ד לומר שהפסוקים מעליית זרובבל המובאים בגמ' הם אסמכתא בלבד.
נוסיף ראיה לדרך זו: בגמ' מובאת מחלוקת אמוראים האם עזרא העלה את עשרת היוחסין בעל כרחם. הגמ' מביאה אפשרות שעזרא לא רק הפריש את הפסולים אלא ממש כפה אותם לעלות. המעיין בעזרא פרק א' רואה שבימי זרובבל קשה לומר שהעולים עלו בעל כרחם, וקשה לומר שאז היה כוח לעזרא לכפות עליהם לעלות. לעומת זאת, בזמן עליית עזרא סייע דריוש השני (בנה של אסתר) לעזרא, שמצא חן בעיניו, ונתן בידו כוח ושלטון.
♦
ה. הסוברים שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל
המקנה (קידושין סט ע"ב ד"ה 'אביי') הוכיח מן הפסוקים שהובאו בגמ' שעשרת היוחסין עלו בימי זרובבל (כמדומה לי שכך הסיק גם הערוך לנר יבמות פו ע"ב ד"ה 'ומבני לוי'). הוא מסביר שאע"פ שעזרא לא עלה אז[12], מ"מ הוא ידע שבעתיד הוא יעלה עם חכמי הדור, ואז תיווצר בעיה עם עשרת היוחסין. ולכן כבר בימי זרובבל הוא הכריח את עשרת היוחסין לעלות עם זרובבל לא"י. [בעל המקנה מעיר שמדברי רש"י ותוס' עולה שלא כדבריו, שהרי מהם נראה שעשרת היוחסין עלו בימי עזרא. הוא מתרץ את דבריהם בדוחק, וכותב ש"עדיין צ"ע וק"ל"].כעי"ז הסביר בשו"ת חקרי לב (או"ח סי' לד, ד"ה וראיתי לרש"י מהד' ה'תשמ"ז עמ' קמ), שם הסביר שגם עליית זרובבל נקראת ע"ש עזרא, ולכן ניתן לומר עליה "לא עלה עזרא עד ש...", ואף שעזרא כלל לא עלה באותה העליה, מ"מ הוא דאג לכך שבאותה עליה יעלו עשרת היוחסין לא"י.
שמא ניתן לחזק מסברא את שיטת החקרי לב והמקנה: בעליית זרובבל עלו לא"י 42 אלף איש (עזרא ב, סד). אולם ברשימות העולים בעליית עזרא נזכרים פחות מ-2000 איש (עזרא פרק ח', וכ"כ בספר הגאולה לרמב"ן עמ' רעד). קשה לפיכך לומר שבכך ניקה עזרא את בבל ועשאה כסולת נקיה.
אוסיף שאם עשרת היוחסין עלו כבר בעליית זרובבל הרי יש בזה הסבר למצב הרוחני הירוד בו נתקל עזרא כשהגיע לא"י (עזרא ט, א).
האם ניתן למצוא מקור לשיטה זו כבר בדברי הראשונים?
לענ"ד ייתכן להסיק מדברי רש"י (קידושין ע ע"א ד"ה 'ותו' השני) שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל (שהרי רש"י לא הסביר ש'דלמא התם הוו' מימי עליית זרובבל. רש"י גם לא הסביר כהסבר הפשוט יותר שהובא ביד רמ"ה והריטב"א מהדו"ב). להלן נדון בדברי רש"י הללו, ונראה שיש לבאר אחרת את דבריו.
מדברי בעל הטורים (בראשית ז, טז, הובא שם בתוספות השלם אות א בשם כמה כתבי יד) עולה שעשרה יוחסין עלו בעליית זרובבל. ראה גם מה שהבאנו לעיל מדברי הכפתור ופרח, שכך נראה מדבריו[13].
כיצד יסבירו הפוסעים בדרך זו את דברי הגמ' בענין 'ומבני לוי לא מצאתי', מהם עולה שעשרה היוחסין עלו בעליית עזרא? הצענו לעיל (פרק ג, הערה ו) הסבר לדברי הגמ' על פי שיטתם, אך הערנו שמדובר בהסבר דחוק ביותר. לכן נראה יותר לתרץ כפי שהצענו לעיל (בסוף פרק ב), שבעל המקנה וסיעתו אינם סוברים שעשרת היוחסין עלו רק בעליית זרובבל, אלא הם סוברים שהם עלו גם בעליית זרובבל, דהיינו בנוסף לאלו מתוכם שעלו בעליית עזרא. [בזה תתורץ קושיא נוספת: אם עשרת היוחסין עלו עם זרובבל, כיצד מנסה הגמ' בדף ע, ע"א, ללמוד שממזרים עלו בין עשרת היוחסין מתוך פסוקים העוסקים בנכדי טוביה העמוני, כלומר בתקופת נחמיה?!].
♦
ו. עיון בשיטת רש"י בסוגיא
בפרקים ז-ח בספר עזרא מתוארת עליית עזרא. בתחילה, בפרק ז' פס' א-י, מתוארת העליה באופן כללי, ושם נזכר בפס' ז' שעם עזרא עלו גם "הלוים והמשוררים והשוערים". אח"כ הפסוקים חוזרים ומתארים את העליה מתחילתה, לפי שלביה השונים: המלך נתן לעזרא רשות לעלות, ואמר שיכולים לעלות אתו כהנים לויים וישראלים (ז, יג), ושכל הכהנים הלויים המשוררים והשוערים והנתינים וכו' שיעלו עמו יהיו פטורים מתשלום מיסים (ז, כד, וראה שם פס' טז שם לא נזכרו הלויים). אח"כ נאמר שעזרא התחזק וקיבץ ראשים מישראל לעלות עמו, ובניהם נזכרים "מבני פנחס גרשם, מבני איתמר דניאל", ונראה שהם כהנים, ואח"כ נזכרים שמות שאר העולים, וביניהם אין אף אחד שידוע בבירור כלוי (ח, א-יד, וזאת בניגוד לרשימת העולים עם זרובבל בה נזכרים 341 לויים – עזרא ב, מ-מב). אח"כ נאמר שעזרא קיבץ את כל הרוצים לעלות אל נהר אהוא, ואז נאמר "ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם, ואשלחה... להביא לנו משרתים לבית אלוהינו. ויביאו לנו... מבני מחלי בן לוי... מבני מררי..." (עזרא ח, טו–יט). אח"כ נוסע עזרא והעולים עמו מנהר אהוא (ח, לא) ומגיעים לירושלים (ח, לב).פשט הפסוקים הוא, לפיכך, שיחד עם עזרא כלל לא עלו בתחילה לויים, ולכן הוא שלח כדי להביא לויים.
בקידושין סט ע"ב מביאה הגמ' את הפסוקים שמתארים כיצד עולה עזרא לא"י, ובדרך בודק ומגלה שאין אתו לויים, ואז הוא שולח למקום אחר ומביא משם לויים. רש"י במקום (ד"ה ואבינה) מסביר שהיו עם עזרא לויים קצוצי אצבעות (שקצצו את בהונות ידיהם כדי שלא לשיר את שיר ציון על אדמת נכר) והוא שלח להביא לויים כשרים. וכותב רש"י שעזרא לא מצא בין העולים אתו לויים כשרים משום שהכשרים ישבו בבבל בשלוה ולהעולים לא"י היו בעוני ובאימה מעמי הארץ, ומסיים רש"י שהלויים הנזכרים במשנה בין עשרת היוחסין הם מהלויים קצוצי האצבעות.
[נביא את לשון רש"י. בפסוק שמובא בגמ' נאמר "ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם", ועל זה כתב רש"י: "ואבינה בעם - מי היה ומי לא היה. שמע מינה לא ידע עזרא מי עלה עמו, וסבור שהיו שם לויים כשרים, ולא מצא ראוים לעבודה, אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם... מאותן עלו, ומן הכשרים לא מצא... והנך 'לויי' דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו"].
התוס' במקום שואלים: בגמ' הובאו הפסוקים המתארים שעזרא לא מצא בני לוי, ולפי"ז צ"ע מה שנזכר במשנה שבין עשרת היוחסין היו לויים? התוס' מתרצים שהלויים שעלו עם עזרא היו קצוצי בהונות.
נעיין בשיטת רש"י:
א. מדוע רש"י כותב שהיו עם עזרא בתחילה לויים קצוצי אצבעות, והרי פשוט יותר לומר שלא היו עמו לויים כלל, כפשט הפסוקים?
קשה לתרץ שרש"י כתב כך בגלל הפסוק בעזרא ז, ז, שהובא לעיל (אמנם כעת ראיתי שהסבר זה ברש"י הובא בתורא"ש), וזאת משתי סיבות: האחת - כבר הבאנו שנראה כי פסוק זה מתאר את המצב לאחר סיום העליה (שו"ר שכך נראה משיטת הרמב"ן והריטב"א שתובא בהמשך). השניה - בפסוק שם מוזכרים משוררים, דהיינו לויים שאינם קצוצי אצבעות (הקושיא השניה איננה מוכרחת כפי שראיתי בתוס' טוך ותורא"ש, שכתבו שניתן לנגן בחלק מהכלים גם ללא בהונות).
ניתן אולי לתרץ שרש"י כתב כך מפני שבמשנה נזכרים לויים בתוך עשרת היוחסין [וכך נראה מדברי הרמב"ן והריטב"א בשם רש"י, ומדברי התוספות והמאירי, וכן מפורש בהסבר של התוס' טוך את שיטת רש"י, ובתויו"ט ד"ה לויי בהסבר שיטת רש"י],
אולם הסבר זה קשה: מנין לו לרש"י שהלויים הנזכרים במשנה אינם הלויים שעזרא שלח להביא?[14]
חשבתי לתרץ בדרך זו: בגמ' לפני כן מובא שלדעת אביי עשרת היוחסין 'עלו' מעצמם [ודלא כדעת רבא שהם 'הועלו' בעל כרחם], ולפי אחד ההסברים בגמ' אביי בהכרח אינו סובר שעזרא עשה את בבל כסולת נקיה. ולענ"ד יוצא לפי דעה זו שעשרת היוחסין לא עלו עם עזרא, אלא עלו מיוזמתם לא"י, ולפי"ז נראה שהלויים הנזכרים במשנה בתוך עשרת היוחסין אינם הלויים שעזרא שלח להביאם ו'העלה' מיוזמתו (אמנם יש לשאול: האם המח' בין אביי לרבא עוסקת גם בכהנים בלויים ובישראלים, או שמא, כפי שמסתבר יותר, רק בשבעת היוחסין הבעייתיים הנזכרים בסוף הרשימה שבמשנה?).
ב. מדברי רש"י נראה שהלויים הנזכרים במשנה הם הלויים קצוצי האצבעות שעלו בתחילה עם עזרא [וכך יוצא מדברי הרמב"ן והריטב"א בשם רש"י].
מכך נראה להסיק שלשיטת רש"י כל עשרת היוחסין עלו בעליית עזרא ולא בעליית זרובבל (אמנם שמא ניתן לדחות ולחלק בין שני קבוצות בתוך עשרת היוחסין, ולטעון לפי"ז ששבעת היוחסין הבעייתיים עלו עם זרובבל, ושלשת הראשונים עלו עם עזרא. אלא שלפי הסברנו לעיל סוף סעיף א זה אינו, שהרי כתבנו שם שנראה שלפי שיטת רש"י אין חלוקה בין שלשת הראשונים לשבעת האחרונים, ועל כולם נחלקו האם 'הועלו' או 'עלו' וממילא כולם עלו יחד).
ג. החקרי לב (או"ח לד, ד"ה וכדי ליישב) מסביר אחרת את שיטת רש"י: מכיון שהגמ' מביאה פס' העוסקים בעלית זרובבל כראיה לכך שעשרת היוחסין עלו לא"י, מכך ברור שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל, ובהכרח שרש"י יסכים לכך (וכך נראה בפשטות מדברי המהרש"א על רש"י, אלא שבדבריו יש לכאורה סתירה, וכמו שהעיר עליו בחקרי לב ד"ה וראיתי למהרש"א). לכן צריך להסביר את דברי רש"י באופן הבא: במקומות אחרים בש"ס (יבמות פו, ע"ב, ועוד) מוזכר שעזרא קנס את הלויים, משום שהם לא עלו, והיה קשה לרש"י למה עזרא קנס אותם, והרי נזכרים 'לויים' בין עשרת היוחסין שכן עלו לא"י? עוד הוקשה לרש"י מדוע עזרא חיפש לויים, והרי היו כבר לויים שעלו בעליית זרובבל? לכן הסביר רש"י שהלויים שעלו עם זרובבל לא היו הלויים הכשרים, אלא קצוצי אצבעות, והכשרים שבהם התעצלו מלעלות, ולכן עזרא קנס את הלויים, ולכן הוא חיפש לוים כשרים שיבואו אתו[15]. [להלן, כאשר נבאר את שיטת הרמב"ן, נעיר שלענ"ד הרמב"ן הבין את רש"י כפי שהחקרי לב הבין את רש"י].
החקרי לב מקשה על עצמו: לפי פירוש זה בדברי רש"י מנין לו לרש"י [ולתוס', וכן כבר בילק"ש ע"פ פסיקתא] שהיו עם עזרא לויים פסולים ולכן חיפש עזרא כשרים, והרי בפשטות לא היו כלל לויים עמו?![16] אלא מזה משמע שרש"י הבין [וכך גם התוס'] שהלויים שנזכרים במשנה עלו עם עזרא, ודלא כפירושו של החקרי לב בדברי רש"י. אוסיף שבנוסף לדיוק זה, הרי שמדברי התוס' כך ממש ברור (אלא שהחקרי לב לא נוקט בניסוח זה, אלא רק כותב שלפי פירושו דברי התוס' כלל אינם מובנים)[17]. אכן, קשה לענ"ד על החקרי לב, מדברי רש"י בהמשך (ד"ה 'ותו') שנביא מיד, בסעיף ד.
ד. לעיל ראינו שבפשטות שיטת רש"י היא שעשרת היוחסין עלו בימי עזרא. אמנם לפי"ז יש לענ"ד סתירה בדברי רש"י, שהרי מדבריו במקום אחר (ע, ע"א, ד"ה 'ותו' השני) נראה שעשרת היוחסין עלו בעליית זרובבל. נסביר: הגמ' מביאה בדף ע' ראיה לכך שעלו לא"י ממזרים מתוך פסוקים המתארים כיצד טוביה העבד העמוני ובנו יוחנן, דהיינו אנשים עבדים/גויים, נשאו את בנותיהם של שכניה ומשולם היהודים. לפי הסובר שבן של גוי/עבד הוא ממזר הרי שיש כאן ראיה שהיו אז ממזרים. זו הוכחת הגמ'. הגמ' דוחה ואומרת: "ממאי דהכא הוו להו וסליקו? דילמא התם הוו". רש"י מסביר: "ממאי דמבבל עלו אותם נשים ובניהם?! דילמא בארץ ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה ומשולם, ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם" [העיר מו"ח שאף שמבואר ביומא נד, ע"א, ש-52 שנה לא עבר איש בארץ יהודה, מ"מ יתכן שהיו יהודים בגליל או בנגב וכדומה]. אם לדעת רש"י היוחסין עלו בימי עזרא, היה די לו לרש"י להביא הסבר פשוט יותר ולכתוב: "ממאי דמבבל עלו עם עזרא אותם נשים ובניהם, דילמא בארץ ישראל היו בימי עזרא, שבימי זרובבל עלו אותם שכניה ומשולם, ואז נשאו טוביה ובנו את בנותיהם". מדוע רש"י לא ביאר כך, אלא העדיף לכתוב ביאור דחוק, לפיו היו יהודים שנותרו בא"י מזמן חורבן המקדש ועד ימי שיבת ציון?! מכאן מוכח שלדעת רש"י היוחסין עלו בימי זרובבל, ואם כן יש לנו סתירה לדבריו בד"ה 'ואבינה' מהם עולה שהיוחסין עלו בימי עזרא.
תירוץ ראשון: יש מקום לתרץ ולומר שלפי רש"י עשרת היוחסין עלו בשתי העליות.
אולם, לפי הסבר זה תחזור הקושיא על רש"י: מנין היה לו לרש"י שעלו עם עזרא בתחילה לויים קצוצי אצבעות, והרי רש"י יכול היה לפרש באופן פשוט יותר, ולומר שהלויים הנזכרים במשנה הם אלו שעלו עם זרובבל [ומה שכתב רש"י שהם היו קצוצי אצבעות, אפשר לפרש שכתב כך כי אילו הם היו כשרים לא היה עזרא זקוק לחפש לויים], ועם עזרא לא היו כלל לויים ולכן הוא חיפש לויים. ומה הכריח את רש"י לומר שהיו כבר בתחילה לויים פסולים עם עזרא?!
עלו בדעתי שלשה אופנים לתרץ זאת: א. רש"י הבין, כאמור, שעשרת היוחסין עלו בשתי העליות, והוא מבין שלא ניתן לומר לפי"ז שחלק מהיוחסין עלו בעליה זו וחלק בעליה האחרת, אלא לדעתו כל עשרת היוחסין שעלו מבבל עלו הן בעליה הראשונה והן בעליה השניה. הסבר זה דחוק בעיני, משום שאינני רואה סיבה לפרש כך את דברי המשנה. ב. ניתן לתרץ זאת לפי דברי התורא"ש, שההכרח של רש"י הוא מפני שבעזרא ז, ז, בתחילת עליית עזרא, כבר מבואר שהיו עמו לויים, וא"כ מה שנזכר בהמשך שעזרא מחפש לויים מוכרח לומר שהראשונים היו פסולים. תירוץ זה קצת קשה, שהרי הערנו לעיל (פרק ו סעיף א) שבדברי התורא"ש יש לענ"ד קושי, וגם הבאנו שרוב הראשונים לא הסבירו כך את רש". ואם נאמר שכך הבין הרמב"ן את שיטת רש"י, יש בזה קושי, שהרי לפי"ז היה לו לרמב"ן לפרש מדוע הוא חולק על רש"י בנקודה זו. ג. עזרא ידע שהלויים שבא"י הם פסולים לשיר, ולכן רצה שיבואו עמו לויים, ולכן לא יתכן, לדעת רש"י, שעזרא שכח להביא עמו לויים. אולם כן יתכן לומר שהוא הביא עמו לויים, ורק שכח לבדוק האם הם כשרים לשיר [וייתכן שהוא חשב שמפני שעברו שנים רבות מאז החורבן ממילא הלויים הצעירים כבר אינם קצוצי בהונות, ולכן חשב שאין צורך לבדוק שהם כשרים לנגן].
תירוץ שני: רש"י ד"ה 'ואבינה' הרי סבר שעשרת היוחסין עלו בעליית עזרא, ואם כן הוא יצטרך לומר שהפסוקים הנזכרים בגמ' שהם מעליית זרובבל הם בהכרח אסמכתא בלבד. אם כן, גם הפסוק המובא לגבי הממזרים הוא אסמכתא: אמנם פסוק זה עוסק בתקופת נחמיה, ולא בתקופת העליות, אולם יש בכך אסמכתא לכך שהיו באותה תקופה ממזרים שעלו לא"י. לפי"ז קושייתנו מתורצת: רש"י לא יכול לפרש "דלמא התם הוו" מעליית זרובבל, שהרי גם אם אכן הממזרים עלו עם זרובבל עדיין היה די בכך בכדי להביא אסמכתא. [גם אם נאמר ש"התם הוו" פירושו שממזרים אלו נולדו בא"י, ורק הוריהם עלו, עדיין יש בכך אסמכתא לכך שהיו בעיות יוחסין במשפחות העולים]. לכן רש"י מפרש "התם הוו - מזמן גדליה", שהרי לפי"ז כלל לא מדובר על העולים ועל משפחותיהם, אלא מדובר על יושבי הארץ מקדם, וממילא אין מכך כל אסמכתא.
הסברנו עד כאן, בשני אופנים, מדוע אין להביא סיוע מדברי רש"י 'ותו' לטובת השיטה הסוברת שלדעת רש"י עשרת היוחסין עלו בימי זרובבל.
נוסיף, שמדברי רש"י הללו [ד"ה ותו] אף יש ראיה להיפך, דהיינו ראיה שלפי רש"י עשרת היוחסין לא עלו בעליית זרובבל. נסביר: אם נאמר שלפי רש"י היוחסין עלו עם זרובבל, הרי שכל הלימודים בגמ' אינם אסמכתא, אלא הם לימוד ממש. לפי"ז יש להקשות, שהיה לה לגמ' לשאול: כיצד מביאים ראיה לענין הממזרים מתוך פסוקים העוסקים בימי נחמיה, והרי ייתכן שממזרים אלו עלו בעליית עזרא, שהיתה אחרי עליית זרובבל ולפני ימי נחמיה?! מכיון שהגמ' אינה שואלת כך, מוכח שהגמ' הבינה שהיוחסין עלו בימי עזרא ושהפסוקים שבגמ' הם אסמכתא.
[ניתן לדחוק ולדחות את הראיה הזו, ולומר שאע"פ שעשרת היוחסין עלו עם זרובבל, ובאמת לפי"ז הגמ' יכולה הייתה לדחות באופן הנ"ל, ולומר "אכן הם עלו, אך אין מזה ראיה, שהרי אולי עלו בעליית עזרא", מ"מ הגמ' העדיפה להביא דחיה חזקה יותר, ולומר ש"אולי הם כלל לא עלו"].
ה. עוד יש להעיר להבנתם של התוס' ביבמות בדברי רש"י כאן: ביבמות (פו, ע"ב) מובא שעזרא קנס את הלויים כי הם לא עלו איתו, כמו שנאמר [בעליית עזרא] 'ומבני לוי לא מצאתי'. התוס' במקום (ד"ה 'ומבני לוי לא מצאתי'), שואלים: והרי במשנה על עשרה היוחסין מוזכרים לויים, וגם בפסוק בעזרא א, ה [המדבר על עליית זרובבל!] נזכר שהיו שם לויים? התוס' מתרצים בשם רש"י לקידושין ש"אותם לויים שעלו עמו (עם עזרא) היו קצוצי בהונות".
מהי שאלת התוס' מהפסוק? (וראה גם בערוך לנר יבמות שם, שהתקשה בהבנת דברי התוס', ונשאר בצ"ע) נראה לענ"ד שהתוס' שואלים מדוע חיפש עזרא לויים, או מדוע קנס עזרא את הלויים, והרי היו כבר לויים שעלו בעליית זרובבל? זו שאלת התוס'.
כיצד דברי רש"י בקידושין מתרצים את שאלתם?! הרי רש"י מדבר על הלויים שעלו בעליית עזרא, ואילו תוס' שאלו מהפסוק המדבר על עליית זרובבל?! ניתן לתרץ שהתוס' הבינו שעזרא עלה גם בעליית זרובבל, וממילא הלויים ש"עלו עמו" אז (וגם הלויים שעלו עמו בתחילת עליית עזרא) היו קצוצי בהונות (זה מתאים להבנת הרמב"ן והריטב"א בקידושין, שהבינו שלפי דעת רש"י גם הלויים שעלו עם זרובבל לא יכלו לשיר).
♦
ז. עיון בדברי התוספות
התוס' שואלים: בגמ' הובאו הפס' המתארים שעזרא לא מצא בני לוי, וצ"ע מה שנזכר במשנה שבין עשרת היוחסין היו לויים? התוס' מתרצים שהלויים שעלו עם עזרא היו קצוצי בהונות. זה לשון התוס': "ומבני לוי לא מצאתי שם – ואם תאמר: והא אמרינן במתניתין 'עשרה יוחסין עלו מבבל' וקא חשיב לויים?! ויש לומר: דכל הלויים שעלו עמו היו קצוצי בהונות, ואינם ראויים לשורר שירה של דוכן"א. יש להבין מהי שאלת התוס'? מנין לתוס' שהלויים הנזכרים במשנה אינם הלויים ששלח עזרא להביא? [היה מקום להסביר כך: התוס' שואלים מדוע עזרא מתאמץ להביא לויים, והרי היו כבר לויים בין עשרת היוחסין שעלו עם זרובבל, שהם הלויים הנזכרים במשנה? התוס' מתרצים שהלויים שעלו עם זרובבל היו פסולים לעבודה. הסבר זה בדברי התוס' איננו נכון, שהרי התוס' אינם מתרצים שהלויים הנזכרים במשנה היו קצוצי אצבעות, אלא הם מתרצים שהלויים שעלו עם עזרא היו קצוצי אצבעות[18]]. נראה לומר שהתוס' סוברים כרש"י, לפי איך שהסברנו לעיל את דברי רש"י.
ב. נעיר שבמנחת בכורים (לרבי רפאל מיוחס, וציין לדבריו ביד דוד לגרי"ד זיצנהיים) הקשה מדוע תוס' הקשו מדברי המשנה ולא הקשו מהפס' בעזרא ב, ע, המובא בגמ' כראיה לכך שהלויים עלו עם עשרת היוחסין? המנחת בכורים אינו מתרץ את השאלה. ייתכן לענ"ד לתרץ שהפס' הרי עוסק בעליית זרובבל, וממילא אין ממנו קושיא על עליית עזרא. משא"כ הרשימה במשנה, שעוסקת לפי רש"י ותוס' בעליית עזרא, ולכן יש ממנה קושיא.
♦
ח. עיון בשיטת היד רמה, ריטב"א מהדו"ב, ומאירי
הגמ' מביאה את דברי המשנה שעלו כהנים ולויים, ומביאה מקור לכך מהפסוק בעזרא פרק ב. היד רמ"ה במקום כותב (ד"ה כהני לויי וישראלי מנא לן דסליק, מהד' אופק עמ' תר): "ואע"ג דכתיב 'ומבני לוי לא מצאתי שם'? מעיקרא לא סלוק ולבסוף סלוק". כלשון זו בדיוק מובא בחידושי הריטב"א מהדורה בתרא (הוצאת מה"ק, עמ' תקנג).הרי שלשיטתם הלויים הנזכרים במשנה הם אלו שעלו עם עזרא. נראה שלשיטתם צ"ל שהפסוק הנזכר בגמ', שהוא פסוק העוסק בעליית זרובבל, הוא אסמכתא בלבד.
במשנה נאמר שבין עשרת היוחסין היו לווים. המאירי במקום מקשה: והרי בעליית עזרא נאמר "ומבני לוי לא מצאתי שם"? הוא מתרץ שני תירוצים: האחד – עזרא לא מצא לויים כשרים, אלא קצוצי בהונות. השני – באותו יום עזרא לא מצא לויים, אך אח"כ הוא הביא לויים מבבל. וכמו שכתוב 'וישבו הכהנים והלויים המשוררים' (המהדיר ציין לפס' דומה שיש בעזרא ב, ע "וישבו הכהנים והלויים ומן העם והמשוררים", והוא הפס' שהביאה הגמ' כמקור לזה שעלו לויים, וראה נחמיה ז, עב, אלא שהדבר צ"ע, שהרי פס' זה נאמר על עליית זרובבל והמאירי מדבר על עליית עזרא?! המהדיר, הרב אברהם סופר, כתב שהמאירי סובר שאין מוקדם ומאוחר ולכן פס' זה מכוון למצב שהיה אחרי עליית עזרא. לענ"ד תירוצו דחוק מאוד, ושמא צ"ל שכוונת המאירי היא לעזרא ז, ז: "ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלויים המשוררים").
הן מקושייתו, והן מתירוציו, עולה שהמאירי סובר שעשרה היוחסין עלו בעליית עזרא. ונראה לענ"ד שתירוצו הראשון מבוסס על שיטת רש"י. תירוצו השני הוא כיד רמה וכריטב"א מהדו"ב, וכ"כ תוהרא"ש יבמות פו, ע"ב[19].
♦
ט. עיון בשיטת הרמב"ן והריטב"א
הרמב"ן מביא את דברי רש"י שאומר שהלויים שעלו בתחילה עם עזרא היו קצוצי אצבעות, וכותב הרמב"ן ש"אין דברים הללו נכונים" שהרי "וכי תעלה על דעתך שבנו הבית והקריבו קרבנות בלא שיר?!". לכן כותב הרמב"ן שהיו במקדש לויים כשרים שעלו כבר בעליית זרובבל. ע"כ.הריטב"א מביא את הדברים, בלשון מעט שונה, ובריטב"א מהדורא בתרא שינה יותר, וכפי שנציין בהמשך.
נעיין בדברים:
א. לפי מסקנת הרמב"ן משמע מלשונו שהוא הבין שבימי עזרא לא באו כלל לויים עם עזרא [ואפילו לא קצוצי בהונות, וצ"ל שלפי הרמב"ן מה שכתוב בפסוק בעזרא ז, ז, הוא סיכום העליה, וכפשט הפסוק], ואז שלח עזרא להביא לויים [ודלא כרש"י, שפירש שמדובר על שני סוגי לויים].
ב. מהדיר הריטב"א (הרב דינין, מהד' מה"ק הערות 7-8) הסביר שלפי מסקנת הרמב"ן והריטב"א עשרה היוחסין עלו בימי זרובבל. (כך הסביר גם בחקרי לב, וכך גם בשיעורים וכתבים לראי"ש גריינמאן על קידושין סט ע"ב). אולם לענ"ד יש קושי בהסבר זה: לפי דרכם הרמב"ן והריטב"א חלוקים עקרונית על רש"י, וממילא במקום לומר "והנכון שבמעלה ראשונה עלו שם מבני לוי כשרים אבל ביסוד המעלה של עזרא לא עלו", במקום זאת היה צריך הרמב"ן לכתוב בלשון מעין זו: "והנכון שלא קאי המשנה על יסוד המעלה של עזרא, אלא על מעלה ראשונה..." [ובאמת המקנה לא התייחס לשיטת הרמב"ן, ומזה נראה שהוא הבין את הרמב"ן אחרת מהבנת החקרי לב].
ג. יש להבין את שאלת הרמב"ן כנגד רש"י: מנין לו לרמב"ן שרש"י אינו מסכים לכך שלפני עליית עזרא כבר היו בא"י לויים כשרים?! נציע כמה אפשרויות להבנת הדבר:
א. הרמב"ן הניח שרש"י סובר שעשרת היוחסין עלו בימי זרובבל (כפי שגם החקרי לב הבין בשיטת רש"י). מעתה, מכיון שרש"י כתב שהלויים הנזכרים במשנה בין עשרת היוחסין היו קצוצי אצבעות, יוצא שלפי רש"י לא היו לויים כשרים בימי זרובבל.
תירוץ זה נכנס היטב בדברי הרמב"ן, ולכן הוא העדיף בעיני, וכך יש לפרש את דברי הרמב"ן: רש"י כתב "ואבינה בעם (ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם) - מי היה ומי לא היה. שמע מינה לא ידע עזרא מי עלה עמו, וסבור שהיו שם לויים כשרים, ולא מצא ראוים לעבודה, אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם... מאותן עלו, ומן הכשרים לא מצא...", דהיינו שהלויים שעלו בתחילה עם עזרא היו קצוצי בהונות. מיד אח"כ כותב רש"י: "והנך 'לויי' דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו". כוונת רש"י כאן (לפי הבנת הרמב"ן) איננה לבאר את תחילת דבריו, אלא כוונתו להוסיף עליהם, דהיינו לומר: לא רק שהלויים שעלו בתחילה עם עזרא היו פסולים, אלא גם הלויים הנזכרים במשנה, שהם העולים עם זרובבל, אף הם היו פסולים. מכיון שעזרא כותב "ומבני לוי לא מצאתי שם", הרי למדנו מדבריו שלא רק שאיתו לא היו לויים, אלא שגם בא"י לא היו לויים, ולכן נזקק עזרא לחפש לויים שיעלו עמו [ואולי כוונת רש"י שתיבת "שם" באה לומר שלא היו לויים גם בשיירה של עזרא וגם בא"י, ויש להעיר שתיבת "שם" שבפס' נראית לכאורה מיותרת]. הרמב"ן מביא רק את סיום דברי רש"י [כלומר – רק את דבריו ביחס לעולים עם זרובבל, אך לא את דברי רש"י ביחס לעולים תחילה עם עזרא], משום שכלפיהם עיקר מחלוקתו עם רש"י, וכותב רמב"ן שלא יתכן שלא עלו לויים כשרים בימי זרובבל, ואז מביא הרמב"ן את שיטתו שלו, ובדבריו הוא עומד על נקודת המחלוקת עם רש"י. הוא כותב ש"ומבני לוי לא מצאתי" אינו מלמד מאומה על עולי זרובבל אלא רק על העולים בעליית עזרא. וזה לשונו: "מתחילה עלו במעלה ראשונה לויים... וביסוד המעלה של עזרא לא מצא שם לויים". דהיינו מה שעזרא לא מצא לויים הוא רק לגבי העולים בעליית עזרא, ואין ללמוד מזה מאומה לגבי עולי זרובבל, ובאמת עם זרובבל כן עלו לויים כשרים.
עד כאן הסבר שיטת הרמב"ן. אלא שיש להעיר שתוס' הבינו את רש"י באופן אחר, ובנוסף הבאנו לעיל שמדברי רש"י ד"ה ותו משמע שאין זו שיטת רש"י [והתירוץ שהבאנו שם הוא דחוק]. גם קצת צ"ע לפי הסבר זה מדוע הרמב"ן לא מסביר למה עזרא מחפש לויים, והרי היו בא"י לויים כשרים שעלו עם זרובבל.
ב. רש"י כתב שהלויים הכשרים לא רצו לעלות עם עזרא מתחילה בגלל המצב הקשה שהיה בא"י. הרמב"ן הבין שמאותה סיבה גם בעליית זרובבל לא עלו לויים כשרים. תירוץ זה דחוק, שהרי אין הכרח לרמב"ן להבין כך בדברי רש"י ואז להקשות על רש"י.
ג. הרמב"ן מתכוון להקשות קושיא עקרונית על רש"י. רש"י סבר שעשרת היוחסין הנזכרים במשנה עלו בימי עזרא, והרמב"ן מקשה שהם עלו בימי זרובבל (ומסתבר בעיני שהרמב"ן אינו מזכיר מה הראיה לכך, כיון שראייתו היא ברורה, מהפסוקים שהביאה הגמ', שהם פסוקים העוסקים בעליית זרובבל). כך נראה שהבין הרב אברהם דינין (מהדיר הריטב"א מהד' מה"ק), וכך כותב החקרי לב (או"ח סי' לד, סד"ה 'וראיתי לרש"י'). תירוץ זה קשה בעיני, שהרי אין זו משמעות קושיית הרמב"ן והריטב"א, ואם אכן זו היתה קושייתם היה להם לנקוט בלשון שונה.[20] .
ד. רש"י אינו מתייחס במפורש לשאלה "מדוע עזרא מחפש לויים, והרי היו לויים שכבר עלו בעליית זרובבל?". מכך הסיק הרמב"ן שבתוך דברי רש"י טמונה תשובה לשאלה זו. הכיצד? לרש"י היה פשוט שדברי המשנה על עשרת היוחסין שעלו מבבל מתייחסים לכל תקופת העליה מבבל, כלומר – הן לעליית זרובבל והן לעליית עזרא. לכן, כשרש"י כותב שהלויים הנזכרים במשנה היו קצוצי בהונות, כוונת רש"י איננה רק לאלו שעלו עם עזרא אלא גם לאלו שעלו בימי זרובבל. מדוע באמת רש"י לא הסביר שאלו שעלו עם זרובבל היו קצוצי בהונות, ועם עזרא לא עלה בתחילה שום לוי? רש"י לא הסביר כך משום שעזרא רצה שיבואו עימו לויים, מפני שהוא ידע שהלויים שבא"י הם פסולים לשיר, ולכן לא יתכן שעזרא שכח להביא עמו לויים. מוכרח לפיכך שעזרא כן הביא עמו לויים, אלא שהוא הופתע לגלות שהם אינם כשרים לשיר [ייתכן שעזרא חשב שבגלל שעברו שנים רבות מאז החורבן ממילא הלויים הצעירים כבר אינם קצוצי בהונות, ולכן חשב שאין צורך לבדוק שהם כשרים לנגן]. עד כאן שיטת רש"י כפי שהבינה הרמב"ן. הסבר זה קשה, שהרי לפי"ז היה לו לרמב"ן להסביר את נקודת המחלוקת שלו עם רש"י, דהיינו מדוע לפי הרמב"ן יתכן שעזרא לא הביא עמו בתחילה שום לוי [לעיל הבאנו הסבר אחר לשיטת רש"י, ולפיו רש"י הכריח שהיו בתחילה לויים עם עזרא בגלל הפסוק בעזרא ז, ז. גם כאן קשה לומר שכך הבין הרמב"ן את שיטת רש"י, שהרי לפי"ז היה לו לרמב"ן לפרש מדוע הוא חולק על רש"י בהבנת הפסוק הזה].
ה. הרמב"ן הבין שרש"י מוכרח להסביר מדוע עזרא מחפש לויים, והרי כבר עלו לויים בעליית זרובבל? והרמב"ן הבין שרש"י לא מוכן להסביר שעזרא סבר שהלויים שעלו עם זרובבל אינם מספיקים לעבודת המקדש והם זקוקים לתוספת [ומדוע רש"י לא מוכן להסביר כך? אולי משום שעזרא שמח מכך שעלו אתו לבסוף 38 לויים, וכמות קטנה כזאת אינה משמעותית ביחס לכמות הלויים שעלו בעליית זרובבל], ולכן רש"י בהכרח יסביר שהלויים שעלו עם זרובבל לא יכלו עוד לשיר, מפני שהם היו קצוצי בהונות, או כי הם היו זקנים, או כי הם חזרו לבבל, וכו'. תירוץ זה קשה בעיני, שהרי מיד כותב הרמב"ן שלא יתכן שבחנוכת המקדש לא היו לויים כשרים, ולכן מסביר הרמב"ן שהיו לויים כשרים בחנוכת המקדש, מהלויים שעלו עם זרובבל, שהם היו כשרים. כאן צריך היה הרמב"ן להסביר כיצד הוא מתרץ את הקושיא שעמדה בפני רש"י [דהיינו, מדוע עזרא מחפש לויים, והרי יש כבר במקדש לויים כשרים, שעלו בעליית זרובבל], אלא שבפועל הרמב"ן אינו מסביר מאומה. והיה אפשר לתרץ זאת ולומר שהרמב"ן כן מסביר, שהרי כשכותב הרמב"ן "וביסוד המעלה של עזרא לא מצא שם לויים" כוונתו שעזרא ראה שאין לויים בא"י (!), כי הלויים ירדו מא"י מיד לאחר חנוכת המקדש, לפני שעזרא עלה. אלא שזה קשה מאוד - ראשית, משום שהיה לרמב"ן לפרש את דבריו, וגם זה דחוק בלשון הרמב"ן, שהרי "שלא מצא שם לויים" הוא כלשון הפסוק שמדבר על מה שעזרא לא מצא לויים בין אלו שעלו אתו. שנית, אין שום סיבה ללויים לרדת מא"י במהלך השנה שבין חנוכת המקדש לעליית עזרא. מה שכתבו היעב"ץ והערול"נ (יבמות פו, ע"ב) שהלויים ירדו הוא בתקופה שלפני חנוכת המקדש, שאז נעצרה הבניה והיו קשיים מרובים, ולכן יש הגיון לומר שהלויים ירדו. אולם לאחר שהמקדש הוקם סוף סוף, כיצד יתכן שדוקא בשנה השמחה שאחר הקמתו ירדו הלויים?!.
ו. הרמב"ן בתירוצו אכן מתכוון לדחות את קושייתו שלו, ולתרץ שבאמת רש"י מסכים לכך שלפני עליית עזרא כבר היו בא"י לויים כשרים. תירוץ זה קשה: שהרי מלשון הרמב"ן "אין דברים הללו נכונים" משמע שהוא דוחה את דברי רש"י, ולא רק מקשה עליו. אמנם יש להעיר שהריטב"א הביא את דברי הרמב"ן [בלי להזכיר את שמו] ובלשונו לא ברור כ"כ שהוא דוחה את דברי רש"י. במקום הלשון ברמב"ן "ואין דברים הללו נכונים" הרי שהלשון בריטב"א היא "ולא נהירא", ובמקום לשון הרמב"ן במסקנתו "אלא מתחילה עלו במעלה ראשונה..." הרי שהלשון בריטב"א היא "והנכון שבמעלה ראשונה". מעתה, שמא יש לפרש שכוונת הריטב"א אינה לדחות את דברי רש"י, אלא להסביר את דבריו. בלשון הריטב"א מהדורא בתרא השינוי גדול יותר (מהד' מה"ק תשע"ב, ד"ה ומבני לוי, וראה גם בהמשך ליד הערה 36, וכן שם ליד הערה 37, ועי"ש בהקדמה שמהדורה זו נכתבה כנראה לפני המהדורה הרגילה של פירושו): הוא מביא את פירוש רש"י, ואז כותב "ונראה לפ' דאין צריך לפרש כן, שהרי יש לומר דהא דתנן לויים עלו עמו [כוונתו ל'לויי' הנזכרים במשנה], היינו לאחר שחזר לבקשם והעלם. והא דמשמע בעזרא דקודם שעלה עזרא נמי היו לויים בארץ ישראל [ואם כן מדוע קנס עזרא את הלויים?], שמא לא היה להן בהן כדי הצורך". הרי שכאן סובר הריטב"א כרש"י, שעשרת היוחסין עלו בימי עזרא, והוא אינו חולק על רש"י, אלא רק מציע פירוש נוסף, ולפיו עזרא כלל לא מצא לויים, ולכן שלח והביא לויים, והם אלו שנזכרים במשנה (וכפי שפירשו ביד רמ"ה, מאירי, ותויו"ט).
♦
י. עיון בשיטת תורא"ש ותוספות טוך
נביא את דברי התורא"ש והתוס' טוך בשלימותם (תוס' טוך נדפסו בעבר תחת השם תוספות ר' שמואל בר יצחק), כשהם מסומנים באות מודגשת כזאת, נפסק את דבריהם לפי הנלענ"ד, ונציע [בתוך סוגריים מרובעות כאלו] כיצד לענ"ד יש להבין את דבריהם.זה לשון התורא"ש:
"ומבני לוי לא מצאתי שם – פירש רש"י שלא מצא ראויין לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם על נהרות בבל ולא היו יכולים למשמש נימי הכנורות [עד כאן דברי רש"י].
והדין עמו [עם רש"י], שלא היה יכול לומר שלא היו שם לויים כלל [ואפילו לא קצוצי בהונות, ולכן שלח והביא לויים, לא יכל רש"י לומר כך], דהא בהך עלייה דעזרא כתיב "ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך" ולבתר הכי כתיבי "ואקבצם אל הנהר" וכתיב "ומבני לוי לא מצאתי שם", הילכך צ"ל דאותם לויים שהיו עמו לא היו ראויים לעבודה [כיון שבעזרא ז, ז, נזכר שעלו לויים עם עזרא, ורק בפסוקים שאח"כ מובא "ומבני לוי לא מצאתי", אם כן מוכרח שמה שלא מצא עזרא הוא דווקא לויים כשרים, שהרי היו עמו לויים סתם עוד לפני כן. בזה מובן ההכרח של רש"י (לעיל פרק ו סעיף א, הערנו על הקושי שיש בהסבר זה)], הילכך קנס אותם עזרא [עזרא קנס את הלויים, ולפי רש"י הדבר מובן, שהרי בתחילה רק הפסולים שבלויים עלו עם עזרא].
אע"פ שכבר היו בארץ ישראל לויים שהיו ראוין לעבודה, דהא בתחלת ספר עזרא כתיב, קודם עליית עזרא, [תחילת הספר עוסק בתקופה לפני עליית עזרא, כלומר בעליה הקודמת, דהיינו] כשעלו עם זרובבל, [ושם בתחילת עזרא כתיב] "ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלויים בני אסף במצלתים להלל את ה' על ידי דוד מלך ישראל" [ומכאן שכבר לפני עליית עזרא היו בא"י לויים כשרים לשיר], וגם פסח ושאר קרבנות הקריבו, ואיכא מאן דאמר בפרק בתרא דתענית ובפרק אין בערכין דהשיר מעכב את הקרבן [כלומר - הם הקריבו קרבנות ולפי הסובר שהשיר מעכב את הקרבן בהכרח שהם היו חייבים שיר, ואם כן בהכרח שהיו שם לויים כשרים לנגינה, וזה מדובר בתקופת עליית זרובבל, דהיינו לפני עליית עזרא, ואם כן קשה מדוע עזרא קנס אותם]
[ומתרץ התורא"ש] אפילו הכי קנס עזרא את כולם והפסידו אף הראשונים שעלו, לפי שהראשונים [=הלויים שעלו בימי זרובבל] היו מועטין ולא מספיקין לקרבנות שהקריבו, דעיקר העליה היתה עם עזרא, כדכתיב "הוא יסוד המעלה מבבל" [ומכיון שהיתה עליה גדולה, וממילא קרבנות רבים, לא הספיקו הלויים המועטים שעלו לטפל בכל הקרבנות, ולכן קנס עזרא את הלויים].
אי נמי [=תירוץ נוסף מדוע עזרא קנס אותם] - גם הראשונים היו קצוצי בהונות [גם הלויים שעלו בתחילה, בימי זרובבל, היו פסולים לעבודה, ולכן היו הלויים ראוים לקנס], אע"ג דשיר בכלי מעכב את הקרבן למ"ד עיקר שירה בכלי וכבר הקריבו קרבנות כדפרישית [ואם כן כיצד יתכן שהקריבו קרבנות בזמן זרובבל ללא לויים כשרים לשיר, על זה יש לתרץ ש], כמה מיני כלי שיר יש שאינן צריכים בהונות [והלויים חסרי הבהונות לא יכלו לנגן בכינורות אך יכלו לנגן בכלים אחרים, ולכן ניתן היה להקריב קרבנות גם בזמן זרובבל אז היו הלויים קצוצי בהונות], אלא הכנורות לבד שמנגנין בהם בידים, ומ"מ הקפיד עליהם עזרא [אע"פ שהלויים שעלו יכלו לנגן בשאר כלי השיר וממילא לא התבטלה עבודת הקרבנות, מ"מ קנס עזרא את הלויים על כך שרק הפסולים שבהם עלו וזאת בגלל] שלא היו יכולים להלל בכנורות ולנגן בכלי שיר [אלא יכלו רק בחלק מכלי השיר]".
עד כאן לשון תורא"ש [נסכם בהמשך את שיטתו].
נעבור לדברי התוספות טוך.
בחלק גדול דבריהם דומים לדברי התורא"ש, אך יש בדבריהם כמה שינויים חשובים. נציע תחילה ביאור בדבריהם שמתאים יותר לדברי התורא"ש, ואח"כ נציע ביאור ששונה מהתורא"ש אך נכנס טוב יותר בלשון התוס' טוך.
"ומבני לוי לא מצאתי שם – פירש בקונטרס שלא מצא ראויים לעבודה אלא אותם שקצצו בהונות ידיהם [עד כאן דברי רש"י].
[21]ולא היה יכול [רש"י] לפרש שלא מצא [עזרא] לויים כלל [ואפילו לא קצוצי בהונות, ולכן שלח והביא לויים], [לא יכול היה רש"י לפרש כך] דהא קתני במתניתין "לויי"[22] [ולכן נצרך היה רש"י לומר שעזרא כן מצא לויים, והם אלו שנזכרים במשנה, אלא שהם היו קצוצי בהונות], והנך דלא חזו לעבודה הוו [הלויים הנזכרים במשנה הם אלו שהיו קצוצי אצבעות ולא היו ראוים לעבודה], כדפירש בקונטרס.
מיהו אין ראיה מזה דקרא דמייתי עלה בסמוך "וישבו הכהנים והלויים" (עזרא ב, ע) [לכאורה היה ניתן לומר שראייתו של רש"י היא מכך שהגמ' מביאה את הפסוק "וישבו הכהנים והלויים", והרי שהיו לויים, ואם כן בהכרח שמה שחיפש עזרא הוא לויים מסוג אחר, דהיינו לויים כשרים לשיר. מדוע אין זו ראיה לשיטת רש"י? מכיון ש] בתחלת ספר עזרא כתיב [בפרק ב, ולא בפרק ח, וזהו פרק שלא מתאר את עליית עזרא אלא מתאר את אלו] שעלו עם זרובבל קודם שעלה עזרא [ולכן אין מזה ראיה לגבי הלויים שעלו עם עזרא], [ומוסיפים התוספות:] ומשמע שהיו לויים כשרים [כלומר, בניגוד ללויים שעלו תחילה עם עזרא, שהיו קצוצי בהונות, כפי שכתב רש"י, הרי שלעומתם העולים עם זרובבל היו כשרים, וזה מוכח שהרי] דכתיב בתריה (עזרא ג, י) "ויעמדו הכהנים מלובשים והלויים בני אסף במצלתים להלל" [הרי שהם ניגנו, ואם כן הם היו כשרים], וגם עשו פסח ושאר קרבנות כדכתיב, ואיכא למאן דאמר בפרק בתרא דתענית (כז ע"א) דשיר מעכב קרבן [וגם מזה מוכח שהלויים שעלו בעליית זרובבל היו לויים כשרים].
ומכל מקום [אע"פ שכבר עלו לויים כשרים בימי זרובבל, מכל מקום] בעליית עזרא כמו כן [=גם כן] עלו עמו לויים, דכתיב (עזרא ז, ו) "הוא עזרא עלה מבבל", וכתיב (עזרא ז, ז) "ויעלו בני ישראל ומן הכהנים והלויים והמשוררים והשוערים והנתינים בשנת שבע לארתחשסתא המלך" ובתר הכי כתיב (עזרא ח, טו) "ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא, ומבני לוי לא מצאתי שם". ואם כן על כרחך צריך לפרש דאותם לויים שעלו עמו לא היו ראויים לעבודה [מכיון שמוזכר תחילה שהיו לויים עם עזרא, ואח"כ נאמר שהוא לא מצא מבני לוי, אם כן בהכרח שהראשונים שהיו עמו היו לויים קצוצי אצבעות ולכן חיפש עזרא לויים כשרים[23]].
[כאן עוברים התוספות להסביר ענין נוסף – מכיון שהתוספות הביאו שעלו עם זרובבל לויים כשרים, ממילא יש להבין מדוע עזרא קנס את הלויים] ואע"פ שכבר היו שם [בארץ ישראל] לויים כשרים [לעבודה], מכל מקום קנס [עזרא את כל] הלויים כדאמרינן (יבמות פו, ע"ב) דקנסינהו עזרא, והפסידו גם אותם שעלו [למרות שלכאורה אין סיבה לקנוס את העולים], לפי שהם [=הלויים שעלו] היו מועטים ולא היו מספיקים לכל העם, שהיו אז הקרבנות מרובים, דעיקר עלייה היתה עם עזרא כדכתיב (עזרא ז, ט) "הוא יסוד המעלה מבבל" [ומכיון שהיתה עליה גדולה, וממילא קרבנות רבים, לא הספיקו הלויים המועטים שעלו לטפל בכל הקרבנות, ולכן קנס עזרא את הלויים].
אי נמי [=תירוץ נוסף מדוע עזרא קנס אותם]: גם הראשונים היו קצוצי בהונות [גם הלויים שעלו בתחילה, בימי זרובבל, היו פסולים לעבודה, ודלא כפי שהביאו התוספות לעיל. ומעתה מובן באופן פשוט מדוע היו הלויים ראויים לקנס]. ואע"ג דשיר מעכב קרבן [ואם כן כיצד יתכן שהקריבו קרבנות בזמן זרובבל ללא לויים כשרים לשיר, יש לתרץ] כמה ענייני כלי שיר היו, שלא היה צריך בהונות אלא לכינורות [והלויים חסרי הבהונות לא יכלו לנגן בכינורות אך יכלו לנגן בכלים אחרים, ולכן ניתן היה להקריב קרבנות גם בזמן זרובבל אז היו הלויים קצוצי בהונות], ומכל מקום הקפיד עזרא [אע"פ שהלויים שעלו יכלו לנגן בשאר כלי השיר וממילא לא התבטלה עבודת הקרבנות, מ"מ קנס עזרא את הלויים על כך שרק הפסולים שבהם עלו וזאת מפני] שלא היו יכולים [הלויים קצוצי הבהונות] להודות בכינור ולנגן בכל כלי שיר [אלא רק בחלק מכלי השיר]".
עד כאן ביאור דברי התוס' טוך באופן שמתאים לדברי התורא"ש.
נציע כעת ביאור נוסף לדברי התוס' טוך, שנכנס טוב יותר בלשונם, אך אינו תואם לדברי תורא"ש:
"ומבני לוי לא מצאתי שם – פירש בקונטרס שלא מצא ראויים לעבודה אלא אותם שקצצו בהונות ידיהם [עד כאן דברי רש"י].
[24]ולא היה יכול [רש"י] לפרש שלא מצא [עזרא] לויים כלל [ואפילו לא קצוצי בהונות, ולכן שלח והביא לויים], [לא יכול היה רש"י לפרש כך] דהא קתני במתניתין "לויי"[25] [ולכן נצרך היה רש"י לומר שעזרא כן מצא לויים, והם אלו שנזכרים במשנה, אלא שהם היו קצוצי בהונות], והנך דלא חזו לעבודה הוו [הלויים הנזכרים במשנה הם אלו שהיו קצוצי אצבעות ולא היו ראוים לעבודה], כדפירש בקונטרס.
מיהו אין ראיה מזה, דקרא דמייתי עלה בסמוך "וישבו הכהנים והלויים" בתחלת ספר עזרא כתיב (עזרא ב, ע), שעלו עם זרובבל קודם שעלה עזרא [כלומר – התוס' דוחים את ההוכחה הנ"ל של רש"י, שהרי הפסוק שהגמ' מביאה כראיה לכך שעלו לויים הוא פסוק העוסק בעליית זרובבל, וממילא נוכל לומר שהלויים הנזכרים במשנה עלו עם זרובבל, וממילא נוכל לומר שכאשר עזרא עלה הוא לא מצא איתו שום לוי כלל], ומשמע שהיו לויים כשרים דכתיב בתריה (עזרא ג, י) "ויעמדו הכהנים מלובשים והלויים בני אסף במצלתים להלל" וגם עשו פסח ושאר קרבנות כדכתיב, ואיכא למאן דאמר בפרק בתרא דתענית (כז ע"א) דשיר מעכב קרבן [מזה מוכח שהלויים שעלו בעליית זרובבל, שהם אלו הנזכרים במשנה, היו לויים כשרים, ודלא כשיטת רש"י שהסביר שהלויים שבמשנה היו קצוצי בהונות].
ומכל מקום [עדיין יש ראיה אחרת לכך שהלויים שעלו תחילה עם עזרא היו קצוצי בהונות, שהרי] בעליית עזרא כמו כן עלו עמו לויים דכתיב (עזרא ז, ו) "הוא עזרא עלה מבבל", וכתיב (עזרא ז, ז) "ויעלו בני ישראל ומן הכהנים והלויים והמשוררים והשוערים והנתינים בשנת שבע לארתחשסתא המלך" ובתר הכי כתיב (עזרא ח, טו) "ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא, ומבני לוי לא מצאתי שם", ואם כן על כרחך צריך לפרש דאותם לויים שעלו עמו לא היו ראויים לעבודה [מכיון שמוזכר תחילה שהיו לויים עם עזרא, ואח"כ נאמר שהוא לא מצא מבני לוי, אם כן בהכרח שהראשונים שהיו עמו היו לויים קצוצי אצבעות ולכן חיפש עזרא לויים כשרים].
[מכאן ואילך אין הבדל בין שני הביאורים בדברי התוס' טוך]. [כעת עוברים התוספות להסביר ענין נוסף – לפי רש"י נוכל לומר שעזרא קנס את הלויים כי עלו רק לויים פסולים, אולם התוספות סוברים שעלו עם זרובבל לויים כשרים, וממילא יש להבין מדוע עזרא קנס את הלויים] ואע"פ שכבר היו שם [בארץ ישראל] לויים כשרים [לעבודה], מכל מקום קנס [עזרא את כל] הלויים כדאמרינן (יבמות פו, ע"ב) דקנסינהו עזרא, והפסידו גם אותם שעלו [למרות שלכאורה אין סיבה לקנוס את העולים], לפי שהם [=הלויים שעלו] היו מועטים ולא היו מספיקים לכל העם, שהיו אז הקרבנות מרובים, דעיקר עלייה היתה עם עזרא כדכתיב (עזרא ז, ט) "הוא יסוד המעלה מבבל" [ומכיון שהיתה עליה גדולה, וממילא קרבנות רבים, לא הספיקו הלויים המועטים שעלו לטפל בכל הקרבנות, ולכן קנס עזרא את הלויים].
אי נמי [=תירוץ נוסף מדוע עזרא קנס אותם]: גם הראשונים היו קצוצי בהונות [גם הלויים שעלו בתחילה, בימי זרובבל, היו פסולים לעבודה, ולכן היו הלויים ראוים לקנס], ואע"ג דשיר מעכב קרבן [ואם כן כיצד יתכן שהקריבו קרבנות בזמן זרובבל ללא לויים כשרים לשיר, יש לתרץ] כמה ענייני כלי שיר היו, שלא היה צריך בהונות אלא לכינורות [והלויים חסרי הבהונות לא יכלו לנגן בכינורות אך יכלו לנגן בכלים אחרים, ולכן ניתן היה להקריב קרבנות גם בזמן זרובבל אז היו הלויים קצוצי בהונות], ומכל מקום הקפיד עזרא [אע"פ שהלויים שעלו יכלו לנגן בשאר כלי השיר וממילא לא התבטלה עבודת הקרבנות, מ"מ קנס עזרא את הלויים על כך שרק הפסולים שבהם עלו וזאת בגלל] שלא היו יכולים [הלויים קצוצי הבהונות] להודות בכינור ולנגן בכל כלי שיר [אלא רק בחלק מכלי השיר]".
עד כאן דברי התוספות טוך.
לסיכום שיטת התורא"ש: בעליית עזרא באו בתחילה רק לויים קצוצי בהונות [ולכן נקנסו הלויים] ואח"כ הביא עזרא לויים כשרים, וכשיטת רש"י אותה מחזק התורא"ש. 23 שנים לפני כן, בעליית זרובבל, עלו לויים, ולפי ביאורו הראשון הם היו כשרים [והם הספיקו אז לעבודת המקדש, אולם כשעלה עזרא אז עיקר העליה היתה איתו, שעלו עמו הרבה יהודים, ולכן היו זקוקים ללויים נוספים, ומכיון שלא אז הרבה לויים כפי שהיה נצרך לכן נקנסו הלויים], ולפי ביאורו השני הם היו פסולים לנגן [ואף שיכלו לנגן בחלק מכלי השיר מ"מ לא יכלו לנגן בכינורות וכדו', ולכן עזרא קנס את הלויים (לפי דרך זו אין הכרח לומר שעיקר העליה היתה עם עזרא)]. הוא אינו כותב שהלויים הנזכרים במשנה הם אלו שעלו עם זרובבל, ולכן ניתן לומר שגם בזה הוא מסכים לשיטת רש"י שהלויים הנזכרים במשנה הם אלו שעלו עם עזרא [אולם אין הכרח לפרש כך בדבריו, שהרי יתכן שהוא לא נכנס לדון בענין זה].
לסיכום דברי התוס' טוך: בעליית עזרא עלו בתחילה לויים פסולים (ולפי ההסבר הראשון שהצענו בדבריו הם אלו שנזכרו במשנה בעשרת היוחסין), ואז העלה עמו עזרא לויים כשרים. 23 שנים לפני כן, בעליית זרובבל, עלו לויים (ולפי ההסבר השני שהצענו בדבריו הם אלו שנזכרו במשנה בעשרת היוחסין), ולפי ביאורו הראשון הם היו כשרים [והם הספיקו אז לעבודת המקדש, אולם כשעלה עזרא אז עיקר העליה היתה איתו, שעלו עמו הרבה יהודים, ולכן היו זקוקים ללויים נוספים, ומכיון שלא אז הרבה לויים כפי שהיה נצרך לכן נקנסו הלויים], ולפי ביאורו השני הם היו פסולים לנגן [ואף שיכלו לנגן בחלק מכלי השיר מ"מ לא יכלו לנגן בכינורות וכדו', ולכן עזרא קנס את הלויים (לפי דרך זו אין הכרח לומר שעיקר העליה היתה עם עזרא)].
אחרי שעיינו בשיטות הראשונים והאחרונים, נעבור ונעיין בדברי הכתובים עצמם, הנוגעים לנושא דידן.
♦
יא. עיון בפסוקי ספר עזרא
נפנה לעיין בכתובים, וננסה לדלות מהם ראיות לשיטות השונות.בתחילת ספר עזרא, בפרק ב, מתוארת עליית זרובבל, הפסוק מסכם ומעמיד את מספר העולים על סך של כ-42 אלף עולים. ברשימה המפורטת הנזכרת שם נזכרים בין היתר 4373 כהנים, 341 לווים (עזרא ב, לו-מב), 392 "נתינים ובני עבדי שלמה" (עזרא ב, נח), וכן 652 איש ש"לא יכלו להגיד בית אבותם" (עזרא ב, ס)[26].
לאחר 23 שנה עולה עזרא לא"י, כמתואר בפרקים ז-ח בספר עזרא. רשימת העולים אתו כוללת כ-1750 איש "מבני ישראל ומן הכהנים והלויים... והנתינים" (עזרא ז, ז). ברשימה המפורטת שם לא נזכרים בעיות ייחוס מיוחדות, ובסוף הרשימה נזכר שעלו עמו 220 נתינים, ש"כולם ניקבו בשמות" (עזרא ח, כ).
א. הרי שבכל אחת משתי העליות עלו גם בעלי פגם ייחוס. הדבר מחזק את שיטת המקנה, שסבר שהיוחסין עלו בשתי העליות. התוס', שסברו שהיוחסין עלו בעליית עזרא, יסבירו אולי שהיו עולים בעייתיים גם בעליית זרובבל, אך הם אינם נכללים בדברי המשנה על עשרת היוחסין[27]. החקרי לב יסבור אולי שהנתינים הנזכרים בעליית עזרא אינם כלולים בין היוחסין שעלו מבבל, משום שנתינים אלו הובאו מ"כספיא", ולדעתו היא אינה מתחומי בבל.
ב. בעליית זרובבל עלו כ-42,000 איש[28], ובעליית עזרא עלו רק 1,750 איש בערך. מסתבר שסך עשרת היוחסין של כל ממלכת יהודה עמד על כמה אלפים לפחות, ומכאן יש להביא ראיה לכך שהיוחסין עלו בעליית זרובבל (כשיטת החקרי לב), או בשתי העליות (כשיטת המקנה).
כיצד יסבירו זאת התוס' וסיעתם? אולי הם יסברו שמספר היוחסין היה מועט ביותר, ושלא כהנחת המוצא שהבאנו. אולי הם יסברו שמספר העולים בעליית עזרא כלל רק ראשי אבות, ולא את כלל העולים.
ג. בעליית זרובבל עלו 392 "נתינים ובני עבדי שלמה", ועוד 652 איש ש"לא יכלו להגיד בית אבותם", והם בערך 3% מתוך כלל העולים משבטי יהודה ובנימין. לעומת זאת, בעליית עזרא מספר הפסולים הנזכר קטן בהרבה - 220 נתינים – אולם מבחינה יחסית הם כוללים 12% בערך מתוך כלל העולים.
הרי לנו שבעליה הראשונה כמות העולים הפסולים שנזכרת בפסוקים גדולה בהרבה מאשר בעליה השניה, ובעליה השניה כמותם קטנה בהרבה, אך הם אחוז גדול יותר מכלל העולים.
לשיטת המקנה הדבר מובן היטב: בתחילה עלו רוב היוחסין, ובעלית עזרא הוא הכריח את הבודדים שנשארו לעלות לא"י. משום כך מדובר באחוז גבוה מבין העולים עמו, אע"פ שהם קטנים בכמות.
ד. בעליית זרובבל, איננו מוצאים שהמלך נתן כוח וסמכות לחכמים או לזרובבל. מסתבר לפיכך שלא היה בידיהם כוח להכריח את עשרת היוחסין לעלות (ואולי גם לא היה כוח בידיהם להפרישם). בעליה זו המלך כורש הוא זה שהניע את תהליך העליה, ולא נזכר שראשי העם היו מעורבים בכך (עזרא א, א-ו, והשווה שם ב, ב). נראה שהעולים עלו מרצונם (עזרא א, ד-ו).
לעומת זאת, בעליית עזרא ראשי העולים קובצו ע"י עזרא (עזרא ז, כח). דריוש השני נתן כוח ושררה לעזרא (ראה עזרא ז, ו, ושם כה-כו, ושם י, ח). אחרי שמפורטים ראשי האבות שעולים עמו נזכר שעזרא אינו מוצא לויים ולפיכך הוא מזמן לויים לשיירה שלו (ח, טו-יט), ומיד נזכר מספר הנתינים שעלו עמו (ח, כ). מכך ניתן להבין שגם הנתינים לא הצטרפו מיוזמתם אלא זומנו לשיירה על ידו (ראה רלב"ג ח, יז, והשווה שם ז, יג).
כל זה מתאים לשיטת הסוברים שעשרת היוחסין [או לפחות חלקם] הועלו ע"י עזרא בתקופת עליית עזרא.
ה. לפי כל השיטות יש להבין מדוע לא נזכרים במפורש הממזרים האסופים וכו' בתוך רשימות העולים.
♦
יב. מדוע עזרא חיפש לויים
נסכם עוד כמה עניינים שנוגעים לדאגתו של עזרא להביא לויים למקדש:מדוע עזרא מחפש לויים?
בעליית עזרא מובא שבדרך לא"י, ליד נהר אהוא, גילה עזרא שאין עמו לויים, ואז שלח להביא לויים שיעלו עמו (עזרא ח, טו-כ). מדוע עזרא זקוק ללויים? אולי ניתן לומר שעזרא רוצה שעלייתו תכלול את "כלל ישראל" כולל שלשת חלקיו – כהנים לוים וישראלים. אולם, מפס' יז משמע שהוא מחפש "משרתים לבית אלוהינו", ומשמע מזה שהוא צריך את הלויים עבור עבודת המקדש.
מדוע לא די בלויים שעלו עם זרובבל?
אם אכן מטרת הלויים הללו היא עבור עבודת המקדש, הרי שיש להבין למה חשוב לעזרא להביא אתו עוד לויים למקדש, והרי כבר עלו 341 לויים בעליית זרובבל (עזרא ב, מ-מב)? וצ"ל שאלו שעלו עם זרובבל היו קצוצי בהונות ולא היו מסוגלים לנגן בכינורות (רש"י, תוס', ופירוש שני בתוהרא"ש ובתוס' טוך ובמאירי, ודלא כרמב"ן וריטב"א). ועוד אפשר לומר שהלויים העולים עם זרובבל היו מועטים (כך משמע לענ"ד מהפי' הראשון בתוהרא"ש ובתוס' טוך), או שהם היו צריכים ברבות הימים תוספת אנשים (ייתכן גם שחלקם הזדקנו במשך 23 השנים שחלפו). ועוד אפשר לומר שהלויים שעלו עם זרובבל חזרו ברובם לחו"ל (יעב"ץ בהגהותיו ליבמות פו, ע"ב, ערול"נ יבמות שם). ועוד אפשר לומר שעזרא לא ידע וחשב שאין במקדש די לויים כשרים (ולענ"ד זה דחוק שבמשך 23 שנים לא שמע מה המצב האמיתי במקדש). לפי כל הפירושים הללו קשה: הרי עזרא מביא איתו רק 38 לוים, ומשמע (בפס' יח) שהוא שמח במספר הזה, ולכאורה זה מספר נמוך מאוד?! ויש אולי ליישב שהלויים הללו לא נועדו לעבודת המקדש אלא רק לנגינה על הכלים, ולזה מספיק מספר קטן של לויים.
כיצד לא ידע עזרא שאין עמו לויים?
אם עזרא ידע עוד לפני שעלה שבביהמ"ק זקוקים ללויים, כיצד ייתכן שרק ליד נהר אהוא הוא מגלה שאין עמו לויים? מדוע הוא לא דאג מראש להביא עמו לויים?! א. לדעת הסוברים שהיוחסין עלו בעליית עזרא, אולי א"ל שהוא היה כ"כ טרוד בהוצאת היוחסין מבבל עד כדי כך שלא היה לו פנאי לבדוק את ענין הלויים. בעיני זה דחוק. ב. לפי הסוברים שבעליית זרובבל עלו לויים כשרים (רמב"ן, ריטב"א, דלא כרש"י), ייתכן לומר שעזרא שיער שגם הפעם יבואו עמו לויים כשרים, ולהפתעתו התברר לו בדרך שהפעם הלויים לא באו (או שבאו אתו רק לויים פסולים).
♦ ♦ ♦