רב ביהמ"ד אהבת חסד ב"ב, בעל אֹרח יצחק
ענייני חנוכה[2]
א. בגדר מצות הדלקת נר חנוכה ובדין אכסנאי דבעי לאשתתופי בפריטי
א. בגמ' פסחים דף ז' אומרת כלל דכל מצוות שאי אפשר להפטר ממנו אלא שקיימן בעצמו מברכים בלמ"ד ומצוות שאפשר לעשותם ע"י שליח כמו ביעור חמץ ומילה ושחיטה מברכים בעל והקשה הר"ן שם דהא הדלקת הנר אפשר לעשייתה ע"י שליח ומ"מ מברכים להדליק ולא בעל ותירץ הר"ן דכיון דאמרינן דצריך לאשתתופי בפריטי כיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו הרי אין מצוה זו יכולה להתקיים ע"י אחר. וכ"כ עוד ראשונים, דכתב בחי' רבינו דוד שאם קנה אדם פתילות ושמנים והדליק בשל חבירו ודאי לא עשה כלום, אבל אם בעה"ב הכין השמנים והפתילות יכול אחר שיברך וידליק עבור בעה"ב. ומבואר עוד בספר הפרדס דגם שהוא מדליק בעצמו צריך שנר חנוכה יהיה משלו[3].והטעם דפשיטא דנר חנוכה צריך להיות משלו ואין די במה שהוא עצמו מדליק, משום דאי נימא דעיקר המצוה היא לעשות את הדלקה בעצמו לא היה שייך שאורח יצא יד"ח ע"י שיתוף בממון. ומאחר דאורח יוצא יד"ח כשמשתתף בממון מוכח שעיקר המצוה היא הדלקה בממונו.
וגם בנר שבת שאורח צריך להשתתף ומברכים להדליק דומיא דנר חנוכה, יש ללמוד שגדר חיוב נר שבת שידליק בממונו. ומבואר בשעה"צ סי' תרע"ז ס"ק ט' שצריך להקנות לאורח חלק בשמן ובפתילות באחד מדרכי קנין המועילים, ומשמע שצריך לקנות חלק בשמן ובפתילות, והאורח צריך להתכוין לקנות. אך הכלי שהשמן בתוכו אי"צ להיות שותף בו, ואפילו להסוברים דנ"ח בעי כלי, מ"מ אינו אלא תנאי בקיום המצוה ואפילו שאול כשר.
ב. וצ"ע איך יקנה בכסף, הא מדרבנן אין מטלטלין נקנים במעות אלא במשיכה או בהגבהה. ויש שתירצו דהנה בשו"ע חו"מ קצ"ט סעי' ג' איתא שיש זמנים שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה ומעות קונות אף מד"ס משום דבר מצוה. והרמ"א כתב שם בשם מהרי"ל דה"ה מי שנותן מעות עבור יין לקידוש בער"ש. ובמ"ב סוף סי' תרנ"ו כתב דה"ה לפי"ז הנותן מעות כדי לקנות אתרוג. ומבואר דבכל דבר מצוה העמידו חכמים דבריהם על ד"ת דמעות קונות, וא"כ ה"ה בנר חנוכה.
אך בברכי יוסף באו"ח סי' שס"ט ס"ק א' כתב בדעת הרמ"א דלא בכל דבר מצוה מעות קונות אלא דוקא ברוצה לקנות בשר לכבוד יו"ט או יין לקידוש בער"ש ואין בידו במה לקנות, אבל בשאר דבר מצוה דבידו לעשות בענין אחר לא הקילו[4]. והגר"א בחו"מ כתב דדברי המהרי"ל שה"ה בכל דבר מצוה אינם מוכרחים, וכן הגרעק"א בחו"מ שם כתב שמדברי הרמב"ם ומגיד משנה נראה דלא ס"ל כמהרי"ל. ולשיטתם אכתי צ"ע איך יקנה הכא. וצ"ל דטעמא דמדברי סופרים מעות אינן קונות הוא כדי שלא יאמר המוכר ללוקח נשרפו חיטיך. וא"כ י"ל דזו דוקא היכא דמכר את כל החפץ ללוקח, ולכן לא יטרח להצילו. אבל הכא בשמן של נ"ח שמכר לו רק שותפות, ויש לו בזה חלק, ודאי יטרח להצילו[5]. וכעין זה איתא בשו"ע חו"מ סי' קצ"ח סעי' ו' די"א דשכירות פועלים נקנה בכסף כיון שהגוף שלו טרח ומציל. ולחולקים שם וס"ל דלא פלוג, אפ"ל דהיינו דוקא התם שהפירות של הלוקח, אבל הכא שיש למוכר חלק גם בגוף וגם בפירות עדיף טפי.
בהל' חנוכה המיוחסות לר' ברוך בר' יצחק [מתקופת הראשונים], מבואר דמלבד השתתפות האורח בפרוטה צריך בעה"ב לכוין בשעת ההדלקה להוציא את האורח יד"ח[6].
כתב הא"ר בשם הב"ח דמספיק להוסיף עבור האורח מקצת, וא"ר פליג וכתב שצריך להוסיף שיעור חצי שעה. ובמ"ב סי' תרע"ז ס"ק ב' כתב דיש מן האחרונים שכתבו שצריך להוסיף מעט שמן בשביל האורח חוץ ממה שצריך שיעור חצי שעה עבור עצמו. ופר"ח כתב דל"צ להוסיף כלל[7].
♦
ב. בדיני הקצאה למצוה בנר חנוכה
א. בשו"ע סי' תרע"ז סעי' ד' הנותר מן השמן ביום השמיני הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו וכו'. ובמ"ב ס"ק י"ח כתב דהיינו דווקא אם נתן שמן כך כשיעור הדלקה ונכבה באמצע, אבל אם נתן שמן הרבה שמן בנר ונותר, מותר להשתמש בו. וכתב דיש פוסקים דאם נתן שמן בסתם הוקצה כל השמן, אם לא שהתנה לכתחילה שלא יאסור אלא כשיעור[8].ב. ובענין אם נאסר גם שמן של קטן יש לתלות במחלוקת של רש"י ותוס' סוכה דף מ"ו אם אתרוג של קטן הוקצה למצותו, דרש"י ס"ל דלא הוקצה ותוס' ס"ל דהוקצה למצותו. ופליגי אם דין חינוך הוא על הקטן, וא"כ הוי אתרוג של מצוה מדרבנן, וזהו דס"ל לתוס', ורש"י ס"ל דדין חינוך הוא על האב, וא"כ האתרוג של קטן אינו קיום מצוה של אתרוג אלא דין חינוך, ולא שייך ע"ז הוקצה למצותו. וי"ל דה"ה לענין שמן של חנוכה[9].
ג. כתב הביאוה"ל בד"ה הצריך, דהשמן שנותר בבקבוק ונשתמש בו כל צורכו, לכו"ע אין הנותר בכלל מותר השמן, והטעם יל"פ משום דהזמנה בעלמא היא והזמנה לאו מילתא היא.
ד. ולענין הפתילות כתב הר"ן בשבת דאף הפתילות שנשתיירו לאחר חנוכה אסורות משום דהשמן והפתילות עשויים להתבער לגמרי, וכי יהיב ליה בנר לגמרי מקצה אותן למצותן[10].
ה. ויש לעיין אם הכלי שמניח בו את השמן והפתילות או חנוכיה אם מותר להשתמש בו לאחר החנוכה תשמיש שאינו של מצוה. דיעוין במ"ב סי' כ"א סק"ד שהביא בשופר לאחר ר"ה וכן לולב ישן אם עומדים למצוה לשנה הבאה אסור להשתמש בהם משום ביזוי מצוה. וכתב שם בה"ל דזו דעת הב"ח. והביא ממג"א בסי' תרל"ח לענין סוכה שבנויה משנה לשנה, דמשמע מדבריו דכל השנה אפי' כשיגיע חג הסוכות, כל זמן שלא ישב בה אין עליה רק שם הזמנה בעלמא ומותר להשתמש בה ואין בזה ביזוי מצוה. ולפי"ז כתב שם דהמג"א יחלוק על הב"ח לענין לולב ושופר. וא"כ לענין חנוכיה לדעת הב"ח אסור להשתמש בה, ולדעת המג"א שרי.
ואף דאפשר לחלק דסוכה שופר ולולב הוי חפצא של מצוה ובנר חנוכה המצוה נעשית בשמן ופתילה והכלי הוא רק הכשר מצוה אפי' לדעת הסוברים דבעי' כלי לנ"ח (כמש"כ ברכ"י בשם בעל חסד לאברהם הובא בשערי תשובה סי' תרע"ג ס"ק י"ג). אך אם תקיעת שופר המצוה היא השמיעה והתקיעה אינה אלא הכשר מצוה, א"כ השופר אינו חפצא של מצוה אלא הכשר מצוה, ומ"מ אסר הב"ח את השופר בכל ימות השנה לתשמיש אחר. וא"כ אפשר דגם הכלי של נר חנוכה הוי הכשר מצוה ואסור בשימוש שאינו של מצוה.
♦
ג. ב' פרטי הלכה בהדלקת ער"ש ומוצש"ק
א. כדי שיהיה מותר להזיז בשבת כסא וכדו' שמונחים עליו נרות חנוכה שכבו שלא יהיה בסיס לדבר האיסור, יניח פת או חפץ אחר ששוה יותר מדבר האיסור ואז מותר להזיז שהוא בסיס להיתר ולאיסור ולא נעשה בסיס. ומ"מ מותר רק לצורך דבר המותר או שצריך למקומו ולא לצורך החנוכיה שהוא דבר איסור. אך יש אוסרים להזיז מכיון שאין להזיז נרות חנוכה ממקומם תוך חצי שעה מהדלקה הרי נעשה מוקצה ביה"ש. ויש מתירים כיון שמצד איסור שבת מותר להזיז, ועוד דגם את הנרות מותר {מצד דין נ"ח} להזיז קצת ממקומם ולסדרם על השולחן וכדו'.ב. במוצש"ק אם בירך על נרות חנוכה, ולפני שהדליק נזכר שלא אמר ברוך המבדיל ולא אתה חוננתנו, הנה מבואר במג"א סי' רצ"ט ס"ק ב' דהא דמותר להפסיק בין ברכה לאכילה כדי לומר ליתן אוכל לבהמות משום שהוא חיוב דאורייתא להאכיל את הבהמות, משא"כ לאוכל לפני הבדלה הוא איסור דרבנן, ולכן אם בירך ונזכר שלא הבדיל יטעם ואח"כ יבדיל דאין מבדילין על הפת. ולפי"ז בנדו"ד, כיון דאיסור עשית מלאכה לפני הבדלה הוא מדרבנן, אסור להפסיק בין הברכה למצוה, וידליק נר אחד ויאמר ברוך המבדיל ויגמור להדליק[11], ויכול להרהר ברוך המבדיל לפני הדלקה דנר ראשון ואפשר דמהני. וכל זה אם הוא לבד, אך אם יש עמו עוד אנשים יבקש מאחר שיוציא אותו בברוך המבדיל לפני שידליק.
♦
ד. בדין עני המתפרנס מן הצדקה לגבי נ"ח ולגבי ד' כוסות
מביא את דעת העו"ש דחלוק דין נ"ח מד' כוסות לגבי חיוב להשכיר את עצמו והטעם לזה
בספר עולת שבת דייק משו"ע סי' תרע"א ס"א דכתב דבנ"ח אפי' עני המתפרנס מן הצדקה מחזר על הפתחים או מוכר כסותו. משמע, אבל אי"צ להשכיר את עצמו. ובסי' תע"ב סעי' י"ג פסק המחבר לצורך יין לד' כוסות ימכור מלבושו או כסותו או ילוה או ישכיר עצמו, והוא ע"פ דברי הרשב"ם ריש פרק ער"פ. ומבואר דצריך גם להשכיר עצמו. ותירץ העו"ש דפירסומי ניסא של ד' כוסות עדיף מפירסומי ניסא של נר חנוכה, משום דבנ"ח יכול גם לראות נ"ח בבית חבירו ואיכא בזה פרסומי ניסא, וחזינן דתקנו ברכה גם לרואה. משא"כ בד' כוסות אם לא ישתה ד' כוסות הפסיד את המצוה לגמרי[12].מביא את ביאור הא"ר בדברי המ"מ דמקור הדין בנ"ח בק"ו מדין ד' כוסות וחולק על דעת העו"ש
והנה הרמב"ם כתב בפ"ד מחנוכה הי"ב דיש מצוה למכור כסותו עבור נר חנוכה, וכתב המ"מ שלמדו זאת מדין ד' כוסות, והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקידוש היום. והקשה הלח"מ מאי כ"ש הוא, דנהי דנר חנוכה עדיף מקידוש היום משום דבנ"ח יש פרסומי ניסא משא"כ בקידוש היום, מ"מ גם בד' כוסות יש פרסומי ניסא, וא"כ נר חנוכה וד' כוסות שוה, ומה כתב המ"מ דכ"ש הוא. ובא"ר סי' תרע"א תירץ דמש"כ המ"מ דנ"ח עדיף מקידוש היום תרי מילי כתב - דמהא דנ"ח עדיף מקידוש חזינן דיש פרסומי ניסא בנ"ח, דזה הטעם דעדיף וכמש"כ הרמב"ם בהל' י"ג. והשתא מסברה אמרינן דעדיף מד' כוסות, וטעמא משום דבפסח איכא עוד היכירא במצה ומרור, משא"כ בחנוכה.וזה היפך דברי העולת שבת שכתב דד' כוסות עדיף דבנ"ח אפשר לקיים גם בראיה. ולכן כתב הא"ר דלעולם גם בנר חנוכה צריך להשכיר את עצמו[13], והא דהשמיט השו"ע בסי' תרע"א ולא כתב דחייב להשכיר את עצמו, היינו משום דפסק דצריך לשאול על הפתחים, ק"ו דחייב להשכיר עצמו דאמרו חז"ל דלעולם יעבוד אדם להפשיט נבילה בשוקא ואל יצטרך לבריות, ואם מחויב לשאול על הפתחים ק"ו להשכיר עצמו.
ובדעת העולת שבת אפ"ל דלא מצינו דחייב לעבוד עבודה בזויה כדי שלא לשאול על הפתחים דהיינו מי שמרגיש בזה בזיון יותר גדול יכול לשאול על הפתחים ולא לעבוד עבודה בזויה. וא"כ אפשר דלא חייבו לצורך נ"ח לעבוד עבודה בזויה ורק לשאול על הפתחים[14].
♦
מבאר את יסוד מחלוקתם בגדר ברכת הרואה
ונראה לבאר במה נחלקו הא"ר והעו"ש, דזה פשוט דיש פרסומי ניסא בד' כוסות מה שאין במצה ומרור, דד' כוסות ניתקן כנגד והוצאתי וגאלתי ולקחתי, וזה ענין אחר מענין מצה ומרור. אבל מה דכתב העו"ש דד' כוסות עדיף משום דנ"ח אפשר ע"י רואה והא"ר לא ס"ל כן. די"ל דאם ס"ל כהרשב"א והר"ן דהתקנה של ברכת הרואה נאמר רק על מי שלא מדליק. א"כ חזינן דיש אפשרות לפרסומי ניסא על רואה, והוא במקום פרסומי ניסא ע"י הדלקה, ולאחד שהדליק לא נאמר דין זה. וא"כ כיון דהוא עומד במקומו, אפשר לומר דהגם דלכתחילה צריך להדליק וחיובו משום כך לחזור על הפתחים, אבל להשכיר עצמו ס"ל לעו"ש דהוי ביזוי טפי ולא חייבו משום כך, כיון דלא יתבטל לגמרי ואפשר לקיים ע"י ראיה. אבל הא"ר ס"ל דכל מדליק מקיים גם ברכת הרואה, דהיא ברכת הודאה על היום, וא"כ לא מצינו דרואה הוא במקום מדליק[15], ולכן חייב להשכיר עצמו בנ"ח ולא שייך לומר דאפשר ברואה. משא"כ בד' כוסות דאפשר באחריני כמו דכ' במצה ומרור.♦
דן מתי הוא זמן ברכת הרואה בער"ש
יש לדון בכל רואה בער"ש מתי הוא יכול לברך, משום דמצות הדלקה היא רק לאחר השקיעה כמו בכל יום, ורק בע"כ מדליק קודם. וא"כ יש מקום לומר דא"א לברך ברכת הרואה. אבל באמת נפסק בשו"ע בסי' תרע"ג סעי' ב' דכבתה גם בער"ש אינו זקוק לה. וכתב במ"ב דכבר הותחלה המצוה. ועי' בט"ז שחולק ודעתו דאם יש עדיין היתר חייב להדליק בלא ברכה, ועי' מ"ב ס"ק כ"ז. ועכ"פ מבואר דאינו זקוק לה, וא"כ גם רואה יכול לברך. ובאמת מקור דין השו"ע הוא בתרומת הדשן סי' קי"ב ושם כתב דכיון שהכשר מצוה התחיל כבר ולכן כבתה אין זקוק לה. ומ"מ אפשר דכיון דעיקר המצוה לא התחיל עדיין, אי אפשר לברך קודם המצוה.♦
ה. עוד בדין הנ"ל ובדין מוכר כסותו לגבי נר שבת ונר חנוכה
ברמב"ם פ"ה ה"א משבת כתב בהדלקת נר שבת דאפילו אין לו מה יאכל דשואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, והשמיט את ענין מוכר כסותו. והוא תמוה, כיון דמבואר בגמ' דנר שבת עדיף מנ"ח משום שלום ביתו, וכיון דבנ"ח חייב למכור את כסותו בשביל המצוה, מדוע לענין נר שבת השמיט הרמב"ם דחייב למכור את כסותו וכתב רק לשאול על הפתחים. ובאמת יעוין בביאור הלכה סי' רס"ג סעי' ב' ד"ה על הפתחים, שכתב ועיין בסי' תרע"א דמוכר כסותו וה"ה הכא בשם פמ"ג עכ"ל, וכ"כ שם מחצית השקל.ובשם הרב מפוניבז' זצ"ל (דברי הרב ח"ב עמ' ק"י) נדפס ליישב, דכיון דכל עיקר דנ"ש קודם הוא משום עונג ושלום בית, אם ימכור את כסותו יפסיד בזה ענין עונג ושלום שבת יעו"ש. ויש להעיר ע"ז דענין שלום בית דמבואר בגמ' פירש"י דבני ביתו מצטערין לישב בחושך, וא"כ מנ"ל דצער מכירת כסותו עדיף מזה וכדאי להשאר בחושך ולא להצטער מחמת מכירת כסותו. ועוד יש להעיר, דאם מכירת כסותו גורמת צער, אפשר דשואל על הפתחים ג"כ גורם צער.
וע"כ נראה ליישב את דעת הרמב"ם באופן אחר, דנראה דחלוק דין שואל על הפתחים מדין מוכר כסותו. דמה דאינו חייב לשאול על הפתחים {בכל המצוות} מבואר בביה"ל סי' תרנ"ו בשם הירושלמי דילפי' מקרא כבד את ה' מהונך ממה שחננך, והכא דנתחדש בנר שבת ונר חנוכה דחייב לשאול על הפתחים מחמת ענין שלום בית ופרסומי ניסא. משא"כ דין {שאין חייב} למכור כסותו עבור המצוות אינו מדין כבד את ה' מהונך, אלא הוא פטור אונס, דאם אונסים אדם לעשות דבר ע"י כפייה בממונו חשוב אונס. ומה"ט כתבו האחרונים פתחי תשובה אבהע"ז סי' קל"ד ס"ק י"א דאם כופין אותו ליתן גט ואומרים לו דאם לא יתן יטלו ממונו חשוב גט שנעשה באונס ולא מהני. וכ"כ באבני נזר או"ח סי' תק"א ס"ק ה' ג' שאינו מחויב למכור את כסותו עבור שאר מצוות, דהוי כחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וכל זה לא שייך במצוה של פירסומי ניסא, דכיון דהמצוה היא לפרסם לאחרים לא שייך פטור אונס, דמה לאחרים במחשבתו. ולכן במצוות של פירסומי ניסא אין לו פטור אונס.
ולפי"ז נר שבת דעדיף מנר חנוכה מטעם זה חייב לשאול על הפתחים. וכל זה לענין שואל על הפתחים דאם חייב על נר חנוכה כ"ש על נר שבת, אבל לגבי הדין מוכר כסותו דאיכא פטור אונס דמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וזה שייך בכל המצוות ולא במצוה של פירסומי ניסא, משום דלאחרים לא מהני כאילו עשאה. לכן רק בנר חנוכה כתב הרמב"ם דחייב במכירת כסותו, אבל בנר שבת הוא כשאר מצוות, דבאונס מעלה עליו כאילו עשאה והרי הוא אנוס.
♦
ו. פסקי הלכה
א. כתב הבה"ל דמי שמדליק בזמן צה"כ צריך להתפלל מעריב קודם משום דק"ש דאוריתא, וגם דתדיר קודם כמו שכתבו האחרונים. אמנם י"א שאם אין דעתו להתפלל מעריב עכשיו ומתפלל תמיד מעריב יותר מאוחר, לא חשיב תדיר ואינו תדיר, דזה אמרי' רק אם דעתו לעשות עכשיו את ב' המצוות ואז צריך להקדים את התדיר.ב. לדעת החזו"א אין לחצר שלנו דין חצר כיון שאינו עושה בה דברי הצנע, ולכן מדליק בפתח הבית, אבל היכא דפונה לחדר מדרגות ליכא פרסומי ניסא כ"כ, עדיף להדליק בחלון הפונה לרה"ר. ואם גר בצד שאינו פונה לרה"ר, אז אם יש לו עוברים ושבים בחדר המדרגות ידליק בפתח הבית. וכן אם גר למעלה מכ' אמה ואין לו פרסומי ניסא לדרים מולו.
ג. מי שבירך על נרות חנוכה ונשפך השמן ולא נשאר כלל שמן [אפי' לא בחלק מן הנרות] ואין לפניו שמן [היינו דגם בקבוק השמן אינו לפניו[16]] צריך לברך פעם שניה, כמש"כ המ"ב בהל' ר"ה סי' תקפ"ה ס"ק ד' לענין שופר דאם הביאו לו שופר אחר בין הברכה לתחילת התקיעות צריך לברך.
ד. כאשר בעל מדליק ראוי שאשתו תשמע את הברכות, וכן כל מי שיוצא בהדלקתו דהיינו שאינו מדליק לבד, ראוי שישמע הברכות.
ה. מי שצריך לצאת מביתו מלפני זמן השקיעה עד שעה מאוחרת עדיף שידליק מפלג המנחה מאשר מאוחר בלילה, ויזהר שיהיה שמן שידלק עד חצי שעה לאחר צאה"כ.
ו. ביאור הלכה סי' תרע"ז ד"ה במקום שאוכל, כתב בשם פר"ח שאם נמצא כל ח' ימי חנוכה בבית הוריו מדליק שם היות והוא אוכל וישן שם. ומשמע דאם אינו עוקר רק למקצת הימים מדליק בביתו, אף שאוכל בבית הוריו או חמיו. ומ"מ אם הוא עוקר לרוב הימים וי"א למחצה גם מהני להדליק שם, אבל בנוסע ליום אחד הוי ספק ואינו מדליק בברכה ויכול להשתתף בתורת אכסנאי[17].
ז. חתן שמתחתן בחנוכה, אם חופתו בלילה ובזמן ההדלקה הוא נמצא בבית הוריו מדליק שם, ואם הוא עוזב בית הוריו לפני זמן הדלקה ועדין לא קבע דירתו בביתו עד אחר החתונה בלילה, יעשה שומר וידליק בלילה בביתו לאחר החתונה.
ח. כיון שהדלקה עושה מצוה, צריך שיהיה שמן כשעור הדלקה בזמן שמדליק, ומ"מ אם חסר שמן יחזור וידליק בלא ברכה[18] כיון דתלוי בב' התרוצים בגמ'. וכן לענין אם כיבה במזיד קודם הזמן, חוזר ומדליק בלא ברכה כיון דתלוי בב' התירוצים הנ"ל.
ט. וכתבו הפוסקים צריך להדליק במקום הנחה, משום דאם הוא מדליק בפנים ומוציא החוצה, וכן להיפך, הרואה אומר לצורכו הוא מדליק, ואפי' אם הוא במקום אחד כתבו הפוסקים דיש ליזהר שלא לטלטל הנרות ממקומן עד שיושלם שיעור הדלקה, ויש מקילין בזה, וכתב פמ"ג דלכתחלה יש ליזהר בזה.
י. להדליק מנר לנר דעת המחבר דמותר בלא אמצעי, ודעת הרמ"א להחמיר בנ"ח שלא להדליק מנר הראשון שהוא העיקרי לנר של מהדרין. ולפי"ז כתב המ"ב דב' בעה"ב שדרין בבית אחד, שצריכין להדליק מדינא יכולין להדליק נר מנר.
יא. כיון שהדלקה עושה מצוה, צריך להדליק במקום שאינו כבה ע"י הרוח, דבמקום שרוח מצויה הוי כאלו לא נתן שמן כשיעור (מ"ב תרע"ג ס"ק כ"ה) ומ"מ ידליק בלא ברכה. ואם הוא עומד לסגור שלא יכבה ע"י הרוח, י"א דשפיר דמי דעל דעת לסגור מהני, וראי' מהגמ' דכפה כלי דלא מהני גם הנר הראשון (עיין טעמא דקרא).
♦
עוד פסקי הלכה
א. מי שבירך בביהכנ"ס אינו יכול לברך שהחיינו בביתו אלא א"כ הוא מוציא את בני ביתו (מ"ב תרע"א ס"ק מ"ה). ואם בירך בביתו שהחיינו, אינו חוזר ומברך בביהכנ"ס. כן אמרו פוסקי זמנינו. אכן שערי תשובה סי' תרע"א ס"ק י"א בשם זרע אמת כתב דמברך אח"כ בביהכנ"ס, ועיי"ש שדימה זאת לברכת התורה.ב. כשמדליקין בביהכנ"ס לכתחילה ראוי שיהיה מנין בזמן ההדלקה והברכות. ומ"מ בע"ש אם העולם מתאחרין, וטרם שיבוא מנין לביהכנ"ס יתקדש היום, לא ימתין אלא יברך וידליק, דיהיה פרסומי ניסא אח"כ כשיבואו (עיין מ"ב תרע"א ס"ק מ"ז ובה"ל)
ג. הדלקה בשמן צריך שיהיה אינו טבל ולא ערלה ולא שביעית ואינו איסור הנאה, אם אינו ראוי למאכל אי"ז מהודר כ"כ, דמצוה מן המובחר שלא נמאס לאכילה. עיין בן איש חי[19] דאם היה תחת המטה שורה עליו רוח רעה משום דהוי מידי דאכילה ונמאס לאכילה נמאס למצוה משום הקריבהו נא לפחתך. ועיין מ"ב תרע"ג ג' דאם נמצא עכבר בשמן מאוס הוא ואסור לנר חנוכה (ובשם הגריש"א שצריך כמו בבית המקדש ושם היה ראוי לאכילה, וצ"ע דהתם צריך טפה ראשונה).
ד. מדליק בפתיל צף אפי' שזז ממקומו חשיב מקום אחד כיון שהוא בתוך הכוסית, מ"מ אפשר שראוי להוריד את השעוה כדי שיחשב הדלקה בשמן[20], וי"א שלא צריך כיון שמיד נמס חשיב הדלקה בשמן.
ה. המדליק בתוך קופסה כדי שלא יכבה מהרוח, אע"פ שאם היה משאיר פתוח היה נכבה, וקיי"ל הדלקה עושה מצוה, מ"מ כיון שכעת דעתו לסגרו שפיר דמי, כן דעת הגריש"א והגרח"ק וכ"כ בשלמת חיים. ויש שהקפידו שיהיה סגור באופן שלא יכול לכבות, וכן נהג מהרי"ל דיסקין.
ו. לא יסלק ידו אחר הברכה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצא מן השמן (בה"ל תרע"ג ד"ה הדלקה).
ז. שערי תשובה תרע"ג ע"ג כתב בשם חסד לאברהם דקליפי ביצים אין מדליקין בהם דבעינן כלי לנר חנוכה וזה הכונה נר איש וביתו נר הוא הבית קיבול. אך עיין מ"ב תרע"א ס"ק י"ח שהיו מדבקין נרות שעוה בכותל, וכתב שיהיה מרווח שיעור אצבע, ועכ"פ מבואר דלא צריך כלי. ולענין כוסיות שאינן יכולים לעמוד בפנ"ע נראה דאין בזה חסרון כלי, דכל כלי שתחילת תקונו שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה, ואין משתמשים בו אלא בסמיכה חשיב שפיר כלי וכשר לנט"י, וכן מבואר במשניות כלים. וכלי שמשתמשים בו רק פעם אחת, יש לדון אי חשיב כלי, דכיוון דאינו עומד לשימוש לאו שם כלי עליו.
ח. בחלון שיש סורג בולט החוצה, י"א שצריך שיהיה בטפח הסמוך לחלון (הגריש"א), והגרנ"ק אמר דאפשר גם ברחוק טפח מהחלון[21].
ט. דעת חיי"א דמי שיש לו בליל ג' להדליק רק ב' לא ידליק רק א', וכ"כ מ"ב תרע"א ס"ק ה' בשם כתב סופר, דאל"כ ממעט בנס, וכ"כ בית הלוי. ואבי עזרי כתב דידליק ב', וביאר דבריו במכתב, וכוונתו דהדלקת ג' נרות ביום שלישי הכוונה היא דע"י נר שלישי מראה שהיה נס ג' ימים. וע"י נר שני של יום שלישי מראה הנס שהיה גם יום שני, ואינו רק כדי להגיע להראות את הנס של יום שלישי, ולכן גם ביום שני אפי' אם אין לו כדי להראות את הנס של יום שלישי מ"מ צריך להראות את הנס של יום שני. וזה חיובו של נר, וממילא אין טענה שמקטין את הנס.
י. אכסנאי מסתפק בבה"ל אם שנים אחד יכול להוציא את השני.
יא. אשה טפלה לבעלה וכן להיפך, אם נמצא אחד בבית אבל אם אינו בביתו לא מהני, וכ"א צריך להדליק במקומו.
♦
ז. דברי מוסר ואגדה לפרשת וישב וחנוכה
וירא אדוניו כי ה' איתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. ופירש"י כי ה' איתו שהיה שם שמים שגור בפיו, וזה מה שהביא לכך שה' מצליח בידו בכל מעשיו. ודבר זה הוא באמת סיבה להצלחה כמש"כ ר' יונה (במישלי ג' ו') בכל פועל אשר תעשה זכור את השי"ת וקוה איליו להצליחך בו וכו'. וכתב שם עוד ודע כי יש אנשים שעיניהם אל ה' במעשה גדול כמו אם יבקשו לפרוש בים לסחורה או לצאת בשיירה, ובמעשה קטן לא יזכרו את ה' מפני שהפועל קל בעיניהם וברור לדעתם כי יעלה בידם או מפני שלא יגיעם הפסד מרובה אם יבטל המעשה ההוא ולא יעלה בידם. טעותם בזה שאינם רוצים להטריח כביכול את הקב"ה על דבר קטן וכ"ז שאינו רוצה להטריח עצמו לבקש מקב"ה שקשה לו להזכיר לעצמו שכל כולו תלוי בקב"ה בדבר קטן כגדול. וזה סוד ההצלחה של יוסף באשר הזכיר שם שמים על כל דבר ולכן ה' מצליח בידו.אבל בפר' ויחי כשבירך יעקב את בניו אמר ליוסף את ברכתו ונאמר לו "תהיין לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו" ופירש"י נזיר אחיו פרישא דאחוהי שנבדל מאחיו. וכן נאמר בברכתו של משה רבינו בפר' וזאת הברכה תבואתה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו, וגם שם כתב רש"י שהופרש מאחיו במכירתו. ונראה מזה שבזכות שהיה מופרש מאחיו זכה להצלחה, וכנראה הכונה להנהגת הקב"ה שעמו אנכי בצרה, וכמש"כ האלוקים יבקש את נרדף. ומ"מ אינו סתירה למה שנתבאר שהצליח בזכות שהיה שם שמים שגור על פיו, כיון שנראה שזה הגורם שיכול להגיע למצב שבטחונו רק בה' ושם שמים שגור על פיו שהייתה לו מידת הכנעה משום המצב שהוא היה בו, שהיה פרוש מאחיו.
נמצאנו למדים שכמה שיותר בוטח בקב"ה ונשען עליו זה הצלחתו. וזה אפשר ג"כ הטעם דמבואר בגמ' הרגיל בנר הויין לו בנים ת"ח ופירש"י דזוכה לתורה כי נר מצוה ותורה אור, ומבואר בגמ' דקודם מהני לעצמו לזכות לתורה אלא אם אינו בר הכי זוכה לבנים ת"ח. והכונה היא שע"י זה שמפרסם את הנס ומחזק את אמונתו שהקב"ה מנהיג את העולם ועוסק בנס פח השמן שאין טבע בעולם, וכן נס הצלחה שנצחו את היונים מעטים כנגד מרובים, ומאת ה' היתה זאת כי נפלאת בעינינו שרואים את יד ה'. וכן נר שבת שמחזק את האמונה בעושה מעשה בראשית. וזו כוונת הגמ' שרגיל במצוה זו ומשתדל בקביעת האמונה בלבו זוכה לתורה ולבנים ת"ח, וודאי צריך ללמוד בעמל ויגיעה וס"ד זוכה בזכות חיזוק האמונה.
ועיקר נס חנוכה שרצו להשכיחם תורתך, ובזכות זה שמסרו נפשם להחזיר את העבודה למקומה ולחזק את התורה זכו לקובעו שמונה ימי חנוכה להודות ולהלל לשמך הגדול, דבחנוכה זה היה הנס שרצו להשכיח תורתך והקב"ה עשה נס שיחזרו לתורה ועבודה.
♦ ♦ ♦