הערות למשנה ותפארת ישראל מס' ערכין עם תשובות מבעל תפארת ישראל

הערות שוליים

1. ↑ במקום אחד (להלן אות ח') לשון ההערה הוא 'בני בבת עיני עי' מ"ש בחומר בקודש הוא ההקדמה', והיינו שהתפא"י מפנה את בנו הגרב"י לחיבורו חומר בקודש – הקדמה לסדר קדשים, ומוכח שכל ההערות שבכת"י זה הן הערות מבעל תפארת ישראל.
2. ↑ נפתחו ר"ת והושלמו מילים מקוצרות וכדומה. לפני כל הערה נוסף ציון למשנה ולאות שבה נמצאים הדברים בתפא"י שלפנינו, וכן נוספו אותיות לפני כל קטע מהקטעים שלפנינו, למרות שחסר דף אחד באמצע ונחסרו קטעים (הוספות אלו נכתבו בלי סימון של סוגריים מרובעות, כדי להקל על הקורא). הקטעים סודרו על סדר המשניות, ובהשמטת הכיתוב 'השמטה' וכדו' שבכת"י. הגרב"י רגיל לקרוא לתוס' יו"ט 'רתוי"ט' כשהכוונה רבינו תוס' יו"ט, וכעין זה להכס"מ 'רכ"מ', וכן לפעמים כתב עירוכין במקום ערכין, ותוקן ונכתב כפי הנהוג כיום. כמו כן בכת"י כתב הגרב"י את הערותיו בתוך סוגריים, וכפי שנדפסו הערותיו שבתוך התפא"י, ולפנינו הדפסנו את הדברים ללא סוגריים. יש שהפיענוח אינו ודאי לגמרי, וכן יש שמילים מסויימות אינם קריאות. בחלק מהמקומות השלמנו בסוגריים מרובעות כפי הנראה מתוך מה שנשאר קריא או לפי העניין.
3. ↑ ערכין יח, א ת"ר אתה הקשית דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה ת"ל כערכך (כן) יקום אינו נותן אלא בזמן הערך.
4. ↑ כוונתו כנראה לר"ן שם ד"ה או דילמא, ועיין גם בתוס' שם ז, א ד"ה ואם תמצא לומר.
5. ↑ משנה ערכין א, ב 'הנכרי רבי מאיר אומר נערך אבל לא מעריך רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך זה וזה מודים שנודרין ונידרין'.
6. ↑ בתוס' חדשים כתב שבתרי סדרי יש סדר, והוא בהנחה דבתרי סידרי עדיף מתרי מסכתי, ומקורו בכס"מ הל' רוצח פ"ט ה"א, ויעויין תוס' יו"ט סוטה פ"ט מ"א, וראה יד מלאכי כללי התלמוד אות ע' ואכמ"ל.
7. ↑ תוס' יו"ט ערכין פ"ב מ"א: ונראה בעיני דמתני' נקטה פחות מסלע משום [דרבי מאיר דלא משכחת לה לדידיה. אלא בפחות מסלע] והשתא אתי שפיר טפי דתני תו אין בערכין כו' למסתם כרבנן דהואיל ונסיב לרישא אליבא דרבי מאיר הדר ונסיב לסיפא נמי אליבא דרבנן דאי משום הלכתא. אטו אי לא הדר וסתים כרבנן. מי לא פסקינן כחכמים.
8. ↑ כתב התוס' יו"ט שם בסוגריים: 'ושוב ראיתי לרשב"א בתשובה סי' קי"ד. שמפרש בהא דסתם ואח"כ מחלוקת. שאין הלכה כסתם שלא אמרו הלכה כמחלוקת. אלא אזלינן באותו מחלוקת כמאן דמסתבר טעמיה. וא"כ קושית הר"ב והתוס' מעיקרא אינה קושיא ובספרי ספר לחם חמודות סעיף ב' דפרקין כתבתי יותר בזה בס"ד'.
9. ↑ דבריו כאן נמצאים גם בתפא"י פ"א אות י' בנוסח שונה מעט.
10. ↑ הכוונה: עטרת ראשי.
11. ↑ בתפא"י פ"ב אות ה' בתוך הדברים 'רק נקט שהיה בידו ה' סלעים לאשמעינן רבותא אליבא דר"מ, אף דה' סלעים הם עכ"פ כדי נתינה למבן חודש ומעלה, אפ"ה א"צ ליתן מהן רק סלע, כבני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א'. –הסימן נמצא בתפא"י בהקדמה למסכת ערכין. (בכת"י נראה יותר לקרוא אאזמ"ו, וייתכן שצריך לקרוא אאדמ"ו, וא"כ זו הוספה מאוחרת שנוספה אחר פטירת התפא"י.
12. ↑ תפא"י פ"ב אות כ"ח 'החליל מכה... וזה היה לסימן שאז גומרים לומר כל מזמורי ההלל שלמין, או דעשו כן לכבוד היום'. ע"כ. וכנראה במקור היה כתוב רק הטעם הראשון והטעם השני נוסף ע"פ הערת הגרב"י כאן.
13. ↑ כוונתו כנראה שכאן עסק בשאלה למה תיקנו חליל בימים מסויימים ובשאר ימים היו כלי זמר אחרים, ואילו הדין שדוחה שבת הוא דין כללי בכל כלי הזמר שהיו שם.
14. ↑ תפארת ישראל פ"ב אות ל"א ...'דחליל וכלי זמר של שואבה היו רק משום שמחה יתירה ואינו דוחה השבת, משא"כ חליל וכלי זמר שבהנך י"ב יום דחשיב תנא, צורך קרבן היה, ומה"ט אף דקי"ל עיקר שירה בפה, עכ"פ כיון דצורך קרבן היה אין שבות במקדש ודחי שבת'.
15. ↑ בתפא"י לפנינו התייחס להערת הגרב"י ולתגובתו כאן, וכתב (פ"ב אות ל"ג) 'ולא היה מחליק וכו'. כשמסיימין כל חלק שבשיר, היה חליל א' מאריך בקולו ושאר כלי הזמר שותקין: לד) מפני שהוא מחליק יפה. שכך ערב לאוזן יותר [הנה בחרתי הסתופף בפי' רש"י שפי' מחליק לשון חולק וחותך, ומצינו דוגמתו במשנה [פ"ג דפאה מ"ג] המחליק בצלים לחים וכו', ועי' ר"מ ור"ש שם, ומדברי הר"ב אין הכרע דאפשר שם שכוונתו לפרשו בלשון חלק, גלאטט בל"א, ור"ל קול הממשיך פשוט וכדברי בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א, ולי לא היה נראה כך דאינו נופל עליו אח"כ מלת יפה]'.
16. ↑ היינו מלשון חלק, ח' ו-ל' קמוצים.
17. ↑ בתפא"י פ"ב אות מ' 'אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים. מדקיי"ל דכבש התמיד צריך לבקרו ממום, ד' ימים קודם הקרבתו, כמו פסח שהקריבו במצרים, שלקחוהו בי' בניסן והקריבוהו בי"ד בו, הלכך ד' ימים קודם חנוך המזבח מבקרין ח' טלאים ממום, ומעמידין אותן בלשכת הטלאים, וביום החנוך מקריב ב' לתמידי היום, נשארו ו', וקודם הלילה שוב מבקרין ב' טלאים מהשוק, ומעמידין בלשכה, וכן בכל יום נוטלין ב' ומעמידין ב' אחרים תחתיהן בלשכה, ואלו הב' שמעמיד חוזרין ונוטלין אותן ביום ה' להעמדתן'.
18. ↑ תוספות יום טוב מסכת ערכין פרק ב מ"ד: אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים - פירש הר"ב האי תנא סבר דכבשים של תמידים טעונים בקור ממום ד' ימים קודם שחיטתן דומיא דפסח מצרים כו'. את הפסח במועדו וכ"כ הרמב"ם. ותימה דהאי קרא בפרשת בהעלותך בפסח מדבר כתיב. ובמשנה ה' פ"ט דפסחים תנן מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור. ואין נראה שיהא פסח מדבר בכלל פסח מצרים. ובגמ'. תניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה ת"ל תשמרו להקריב לי במועדו. ולהלן הוא אומר (שמות י"ב) והיה לכם למשמרת עד י"ד יום כו' יליף שמירה שמירה. [ואף על גב דהא דבן בג בג. איתא נמי בפסחים שם דף צ"ו. ומסיים שם רש"י. על הא דבן בג בג דקיימא אתמידין [דלדורות]. דה"ה ודאי לפסח דורות. אכתי קשיא כלפי לאיי היאך למד תמידין מפסח מדבר. שאין נראה שיהיו אלו בכלל פסח דורות ופסח דורות עצמו לא נלמוד אלא מתמידין אמנם התם בפסחים מה שפירש"י כן דפסח דורות ילפינן מתמידין. לא פירש כן אלא לפי המקשן שלא הקשה אלא מתמידין דלא נוכל לומר הזה דממעט ואי לאו דה"ה לפסח דורות. א"כ לא הוה מקשה מידי דהא המיעוט נוקמה לפסח דורות. אבל לפי התרצן למדנו לפסח דורות מדכתיב (שם י"ג) ועבדת את העבודה [הזאת] בחדש הזה שיהיו כל עבודות חדש זה כזה. וכמו שהעתקתיו במסכת פסחים שם [ד"ה מקחו] בס"ד. ולפי זה שפסח דורות נלמד מפסוק דועבדת את העבודה הזאת וגו'. שפיר מלתא ללמוד תמידין מפסח מדבר שהוא בכלל פסח דורות אך קשה דברייתא דבן בג בג לא למדה כן אלא למדה תמידין מפסח מצרים. וכן הוא בסוגיא דהכא ודפסחים שם. אבל מדכתב הרמב"ם בפירושו דמשנתינו אתיא כבן בג בג ומפרש דיליף מבמועדו במועדו. מוכח שכך גרס בברייתא דבן בג בג. ואחריו נמשך הר"ב ז"ל].
19. ↑ התשובה נכתבה בין השורות אחרי המילים 'ומלשון ע"ר לכאורה משמע דרק פסח מצרים הי' צריך ביקור לא פסח דורות'.
20. ↑ חסר כאן דף או יותר מהכת"י, התחלת קטע זה אינה לפנינו. נראה שהוא דן במשנה ערכין פ"ה מ"ה 'שור זה עולה בית זה קרבן מת השור ונפל הבית אינו חייב לשלם'. ודן מה הדין באומר 'ביתי קרבן' וכנראה מצא מי שאמר שגם בזה אם נפל הבית אינו חייב לשלם. ונתקשה מהמבואר בשו"ע יו"ד רטז סעיף ו' 'אמר קונם לביתך זה שאני נכנס, אסור בו לעולם, בין שמת או מכרו או נתנו לאחר בין שנפל ובנאו. ויש מי שמתיר במת או מכרו או נתנו, ואוסר בנפל ובנאו. ויש מי שאוסר בזו ומתיר בזו'. ע"כ. ולשיטת האוסרים שם בנפל ובנאו (עיין בטור שם, וכתב הב"י שהוא מירושלמי והובא ברא"ש ור"ן), צ"ב מאי שנא הכא.
21. ↑ בתפא"י לפנינו צויין גם לרמב"ם, כנראה ע"פ הערתו.
22. ↑ בתפא"י לפנינו נוסף דבר זה, כנראה ע"פ הערתו.
23. ↑ בתא"י שם 'יוצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה. דהכי משמע קרא, דהרי מלת משדה מיותר, מדלא כתיב אשר לא אחוזתו היא אלא וודאי ה"ק קרא, שדה שאינה ראוייה וכו' [כך פי' רש"י הכא, ורשב"ם (ב"ב דע"ב) דייק מדכתיב משדה אחוזתו במם יתירה]'.
24. ↑ תוס' יו"ט פ"ז מ"ה: יצתה זו שהיא ראויה כו' - דאי לא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח"כ הקדישה. לכתוב קרא אשר לא שדה אחוזתו א"נ אשר לא שדה אחוזה. ומתרביא הא דר"מ דדרשינן יצאה זו שהיא כבר אחוזה. מאי משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה כו' גמ'. [ולכאורה מ"ם יתירא דריש. אבל לפי לשון רש"י אין הגי' כן. אלא לכתוב קרא אשר לא אחוזתו. והשתא כל התיבה דמשדה מיותרת].
25. ↑ בתפא"י שם בסוף אות א' הובאה הערת הגרב"י: '(א) שדה אחוזה בזמן יובל, נגאלת זרע חומר בנ' שקל, ואין כופין לבעלים לפתוח ראשון, אבל עכ"פ מצוה שיגאלנה הוא, וכשלא גאלה עד היובל, יוצאת לכהנים [אב"י ולראב"ד בהא בתחילה כופין שיגאלנה]'. ע"כ.
26. ↑ המשך התפא"י שם: (ב) שדה אחוזה בזמן שאין יובל, נגאלת בשווייה, וכופין לבעלים לפתוח ראשון, וכשלא גאלה עד היובל אינה יוצאת לכהנים, אלא נגאלת לעולם, מיהו בין בזמן שיובל נוהג או לא, כשהבעלים פודין מוסיף חומש, (ג) אבל שדה מקנה, בין בזמן שיובל נוהג או לא, נגאלת בשווייה, ואין כופין אותו לפתוח ראשון, ואינו מוסיף חומש, מיהו בזמן שיובל נוהג, בין שנגאלה או לא, יוצאת ביובל לבעליה הראשונים, ובזמן שאין יובל נוהג נגאלת לעולם [רמב"ם פ"ד ופ"ה מערכין].
27. ↑ רמב"ם ערכין ח הלכה י: מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה לכתחלה ואפילו בפרוטה ומשליך אותה לים המלח, וחכמים דנו שיפדה בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר, אבל בזמן המקדש לא יפדה לכתחלה אלא בשויו כמו שבארנו.
28. ↑ בכת"י ניקד ה-ט' בקמץ.
29. ↑ ערכין כז, א ד"ה מאי.
30. ↑ ייתכן שכוונתו להעיר על התפא"י שם אות ד', שאחר שביאר טעם דחומש שנזכר במשנה, כתב: 'ויש עוד ב' טעמים, א' דהבעלים יוסיפו בפדיון עצמו יותר מאדם אחר, דרוצה אדם בקב שלו, ב' משום דמצוה היא שיגאלנה בעלים'.
31. ↑ ' בתפא"י שם 'לא אמר זה אלא בכביצה. ר"ל לא כך היה מעשה שלא אמר באיסר, אלא בביצה'.
32. ↑ בתפא"י שם 'שההקדש נפדה בכסף. ובהא גם ת"ק מודה, רק לת"ק אין פודין הקדש בפחות משווייה ד' פרוטות כדי שיהיה החומש פרוטה'.
33. ↑ תוספות מסכת ערכין דף כז עמוד א: רבי יוסי סבר בכביצה נמי פרקינן - ובפ' הזהב (ב"מ דף נג:) איכא פלוגתא איכא מ"ד בו ובחומשו ואיכא מאן דאמר בו אף על גב שאין בחומשו ונראה דכביצה היינו שוה פרוטה.
34. ↑ כנראה כוונתו שמש"כ ובהא גם ת"ק מודה התכוון גם על ה'שוה כסף', ולא כפי שאפשר להבין ממיקום האות בדפוס.