"כל המקום אשר תדרוך" - האם דוקא בסמוך לגבולות הארץ?
הקדמה
בסוף פרשת עקב נאמר בתורה "כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה" (דברים יא, כד), והיינו[2] שגם מקומות מחוץ לארץ, מחוץ לגבולות ארץ ישראל, אם יכבשו אותם ישראל[3] הרי זה מתקדש בקדושת ארץ ישראל.וז"ל הרמב"ם תחילת הל' תרומות: "הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה אינו כארץ ישראל לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כארץ ישראל לא הגיעו. ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל אלא נשאר בה משבעה עממים, ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר".
[ומש"כ הרמב"ם "לכל דבר" מבואר שיש במקומות אלו גם מעלת וחיבת הארץ, ומצוות ישיבת וישוב הארץ. וכ"ד רוב המפרשים, אע"פ שהרדב"ז שם מסתפק אולי יש שם רק חיוב במצוות התלויות בארץ ולא מעלת וקדושת הארץ ממש, ואכמ"ל[4]].
♦
ספק האם דין "כל המקום" דוקא בסמוך לגבולות הארץ
כאן נדון האם דין זה נכון בכל מקרה, והיינו כל מקום בעולם שנכבוש[5], אפילו במקום רחוק שאינו בגבול ארץ ישראל כלל, ייהפך להיות קדוש כארץ ישראל מצד "כל המקום אשר תדרוך" וכו', או שדין זה נכון דוקא במקום הסמוך לגבולות הארץ.ולא מצאנו בזה לגדולי קמאי, ראשונים או אחרונים, שדנו בזה במפורש, אלא כל כולו באחרוני זמנינו ממש, כפי שיפורט כאן. ומצאתי בס"ד לשונות בחז"ל בענין זה. והמוצא מקומות נוספים שדנים בכך אודה אם יודיעני.
ויסוד הסברא בזה הוא, האם אפשרות התוספת על ארץ ישראל הוא מצד סיפוח וטפלות, שקדושת המקום מתפשטת, כעין קדושת הזמן, להוסיף מקודש על החול, וא"כ היינו דוקא בסמוך לארץ. או שיסוד הדין של "כל המקום אשר תדרוך" וכו' הוא מפני שנהפך להיות ארץ ישראל בחינת "ארצם של ישראל", ולפי זה בכל מקום[6].
ועוד, האם יתכן שתהיה קדושה מקוטעת, קדושת א"י, חו"ל ושוב קדושת א"י, או שמסתבר שאין אפשרות כזאת.
♦
לשון המדרש רבה
כתב המדרש שמות רבה, פרשת בא פרשה טו סימן כג: "... וארץ ישראל לכם שנאמר לתת לכם את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד אלא אפילו כל הארצות סביבותיה, שנא' כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו וגו'".ואולי ניתן להוכיח מהלשון "סביבותיה", שהמדרש נוקט שדוקא באופן הזה ניתן להרחיב את א"י. ולא ראיתי מי שדן להוכיח משם, אבל עכ"פ נראה שהלשון מוכיחה.
♦
לשון הירושלמי
כתב התלמוד ירושלמי, מסכת חלה פ"ב ה"א: "אם בספרי ארץ ישראל והכתיב מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם. אלא אם אינו ענין לספרי ארץ ישראל תניהו ענין לספרי חו"ל. מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהו חייבין בחלה, שנייא היא שהיה דוד מניח ספרי ארץ ישראל[7] ומכבש ספרי חו"ל".והנה בפשטות כל מקום שכתוב "ספר" היינו עיר העומדת בגבול, ולשון הירושלמי "ספרי חו"ל" היינו עיר גבול בין א"י לחו"ל, וגם כאן נראה שהלשון נוטה שדוקא בגבולות הארץ מועיל הכיבוש בחו"ל.
♦
ונבוא כעת להביא דברי חמישה מחכמי דורינו בענין זה:
דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל: אפילו שלא בגבול ארץ ישראל
בספר מעדני ארץ (תרומות פ"א ה"ב) כתב שפשטות לשון הרמב"ם שם "ארצות אחרות", וכן בהל' מלכים פ"ה ה"ו "כל הארצות שכובשין ישראל במלך ע"פ ב"ד הרי זה כיבוש רבים, והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר", משמע שאפילו ארצות רחוקות שאינן סמוכות כלל לארץ ישראל.♦
דעת הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל: דוקא בגבול ארץ ישראל
בספר נפש הרב[8] (עמ' פג) נקט מסברא של טפילות וסיפוח (ראה לעיל) שרק מקומות הסמוכים לארץ ישראל מתקדשים: "ותנאי זה דאי אפשר לקדש ארצות הנוספות מכח דינא דכל המקום אשר תדרוך כף רגלכם וכו' אלא א"כ כבשו תחילה כל ארץ ישראל האמורה בתורה, ביארו רבנו עפ"י משל לאחד הממלא כוס של הבדלה עד שהוא מלא על כל גדותיו, ואח"כ ממשיך ושופך עוד יין אל תוך הכוס, אשר ממילא זה גורם לכך שהיין עולה על גבי צידי הכוס ונשפך לחוץ. וכן הוא הענין כאן ג"כ בנוגע לקדושת ארצות הנוספות, שקדושתן נמשכת היא מזה שקדושת הארץ, בזמן שהיא מלאה על כל גדותיה, הולכת היא ומתפשטת אפילו למקומות שחוצה לה[9], ובלבד שהן סמוכות אליה, שע"י כן אפשר לקדושת הארץ להתפשט אליה. אבל (המשיל רבנו) אטו נימא דלמ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש, במה שקניתי ביתי בבאסטון נתקדשה הקרקע ההיא בקדושת הארץ ... אלא ודאי נראה פשוט, שהואיל ובאסטון היא ביבשת אחרת, אי אפשר בשום פנים שתתפשט אליה קדושת הארץ. דרק באירופה, אסיה ואפריקה שייך לומר שעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות, וכמשל השופך עוד יין אל הכוס של ההבדלה, הנ"ל, שאף כאן הקדושה מתפשטת אף לארצות הסמוכות לארץ ישראל ונתפסת אף בהן. אבל א"א להקדושה לחול על מקום מיוחד בחו"ל, שהוא רחוק מארץ ישראל, בתורת קדושת הארץ בפנ"ע, שלא בתורת המשך והתפשטות מקדושת הארץ".כעי"ז נמצא גם בשיעורי הרי"ד הלוי סולוביצ'יק זצ"ל מפי השמועה למס' גיטין, שנת תשכ"ג-תשכ"ד[10], עמ' 45: "... דאי אפשר לארץ ישראל להיות למקוטעין ("איים"), זעיר שם זעיר שם, דבעינן שתהא כל ארץ ישראל מצורפת לעצמה ("רצף")"[11].
♦
דעת הג"ר ראובן טרופ זצ"ל: מסתבר שרק סמוך
בספר בינת ראובן לג"ר ראובן טרופ זצ"ל[12], גיטין, עמ' קצח, הסתפק בזה, וצידד מסברא שרק ברצף: "והנה יש להסתפק למ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש[13] איך יהיה הדין אם יכבשו ארצות שרחוקות מארץ ישראל ואין להם שום שייכות לארץ ישראל, דהיינו שאינן סמוכות לארץ ישראל אלא ארצות אחרות מפרידות בין ארץ ישראל לארצות הנ"ל, האם ג"כ נאמר דכיבוש יחיד הוה כיבוש וכו' עכ"פ מסתבר דכיבוש יחיד שמיה כיבוש הוי רק אם כבשו ארצות שעל יד ארץ ישראל, אבל אם יכבשו מקומות שאין להן שייכות לארץ ישראל לא שייך לומר כיבוש יחיד שמיה כיבוש, דא"כ היתה צריכה להיות למ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש קדושת ארץ ישראל בכל מקום שבני ישראל נמצאים".♦
דעת הג"ר אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל: דן על קדושת הארץ וחיוב במצוות התלויות בארץ
בספר מנחת אברהם (ח"א סי' כ אות ג) כתב מו"ר הגרא"א כהנא שפירא זצ"ל, ר"י מרכז הרב: "... י"ל שהדין הוא שרק שטח ארץ ישראל חייב בתרו"מ, אלא שארץ ישראל יכולה להתגדל כשכבשו שטחים הסמוכים לה ודינם כדין ארץ ישראל, ועל כן רק סוריא שסמוכה ויש לה גבול משותף לארץ ישראל יכולה להתחייב בתרו"מ, אבל ארץ רחוקה מארץ ישראל או שאינה קדושה או שעכ"פ מתרו"מ היא פטורה". וכעי"ז ראה גם בשיעורי הגר"א שפירא על גיטין, עמ' רצג.ורואים בדבריו שאדרבה, מצד קדושת ומעלת הארץ אפשר להבין שאפילו במקום רחוק, אבל חיוב מצוות התלויות בארץ מסתבר שקשור לקדושת העפר המסויים הנמצא דוקא בגבולות.
♦
דעת הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א: דן בדברי הרמב"ן שאפילו בשנער ואשור
הגרח"ק שליט"א בדרך אמונה (הל' תרומות פ"א ה"ג, ביאור ההלכה ד"ה היה כיבושו) הביא את דברי הרמב"ן על התורה, ודן האם אפשר להוכיח מהם לדיון שלנו: "... דברי הרמב"ן סוף פרשת עקב שכתב בהדיא שכל מקום שירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם והמצות כולן נוהגות בהן וכו'. אמנם יתכן דמה שאפשר לקדש חו"ל אחר שכבשו כל ארץ ישראל הוא דוקא אם מחובר לארץ ישראל, אבל אם מפסיק חוץ לארץ י"ל דאי אפשר לקדשה, וארם נהרים וארם צובה היו סמוכות לארץ ישראל ממש, וכוונת הרמב"ן ג"כ דוקא בכהאי גוונא שכבשו עד שם, וצ"ע".♦
יה"ר שנזכה בעז"ה לכיבוש כל ארץ ישראל לגבולותיה, ומתוך כך להגיע גם עד סוריא ושערי דמשק, כהבטחה היעודה בזמן הגאולה: "שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק, שנאמר ודמשק מנוחתו" (ספרי תחילת דברים).
♦ ♦ ♦