קריאת שם אברם
מקור האיסור
בגמרא בברכות נאמר (יג.) תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר (בראשית יז ה) "והיה שמך אברהם" רבי אלעזר אומר עובר בלאו שנאמר (שם) "ולא יקרא עוד [את] שמך אברם".דעה שלישית מובאת בירושלמי (ברכות א ו) ובבראשית רבה (מו ח, עח ג) – ר' לוי, שסובר שעובר בעשה ולאו מטעמים הנ"ל, וכתב המהרש"א (חידושי אגדות על הגמרא בברכות) שלא פליגי.
עוד כתב המהרש"א[2] דצ"ע אמאי השמיטו הפוסקים ומוני המצוות מימרא זו ולא הביאוה להלכה, ואפילו הייתה רק אסמכתא היה להם להזכירה, דאכתי איסורא מיהא הוי.
♦
הנדונים בסוגיא זו
א. האם בכלל האיסור נפסק להלכה.ב. האם שייך איסור זה באדם ששמו אברהם, שלכאורה יש להתיר מפני שלא מתכוונים כלל לאברהם אבינו. או שעדיין שייך האיסור בזה, דהרי כל שם אברהם הוא בעקרון ע"ש אברהם אבינו וממילא אסור[3].
וגם אם נאמר שאיסור זה לא שייך באדם ששמו לא ע"ש אברהם אבינו, עדין איכא נפקא מינא כלפי אברהם אבינו עצמו, ולדוג' בפיוטים שקוראים אותו אברם ועוד[4].
♦
נדון א'
המביאים את מימרא זו להלכה
גמרא זו הובאה ונפסקה בספרי הראשונים, ברי"ד, בריא"ז, באגודה (כאן), וברד"ק עה"ת.ואף הרשב"ץ בספרו זוהר הרקיע (עשין פה) דימה איסור זה למצוות דרבנן שלא נמנות במניין המצוות מפני שלא נאמרו בסיני[5].
ואף בספרי האחרונים, המג"א (או"ח קנו ו ב), ובפרי חדש (או"ח סו"ס סז)[6] הוכיח שכל הני לאווים הם מדרבנן ולא מדאורייתא, וכ"כ מהר"י פיק באומר השכחה[7], היפה ללב (אה"ע קכט טז)[8] והבית עובד (פד) והביאו רבי יוסף חיים בס' עוד יוסף חי (יתרו ג), והבאר שבע (תמיד כח:) ודבריו הובאו בכנסת הגדולה (כללים נפרדים כה) ודברי הכנסת הגדולה הובאו בדגול מרבבה[9] על השו"ע שם, וכ"כ בבית שמואל (שמות אנשים א) בשם מהרש"ל, בטיב גיטין. ובשדי חמד (כ פג), ובמראה פנים (על הירו' שם) ובשו"ת פנים מאירות (א כו) כתבו שזה אסמכתא.
וכן איתא בסדר הדורות 'אברם חוזאה, נדצ"ל אבימי' וצריך להבין אמאי שינה את הגירסא, והנראה דהוא סבר כפוסקים האוסרים אף בכל אדם. שו"ר במהרצ"ח (גיטין נ.) שכתב כן בדעתו.
ובאורות אלים כתב שאינו איסור אך למיחש בעי.
♦
הפוסקים שמימרא זו לא נפסקה להלכה
ראשון המתירים הוא רבינו אברהם בן הרמב"ם בפירושו לתורה (וישלח לה), וז"ל: "לא שזה מן הלאוין שמוזהרים עליהם בתורה", ולכאורה כוונתו שאין זה איסור אלא דרך דרש בעלמא.מספר סיבות להיתר נאמרו בפוסקים:
א. הסברא הרווחת הוא שאין למדים קודם מתן תורה, וכן כתב בכפתור ופרח (פרק מב), עיון יעקב (בסוגיא), שואל ומשיב (בהגהתו לשו"ע[10]), מהרש"ם, מהרצ"ח (כאן[11]) ועוד.
בנימוקי הגרי"ב הוכיח כן מהא דאיתא בסנהדרין (נט.): 'אמר ריב"ח כל מצווה שנאמרה לבני נח ולא נשנית לישראל בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר"י' ולא אמרו חוץ מקריאת שם אברם, והיינו שסוברים מפורש שמימרא זו נכללת בכלל.
אך החיד"א בספרו מראית העין (בסוגיא)[12] הקשה קושיא עצומה, שלדבריהם לא מובן מה הגמרא מקשה איך נחמיה קרא לאברהם אברם, הרי נחמיה היה לאחר מתן תורה.
מכח קושיא זו כתב החיד"א שדברים שהם סיפור בעלמא לא למדים מקודם מתן תורה, אך דברים שיש בהם חידוש למדים, ואין כאן מקום להאריך בסוגיא זו ועיין בספר מכתב לחזקיהו (פסחים ד.).
ב. הצל"ח האריך להתיר וטען שנדון זה תלוי במחלוקת באותה גמרא[13], דבגמ' שם פליגי האם מזכירים יציאת מצרים בלילות דלבן זומא מזכירים מדכתיב (דברים טז ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" - הימים, "כל ימי חייך" - הלילות, ולרבנן לא מזכירים יציאת מצרים בלילות, ודורשים את הפסוק יום צאתך - העולם הזה ימי חייך - העולם הבא, והקשה להם בן זומא שנאמר בפסוק (ירמיה כג ז) שלעתיד לבוא לא תיזכר עוד יציאת מצרים, וענו לו חכמים שלא הכוונה שלא תיזכר כלל, אלא שתהיה טפלה, וכמו שמצינו אצל יעקב שנשתנה שמו לישראל ובכ"ז קראו לו יעקב והיינו ששמו יעקב נהיה טפל ולא עיקר. ומחדש הצל"ח שעל זה מוסבים דברי בר קפרא ורבי אלעזר, וכראיה לבן זומא שנשתנה השם לגמרי ואף אסור לקרא בו. ומ"מ כל זה לדברי בן זומא, אך לדברי חכמים שהלכה כמותם שרי[14].
מיהו כל זה דווקא לשיטתו שנפסקה הלכה כחכמים שחולקים על בן זומא בביאור הפסוק אך אינם חולקים עליו בעיקר הדין אך לענ"ד נראה שחכ' פליגי (וכביאור הברטנורא להדיא שם, ואף בפיהמ"ש לרמב"ם לא מוכרח שחולק בעיקר הנדון יעו"ש) וברמב"ם פסק כבן זומא ועל כן השמיט הלכה זו.
ג. בשו"ת משכנות ישראל (תשובה א) כתב דמצינו בגמ' סנהדרין (קיא:) מח' רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא האם שרי לבנות גינות ופרדסים על חורבות עיר הנדחת, שלריה"ג אסור ולרע"ק מותר, ומבארת הגמרא שפליגי בביאור הפסוק (דברים יג יז) "לא תבנה עוד" - שלריה"ג ביאור הפסוק הוא לא תבנה כלל, ולר' עקיבא לא תבנה לכשהיתה.
וכתב לחדש שגם בגמ' דידן יחלקו דגם כאן כתוב לא יקרא עוד[15] ולהלכה נפסק כרע"ק וממילא אף כאן דווקא לכשהיתה אסור, כלומר דווקא לאברהם ובסתם אין איסור[16], והקשה שא"כ יהיה הלכה כריה"ג דבר קפרא פסק כמוהו, ודחה שקיי"ל כמאן דאמר הלכה כרע"ק מחבירו[17].
אך קצת קשה למה היה צריך להביא ממרחק לחמו, דהרי מצאנו בסוגיא 'עוד' נוסף, לעניין יציאת מצרים - מח' בן זומא וחכמים כיצד דורשים את הפסוק[18].
ד. בקרית חנה (על השו"ע שם) כתב שזו לא הלכה אלא דרך דרש, וכ"כ בפני מבין (פריד, יו"ד שכט) אך כתב שזה מנהג טוב, ובשו"ת יבי"א (ב יו"ד טז ח) העיר על דבריו מחמת הפוסקים הנ"ל שמשמע שהוא איסור (אך הנדון הוא מתי האיסור נאמר).
ה. הגאון האדר"ת ואחיו ר' בנימין בספרם שבת אחים (שני עפרים א כט לה) כתבו להתיר משום דאין למדין מן האגדות. אך כבר כתבו הפוסקים דכלל זה לא נאמר אלא היכא דאיכא סתירה לזה מהש"ס. ויש אומרים, שכלל זה נאמר על ספרי מדרשות[19]. ומסתבר שכוונתם לומר שכוונת הגמרא בדרך דרש.
ו. עוד כתבו הנ"ל דמצינו אמורא שלא חש לזה – אברם חוזאה ועל כן אין לחוש לזה, וכבר קדם להם רבי יצחק בונאן בספר ברית יצחק (הנספח לספר אהל ישרים, פרשת לך לך). אך יש לדחות דכבר נכתב לעיל שיש לשנות את הגי לאבימי. ועוד, שאף אם הוא לא חש לזה, אכתי איכא בזה מחלוקת ואמאי לפסוק כמוהו במקום ר' אלעזר, לוי, ובר קפרא.
♦
נדון ב'
כתב מהרש"ל (ים של שלמה גיטין פרק ד לא א) דבגט כותבים אברהם עם ה' אע"פ שנקרא אברם כי מסתמא נקרא על שם אברהם ואסור לקרא בשם אברם (אא"כ ידוע שיש סיבה שנקרא אברם) וכ"כ הבית שמואל (שמות אנשים א) והטיב גיטין[20]. וחזינן שכל אדם אסור לקוראו בשם אברם אא"כ יש סיבה ידועה שלא נקרא ע"ש אברהם, וכ"כ השדי חמד (אות כ כלל פג)[21].הדברי מנחם (קנו יד), כף החיים (קנו יד), נפש חיה (מרגליות), צלח רכב, כתבו שזה נאמר רק על אברהם ואף שנקראו על שם אברהם אבינו, והיינו שהם חולקים על הפוסקים הנ"ל, וכך הובא בשם הגרח"ק בס' דרך שיחה (עמ' לב).
מספר סייגים וגדרים נוספים נאמרו בספרי האחרונים לאיסור זה:
א. מהרי"ל דיסקין (שו"ת, קונט"א ה אות יט), הראי"ה קוק (טוב ראיה), תולדות זאב (כאן), כתבו דאיסור זה הוא דווקא בפני אברהם. אך בעיון יעקב כתב שא"א לתרץ כן דהגמ' מקשה מנחמיה שקרא לאברהם אברם ונחמיה לא היה בפני אברהם, ותירץ הראי"ה קוק דאף אם אינו אסור אכתי זה לא שמו, וכן תי' התולדות זאב.
ב. הבן יהוידע כתב שאיסור זה נאמר דווקא בחיי אברהם ואף כאן קשה קושיית העיון יעקב, ודחק שעדיין לעת"ל שיקום אברהם לתחייה יהיה אסור וספר נחמיה יהיה קיים אז[22], ודברי הראי"ה קוק הנ"ל מיישבים אף פה.
ג. בס' משמר הלוי הביא תירוץ נוסף לקושיית העיון יעקב בשם הגר"י אברמסקי, דכוונתו היא שאליבא דבר קפרא שלומד מ'והיה שמך אברהם' האיסור הוא דווקא בחייו ולפניו, אך לר"א שלומדים מלא יקרא עוד היינו אף לדורות וסובר שפליגי (ודלא כמהרש"א). ולדבריו יוצא שיתכן שאיכא איסור אי הלכה כר"א[23].
ד. בתוספתא איתא שמה שחזר וקרא לאברהם אברם הוא דרך שבח ולא דרך גנאי ובחסדי דוד (על התוספתא) ובמלא הרועים הוכיחו מכאן שהאיסור דווקא דרך גנאי. ונראה[24] שהתוספתא חולקת על תלמוד דידן דשיגרא דלשונא שם דאינו איסור אלא נשתנה שמו, ובלי קשר לאיסור אומרים שקשה מזה שנקרא אברם. וע"ז מתרצים שזה לא דרך גנאי. אך לדידן שזה איסור, אף לא דרך גנאי אסור, וכן משמע בתורה תמימה.
וכמה מרבותינו מחכמי דורנו דנו בנדון זה, בשו"ת משנה הלכות (ט שז) כתב להתיר וכ"ה בשו"ת מנחת יצחק (ד ל) אך כתב שעדיף להחמיר, והגר"י יוסף כתב להתיר (בס' שלחן המערכת א לה ובעין יצחק א קג) וכן הובא בשם הגרח"ק[25] כנ"ל.
♦ ♦ ♦