אב"ד חעלם אפטא ולובלין
בסוגיית אסתר ברוח הקודש נאמרה
מכתב להגאון ר' דוד אופנהיים זצ"ל אב"ד פראג ונשיא ארה"ק
מאחורי הדף
לק"ק ניקלשבורג.צהלי ורוני יושבת ק"ק הנ"ל כי גדול בקרבך קדוש ישראל[3]הוא הכה שני אוריאל[4] יאמר לו מה פעל אל[5] בימיו יושע יהודא וישראל[6]הגאון הגדול מרבה ומרביץ תורה כרגלי הנדל[7] עד כי לספור חדל[8]מופת הדור פ"ה [פאר הדור] ע"י [עדי ישראל] פ' [פרנס] כבוד מוהר"ר דוד נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק נ"ש [ניק'לשבורג] ומדינות מערהין.
המכתב
ב"ה יו' ד' י"ט אדר ת"ס לפ"ק פה ווינא.שלום לקדם אדוני מ"ו הגאון הגדול רבן של כל בני הגולה. מים לנו דלה דלה[9], מעמיד דת על תילה[10]. אם יהי' כל חכמי ישראל בכף מאזני' מכריע את כולה[11], עמוק עמוק[12] יורד מצולה, פ"ה ע"י נ"י והמפורסי' שמו מרבים כבוד מוהר"ר דוד נר"ו עם כל המסתופפים בצלו צל תורתו שלום.
וביחוד לבנו היניק וחריף ושנון הבחור נחמד מאוד יוסף[13] שי' לאיו', עוד יוסף חי'[14] ואמיץ כח לאריכו' ימי' ושני' אמן ...
אם גם דנהיגין דזעירא לא שאלין בשלמא דרבה[15], ומי אנוכי לגשת הלום זו מלכות[16] וכתר על ראשו הולמתו[17] אתר דזקוקי' דנורא בעורין ומתלהטין לכל אתר ואתר, אבל ענוותנותי' תרבני[18] ולהוציא חלק אי אפשר, ואענה אף אני את חלקי כפי עניות דעתי הקלושה, ולהשיב על קושיות בנו החריף … שי'
וטרם החלי אכתוב הבנות הקושי' כי דבריו סתומין מכל צד, ואנו כי אצבע בקירא לסברא[19] וזה לשון הקושי':
בגמרא דמגילה (דף ז' ע"א): אמר ר"ע, אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי', ופריך בגמרא ודילמא כר' אלעזר דאמר כל חד וחד כאומתו נדמה לו וכו' ע"ש.
והקשה בה"גאון על קושי' הגמ' הלא מוכח בראי' גמורה דברוח הקודש נאמרה, דאף אם נאמר שכל שאר האומות אמרו משום נשיאות חן שאסתר מאומתו, אבל אצל ישראל אין אנו יודעין שאמרו כן משום חן, דילמא אמרו קושטא דמילת', ומקרא מלא דיבר הכתוב ותהי אסתר נושאת חן בע"יני כ"ל רו"אי', וא"כ קשה מנ"ל דאצל ישראל נושאת חן, אלא [צ"ל] ברוח הקודש נאמרה עכל"ה[20].
והנה לפום ריהטא לפי לשון הקושי' שכתב 'אבל אצל ישראל' וכו' עד 'דילמא אמרו קושטא', יש לומר דהא המקשן דפריך מנ"ל הא להוכיח דאסתר ברוח הקודש נאמרה[21], הוא פריך מנא לך הא 'להוכיח', דילמא פירוש הפסוק דיבר מלא לכל האומות אף לישראל, דהא (דיבר) מקרא מלא דיבר הכתוב ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואי' אף בעיני ישראל, משום שישראל ג"כ נדמה להם כאומתם. אף שאין מוכח בפשיטו' שלישראל נדמה להם כאומתו, מ"מ פריך המקשן שפיר מנא לך 'להוכיח' דברוח הקודש נאמרה, דילמא כן הוא האמת דלכל א' וא' נדמה להם כאומתו אף לישראל. דהא גם לכל האומות לא ידעינן בפשיטו' שנדמה להם כאומתן, רק המקשן פריך מנ"ל 'להוכיח' דילמא לאו ברוח הקודש נאמרו רק נדמה להם, וא"כ לפ"ז יוכל להיו' ישראל ג"כ נדמה להם כאומתן, ומנ"ל להוכיח דברוח הקודש נאמרה.
אמנם ודאי כוונת הקושי' הוא בדרך זה, והכותב בצחות לשונו לא פירש דבריו כל צרכו, וענין הקושי' הוא כך, וצריכין לפירש"י. דילמא כל חד וחד כאומתו נדמה לו, פי' רש"י [ד"ה נדמתה] והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא. ונראה מדברי רש"י דקשי' לי' האיך מוכח מזה, משום שנדמה להם כאומתו לכך נושאת חן, (האיך מוכח זה). לכן פי' רש"י הואיל (ל)[ו]כל א' וא' (נ)אמרו בפירוש זו משלנו, וא"כ מה התיחסו בזה שאמרו משלנו הוא, אלא ודאי שנשאה חן בעיניהם לכך התיחסו את עצמן לומר זו משלנו.
וא"כ לפ"ז ודאי ישראל לא אמרו דבר זה 'זו משלנו היא', לפי שמָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד (אסתר ב, י), וכל כוונתו הי' שלא תגיד את עמה ומולדתה, וגם הוא גמ' ערוכה מס' זו (דף ט"ו ע"ב): מה ראתה אסתר להזמין את המן, כדי שלא יכיר בה שהיא יהודית. וא"כ מוכח מזה שישראל לא אמרו כשאר אומות זו משלנו שלא לשנות [ממה ש]צוה מרדכי, דהא אם הם אמרו זו משלנו מה הועיל מרדכי בתקנתו שצוה עלי' שלא תגיד. אלא ודאי גם הם לא אמרו כלום, וכיוונו לדעת מרדכי בל יוודע שהיא מזרע יהודי'. וא"כ הוא, אפילו הכ[י](א) מקרא מלא דיבר הכתוב ותהי אסתר נושאת חן בע"יני כ"ל רו"אי' אף בעיני ישראל, ומנא להם זה אצל ישראל דהא הם לא דיברו כלום, אלא ודאי ברוח הקודש נאמרו. זהו תורף הקושיא ודברי פי חכם חן[22], ודבר זה הוא צריך לפני ולפני', והמצאו' דבר חדוש הוא.
אף שיש לדחות, דאף אם לא אמרו זו משלנו היא מ"מ נושאת חן בעיני ישראל משום שבאמת היא היתה מישראל, לכך נושאת חן בעיני ישראל, דהא לשאר [האומות] רק נדמה להם שהיא מאומתם ו[עכ"ז] נושאת חן בעיניהם, ומכ"ש בעיני ישראל שבאמת היתה בת ישראל. וא"כ פריך הגמ' שפיר מנ"ל דברוח הקודש נאמר, דילמא כל חד כאומתו נדמה, כמו שפירש"י שהי' אומרים זו משלנו, אף אם נאמר דלגבי ישראל לא אמרו זה, מ"מ באמת היתה בת ישראל, ולכך נושאת חן, ומנ"ל דברוח הקודש נאמרו.
אבל זה אינו, דהא כשנדקדק היטב נראה דנשיאו' חן לא תלי' בזה בשביל שהיתה מאומתו, דבאמת י"ל אף שהיתה מאומתו בשביל כן [עדיין] לא נושאת חן, וזה דבר המורגל לחוש הטבע. רק רש"י מפרש מנ"ל דנושאת חן, ופי' רש"י בשביל שאמרו זו משלנו, מה אמרו בזה, אלא ודאי שנושאו' חן בעיניהם לכך יחסו לומר זו היא משלנו, ומזה 'מוכח' שנושאו' חן בעיניהם. אבל באמת הנשיאו' חן לא תלי' בזה 'משום שנדמה להם כאומתם', אלא הנשיאות חן הי' בעצמותו, רק אנן לא הוי ידעינן אם לא שהמה דיברו בפירוש זו משלנו. וא"כ דישראל לא אמרו בפירוש זו משלנו כנ"ל, ולא ידעינן שנושאת חן בעיניהם, אף שהיתה באמת בת ישראל, אם לא שנאמר דברוח הקודש נאמרה, והדרא קושי' לדוכתא.
והנה נראה לע"ד לתרץ (א) דהמקשן פריך שפיר דילמא כל חד וחד כאומתו נדמה להם, כמו שפירש"י שהי' אומרים בפירוש זו משלנו היא, ואף שישראל אמרו כך בפירוש זו משלנו, אף שמרדכי צוה שלא להגיד את עמה ומולדתה, מ"מ מזה לא ירגישו כלום שהיא יהודית, דהלא כל אומה ואומה אמרו זו משלנו, ובודאי לא היתה אלא מאומה אחת, רק כל א' וא' אמרו זו משלנו ונדמה בעיניהם [ש]כך הוא האמת. וא"כ [הגם] שישראל אמרו ג"כ זו משלנו, מ"מ לא ירגישו שהיא אמת, ולא יתילדו להם שום ריעותא מזה, דהא כל אומה ואומה אמרו כך ו[אף ש]זה ברור שלא היתה אלא מאומה אחת.
(ב) ותו אפשר לומר שאם לא הי' היהודים אמרו זו משלנו, אפשר שייקצוף אליהם המלך, באמרו שכל אומה ואומה התיחסו ואמרו זו משלנו, ומזה מוכח שנושאת חן בעיניהם כמו שכתבתי לעיל בפירוש רש"י, ואם היהודים לא [י]אמרו זו משלנו בודאי יאמר המלך שאסתר לא נושאת חן בעיני היהודים, לפי שלא אמרו והתיחסו זו משלנו כמו שארי אומות. ואם כן הא בודאי גם ישראל אמרו זו משלנו כדי שלא יקצוף עליהם המלך. וגם אין בזה חשש ריעותי' שיכירו שהיא יהודית, הואיל וכל אומה ואומה אמרו זה, וכל א' נדמה בעיניהם שהיא מאומתו, ולא ירגישו בזה כלל שהיא יהודית. וא"כ פריך המקשן שפיר דילמא וכו' ומנ"ל דברוח הקודש נאמרה, כנלענ"ד הקלושה, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי[23].
וכתבתי זאת לפום ריהטא במיעוט עיון... הפילפול ... לבי... בלי... ומיעוט ערכי.
נא אל ישי' עלי אמ"ו עין בדבר זה לאשר אני עייל בלא בר[24], לעמוד במקום גדולים[25]. ובזה אצא בקידה אפי' ארצה[26], כתלמוד הנפטר מרבו[27].
מנאי תלמיד תלמידו, מתאבק בעפר רגלו ושותה בצמא את דבריו[28] דברי אלוה' חיי'[29], מאתי מאיר בלאאמ"ו מוהר"ר בנימין וואלף מצילץ...
ותשואו' חן חן[30] להמחובר לטהור[31] היא זוגתו דאמ"ו הגבירה שתי' עם כל ב"ב לשלום.
ושלו' להני רבנן ותלמידיהם ה"ה חריפי' ובקיאו' שלופי חרב[32] חדה, יוצאי מלחמתו' של תורה[33], ה"ה בני ישיבתו הרמה, כל חד וחד לפי כבודו.
וביחוד לבנו החריף ושנון יניק וחכים[34] רבותיו מחכים[35] כמר יוסף שי', ה' יחלץ עצמותיו[36], ויזכה לראות בו גנונא מלכות[37] מאן מלכי רבנן[38], מקיש זרעו לו[39] מה הוא בחיים[40] לנצח סלה יגמר ה' בעדו בכל אות נפשו ורצונו בעלמא דין ובעלמא דאתי[41] מינה, תולדותי' כיוצא בו[42].
♦ ♦ ♦